פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 235)

אולי שותים קפה?

לשתות מים
ולחייך

אה ערכת עכשיו כן.. לחייך..
לא רע

עזוב אני קצת פזיזה מרוב שאני מתלהבת ממשהו כרגע...
אל תתייחס לזה שאף אחד לא יבין את כל העריכות😅😅
לפעמים האינטרנט לא באותו קצב...

זה בטוח משהו מאוד משמח, כיף לשמוע . הלוואי עלי 😌

או משהו טבעי להרגעה,
כדאי לקחת.

אבל לידע כללי.
לא מתים מהתחזמלות ברגע אחד.
והאגדה שנדבקים לחשמל אינה מדוייקת.
מה שנכון - אם מחזיקים מקור חשמל, החשמל גורם לשרירים להתכווץ וממילא להדק את האחיזה - ואז זה ממש מסוכן, כי קשה להתנגד לזה.
ובשום צורה אל תשחקו עם זה בבית.

פעם התחשמלתי תוך כדי שינה(נתתי מכה למטען שהיה לידי, והוא התפרק. ואז נגעתי בו שוב).
התיישבתי, ניתקתי מהחשמל וחזרתי לישון...

לא לנסות בבית...

לספר למישהו שמכירים(זה מרגיע)
זה קרה לי פעם(לא יודעת כמה ואט)

אם לא תשאל - איך תדע...?

זה הדבר הכי טוב שיש.

 

להיפך מי שמפחד לשאול הוא כבר לא מאמין במידה מסויימת. כי אם אתה מאמין אתה לא מפחד לשאול.

וזה טבעי גם לפחד. לא כולם ישר מגיעים לדרגה הכי גבוה של האמונה.

 

וביחס לשאלה עצמה -

 

באמת אנחנו לא מהללים את הקב"ה בגלל מי שהוא.

אנחנו מהללים את הקב"ה בגלל מי שהוא בשבילנו.

עצם זה שהוא מקור כל הברכות שפוגשות אותנו.

 

אנחנו לא מביעים  לקב"ה הערכה כללית אובייקטיבית ביחס למי שהוא בעצמו

אנחנו מביעים הערכה כלפיו ביחס למה שאנחנו מקבלים ממנו

אבל לא רציתי שיאכלו סרטים בפורום על השאלה חח

 

בכל אופן, לגבי התשובה אתה בטוח שזה ככה? 

כי לפי מה שאני מבין כל העסק ביהדות זה הערצה לקב"ה ויראה ממנו בגלל הגדלות שלו.

התפילה עצמה עשוייה מברכות ויש חיוב לומר 100 ברכות כל יום.

הברכות הם מביעות יחס סובייקטיבי כלפי הקב"ה.

אסור לומר ברכה שלא מרגישים משהו לפני/אחרי.

אחרת הייתי יכול סתם לברך בורא פרי העץ גם אם אני לא אוכל תפוח.

וכל כך מעריצים אותו

ואגב, נזכרתי במשל מלך הודו שמופיע בתחילת ספר הכוזרי שזה כנראה ההשראה שלי למה שאמרתי.

אתה מכיר את המשל?

אם אני אתחיל להסביר זה יקטע את הדיון ואת קו המחשבה שלי.. (וזה קורה בקלות )

 

כן, מכיר את המשל...

אז בוא נלך עם המשל, נניח שיש מלך שהרבה יותר חזק וחכם ממך ואתה חייב להישמע אליו כי הוא יכול הכל

אז אתה באמת עושה כל מה שהוא אומר.. אבל נניח שהוא נולד ככה ולכן הוא שולט עליך, למה שתעריץ אותו?

 

הוא מאיר עלי עם השמש הגדולה שלו

הוא שם לי ירח וכובים בלילה

הוא ברא עולם שאני יכול לחיות בו

הוא נתן לי חוקים ומשפטים טובים בתורתו

הוא מקור כל הברכות שלי...

איך אני לא אוכל להלל אותו?

לגבי השאלה שלך..

סתם נזרוק סיבה, כי אותו אדם עם חיים דפוקים ולא זורח לו כלום

ואומר "וואלה לא ביקשתי ממנו שיברא אותי, תודה אבל לא תודה"

והתפיסה יהודית היא תפיסה מאוד מאוד קיצונית ביחס להודאה לקב"ה.

כל אחד יש על מה להודות לקב"ה והוא רק צריך לגלות על מה.

עצם זה שהקב"ה מנהיג את עולמו זה כבר נותן צורך להודאה שלנו כלפיו.

עצם זה שאני אוכל תפוח זה פלא עצום!

בגלל שיש לנו כהות ביחס לכך אז אנחנו לא מהללים את הקב"ה מספיק.

