כבר כתבתי כאן בעבר כמה אני לא מחבב את הרשימה הזאת, ובמיוחד את מפלגת נעם.
כבר כתבתי שהם הומופובים מהזן הישן והשונא: אמרו שלהטבים הם ממשיכי דרכו של היטלר כי הם הורסים את עם ישראל מבפנים, פרסמו סרטון אנימציה שבו להט''בים תוקפים משפחה ''נורמלית'' ומפנצ'רים להם את המכונית (ד''ש משירה בנקי הי''ד), ועוד כל מיני קמפיינים וסלוגנים מעוררי שנאה.
מאלה שיגרמו להורים של להט''בים שנים של סבל ותחושות אשמה קשות, וללהט''בים עצמם להרגיש בושה גדולה ושנאה עצמית יוקדת.
חסדי ה', הראל לב פרסם פוסט שכאילו נלקח מתוך מוחי. הרי הוא לפניכם:
שבוע טוב לכל החברים שלי שמתכוונים להצביע בבחירות הקרובות ל"ציונות הדתית",
עוד שלושה ימים הבחירות, ואולי אולי הגיע כבר הזמן לדבר על זה בקול.
אקדים ואומר שזהו לא פוסט שכנוע פוליטי. לא באתי להסביר ולנמק לכם מה הסיבות שאמורות להיות לכם כדי לבחור כך או אחרת. אתם ילדים גדולים ויש לכם השיקולים שלכם, שמן הסתם שונים משלי, וזה לגיטימי.
אבל כן חשוב לי לספר לכם איך זה מרגיש מהצד שלי.
איך זה מרגיש כשחבר, אדם שמכיר אותך ויודע שאתה הומו, מצביע במודע בפתק שכולל את מפלגת 'נעם', זאת שבעמוד הפייסבוק שלה *עדיין* קיים הסרטון ההוא בו מצעד הגאווה מוצג כהמשך הישיר של היטלר והנאצ*ים בתור "הדרך בחדשה *שלהם* להשמיד את עם ישראל מבפנים" (סרטון בתגובה הראשונה).
איך זה מרגיש כשחבר שמכיר אותך, שיודע שאתה הומו, מצביע במודע בפתק שכולל את אותו איתמר בן גביר ש"מחה" מול מצעד הגאווה עם השלט הכל כך ערכי ובכלל לא שונא עליו כתוב "מכוערים מגעילים!" (תמונה בתגובה השנייה).
מה התחושה כמערכת בחירות אחרי מערכת בחירות, כבר מעל לשנתיים, חברים דתיים להט"בים רבים שלי מוצאים עצמם בסיטואציה בה האחיינים הקטנים שלהם, לפעמים אפילו האחים, מגויסים דרך הרבנים שלהם לעמדות הסברה ברחוב, לכנסים, לתליית שלטים, להפגנות מול מצעדים בהם אותם אחים/דודים שלהם צועדים, ומפיצים אמירות קשות וספציפיות על "אורח החיים" שלהם.
דמיינו את התחושה של אותם חברים להט"בים מבתים דתיים. חלק מהם כבר לא בארון, ובכל זאת כשהם חוזרים לשולחן שבת משפחתי, והאח הקטן מספר בטבעיות על ההרתמות שלו למען 'נעם' ולמען 'ערכי המשפחה' שכוללים אך ורק משפחה של גבר ואשה, הם אלה שנאלצים לבלוע את הלשון ולא לעשות דרמה כש"כולה מדברים קצת על פוליטיקה". חלק מהם עוד עמוק בארון, וכל שיחה קטנה ואגבית על הצבעה למפלגה שכוללת אנשים שהפכו את המאבק בלהט"בים לנושא הדגל שלהם, רק גורמת להם להתחפר עוד ועוד בעצמם. לתהות האם השנאה הזאת תמשיך לעוור את המשפחה שלהם גם כשהם יזדהו בפניהם כ"הומואים ההם".
