כשהראש מונח במקום אחר לגמרי,
והלב מתפוצץ לך מדאגה וכעס.
ואת צריכה להספיק לסיים שני פרוטוקולים עם 30 סעיפים כל אחד?
דחוף, תודה...
כשהראש מונח במקום אחר לגמרי,
והלב מתפוצץ לך מדאגה וכעס.
ואת צריכה להספיק לסיים שני פרוטוקולים עם 30 סעיפים כל אחד?
דחוף, תודה...
ותודה על ההצעה, אשקול 
חתולה ג'ינג'יתכי גם אני בבעיה דומה
רק עם 5 פרויקטים חח
זו לא למידה. זה חלק מההספקים בעבודה...
ולשבת על הכיסא שעה וחצי זו ממש גזירה שהציבור לא יכול לעמוד בה. סליחה, לשבת בה
. את רצינית שאת מצליחה?![]()
סיימתי את הראשון.
על השני כנראה אשב כבר מחר. וזהו בזה אסגור את הפערים שצברתי.
ישתבח שמו.
וכל 2 או 3 סבבים חצי שעה (או פחות. איך שאת רואה שטוב לך) הפסקה.
אומרים שבסה"כ מספיקים ככה יותר.
הלוואי 
*ממליצה לזוז בהפסקות
ללכת לטייל במקום עם נוף טבעי (עצים וכדומה)
לכתוב את כל מה שמדאיג/מעצבן (זה עוזר לחרדת בחינות)
לא זוכר את השאר
והטיפ שלי: לא לישון בלילה.
אחרי לילות בלי שינה אני יעילה פי מאה. נראה לי זה משהו שמנגנון האנדרנלין בגוף.
(כמובן זה יעיל רק לטווח הקצר)
חתולה ג'ינג'יתכתבתי במפורש שזה יעיל רק לטווח הקצר. לטווח הארוך זה בודאי מזיק מאד.
אבל תודה על המשל!
נפש חיה.אחרונהלבין כל ערבוב אחר.
כי הילדים יודעים שהמשפחה באה לקרב ליהדות, או להוסיף אור בעולם.
וכשיש מגמה בהתקרבות הזאת- הילדים פחות מתבלבלים מכל ה'צבעים' שהם רואים.
אם ח"ו יש אווירה של זלזול אחד בשני, התנשאות, או כסאח- הייתי מתרחק.
אם הם עושים בגלוי דברים ניכרים שפוגעים בקדושתה של השבת- גם הייתי נמנע.
אבל אם אין את כל אלה, ומכבדים אחד את השני, אין סיבה שלא, ואדרבה- יש ערך של משפחתיות.
כשמתעסקים בנתינה זה הכוח הכי גדול נגד הדאון, כי זה מוציא מהריכוז העצמי
לתת משהו למישהו
(וחייבת לומר- גם אם זה לעצמך)
לשאול את עצמך, מה בגבול היכולת שלי לעשות ברגע זה? ולעשות מה שאתה יכול..
להתקדם מתוך מה שאפשר ובהמשך בעז"ה יתבהר ותבין איזה מתנות קיבלת מהמצב
״…ישתה וישכח רישו ועמלו לא יזכור עוד״
הרב לסרי, הרב ליאור גלזר..לפעמים הרב פנגר
(&)אבל בזמנים פחות טובים לפעמים זה פשוט לא מתאפשר.
לכן צריך להיות חכם ולזכור לעשות את זה גם בזמנים היותר טובים...
אולי זאת הייתה כוונתך,
בכל מקרה,
תודה
וחוץ מזה, להתייחס לתוכן התגובה - כן! אני ישן טוב ב"ה אחרי הרבה מאוד זמן שלא. אוכל הוא נושא קצת מתנדנד אצלי, אבל אני עובד על זה. זה לפחות מה שאני אומר לעצמי.
מותר להיות בדאון.
בלי לשפוט, בלי לבקר. בלי לחכות שרק יעבור.
