שוב- אני רושמת את הסוף. אתם צריכים לכתוב את מהלך הסיפור עד למצב שאני מציינת (הסוף...)
תזרמו עם הדמיון. כמובן.. כל הסיפורים שלי טראגיים 
סוף הסיפור:
אדם נכנס לחדר חשוך ואטום, ללא כל חלון.
הוא מדליק את האור, מדליק גפרור ומתאבד. ![]()
שוב- אני רושמת את הסוף. אתם צריכים לכתוב את מהלך הסיפור עד למצב שאני מציינת (הסוף...)
תזרמו עם הדמיון. כמובן.. כל הסיפורים שלי טראגיים 
סוף הסיפור:
אדם נכנס לחדר חשוך ואטום, ללא כל חלון.
הוא מדליק את האור, מדליק גפרור ומתאבד. ![]()
עם גז או משו....?
ואני כ"כ גרועה בדברים האלה שאשאיר לאחרים ת'כבוד לרקום את כל העלילה..![]()
בנוסף לכך שהחדר היה חשוך, אטום וללא כל חלון, הוא גם היה קר, אז ברור שמדובר באדם פולני.
אז בודאי שהוא מדליק את האור כדי שלא ירחמו עליו... מדליק נר נשמה (הוא מפולין, לא חסר על מי...) ומתאבד, כי לאף אחד לא איכפת ממנו...
כמה קרוב הייתי?
אדם אחד היה מאוהב נואשות בעלמה יפת-עין. הוא חיזר אחריה שנים רבות ולבסוף היא נענתה לו.
אך אבוי, בערב לפני החתונה, היא נחטפה בידי שד מרושע.
החתן לא איבד תקווה וחיפש אחריה לאורך ימים ושנים, חצה נהרות וימים, טיפס על הרים וגבעות, נלחם בשודדים ובמפלצות ולבסוף הגיע לארמון השד המרושע.
כיוון שהשד לא צריך אויר, החדרים כולם היו אטומים, חשוכים וללא חלונות.
החתן דנן טיפס אל החדר הגבוה ביותר, שם נמצאה אהובתו.
הוא הדליק את האור וראה את כלתו מוטלת מתה על הרצפה. בחמת זעם הוא הדליק גפרור, זרק אותו אל עבר השד שנשרף כליל.
וכך, כשדמעות זולגות על פניו הוא הצטרף אל אהובתו לנצח.
ה-סוף!
סטיג, את ממש כמו סדנה לכתיבה יוצרת..
והאיש שנכנס הדליק את האור וראה באמצע פיתה.
אז הוא זרק עליה גפרור והתאבד, לפני שאמא שלו תראה את זה...
בס"ד ובהשתדלותי
מה שקרה זה שפלוני אלמוני (להלן "אדם") רב עם אביו. המריבה היתה אחת מסדרת מריבות שהם רבו לאחרונה. הקש ששבר את גב הגמל ואת רוחו של אותו אדם היה העובדה שאמו הצטרפה לויכוח בתור שחקנית חיזוק לצד של אביו. הוא לא היה יכול לסלוח לה על זה. הוא כ"כ כעס והיה מתוסכל. הוא רצה להתנקם בהוריו. הוא ידע, שכמה שהם כועסים עליו עכשיו, זה לא מתקרב לכמה שהם אוהבים אותו ודואגים לו. אבל הוא כעס עליהם יותר מדי, ושנא אותם יותר מדי מכדי שיהיה לו אכפת מזה. הוא רצה שהם יסבלו. אז אותו אדם נכנס לחדר חשוך ואטום, ללא כל חלון. הוא הדליק את האור, הדליק גפרור, והתאבד.
ובסוף הוא התעורר וזה היה חלום, איזו אכזבה
כדי לתת לעוד אנשים הזדמנות להצטרך לסדנה לכתיבה יוצרת (כל הזכויות שמורות לתולתול)
אני אפרסם את התשובה מחר בלילה (00:00)
המשיכו כך 
לפני מלא זמן היו שני מכרים - 'אדם' ו'הוא'. אדם היה חברותי מאוד ומלא שמחת חיים, והוא' בדיוק להפך - איש חשוך ומלא מרירות.. יום אחד נפגשו השנים עם חבר משותף 'חלון', אדם שהיה החברותי מבין השנים שאל את 'חלון' מה נשמע? איך הולך? וכדו'.. 'הוא' לא התייחס אל 'חלון' בכלל, כנראה בגלל ש'הוא' היה מבואס יותר מהרגיל באותו יום. 'חלון' רצה לומר משהו ל'הוא' אבל לא ידע מה.. בסוף 'חלון' אמר: " אתה יודע 'הוא', אתה חייב להכניס לחיים שלך יותר אור, ת' מבין תי!"
באותו הרגע ממש הם נאלצו לחזור הביתה וחלון ליווה את אדם לביתו. אדם נכנס לביתו שהיה חשוך ואטום ו'חלון' לא נכנס ['אדם' הזמין פשוט 'חלון' לא רצה] . ו'הוא', כשהגיע הביתה הוא החליט לנסות את השעתו של 'חלון' ולהכניס אור לחייו, הוא הדליק את האור והסתכל במראה, הוא לא ראה אור שהתווסף לחייו, 'הוא' שכנראה הוא צריך לאכול את האור כדי שזה יפעל אבל המנורה הייתה גדולה מידי... 'הוא' הדליק גפרור ובלע אותו..
המשטרה שמצאה את 'הוא' מוטל בביתו ללא רוח חיים קבעה ש'הוא' התאבד.
בחוג למתמטיקה באוניברסיטה במרכז הארץ ישב מתמטיקאי מחונן והאדים. בשבוע שעבר המרצה שלו הציג על השולחן חידת גפרורים מפורסמת וביקש שכל סטודנט יכתוב לו את פתרונה.כל הסטודנטים הצליחו לפתור את החידה.
חוץ ממנו.
המרצה שלף את קופסת הגפרורים והציג את החידה שוב .
"נו אדם, זה לא כ"כ קשה,מה התשובה?"
אדם שתק. היה גפרור אחד שהרס לו את כל תכנוניו לפתרון החידה.
"ואתה עוד קורא לעצמך מתמטיקאי מחונן ?" שאל המרצה בחיוך סרקסטי לקול צחוק השמחה לאיד של שאר התלמידים.
