בָּלָדָה לְכַּרְמֶל
כַּרְמֶל נֶעֶלְבָה, אִם נֹאמַר אֶת הָאֱמֶת
רַק לִפְנֵי שָׁבוּעַ הִתְחִילָה לָצֵאת,
זֶה נִיסָּיוֹן רִאשׁוֹן – אַתֶּם מְבִינִים
וּכְבָר בִּזְיוֹנוֹת – שֶׁאֵין בַּסִּיּוּטִים.
אֲבָל בּוֹאוּ נְסַפֵּר בְּצוּרָה מְסֻדֶּרֶת,
בְּלִי לְפַסְפֵס עוֹלְלוֹת וְלֹא פֶּרֶט.
הַכִּירוּ – כַּרְמֶל אוֹרְטַל, בַּחוּרָה לְמוֹפֵת
אֻולְפְּנַת תִּפְאֶרֶת, שֵׁירוּת בַּעֲטֶרֶת
וְכָעֵת הִגִּיעַ פִּרְקָהּ, קִיבְּלָה הַצָּעוֹת
רַק לִבְחוֹר הִיא צְרִיכָה, עָשְׂתָה אֶבֶן-שׁוֹק
הִיא בָּאָה מְלֵאָה כַּוָּונוֹת טוֹבוֹת
אֵנֶרְגִּיָּה חִיּוּבִית (וְגַם סֵפֶר אוֹרוֹת)
נִיסְּתָה לְהִתְחַבֵּר, זֶה לֹא שֶׁהִיא צִינִית
אוּלַי לֹא הֲכִי חַמָּה, אֲבָל דֵּי זָרְמָנִית
טִפְטְפָה לוֹ לְאַט מֵהַשְׁקָפַת עוֹלָמָהּ,
שִׁיתְּפָה וחָשְׂפָה (בַּעֲדִינוּת – הִיא בַּחוּרָה נְעִימָה)
וְהָאֱמֶת? הוּא הִקְשִׁיב הֵיטֵב, לֹא פִסְפֵס אַף מִילָּה,
הוּא הָיָה בְּאוֹתוֹ רֹאשׁ, וּכְאִילּוּ מַרְאָה נִיצֶּבֶת מוּלָהּ
זֶה הָיָה נִרְאֶה חִיבּוּר אֲמִיתִּי, כְּמוֹ בָּאַגָּדוֹת,
(כַּנִּרְאֶה שֶׁפֶּתֶק בַּחֲנֻוכִּיָּיה זֶה לֹא הַמְצָאוֹת!)
וּבְסוֹף הַפְּגִישָׁה הִיא הִבִּיעָה מִשְּׁאֵלָה אַחַת,
ה', לוּ כָּךְ יִהְיֶה בַּפְּגִישָׁה בַּשַּׁבָּת
עַד עַכְשָׁיו שָׁמַעְנוּ אֶת כַּרְמֶל,
(וְתַרְשׁוּ לְהוֹסִיף – בַּחוּרָה כְּמוֹתָהּ עוֹד אֵין בְּיִשְׂרָאֵל)
אֲבָל בּוֹאוּ נִשְׁמַע אֶת הַצַּד שֶׁמִּמּוּל,
הִכִּירוּ נָא: מַר יִשְׂרָאֵל בַּהָלּוּל (אַל דְּאָגָה, הַשֵּׁם שָׁאוּל).
הוּא בָּחוּר יָבֵשׁ – בְּשָׁנָה הָאַחֲרוֹנָה רַק 3 הַצָּעוֹת,
בַּקַּיִץ כְּלוּם, בַּחוֹרֶף קְצָת טִיפּוֹת,
וּכְשֶׁכַּרְמֶל הִגִּיעָה, הָאֱמֶת הוּא שָׂמַח:
הַהִתְמַזֵּל מַזָּלִי, וְכוֹכָבִי כְּבָר דָּרַךְ?
וּבֶאֱמֶת, הַפְּגִישָׁה הָרִאשׁוֹנָה הָיְיתָה לוֹ טוֹבָה
הַשִּׂיחָה קָלְחָה, אֲפִילּוּ בְּלִי מַחֲשָׁבָה
הַבַּחוּרָה זוֹרֶמֶת – צִייֵּן בְּסִיפּוּק,
כָּזֹאת הַצָּעָה לוֹקְחִים בְּלִי פִּקְפּוּק!
הַכֹּל טוֹב וְהַכֹּל גַּם יָפֶה, לֹא כֵן –
אָז עַל מָה הַסִּיפּוּר? הַקְשִׁיבוּ, וּבְכֵן:
הֵם קָבְעוּ פְּגִישָׁה לְיוֹם הַשַּׁבָּת
(בָּאוּ מֵאוֹתָהּ שְׁכוּנָה, אָז אֶגֶד בְּחָלָ"ת).
כַּרְמֶל בָּאָה נִרְגֶּשֶׁת, אֲפִילּוּ יוֹתֵר מִפַּעַם שֶׁעָבְרָה
בְּכָל זֹאת – פְּגִישָׁה שְׁנִיָּיה זוֹ חֲוָיָה מַסְעִירָה
כֻּולָּהּ חִיּוּכִים (אֲפִילּוּ שָׂמָה אִיפּוּר)
הִסְתַּכְּלָה בַּשָּׁעוֹן – וּכְבָר דַּקָּה שֶׁל אִיחוּר
לֹא נוֹרָא, אָמְרָה, זֶה רָגִיל לִגְבָרִים
וְיִשְׂרָאֵל – בִּכְלָל – שָׁמַעְתִּי שֶׁהוּא מֵהַמְּאַחֲרִים!
