פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 234)

לא כתוב שזה טעם של סיני כתוב שזה טעם שהוא בעצמו סיני

חדר אוכל חיילים וחדר אחר שאוכל קצינים

ברור מהאנגלית שזה אמור להיות נודלס חריף סיני, רק שכנראה שהשתמשו פה בגוגל תרגום.

תהנה לאכול את הסיני שלך.

יש דברים שאני עוזר ומתנדב ועושה בחינם למרות שאני יכול לדרוש עבורם כסף. 

אנחנו לא רק עובדים אנחנו גם בני אדם ואפילו יהודים. 

לא ביקשתי השקעה גדולה או משהו שדורש הכשרה מיוחדת או משהו באיכות גבוהה. 

אם יש למישהו משלח משלח יד והוא עצמאי, אני מאוד מאוד נזהר לא לבקש ממנו טובות בחינם.

אם הוא טוב במשהו אבל לא מתפרנס ממנו כעצמאי, אז כנראה הוא ממילא יסרב לקבל תשלום אם זו עבודה קטנה מאוד.

לא עשיתי כלום היום

מרגיש דרעק

איך עבר? עבר...

ב"ה בגדול בסדר גמור.

חצי מנוצל חצי מבוזבז

יום קצת קשה

חתונההה

של חברה קרובה.

ב"ה.

עבר מושלם!!!!

היה כיף

אנשים שלא ראיתי הרבה זמן ועשו לי טוב

אני בעד להוסיף חוק שאתה צריך להוסיף מיקומים

ואני לא אוהבת אף אחד מהקיצונויות של חורף או קיץ..

ואביב- בגלל הפריחה, התמונה היחידה שיש לי (הנורמלית היחידה לפחות) היא מטיול עם מלאאא פרחים מסביבי...

אני מתה על פריחה...
בכלל לשכב על דשא ומסביבי מלא פרחים זה גנעדן עלי אדמות...

אשריך על העוררות למבט היפה כל כך על עולמנו הנהדר.

אוקי לגבי ההתבודדות... זה לא חייב להיות בדיבור, ולא חייב להיות במקום שקט ופסטורלי. בגלל שהתבודדות זה חדירה לעומק האישיות שלך זה חייב להיות בצורה בה הכי נח לך להתבטה, זה יכול להיות בכתיבה, בציור או בכל דרך אחרת שתוציא את המחשבות לעולם יותר מוחשי וויזואלי. אני לדוגמא מתבודד על ידי כתיבה. מאוד נדיר שאני מצליח לעשות התבודדות בדיבור לה'. אני רואה במה שכתבת פה סוג של התבודדות.

ולגבי חוסר המשמעות בחיים... עבר עלי משהו דומה לפני הגיוס, זה אישי מידי מכדי שאוכל לשתף אבל ישבתי וחשבתי ואחרי הרבה הדחקות, התמודדתי עם זה פנים מול פנים. המסקנה הייתה להתמקד במה שאני כן יודע ובענווה להבין שלא את הכל אני יכול להבין.

המילים שלך נגעו בי ♥ זה קודם כל

ככל שמזדככים יותר, הנשמה מתגלה יותר, ובעצם הכאב שלה מתגלה יותר.

מצד אחד- האור שלה מתגלה יותר, ויש שמחה פנימית רוחנית שאי אפשר להסביר.

מצד שני- הנפש מרגישה כאב יותר, את הצער של הנשמה. כי הנשמה, ברור, לא אוהבת להיות פה, לא משנה כמה נסביר לה

שיש לה שליחות ותיקון, וזה רצון ה', זה לא מעניין. היא שונאת את העולם הזה. זה קונפליקט נצחי. נקודה.

ושמתחילים עם צער וכאב רוחני באמת שאין לזה סוף- כי יש את צער השכינה, וצער עם ישראל, צער על יהודים שלא לומדים תורה ורחוקים מה', צער שאין עדיין בית מקדש. יש מלא כאב שם. 

וכן, חוסר משמעות הוא הרגשה לא פשוטה אבל יש בו נקודת אמת מצד מה שהנשמה חווה. זה דווקא סימן טוב. 

כי הנשמה באמת נהנית רק כשהיא בתכלית שלה. רק בעניינים של עבודת ה'. רק שם יש שמחה. 

וזה לא פשוט לחיות בתחושה שבאמת העולם הזה, הוא כלום. הוא חולף. אין בהנאות שבו ממש. 

כי ברגע שהנשמה מתגלה היא רוצה את המזון שלה יותר, את מה שהיא שואבת ממנו כח וחיות.

שזה רק מצוות, תורה, קדושה וכו' רק בהקשר של עבודת ה'. 

זה לא קל. להיות יהודי זה לא קל. להיות עם נשמה זה לא קל. זה זכות עצומה. אבל זה יכול מאוד לבלבל.

אז מה אני? שמח עכשיו או בעצם כאוב? אני מואר או שבעצם אני כבוי?

זה מאוד מבלבל.

צריך להזהר לא להשבר מהצער של הנשמה שיש לה מהעולם הזה, לדבר איתה, לחזק אותה, לעודד אותה.