זה יעבור
לפחות לי היישום קשה. השיפוט והביקורת טבעיים ו, "בלי לחכות שרק יעבור"... אידיאלי... אבל כשאני מתחרפן ביני לבין עצמי אני מחפש רק להקהות את החושים "שרק יעבור" !
לי לפעמים עוזר לטייל, אפילו סתם לשוטט ברחובות - זה מאוורר.
להיות עם ילדים.
להוציא את העצב איכשהו (לכתוב, לדבר על זה עם מישהו)
להשקיע בארוחה מפנקת במיוחד
ללכת לישון...
ולפעמים הכי טוב פשוט לקבל את ההרגשה הזו, בידיעה שמתישהו זה יעבור ![]()
דגדוגים…
בן מערבא
(זה היה בהקשר של הנאום הפתטי של הזקן הדמנטי ששכח שהוא נשיא ארה״ב וחשב שהוא כומר ושלח לאוקראינים תפילות)
לא אוהבים כשמנסים בכוח להנדס לי את התודעה אנשים כמו שיראל ללום או בועז גולן...
לגזור ולשמור
איזו מצלמה? איזו עדשה?
מציע לעבוד יותר על הצילום נופים.
במאקרו אתה מצוין.
המקום הכי יפה בעולם
עד כמה לדעתכם השנקל הוא חלק בסיסי ממחזור הכספים בארץ?
עד כמה שימשו נפוץ ורלוונטי? הוא מחזיר את ההשקעה בו לדעתכם?...
עוד דעות?..
תתאר לך קניות במכולת בלעדיו. המחירים היו מעוגלים למעלה.
אז נשמע לכאורה ששנקל נהיה מאוד שימושי
עד כדי כך שהביס מתקות ותיקים ממנו בהרבה וגם הפך למטבע לשון...
תודה להשם!meir Dכל פעם התמונות שלך מעוררות בי מחדש געגוע לחלום הישן שלי ללמוד צילום.
כדי להקטין את הסיכון למקרה של קטסטרופה.
למשל כל חברות הביטוח בארץ עושות ביטוח בחברות ביטוח בחו"ל, למקרה שתהיה בארץ רעידת אדמה חזקה ואז הן יצרכו לשלם לאלפי אנשים על הנזק. אז כאשר אתה מוסיף לביטוח הדירה שלך סעיף רעידת אדמה, תדע שחלק מהכסף הולך בכלל לחברה בחו"ל... ואותה חברה בחו"ל גם כן מבטחת את עצמה בחברות במדינות אחרות וכו'.
כל הכבוד!!!
אז לי יש היום שני V ענקיים. (ובשביל הסוגריים: אחד מהם לא באמת ענק...)
1. סיימתי מטלה חופרת לעבודה, שדחיתי מלא זמן.
2. ב"ה החלטתי לקחת אחריות על משהו שהיה נראה ענקקק עלי, והתחלתי להתניע את התהליך שלו. (אבל יש עליו צו איסור פרסום אז תסתקרנו לכם ![]()
)
אני חושבת שהחווייה מאד אחרת. על כל פנים מההתרשמות שלי דרך בחורים שאני פוגשת.
הם מדברים על חיבור מיוחד, וסוג של מערכת יחסים ממש עם התורה. (גם כאלה שלא לומדים יום שלם)
זו חווייה שהייתי מתה לטעום ממנה.
אם לאדם יש יסורים,
הוא מיד נכנס למחשבה
"הקב"ה מעניש אותי
בגלל עוונותי",
וכך היא נחלת הכלל.
אבל השקפתו של ר' אשר
היתה להיפך,
היסורים הם דווקא סימן
שה' אוהב אותך
(ומקרא מלא דיבר הכתוב
"כי את אשר יאהב ה' יוכיח", משלי ג, יב).
ה' אוהב אותך
ונותן לך "קיצל".
הוא 'מדגדג׳ אותך לאמור
"תסתכל עלי".
יום של שינה😕
חזרתי (נכון לעכשיו) לעשות כושר אחרי כמה חודשים

תמיד שמענו שהמדינה בעלת מספר היהודים הכי גבוה - היא השולטת בעולם.