אדם קפץ את אגרופיו בזעם , ניתר במקומו ורץ לשולחנו של המרצה שזינק בבהלה הצידה –למרות שלא היתה לו סיבה- אדם בסך הכל חטף את קופסת הגפרורים ויצא מהכיתה בריצה ."אתה הולך לעבוד על זה בבית?" צעק אחריו המרצה בציניות מהולה בהקלה.
פרצי הצחוק המשיכו ללוות את אדם כשיצא.
הוא ירד קומה, ועוד קומה ועוד קומה עד שהגיע לקומה שכוחה וחשוכה שבה היו פעם מעבדות הכימיה. הוא פרץ בכעס את דלת הפלדה וטרק אותה בחוזקה אחריו ,רץ לתוככי המעבדה ,ושם, מתנשף, לקח גפרור והדליק את החלק של העץ בגפרור הסורר. בעודו צופה בלהבות המכלות את שנוא נפשו במהירות , שם לב שהגפרורים כבו , למרות שלא כיבה אותם. אדם הבין שמשהו מוזר מתרחש כאן. הוא הדליק את האור ואז נחתה עליו ההבנה: הדלת. היא סגורה. המעבדה הזו היתה אטומה במשך שנים,אוויר לא נכנס לכאן.מעט החמצן שנכנס כשהוא פתח את הדלת התבזבז על נשימותיו ועל בערת הגפרורים ,וכבר לא נשאר להם מספיק חמצן כדי לבעור , מה שאומר שבקרוב לו לא יהיה מספיק חמצן כדי לנשום. אדם בלע את רוקו והבין שבכך שטרק את הדלת ועוד הדליק אחר אש גזר על עצמו גזר דין מוות , או במילים פשוטות יותר- התאבד.
סטיגידישהאדם התעוור, אך הוא עדיין לא יודע זאת.
הוא מגיע לחדר ומדליק את האור- אך עדיין רואה חושך.
הוא חושב שאולי החשמל לא בסדר ומדליק גפרור.
כשהוא מרגיש את חום האש ומבין שהוא לא רואה אותה והתעוור- הוא מתאבד.
(למה יש לי כאלה דברים בקלסר הדרכה?!?!?)
.
אפשר לחיות בלי חוש ראייה..
(מה המסר?!?!)
נראה לי שהמסר הוא שאי אפשר לראות או לשמוע רק את סוף הסיפור כדי לשפוט ולהחליט.
(זה באותו קובץ עם הסיפור הקודם. יש שם עוד. פשוט הרבה יותר טראגיים)
אני צריך לבדוק משהו במכשיר כזה ספציפית
I have a dream that one day every valley shall be exalted, every hill and mountain shall be made low, the rough places will be made plain, and the crooked places will be made straight, and the glory of the Lord shall be revealed, and all flesh shall see it together.
This is our hope. This is the faith that I go back to the South with. With this faith we will be able to hew out of the mountain of despair a stone of hope. With this faith we will be able to transform the jangling discords of our nation into a beautiful symphony of brotherhood. With this faith we will be able to work together, to pray together, to struggle together, to go to jail together, to stand up for freedom together, knowing that we will be free one day.
[לאלו שרק רואים אנגלית וזה עושה להם מיד סחרחורת... אני למשל
]
יש לי חלום שיום אחד כל עמק יהיה מרומם, כל הר ההר ייעשה נמוך, המקומותהמחוספסים ייעשה רגיל, ואת המקומות עקומות ייעשה ישר, וכבוד ה 'נגלה, ו כל בשר שנראה את זה ביחד.
זו התקווה שלנו. זו האמונה כי אני חוזר עם דרום. עם האמונה הזו נהיה מסוגליםלחצוב את ההר של הייאוש אבן של תקווה. עם אמונה זו נוכל להפוך מחלוקותהמצלצלים של האומה שלנו אל תוך סימפוניה יפה של אחווה. עם האמונה הזונוכל לעבוד ביחד, להתפלל ביחד, להיאבק ביחד, ללכת לכלא יחד, כדי לעמוד עלהחופש ביחד, בידיעה כי נהיה חופשיים יום אחד
נראה לי בגלל ההתחלה..
(פרוייקט באנגלית...
)
גוגל תרגום זה חחח 




זה חלק קטן מהנאום הידוע שלו "ישל י חלום"... זה חלק מהקטע היחסית מוכר- שהוא יחסית בסוף הנאום....
אטריות ברוטבככה אני.
אנגלית+אטריות ברוטב=שנאת חיי.
לא ניסיתי אפילו לקרוא..
[למרות שכשאני מסתכלת עכשיו זה דווקא נראה מילים פסדר יחסית..]
אין לי בעיה בכלל שמחפשים תרגום, להפך
אם היה לי תרגום איכותי- הייתי מביאה
לגוגל תרגום יש כל מיני המצאות וניסוחים -שאין ברירה אלא לצחוק מזה
לא פעם עשינו משחקים עם הדבר הזה... תמיד היה משעשע 
כוכבית*אחרונהוראיתי שזה לא אותו דבר, כנראה זה ההמשך פשוט...
.
אחרי שהייתי אתמול כמה שעות בים,בשמש הקופחת,אני ממש מזדהה עם הצבע שלו.
אח,לו לא הייתי אשכנזי..
(ככה הייתי לפני הים..)
על זה שבזמן שאנחנו קירצפנו אתה בילית בים.
שיהיה לה עם מה לנקות![]()
הוא פשוט רצה מי מלח טבעיים כדי שיהיה במה להטביל את הכרפס.
ביניי"שכמה אפשר לנקות? סיימנו.
אפילו סיימנו עכשיו להוריד ת'כלים..
הורדתם כבר את הכלים???? איזה זריזים כל הכבוד לכם.
המטבח נראה כמו חללית- הכל מצופה נייר כסף.... המראה הזה מבדר אותי כל שנה מחדש ![]()
כאילו,הייתי הולך לישון,ובבוקר-הכל עם נייר כסף,הכל במקום כזה יפה..
כשגדלתי,הבנתי איך זה נהייה..
אחחח.. בנים...![]()
אנחנו בערך סיימנו עכשיו.
כואב לי הראש, לא ישנתי הלילה בגלל כל מיני דברים שהייתי צריכה לארגן, הידיים שלי יבשות מחומרי ניקיון וכולי מגעילה.
ועכשיו עוד צריך לקפל כביסה.
עד מתי?!
.
גם אנחנו סיימנו בערך עכשיו וצריך לקפל כביסה.