ולמשוך את הנפש לרוחניות וקדושה כי שם הנשמה רווה נחת, שמה היא נושמת לרווחה. 

עכשיו, כל מה שקשור לקשר עם הקב"ה, בפרט בעניין ההתבודדות-

גם שם יש כמויות של מניעות ומחסומים ומסיחי דעת.

יש המון רגעי חלישות הדעת, קטנות מוחין.

מה יש בדיבור הזה? הוא יכול לפעמים להראות סתמי וכאילו לא פעלנו כלום בשום רובד. 

ובאמת, לא תמיד בהתבודדות מאירים לנו דברים, לא תמיד יהיה אור ובהירות ובכי והתרגשות.

ובכל אופן, חייב להתמיד בזה. כי זה החיות של הקשר עם ה'. 

שם, בהתבודדות אתה בונה את הדרך שלך, את המסלול של הנשמה שלך. גם אם אתה לא מרגיש את זה באותו רגע. 

זה פשוט חובה לעובד ה'. 

ואם הנשמה שלך התגלתה קצת יותר, וירדו עוד קצת קליפות ועוד, אז בכלל היא זועקת להתבודדות.

אין כבר דרך חזור. כלומר- יש. אבל יהיה בו הרבה סבל אם לא תכניסי את ה' לשם בכל הכח.

אם גדלת- צריך יותר מזון רוחני. זה דורש יותר- אבל זאת המציאות.

וכן, שווה לעבור דברים לא פשוטים בנפש, ברוח, או בגוף, לרדת לתהומות כדי לדלות משם אוצרות. זה שווה.

באותם רגעים זה ייסורים מטורפים. אבל זה כל כך שווה את זה.

שווה להסיר קליפות, כדי לגלות את האור של הנשמה יותר וכדי להשיג קרבת ה' ואמונה ודבקות.

זה לא שאנחנו רק בסבל חס ושלום, זה גלים, ובגלים יש גם רגעים של אור וישועה וגאולה. 

בתהליך הגדילה-הזרעים נרקבים באדמה. יש ריקבון. זה לא קל להרגיש את זה. יש כלים נשברים. 

אבל תמיד יצמח משהו אח"כ. זה פשוט חובה. זה כלל בטבע, אז זה גם כלל בטבע הרוחני. 

וצריך לדבוק במחשבה הזאת ולא להתייאש ולהשבר משלב השבר.

@חצילים (מנסה לתייג) 

א' - ממש הזכרת לי את השיר "מוחין דקטנות" בהתחלה "יושב בשדה לא יוצאת לי אפילו מילה..."

ב' - כתבת בסוף שהכל שטויות בחיים חוץ מה' והתורה ושיש בזה משהו מחליש.. הזכרת לי את הסיפור על ריש לקיש שמתי שר' יוחנן אמר לך "חילך לאורייתא" והוא הלך ללמוד תורה ולחזור בתשובה הוא נהיה חלש ולא עבר את הנר אותו חצה כדי להגיע לאישה יפה (שזה יה בעצם ר' יוחנן).. ברור שיש בזה משהו מחליש בהתחלה. אפשר להגיד שיכלית שהכל שטויות אבל ריגשית זה לא ככה. אני לא מרגיש שכל השטויות שאני מחובר אליהם הם שטויות. 

אולי אחרי תהליך מתאפשר לבנאדם לראות את החיים מתוך אספקלריה של תורה ואז החיים מוארים מהתורה והכל מקבל משמעות מהתורה והתורה רק נותנת משמעות לכל דבר ולא מבטלת שום דבר.

בכל אופן שיהיה ממש בהצלחה!

כי הרי זה המקום בו אנו באמת רוצים להיות, בשאיפה למעלה, בעבודה מתמדת, בקושי שהוא קושי טוב במהותו - קושי שמונע אותנו מהטוב שאותו אנו כבר רוצים ואוהבים... והרי זו פתיחת תפילנו המשולשת, ~ד' שפתי תפתח~ כי לולי עזרתך כלל לא הייתי מצליח לפותחן וקל וחומר למצוא את מיליהן. וכמה מעלה היא זו להתפלל שנדע ונצליח להתפלל... לרצות לרצון אמיתי.

מה נשאר לומר, שהדרך מלאה חתחתים ואבנים? כל דרך ייחודית שלא עבר בה אדם לפני רוויה בשכאלו. מראה על גדולה, דברייך הם. לענות על קושי זה אין זה מקומי. רק באתי לומר כל הכבוד על הדרך, המון הצלחה, ואולי גם מעט מילים טובות של מישהו אחר.

הרופא אמר שאני לא צריכה משקפיים כרגע.
לעומת זאת החמיר לי הצילינדר (לא שאני מבינה בזה יותר מידי).


אז לא כ"כ בטוח לשחק עם זה.
מה גם שיש כאלו שהמספר עולה להם אם הם לא שמים משקפיים, אז זה לא חדמ"ש בכלל.
 

להרפות את העין, מאמץ גורם לעליית המספר.