וכן, אני יודע שהמילה "שנאה" היא מילה שנשמעת לחלקכם עצמתית או דרמטית מדי. אולי במובן מסוים זאת מילה שבעצם דווקא גורמת לכם להרגיש פתאום בנח עם הפוסט הזה. עוזרת להתגונן ולהרחיק בעזרתה את הדברים שלי מכם. הרי רובכם, או כך לפחות אני מקווה, לא מצביעים ל'ציונות הדתית' בגלל שנאה ללהט"בים, אלא מהרבה סיבות אחרות, אז אולי אתם חושבים שהפוסט הפוסט הזה בכלל לא נוגע אליכם.
ואני בהחלט מאמין לכם שכך הדבר, שיש שיקולים אחרים כמו ריבונות, מערכת משפט, ארץ ישראל ושאר נושאים אחרים שמהווים השיקולים שלכם. וזה בסדר. יותר מזה, אני גם בהחלט מאמין שגם כאשר ראש הרשימה בעצמו, סמוטריץ', מדבר על להט"ב, הוא לא עושה זאת בעיניים יוקדות משנאה. כן, הוא אמנם ממשיך את ההשוואות המטופשות שלו כמו "הומואים שמבקשים שיכירו בהם כמשפחה זה כמו נכים שמבקשים לגדוע לכולם את הרגל כדי שיהיה שוויון", או ההשוואה שהוא ערך רק השבוע לחתונה של אח ואחות. ואמנם כבר שנים שהוא מדבר ועונה שוב ושוב לתשובות בנושאי להט"ב ועדיין כנראה לא מצא את הזמן לשבת כמו שצריך ולשמוע להט"ב שיסביר לו למה הנסיון שלו לשמר את "ההפרדה בין אהבת האנשים ובין הויכוח הערכי עם התופעה" הוא דבר שלא תופס ורק יוצר נזק מוחשי לאנשים, אבל אני בהחלט מאמין לו שהוא לא אדם שונא.
אלא שזה לא משנה. כי גם אם לא הוא מייצר את השנאה כלפי להט"בים במפלגה שלו, וגם אם השנאה היא לא מה שמניע אתכם להצביע ל'ציונות הדתית', עדיין השנאה הזאת קיימת, נוכחת, בועטת. מהולה בדי.אנ.איי של המפלגה הזאת. והיא קיימת שם בזכות סמוטריץ'. למרות שהחלק שלו, ושל מצביעי המפלגה שלא מחו בעדו, היה "בסך הכל" לפתוח את הדלת ולהכיל את אותה שנאה בגלל שיקולים "טכניים" של איחוד ושל אחוז חסימה. בסוף התוצאה דומה: השנאה ללהט"ב נוכחת שם בשורות 'הציונות הדתית', מקבלת מקום דומיננטי מאוד אצל שני שלישים מהרשימות המרכיבות אותה. מתערבבת ונמהלת בין כל השיקולים והסיבות של אנשים להצביע ל'ציונות הדתית'.
והערבוב הזה, יותר מכל דבר אחר, גומר אותנו הלהט"בים. גומר. חוסר הידיעה האם שנאת להט"בים התערבבה או לא התערבבה בשיקולי ההצבעה של הקרובים לנו למפלגה הזאת. האם היא תרמה? האם הם הצביעו "למרות" או אפילו רק "לצד" השנאה הזאת, משיקולים אחרים שכנראה חשובים יותר ולא מקבלים מענה במפלגה אחרת, כך שהחשיבות שלהם מצדיקה השלמה עם קיומה של השנאה הזאת.
