פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 1703)

משהו בירושלים מן הסתם...

אגב,ניסיתי להבין מה זאת השקית\חפץ ששם במרכז 

וטרם הצלחתי לזהות

שקית?

נתח עוף?

חיה מתה?

אם כן, באמת כואב שאין מים..

הכותל הקטן.

הזאת, וגם היה שם הרבה צואה של צפורים. כואב לי!

דברתי בעבר ישירות עם סגן שר הדתות, שיטפלו בנקיון של המקום. היה נקי לכמה זמן, ועכשיו חזר הלכלוך.

לפניי שבוע וחצי הייתי שם והיה שם נקי,מתי הספיקו?

 כואב הלב...הם מסריחים ומזהמים לנו את המדינההההה

ימח שמם 

מזעזע. יימח שמם

אי-אפשר להתפלל קרוב לכותל ולחזור נקי...

אבל לציפורים אני עוד יכול לסלוח.

ולא להשאיר את זה על הרצפה, כמו שמנקים בכותל הגדול.

זה לא מעניין שם אף אחד, אם אני זוכרת נכון- זה מים שהערבים שופכים, וזה לא אכפת לאף אחד. (אני רק חושבת מה קורה כשנדמה להם שיהודי הדביק סטיקר... )

 

עכשיו שמתי לב שכתבו כבר...

על הכותל הקטן יש מספר מתח של חברת החשמל.
ממש מכובד

(גם אני דיברתי עם חבר כנסת וזה לא התקדם)

ודבריי יובנו שלא כהלכה,

ואנשים יפגעו,

ואתנצל,

והכל.

 

 

 

אז אוותר על זה

לזה אני מסכים עם ההחלטה

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t610791

מה זה?

חשיפת מטענים, פתיחת צירים וכ"ו..

למה שמישהו יתהה מה זה D9?

מפגשפורום

9 מטר של מפלצת שלא עוצרת בשום מצב.

מפחיד הדבר הזה..

ב"ה
אל תחשוש לחלום גדול!

D11


http://upload.wikimedia.org/wikipedia/en/4/4f/Cat_D11_View_1.jpg

מה גם שאצלינו יש רק D9

זה חוקי שאתה מעלה כאלה דברים כאן?

מענין

אולי תעלה את זה לארץ מולדת ותאמר להם איפה אתה בדיוק, הם כבר ידעו מה לעשות... 

זה כלי מוכר, העזתים מכירים אותו בע"פ

מצטערת כפיר.

אפילו מאבן לבן, צריך לתעד ולשמור גם את הנשמה של הסיפור של רק את המסגרת שלו

כשמיהרתי להספיק עדות חיה של ניצול
"אבל את יכולה גם לראות במחשב!"

פתאום נאלמתי מהלם ולא היו לי מילים להסביר מדוע לא ישווה להאזין בלייב, לראות, ולהודות לניצול, מאשר לצפות במחשב (מי שאומר זאת, יכול גם להמתין חמישים שנה, אחרי שכל הניצולים ימותו, ולהזכר בעדויותיהם)

פרופורציות.

את צודקת שהוא לא מבין את ההבדל.

אבל מה מזעזע בזה?

מה איום?

הוא לא מבין.

 

שאני מכירה מקרוב-קרוב והיא מספרת לי את הכל מהתחלה (לאט לאט. בהתחלה זה קשה, כל שנה. אח"כ יש שקט והיא מתחילה), מנגבת לי (!!!) את הדמעות ומנחמת אותי שיהיו לנו חיים הרבה יותר טובים.

 

בכל שנה אני בוכה כמויות לא נורמליות של דמעות ביום הזה, למשמע הסיפורים, הטקסים, השירים, העדויות, הצפירה.

 

בכל שנה אני מאוכבת מהיחס הלא ראוי והלא צודק שהמדינה מעניקה לניצולי שואה, מאוכזבת מהמצב המחפיר (כלכלית ומנטלית) שחלקם נמצאים בו כתוצאה מכך שהמדינה לא עושה את כל מה שהיא יכולה כדי לאפשר להם לחיות כאן בגאווה ובכבוד,

מאוכזבת מחוסר הכבוד של חלק (קטן, אך קיים) מאזרחי המדינה ליום הזה.