לא נורא..אני אוהבת כביסות 
עם מאמרים באנגלית ![]()
עם המחשב במיטה ![]()
בחיי שהשנה בקושי עבדתי |ייסורי מצפון| |משתיקה אותם מיד|
האמת שבבית שלנו הבנים עובדים הרבה יותר ממני.
חינכתי אותם טוב
אני עובדת עד מאוחר- והם בינתיים מנקים.
והכל מוכן כבר ב"ה. רק נותרו הבישולים למחר.
אבל תכלס- מרגישים הרבה פחות את החג. "מי שטרח..." ממש. ההכנות זה חלק מהאוירה, וכשאין בהן כ"כ חלק- זה מוריד מההתרגשות.
צפורהאחרונהואני לא כזו מפונקת.. טרחתי מספיק קודם..
עד 5 לפנות בוקר עוד ניקיתי וסדרתי את החדר עם אחותי ובתחילת השבוע עשינו מטבח ועוד כל מיני אז עכשיו מותר לי...
ב"ה ממש לא לחוץ אצלינו
והתחלנו היום כבר קצת בישולים ![]()
יש השנה אור גדול.
זה התחיל בזה שזרקתי ים דברים שלא הייתי מוכן לזרוק בשנים עברו..
פתאום אני רואה את כולם זורקים וזורקים וזורקים..
אפילו אמא שלי 'השמרנית הגדולה' הסכימה (כימעט לא יאומן!) שאני אזרוק אלטיזייכן למיניהם
ששכנו אצלינו מימות יהושע בינון.
ולזרוק דברים. מאוורר ומנקה גם נפשית.
לזרוק דברים שלא צריך, וזה מה שאני עושה 
תמיד אמא שלי הייתה זורקת והשנה נראה לי שזרקתי יותר ממנה....דברים מאז התרפפום!!
שירה כיםאחרונהתענוג..!
ניפרדתי בצער רב מאוסף הנרות שלי,
ומשום מה רק אז הגיע ה-"אור" 
נא להתפלל לרפואה שלימה של הפג משה בן אורלי בתוך שאר חולי עם ישראל.
הכתבה:

מצבו של אחד התאומים הפגים של משפחת נקר, משה בן אורלי, התדרדר והוא בסכנת חיים ממשית. התאומים נולדו בשבוע ה-27 להריון, ומצבם הרפואי הוגדר קשה.
אביו של הפג, בנימין יוחנן נקר, סיפר היום בשיחה עם ערוץ 7 על המצה הקשה. "קראו לנו מבית החולים בגלל שהתינוק הקטן, משה בן אורלי, נמצא בסכנה ממשית, וזה יכול להיות עניין של שעות וזה יכול בע"ה גם להסתדר. ארגנו תפילה המונית בן השעות 16:00 - 16:30 ואנחנו מבקשים מכל מי שיכול לקרוא מפרק קי"ט בתהילים את אותיות שמו, לרפואה שלימה. כל אחד במקומו יגיד תהילים וישנם תיקונים מיוחדים שגם נעשים".
בני משפחת נקר מרוכזים בתפילה לשלומם של שני התאומים הפגים שנולדו להם דרך אם פונדקאית מוקדם מהצפוי, בשבוע ה-27, ומצבם קשה.
בתחילת השבוע שוחחנו ביומן ערוץ 7 עם אביהם של הפגים, בנימין יוחנן נקר.
נקר מספר כי לאחר 13 שנות נישואים בהן לא נולדו לו ולרעייתו ילדים פנו לאפיק האם הפונדקאית ולאחר שהשקיעו סכום של 370 אלף שקלים שנאספו מתורמים התקדם ההיריון יפה עד שהגיע השבוע ה-27, "ואז פתאום היו צירים וירידת מים. היא לקחה מונית להר הצופים, בית החולים הקרוב ביותר למעלה אדומים שם היא גרה", מספר נקר.
האם הפונדקאית יולדה והפגים הועברו מיידית לפגיה כשמשקלו של האחד הוא 900 גרם ושל האחר 670-700 גרם. מאוחר יותר נקראו בשמות על מנת לאפשר תפילה עבורם. הפג הגדול יותר נקרא אליהו והקטן משה.
עוד מוסיף נקר ומספר כי רופאי המחלקה מדווחים להורים על התדרדרות במצבם ופגיעה מוחית ברמות קשות. "הרופאים לא נותנים סיכוי לחיות, ואומרים שאם יחיה תהיה פגיעה קשה של פיגור או עיוורון", הוא אומר ומציין כי אחד הפגים, הקטן יותר, מוגדר בדרגה 4, הגבוהה ביותר מבין ארבע דרגות הפגיעה המוחית ואילו הפג השני מוגדר בדרגת פגיעה 3, ולו נותנים הרופאים סיכוי קטן מאוד, כלשונו.
כעת, כאמור, בני המשפחה ומכריהם מגייסים רבים ברחבי הארץ לתפילה ולעשיית מצוות. "אני מרגיש שיש כאן גם תיקון לצער השכינה", הוא אומר ומציין כי אמנם הרופאים עושים עבודה מסורה ומקצועית אך מתקשה לשכוח שיחה אחת עם אחת הרופאות שלדבריו היה בה כדי לפגוע ברמת האמונה שבו. "זה מאוד מדכא לשמוע. הם צריכים להגיד את מה שהם יודעים, אבל לא לשתק את האדם", הוא אומר ומדגיש כי לא מדובר בכלל הרופאים וקיימים גם רופאים שנוהגים ברגישות ומחזקים את רוחם.
בהקשר זה הוא מזכיר את דבריו של הרופא המטפל ברב יעקב יוסף שגם אחרי שנוכח במצב הרפואי הקשה אמר ש"המצב הוא כזה אבל אצלכם הדתיים זה עובד אחרת...".
בני המשפחה מבקשים להתחזק במצוות, בלימוד ותפילות ולומר פסוקי ספר קי"ט בתהילים על פי שמותיהם של הפגים: משה בן אורלי ואליהו בן אורלי.
אשמח לשמוע כל מה שיש לכם להגיד על המקום.
פה או באישי...
תודה!
הם עושים באמת עבודה מדהימה אבל מי שמגיע לשם צריך לדעת שהוא מגיע כדי להשתקם ולא כדי להסתלבט וזה דורש מאמצים גם ממנו.
יש פה קישור למשו מדהים
http://www.inn.co.il/News/News.aspx/236139
ראיון עם אמא של אוריאל ואלירז פרץ הגיבורים...למי שמדלג על הדף הראשי ונכנס ישר לכאן...
חובה להכנס לקישור...מדהים..!!