וזה בדיוק מה שיקרה ברביעי הקרוב אצל מאות בני נוער להט"בים שגרים ביישובים דתיים קהילתיים, רובם המוחלט עוד בארון וחוששים מאיך הם יתקבלו בסביבה שלהם כש"ידעו עליהם". אצלכם בשלב הזה כבר תדעך המולת הבחירות של ליל אמש, אבל אצלם יתחיל הבלגאן הנפשי של לרענן שוב ושוב את אתר הבחירות ולספור כמה קולות קיבלה 'הציונות הדתית' אצלם ביישוב, ולהתחיל לתהות. להתחיל לנחש מי מהשכנים שלהם הצביע ככה, ובעיקר - אצל מי מהם השיקול של שנאת להט"ב התערבב בין כל השיקולים של ריבונות ומשפט. מי מהשכנים הוא אדם שאני צריך להכין את עצמי נפשית לתגובות קשות ממנו כשיום אחד אני אעזור את האומץ ליציאה מהארון, או האם בכלל שווה לי לצאת מהארון כל עוד אני נער ביישוב עם אחוזי הצבעה גבוהים למפלגה הזאת.
יודעים מה? עזבו ללכת סחור סחור דרך דוגמא רחוקה יותר של אותם נערים ועזבו את כל הסיום השונה שתכננתי לפוסט הזה. בואו פשוט נדבר עליי. בחור בן 28, יציב ובטוח מאוד במקום שלו בחיים, שישב רק אתמול בערב עם חברים רחוקים (כאלה מהסוג שאני נפגש איתם בעיקר למשחקי כדורעף בפארק ולא באמת פתחנו אי פעם את העמדות והדעות אחד של השני), ואז אחד מהם זרק בקלילות לאוויר העולם את זה שהוא כנראה יצביע ל'ציונות הדתית'. בואו נדבר על הקפאון שאחז בי. על כך שבשנייה אחת הפכתי מאדם שמאוד מעורב בשיח הפוליטי שהתנהל עד אז ובטיעונים בעד ונגד כל מפלגה, לאדם שרק מייחל שמהר מהר הלוואי ומישהו ידבר על מפלגה אחרת, או בכלל על נושא שיחה אחר, רק לא לחפור בשיקולים שלו להצביע ל'ציונות הדתית', רק לא לגלות שהם כוללים 'ערכי משפחה'. בואו נדבר על הקפאון שהמשיך לשלוט בי גם שעה אחר כך, כשכבר עברנו סתם לנושאי שיחה קלילים של שיתוף חוויות מדייטים ובנות וכו', כשאני פתאום קלטתי שאני אשכרה נמנע מלהביא אנקדוטה מדייט לא מוצלח שיצאתי אליו לאחרונה, אנקדוטה שדווקא ממש התאימה לשיחה ואפילו היתה יכולה להצחיק קצת, אבל אולי אולי אולי בעצם האדם שאמר שיצביע ל'ציונות הדתית' לא יקבל את זה יפה, ולא בא לי המתח הזה מולו. כי ככה זה כשמאפשרים לשנאה להשתחל לשיח, היא מקפיאה. פשוט מקפיאה את מי שהיא מופנית או עלולה להיות מופנית כלפיו.
והלוואי וזה לא היה ככה, הלוואי שסמוטריץ' היה חוסם את הדלת הזאת לאותם מפיצי שנאה, ומאפשר לי להתייחס למפלגה שלו בצורה המרוחקת בה אני דן בחופשיות על כל מפלגה. הלוואי ולא הייתי מתלבט אלף פעם לפני שמעז לכתוב משהו על מפלגת 'נעם' או אפילו בכלל על כל 'הציונות הדתית', רק כדי לא לצאת "ההומו הבכיין הזה שממשיך להציף את הנטיה שלו בסתם עוד שיח פוליטי", הלוואי ולא הייתי קופא שכשבפעם בחודשיים בהן אני כן מעז לכתוב כאן סתם משהו על מפלגת 'נעם', שאפילו לא קשור לשנאת להט"ב, אני מקבל כאן את התגובה הצפויה של "שוב אתה והאובססיה שלך אליהם" בלי שיהיה לי האומץ להסביר לו שאם זה היה תלוי בי הייתי רוצה לחיות את חיי עם כמה שפחות התייחסות לאנשים שמנסים להחליט לי את מי אסור לי לאהוב. הלוואי הלוואי הלוואי שלא הייתי קופא וחושש מלפתוח לעומק את השאלה למי מצביעים אנשים שקרובים לי, או למה חלקם מצביעים דווקא לסמוטריץ', רק כי אני מת מפחד מלגלות ש"ערכי המשפחה" היא הסיבה לכך, וההבנה כמה עומס ומתח ומשקל יתווסף עכשיו לאינטרקציה שלי עם אותו אדם. כמה הסתרה עצמית מדורגת אערוך לעצמי לפני השיח הבא איתו, כמה אנסה להמנע משיח ישיר ורגיש מדי על "אורח החיים שלי".
