לצערי לא הספקתי לענות אליו אז,
אז אם מישהו יודע במה מדובר אשמח לקישור



וכבר כמה אנשים פה בפורום ששאלו שאלות מהסוג הזה עניתי להם שזה כמו לשאול "אלוקים יכול ברווז?", פשוט אין דבר כזה "יכול ברווז"...
אם כי, כמובן שהשואל היה יכול לענות על השאלה "האם ה' יכול לברוא אבן שהוא לא יכול להרים?" - כן. או - לא.
כלומר, כיוון שאין משמעות מבחינתו למילה השם, כל תשובה תהיה נכונה. בניגוד לעונה שלא יכול לענות זאת, כיוון שהוא תחום בהגדרה "כל יכול".
אפשר לחלוק עלי בנושא הזה.
אגב, נראה שהייתה טעות בהבנת השאלה (ולא רק של השואל המפגר), כיוון שהשאלה היא לא:האם השם יכול להרים אבן שהוא לא יכול להרים, ואז אכן אפשר לומר שאין דבר כזה "אבן שהוא לא יכול להרים", השאלה היא האם הוא יכול לברוא אבן שהוא לא יכול להרים.
רק כדי להבהיר, יש עוד תשובות לשאלה הזו, מלבד זו דלעיל.
אם כי, אני תמיד חשבתי שזו שאלה של הגדרה. אני כבר הרבה זמן מנסה להבין איך הגיעו להגדרה "כל יכול". נראה לי שזו דרך הגיונית להבין מה ההגדרה באמת אומרת.
האם ה' יכול לעשות שאותו חומר יהיה ב2 מקומות בו זמנית?
תשובה ברורה אחת תהיה: ברור שכן! הוא ברא את העולם, הוא לא כפוף לחוקי הטבע.
ואחרת תהיה: לא. זה לא הגיוני. אין שום סיבה לומר שה' יכול לעשות דברים לא הגיוניים לוגית. (תשובה זו שמעתי מרב)
ואיך לא נביא את התשובה: אי אפשר בכלל לשאול "האם ה' יכול" אחנו לא מבינים את דרכיו ואנחנו לא יכולים להגדיר אותו או לשאול האם הוא יכול לעשות משהו.
האם ה' יכול להיות כל יכול ולא כל יכול באותו זמן?
שושיאדיתאני רוצה לקנות מצלמה מקצועית, או חצי מקצועית
שתהיה קומפקטית, ובעיקר פשוטה
אני לא צלמת ואין לי זמן וכח ללמוד פונקציות ותאורה וכו' וכו'
יש כזה דבר מצלמה שאוטומטית מגדירה את עצמה למצב צילום אופטימלי?
כמו בסמארטפונים האיכותיים, שלא משנה כמה הידיים רועדות והמצלם פוזל, יוצאת תמונה מהממת וחדה
אני רוצה מצלמה טובה אבל גם פשוטה לשימוש
תקציב של 1,500 ש'ח עם אופציה להרחבה
תודה!
נשרף והאותיות פרחו באוויר.

ושמא שמא גרים. הים פולט את בולעו (עי' פסחים קיח: ), ושום וחניכה מסתתר מאחרי שם סתמי.
אני כבר יכול לכתוב ביוגרפיה עליך, עם ניתוח פסיכואנליטי לקינוח.
אבל תדע, שלמרות זאת, פה ושם כן יצא שפלטתי מידע אישי.
לטוב ולרע
חסדי הים
חסדי הים
חסדי הים
האמת שמחברת זה הרבה יותר נחמד ואותנטי..
ועד לפני איזה שנה וחצי בערך באמת הקפדתי על זה והיא הייתה הולכת איתי לכל מקום אבל זה פחות זמין ולוקח גם הרבה יותר זמן לכתוב בכתב יד וזה גרם לי להפסיק לכתוב אז באיזשהו שלב עברתי להקלדה..
פעם חשבתי שהכוונה זה לתעד את מה שקורה... אבל באיזשהו שלב לא מצאתי בזה עניין ועכשיו היומן שלי הוא משהו לא מוגדר
הרוב שם זה קטעים של עיבוד נפשי...
כאילו, אפחד לא באמת יכתוב עכשיו "יומני היקר.. היום הייתי בסופרלנד..." מה אתה מדבר למחברת?!
קיצור, זה ככה: אם אני במצב נפשי טוב, אני כותבת הרבה (בערך פעם ביום) כי אני במצב בריא שמקבל תיקון, אבל אם אני במצב דיכאון ואני מזניחה את הנפש שלי זה פשוט ירד לתדירות של פעמיים בחודש כי אנילא אצליח לכתוב
סליחה אם זה השתמע שהתכוונתי שזה לא טוב, לא התכוונתי לזה ככה אלא למשהו אחר
פעם חשבתי שלא יהיה לי צורך ביומן בכלל.
אחר כך התחלתי לכתוב מחשבות באופן קבוע, לתקופה קצרה - אני כבר לא זוכר מה היה המניע.
היום יש לי יומנים טכניים (אחד לתוכניות ואחד לדו"ח), ומלבד זאת יש לי מחברת שמשמשת עבורי פתחון פה.
מצאתי שההגדרה "פתחון פה" מדוייקת מאוד. לפעמים מחשבות עוברות לי בראש באופן מבולבל מאוד, ואני מוצא את עצמי קפוא. במצב כזה אפילו פעולות פשוטות נזקקות למשהו שיתן תוקף למחשבות המניעות אותן - זה יכול להיות הצגתן למישהו אחר, ועבורי זה הרבה פעמים כתיבתן במחברת. מין תחושה של אלם בלעדיה.
עיקר מה שרציתי לומר: יש שלוש מטרות שיכולות להיות ליומן - זיכרון, תוכניות, ועיבוד; הכתיבה משמשת אותי היום בעיקר למטרה השלישית.
אז לשאלתך - מתי אני כותב - בכל זמן שבו אני לבדי וצריך לעשות משהו.
1. יש גם ספרים זולים מאוד. מבצעים ב-10/20/30 ש"ח לספר הם לא דבר נדיר.
בכל מקרה, יש גם ספריות וגם חברים וכו' - כך שגם מי שלא יכול לקנות ספרים, יכול לקרוא עד בלי די.
2. בדרך כלל, מה שהכי חשוב לסופרים זה שיקראו אותם. זה הרבה יותר חשוב להם מאשר שיקנו את הספרים שלהם, מה גם שממילא הם מרוויחים אחוזים זעומים בכל מכירה.