-משה ר-כדאי שתישארי בחוסר הידיעה והתמימות.
סטיגידישהבנתי את העיקרון וזהו.
לא צריך לדעת יותר מידי.. 
.
או שתבואי אלי לאישי.
לק"י
קצת נהלים.. משו..
זה לא חוקי!

לק"י
יש חוקים שצריך לשמור.. כמובן זה לפי התורה.. ולא לפי הצייויינים..
סתם.. תרגישו חופשי להשתמש..
גלוק17איפה כתוב בתורה שאסור??
![]()
*מדרשיסטית*

איך את יודעת מזה?

הפורום הזה מדרדר אותי מיום ליום..
פגה ונעלמה אותה תמימות יפה..
סתם.
הבנתי רק אחרי שרמזתם.
לק"י
לומדים שאסור לאדם להכניס את עצמו לסכנה פיזית...
בריום קרבונט
.
V
ב"ה השתחררתי מהצבא, ואמנם אני חוזר לישיבה לפחות לשנה, אבל צריך כבר להתחיל לחשוב מה ללמוד.
איך בוחרים מקצוע?
יש מקצועות שהייתי רוצה לעבוד בהם, אבל הם נראים ממש קשים (הנדסה וכו')
ויש את האידיאליסטים (חינוך עו"ס) אבל בהם אין לך יותר מידי כסף וקשה להחזיק בזה בית.
וגם, שאומרים לך שכדאי לך ללמוד הנדסת מערכות, איך אני יודע באמת מה זה ומה לומדים שם ומה עובדים בזה?
איך בוחרים מקצוע??
ואז תראה אם אתה יכול להתקבל.
ואני לא חושב שזה נכון לוותר על משהו טוב רק כי הוא קשה.
מה מושך אותך, במה אתה מסוגל להשקיע, ללמוד מאהבה ורצון לדעת ואח"כ לעסוק בו?
ואם עולה לך משהו בראש, תחשוב האם אתה רואה את עצמך מתמיד ועוסק בכך עוד X שנים?
כשתגמור עם הישיבה..זה סתם יוציא אותך מהלימוד עכשיו,וחבל..
בעוד שנה-יכול להיות שעד שהוא יחליט, כבר לא יהיה אפשר להרשם למה שיבחר ואולי גם יהיה לו צורך לשפר נותנים (מבחני אמי"ר למיניהם וכו'..)
חוצמזה שכדאי עכשיו- כי ככה אפשר יהיה להיות בישיבה בראש שקט ונקי, ולמעשה, לא ממש אפשר לדחות את החשיבה על זה-כי דברים כמו לימודים בדר"כ די יושבים על הראש כך שבין כה וכה, כל עוד אין החלטה, נמצאים עם חצי רגל מחוץ לישיבה, נראה לי.
שאלתי: "מאיזה כבשה בא הצמר פלדה?"
ממש נהנתי מהשאלה של עצמי..
אבל זה לא הסוף..
עוד יותר נהנתי ממה שעניתי לעצמי...
"מנכסי צאן ברזל כמובן.."
מהההה [קול של כבשה מהעדר הזה]
בועית מחשבהבס"ד ובהשתדלותי
כדאי לך לפרסם גם בפרוייקט השטו"ת שהוא פורום קצת מוזנח וזקוק לדברים כאלה כמו מה שכתבת....
גלוק17
צפורהמאיפה למדים שלא צריך לנקות?
שכתוב: "ונקה לא ינקה.."
נוצה ברוחמותר להעביר הלאה?
שאלתי את אחותי: "אחות של כורש, מאיזו כבשה עושים צמר פלדה?"
והיא בשיא התמימות: "מכבשה שחורה כמובן"..
אח.. הגאונות היא משהו משפחתי..
ש"ח על גניבת זכיויות סיפרותית!!
והמבין יבין!!!![]()
בבית הכנסת שאני מתפלל בו מנחה, יש כניסה רק מהצד האחורי של בית הכנסת.
ייתכן ולא ידוע לי על מנהג שנהגו ק"ק בעם ישראל, להתפלל תפילת עמידה של מנחה כמה שיותר קרוב לדלת ע"מ למנוע מאחרים להיכנס גם הם?
מישהו יודע מהו הטעם למנהג?
עוד מנהג מעניין שיצא לי לשים לב אליו בזמן האחרון: האדם שמאריך בתפילתו הכי הרבה, יבחר להתפלל בצמוד לארון הקודש.
לא שיש לי בעיה עם העובדה שהוא מתפלל שם, או שהוא מתפלל באריכות, אבל אם תחברו את 2 הנתונים הנ"ל תגיעו למסקנה המתבקשת: אין לכהנים איפה לעמוד בברכת כהנים.
מנהג שלישי ואחרון, הוא להתפלל תפילת עמידה במעבר. ככה שאנשים לא יכולים ללכת ממקום למקום בתוך בית הכנסת.
"למה אנשים צריכים ללכת ולהסתובב בתוך בית הכנסת לאחר תפילת עמידה?" אתם בודאי שואלים... אז שוב, הכהנים צריכים ללכת ליטול ידיים ולהגיע לדוכן.
אז תעשו טובה, ומי שהדבר נוגע לו, קחו לתשומת לב.
תודה.
סתם פורק תיסכול רב שנים בעקבות סדרת אירועים שארעה בתקופה האחרונה...
איזה טוב ה'!!!!
.
(למי שלא הבין, זה נכתב בבדיחותא)
עניין מתסכל לא פחות- כשהכניסה לעזרת נשים משותפת לזו של הגברים ואנשים חוסמים את הפתח בתפילת עמידה.
כשמתארגן לו מניין באמתע החיים
זה יכול להיות בחתונה או בחניון של טיול, או בחניון מכוניות אחר
תמיד איפה הגברים האלו יבחרו לעמוד כדי להתפלל???
בדיוק!!
במקום הכי תקוע, במעבר הכי חשוב, במקום שאי אפשר לעבור -בלי לעבור מול כולם...
"בינה יתירה נתנה באישה" נקודה. 
לחכות אחרי סוף תפילת ערבית של שבת עד שכל הבנות
(טוב, גם סתם זוגות) יפנו את כל הרחבה של הכניסה לביהכנ"ס.
ורק אז יהיה אפשר לצאת תוך סיבוב של קילומטר סביב כל הכביש שמלא גם הוא בנשים ונשים ונשים.
מה לעשות?
אצלנו קבלת שבת כל הבנות של העיר כנראה מגיעות.