הלוואי, אבל זה לא קרה. סמוטריץ' לא חסם את הדלת. המצביעים שלו, נכון לאיך שזה נראה שלושה ימים לפני הבחירות, לא בדיוק מחו ומנעו את כניסת 'נעם' ובן גביר למחוזות הלגיטימציה המגזרי. וככה שנאת להט"ב "התנרמלה לה", הפכה לעוד אחד משיקולים פוליטיים לגיטימיים בשיח הפוליטי מסביבנו. משתקת. משתקת לחלוטין את היכולת שלנו לקחת חלק באותו שיח כשווים בין שווים, כסתם עוד אנשים רגילים שדנים על פוליטיקה להנאתם. מותירה אותנו מתלבטים שוב ושוב כמה יש לי כח לקחת עוד פעם את הכובע והתיוג הזה של "ההומו שכותב על ההומואים". או אם סתם יש לנו את הכח הנפשי לגלות שאחד השיקולים של אדם מוכר להצביע לכנסת הוא העובדה שאותו אדם חושב שאני "לא טבעי". לא נורמלי. אין כח לזה, בחיי.
שוב, זה לא פוסט פוליטי. קשה לי להאמין שהוא יניא אנשים מלהצביע לסמוטריץ', וזה בסדר. השלמתי עם זה. אתם כאמור אנשים בוגרים, יש לכם את כל השיקולים הפוליטים הלגיטימים שלכם להצביע ככה, וזה בסדר וטוב ויפה וככה פוליטיקה עובדת. אתם בודאי בין כה וכה מצביעים מהרבה סיבות "טובות", ולא משנאה כלפיי. רובכם בכלל לא חושבים על להט"בים כשמשלשלים לקלפי את הפתק, אז מה בכלל המקום שיש לי להדחף ולספר לכם על החשש שלי לגלות שההצבעה שלכם מעורבבת בשיקולים של השנאה כלפיי. ומה בכלל המקום שלי שוב לצאת ההומו שכותב כאן על הנטיה שלו.
אני לא מצפה מכם לשנות הצבעה, באמת. הייתי רוצה להרגיש שיש לי הלגיטימציה לבקש מכם את זה, אבל לא מרגיש בעצמי שזה דבר נכון לבקש. רק כן מבקש שתחשבו על זה. שבפעם הבאה בה תשתפו עוד פוסט על 'הציונות הדתית', בפעם הבאה בה תדברו עם חברים ומשפחה על הבחירות, בזמן הכנסת הפתק למעטפה - תעצרו רגע ופשוט תחשבו לשנייה על כל אותם אנשים ונערים שהאקט הפוליטי הפשוט והנורמלי שלכם פשוט גורם להם לקפוא. גורם להם למות מפחד שהמשמעות האפשרית שלו היא שנאה כלפיהם. תכירו ולו לשנייה את מה שעובר עליהם במצב בו אף אחד לא עצר למנוע מהשנאה הזאת להכנס ולהתערבב בשיח הפוליטי.