 

התפיסה הזאת מוצגת במסילת ישרים -

"ואמנם, מה שיוכל להגביר ההתעוררות הזה הוא ההסתכלות ברוב הטובות, שהקדוש ברוך הוא עושה עם האדם בכל עת ובכל שעה, והנפלאות הגדולות שעושה עמו מעת הלידה עד היום האחרון, כי כל מה שירבה להסתכל ולהתבונן בדברים אלה, הנה ירבה להכיר לעצמו חובה רבה אל האל המטיב לו, ויהיו אלה אמצעים לשלא יתעצל ויתרפה מעבודתו. כי הרי הואיל ואינו יכול ודאי לגמול לו טובתו יתברך, לפחות יודה לשמו ויקיים מצותיו.

והנה אין לך אדם באיזה מצב שימצא, אם עני ואם עשיר, אם בריא ואם חולה, שלא יראה נפלאות וטובות רבות במצבו. כי העשיר והבריא כבר הוא חייב לו יתברך על עושרו ועל בריאותו. העני חייב לו שאפילו בעוניו ממציא לו פרנסתו דרך נס ופלא ואינו מניחו למות ברעב. החולה על שמחזיקו בכובד חוליו ומכותיו ואינו מניחו לרדת שחת, וכן כל כיוצא בזה, עד שאין לך אדם שלא יכיר עצמו חייב לבוראו. ובהסתכלו בטובות אלה שהוא מקבל ממנו, ודאי שיתעורר להזדרז לעבודתו, כמו שכתבתי למעלה, כל שכן אם יתבונן היות כל טובו תלוי בידו יתברך, ומה שמצטרך לו ומה שמוכרח אליו, ממנו יתברך הוא, ולא מאחר, אשר על כן ודאי שלא יתעצל מעבוד עבודתו יתברך ולא יחסר לו מה שהוא מוכרח אליו."

 

(פרק ח)

וגם את זה אתה לא חייב ;)

בריאת האדם ללא שאילה ממנו היא שאלה אתית באמת מעניינת..

ההנחת יסוד לפי התפיסה היהודית היא שהקב"ה הכי טוב והכי מוסרי.

על בסיס הנחת יסוד זאת (גם אם היא לא מובנת) בונים את שאר הטענות.

אנחנו מברכים את הקב"ה לא על היחס האישי שלו כלפי ספציפית אלא על עצם הנהגת עולמו.

הראייה של מי שמברך ברכה היא ראייה כללית שרואה את עצמו כחלק מהאומה הישראלית והבריאה בכללה.

יט - אָמַר הֶחָבֵר: אִלּוּ הָיוּ אוֹמְרִים לְךָ כִּי מֶלֶךְ הֹדּוּ אִישׁ חֶסֶד רָאוּי לְרוֹמְמוֹ וְלָתֵת כָּבוֹד לִשְׁמוֹ וּלְסַפֵּר מַעֲשָׂיו בְּמַה שֶּׁיַּגִּיעַ אֵלֶיךָ מִצֶּדֶק אַנְשֵׁי אַרְצוֹ וּמִדּוֹתָם הַטּוֹבוֹת, וְשֶׁמַּשָּׂאָם וּמַתָּנָם בֶּאֱמוּנָה, הֶהָיִיתָ חַיָּב בָּזֶה.

כ - אָמַר הַכּוּזָרִי: וְאֵיךְ הָיִיתִי חַיָּב בּוֹ, וַאֲנִי מְסֻפָּק אִם צֶדֶק אַנְשֵׁי הֹדּוּ מֵעַצְמָם וְאֵין לָהֶם מֶלֶךְ, אוֹ צִדְקָתָם מֵחֲמַת מַלְכָּם, אוֹ אִם מִשְּׁנֵי הַפָּנִים יָחַד.

כא - אָמַר הֶחָבֵר: וְאִם הָיוּ בָאִים אֵלֶיךָ שְׁלוּחָיו בִּתְשׁוּרוֹת הֻדִּיּוֹת, אֵינְךָ מִסְתַּפֵּק שֶׁאֵינָם נִמְצָאִים אֶלָּא בְאֶרֶץ הֹדּוּ בְּאַרְמְנוֹת הַמְּלָכִים, בִּכְתָב מְפֻרְסָם שֶׁהוּא מֵאִתּוֹ, וְעִמּוֹ רְפוּאוֹת שֶׁהֵן רוֹפְאוֹת אוֹתְךָ מֵחָלְיְךָ, וְשׁוֹמְרוֹת עָלֶיךָ בְּרִיאוּתְךָ, וְסַמֵּי הַמָּוֶת לְשׂוֹנְאֶיךָ וְהַנִּלְחָמִים בְּךָ, שֶׁאַתָּה יוֹצֵא לָהֶם בָּהֶם וּמֵמִית אוֹתָם מִבְּלִי כְלֵי מִלְחָמָה, הֶהָיִיתָ חַיָּב לִהְיוֹת סָר אֶל מִשְׁמַעְתּוֹ וְאֶל עֲבוֹדָתוֹ.