(רק רציתי לאזן את התמונה.)
דבר חיובי שיצא מזה: כמה חברותות שלומדים עשרים דקות עד שיוכלו ללצאת הביתה ולסעוד סעודת שבת.
בערב שבת הגברים המאחרים שמתפללים בחוץ מנחה, תמיד יפריעו לנשים להיכנס לבית הכנסת.
יפריעו?
לא יתנו להם להיכנס!
ויש להם מקום להתקדם! אבל כל אחד שמגיע ומצטרף למניין, מצטרף מאחורה, ואם רוצים לעבור - זה לעבור ממש ביניהם!
|כועס|
ואז אין בררה, אלא ללכת להתפלל בבית הכנסת השני... וזה מעצבן!
יש הלכה שלא להתפלל ב3 אמות של הכניסה שלא יראה כאילו רוצה להתפלל ולברוח.
אין שום חוסה לכהן לעמוד צמוד לארון קודש, תעמוד מאחוריו וזו תהיה הפעם האחרונה שהוא יתפלל שם (או שהוא באמת צדיק והוא יאריך בתפילה, בכל מקרה רק מי שנמתא בצידי ולפני הכהנים מתברך.
בתפילת עמידה ע"פ הלכה אסור לעמוד ב4 אמות של המתפלל, האם הכוונה שהמאריכים עומדים במעבר? אפשר ללכת ליטול אחרי קדושה.
ההלכה הראשונה שכתבת היא תיאורטית אם חוסמים לך כל אפשרות להיכנס לתוך בית הכנסת. אנשים לוקחים 5 צעדים פנימה ומתחילים להתפלל. עומדים שם 5-10 אנשים, והכניסה חסומה.
כל מי שנכנס אחריהם, נאלץ לעבור על ההלכה שזה עתה כתבת.
הכהנים צריכים לעמוד דווקא בקדמת בית הכנסת, בדיוק בגלל מה שכתבת - מי שנמצא מצידי ולפני הכהנים מתברך. חוץ מזה, ששם נמצא השטיח בד"כ...
וברור שהולכים ליטול ידיים אחרי קדושה - אבל כשאני כותב "מאריכים", אני מתכוון ל"מ-א-ר-י-כ-י-ם".
אני לא מבין מה עובר לאותם אנשים בראש. במיוחד כשאלו בכל פעם אותם אנשים.
תשובה: לא עובר
הם שקועים מידי בתפילה מלהבין ולזכור שיש עוד אנשים בעולם.....
[פה חסכתי לכם חפירה ארוכה... פשוט לכו ללמור על ר"ע]
אני תוהה לי כמה מות לעשות דברים לאנשים ככה שזה באמת יהיה "הפעם האחרונה שהם יתפללו שם"-- ?
יש הרבה מה ללמוד מהסרטון הזה.
ואני חייב לציים שהדמויות שם ממש חמודות 
תודה!
-לא דובים ולא יעל? (אייל , יעל תדמיינו שזה אותו דבר)
-שנים רבים השלישי מנצח?
(מזכיר קצת את גדר כבשה ואיש עם בעיה)
שדות האמונהבס"ד בר"ה
מסר?? נראה לי המסר פשוט....
לנסות להסתדר ולא לריב!!!! 
לק"י
רק בגלל שאתה חושב את עצמך אתה עלול ליפול.. לעומת זאת אם תדע להתכופך תצליח בדרכך..
וסרטון חמוד ביותר..
וכן, המסר די ברור..![]()
{מישהו יודע איך אני משיגה את הטלפון של הלמור?..
}
מסרים :
1.לא לנסות לריב עם מי ששווה כוחות אלייך- זה לא ייגמר טוב...
2. לא לנסות להתחמק מניקיונות לפסח ע"י צפיה בסרטים... זה לא ייגמר טוב...
קח דוגמא ממנו- http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t421349#5013075
(כמובן אין לקרוא בנימה אישית וכולי וכולי אלא בנימת בדיחותא לכולנו וכולי )
נפשי תערוגעד מתי?????.
טעטע........................![]()
לא נקי
ואז נגררים לשעות כייפיות..
כי אני מעופפת ולא שמה לב לאחרונה..
פתאום אנשים נעלמים לי!
בס"ד ובהשתדלותי
ואני גם לא יודעת בדיוק מי הם כל הניקים שהודיעו על פרישה..... בטוח שלא שמת לב? הם הודיעו על זה בריש גלי....
לשאר לא... |נבוך|
למה?
אני בד"כ לא הייתי מגיבה על השרשור הזה... רק לפעמים..
בועית מחשבהבדיוק חשבתי על זה היום, שאני צכה לבדוק לאיפה נעלמת..
וכרנאה שאני לא היחידה שחשבה על זה..![]()
מקווה לא לשבור שיאים חדשים השבוע.. אתמול הלכתי לישון איפשהו בין 4 ל-5...
נקודה למחשבהאחרונה
יש לי ציפור קטנה בלב
והיא עושה בי מנגינות
של סתיו ושל אביב חולף
של אלף אהבות קטנות
והיא עושה בי מזמורים
והיא צובעת עלמות
והיא פותרת לשירים
כמעט את כל החלומות
יש לי בלב ציפור קטנה
עם שתי גומות ומנגינה
יש לי ציפור קטנה בלב
והיא עושה בי סיפורים
של בית חם ובן אוהב
ושל קטעי ילדות יפים
והיא זוכרת בי כאב
והיא אוספת בי שנים
והיא עושה אותי שלו
אולי היא טעם החיים
יש לי בלב ציפור קטנה
עם שתי גומות ומנגינה
יש לי ציפור קטנה בלב
והיא אולי כל התקוות
ולפעמים אני חושב
שהיא תשובה לאכזבות
והיא טובה לבנת כנף
איתה אני מרגיש חופשי
והיא יושבת על ענף
בין מיתרי לבי
יש לי בלב ציפור קטנה
עם שתי גומות ומנגינה
כתמר יפרח
ברחוב קטן, במחוז גוש דן בקיץ שעבר
נערה יפה בדרכי חלפה ושלחה לי חיוך קצר
מכפות רגליים יחפות עד שיער חום אגוז זוהר
חיזיון מתוק, רק צריך לבדוק אם הייתי ישן או ער
מנהר ירקון עד הסמבטיון
מגליל עד לראש שטן
לא תמצא תמה, כמו אותה עלמה
היא הכוכב של מחוז גוש דן
האם אני מביט, בכוכב שביט? נשארתי עומד המום
אז שאלתי זר, שברחוב עבר, מי זו היא, הפיה בחום
הוא חייך אלי ואמר לי, זוהי פרח ארגמן
אבן הספיר, שושנת העיר, היא הכוכב של מחוז גוש דן
מנהר ירקון עד הסמבטיון...