בעבר הלא כל-כך רחוק, זמרים ניהלו מלחמת חורמה באנשים שהעלו את שיריהם ליוטיוב. היום, הזמרים עצמם מעלים את כל החומר שלהם ליוטיוב - מתוך הבנה שמכירת דיסקים היא הכסף הקטן. הכסף הגדול הוא הזמנה להופעות, הרצאות, שיתופי פעולה, עולם הפרסום וכו' - ובשביל זה הכי חשוב להיות מוכר, אהוב ומוערך. המכירות עצמן הן כסף קטן לעומת כל זה.
עם זאת, סייג קטן:
סופר לא יודע כמה אנשים קראו את הספר שלו, הוא יודע כמה אנשים קנו את הספר. אז כמובן שהוא יעדיף שכמה שיותר אנשים יקנו, זה יועיל לו מאוד מהרבה בחינות (ולא רק הכסף מהמכירה עצמה, אלא למשל הכרה לאומית בזה שהוא סופר שמוכר הרבה עותקים וכו').
ולמרות זאת, הסופרים לא נאבקים בספריות למשל - מכיוון שכאמור המכירה היא לא העיקר.
מיוטיוב. אני לא מסכים לגמרי עם מה שאמרת ולכן מיוטיוב אני מוריד רק שירים שהזמר עצמו העלה או צילום של הופעה חיה וזה ע"פ פסיקתו של הרב שמואל אליהו.
שירים שלא הזמר העלה?
ממש לא נראה לי נכון.
ברור שהעיקר בשביל הסופר זה שיקראו את הספרים שלו. אבל מצד שני, העיקר בשבילו זה גם להרוויח עליהם כסף. סופרות זה לא איזה תחביב מהצד, זה זמן ששווה המון כסף. סופר זקוק לכסף הזה, מאד, זו פרנסה.
אי אפשר להשוות בין זה לבין שירים שמעלים זמרים, כי כמה סופרים מרוויחים כבר מהרייטינג? כמה סופרים עושים הופעות, הרצאות? מיעוט. ברור שהרווח הגדול אמור להיות מהספרים עצמם, בשונה מזמרים שהרווח יוצא מכמה הוא מתפרסם, ולא מכמות הדיסקים הנמכרים.
1. אני קונה לפי המלצות בדר'כ, (חברות או קוראת בפורומים וכד') או שאני מכירה את הסופר/ת ומאמינה שהספר יהיה מוצלח
אם יש מבצעים משתלמים אז אני קונה גם בלי להכיר קודם וככה אני מכירה סופרים נוספים.
2. שמעתי מכמה סופרות אישית שהן בסדר עם השאלות, גם כי א'א ממילא להילחם בתופעה, לא מבחינה חוקית, תרבותית או הלכתית, וגם כי באמת המטרה של מכירת הספר היא אחת מתוך כמה.
ומי שבאמת רוצה לרצות את הסופר ולגרום לו להרגיש טוב אז כדאי לשלוח תגובה על הספר, גם ביקורת תהיה טובה
אבל שידע שעוד מישהו קרא ויש לו מה לומר על הספר
זה מאד מחמם את הלב!!
זו באמת נקודה חשובה מה שכתבת בסוף (איזו אכפתיות! כל הכבוד!) אבל איך לממש אותה?
בניגוד לספרי קודש, בספרי חול אין מייל של המחבר או משהו
ומי שזה חשוב לו, יש דרכים מאד לא מסובכות לגלות
סופרים/ות מהמגזר בדר'כ מכירים מישהו שמכיר מישהו שמכיר אותם, וככה אפשר להשיג
בנוסף, גיגול קל בדר'כ יביא אופציה ליצרת קשר
לא היתה עדיין סופרת שלא שרציתי, ולא הצלחתי ליצור איתה קשר.
1. עד לפני כמה שנים ממש לא הייתי קונה ספרים, רק משאילה מספריות וכו', תמיד הייתי בשוק מחברות שלי שהיו קונות בלי סוף, ולא ספרים מיוחדים, ספציפיים, סתם ספרי קריאה, שסביר שישמשו לפעם פעמיים. היה נראה לי בזבוז.
אבל לפני כמה שנים שיניתי ז'אנר של ספרים, ואין לי ספריות נגישות לז'אנר הזה, אז נאלצתי להתחיל לקנות. בעיקרון קונה בעיקר כאלו איכותיים, אחרי שכבר קראתי אותם ואהבתי מאד מאד, והחלטתי לפנק את עצמי בהם.
אבל לפעמים גם קונה סתם כאלו חדשים שיוצאים, של סופרים שאני אוהבת, פשוט כי אין אפשרות אחרת, זה או זה או להשתעמם בלי ספרים בכלל. שזה נורא מבחינתי😣
2. האמת, לא חשבתי על זה. חח משום מה היה לי בראש כאילו ספריות קונות ספרים במחירים מיוחדים, כלומר גבוהים יותר בהרבה, כאילו יש איזה הסכם בין הספריות לסופרים. אין לי מושג למה חשבתי ככה🙄
תכלס באסה ספריות בשביל סופרים. בד"כ כשיוצא ספר חדש, חצי מהמעריצים של הסופר / הסדרה רצים לחנויות, וחצי רצים לספריות.
לסדר את סדר העדיפויות. זה לא 3 ערכים-תורה, עמ"י, א"י, זה ערך אחד: תורה, שהשניים האחרים כלולים בו. וכשזאת נק' שלא ברורה אז יש פה בילבול. והנהירה הזאת לתורה באמת מעידה שאנשים מרגישים את זה.
יש דברים טובים
אני מסכים כמובןש יש הרבה מה לחזק, וטוב לעורר את המודעות
אבל הוא מגזים בדרך שבה הוא מתאר כביכול "ואשאר אני לבדי נביא לה'"..
לפי הבנתי (תוכלו לראות בהמשך בפירוט) רבי נתן מדבר על מי שחוקר האם היהדות נכונה, ואלו דבריו:
"כִּי בְּוַדַּאי מִי שֶׁחוֹקֵר בָּזֶה, מִלְּבַד מַה שֶּׁהוּא רָשָׁע וְאֶפִּיקוֹרוֹס וְכוּ', אַף גַּם הוּא שׁוֹטֶה וֶאֱוִיל וּפֶתִי וּמְשֻׁגָּע"
קרדיט ל@רוצהלהיותבשמחה שהביא את זה לפורום. אני רק העתקתי.
הדגשתי את המשפט המדובר.
