טוב אתן משהו.
סיפור ששמעתי, מדודה של האחים אלחדד שנהרגו באסון מירון.
ממש בקצרה.
באחד מימי השבעה, נכנס אדם כלשהו, מלווה בצוות רפואי, שוכב על מיטה מתכווננת, מחובר לכמה מכשירי אינפוזיה, נשימה ועוד...
מישהו שבערך ברח מביה"ח.
הוא בא במיוחד כדי להעיד משהי על הבחור הגדול מבין שני האחים (שכחתי את שמו, סליחה) כולם התגודדו סביבו כדי לשמוע מה בפיו, הוא ממש נחרד מכמות האנשים שהקיפו אותו, עדיין בטראומה מאותו אסון ממנו ניצל.
אחרי שהתרחקו מעט, הוא החל לספר:
"ברגעים הראשונים של האסון, כשעדיין לא הבנתי מה באמת קורה, המון אנשים נמחצים אחד על השני, מכל זוית אפשרית או לא... הייתי עסוק בקריאת כמו 'איפה המשטרה'? 'מה עם כוחות ההצלה?' 'למה אף אחד לא מגיע לפה?' 'מה בכלל קורה כאן?' מבין כל הצעקות, הצרחות והרעש, בתוך כל הגופים שהפכו אט אט לגופות, שמעתי קול, הוא אומר "מזמור לתודה..." 'אבא תודה'! ....
מה? לא חשבתי שלא שמעתי טוב... הוא היה ממש מתחתי ואמר לי, 'למה אתה צועק? בוא ננצל את הרגעים האלו, הרגעים האחרונים, נגיד תודה יחד להשם, תצעק, אבל תודה להשם, בוא נגיד יחד מזמור לתודה בכוונה'
לא תפסתי את הגדלות, את העוצמה של הדיבור שלו, אבל באיזשהו שלב פשוט מצאתי את עצמי אומר איתו יחד, מילה במילה, בכוונה גדולה! 'מזמור לתודה! הריעו לה' כל הארץ!...'
בתוך כל הכאוס הזה, בין קרבנותיו של מלאך המוות, העזתי להשמיע, יחד איתו ובהשראתו, מזמור לתודה בכוונה כזו שבחיי לא התכוונתי"
הנוכחים הביטו בו, מספיגים דמעות, כואבים ועם זאת מאמינים.
והוא המשיך:
"אחרי כמה דקות, שמעתי אותו זועק, 'אבא!! תודה!!! תודה לך! דורכים לי על האף, אני לא יכול לנשום!! שמע ישראל ה' אלוקינו ה'אחד'!!
יותר לא שמעתי אותו...
התעוררתי בתוך שקית, שקית של זק"א.
זכרתי את הרגעים האלו , אמרתי לעצמי שלפחות בשבילו ובזכותו לא אתן לעצמי למות כך, הייתי מפורק, בלי אפשרות להזיז איבר, התחננתי לה' שייתן לי חיים, הצלחתי להזיז את הזרת ביד, אחד אנשי ההצלה הבחין בתנועה ופתח מיד את השקית, בשלב הזה איבדתי את ההכרה, התעוררתי היום, לא היה מצב להשאיר אותי בבית החולים לפני שאני בא לספר לכם מה חוויתי יחד עם הבחור אלחדד ז"ל"
זה הסיפור, מקווה שלא יצא ארוך, אבל ממש התחזקתי מהרעיון של "להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות"
"אמונתך בלילות" - לילות אלו זמנים קשים, זמני משבר, ברגעים כאלו אדם צריך להחזיק בכל הכח בחבל האמונה.
ומאיפה הכח הזה מגיע?
מ"להגיד בבוקר חסדך" כשלמדים לומר על כל דבר"אבא תודה" ולהודות על כל דבר ולראו בכל רגע את ה"בוקר" שבו, מההנהגה הזו מקבלים את הכח ל"אמונתך בלילות"
שנזכה כולם להאמין תמיד, להודות ולראות תמיד את הבוקר שבכל רגע בחיים.
ושזה יהיה לעילוי נשמתם שת הנספים באסון מירון.