לכן ברית המועצות איבדה כוחה וארה"ב מתחילה לאבד כוחה.
אז מלבד ישראל המתחזקת בעולם,
מי יהיה החזק בין גויים?
אולי המדינה בעלת השטח הכי גדול??
דהיינו רוסיה
האזרחים היהודים לא חייבים להיות בעמדות מפתח במדינה, או שיהיה להם איזה כשרון מיוחד בלנהל אותה, מה הקשר בן הגורמים האלו?
מה זה בכלל אקסיומה רוחנית?
ולמה שבמושגים של שכר ועונש מדינה תצליח רק על בסיס נתונים סטטיסטיים קיימים שלא הושגו בצורה מכוונת?
כידוע שיהודים חכמים וכו' ומקדמים המדינה וכו
ואיני זוכר המקור
נאמר בוודאות מפי גדולים
עברת יום ארוך ואתה רק מחכה לכמה דקות המיוחדות האלה שתוכל סופסוף כביכול לדבר עם השם.
הדקות המיוחדות האלו שאתה מרגיש שהמילים האלו שאתה מוציא מהפה בלחש מסוגלות לשנות עולמות ממש!
ושמתחילים לומר עלינו לשבח אתה מתחיל להתבאס שהרגע המיוחד הזה נגמר..?
אם כן, אשריך!
השירשור הזה לא בשבילך.
חלק ניכר מהיום שלנו אנחנו מקדישים לתפילה
השאלה האם אותו זמן כביכול "נשרף" כי במקום לכוון בתפילה אתה חושב על העבודה?
הרבה אנשים מתייחסים לתפילה כאל מצוות אנשים מלומדה.. עוד משו שצריך לעשות אז.. עושים. כמו רובוט..
מה שנקרא "חותמים כרטיס"
הסיבה היא כי התפללנו כבר עשרות אלפי פעמים ואנחנו לא רואים שכביכול זזים דברים "בשטח" אז זה מכניס אותנו
לרוטינה אדישה כזאת והערך של התפילה מתחיל לרדת..
אם זה כואב לך ואתה רוצה לשנות את זה
(אז אשריך גם כן)
וממליץ לך לראות את השיעור הזה:
שמעתי את השיעור הזה לפני כשנתיים, מאד לא אהבתי את הגישה שלו והיא גישה מוטעית תיאולוגית ולא נכונה ולא טובה בעיני
סליחה על חוצפתי אבל גם אני למדתי בבתי מדרש גדולים.
שמעתי עכשיו שוב, ואני מרגיש שהגישה שלו היא ממש בבחינת "למידותיו ולא אליו" שזה אסור, וההצגה שלו את גישת "אליו ולא למידותיו" (שהיא הנכונה לפי חז"ל) היא הצגה שיש בה בעיני חוצפה כלפי שמיא.
ואני זוכר שבזמנו עשיתי מאמץ להשכיח ממני את מה ששמעתי באותו שיעור
ומאז מיעטתי מאד לשמוע אותו.
אז מוצא מקום להביע את העמדה הזאת שלי גם כן ואני חושב שיש לה מקום.
אבהיר - התפילה שלי היא ממש לא מוצלחת כל כך, אבל מה שגורם לי להתפלל יותר טוב זה דברים אחרים לגמרי (אולי אפרט בהמשך אם מישהו נורא מתעניין) וממש לא הגישה הזאת (בנוסף לזה שהיא בעייתית בעיני, גם לא אפקטיבי)
שאתה לא מתחבר לשיטה הזאת
העיקר שיש משהו מסוים שמחזק אותך
אותי אישית ההשקפה שלו כן מחזקת מאוד, ואני מאמין שעוד הרבה אחרים בציבור שלנו.
לכן היה נראה לי מתאים יותר לפרסם את זה כאן
מאשר בפורום של בעלי תשובה או של חרדים
שהזכרת?