כב - אָמַר הַכּוּזָרִי: כֶּן-הוּא, וְהָיָה הַסָּפֵק הָרִאשׁוֹן סָר מִמֶּנִּי אִם יֵשׁ לְאַנְשֵׁי הֹדּוּ מֶלֶךְ אִם לֹא, וְהָיִיתִי אָז מַאֲמִין שֶׁמַּלְכוּתוֹ וּדְבָרוֹ נוֹגְעִים אֵלָי.

כג - אָמַר הֶחָבֵר: וְאִם יִשְׁאָלְךָ הַשּׁוֹאֵל עָלָיו בְּמַה תְּתָאֵר אוֹתוֹ.

כד - אָמַר הַכּוּזָרִי: בִּתְאָרִים אֲשֶׁר הִתְבָּרְרוּ אֶצְלִי לָעָיִן, וַאֲחַבֵּר אֲלֵיהֶם אֲשֶׁר הָיוּ סָפֵק אֶצְלִי וְהִתְבָּרְרוּ בְאֵלֶּה הָאַחֲרוֹנִים.

כה - אָמַר הֶחָבֵר: עַל הַדֶּרֶךְ הַזֶּה הֲשִׁיבוֹתִיךָ כַאֲשֶׁר שְׁאִלְתַּנִי. וְכֵן פָּתַח משֶׁה לְדַבֵּר עִם פַּרְעֹה כְּשֶׁאָמַר לוֹ: אֱלֹהֵי הָעִבְרִים שְׁלָחַנִי אֵלֶיךָ, רְצוֹנוֹ לוֹמַר: אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב מִפְּנֵי שֶׁהָיָה אַבְרָהָם מְפֻרְסָם אֵצֶל הָאֻמּוֹת, וְכִי הִתְחַבֵּר אֲלֵיהֶם דְּבַר הָאֱלֹהִים וְהִנְהִיג אוֹתָם וְעָשָׂה לָהֶם נִפְלָאוֹת, וְלֹא אָמַר: אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ שְׁלָחַנִי אֵלֶיךָ. וְלֹא: בּוֹרְאִי וּבוֹרַאֲךָ, וְכֵן פָּתַח אֱלֹהִים דְּבָרָיו אֶל הֲמוֹן יִשְׂרָאֵל: "אָנֹכִי יְיָ אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם", וְלֹא אָמַר: "אֲנִי בּוֹרֵא הָעוֹלָם וּבוֹרַאֲכֶם". וְכֵן פָּתַחְתִּי לְךָ מֶלֶךְ הַכּוּזָר כַּאֲשֶׁר שְׁאִלְתַּנִי עַל אֱמוּנָתִי, הֲשִׁיבוֹתִיךָ מַה שֶּׁאֲנִי חַיָּב בּוֹ וְחַיָּבִין בּוֹ כָל קְהַל יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר הִתְבָּרֵר אֶצְלָם הַמַּעֲמָד הַהוֹא בִּרְאוּת עֵינֵיהֶם וְאַחַר כֵּן הַקַּבָּלָה הַנִּמְשֶׁכֶת שֶׁהִיא כְמַרְאֵה הָעָיִן:

כו - אָמַר הַכּוּזָרִי: אִם כֵּן אֲנִי רוֹאֶה שֶׁתּוֹרַתְכֶם אֵינָה נְתוּנָה כִּי אִם לָכֶם.

כז - אָמַר הֶחָבֵר: כֶּן-הוּא, וְכָל הַנִּלְוָה אֵלֵינוּ מִן הָאֻמּוֹת בִּפְרָט יַגִּיעֵהוּ מִן הַטּוֹבָה אֲשֶׁר יֵיטִיב הַבּוֹרֵא אֵלֵינוּ, אַךְ לֹא יִהְיֶה שָׁוֶה עִמָּנוּ. וְאִלּוּ הָיָה חִיּוּב הַתּוֹרָה מִפְּנֵי שֶׁבְּרָאָנוּ הָיָה שָׁוֶה בָּהּ הַלָּבָן וְהַשָּׁחוֹר, כִּי הַכֹּל בְּרִיאוֹתָיו. אַךְ הַתּוֹרָה מִפְּנֵי שֶׁהוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרַיִם, וְהִתְחַבְּרוּת כְּבוֹדוֹ אֵלֵינוּ, מִפְּנֵי שֶׁאֲנַחְנוּ נִקְרָאִים הַסְּגֻלָּה מִבְּנֵי אָדָם.

 

 

היחס כלפי הקב"ה הוא סובייקטיבי.

אין לנו עניין במלך גדול ככל שיהיה שמנותק מאיתנו.

עצם זה שהוא המלך שלנו והוא מנהיג אותנו זה מקור השייכות שלנו אליו

מי אמר שאנחנו מעריכים יותר את מי שעבד כדי להיות צדיק? אנחנו אולי אומרים שיהיה לו יותר שכר, אבל בשאלה את מי לכבד ועם מי להתייעץ ומי הוא מודל לחיקוי? הצדיק! גם אם יש מישהו שעבד קשה יותר ממנו.
ובעניין ההשוואה של הקב"ה לבני אדם: אני יותר אוהב גלידה מאשר את השכן עם הכלב שמתאמץ לחייך אלי. יהיה קצת קשה להגיד את מי אני יותר מעריך כי המושג מעריך הוא לבני אדם ולא לדברים נשגבים יותר או פחות.

אני מעריך אותך שאתה מברר, ובין השורות שלך קראתי שגם כשאתה לא מבין, או כשירדה לך ההתלהבות, עדיין הדרך שלך ברורה לך ואתה עושה רצון ה' גם בלי להבין, וזה המיוחד בך וזה אחד מבסיסי היהדות כי איכשהו עמוק בלב רובנו מרגישים בוודאות שה' קיים וצריך לעבוד אותו.

להתייעץ אני מבין, מודל לחיקוי - סבבה...

אבל למה לכבד?  נכון שבני אדם נוטים להעריץ שלמות, אבל מצד השכל איפה ההיגיון.

 

הרי גם הקב"ה בעצמו אומר "אל יתהלל עשיר בעושרו וכו'"  ואפילו "אם למדת תורה הרבה אל תחזיק טובה לעצמך"

משמע אין מה להתהלל במשהו שלא אתה עשית אלא הביאו לך

איך אתה מפרש את המילה, שמפריע לך לכבד מישהו שקל לו?

לכבד, להעריץ, לא משנה. מה מפריע לך שמישהו לא התאמץ עך משהו. ךמה זה שהיה לו קל הופך אותו לאדם רע?
אתה מכיר את השאלה "האם אלוקים יכול לברוא אבן שהוא לא יכול להרים".
בבסיס השאלה נמצאת ההנחה שאם הוא לא יכול לברוא אבן כזו - אז הוא כבר לא כל יכול, הוא אינו מושלם או אלוקי.
החלק הטפשי בהנחה הזו הוא שיוצא שהשלמות היא חסרון - אלוקים לא יכול להיות לא מושלם - חסרון.
המושג מאמץ או השתלמות לא מובן לנו כלפי הקב"ה ואנחנו לא יכולים להגדיר אותו.

ולא אמרתי שזה רע,

שאלתי למה ההערצה אליו בעקבות המעלות שיש בו.   או שאני טועה ולא על זה מעריצים אותו

הקב"ה הוא לא חלק מה"משחק" בעולם הזה, אנחנו נוצרנו על ידו כדי להשלים את העולם, מי שעושה את הכברת דרך הכי גדולה במטרה להשלים את העולם מקבל הכי הרבה שכר.

אבל פתאום זה מרגיש לי כמו המקרים האלה של עובד מול הבוס שבמקרה התקדם בחברה

ואתה אמור לעשות כל מה שהוא יגיד כדי שיתן את המשכורת כי מה לעשות אתה כפוף אליו...

 

ככה זה אמור להרגיש?

וגם מנהל בית המלון החינמי שלך, וגם אבא שלך וגם נהג הג'יפים שלך ולכל אלה אתה צריך להקשיב - גם אם הם מפנקים אותך.

אז העניין הוא רק להקשיב לו כי אני מעוניין בטובות שהוא מספק לי?

זאת אומרת, זה לא מישהו שבא מבחוץ ומצא אותך חולה ומרפא אותך..

הוא אחראי על כל המתרחש מטוב ועד רע

גם אתה שאלת יפה, ותשובתך בצידך: - צעירים מעל עשרים

אבל הקב''ה ברא את האדם, זה קצת שונה...
זה לא שלקב''ה יש ''עבודת המידות'' כמו לבני אדם.
אי אפשר לייחס לקב''ה את המידות שלנו.

איך אדם נהיה חזק? עובד, מפתח שרירים, וכו'.
ואם הוא לא עושה את זה? אין מה להלל אותו.
אם הוא נולד עם גנים שריריים? נחמד, אבל לא מראה משהו אישי על העבודה שהוא משקיע.

ואם תפגוש כמה סלעים על גבי הר. האם תשאל אותם כמה הם עבדו? הם לא עבדו והן לא צריכות. זה מה שיש.

עלי אבל פשטות גמרא שהוא גם יכול לחטוא: "אמר הקב"ה: שעיר זה יהא כפרה על שמיעטתי את הירח!". זה דווקא השלמות שלו, שיש רע בעולם והוא מתעלה מעל כל זה.

יגידו לי שזה נגד הראשונים שמפרשים את הגמרא, אז שיגידו.

ואילו מידות טובות יש לקב"ה (...). הוא רצה להזדהות איתנו ולתת לנו תחושה טובה שלא רק אנחנו בתוך הקלחת הזאת של החטא ועונשו.

הצדיקות שלו היא לא באמת שלו. הוא קיבל אותה ממישהו אחר.