אחפש בין הסימטאות, בסתר המדרגות
אחרי כוכב חום אגוז זוהר שיאיר לי בלילות
מקטרתי כבויה, נשמתי שבויה, עד שהיא תחזור לכאן
עד ששוב יאיר, מעל העיר, הכוכב של מחוז גוש דן
מנהר ירקון עד הסמבטיון...
כי אם כבר התחלתי עם אהוד בנאי....
ממש דורש להקדיש את השיר הזה למישהי אהובה!
מה אביא ילדתי הקטנה
מה אביא לך מתנה
מה אביא ילדתי הקטנה
מה אביא לך מתנה
אביא לך שיר אוהבים
אביא לך אור כוכבים
אביא לך רוח של ים
אביא לך את כל העולם
אביא לך צחוק ילדים
שיבהיל את כל הפחדים
אביא לך בשתי ידי
אביא לך את כל חיי
את הדרך אלייך אהפוך לתמונה
ואביא לך אותה במתנה
את הדרך אלייך אכתוב לתוך שיר
ואביא לך אותו בבוקר בהיר
כל הדרך אלייך אכתוב את השיר
ואביא לך אותו בבוקר בהיר
סטיגידישנראה שיר יפה.. לא מצליחה לשמוע... אבל בטוחה שאני יהנה ממנו 
ויש לו ביצוע בגירסת הופעה חבל"ז! |מתמוגג|
ב"ה
השיר הזה שובר לי את הלב ..
יותר נכון, פעם מישהו הקדיש לי אותו, אבל מאז הוא שבר לי את הלב ... 
אהוד, סליחה על הניצלושון...
ולא אני זה שאשבור ת'לב לתמר. אז מותר לי להקדיש לה!
(ומי שישבור לה ת'לב יהייה לו עסק איתי)

וטב לו לאותו אדם, שיתלה עצמו על עת התפוזים אל מול הנוף מאשר להתעסק איתי.
וכאן נגמר הדיון על האאוטינג! חחח

9 תווים בכותרת.
רואים שהשתדלת מאוד...
אבל מישהו כבר איחל לי תאונת דרכים השבוע. אז לא מתאים...
![]()
אף על פי כן ולמרות ה-כ-ל, אהוד...
חס וחלילה. ה' ישמור...
זה יכול לקרות לך אחרי 'דייט' כושל, אחרי יום שלם של לימוד בישיבה,
או, אפילו, אחרי לימוד מקצועות חול באולפנה...
התחושה המעיקה הזו של:
אוווף, אני כ"כ לא יוצלח! אני כ"כ כשלון...!
שמנו לב פעם למה שאנחנו אומרים?
'רבה אמונתך'. האמונה של ה' - בנו, כ"כ ענקית.
פסח = 'חג האמונה',
אבל עם קצת שינוי כיוון הפעם,
תגלית מדהימה: גם ה' מאמין...
אז...
תמיד שהחברים שלנו אמרו את האמירה הזו שהם 'לא יוצלח' -
ידענו לנחם אותם, להגיד להם שהם יכולים, שהם נהדרים, שהם...
אבל, בדיוק כמו שקרה לאיוב - קורה גם לנו -
מנחמים את כל העולם, חוץ מאת עצמנו. שזה קורה לנו -
שום ידיעה ושום 'ניחום כיס' שיש לנו מוכן לחבר'ה - לא עוזר.
חשבתי על כיוון קצת שונה,
שאולי, אולי יצליח לנחם גם אותנו - 'המנחמים' -
ברגעי משבר שלנו, שהלוואי ולא יבואו..
~~~~~
התחושה הזו של - "אני אפס",
ברור הרי שזו עצת היצר. אמרו כבר כל חכמי המוסר, ש - "יאוש",
זה לכאורה לא עבירה בכלל, אבל הוא הגורם לכל העבירות שבעולם..
כשהיצר מצליח להכניס בנו תחושה שאנחנו 'כלום' -
הוא עשה הכל. מכאן ואילך כבר השאיפה שעוד נותרה בנו,
התנפצה. וכשאין שאיפה - אין חיים. אין עבודת ה'.
"שאנו עמלים ומקבלים שכר",
כבר הזכרנו פעם, שביהדות - השכר הוא על העמל.
התוצאה? לא קשורה אלינו. זה רק ביד ריבונו של עולם.
[להרחבה בנושא הזה: הרימל, אוווווווווווווווווווור, הרימל...]י
יוצא אם כן ש...
זה לא משנה היום אם 'הצלחת' או לא, זה משנה בעיקר כמה עמלת.
לאן הכיוון שאתה ש-ו-א-ף אליו. אם זה באמת ככה - לא קשה להבין את ה - 'רבה אמונתך',
מה אתה מאמין בי ריבונו של עולם?! הרי נכשלתי גם אתמול, גם שלשום, והנה -
קבל בשידור ישיר - את אומרת לו שהראש כבר על הכרית - גם את הכשלון של היום...
"רבה אמונתך". שוב, למחרת, הוא מאמין בך מחדש שתצליחי - בעמל.
הוא לא מסתכל על התוצאות - אלא הוא רק רוצה לראות כל יום שאיפה מחדש,
כל יום נשימה מחדש, כל יום תקומה מחדש והבנה - שהיום, זה יום חדש,
שהתפקיד בו הוא רק לעמול. להשתדל. להלחם. והתוצאה? לא תלויה בי ב-כ-ל-ל,
הכל בידיי שמים - חוץ מהעמל שלי. חוץ מיראת השמיים שלי.
עכשיו מובן גם עוד משהו.
ה' מאמין בנו? נו שוין, אפשר לחשוב. גם אני מאמין בחבר שלי שיצליח,
אז מה כ"כ מיוחד באמונה של הקב"ה בנו כל יום מחדש?!...
והתשובה: העיקר הוא לא שהקב"ה מאמין בנו,
אלא, ב - 'מה' הוא מאמין בנו. אני מאמין בחבר שלי בתוצאה -
שהיום הוא יצליח ויסיים את הפרוייקט - זו אמונה אמיתית? מי אמר שהוא יצליח?