התרגילים עוזרים, הם לא קשים, אבל צריך להשקיע לפחות שעתיים ביום בתרגילים וזה ממש קשה.

או רק עובדה משלימה אחת.

נראה איך יצא.

אני סטודנט באוניברסיטה הפתוחה.

לקחתי יותר מידי קורסים.

אני לא אוהב לימודים. אוהב אמנם את המקצוע שאני לומד, ויש חלקים מעניינים בתואר, אבל תואר בעיני הוא תכלית הרוע ואני מוחה בתופעה שקיימת בארץ ומקשרת בין תואר לבין עבודה.

מחפש עבודה לסמסטר הבא, כך שבעזרת השם המצב ישתפר להיות כפי שאני מאמין.

אבל נראה לי קצת מאתגר בתור נשוי עם ילדים שגם צריך לפרנס...

והתחלתי כבר את התואר, אז זה קצת באסה. פחות מתאים עכשיו לשינויים. יותר אני צריך ללמוד להתמודד עם המצב.

או שזה כבר קצת מאוחר לברר ביום רביעי...?

שבת חיי שרה תשפ"ב 2021 מטה האירוח - טיקצ

אבל מבחינתו אני עיוור 

מעצבן ש2 אנשים לומדים את התורה וכל אחד רואה את התורה במשקפיים שונות לגמרי

אבל אני מוצאת שבמצבים כאלו אנשים לא מוכנים לשמוע מה יש לאחרים להגיד- אז חבל לבזבז מלל וזמן.
פשוט להבין שכל עוד אין רצון להפנים לקבל ולהכיל דעות שונות, לא חייבים לדבר על זה דווקא.
בתור חברים יש הרבה נושאי שיחה אחרים.

מי שלא - לא מבין מה הבעיה.... "הנה, תפתח ספר זה וזה וזה, ותראה לו שכך וכך וכך, ותפנה לשם ושם, והרי זה וזה".

מי שמנוסה - יודע שיש אנשים שאין מה לעשות איתם. ואז - אם בא לך בשביל הספורט - על הכיפאכ, אבל אם בא לך להיות יעיל - תתייאש.

בגדול מה שהייתי מנסה לעשות אם הייתי רוצה להסביר לו-

זה לעזוב את הכותרת "ציונות דתית", ולדבר איתו על התוכן. ולא בצורה מקיפה ורעיונית אלא באופן נקודתי על כל פרט.

ארץ ישראל זה חשוב?

ישוב העולם זה חשוב?

אהב את המלאכה, תלמוד תורה עם דרך ארץ- זה חלק מהתורה?

אחדות בעם ישראל- זה חלק מהתורה?

וכו' וכו'. (וכמובן, אפשר לגבות הכל ממקורות)

בתכל'ס בסופו של דבר על הרבה מהנקודות הוא כנראה יסכים. ואז גם אם הוא יגיד שבעצם הכל צריך להיות באופן שהוא אחרת ולא כמו שהציונות הדתית עושה, הוא כבר עשה צעד בדרך להבנה.

רמחל למשל התלמידי ישיבה שלו למדו רפואה

ד.א היה לו כלל בישיבה שאסור ללמוד בשביל נשמת עצמו אלא רק בשביל נשמת הכלל

זה אחד השיעורים היחידים שבאמת עיניינו אותי.
אז אני זוכרת

אבל לפעמים אני מצליח להתפעל

תדמיינו חמור שמסובב אבן ריחיים ואז מערכת של גלגלות וקפיצים שמעתיקות למרחק של קילומטרים את הכוח שלו כדי שהוא יסובב את המאוורר שלכם בבית או אל מנוף שמרים 10 טון בלחיצת כפתור. וכל הכוח הזה עובר דרך חוטים! לפעמים זה מפעיל אותי הרבה יותר מהיכולת לעשות שיחת וידאו, או מטכלוגיות של תלת מימד ושאר המצאות.

אולי זה רק בגלל שהייתי בכיתה ח', אבל אני באמת לא הצלחתי להבין את ההבדל בין זרם למתח ונראה לי שיש עוד מילה, מה יחידת המידה של כל אחד מהם ואיך מביעים אותם בתרשים, ועל לחשב חישובים מסובכים יותר אין מה לדבר.

רוב השכבה אצלנו במגמת פיזיקה, אבל אפילו לא שקלתי את זה לשנייה.

אם אתה רוצה לעשות את זה לבד, אולי תנסה להיות ספונטני. נגיד פשוט לצאת מהבית ולשוטט לאן שייקחו אותך רגליך. לקנות בחנות משהו חמוד שמוצא חן בעיניך בלי לחשוב אם זה יהיה שימושי או לא. להעז לעשות משהו שבחיים לא עשית.

יש גם אנשים שלידם יותר קל להיות קליל - ילדים, וחברים מהסוג הזה.

ללמוד עוד מתמטיקה (אבל אני אעשה את זה בכל זאת )

לא מסוגל לחלל 

בלי לזייף

להכיל גרויים שונים...
זה גורם לי להשתגע.