(בין אם זה ההורים, המחנכים, הטבע הגופני שלו, ובין אם ישירות כמתנה מה')

אז זה יפה שהוא צדיק, אבל הערכה מגיעה על משהו שהוא שלך- שהוא חלק ממך.

 

אצל הקב"ה הצדיקות שלו היא באמת שלו.

 

הקב"ה הוא המקור של הצדיקות. עכשיו החכמה היא ללמוד להידמות לו, לא להעתיק ממנו במבחן בלי שום לימוד פנימי-מנטלי.

למרות שאנחנו אומרים את זה ביחס לבני אדם , ויכולים להיות מלאכים שהם יותר גדולים מבני אדם. אבל אנחנו שואפים להתעלות גם מעליהם. ואנו עושים זאת בעזרת המאמץ. יוצא שהמאמץ כשלעצמו אין לו דבר טוב אלא ההתעלות שהוא מביא.

 

ראה במשלי המגיד מדובנא על הפרשה (וירא) שעסק בנקודה זו ממש (יותר ביחס לסתם צדיק, אבל ניתן להבין מכאן קצת להקב"ה). ועכשיו אומר דבר קצת סותר (והדברים נאמר בלי חיקור הדין בעומק, אז ראוי כמעט ולמוחקם) - לא קרב זה אל זה, אדם ואלקים.

בס"ד

אבל בלי קשר הקב"ה המושלם, הכרח המציאות וכו'.

בכללי יש שיעמידו חובה ערכית לעבוד אותו על הכרת הטוב. ואם ככה השאלה מעיקרא ליתא.

אבל מסתבר לומר שהוא המקור הנורמטיבי להכל, אם ככה אז ממילא תקלע אחרת לרגרסיה וכו' ותצטרך לעצור. אלוקים נשמע אחלה נק' עצירה שלא זוקקת נק' עצירה אחרת או רדוקציה על מוסר. וגם המוסר מאלוקים (מסתבר ולכל הפחות הציווי).

 

אבל אני חושב שמה שאתה שואל טמון קשור מאוד גם לשלמות והשתלמות, אבל אני פחות מונח בנושא הזה חזק. אז לכן לא התייחסתי לכך בפועל בתשובה.

תודה על התגובה!

למרות שאני ממש לא חסיד של מריר אז כנראה שאני מצטרף למסקנה

גם טעם לא משהו וגם אי אפשר לאכול אחרי בשרי אז כאילו מה באמת?

מריר חלבי זה מדהים

בכללי שוקולד מריר זה מיותר נקודה 🤭

כשהמדרש אומר שגם לבריה הנחותה ביותר בטבע יש תפקיד חשוב - הוא מתכוון לזה, גם לשוקולד מריר

כשהמדרש אומר - כל הפוסל במומו פוסל - הוא מתכוון בהחלט גם לזה

זה החיים שוקולד מריר.

חלבי סתם עושה בחילה.

לק"י

כי מסכימה איתך שזה די מטופש.
ובכלל, מה הקטע שלא מייצרים שוקולד מתוק פרווה במפעלים גדולים (יש שוקולד פנדה שהוא טבעוני ומתוק, אבל יקר)?!

זה השוקולד הכי טעים.
אחריו זה 85% מוצקי קקאו

(אם כי לדעתי זה פשוט שלא מנקים/מכשירים את פסי הייצור לפני שמכינים את המריר)

מדברות על שבע דברים בבת אחת הינו שמות צילום מסך בוואצפ.

😁

ישששש

תנסה מחר

והולכת לישון.
היה יום קשוח ומדהים

יום מתיש
בחלקו הראשון מלחיץ עבר
בחלקו השני
הרבה אנרגיה צריך בשביל להכיל

עגמומיות ומחשבות על מה שצריך לעשות
אה והשלמת ציורים של דיוקטובר

אני חושבת שכתבתי חושפני מדי על עצמי אז מחקתי*

ככה ככה

יום לימודים ארוך ומתיש שמשאיר בסופו תרגילים, אקסל וג'אמפ.

התחיל סבבה, המשיך קצת פחות.

מנוצל ואני אלופה ממש וכל הכבוד לי(:

מתיש
כמו כל הקודמים
וכניראה כל הבאים
ברוך ה'!

הסופר - דוד זריצקי.

חלק מהספרים - הרקידה לפני המשיח, האש המתלקחת, המשורר בין ההרים, אבל בעיקר שימקה..

לי יש את המשורר בין ההרים.
עתיק וישן ושמור קרוב ללב.

כבר אתה סופר?

מי שהספיק לקרוא הספיק..

אנחנו פשוט לא יודעים איך להגיב..

כשאת לוחצת על החזרות, את רואה את זה שם?
לוחצת על פרטי החזר ויש לך שם תג החזרה עם ברקוד ושם
אם את מהפלאפון את צריכה להוריד את התמונה, לשלוח לך למייל ולהדפיס.