מי אמר שהוא יכול בכלל להצליח?! אולי בדיוק היום המחשב שלו לא יעבוד...
'אמונה'? זו אמונה?! זה סתם דמיון, אני "מדמיין" שהוא יצליח.
אלא, שאצל ריבונו של עולם - שהכל נבחן ב - 'רצון' ולא במעשים -
כי הרי הבחירה החופשית היא רק על הרצון ולא על המעשים (להרחבה: כאן, בשאלה למטה),
ממילא, ריבונו של עולם יכול - וזו אמונה אמיתית, שייך באמת - להאמין בי שהיום אני...
ארצה, אשאף, אשתוקק - לעבוד אותו. כי ה"תשוקה" הזו לעבוד את הקב"ה,
לא תלויה באף אחד, אלא בי. "הכל בידי שמיים, חוץ מיראת שמיים",
וממילא, בדבר שתלוי רק בי - שייך להאמין בי, שאצליח בו.
בתוצאה? הוא לא 'מאמין' בנו - במובן שדברנו - כי לא שייך להאמין בי בדבר שלא קשור אליי.
את העמל, את השאיפה, את הכמיהה - יש בנו אמונה ענקית מריבונו של עולם -
שנצליח, גם היום, להאמין בעצמינו, להשתדל, לרצות מאוד - להתקרב אליו.
"שהחזרת בי נשמתי" - למה ה' מחזיר לנו את הנשמה?
כי --- "רבה אמונתך", שהיום, אצליח - לרצות...!
ואם הוא מאמין בנו - מי יעיז שלא להאמין בנו...?!
[כמובן שהרצון העז לקיים את רצון ה' - אם הוא אמיתי באמת - צריך להביא אותנו גם לעשות פעולות,
כמו לרצות ללכת ללמוד תורה, להתחזק בהלכה, לעשות חסד וכדו', אבל אם נצליח או לא -
זה לא תלוי בנו - אלא רק הרצון לעשות את רצון ה', לרצות לקיים את התורה והמצוות - זה תלוי בנו.]
אמור מעתה:
אחותי, הדייט היה כושל? אני מאמין בך.
אחי, לא הצלחת להבין את הגמרא? אני מאמין בך.
או אפילו - לא הצלחת לפתור תרגיל במת'..?
--- מאמין בי שמה? שאצליח להתחתן מתישהו? "נבואה נתנה לשוטים"..
--- מאמין בי שמה? שאצליח להבין את דברי אביי? כנ"ל.
לא! לא זו האמונה שלי בך - כי זה לא תלוי בך!
אלא, אני מאמיך בך שאתה רוצה, שאתה משתדל, שאתה שואף באמת -
שהרי זה כן בידך, וזו היא עבודת ה' שלנו בעולם - לרצות לקיים את רצונו..!
אם ה' לא רוצה שתצליח - וואלה, אין לי מה להגיד אלא רק להתפלל אליו,
אבל בך (!) אני מאמין אמונת אמת, שתצליח, להמשיך - או אפילו להתחיל - לרצות!
מנחם? אולי פחות מאשר השקר ש - 'את עוד תתחתני, אני מבטיח',
כי אנחנו בעצם אומרים - "וואלה אחותי נשמה, לא יודע אם תתחתני,
אבל את שלך את עשית, ואת מצליחנית אמיתית מדהימה",
בסופו של דבר, עם ההבנה האמיתית ש -
"הכל בידי שמיים", חוץ מ...
זו הנחמה האמיתית - ובעומק, היותר מנחמת,
לא רק לדקותיים וחצי שאחרי השחנ"ש,
אלא לתמיד. נחמת אמת, עידוד של אמת.
אז מחר, שאתה קם בבוקר, תגיד בכוונה ולאט:
"מודה אני לפניך, מלך חי וקיים, שהחזרת בי נשמתי בחמלה - רבה אמונתך".
רגילים להבין - וזו אמת - שאנחנו מודים, אומרים תודה - Thank -
על האמונה הענקית הזו, שכל יום מחדש, אני יכולה לשאוף - תודה ה'..!
אבל, ממחר בבוקר, מותר לנו גם לחדש בנוסף לפשט הרגיל,
להוסיף עוד כוונה - שאולי גם היא 'פשט' שחכמים כיוונו אליו:
'מודה' = כמו 'אני מודה שאתה צודק'. לא מלשון 'תודה', אלא 'אמת'.
המילה הראשונה שמתחילה לנו ת'יום דורשת ממנו - קודם כל תודו שזו המציאות!
שהיום זה יום חדש שמאמינים בך מחדש שאתה מסוגל. שאת מסוגלת!
קודם כל תגיד - כן, אנחנו רוצים לשמוע - שזו האמת...!
בפה מלא, תקדים את המעשים לפני הלבבות. וכלל ידוע הוא -
"אחרי המעשים ימשכו הלבבות", שיחושו ביותר את האמונה הזו בנו.
ואז - גם אם הרגש כבוי הרגע - השכל ידע שיש לנו לאן לשאוף היום,
לעבודת ה', מתוך רצון ענק לרצות להתקדם אל ריבונו של עולם.
===
אם "הכל בידי שמיים, חוץ מיראת שמיים",
יוצא שהתחום היחיד שבו אנחנו באמת יכולים 'להאמין אחד בשני',
הוא 'יראת שמיים'. אלא, שאם נשכיל להפוך כל פיפס קטן בחיים שלנו
לעבודת ה' - כמו ששהלכה דורשת מאיתנו, שהרי יש אפילו 'הלכות
בית הכסא' (מי היה מאמין..) - נצליח להאמין באחרים ובעצמינו,
אפילו בתעודת בגרות, אפילו בריצה לאוטובוס, ואפילו ב...
זו אמונה קצת שונה מהרגיל,
דורשת קצת עומק ולא זמינה לכל אדם בלי לימוד -
אבל אמיתית! יציבה! קדושה!
שרק איתה אפשר באמת לפתוח כל יום מחדש,
עם שמחה ענקית ועם כוחות אדירים, לעבודת ה'.
אז - בחג הפסח, נזכור:
להחדיר בעצמינו את האמונה בה' - זה ודאי. אבל לא לשכוח,
להחדיר לא פחות עמוק בלב את האמונה של ה' - בנו.
"מודה אני...
...רבה אמונתך"
וטיפ קטן כנגד יצר הרע המייאש.
בואו נקח משהו, כל יום ללמוד ממנו קטע קטן. מומלץ הלכות, שיהיה משהו בהיר ומעשי.
