גם כשאני פה, אני לא מגיבה, אבל הפעם הייתי חייבת. תדע לך שהבעיה הזאת ידועה ומוכרת. הסיבה לכך היא לא קושי להמחיז את הזוועה, כי הרי יש גם יש בימינו סרטים מזעזעים שמשחיתים את הנפש במראות שלהם. הסיבה לכך, היא כי הרבה מסרטי השואה שאנו רואים הם סרטים בהפקה גרמנית, או במאי גרמני וכד'. לגרמנים, מאז השואה יש נטיה לטעון שהם היו מסכנים בעצמם. שהיטלר די כפה עליהם את המצב הזה. הטיעון הזה די התקבל. אותנו לימדו באולפנא שקציני פלוגות הסער גררו בכוח את אזרחי גרמניה להצביע להיטלר, ואלו שטויות במיץ. הגרמנים בחרו להיות במודע ובאזכריות חלק מהמהלך האכזרי הזה, והם מתכחשים לזה עד היום, גם בסרטים שלהם שמגיעים אלינו למחשב ולטלויזיה. ראית את הסרט הנפילה? או את הנער בפיג'מת הפסים. אלו סרטים בלי מראות קשים כמעט בכלל, אבל אתה תהיה בהלם מכמה רגשי הזדהות והבנה עם העם הגרמני הם יוצרים. הנפילה מדבר על ימיו האחרונים של היטלר ואנשיו בבונקר. היטלר מוצג שם כמצביא מתוסכל שכשל, מגדה גבלס (שהשמועה מספרת שהיתה אהובתו של חיים ארלוזרוב לפני המלחמה) מרעילה שם בהרואיות יוצאת דופן את ששת ילדיה ואז מתאבדת עם בעלה, ואווה בראון מוצגת כרעיה נאמנה, עדינת נפש וכנועה שהולכת בשמחה אל מותה. אם זה לא מזעזע, אז מה כן?! יש עוד המון סרטים כאלו שגורמים לנו ממש לרחם על האזרחים האלו הגרמנים, הקטנים, שלא ידעו ולא שמעו ולא ראו, והכריחו אותם להיות קציני אס. אס ולא היתה להם ברירה. אחרי הסרט הנפילה, הבנתי שעדיף לוותר מראש, כי האנשים שעושים את הסרטים האלו לא באמת רואים את החורבן במלוא עוזו, ואת הזוועה. ואגב, פתאום נזכרתי. גם הסרט רשימת שינדלר, נחשב כסרט שמפאר את מציל היהודים הגדול, חסיד אומות העולם, ומציג את היהודים שזוכים לחסדיו כקטנים ועלובים, מעופשים ומרוטים. את הסרט הזה עשה במאי יהודי והוא זכה להרבה ביקורות נוקבות על דרך הצגת פני הדברים. עד כאן החפירה.
)
)
.