4 פעמים🙊

את מורידה את הברקוד, מדפיסה, בודקת בקישור לאיפה את יכולה להחזיר את הפריט ובוחרת. אורזת אותו במעטפה חומה או סתם שקית אטומה ועל זה מדביקה טוב את הברקוד עם השם... ואז את מגיעה לאיפה שבחרת שישלחו והם רק סורקים את הברקוד וזהו👏

כלומר אם יש לך כמה פריטים באותה הזמנה את צריכה להחזיר אותם ביחד... רק על הפעם הראשונה בהזמנה יהיה לך חינם ואם תחזירי בפעמים שונות הפעם השניה תעלה לך קצת.

אלופה את !!!! ממש

ובאמת אין על מה

עכשיו עפה לישון.

צריכה משהו נגד בזבוז זמן דחוף.

הבטחתי שאשטוף את החדר ולא עשיתי את זה, אולי אספיק על הבוקר בשתיים וחצי דקות שיש לי.

דתיים לא עושים מעשים טובים. הכל זה רק כדי להרגיש עליונות מוסרית או כי הם גזעניים...


אין לי בראש משהו. אני רק יודע שאני עושה המון מעשים קטנים למען הזולת.
זכור לי כמה פעמים שהבכתי את עצמי בכך שדרשתי מכמה בחורים שיפסיקו ללכלך על מישהו, ולא היה אכפת לי שיצחקו עלי אחר כך.

ולא נכון

בעקבות מאמר בהארץ שטען טענה כזאת

טוב נו, לא רק בהארץ..
לא קוראת כתבות בכלל🙈

עזרתי לחבר שהיה בברוך רציני.
הקשבתי, ייעצתי כמיטב יכולתי, עזרתי בחלק מהביצוע ומקוה שזה עזר.

כרגע. מורידה את האגו שלי לעפר כדי לא להסתכסך עם מישהי.

ברנש עם משקפי שמש מגיע לבחור עם פאות שעומד בתחנה וטוען שהרכב שלו ננעל עם הארנק והמפתח בפנים. כמובן, הוא גר רחוק מאד מפה וצריך הרבה כסף כדי לנסוע בתחבצ להביא את המפתח החלופי. הבחור כבר שולח יד לכיס..

רגע!! מה הדגם של הרכב? מסתבר שהברנש סובל מבעיה חריפה של קשיי זיכרון.. בסוף הוא איכשהו נזכר. אהה, תשמע, צירוף מקרים נדיר! נפלת על הפורץ מספר 1 בארץ, במיוחד לדגם הזה. שניגש לרכב? אה רגע, לא צריך, נזכרתי שאשתי בדיוק אמורה להגיע עוד מעט ויש עליה כסף, ביי! (קשיי זיכרון כבר אמרנו..)

באופן כללי, ואני אומר את זה בעיקר לעצמי, לא לעמוד מהצד אם משהו נראה לא תקין! אנשים עם פחות ניסיון/ יכולת לפעמים זקוקים לנו בדיוק במצבים כאלה כשנוכלים מנסים לעשות עליהם סיבוב.

פעם ראיתי גבר מדבר עם איזו ילדה מתוך חלון של רכב, משהו היה נראה מוזר בשיח, אבל בתת מודע העדפתי פשוט להניח שמדובר באבא שלה ולהימנע מפדיחה. הגיעה איזו גברת שאלה 'מי אתה', והטיפוס פשוט שם גז ונעלם. המחשבה על זה שאם הגברת לא היתה שם זה יכול היה להיגמר רע מאד רק בגלל שאני עמדתי מהצד ממש זעזעה אותי.

לא עולה לי משהו ספציפי אבל באופן כללי אני מנסה להגדיל ראש באיזור שלי לראות אם יש אנשים שצריכים עזרה.
יש לי גם תחביב לנסות להחזיר חפצים אבודים לבעלים.

הקשבתי לחברה. ניסיתי לעזור לה כמה שאפשר. היא ממש שמחה. אני גם.

ער

באמצע נסיעה באוטובוס מישהי קיבלה הודעה שסבתא שלה על ערש דווי, וביקשו שהמשפחה תגיע לרגעים האחרונים. היא פשוט ירדה בתחנה הקרובה שהייתה גם התחנה שלי.
הצעתי לה לתפוס טרמפים, מסתבר שהיא שוטרת אז אסור לה. ביקשתי מאבא שלי שבא לאסוף אותי להקפיץ אותה לתחנה יותר רלוונטית, ובדרך הסברתי לה איך להגיע.
כשחשבתי על זה אחכ, הבנתי שהייתי צריך לתת לה את המספר שלי למקרה שהיא תסתבך. בעז"ה בפעם הבאה.

לא יודע אם זה טהור במובן של נטו רצון להיטיב, רחמים היו מעורבים שם, אבל זה היה מעשה יפה.

חזרתי הביתה להביא מסכה לאישה זרה שאין לה כאן משפחה עובדת זרה האישה התרגשה מאוד.