ואז, גם אם האמונה שלנו בעצמינו קצת נחלשה - וזה קורה לפעמים, ודווקא שם צריך
לעצור ולהתבונן עמוק בנשמה הטהורה שלנו - אנחנו יודעים שיש לנו משהו
מעשי, משהו 'מוחשי', להשלים היום. וכך גם נרגיש איך יום אחרי יום אנחנו נבנים
לאט לאט אבל ביסודיות - גם אם היום הרגש בעבודת ה' לא בשמיים.
חג אמונה, חג פסח, חג גאולה -
כשר ושמח, בעז"ה, לכל עם ישראל, אמן! 
העם (רובו) כן יזכה לשינה הלילה.
בהצלחה!
אין כמו טאטע!![]()
לפעמים דוקא אנשים פחות מוכרים הם יותר מעניינים.
או משהו כזה...
הייתי קרוב?
לחצן ימני על התמונה> מאפיינים > בשורת הכתובת הרבה פעמים מופיע השם.
ולא לחצתי על "הצג פרטי דף" או דבר דומה.
חבר'ה, מעט אמונה...
אחרי שראיתי את התשובה פה ניסיתי לגגל ולא הצלחתי,
זה לא נתן לי להדביק את תמונה בשורת חיפוש של גוגל..
יש רק "הצג מקור" שפותח חלון מלא בדברים שבעלי מבין בהם...

מי זה דוד פנקס?
בס"ד ובהשתדלותי
פה אמור להיות הסבר:
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%93%D7%95%D7%93_%D7%A6%D7%91%D7%99_%D7%A4%D7%A0%D7%A7%D7%A1
רשימת כל חותמי מגילת העצמאות- מי הם? תמונות?
באמת כתבו רק "צור ישראל" - החילונים לא רצו שיזכירו את ה', והדתיים לא הסכימו בלעדיו... אז התפשרו על צור ישראל...
כשהרב מימון חתם על המגילה הוא אמר שלא ייתכן שבמגילת העצמאות לא יהיה מוזכר ה'!
ולכן בחתימות הוא הוסיף: בעז"ה*, וחתימתו.
*טעות שלי! זה בעזרת ה' ולא ברוך ה'.
עמכם הסליחה...
(חוץ מהקטע של הבעל
)
עריכה-זה היה אמור להיות משורשר לצדיקה, לא הצלחתי..
מה הדבר הכי מוזר שניקתם השנה...
או יותר שאמא שלכם חייבה אותכם לנקות..
דברים שלא חשבתם שאפשר/ צריך לנקות..וגילתם שצריך
למה???
למה שיהיה שם חמץ?? ![]()
זה יותר גרוע - מה הסיכוי לחמץ..
ובנוגע לתמונות כל שנה היינו מחביאים לאבא שלי על אחת מהתמונות חמץ בבדיקות חמץ
לבין "הבהלה לנקיונות לפני פסח".
מה שאתן מתארות ^ או מה שרות שאלה, זה לא לנקות חמץ. כל בר דעת יודע שבאמבטיה אין חמץ (ממתי אכלתם משהו באמבטיה/שירותים?!) ושהתמונות לא נגעו בחמץ.
זה סתם! פשוט סתם נקיונות.
סליחה- נקיון זה לא סתם. זה בריא לבית וטוב לנשמה.
אבל למה בהסטריה כזאת דווקא לפני החג? למה להלחיץ את נשות ישראל, ולגרום להן להכנס בהולות ועם לשון בחוץ לליל הסדר?
אני לא אוהבת את זה כלל וכלל.
בא לכן להפריז בנקיונות? אז תעשו את זה לפני ראש השנה. שנה חדשה, דף חדש, אתם יודעים. לא לפני פסח. בפסח צריך להוציא את החמץ ולנקות במקום, למקרה שיש שם פירורים. זה הכל.
בא לכם לקפוץ על הגל ולנקות גם מסביב? סבבה לגמרי. אבל באיזי, ולא להפוך את הילדים לקורבן פסח.
ומאחר שזו גישתי וגישת אמי שתחיה, לא ניקיתי השנה שום דבר מוזר. אלא רק מה שהיה הכרחי.
עד כאן פריקה וחפירה ![]()
מנקים כי גם ככה צריך לנקות שלא יהיה חמץ, אז מנצלים את זה לניקיון יסודי.
ככה הבית נשמר במצב טוב, בלי זבל מיותר.
לפני כמה זמן הייתה כתבה שהוציאו מבית באמריקה את כל הדברים המיותרים. אמרו שזה מילא כמה משאיות.
אז אצלנו זה לא ככה 
ולא ניקיתי שום דבר מוזר... ניקינו כל דבר בבית. הכל! החל מדברים גדולים עד לחריצים בין הבלטות 
שצריך בכלל לנקות בלי קשר לפסח..
את המדפים של הבגדים שלי [כן כן
אזרתי כוחות נפש להשתלט על העסק.]
למה למען ה' לנקות את המדף, אם כל הזמן מונחים עליו בגדים, ואין ס"מ אחד חשוף? סתם... לצאת ידי חובת נקיון.
נקיון מהמסד עד הטפחות זה דבר חשוב ונצרך פעם בשנה.
אבל זה לא בריא לנשות ישראל- כל הלחץ וההתאבדות הזאת על הנקיונות. התחרויות שקיימת בין עקרות הבית, שיעבוד הילדים למשימה, יש סביבי כ"כ הרבה נשים מוטרדות מ"אי ההספק" שלהן, מהתריסים המאובקים, מארונות המצעים שלא מאווררים, מהפנלים בחדר השירותים....
ראבאק!!!
מה יש? תעשו את זה אחרי פסח! או לכבוד ר"ה, או בט"ו בשבט, או בחופש הגדול- תעשו "קייטנת נקיון" עם הילדים שגם ככה מטפסים על הקירות משיעמום, או....... למה ערב חג? ולמה בלחץ?
אפשר תוך חצי יום-גג יום להעיף את החמץ מהמטבח ולנקות את המקום. זה מה שצריך לעשות. [אמרה הרבנית דגיגה וקישקשה בזנבה...] יש ספק האם ישנם פירורים בספרי הילדים? בספרי הקודש? במגירת הגרביים אולי...? תמכרו וצאו לטייל.
חג חירות שמח! ![]()
אלו שמנקות את כל הבית בראבאק, ולוקחות את זה קשה, יהיו לחוצות בכל מקרה.
אז זה משנה אם זה קורה בחודש תשרי או בחודש ניסן?