 

בכל שנה אני מפחדת לשכוח.

כל כך מפחדת לשכוח.

 

 

בס"ד

 

והוא סיפר לי שאחד מהכיתה שלו קיבל את של סבא שלו ועד אחד את של דוד שלו.

(אולי כך זה תכונן מראש, אין לי מושג)

 

וזה נראה לי יוזמה ארצית

באתר "מחוברים לשואה" יש מקום לקרוא עוד על הנספה ויש מקום להכניס שמות של נספים עם אפשרות להדפסה.

רעיון ממש יפה. גם אחים שלי חזרו עם נרות.

נראלי החמ"ד התחבר עם התכנית השנה..

אחותי קיבלה ילד בן חמש מלוב.. 

אפילו מצאתי נרות של כמה שאני עשיתי ;)
פרוייקט עצום וחשוב!

זה צילומים אותנטיים מהמחנות שתועדו על ידי הנאצים ימח שמם. צריך צינזור של דקה בערך כשמצלמים אותם במקווה

רימון... (ויש איך לעקוף אותו ביוטיוב - s)

 

סרט על אדם מיוחד!

חיפוש בגוגל, לא ביוטיוב.

בס"ד

 

עד עכשיו הוא נקי.

שרואים יהודים ערומים

בס"ד

 

ממחיש בעיקר את הגבורה שמציינים ביום הזה

ואני בעבודה..רעיונות?

ובעוד מדינות  מוסלמיות.

 

לפעמים "נדחקו" מהעקת הפוגרומים והשמדות של אחיהם באירופה.

 

ה' ירחם על עמו - ויוכלו להתחרות למי יותר טוב....

שבוע שעבר סבתא שלי תחיה סיפרה לי שהיא גם סוג של ניצולת שואה...
מצמרר לקרוא מה הם עברו

הסבל שהם סבלו במשך מאות שנים.. מגזירות שמד, פוגרומים ועלילות דם...

 

יש פרק שמוקדש ליהודים בארצות האסלאם.

בכל דף שאתה מסיים לקרוא מתים מאות אלפי יהודים. זה מטורף.

 

אלף שנים (פלוס) של מלחמת תרבות,

מניחה שמה שאני יכולה לעשות הוא להצדיע להם.

אבל לדעתי לא שייך לדעתי גם בחוקי נירברג לא היה צורך להתעסק אם לא היו חלק מנושא השואה
לצערי רדיפות על יהודים גם ברמות כאלו זה כלב נשך אדם

מה שאתה מדבר זה גזרות מימי הבניים.

אבל מה היה שם בשואה?

מטריפולי יצאו רכבות לאושביץ.

בתוניס העבירו את היהודים לגטאות.

למה לא מדברים על זה?

למה מוזר לאנשים לשמוע יש ספרדים עם מספר על היד?

 

סתם תיסכול אישי שלי.

עלה מוחמד החמישי ואחריו בנו חסן לשלטון היהודים שם חיו בסבל גדול...

חשוב להעלות את הדברים האלה, לא לשכוח את זה, איך בכל השנים בגלות רק פגעו וניסו להשמיד אותנו והיום כיהודים חזקים עם מדינה משלנו, יש לנו את הזכות לצעוק בקולי קולות:

עם ישראל חי , פעם חשבתי שזאת סתם אמירה על סטיקר או שיר, היום אני באמת מבינה את המשמעות והזכות הענקית שבמשפט הזה...זאת הנקמה שלנו.

זכינו להיות יהודים בא"י, בקרוב לגאולה השמלה והאמיתית בעז"ה..!