כְּמוֹ שֶׁאָנוּ רוֹאִין אֲפִילּוּ בְּגַּשְׁמִיּוּת שֶׁעִקַּר הַיְדִיעָה הַבְּרוּרָה הוּא עַל-יְדֵי אֱמוּנָה דַּיְקָא מַה שֶּׁאֶחָד מַאֲמִין לַחֲבֵרוֹ. וְאֵין קִיּוּם לְהָעוֹלָם בְּלִי אֱמוּנָה מַה שֶּׁאֶחָד מֻכְרָח לְהַאֲמִין לַחֲבֵרוֹ, כִּי בְּלֹא אֱמוּנָה לֹא יִתְקַיֵּם שׁוּם עֵסֶק וּמַשָּׂא וּמַתָּן, כְּמוֹ לְמָשָׁל כְּשֶׁאֶחָד רוֹצֶה לֵידַע הַמֶּקַּח מֵאֵיזֶה סְחוֹרָה בְּמֶרְחַקִּים, כְּגוֹן הַמֶּקַּח מֵחִטִּים בְּאָדֶעס אוֹ בִּסְטַאנְבּוּל אוֹ בְּמֶרְחַקִּים יוֹתֵר, אִם יִרְצֶה לִבְלִי לִסְמֹךְ עַל שׁוּם נֶאֱמָנוּת שֶׁל שׁוּם אָדָם בָּעוֹלָם, בְּוַדַּאי לֹא יֵדַע לְעוֹלָם הַמֶּקַּח, כִּי אֲפִילּוּ אִם יִהְיֶה הֶחָכָם הַגָּדוֹל שֶׁבַּחֲכָמִים וְיַחֲקֹר בַּחֲקִירָתוֹ בְּכַמָּה סְבָרוֹת וְחָכְמוֹת נִפְלָאוֹת שֶׁרָאוּי עַתָּה שֶׁיִּהְיֶה הַמֶּקַּח בְּיֹקֶר, אַף-עַל-פִּי-כֵן הַיְדִיעָה הַזֹּאת שֶׁעַל-פִּי סְבָרוֹת הַחָכְמוֹת אֵינָהּ יְדִיעָה כְּלָל, כִּי כְּבָר רָאִינוּ כַּמָּה פְּעָמִים שֶׁהָיְתָה הַסְּבָרָה נוֹתֶנֶת שֶׁיִּהְיֶה חִטִּים בְּיֹקֶר וְאַף-עַל-פִּי-כֵן הָיָה בְּזוֹל גָּדוֹל וְכֵן בְּכָל הַסְּחוֹרוֹת וְהָעֲסָקִים הַיְדִיעָה שֶׁעַל-פִּי סְבָרָא וְחָכְמָה אֵינָהּ יְדִיעָה כְּלָל, רַק מִי שֶׁרוֹצֶה לֵידַע יְדִיעָה בְּרוּרָה מֵהַמֶּקַּח שֶׁל אֵיזֶה סְחוֹרָה, בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיִּסְמֹךְ עַל אִישׁ נֶאֱמָן שֶׁיִּבְחֹר לוֹ אִישׁ נֶּאֱמָן שֶׁרָאוּי לִסְמֹךְ עָלָיו, שֶׁהוּא יוֹדֵעַ שֶׁהוּא אוֹהֲבוֹ בֶּאֱמֶת וְיֵשׁ לוֹ נֶאֱמָנוּת, וּכְשֶׁזֶּה הַנֶּאֱמָן בֶּאֱמֶת כּוֹתֵב לוֹ יְדִיעָה מֵאֵיזֶה מִקַּח, מִסְּחוֹרָה וְכַיּוֹצֵא, זֹאת הַיְדִיעָה הִיא יְדִיעָה בְּרוּרָה בְּאֵין סָפֵק אַף-עַל-פִּי שֶׁאֵינוֹ מֵבִין בְּשִׂכְלוֹ שׁוּם סְבָרָא וְשֵׂכֶל שֶׁיִּהְיֶה עַתָּה הַמֶּקַּח כָּךְ, אַדְּרַבָּא, הַסְּבָרָא נוֹתֶנֶת שֶׁיִּהְיֶה בְּהֵפֶךְ אַף-עַל-פִּי-כֵן הוּא יוֹדֵעַ יְדִיעָה בְּרוּרָה וַאֲמִתִּית שֶׁהַמֶּקַּח הוּא כָּךְ עַל-יְדֵי אֱמוּנָה שֶׁמַּאֲמִין לַחֲבֵרוֹ הַנֶּאֱמָן שֶׁבְּוַדַּאי לֹא יְשַׁקֵּר בּוֹ וּבְוַדַּאי כּוֹתֵב לוֹ הָאֱמֶת.
כִּי בָּרוּךְ הַשֵּׁם, יֵשׁ לָנוּ אִישׁ נֶאֱמָן בֶּאֱמֶת שֶׁרָאוּי לִסְמֹךְ עָלָיו, וְאָנוּ יוֹדְעִין מַה לִּסְחֹר בְּזֶה הָעוֹלָם, הוּא מֹשֶׁה רַבֵּינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁהִצְלִיחַ אוֹתָנוּ בַּהַצְלָחָה הַנִּצְחִית וְהוֹדִיעַ לָנוּ מָה אָנוּ צְרִיכִין לִסְחֹר בְּזֶה הָעוֹלָם הָרָחוֹק מְאֹד מֵעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים, כִּי אֲנַחְנוּ לֹא בָּאנוּ לְזֶה הָעוֹלָם כִּי אִם לִסְחֹר בּוֹ סְחוֹרוֹת לְמֶרְחַקִּים גְּדוֹלִים שֶׁשָּׁם מַצְלִיחִים וּמַרְוִיחִים הַרְבֵּה מְאֹד מְאֹד בְּאֵלּוּ הַסְּחוֹרוֹת שֶׁסּוֹחֲרִים בְּזֶה הָעוֹלָם הַגַּשְׁמִי דַּיְקָא רֶוַח גָּדוֹל וְנִפְלָא וְנוֹרָא מְאֹד בְּלִי שִׁעוּר וָעֶרֶךְ, עַיִן לֹא רָאֲתָה וְכוּ', [כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר בְּלִקּוּטֵי תִּנְיָנָא בְּסִימָן נה, עַיֵּן שָׁם], אֲבָל אֵין אָדָם יוֹדֵעַ בַּמֶּה מִשְׂתַּכֵּר בְּזֶה הָעוֹלָם הָרָחוֹק מְאֹד מִמְּדִינָתֵנוּ שֶׁאָנוּ צְרִיכִין לָשׁוּב לְשָׁם, עַל-כֵּן חָמַל עָלֵינוּ ה' יִתְבָּרַךְ וְשָׁלַח לָנוּ רוֹעֶה נֶאֱמָן הוּא מֹשֶׁה רַבֵּינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁכָּתוּב בּוֹ (בַּמִּדְבָּר יב, ז) "בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא", וְהוּא חָמַל עָלֵינוּ, הוּא הִצְלִיחָנוּ, הוּא הֵאִיר עֵינֵינוּ וְהוֹדִיעַ לָנוּ כָּל הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת שֶׁמָּסַר לָנוּ מִפִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְהוֹדִיעָנוּ כָּל הַסְּחוֹרוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת שֶׁאָנוּ צְרִיכִין לִסְחֹר בְּזֶה הָעוֹלָם, שֶׁהֵם: לְבִישַׁת צִיצִית וְהַנָּחַת תְּפִלִּין וּשְׁאָר כָּל הַמִּצְווֹת הַקְּדוֹשׁוֹת וְהַנּוֹרָאוֹת. וּבְוַדַּאי אֵין אָנוּ צְרִיכִין עַתָּה לְבַלּוֹת יָמִים חַס וְשָׁלוֹם, לַחֲקֹר חַס וְשָׁלוֹם אִם יַצְלִיחַ בְּאֵלּוּ הַסְּחוֹרוֹת, כִּי בְּוַדַּאי מִי שֶׁחוֹקֵר בָּזֶה, מִלְּבַד מַה שֶּׁהוּא רָשָׁע וְאֶפִּיקוֹרוֹס וְכוּ', אַף גַּם הוּא שׁוֹטֶה וֶאֱוִיל וּפֶתִי וּמְשֻׁגָּע, שֶׁרוֹצֶה לִהְיוֹת חָכָם לְהָרַע לַחֲקֹר אַחַר אִישׁ נֶאֱמָן כָּזֶה וְרוֹצֶה לֵידַע דַּוְקָא בְּדַעְתּוֹ וּלְהָבִין בְּשִׂכְלוֹ מַדּוּעַ יַצְלִיחַ בְּזֹאת הַסְּחוֹרָה, הֲיֵשׁ פֶּתִי מִזֶּה, שֶׁכּוֹתְבִין לוֹ מִמֶּרְחַקִּים אֲנָשִׁים נֶאֱמָנִים וַחֲכָמִים אֲמִתִּיִּים נוֹרָאִים כָּאֵלֶּה, שֶׁיְּמַהֵר לִסְחֹר אֵלּוּ הַסְּחוֹרוֹת בְּתַכְלִית הַמְּהִירוּת וְהַזְּהִירוּת, כִּי יַצְלִיחַ בָּהֶם מְאֹד הוֹן עָתֵק בְּלִי שִׁעוּר, וְהוּא בִּזְדוֹן לִבּוֹ מִתְעַצֵּל וְרוֹצֶה לַחֲקֹר תְּחִלָּה הַטַּעַם מַדּוּעַ אֵלּוּ הַסְּחוֹרוֹת חֲשׁוּבִים שָׁם וּבְתוֹךְ כָּךְ מִתְעַצֵּל לִסְחֹר הַסְּחוֹרָה וּמְבַלֶּה יָמָיו בְּהֶבֶל וָרִיק וּבָא לְשָׁם בְּחֶרְפָּה וּכְלִמָּה, רֵיק וְנֵעוֹר מִכָּל טוּב, מִכָּל שֶׁכֵּן אִם הֵבִיא לְשָׁם דְּבָרִים הָאֲסוּרִים לָבוֹא לְשָׁם, שֶׁמַּעֲנִישִׁין אֶת הַמְּבִיאִים לְשָׁם בָּעֳנָשִׁים קָשִׁים וּמָרִים מְאֹד בְּלִי שִׁעוּר. אוֹי לְאוֹתָהּ בּוּשָׁה, אוֹי לְאוֹתָהּ כְּלִמָּה.
וְהַנִּמְשָׁל מוּבָן מִמֵּילָא, שֶׁמֹּשֶׁה רַבֵּינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם וְכָל הַצַּדִּיקִים, הַנְּבִיאִים רִאשׁוֹנִים וְאַחֲרוֹנִים וְכָל הַתַּנָּאִים וַאֲמוֹרָאִים וְכוּ', כּוֹתְבִין לָנוּ לְהִזָּהֵר לְקַיֵּם תּוֹרַת מֹשֶׁה, כִּי נַצְלִיחַ עַל-יְדֵי-זֶה מְאֹד בָּעוֹלָם הַבָּא וְהֵם אֲנָשִׁים נֶאֱמָנִים חֲכָמִים וּנְבוֹנִים וְאוֹהֲבִים אוֹתָנוּ בֶּאֱמֶת, בְּוַדַּאי אֵין אָנוּ צְרִיכִים לַחֲקֹר אַחֲרֵיהֶם חָלִילָה, רַק לְהַאֲמִין לָהֶם וְלֵילֵךְ בְּדַרְכֵיהֶם וְעַל-יְדֵי-זֶה נוּכַל לִסְחֹר כָּל הַסְּחוֹרוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת שֶׁהֵם תּוֹרָה וּמִצְווֹת, כִּי אֵין אָנוּ צְרִיכִין לְבַלּוֹת יָמֵינוּ עַל שׁוּם חֲקִירָה לַחֲקֹר אַחֲרֵיהֶם חָלִילָה, רַק כָּל יָמֵינוּ נַעֲסֹק לְקַבֵּץ וְלִסְחֹר אֵלּוּ הַסְּחוֹרוֹת הַיְקָרִים מִפָּז וּמִפְּנִנִּים וְכָל חֲפָצִים לֹא יִשְׁוּוּ בָּהֶם.
מין משהו כזה שלפעמים "תופס" אותנו ברגע (או רגעים) של חולשה וזה ממלא חוסר מהותי שאנחנו חווים ומשם אנחנו נסחפים עם המומנט הזה.
זה עובר כמו כל דבר.
באמת התמודדות כזאת שייכת לנשמות בעלות פוטנציאל גדול שכן אין הקדוש ברוך הוא שולח ניסיון לאדם אלא אם כן הוא יכול לעמוד בו...
אם כן אפילו הייתי ממליץ לא לקרא לזה ניסיון אלא קריאת כיוון. לראות ברגשות ובתחושות הלא כל כך נוחים האלה מכתבים מבורא עולם כך תרוויחי כמה דברים- דבר ראשון הנסיון כבר לא יהיה כל כך קשה כיוון שננתב אותו לכיוון חיובי, ודבר שני, בעזרת ה' כשתזכי להבין את המכתבים תוכלי להוציא לפועל את הכוחות הגנוזים שיש בך שלא היית מודעת אליהם כיוון שזאת בעיקר המטרה של אותם מכתבים מרתקים...
אין לזה קשר לאותה גויה עצמה. היא בסך הכל מכתב. חבל להיתלות עליה, אין לה שום דבר שיעזור לך!
העיקר- להיות בשמחה! נסי למצא בעצמך את הדברים שחיברו אותך לאישה הנ"ל. אני בטוח שהם קיימים בך פשוט אולי זקוקים לפיתוח...
באמת נסי להיות בשמחה. כשהנפש עצובה היא דומה למים עומדים, שם כידוע מתרבים המזיקים, החיידקים ומחלות הנפש...