ואחרי שניית המחשבה הזאת אתם מוזמנים להמשיך כרגיל.
כבר כתבתי שהם הומופובים מהזן הישן והשונא: אמרו שלהטבים הם ממשיכי דרכו של היטלר כי הם הורסים את עם ישראל מבפנים, פרסמו סרטון אנימציה שבו להט''בים תוקפים משפחה ''נורמלית'' ומפנצ'רים להם את המכונית (ד''ש משירה בנקי הי''ד), ועוד כל מיני קמפיינים וסלוגנים מעוררי שנאה.
מאלה שיגרמו להורים של להט''בים שנים של סבל ותחושות אשמה קשות, וללהט''בים עצמם להרגיש בושה גדולה ושנאה עצמית יוקדת.
חסדי ה', הראל לב פרסם פוסט שכאילו נלקח מתוך מוחי. הרי הוא לפניכם:
שבוע טוב לכל החברים שלי שמתכוונים להצביע בבחירות הקרובות ל"ציונות הדתית",
עוד שלושה ימים הבחירות, ואולי אולי הגיע כבר הזמן לדבר על זה בקול.
אקדים ואומר שזהו לא פוסט שכנוע פוליטי. לא באתי להסביר ולנמק לכם מה הסיבות שאמורות להיות לכם כדי לבחור כך או אחרת. אתם ילדים גדולים ויש לכם השיקולים שלכם, שמן הסתם שונים משלי, וזה לגיטימי.
אבל כן חשוב לי לספר לכם איך זה מרגיש מהצד שלי.
איך זה מרגיש כשחבר, אדם שמכיר אותך ויודע שאתה הומו, מצביע במודע בפתק שכולל את מפלגת 'נעם', זאת שבעמוד הפייסבוק שלה *עדיין* קיים הסרטון ההוא בו מצעד הגאווה מוצג כהמשך הישיר של היטלר והנאצ*ים בתור "הדרך בחדשה *שלהם* להשמיד את עם ישראל מבפנים" (סרטון בתגובה הראשונה).
איך זה מרגיש כשחבר שמכיר אותך, שיודע שאתה הומו, מצביע במודע בפתק שכולל את אותו איתמר בן גביר ש"מחה" מול מצעד הגאווה עם השלט הכל כך ערכי ובכלל לא שונא עליו כתוב "מכוערים מגעילים!" (תמונה בתגובה השנייה).
מה התחושה כמערכת בחירות אחרי מערכת בחירות, כבר מעל לשנתיים, חברים דתיים להט"בים רבים שלי מוצאים עצמם בסיטואציה בה האחיינים הקטנים שלהם, לפעמים אפילו האחים, מגויסים דרך הרבנים שלהם לעמדות הסברה ברחוב, לכנסים, לתליית שלטים, להפגנות מול מצעדים בהם אותם אחים/דודים שלהם צועדים, ומפיצים אמירות קשות וספציפיות על "אורח החיים" שלהם.
דמיינו את התחושה של אותם חברים להט"בים מבתים דתיים. חלק מהם כבר לא בארון, ובכל זאת כשהם חוזרים לשולחן שבת משפחתי, והאח הקטן מספר בטבעיות על ההרתמות שלו למען 'נעם' ולמען 'ערכי המשפחה' שכוללים אך ורק משפחה של גבר ואשה, הם אלה שנאלצים לבלוע את הלשון ולא לעשות דרמה כש"כולה מדברים קצת על פוליטיקה". חלק מהם עוד עמוק בארון, וכל שיחה קטנה ואגבית על הצבעה למפלגה שכוללת אנשים שהפכו את המאבק בלהט"בים לנושא הדגל שלהם, רק גורמת להם להתחפר עוד ועוד בעצמם. לתהות האם השנאה הזאת תמשיך לעוור את המשפחה שלהם גם כשהם יזדהו בפניהם כ"הומואים ההם".