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t633388

ובעיקר את שורת המחץ,

"עם ישראל חי"

 

 

(יש לך את זה )

 

"פסח 2013, בית אבות סיעודי, יבנאל, מחלקת תשושי הנפש, חדר אוכל: אני רוכנת אל האשה הקטנה והיפה ומחבקת אותה, והיא מחייכת חיוך ענק ואומרת בגרמנית, בשמחה גדולה: "אנה-ליזה הוכפלד! כמה טוב שהגעת! בואי, הכנתי לנו מחבוא. לא צריך לצאת ליער", והיא אוחזת בכף ידי וממהרת, כמעט רצה, בת 88 וקלת תנועה כנערה, אל החדר שלה.
אני אחריה.
היא מראה לי את המרווח בין הארון לקיר.
"כאן הגסטפו לא ייראו כלום", היא מסבירה. ויש מקום לכולנו".

מצוין, אני אומרת, מצוין, ועכשיו נלך לשתות קפה, כן?" - גם אני מדברת איתה גרמנית. כך רצתה תמיד, ואף פעם לא הבנתי למה.

היא מובילה אותי בבטחה אל הקפטריה. "יש לך קפה אמיתי?", היא מתעניינת, "קצת נמאס מהארזאטץ", שהוא התחליף, משהו מבחיל שהיה במלחמה כשנגמר הקפה. "קפוצ´ינו", אני אומרת. והיא שמחה כילדה.

ואנחנו מתיישבות, אמא שלי באטריס אלברכט מלמד ואני, ושותות קפה. אני מציעה לה סיגריה. היא בוחנת אותה בעניין. " אמריקאית!", היא קובעת לבסוף בסיפוק.

ואיך אספר לה שאני לא אנה-ליזה הוכפלד, בת 17 עם צמה עבותה, שתמונתה האחרונה לפני שירו בראשה תלויה מעל לשולחן הכתיבה שלי, למען אדע מנין באתי ומדוע אני הולכת.

לאט לאט אני מספרת לה. שהמלחמה נגמרה, וגם זה משמח אותה. שאנחנו בארץ ישרואל, בהברה אשכנזית כמובן, כדי להקל עליה: חדשות טובות, היא עולצת ומוחאת כפיים. יש עוד?

לאט לאט אני מדווחת. רק מה שחשוב ורק מה שלא יכאיב. וגם ששמי אריאנה ואני הבת שלה. היחידה.

"ויש לך מחבוא", היא שואלת.

ושוב; שהמלחמה נגמרה וארת ישרואל ומשפחה. ושאני בת 55.

"ויש לך ילדים?"

יש שניים. הם משחקים בחצר.
משיחות הטלפון לפני הביקור הזה הבנתי שלא תזהה אותם . הם בני 12. הסברתי: לסבתא יש אלצהיימר, וחלקים גדולים מן הזכרון שלה נמחקו והמוח שלה הוא עכשיו כמו גבינה שוויצרית עם הרבה חורים, אבל היא ראויה לכבוד ולאהבה בדיוק באותה מידה כמו קודם, כשהייתם קטנים. כשהרדימה אתכם בליטופים, כששרה לכם ברוסית.

הם אנשים טובים, הילדים שלי. זכיתי ובורכתי מאד. הם מחבקים ומנשקים אותה וחולקים עימה את החטיפים שלהם וחוזרים לשחק בחצר.

"ילדים יפים וחכמים כל כך", היא מתמוגגת. "יש לך מחבוא בשבילם? כי את יודעת, קודם לוקחים את הילדים".

יש לי מחבוא, אני אומרת, מותשת.

לא סיפרתי לה שאהוב ליבה, אבא שלי גרישה, מת לפני 21 שנה ושאחותה רותי ז"ק מתה לי בידיים לפני 15 שנה, ולמעשה כולם כבר מתו, והיא לבדה נותרה, והיא שמחה ומאושרת בדרכה בפעם הראשונה מאז המלחמה.

לא סיפרתי לה שארץ ישרואל דנה אותה ושכמותה לחיים של עוני מנוול, ורק אני ניצבת בינה לבין המדינה ערלת הלב ועושה ככל יכולתי לאפשר לה חיים טובים ככל שניתן.