עָבְרָה דַּקָּה שְׁתַּיִים, גַּם שָׁעָה עֲגֻלָּה
יִשְׂרָאֵל לֹא מַגִּיעַ, וְכַרְמֶל נִבְהֲלָה:
אֶת הַשָּׁעָה שֶׁנִּקְבְּעָה הֲרֵי לְשׁוֹנוֹ מִילְלָה
אוּלַי, אוּלַי, הוּא דֵּמֶנְטִי – חָלִילָה?
וְאָז, פִּתְאוֹם, הוֹפִיעַ יִשְׂרָאֵל
(רָגוּעַ כֻּלּוֹ, מְצַיֶּינֶת כַּרְמֶל).
מָה אֵרַע? כֻּלָּנוּ תּוֹהִים
אָז נַמְשִׁיךְ בַּסִּיפּוּר, וְנַשְׁקִיט הַתּוֹמְהים
שְׁאָלַתְהוּ כַּרְמֶל, בִּזְהִירוּת:
יִשְׂרָאֵל, מָה לְךָ וּלְאִיחוּר שֶׁדָּפַקְתָּ?
אֵינֶנִּי המ"כ, גַּם לֹא המ"פ,
אֲבָל בְּכָל זֹאת, הִגְזַמְתָּ!
אָמַר לָהּ הוּא, פּוֹסֵעַ מַעֲדַנּוֹת:
הוֹי כַּרְמֶל, כַּרְמֶלָה
עַל מָה הַהִתְרַגְּשׁוּת בְּדִיּוּק,
עַל מָה הַהֲמֻלָּה?
אֶתְמוֹל הֲרֵי הָיְיתָה כְּבָר הַפְּגִישָׁה הָרִאשׁוֹנָה!
הָיוּ זִיקּוּקִים הָיְיתָה גַּם הִתְרַגְּשׁוּת – טַעֲנָה נְכוֹנָה.
אֲבָל הַיּוֹם זֶה שׁוֹנֶה, אַתְּ כַּרְמֶל שֶׁל אֶתְמוֹל
הַפְּגִישָׁה הִיא דּוֹמָה, מֵהַכִּיסֵּא לֹא אֶפּוֹל...
מָה? קָרְאָה כַּרְמֶל, אוֹתִי כָּךְ תִּזְרוֹק?
אַל תִּהְיֶה כָּזֶה רַע! (אוֹ שֶׁכָּל זֶה בִּצְחוֹק...?)
לֹא לֹא, עָנָה יִשְׂרָאֵל, אֲנִי רָגִיל לְהִתְרַגֵּשׁ בִּפְגִישָׁה רִאשׁוֹנָה
וְאַחֲרֵי תְּקוּפַת יוֹבֶשׁ, הָיִית בְּהֶחְלֵט טִיפָּה רַעֲנָנָה
אֲבָל זֶהוּ, דַּי, כְּבָר כַּמָּה אֶפְשָׁר?
אַתְּ נֵטֶל כָּבֵד. בִּגְלָלֵךְ אַף הַבַּיִת סָגוּר וּמְסֻגָּר!
כַּרְמֶל הֲמוּמָה, זְקוּקָה לְסִיעוּד
לִיטַּפְתִּי רֹאשָׁהּ וְלָחַשְׁתִּי בְּעִידוּד
כַּרְמֶל, כַּרְמְלִית, אַל נָא תִּהְיִי כֹּה עַצְבָּנִית
הֲרֵי זֶה יִשְׂרָאֵל, לְמָה כְּבָר צִיפִּית?
כָּל הַשָּׁנָה רוֹטֵן עַל הַיּוֹבֶשׁ,
וְכַאֲשֶׁר אַתְּ מַגִּיעָה – אַחֲרֵי יוֹם מַרְגִּישׁ הוּא בְּעוֹנֶשׁ
מָה לַעֲשׂוֹת, כָּכָה אָפְיוֹ
אוּלַי יִשְׁתַּנֶּה וְאוּלַי כְּבָר לֹא
[וזָכוּר לִי שֶׁמִּישֶׁהוּ לְפָנַי כְּבָר אָמַר:
הוּא עַם קְשֵׁה עוֹרֶף – ושֵׁשׁ בְּמִסְפָּר!
(תִּבְדְּקוּ, הַמִּסְפָּר מְדֻויָּק.
הַסִּיפּוּר הַזֶּה אֲמִיתִּי, אֵינֶנּוּ בַּרְדָּק)]
וְכַרְמֶל – מָה הִיא כְּבָר רוֹצָה?
נְחָלִים זוֹרְמִים, אֲדָמָה מְרֻוצָּה
לְהַעֲבִיב וּלְהַעֲנִין לְהָרִיק וּלְהָמְּטָר
(אִם נִשְׁתַּמֵּשׁ בִּלְשׁוֹן רַבִּי אֶלְעָזָר)
נִשְׂמַח אֵפוֹא עַל טִפְטוּף וּמִמְטָר
נוֹדֶה לָה', נְקַלֵּס בַּהֲדַר
[נכתב אחרי שראיתי כמה אנשים מתרעמים על זה שהבטיחו סופה וגם נתנו לה שם, ובסוף היו כמה ימי גשם. למה לא פשוט להגיד תודה ולשמוח?]