וגם כדאי לדבר על זה עם שולח המכתבים, אבאלה שבשמיים, שבטח מתגעגע אלייך מאוד מאוד, כמו שהוא העיד אינספור פעמים בתנ"ך ובתורה שבעל פה שלו..
מה הבקשה הגדולה? בסך הכל לקבוע זמן (אפשר חמש דקות, אפשר עשר, אפשר שעה, אשפר גם שניה...) לשיחה ספונטנית בשפתך האישית עם בורא עולם.
להודות, להלל, לבקש, להתחנן, אולי קצת חשבון נפש ושוב תודה.
וואי ממש מקווה בשבילך שתעברי על זה בשלום ועוד תצאי מחוזקת ומחזקת...
לא נשמע טוב.
תנתקי את זה מיד...
הכל דמיונות חיצוניים.
הרי אפשר לאהוב בני אדם גם סתם כך, מצד התוכן שיש בהם, מתון. אפשר להחמיא גם בלי לעורר דברים כאלה.
זה - הכל משחק לך על "התרגשויות" חיצוניות, בגלל איזה חסר. מעורר לך פיוזים חיצוניים. אם לא תעצרי את זה, בסוף תבכי על זה.. תבכי קשה. יהרוס אותך. יהרוס לך את הילד.
היא כן עם סטיה - אז היא יודעת איך לנגן על רובדים חיצוניים. לפתות אותך בלי שאת חשה. מבחיל למדי.
מה שאת צריכה לעשות - זה פשוט לנתק מיד. לחלוטין. כל קשר. לשלוח לה הודעה ללא יכולת מענה, שהחלטת לנתק ואינך מעוניינת עוד בכל קשר ושלום. לא לעשות שום משא ומתן. לא לתת כתובת. לא לתת שום אופן להשיג אותך.
יש להניח, שתוך זמן לא רב, כשקצת תירגעי מזה - תסתכלי אחורה כעל סיוט לא מובן....
שמעתי על סיפורים דומים שהתבררו כעוקץ.
תעזבי את זה ומהר. מה את צריכה אותה?
אבל מה שכתבתי למעלה עדיין תקף אם זה לא "בוט" והמקרה הוא אמיתי

תערבי אולי גורם מקצועי שיקל את התהליך שלך עם עצמך בעניין הזה אבל תנתקי קשר בדחיפות
נשמע ממש לא פשוט..
כמו שאמרתי, ממליצה לחפש אדם קרוב שיוכל ללוות אותך בתהליך הזה, אולי אפשר לפנות לעזרה מקצועית? זה יכול רק לעזור..
בהצלחה רבה!
זה שהיא אישה?
זה הבעיה היחידה?....
היא אוהבת אותך כי את יהודיה? איזה תכונות יש ליהודיה שהיא ראתה בך?
כנראה אישה במצוקה שפגשה אישה במצוקה שצמאה לאהבה וליחס ולחום
היא נוגעת בחוטים שמפעילים אותך ואת נסחפת לשם...
לדאוג לה זה בטח את לא צריכה, כי היא תסתדר... זה לא באחריותך.
זה לא סותר את זה שאת יכולה לנתק את הקשר הזה בצורה רגישה ויפה...
זה משהו רגיש להגיד על גבי הפורום.
ובכיף את יכולה לדבר איתי על זה בפרטי.
וסליחה שאמרתי את זה בצורה כזאת. אבל פתחת כאן באומץ עניין שברור שמצביע כאן על איזה מצוקה רגשית...
ומלא אנשים בעולם צמאים לאהבה ולחום. השאלה באיזה רמות ולאן זה לוקח אותם.
אני לא חושבת שזה בושה להודות בזה.
מניפולציה בשקל.
לנתק מגע.
היום.
הרגע.
לפעמים אנחנו יודעים בדיוק מה אנחנו צריכים לעשות
המוח, הלב ואפילו הרגליים מנסים להוביל אותנו למקום הנכון.
אבל יש משהו חיצוני שמנסה להקשות עלינו,
מן שדה קוצים שאנחנו צריכים לעבור כדי להגיע למקום הטוב.
ואז, מתוך מקום של עוצמה גדולה ונפש חזקה,
מחליטים לעשות את הצעד הראשון בדרך החשובה וההכרחית:
מספרים לאנשים נוספים על האתגר העצום שעלינו לעבור.
כי לפעמים מה שחסר לנו זה עוד קצת חיזוק חיצוני
עוד כמה אנשים שיגידו לנו כמה אנחנו צודקים עם התחושות שלנו
תגובות של חברים טובים, שמזכירים לנו מה הדרך שעלינו ללכת בה
פשוט לשמוע שאחרי שדה הקוצים יש עתיד טוב יותר.
אני בטוח שאת יודעת מה נכון לעשות,
ועכשיו אחרי שקיבלת את החיזוק שהיית צריכה
יש בכוחך לעשות את הצעד הנכון 
בהצלחה!
שזה נשמע כמו התחלה טובה של סדרה...
חחחח
ככה זה לפחות נשמע, אולי תוכלי להסיק מכך את המסקנות הנכונות, ולמנוע את הסדרה הזו, שאני מאמינה שלא תחפצי בהתהוותה....
זה ברור כשמש
יפה אבל (:
אישית. מסרטון אחר שלה שראיתי קיבלתי את הרושם שיש סבירות שזה אכן אמיתי ובכל מקרה זה היה נחמד וממחיש.
ממתי גמלים אוכלים קקטוסים.? אני בשוק.
חז"ל אומרים שכיוון שהם חיים במדבר הקב"ה ברא להם לשון כ"כ עבה שיוכלו לאכול קוצים
ישתבח שמו, איך הכל מדוייק .
אגב הדיונים על יחסי צה"ד חרדים, הנה לנו הופעה חיה מהפאניקה של מפלגת עגל התורה, שרואה איך בצלאל שם בכיס הקטן את היידישקייט של נציגיה.
אז היא מנסה לשכנע את הקהל שלה שהוא "מפדלניק שהכיפה שלו לא אומרת כלום.. סתם לאומן מסוכן"...


אפילו הקהל החרדי בז ללוקש הזה, ראו תגובות:
ביטאון 'דגל' נגד סמוטריץ': "לאומן מסוכן, הכיפה לא מעידה עליו דבר" - בחדרי חרדים

פעם שמעתי סיפור של גוי אחד שמת מוות קליני, וחווה מה שחווה, וסיפר מה שסיפר.