הרבה דברים כבר אי אפשר לספר. גם לא איך ירו באנה-ליזה הוכפלד לנגד עיניה של באטריס, חברתה לספסל הלימודים בגימנזיום. מאות פעמים שמעתי את הסיפור הזה. מילדותי המוקדמת אנה-ליזה מלווה אותי כמו צל.

הילדים שבים מן החצר והגיעה שעת ארוחת הערב שלה. הם אוחזים בשתי ידיה והולכים יחד איתה אל מחלקת תשושי הנפש. אני נפרדת ממנה לפני כן בקפטריה בחיבוק ונשיקה. היא נמוכה ממני בחצי ראש עכשיו. "את בטוחה שיש לך מחבוא", היא מבקשת לוודא".

 

 

זה המקור, נפתח אצלי גם בלי פייסבוק:

https://www.facebook.com/melamedariana/posts/315969328530129

 

http://news.walla.co.il/?w=/94/2524035

איפה אלוקים היה בשואה?

אצל סבא שלי, אצל אחים שלו, אצל עוד סבא שלי,וגם אצל ההורים שלו שנרצחו. אלוקים היה בכל מקום. 
אני לא עושה חשבונות שמיים ו-למה לעזאזל הייתה שואה? 
הייתה שואה כי היה צריך לקרות, ואם היום היו לנו נביאים הם היו אומרים לנו למה.. אבל אין לנו נביאים, וכל מה שננסה לנחש יהיה או נכון אבל במיניאטוריות או לא נכון או לא נכון בעליל.

למה ביה"מק נחרב?
<שלושת המצוות החמורות>
למה עוד בי"מק נחרב?
<שנאת חינם>
למה הייתה גלות?
למה היו מאורעות אנטישמיים ענקיים ברחבי העולם? [מי שמע פה על שואת מרוקו, למשל? ועל החוקים המזעזעים שהיו בתימן כלפי היהודים? ועל רוסיה האנטישמית..?]

אין תשובה. אבל הכל זה תהליך של אלוקים להביא את העולם בסופו של דבר לגאולה השלישית, השלימה, האחרונה והטובה.
אוליאוליאוליאולי אז נקבל תשובה, אבל גם זה- אולי. 
אבל בינתיים צריך להאמין שאלוקים סובב את זה. בצורה אכזרית, כואבת, מזעזעת, ובעיניים של בניאדם- ממש ממש לא נכונה.
אבל מי יודע? אולי העם היה צריך באותה תקופה להיות מושמד לחלוטין ומשה רבנו שוב התפלל לפני הקב"ה והקב"ה הבטיח לו שיהרוג 'רק' שישה מיליון?
אולי זה הטריגר לעליה לארץ כהכנה וכהקדמה לבניית ביה"מק?
אולי היה משו יותר גרוע שאמור היה לקרות, ובזכות תפילות הקב"ה שינה את הגזירה והקל עליהם אותה?

חשבונות שמיים. לא משו שאפשר להבין, ואפילו לא לנסות להבין.צריך לקבל אותם

 

 

 

 

 

 

<כתבתי כתגובה לדיון בפייסבוק..>

http://www.nosachteiman.co.il/?CategoryID=860&ArticleID=2263

 

 

בס"ד

 

הבעיה שבגללה אני קם למניין היותר מוקדם, הגיע אליו היום... 

אני מקווה שזה היה חד פעמי בלבד.

בחזרה ללימודים! התגעגעתי לצד הזה של המתרס

לק"י

היום יש צפירה בעשר..
לטובת מי ששכח (כמוני. טוב שהזכירו את זה אתמול בעבודה).

טוב שהזכירו לי..אחרת יכולתי עוד לחשוב שזאת אזעקה.

אם נמצאים בנהיגה באוטו ויש צפירה- מה עושים? 

'לאהוב' את ימי הזיכרון רק בגלל השירים ברדיו |שריטה ישנה|

התבטל לי שיעור אז יש חלון נחמד היום

תעשי את עצמך יושנת, זה עוזר בערך אותו דבר

ואל תדאגי כל כך

בכל מקוה זה אמור לעבור?

(ז"א שזה לא הבעיה )

מכירה את הבעיה הזו מקרוב..


