אז מה דעתכם?
הסתפקתי בעניין העובדה שבדרך כלל, (לפחות כשנכנסים יותר לעומק הספירה,)
אנשים לא זוכרים לפני שהם סופרים איפה אוחזים בספירה, ומבררים\שומעים מהחזן וכו'.
מצד אחד זה היה נראה לי חיסרון מהותי בספירה, מה שווה ספירה של חמישים יום,
אם כל יום אתה בודק אצל אחרים כמה אוחזים?
מצד שני אפשר לומר שמה שחשוב זה שבכל יום תהיה בהרגשה ותהיה מעודכן כמה ימים עברו בדרך לשבועות.
ונראה לי לתלות במחלוקת הראשונים המפורסמת, אם הכל מצווה אחת או מצוות חלוקות.
דלבה"ג שהכול מצווה אחת, הטעם הוא, שהעניין הוא בספירה אחת רציפה, ולכן אם פספס יום אחד אין שייך להמשיך.
ובאמת לפי זה, ראוי שיזכור כל פעם כשבא לספור כמה צריך לספור כעת ע"פ הספירה האחרונה. ולא 'יתחיל מחדש' ע"י בירור
בכמה אוחזים.
ולפי החולקים (תוס', ריטב"א, רא"ש, ואולי עוד.) שכל יום מצווה בפני עצמו, באמת אין עניין בקשר בין הספירה של היום לכלל הספירה, ואפשר שאין כל פגם בזה שבכל יום אינו זוכר בכמה אוחזים, דהעיקר שבכל יום יידע היכן אוחזים.
מה דעתכם?