היום מישהו התקשר אלי איך שהתיישבתי לאכול
ועזרתי לו כי הוא טען שזה דחוף למרות שהייתי עצבנית והייתי מתה לאכול בשקט ושלא יתקרר עזרתי לו בשקט

עזרתי למישהי ברגע משבר והראתי לה כמה היא טובה נשארתי איתה עד שנרגעה למרות שזה לקח שעות

אה ועזרתי לאמא אחת עם הילדים שלה כי היא היתה נראת גמורה למרות שזה לא היתה בתכנון

ואתה בהחלט לא בחרת את הסבל הזה


מחר יהיה יום חדש!
כוחות לך

את אופטימית.
את יודעת שגם אני משתדל להיות...
אז?
מחר יום חדש, נכון.

😢

רק תמסור לבוא שכותב וממציא ומוסר את השמות לתפילה, שהוא אין לו מושג בכלל על המשמעות

אבל בני דודים כן.

לא מדבר סתם.
אבל כשיש צורך אז זורם על זה.
האמת שבתקופה האחרונה אני מרגיש יותר בנוח בקשר איתם.
למשל שלחתי לדודה שלי שיר שחשבתי שתאהב..

משתדל להמנע גם מאירועים משפחתיים.
אני ודודה שלי לומדים באותה אונברסיטה, אבל אפעם לא ראיתי אותה שם...🤷‍♂️

הם כמו אבא ואמא שניים שלי...
אני אצלם הרבה ומרגישה ממש בבית.
אני יכולה להתקשר לדוד שלי ולספר לו שהיה לי יום דפוק והוא יעודד אותי...

למשל פעם הייתי מבקר את דודה שלי ביחד עם סבא וזה היה קשר נהדר, למרות שהם לא דתיים. ועוד בן דוד שהייתי גר קרוב אליו והיינו בקשר ממש טוב.
אחרי זה כביכול לא נשאר כלום, כי לא שומרים קשר, אבל זה לא נכון, כי זה קשר שיכול להדלק אחרי זה שוב פעם מאוד בקלות.

גרים רחוק...

השאר לא ממש..

מצד שני אני מנסה לטפח קשר יותר קרוב עם אחיינים שלי, אבל אני מניח שזה יקח עוד זמן עד שאני אראה תוצאות.

@נועה גבריאל

באותה תקופה

אני- כן, יודעת שחלק מהם תמיד יהיו בשבילי מה שאצטרך, אז אני בקשר טוב ופתוח וכן.

והחלק האחר- די בריחוק.

לא נפגש איתם ב1X1 אבל כן מתארח לשבתות וכו (למרות שזה בעיקר בשביל בני הדודים...) אבל בגדול בקשר טוב איתם.

בתור דוד יש לי אחלה קשר עם האחיינים שלי (אני גם הדוד הכי צעיר שלהם אז הם כולם מאוד מחוברים אליי)

וגם אז לא ממש שיחות נפש, הם בגדול כמעט זרים בשבילי.

מצד אמא אנחנו נפגשים רק לימי הולדת של סבא וסבתא רק כי הם מחייבים שנשב ביחד לכבוד זה.

 

אותו דבר בדיוק עם בני הדודים, לאחד מהם היה בר מצווה לא מזמן (וברור שלהזמין אותנו ממש לא אופציה, גם להם ממש לא בער ללכת לאירועים שלנו) והופתעתי כי הייתי בטוחה שהוא בן 8 או משהו. 

 

יופי של קשר משפחתי.

מצד אחד.
מהצד השני לצערי לא כ''כ...

אפשר לקבל מהם המון... להתייעץ וגם סתם לכיף.
ממש שווה להשקיע בקשר הזה

היא גם ניסתה לגשר ביני לבין ההורים שלי בימים שלפני הגירוש מהבית, ומאז ועד היום היא חברה ממש טובה שלי (למרות שהיא מבוגרת ממני בכ-30 שנים). מדברים בטלפון מדי פעם, נפגשים לכוס קפה ועוד.

בעיקרון אנחנו משפחה ממש מגובשת. ובתור רווקה כן הייתי אצלם עם ההורים שלי והייתי מדברת איתך הרבה. אבל מאז שאני נשואה הז כבר שונה.... יש פחות מפגשים (טוב גן בגלל הקורונה) ובגלל שאני לא הולכת עם ההורים שלי כבר אז אני צריכה ליזום

שוב חדשות? לפורום אקטואליה וחדשות

דב הלברטל: הייתי תמים; השבועות האחרונים הפכו אותי לאיש ימין- סרוגים

 

אני עד היום לא יודע האם הבן אדם הוא קוריוז שצוחק על כולנו מבפנים, כמו חצרוני החרדי כזה, או שבאמת הוא מאמין לכל מה שהוא אומר. 

הוא לא עיצבן אותי לשם שינוי.
קראתי אותו בזכותך.