מה שנוגע לענייננו הוא שהוא שאל את אלוקים את כל מה שהיה קשה לו בהיותו בחיים. בין יתר השאלות ששאל אותו היא השאלה, למה יש בעולם מלחמות שגורמות מוות וסבל כ"כ גדול לאנשים. ותשובתו של אלוקים לפי גירסתו הייתה מעניינת מאוד: הוא ברא את העולם כדי שכולם יוכלו להנות ממנו ולמצוא את עצמם במגרש המשחקים הזה. הוא יודע שישנם אנשים שההנאה שלהם היא ממלחמות הרג ודם, וגם להם הוא רצה לתת פורקן ומענה.
הרבה נקודות למחשבה.
(באמת שואל מבורות)
הוא מלכלך עליו, הוא מלכלך עליו -
בהגדרה זה לא נכנס תחת המושג ההלכתי לשון הרע - אבל למה להתעסק בזה?
מי זה התפקיד שלו, להכנס למאבקי כוח של עסקנים ולהשפיע דרך שם - שיתעסק בזה.
בבחינת מה שאמרו חז"ל - לעולם ילמד אדם את בנו אומנות שהיא נקייה
דווקא הסוס? מה עשינו לו? הייתי אומרת כל חיה אחרת.
זהו, נמאס לי
היום זה היה המסמר האחרון בגב הגמל!
נחמד ששאלתם,
אז אוקי, מאתמול אני במיון,
יום שהתחיל לא משהו אבל נתן לי זמן לחשוב.
אז החלטתי לחזור לעשות משהו שלא עשיתי הרבה זמן- לחזור
לרכב על סוסים.
עכשיו, כשאני חושב על זה זאת היתה טעות איומה!
עליתי על הסוס והתחלנו לרכוב לאט בקצב שלי, ואז הרכיבה
נעשתה מהירה יותר ולפני שהרגשתי בזה, הסוס
התחיל לרכב מהר מידי משחשבתי שהוא מסוגל,
לא יכולתי לעצור אותו וזה פשוט התחיל לצאת
משליטה, אז בחרתי לקפוץ ממנו
מה שהסתבר כטעות נוראית כי הרגל שלי
נתפסה באוכף והסוס גורר אותי
לאורך כל הדרך ולא עוצררר.
בחסדי ה', הגיע מנהל בית החולים וניתק את בובת הסוס מהחשמל
פחד פחדים.
אז שזאם שמזהה מה זה ה-
״לא יודעת, משהו טעים״ שהיא רוצה אחי
בספר חסידים (סי' מד):
"אף אם עשה צער לבהמה בחנם כמו שמשים עליה משאוי יותר מכדי הראוי ומכה אותה והיא אינה יכולה ללכת, בא לדין על שציער בע"ח. וכן המושכים אזני החתולים להשמיע צעקתם הם חוטאים. גם דרשו חכמים ביום ההוא נאום ה' אכה כל סוס בתמהון ורוכבו בשגעון (זכרי' י"ב ד'), עתיד הקדוש ברוך הוא להפרע עלבון סוסים מרוכביהם על שהכו אותם במגפיים שקורין ספורני בלע"ז".
וכן שם (סי' תרסו):
"כל מעשה גרמות שאדם גורם צער לחבירו, נענש. ואף אם יעשה צער על חנם לבהמה, כגון שמשים עליה משאוי יותר מאשר יכולה לשאת ואינה יכולה ללכת ומכה אותה, עתיד ליתן את הדין, שהרי צער בע"ח דאורייתא. כתיב בענין בלעם (במדבר כ"ב ל"ב) על מה הכית את אתונך, וכנגד שאמר לו יש חרב בידי כי עתה הרגתיך (שם שם כ"ט), לכן נהרג בחרב. ואנה הוזהר? שהרי בבני נח לא מצינו, 'ורדו', לאדם שלא הותר לו בשר תאוה נתנה לו רדייה, אבל לבני נח שהתיר להם בשר תאוה לא נתנה לו רדייה. ד"א, למה מן הדין אין לרדות בעבדים ובהמות כשאינם פושעים. ואין להטריחם על חנם אלא בערב שבת ובעי"ט כדי להכניסם מבעוד יום לביתו".
ולגבי אותו צדיק, ר' דוד מלעלוב. היה קדוש ופרוש, והיה נוהג להתענות כמה פעמים 'תעניות הפסקה'. זכור לי מעשה שהיה איתו כשצמא למים באחד מימיה האחרונים של התענית, ועבר ליד נהר, והחל נושא ונותן עם עצמו האם לשתות, מצד אחד זה יבטל את תענית, אך שוב נמלך וגער בעצמו שזוהי גאוה על שמחזיק טובה לעצמו שמתענה וכאילו יקלקל משהו, ושוב השיב לעצמו שזוהי בושה שלא יכול לכבוש את תאוותו לשתות, וכן הלאה. לא זוכר מה החליט בסוף.
.שהמסריט יודע בע'פ כל שולחן מאיזו ישיבה הם....
חחאני זמנית כאן"פה זה עמדת הכובעים" 
"פה זה הם... פה זה הם..." הם בתגובה במבט של "מאיפה באת"

כנראה הוא בילה שם הרבה..
רעיון ענק הלצלם את זה,
ובעיקר הלהיות שם בפועל זה נראה לי אחת החוויות, כמובן שבדיעבד כי שנהיה בריאים כולנו אמן
מהאנשים האלו שבטח הסתובבו דבר ראשון וחפרו לכל אחד על איזה ישיבה בדיוק ומכירים את כולם דקה אחרי שנכנסו
(חח)אני זמנית כאןמרגש
זה שאף אחד לא עומד להם על הראש שישבו ללמוד, באותה מידה הם יכלו לרבוץ במיטה בחדר..
זה ההוכחה לזה שכל הפילוג בעם קורה רק בגלל הפוליטיקאים עם המטרות שלהם
העם רוצה אחדות
מכיר מהעולם החרדי רק את ישיבות פוניבז' וחברון. כל מי שחרדי אוטומטית מתוייג לאחת מהשתיים.
חוץ מזה - מחזה מלבב. הייתי יותר מרוצה לשמוע את הלימוד בשולחנות עם כמה סוגי כיפות.
תני לנו קצת יותר מ"יפה"
איזה כיף לראות את זה בתוך כל המציאות ההזויה הזאת.
נקודת אור
גדולי ישראל יוצאים נגד המלוניות לבחורי ישיבות: "רבו המכשולות" - בחדרי חרדים
"התופעה ממנה מזהירים הרבנים התרחשה במלון שיועד לבחורי ישיבות ששוכנו בו משפחות בערבוביה, אך גם לאחר שנפתחו מלונות נוספים הדבר הביא לערבוב עם בני הציונות הדתית. סרטוני וידאו שפורסמו ברשתות בהם נראים ויכוחים בין בחורי ישיבות מפוניבז' לבני מרכז הרב, הביאה לדאגה בקרב ראשי הישיבות.