מקווה שתרדמי מהר..

את חושבת שהקפאין מפריע, ממילא את נלחצת שלא תצליחי להירדם וכו'

אם הקופאין עבר ובכז לא נראה סיכוי שינה באופק
כנראה שזה לא קשור לזה וזה באמת מסיבות אחרות...

אולי מישהו באמת יעשה סדר.. אני כבר התבלבלתי בספירה

הילדים שלי הוכיחו יעילות בקטע הזה.
העניים הוא שמפסח לא חודש המלאי...

לא לחשוב על הצורך להירדם.

אין לי אפשרות טכנית
וגם פיזית הגוף עייף...

למי שלא רגיל לשתות קפה-הוא משפיע חזק!!!

 

אבל יש פרות... (שמישהו יוסיף אייקונים מתאימים.. )

(ולכן מומלץ על הבוקר)

אני תמיד שותה קולה כשאני עומדת להירדם בשיעור, זה עוזר, אבל זה יותר מדי לא בריא.

קפה אני לא אוהבת.

ושאר משקאות אנרגיה - אאוט..

המתיקות של התפוח מספקת (ומתפרקת לאט?)
לעומת סוכר בקפה וכו שגורם לנו רק להצצרוך עוד סעכר

כנראה שבסוף נרדמתי ב"ה!

תאפשרי להתרחשות שאם תירדמי איתם- אז תישארי ישנה כבר... ולא נורא... 

 

תנסי לתרגל מדיטציה

 

אני מתפלאת שברשימה פה לסגולות שינה לא אמרו לך לקרוא תהילים או ללמוד משניות

סגולה בדוקה לשינה- לעסוק במשהוא שהיצר הרע ינסה לחטוף אותך ממנו 

זו בעיה, ההגדרה הזו.

 

יש לי המון מה לומר, אבל אין לי טיפת זמן,

 

בטח יש כאם כאלו שישמחו אבל לענות על זה..

אלא איך אתם מאמינים שאלוקים זה דבר טוב שצריך לעבוד אותו

הנחת יסוד נוספת מאחורי השאלה-

השואה הביאה להתנפצות כל התאוריות הפילוסופיות של המודרנה

המחשבה על הקידמה החילון החופש הטכנולוגיה- כדברים שמביאים טוב ושיכלול לאנושות - התנפצה בצורה הכי חזקה. הטכנולוגיה וקידמה הם שהוציאו את חיית האדם מהתת מודע לפועל. 

כך נוצרה המחשבה הפוסטמודרנית 

 

אדם שרגיל לחשוב פוסטמודרנה- קשה לו להבין איך הגות דתית שרדה את השואה

ב"ה
אני באמת לא מבין?!
אז אתה יודע שאנשים נופלים ושהם לא מצליחים להחזיק את עצמם מול הפיתוי,
אבל לא, עכשיו אני רוצה לדעת מה יש יותר, דתי, דתי ליט.. וכו'
באמת שזה מעצבן.
ולא, לא עניתי

ב"ה

אבל זה כמו אחד שבא אליך נותן לך סטירה ואז אומר לך , "סליחה"

אל תיתן את הסטירה הזאת ואז לא תאלץ להתנצל

ל 100 אחרים שענו שוב זה לא הציק

עם מי התערבת, שפצחת ככה בסקרים? 

 

 

ואתה חייב לנו ניתוח תוצאות! 

https://docs.google.com/spreadsheet/ccc?key=0AtMAb-rnQ2_QdGhXSXgyWWpMMUQ0dmp5V3U4WmtLYVE&usp=drive_web#gid=0

|נואש|

מעניין שזה נותן לענות שוב לסקר ואין אפשרו אחרת לגשת לתוצאות..

 

https://docs.google.com/forms/d/1ljedrZhR6TlI8RwqUTF5UWBWTt7BnTTEYXaLkJ70C4E/viewanalytics?usp=form_confirm

 

משום מה.

 

(או דתיים לאומיים או חרדים) יכולים להעיד על עצמם שהם היו גולשים לשם גם אם היה להם אינטרנט עם סינון.

