1. סוף סוף יצאנו כל הצוות של הכיתה יחד, והיה כיף ומשחרר.
2. חגגנו הלילה יומולדת לאמצעית, והיה ממש נחמד ב"ה.
שבוע טוב ומבורך!!
אי אז, לפני יובלות
זה היה כ40 דק הלוך
וחזור לפעמים גם שעה וחצי.
תלוי בפקקים ובמצב הרוח.
אבל בחזור בגלל שאין פקקים אז בערך חצי שעה
נועה.אחרונהעובדת 8 שעות. הייתה שנה שנסעתי לעבודה בערך שעה וחצי-שעתיים (תלוי בפקקים) וזה היה סיוט...
אין כמו לעבוד ליד הבית.
זה יויו
הוא מלווה אותי קרוב ל 18 שנה מכיתה א'
אני כ"כ אוהב אותו יש לו נשמה ענקית
וקשה לי ממש לראות אותו במצב הנוכחי.. הוא בקושי מסוגל ללכת
יש לו עקמת בגב, נדרס לפני כמה חודשים ומאז המצב החמיר, אבל לפני כמה ימים התחילה לו
תופעה שהוא פשוט נופל על הצד ומשתתק למשך שעות.. אני יודע מה אני צריך לעשות
והרב שלי אמר שזו מצווה, אבל קשה לייי לקחת ממנו את החיים, כל הזיכרונות..
מצד שני הוא כרגע נאנק מכאבים וסובל בבקשה אל תשפטו אותי, זה נסיון ממש לא פשוט
אם מישהו עבר את זה אשמח אם תעזרו לי לדעת איך להתגבר על זה
ותודה על הדיון המכבד, הנעים והמאתגר
לא מצליחה להכיל
קשה כל כך..
אהלן, מכירים את התחושה הזו שיש בשנים לפני שמרגישים בשלים להתחיל לצאת, מין בדידות כזו, בדידות נפשית בטעם ייאוש כי אין פתרון אלא לחכות, שלפעמים יכולה פשוט למחוץ את הלב...?
איך מתמודדים איתה?
תודה![]()
באמת שם מוזר בחרו לעצמם...

אין שום גוף שיכול לפקח על הסיפור הזה.
העולם פרוץ בקנה מידה חסר הגיון והטירוף חוגג בכל מקום.
וחוץ מזה, לדעתי האישית אנחנו בעצמנו מחמירים את זה עם סיפורים כמו שהבאת בראשית הודעתך.
למה זה מוסיף לשים פה מכתב כזה של מישהי?
זה עוד אחד מהדברים שמספקים את היצר (כמו שלל הזוועות שמסתובבים ברשת) וגם מגרים אותו אצל מי שהוא כבר ככה בפעולה (ונותנים רעיונות לביצוע).
בבקשה, אם העניין בנפשך וכל כך חשוב לך, אז ראשית כל בעניינים של צניעות מטפלים בצניעות
וגם כשרוצים לזעוק זעקה, אפשר לעשות את זה ולהביע את הכאב בלי לפרט מעשים שהצניעות יפה להם.
סליחה אם כתבתי בחריפות...
רק מרגיש לי שסף הרגישות שלנו כל כך ירוד, שאנחנו לא שמים לב שבדרך לתיקון ומרוב רצון לזעזע משתמשים בדברים שמקלקלים ולא מועילים.
והלואי שמשיח יבוא ויגאל אותנו מהגלות הזו!
אדרבה ואדרבה אני כותב ומביע זאת בריש גלי ובגלוי- כי אחרת הטיוח וההסתרות מתחת לשטיח
רק ילכו ויתרבו על חשבון הנפגעות והנפגעים- בדיוק כמו שקורה כבר שנים בציבור
הדתי והחרדי.
חובה עלינו כחברה לשים לכך סוף. וכיון שכל נסיון להקמת משהו שכזה מבפנים כשל עד היום
אין ברירה אלא להוציא זאת לגוף חיצוני.
דיברתי רק על המכתב שהבאת בתחילת הפוסט שלך.
אהיה ברורה יותר- מדובר בטקסט שיש בו מן הפורנוגרפיה.
רואה נזק עצום והיעדר תועלת בפרסום שלו.
ויותר מזה- נתינת חומר למחשבה, פעולה וכדומה לאנשים לא ישרים
ופגיעה באנשים פשוטים.
זה בסדר אם אנחנו חושבים אחרת, אבל
היה לי חשוב להביא את הקול הזה, בעיני זה לא מועיל להיחשף לתיאורים כאלו ולא מסייע למניעתם.
ומסכים גם שהגישה שלו לפתרון מניחה כמה הנחות לא ברורות
לדוגמה - אנחנו צריכים לטפל בשלשה סוגים של מקרים: הפוגע שייך למסגרת, הקורבן שייך למסגרת, או שניהם שייכים למסגרת.
מה עם האופציה ששניהם לא שייכים למסגרת?
קצת מוזר לי שיש טיוח מכוון של מסגרות בצורה חריפה כל כך, וכל מה שצריך זה רק גוף שיפקח.
אם יש שחיתות וטיוח בסדרי גודל כאלה, פיקוח זה לא מה שחסר.
חינוך למוגנות לא מגן מתוקף אקראי.
בכלל לא הייתי שותף לקו המחשבה של הכותב
ואני רוצה להעלות שוב..
שיר מלא געגוע ותפילה, בביצוע נפלא ועדין.
בעז"ה נזכה לרפואת הנפש חולת האהבה, בהראות לנו נועם זיוו..
הם הוציאו עכשיו עוד שיר מיוחד
יש לי קטע לבקש מהרב היתר לא לצום (רק כאשר הסיבות באמת מוצדקות, ואז הוא גם נותן), ואז בגלל שאני יודעת שאני יכולה לשבור את הצום מתי שארצה אני מושכת עוד זמן עד שהצום עובר.
למרות שבהרבה צומות קשה לי, אני מצליחה לסיים אותם רק בגלל שאני עובדת על עצמי שעוד שעה אני שוברת את הצום...
מצליחה לעבוד רק בערב
כי עשיתי דברים שהתעצלתי מלעשות בשעותיו השפויות של היום