אחד העסקנים שטיפל בנושא אמר ל'בחדרי': "אחד מגדולי ראשי הישיבות כעס על מה שקורה במלונית שבחורי ישיבה חרדים לומדים ורוקדים עם מזרוחניקים ועושים איתם דיונים, ובכל האתרים יש כותרות מזה, הוא אמר שככה התחילה ההשכלה".
אחרי שראו בעימות בסימפוזיון שם את החרדי עם האין השקפה שלו פשוט עומד וצועק כמה סיסמאות נבובות לעומת המרכזניק שעומד ומסביר בטוב טעם מהי השקפתו, והבחור החרדי אפילו לא מנסה להתעמת עם זה או להגיב לעניין
זה בהחלט עלול חלילה לערער את יסודות ההשקפה המסורה ואת דעת גדולי התורה, ולכן הפיתרון הוא פשוט מאוד, לנסות להסביר לבחורים מה האידאולוגיה שלהם?? לא מה פתאום. יש משהו הרבה יותר פשוט - אסור ללכת למלוניות.
פשוט אל תשמעו דעה אחרת עד היום שאתם מתים ואז הכל יהיה בסדר, יופי.
זה לא המפגש עם בחורים שונים (אולי חלק כן, אבל מה שאני שמעתי לא)
אלא ההפקרות שחוגגת שם באופן כללי
ההסרטה היפה מאד של בחורים לומדם ביחד באמת מרגשת
אבל שמעתי ממקור ראשון (בחור שנמצא שם)
שרוב היום ורוב הבחרוים מתנהגים שם כאילו הם בקאמפ של תיכון
מסתובבים עם גופיות, מתנפלים על האוכל, יושבים עד אמצע הלילה ומשתוללים
זה מה שקורה שם, ונגד זה כולם יצאו!!!
הבחורים עושים שם מה שבא להם, וזה בכלל לא קשור למגזרים.
לא נגד המלוניות
מה זה קשור למלוניות??
ומתפקרים שם
שוב, אולי יש רבנים קיצוניים שמפריע להם גם המפגש עם דת'לים
אבל בכללי, מה שבעיקר מפריע זה ההוללות שהולכת שם
שאי אפשר להשאיר בחור לרגע לבד
אז זה בעיה של הרבנים שלהם בעיקר, לא של המלוניות
מה אתה רוצה?
שיתפטרו?
גם לא נראלי שזו באמת איזו תופעה רחבה או משהו, הרוב לא ככה
עיקר הבעיה שהייתה להם זה מה שברגוע הביא על מפגשים בין בחורי ישיבות מפונוביז למרכז
בתור אחד שהיה במלון של הדיבייט "גרנד קורט", רוב המוחלט של הבחורים לומדים שלושה סדרים ביום והרבה מאוד גם יותר מכך (כמובן שהבחורים גם צריכים לנוח, בכל זאת הם חולי קורונה ולכן הלימוד קצת פחות חזק מהישיבות) ויש שם שטייגען רציני ואחדות בין כל המגזרים, הרבה חברותות משותפות, ריקודים ושיח פורה (לי יש כמה מספרים של תלמידי ישיבות פוניבז, מיר, קרית מלאכי) ביום האחרון שהייתי היה שיח על כך שצריך לאחד את המגזרים ושרו אדרבה וסיכמו לימוד משותף בכותל. נכון שהתנפלות על האוכל יש אבל הדתיים לאומיים בכלל לא התנפלו אז מהצד הזה נראה לי שצריך לשלוח את הבחורים למלוניות כדי שילמדו קצת דרך ארץ מהדתיים לאומיים, ויש גם כאלה שמשחקים כדור רגל/עף שם אבל ממש לא הרוב וממש לא כל היום.
ברוך ה' שזכינו לאחדות כזאת ושנזכה במהרה אפילו ללמוד באותם הישיבות ולסנהדרין משותף ולגאולה השלימה במהרה בימינו! מרכזניק
נו באמת, המלוניות קיימות כבר שלשת רבעי שנה
נזכרו שהן מזיקות בדיוק 20 שעות אחרי פרסום התיעוד ההוא?
ובדיוק אז הורידו את זה מהיוטיוב?
ובדיוק סתם נימקו בכל אתרי החדשות שזה בגלל המזרחוניקים?
אז כן,ף אחרי רגע קלטו כמה דבילי ופחדני זה יוצא
אז פרסמו ש"זה בכלל לא המזרוחניקים, זה הטלוויזיות..."
ואז מישהו הזכיר להם שכבר בפסח דרעי דאג שלא יההיו טלוויזות
אז הנפיקו גירסה מספר 3 "בגלל ההפקרות"...
נו באמת.
חידושאחרונה
עד שהתחלתי להשתפר באנגלית, אפחד לא מחריב אותה 

לא באמת
ולא זכור לי שבוז נחשבת לקללה שאין עליה מחילה..🤔
עוד לא ניגשתי לאמירם, אני רועדת מפחד!
אנגלית זה באמת החלק המעצבן בתואר.. לפחות למי שזה לא שפת אם שלו
(מותר לשאול מה אתה לומד?)
הבעל דבר מבלבל אותי מאוד.
והגם שמצאתי סוף סוף ספרים ועניינים שמדברים ב"שפה שלי",
הוא/ אני בא עם כל מיני תירוצים שבעולם רק לא לשבת וללמוד.
רוצה להיות עקשן בלימוד תורה! והתפללתי על זה לפני השי"ת.
אבל נדמה שחסרה בי התשוקה, האהבה, מסירות הנפש של ממש על התורה.
- מה מחזק אתכם במצב כזה??
אם מצאת את שחפצה נפשך ורק לשבת זו בעייתך,
אולי נכון להתחכם בתחבולות טכניות שכאלו :
לקבוע חברותא, זמן או זמנים. להכין קפה, פשוט להתיישב ולפתוח ספר.
יודע מה? גם אם תפתח ותסגור ללא כל מילת לימוד, עדיין ההשפעה תהיה גדולה לפעמים הבאות.
המון הצלחה.
אני מוכן לעשות הכל מרוב ההתרגשות שמציפה כלפי אלוהים,
אבל בפועל אני לא מצליח!
אני כל כך מתוסכל.
גורם לי לפקפק ברגשות שלי.
להרגיש כישלון.
תקשיב, ממש תודה על התגובה, באמת שחיזקת אותי,
"גם אם תפתח ותסגור ללא כל מילת לימוד, עדיין ההשפעה תהיה גדולה לפעמים הבאות."
זה היה חשוב לי לשמוע!
להוציא מהכח אל הפועל זה אולי החלק הכי קשה...
יש הרבה תפילות על זה של ר' נתן. ממש מומלץ בחום.
ואני חושבת שלגבר זה יותר קל, כי אפשר להיכנס למסגרת ישיבתית.