אם אני אראה את התוצאות, אוכל לנסות לחשב באקסל.

למרות שבד"כ הם לא מנדבים, הם (כמעט) מכריחים להשתתף בסקרים

 

(למ"ס- לשכה מרכזית לסטטיסטיקה)

תדע..

 

אם אתה מרגיש רע מהרע, אתה טוב.

 

תאמין בזה.

 

תמשיך לנסות, אל תתייאש. הרצון הזה הוא כמו "קידוח נפט"... כל התמדה בו מקרבת אל הכיוון. אפילו שנראה לך שאתה נוגע רק באדמה...

 

אל תתייאש מאחיזה בטוב. רק חזק ואמץ.

 

תנסה לראות איזה "קצה חוט" מחבר לך גם את ההרגשה.

 

אולי יש מוזיקה יהודית שאתה אוהב ומעוררת לך את הטוב. אולי ר' שלמה קרליבך, אולי אחרת..

 

אולי יש שיעור שאם תשמע יעשה לך טוב - ואז תשמע משהו כזה, מתוק, פעם ביום.

 

אולי ספר שמדבר אליך, וכמו שמציע "איש השקים", קביעות קטנה - אבל מתמידה - כל יום.

 

להחזיק בדברים בסיסיים שאתה לא זז מהם, ומשם לעלות עוד. תפילין. וכד'.

 

העיקר, לא לעזוב את הרצון הטוב.

 

ממש שלש פעמים ביום לקחת את ה"כדור" הזה: לדמות לכמה דקות איך הטוב שאתה רוצה להיות בו. אפילו שהתרופה תכאיב לפעמים, היא משאירה אותך בחיים..

 

 

תחליט שאתה מחזיק ברצון הטוב, לא מתייאש, ומוצא נתיבות לעלות בהדרגה. כל מדרגה, מביאה מה שאחריה.

 

וכמה שפחות דברים שמושכים אל הרע.

 

הצלחה רבה.

 

חזק ואמץ

 אתה יכול. אתה תצליח. בעז"ה. קרוב ה' לכל קוראיו, לכל אשר יקראוהו באמת.

[משהו במה שכתבת צלצל לי כך], 

ואני גם מצטרף להמלצה של איש השקים, אבל אולי יש דברים נוספים שאפשר לעשות.

אני בצבא בפלוגה שרובה חילונית ודתי יחיד בצוות שלי...
ניסיתי את כח הדברים האלה.. פעם זה עזר אבל עכשיו כאילו כבר משו מת שם בפנים וכמה שאני מנסה לעורר אותו אני לא מצליח...

אולי תנסה בכל זמן של חופשה,

 

להתחבר קצת בחזרה לחברה המקורית.

 

שיחה עם רבנים חמים שהיית בקשר איתם.

אולי תנסה להוות דוגמה ל'להיות דתי'?
זו השיטה של שלוחי חבד, הם מרגישים שהם דוגמה, ולכן הם לא מושפעים..
תתפלל שתישאר דתי, תבקש מאמא שתתפלל עליך בהדלקת הנרות במיוחד
והעיקר זה הרצון נראהלי.. גם שיש תקופות של ירידה- אם הרצון הוא טהור ולטוב- זה יתגבר בעזרת ה וינצח.
אתה יודע, הרבה פעמים חברה דתיה טובה מחזיקה ושומרת על הדת בתקופות כאלה..
רק שקשה לייצר כזה דבר למטרה כזו אם הקשר לא קיים..
אתה משתדל להיפגש גם עם החברים הדוסים מהעבר?
חברים מאווד משפיעים.
ה ישמור עליך!

אני חושב שראשית כדאי לך להפריד בין החובות הדתיות לנאמנות הדתית.

 

גם אם קשה להתמודד מול הקשיים שבעבודת ה', אל תתן לזה לגרום לך להתנתק ממנה.

תשאר דתי, ואל תעלה את האפשרות של חזרה בשאלה, תמשיך להיות דתי לפחות באופן רשמי, עם כל המשתמע מזה.