אבאאאאאאאאא!!!
@חצילוש אני צריכה את העזרה שלך!!!
הדברים היו בסדר הפוך.
- מצור בית ראשון (י' טבת)
- פטירת עזרא הסופר- כ100 שנה אח"כ בתקופת שיבת ציון/ בניין בית שני (ט' טבת)
- תרגום התורה ליוונית בתקופת בית שני כשמלכות יוון שלטה בא"י - כ150 שנה לאחר פטירת עזרא (ח' טבת)
משהו יפה שקיבלתי, אין לי מושג מה מקורו:
רבי משה פיינשטין זצ"ל כותב שי' בטבת הוא תמיד היום ה- 100 מראש השנה, וזה הצום היחיד שלא דוחים לעולם. אילו הוא היה יכול לצאת בשבת, היו צמים אותו בשבת. כשהוא חל ביום שישי, צמים בשישי, גם כשהצום זולג לתוך השבת. והוא תמיד יום המאה, כי הוא גורלי.
מדוע? במילים שלו: בכל דור ודור כשמגיע עשרה בטבת כשהתחיל למעלה משפט החורבן, כל שנה יושב בית דין של מעלה וגוזר [לא עלינו] החורבן הכללי והפרטי של כל שנה ושנה. ועל צרה שעברה לא צמים בשבת ולא ביום שישי. אבל תענית עשרה בטבת, שהוא על ביטול הצרה העתידה –עונג הוא, ודוחה את השבת.
מילים מופלאות. צום תשעה באב, שבעה עשר בתמוז וגם צום גדליה הם כולם לזכר חורבן שאירע, ואילו עשרה בטבת הוא צום שבא כדי לבטל את החורבן שחס ושלום לא נגזר על השנה הזאת, על הכלל או על הפרט. בכל י' בטבת יושב הקב"ה ודן על בניין או חורבן: האישה הזו – האם היא תיבנה השנה? האם יהיה לה בן זוג? פרי בטן? ילדים בני-תורה? בניין או חורבן? זה יום שמחליט עבורך!
עשרה בטבת גורלי לעתיד ולכן הוא עונג, לא עונש. לא צמים כדי לכפר על חטא קדום אלא על מנת להתפלל לקב"ה: בבקשה - הבא לי שנת בניין! אם מקור החורבן החל בעשרה בטבת, עשה לי את היום הזה למקור השמחה!
אבל יש מושג של שכר גם לשאינו מצווה ועושה.
אינו מצווה זה לא כמו פטור?
המושגים לא ממש מובנים לי.
מה שאני יודעת זה שאשה אינה מחוייבת בלימוד תורה אבל מקבלת שכר כמי שאינו מצווה ועושה.
לאיזה כלל זה נכנס?

לב אוהבנבנה משהו
מבחינתי אתה ניק.
ואני צופה מהצד על ההתנהלות שלך. תדע שזה מאוד מעניין
לראות בן אדם שבוחר להתנהג בצורה שמביאה את האחרים לחוסר אמפתיה כלפיו
זה שאלה למה אדם בוחר להתנהג ככה ולהמשיך להתנהג בזה אפילו שהוא מקבל פידבקים שליליים על ההתנהגות הזאת.
וזאת גם התבוננות ל-מה אדם בוחר לעשות עם החיים שלו, מה הוא עושה בזמן הפנוי שלו
איך הוא מרגיש אחרי שהוא מתנהג בצורה מסוימת, מה מספק אותו בזה בעצם.
לא נכנסת לניתוחים ולעולם שלך, אבל תדע שזה מעניין
מעבר...
ממה שאמרתי ורואה בזה רוע
אז איך אתה לא מצליח להבין את האנשים שאומרים לך שאתה מעצבן ופוגע בהם באיך שאתה מתנהג וממשיך להתנהג באותה דרך?
ואתה התחלת לפתוח את הדברים. אני בסה"כ צחקתי בתמימות.
צחקתי כי הצחיק אותי. פרגנתי. זהו.
שוב, לא שונאת ולא אוהבת ולא כזה מעניין אותי את האמת. ואגב גם שאר האנשים פה-
לא שונאים ולא אוהבים. יכולים קצת להתעצבן, יכולים קצת לחשוב עליך כל מיני דברים. לא מעבר
יש הרבה שמתרחש מעבר לפורום. יש לנו חיים מעבר לפורום, כן?
וסבבה, תראה צביעות, לא כזה מפריע לי חח
פשוט באמת אין לי זמן להכנס לדיונים האלו.
במיוחד שנק המוצא שלי היא שונה
אז אני לא ממשיכה להגיב...
אני אפילו לא צדיק, ועוד לא ענית לי בפרטי!
אני הרבה זמן חשבתי בכלל שהויכוחים שלך ונשמה זה בציניות, רק לא מזמן הבנתי שאתם באמת לוקחים אחד את השני קשה וזה נפלא מבינתי.. אמרתי לנשמה ואומר גם לך אל תעשו מזה סיפור.. ואם אתם ממשיכים אז לפחות אל תקחו קשה אחד תשני, כי תכלס אנחנו לא מכירים במציאות אז אין מה להיפגע ולכן גם כל הקטע הזה של השנאה לא רלוונטי כמו שאמרה ראשיתך
חושבת בלבתמשיך להשקיע את הכישרונות שלך בלשמח ולא בלהציק