בהנחה שקנית במידה שמתאימה לך

זה כמו ששוטר מצרי יעצור אותך עכשיו בארץ.
פשוט תברחי משם

הסמכות היחידה שיש להם זה בשטחי A בלבד
בשטחי B ו-C זה רק המשטרה שלנו

למיטב היכרותי, זאת לא מציאות אפשרית אם אתה לא נכנס ממש לאיזו עיר או כפר ערביים.

ולשם אסור לך להיכנס על פי החוק, למיטב ידיעתי.(כמובן שכל הארץ שלנו ובע"ה , במהרה יבוא היום ותתפשט ירושלים עד דמשק ונעשה קייקים בנהר פרת ,

ממה שאני מכיר, אסור להם בכלל לסוע בכבישים שלישראלים מותר לסוע בהם בלי אישור מהצבא.

כל עוד הם בתפקיד

ר' בנימן רבינוביץ והרב שך.

לא חושב שיש תאריך בלי יארצייט של רב כלשהו, הסבירות לכך שואפת לאפס.

מדליקים נר ביום שבו יש יארצייט לקרובי משפחה, למה צריך יותר מזה?

ואני לא ממדליקי הנרות. מדליקים אצלינו רק על הורים שנפטרו.

אבל אלו שמדליקים, לא מדליקים כל יום עבור כל הצדיקים, אלא רק בימים של צדיקים שהם מרגישים כמו משפחה בשבילם.

ואני נוהג להדליק לכבוד הרבנים והצדיקים שאליהם אני מחובר ומהם אני יונק את התורה שלי ואת האהבת ה' שלי

זה המנהג שלי וזה עושה לי טוב אז למה לא?

ומה העניין של נרות בכללי? או עניין של נר לקרוב משפחה רק בקירבה אחרת

אבל ''לא לשכוח'' נשמע כאילו יש איזו חובה או מינימום מנהג ישראל.

לא הצמדתי פה אקדח לאף אחד לראש
מי שלא רוצה שלא ידליק ומי שכן רוצה שכן ידליק

שואל באמת

 

אני לא מצאתי הרבה הסברים מניחים את הדעת

ואם אתה מרגיש מספיק בטוח בתפסיה הזאת שלקרובי משפחה כן ולרבנים לא, אשמח שתשתף את הידע

המנהג היה להדליק נר ביארצייט של ההורים, משם זה התפתח לכל הקרובים שיושבים עליהם שבעה.

לדוגמה - נרות על עוגת יום הולדת, זה בגלל שהרומאים היו מקריבים מנחה לג'יני של הבית ביום ההולדת, והיו שמים עליה נר. למה הם חשבו שהג'יני שלהם אוהב נרות על העוגה? לא יודע.

 

אבן על קבר - או שזה "סימן שמישהו היה פה", או שזה כמו רגב אדמה ששמים בקבורה, כביכול להוסיף על המצבה, או שזה סימן כביכול לזה שעכשיו הנשמה יורדת בחזרה כביכול לקבל את האורחים... לא יודע מה הסיבה אבל אלה ההסברים שאני מכיר

 

נרות ליארצייט - מה הקשר? מה ההסבר? למה עושים את זה

בעזרת הנר

אם סוף הפסוק הוא "חופש כל חדרי בטן" אז צריך לאכול הרבה?

 

למה זה שאני מדליק נר יכול להועיל לנשמה של מישהו אחר (או שלי, או לכל נשמה שהיא)?

 

מצוה יכולה להיות בהשפעת מישהו, או אפילו נניח שאני יכול לתת למישהו חלק במצוה שאני עשיתי. אבל איזו מצוה יש בלהדליק נר? זה נחשב תפילה עבורו? (אפשרות לגיטימית, אבל קצת מוזרה ולא מובנת)

אקט של כבוד כלפי הנפטר (ברכות נג.).

אם כי, מהמאירי על אתר משמע שהדליקו את הנר בסמוך לפטירה ועל יד הנפטר.

אני לא יודע מה המקור להדלקה שנים רבות לאחר הפטירה וגם שלא על יד הנפטר. אני מניח שהוא כנראה בתורת הקבלה

למה לא אוכלים על הקברות?

מעשים מסויימים נתפסים כזלזול, ואחרים התקבעו כמביעים כבוד. ואז אנחנו משתמשים בהם כלפי אנשים שיקרים לנו, גם אם הטעם המקורי לא רלוונטי היום)

אז הנר מביע כבוד לנפטר

 

סבבה. זה גם הסבר. השאלה שלי היתה מה המעשה מבטא

 

הרבה פעמים אומרים "נר לעילוי נשמת" וזה מאד מוזר. לכן שאלתי

כן. אני מעתיק - צעירים מעל עשרים

גאד באלי לבכות איזה מרגש

מה עם שרשור שירים/סיפורים שלו?

שמעתי השבוע את הסיפור עם מנקה הרחובות..
גוואלד

יאללה תפתח איזה שרשור אחי אני איתך