וכן, אני יודע שהמילה "שנאה" היא מילה שנשמעת לחלקכם עצמתית או דרמטית מדי. אולי במובן מסוים זאת מילה שבעצם דווקא גורמת לכם להרגיש פתאום בנח עם הפוסט הזה. עוזרת להתגונן ולהרחיק בעזרתה את הדברים שלי מכם. הרי רובכם, או כך לפחות אני מקווה, לא מצביעים ל'ציונות הדתית' בגלל שנאה ללהט"בים, אלא מהרבה סיבות אחרות, אז אולי אתם חושבים שהפוסט הפוסט הזה בכלל לא נוגע אליכם.
ואני בהחלט מאמין לכם שכך הדבר, שיש שיקולים אחרים כמו ריבונות, מערכת משפט, ארץ ישראל ושאר נושאים אחרים שמהווים השיקולים שלכם. וזה בסדר. יותר מזה, אני גם בהחלט מאמין שגם כאשר ראש הרשימה בעצמו, סמוטריץ', מדבר על להט"ב, הוא לא עושה זאת בעיניים יוקדות משנאה. כן, הוא אמנם ממשיך את ההשוואות המטופשות שלו כמו "הומואים שמבקשים שיכירו בהם כמשפחה זה כמו נכים שמבקשים לגדוע לכולם את הרגל כדי שיהיה שוויון", או ההשוואה שהוא ערך רק השבוע לחתונה של אח ואחות. ואמנם כבר שנים שהוא מדבר ועונה שוב ושוב לתשובות בנושאי להט"ב ועדיין כנראה לא מצא את הזמן לשבת כמו שצריך ולשמוע להט"ב שיסביר לו למה הנסיון שלו לשמר את "ההפרדה בין אהבת האנשים ובין הויכוח הערכי עם התופעה" הוא דבר שלא תופס ורק יוצר נזק מוחשי לאנשים, אבל אני בהחלט מאמין לו שהוא לא אדם שונא.
אלא שזה לא משנה. כי גם אם לא הוא מייצר את השנאה כלפי להט"בים במפלגה שלו, וגם אם השנאה היא לא מה שמניע אתכם להצביע ל'ציונות הדתית', עדיין השנאה הזאת קיימת, נוכחת, בועטת. מהולה בדי.אנ.איי של המפלגה הזאת. והיא קיימת שם בזכות סמוטריץ'. למרות שהחלק שלו, ושל מצביעי המפלגה שלא מחו בעדו, היה "בסך הכל" לפתוח את הדלת ולהכיל את אותה שנאה בגלל שיקולים "טכניים" של איחוד ושל אחוז חסימה. בסוף התוצאה דומה: השנאה ללהט"ב נוכחת שם בשורות 'הציונות הדתית', מקבלת מקום דומיננטי מאוד אצל שני שלישים מהרשימות המרכיבות אותה. מתערבבת ונמהלת בין כל השיקולים והסיבות של אנשים להצביע ל'ציונות הדתית'.
והערבוב הזה, יותר מכל דבר אחר, גומר אותנו הלהט"בים. גומר. חוסר הידיעה האם שנאת להט"בים התערבבה או לא התערבבה בשיקולי ההצבעה של הקרובים לנו למפלגה הזאת. האם היא תרמה? האם הם הצביעו "למרות" או אפילו רק "לצד" השנאה הזאת, משיקולים אחרים שכנראה חשובים יותר ולא מקבלים מענה במפלגה אחרת, כך שהחשיבות שלהם מצדיקה השלמה עם קיומה של השנאה הזאת.