אם יהיה צורך ופנאי ארחיב
ברמה הישירה והמעשית - ההלכה הזאת מתייחסת לשאלה האם אני מתפלל לה' או למידת הרחמים של ה'. המדרש אומר, וזה מקובל כדעה הדומיננטית להלכה, שמותר להתפלל רק לה' ואף פעם לא למידת הרחמים. למה יש מקומות שאנחנו פונים למלאכים או למידת הרחמים בתפילה (נוסח אשכנזי. נוסחים אחרים אני לא מכיר מספיק)? התירוץ הפשוט הוא שזה רק תיאור אבל זאת לא הכוונה בפועל. התשובה המורכבת יותר היא שאכן יש דעות חולקות של מקובלים שלפיהן כן פונים למידות ולא רק לה'.
ועכשיו אני ניגש לשאלה כאן - כשאני מתפלל, למי אני מתפלל?
האם יש ה', שקיים בפני עצמו, ואני מתפלל אליו, אוהב אותו וחיי תלויים בו, הוא מצווה אותי לעשות דברים בבחירתי החופשית שהוא נתן לי, ואליו אני פונה כי כך הוא ציוה אותי כדי להשריש בתפיסתי העצמאית הברואה את התלות שלי בו.
או לחלופין - יש תכונה של הטבע והמציאות שהיא "אלוהות", ואני פונה לאותה תכונה כחלק מעבודת הנפש. לפי הגישה הזאת, ה' הוא סט תכונות שטבועות בטבע, לא מישהו שברא את הטבע ושיש לו קיום עצמאי.
זה נכון, שלפעמים מבחינה פילוסופית קל יותר לקבל את התיאור השני.
יש הרבה אנשים שהגישה שלהם לחיים בכלל מבוססת על התפיסות של מזרח אסיה, שם אין כמעט מקום ל"אלוהים" כדמות ממשית אחת. ולכן קל יותר להם לקבל את זה.
יש אנשים שרגשית קשה להם התלות בדמות מאיימת וחזקה וחיצונית להם.
או מיליון סיבות רגשיות אחרות.
אבל בעיני, הגישה הזאת היא מאד לא נכונה מבחינת עיקרי האמונה היהודיים, ולכן התחושה האישית שלי שגם אם גרמת בשיטה הזאת לכל באי עולם להתפלל לדבקות, גרמת יותר נזק מתועלת. אני יודע שמאחורי התפיסה הזו עומדים גם אנשים שיודעים דבר או שניים, ולכן אני משאיר את זה כתפיסה אישית ולא כ"הלכה" או "עמדת היהדות"
או לשיעור שמסביר את הגישה שלו?
ultracrepidamיש כרכים א,ב,ג,ה
בכל אופן באמת מעניין אותי לקרוא (או לשמוע) את דעתו
יש לי חיבה יתירה אליו.
קשה תמיד לבדוק את זה...
אבל כן, מתנות לאביונים צריך להיות עדיפות #1.
וגם משלוח מנות לא חייב להיות יקר ולא חייב להיות לכל החברים (מקסימום תחזיר למי ששלח).
והוא כן יכול להיות לאותם אנשים שצריכים מישהו שיזכור אותם. יוצאים בזה ידי חובה לא פחות.
אגב אני מכיר אנשים שהולכים לשיר/לרקוד בבתי אבות ובתי חולים למיניהם.
שלעבוד בטיפול זה להרגיש פעם אחרי פעם כמה אנחנו קטנים וחסרי אונים, וכמה שאנחנו רוצים לעזור אין לנו דרך להציל אף אחד.
וזה מבחן אמונה לא פשוט בכלל...
אבל לצרוח לשמים על מה שקורה פה בעולם, ולהישאר עם ידיים כבולות.
אוף טאטע...
ותודה על ההבנה.
ולא היית צריכה לומר כי זה לא היה השלב. ולחשוב על זה שמישהי עכשיו מפורקת לה איפשהו בגלל שעשית את הטעות הזו, ואין לך דרך לעזור לה בנתונים הנוכחיים.
נראה לי אני לא אשן הלילה הזה 
ואי תודה לך על ההרגעה...
ואני באמת צריכה להתעקש על הדרכה...