הכח של הרשמיות הוא עצום, אפילו אם הוא חיצוני לחלוטין. עצם הבחירה בזה, מבטאת החלטה נחושה.

 

ועצה שיכולה להיות מועילה מאוד בזמנים כאלו-כל יום תלמד משנה אחת או שתים. ותשנן אותה במשך היום כל זמן שיהיה לך כח. (זה יכול להיות כשאתה מטפס לג'יפ, כשאתה מחכה חצי דקה לחבר. כשאתה הולך בדרך, כשסתם אין לך ממש מה לעשות)

גם תלמד ככה הרבה משניות בע"פ שזה נכס עצום. וכל זה כמעט בלי מאמץ ועמל, וגם זה יעסיק אותך מאוד אם כל הזמן תשנן משניות (אפילו אם תשנן כל יום רק 100 פעם, שזה כלום בשביל משנה אחת ליום שלם-זה יכנס לך לראש חזק.)

אנסה להגיב מחר.

יהיה טוב

קשור לחברים וקבוצות תורניות. נכון בצבא יש רק זמן לזה חלק מאוד קטן מהיום, אבל גם זה עוזר.

בן-דוד שלי שנווט בחיל-האויר, כשהוא היה בסדיר, היה לו חברותא טלפונית עם רב לעשר דקות כל יום, וכן הוא דיבר הרבה עם חברים ומשפחה בנושאים תורניים.

ופשוט ללמוד דברים קלים שכיף לך ללמוד אותם, ולחושב עליהם לפני שאתה הולך לישון (שתרדם עם מחשבות על דברי תורה)

משעמם ביותר.

ואחרי כל השביזות הזו אני אפילו לא עייפה!בעע.

יותר מעייף מלעבוד ללא הרף-
מעייף לא לעשות.

*יש אנשים זבל.
‏*יש אנשים מתוקים.
‏*טרמפים נחמדים זה אחלה דבר ב"ה.
‏*לא אוהבת ללמוד!

ואין לי מושג איך כבר סיימתי את החבילת גלישה החודש!!
עוזב את גולן טלקום הקמצנים האלה ועובר לאורנג'
15 ג'יגה!!

 

תשובה רצינית: *אם אנו רוצים שא-לוקים יהיה איתנו, אנחנו צריכים המון אומץ לב.(פרטים שמורים במערכת.)

תשובה לא רצינית: * שכחתי.

ה' אתנו. 
האמריקאים הפקירו אותנו בשואה, והם יפקירו אותנו גם עכשיו!

 

אין לנו על מי לססמוך אלא על אבינו שבשמיים

בס"ד

 

היה ערב מצוין!!!

מהנה, נחמד, (טעים!!! )

כמה כיף להפגש עם חברים!!!!

(וגם עם המשפחה )

 

רק חבל ששבעתי מהר מידי 

|משלימה פערים| המון זמן לא צפיתי בערוץ הכנסת.

כתבו ערים להתפקד.

 

 

זה מחושב, אתה מבין

 תובנה מהיום: חברים טובים זה נכס!

לילה לבן?

 

ומסכימה עם כל מילה שלך.

 

תובנה משלי: שמחה היא בחירה ושמחה היא כמו מצב רוח.

כמו הרוח שהיא חיצונית לנו ומשפיעה עליו, כך לפעמים יש גם שמחה שכזאת, שלא תלויה במה שעובר עלינו ביום יום.

 

 

אההם אההם

באמת שלא שמתי לב מי כתבה את התגובה.

לילה טובה!

לוגיקה רגשית מביאה למלא תסבוכות של אי נעימות, אבל היא מגניבה למדי!!

אבל רגע...       אי נעימות??

תובנה: אני צריכה לישון היום מוקדם, כי יש לי מחר יום סופר-עמוס

(אם אני מגיבה שוב- בבקשה תעיפו אותי לישון...)

תובנות, שואה זה נורא. זהו בערך.

איך יום יכול להתהפך בשעתיים...לטובה ולהפך..פשוט צריך קצת אומץ!