וזה בדיוק מה שיקרה ברביעי הקרוב אצל מאות בני נוער להט"בים שגרים ביישובים דתיים קהילתיים, רובם המוחלט עוד בארון וחוששים מאיך הם יתקבלו בסביבה שלהם כש"ידעו עליהם". אצלכם בשלב הזה כבר תדעך המולת הבחירות של ליל אמש, אבל אצלם יתחיל הבלגאן הנפשי של לרענן שוב ושוב את אתר הבחירות ולספור כמה קולות קיבלה 'הציונות הדתית' אצלם ביישוב, ולהתחיל לתהות. להתחיל לנחש מי מהשכנים שלהם הצביע ככה, ובעיקר - אצל מי מהם השיקול של שנאת להט"ב התערבב בין כל השיקולים של ריבונות ומשפט. מי מהשכנים הוא אדם שאני צריך להכין את עצמי נפשית לתגובות קשות ממנו כשיום אחד אני אעזור את האומץ ליציאה מהארון, או האם בכלל שווה לי לצאת מהארון כל עוד אני נער ביישוב עם אחוזי הצבעה גבוהים למפלגה הזאת.
יודעים מה? עזבו ללכת סחור סחור דרך דוגמא רחוקה יותר של אותם נערים ועזבו את כל הסיום השונה שתכננתי לפוסט הזה. בואו פשוט נדבר עליי. בחור בן 28, יציב ובטוח מאוד במקום שלו בחיים, שישב רק אתמול בערב עם חברים רחוקים (כאלה מהסוג שאני נפגש איתם בעיקר למשחקי כדורעף בפארק ולא באמת פתחנו אי פעם את העמדות והדעות אחד של השני), ואז אחד מהם זרק בקלילות לאוויר העולם את זה שהוא כנראה יצביע ל'ציונות הדתית'. בואו נדבר על הקפאון שאחז בי. על כך שבשנייה אחת הפכתי מאדם שמאוד מעורב בשיח הפוליטי שהתנהל עד אז ובטיעונים בעד ונגד כל מפלגה, לאדם שרק מייחל שמהר מהר הלוואי ומישהו ידבר על מפלגה אחרת, או בכלל על נושא שיחה אחר, רק לא לחפור בשיקולים שלו להצביע ל'ציונות הדתית', רק לא לגלות שהם כוללים 'ערכי משפחה'. בואו נדבר על הקפאון שהמשיך לשלוט בי גם שעה אחר כך, כשכבר עברנו סתם לנושאי שיחה קלילים של שיתוף חוויות מדייטים ובנות וכו', כשאני פתאום קלטתי שאני אשכרה נמנע מלהביא אנקדוטה מדייט לא מוצלח שיצאתי אליו לאחרונה, אנקדוטה שדווקא ממש התאימה לשיחה ואפילו היתה יכולה להצחיק קצת, אבל אולי אולי אולי בעצם האדם שאמר שיצביע ל'ציונות הדתית' לא יקבל את זה יפה, ולא בא לי המתח הזה מולו. כי ככה זה כשמאפשרים לשנאה להשתחל לשיח, היא מקפיאה. פשוט מקפיאה את מי שהיא מופנית או עלולה להיות מופנית כלפיו.
והלוואי וזה לא היה ככה, הלוואי שסמוטריץ' היה חוסם את הדלת הזאת לאותם מפיצי שנאה, ומאפשר לי להתייחס למפלגה שלו בצורה המרוחקת בה אני דן בחופשיות על כל מפלגה. הלוואי ולא הייתי מתלבט אלף פעם לפני שמעז לכתוב משהו על מפלגת 'נעם' או אפילו בכלל על כל 'הציונות הדתית', רק כדי לא לצאת "ההומו הבכיין הזה שממשיך להציף את הנטיה שלו בסתם עוד שיח פוליטי", הלוואי ולא הייתי קופא שכשבפעם בחודשיים בהן אני כן מעז לכתוב כאן סתם משהו על מפלגת 'נעם', שאפילו לא קשור לשנאת להט"ב, אני מקבל כאן את התגובה הצפויה של "שוב אתה והאובססיה שלך אליהם" בלי שיהיה לי האומץ להסביר לו שאם זה היה תלוי בי הייתי רוצה לחיות את חיי עם כמה שפחות התייחסות לאנשים שמנסים להחליט לי את מי אסור לי לאהוב. הלוואי הלוואי הלוואי שלא הייתי קופא וחושש מלפתוח לעומק את השאלה למי מצביעים אנשים שקרובים לי, או למה חלקם מצביעים דווקא לסמוטריץ', רק כי אני מת מפחד מלגלות ש"ערכי המשפחה" היא הסיבה לכך, וההבנה כמה עומס ומתח ומשקל יתווסף עכשיו לאינטרקציה שלי עם אותו אדם. כמה הסתרה עצמית מדורגת אערוך לעצמי לפני השיח הבא איתו, כמה אנסה להמנע משיח ישיר ורגיש מדי על "אורח החיים שלי".
הלוואי, אבל זה לא קרה. סמוטריץ' לא חסם את הדלת. המצביעים שלו, נכון לאיך שזה נראה שלושה ימים לפני הבחירות, לא בדיוק מחו ומנעו את כניסת 'נעם' ובן גביר למחוזות הלגיטימציה המגזרי. וככה שנאת להט"ב "התנרמלה לה", הפכה לעוד אחד משיקולים פוליטיים לגיטימיים בשיח הפוליטי מסביבנו. משתקת. משתקת לחלוטין את היכולת שלנו לקחת חלק באותו שיח כשווים בין שווים, כסתם עוד אנשים רגילים שדנים על פוליטיקה להנאתם. מותירה אותנו מתלבטים שוב ושוב כמה יש לי כח לקחת עוד פעם את הכובע והתיוג הזה של "ההומו שכותב על ההומואים". או אם סתם יש לנו את הכח הנפשי לגלות שאחד השיקולים של אדם מוכר להצביע לכנסת הוא העובדה שאותו אדם חושב שאני "לא טבעי". לא נורמלי. אין כח לזה, בחיי.
שוב, זה לא פוסט פוליטי. קשה לי להאמין שהוא יניא אנשים מלהצביע לסמוטריץ', וזה בסדר. השלמתי עם זה. אתם כאמור אנשים בוגרים, יש לכם את כל השיקולים הפוליטים הלגיטימים שלכם להצביע ככה, וזה בסדר וטוב ויפה וככה פוליטיקה עובדת. אתם בודאי בין כה וכה מצביעים מהרבה סיבות "טובות", ולא משנאה כלפיי. רובכם בכלל לא חושבים על להט"בים כשמשלשלים לקלפי את הפתק, אז מה בכלל המקום שיש לי להדחף ולספר לכם על החשש שלי לגלות שההצבעה שלכם מעורבבת בשיקולים של השנאה כלפיי. ומה בכלל המקום שלי שוב לצאת ההומו שכותב כאן על הנטיה שלו.
אני לא מצפה מכם לשנות הצבעה, באמת. הייתי רוצה להרגיש שיש לי הלגיטימציה לבקש מכם את זה, אבל לא מרגיש בעצמי שזה דבר נכון לבקש. רק כן מבקש שתחשבו על זה. שבפעם הבאה בה תשתפו עוד פוסט על 'הציונות הדתית', בפעם הבאה בה תדברו עם חברים ומשפחה על הבחירות, בזמן הכנסת הפתק למעטפה - תעצרו רגע ופשוט תחשבו לשנייה על כל אותם אנשים ונערים שהאקט הפוליטי הפשוט והנורמלי שלכם פשוט גורם להם לקפוא. גורם להם למות מפחד שהמשמעות האפשרית שלו היא שנאה כלפיהם. תכירו ולו לשנייה את מה שעובר עליהם במצב בו אף אחד לא עצר למנוע מהשנאה הזאת להכנס ולהתערבב בשיח הפוליטי.
ואחרי שניית המחשבה הזאת אתם מוזמנים להמשיך כרגיל.
🙏