לבד זה באמת קשה, לכולם...
אם אתה מוכן לעשות הכל בטח למצוא ולקבוע חברותא קטן עליך.
לך על זה ותראה ישועות...
קשה לי מעט עם האמירה החד משמעית שאין לך דרך למצוא אדם ללמוד איתו. הרי אפילו איתי יכולת. אך אשאיר זאת לבחירתך. יש דרכים נוספות להצליח לשבת וללמוד.
אשריך צדיק על הרצונות הגדולים! אל תרד מהם כלל, אתה בהחלט יכול ומסוגל. מעט מאמץ נוסף והגעת אל הטוב והנחת.
ה' איתך בכל צעד, אל חשש. רק בביטחון ובאמונה תמשיך לצעד הבא.
א. אדם שמתחיל לימודים גבוהים לא מתחיל אותם במחשבות 'מה אם לא אצליח'. ודאי שתצליח, פשוט שתראה ברכה בלימוד! הלומד במתוך רצונות טהורים כשלך נעשית לי התורה סם חיים...
ב. אישית אני חושב שכדאי לך להתחיל במקום שליבך חפץ בו, מקום בו אתה נהנה ומתחבר ללא מאמץ רב. חסידות זו התחלה נפלאה. לאט לאט עלה למעלה גם לתנ"ך ומשנה, גמרא והלכה, מחשבה אמונה ומוסר, פנימיות וקבלה וכו'...
אם בכל זאת מצא חברותא, גם הגמרא המתוקה תהיה התחלה טובה אם כי מעט מאתגרת. ממליץ גם בתוך הש"ס להתחיל ממקומות נעימים וטובים. מעט מעל חודש ואנחנו זוכים להיכנס לפורים, מסכת מגילה תהיה התחלה מעולה לטעמי.
(אני לומד עם מישהו אבל רק בשבתות. חוץ מזה, ובכנות, אני חרד מכל עניין לימוד המשותף, כפשוטו)
אני טיפוס קשה...! נראה פשוט שלא הייתי שואל מישהו פה אם הוא רוצה ללמוד בלי להשתגע! אפילו שבתוכי אני באמת רוצה. (ונזכר איך בקושי סבלתי את הזמן בישיבה עם החברותות). פשוט לא. מרגיש. מוכן לזה.
ואני מתפלל מתפלל שאתה צודק לגבי השאר. כי מלבד הרצון (המתנדנד. שכבר דיברתי מזה) אין לי הרבה. לא מוח חריף, לא סבלנות, בטח לא כוונות כאלו טהורות. הלוואי.
אבל קיבלתי את החיזוקים והעצות שלך!
"רק בביטחון ובאמונה תמשיך לצעד הבא" ! . להסתכל כל פעם לצעד הבא נראה נכון ומספיק.
אמנם אם איפה שאני "אוחז" בגמרא לא הכי פשוט (גם אם לא שובר שיניים), ויוצא לי ללמוד ממש בבקיאות, - בכל מקרה "גמרתי אומר" להמשיך שם עוד 10-20 דף. ...אפילו שאני מחפש מאוד שהלימוד *יפעל* עליי התקרבות להשי"ת, כי אחר כך אני יודע, שיהיה מה שיהיה אני אוכל לסבול. אבל כשאני בוחן את עצמי אני רואה שאני צריך בירור יותר מעמיק ויותר הרבה תפילה והתבודדות,
כי, מצד אחד בשבילי ללמוד חסידות זה ממש לגעת בעצבים חשופים. ומצד השני ללמוד אמונה מחשבת ישראל ומוסר זה... "נוגע לא נוגע" (חחח יש בשירשור כינוי כזה). סתם תסכול.
יצא ארוך ואני יודע שלא הייתי יודע להגיב על זה - לא מבקש ממך ;)
הרצון העליון... לא רק היינו יודעים כמה הרצון שווה היינו קופצים ורוקדים כל היום. שמח בטוב העצום שיש לך. אל תמעיט ממנו, הרי ה' יתברך הוא זה שנתן לך אותו.
מוח חריף וסבלנות הם לא הגורמים המרכזיים בעבודת ה'. להפך, בתחילה נדרשת התלהבות ואמונה תמימה, רצון ושאיפה - אלו שדוחפים קדימה כאשר סובלנות ושכל לפעמים מושכים אחורה. יש לך מאלו הדרושות. השרשור מוכיח בקלות.
נראה לי שבדבריך נתת חיזוק חיובי להתחיל מהחסידות... ואל דאגה, תורת החסידות מלאה באמונה ומחשבה ומוסר.
בטח בה', מתוך כך בעצמך, אתה בהחלט יכול.
אמר רבה בר רב הונא אמר רב הונא, ואמרי לה אמר רב הונא א"ר אליעזר... בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו... מן הנביאים דכתיב: "אני ה' א-להיך מלמדך להועיל מדריכך בדרך תלך" [..."לוא הקשבת למצותי ויהי כנהר שלומך וצדקתך כגלי הים" ].
ומבאר המלבי"ם,
"כי כה אמר ה'" אשר הוא "גאלכם" מצד עצמו, והוא "קדוש ישראל" ע"י מעשיכם הטובים, "אני ה' מלמדך להועיל" ר"ל מצדי לא יבצר כי אני מלמד אתכם באמונות ודעות אמתיות, וגם "מדריכך בדרך תלך" שהם המעשים הטובים, והדבר תלוי בכם, כי "לוא הקשבת למצותי", אם רק תשמע מצותי אז "שלומך יהי כנהר", המושך בנחת, כן יהיה שלום ושלות השקט בהצלחת הגוף, "וצדקתך" שהם המע"ט שלך שהוא אושר הנפש, הם יתנשאו למעלה ראש "כגלי הים", הרוצים תמיד לעבור על גדותיהם, כן תשא שאון גליך בכח גדול להוסיף מצות ועבודת ה', ועי"כ יהיה שכר.
אכן יש לי תחושות גדולות אבל, הן לא... לא בהכרח כלפי אמונה בה' ולימוד תורה.
הן קיימות. ובין כך ובין כך יוצאות בדרך כלשהי. בדרך כלל לא מצליח לנתב אותן למקומות שאני באמת רוצה (כמו הנ"ל).
יש בעיניי ערך גדול ללימוד.
תפילה כמצוות אנשים מלומדה יותר קלה לי מלימוד (ואני לא רואה אותה כפחות התעסקות בדברים קטנים מלימוד). דווקא תפילה מתוך פשטות, אמונה, הכנעה וענווה - לא.
עריכה: למרות, שמה שאני כן מרגיש, שאני צריך ללמוד הרבה כדי לספק את ה"תחושות הגדולות" האלו. וזה אולי קצת אשליה (תוהה) כי אף פעם זה לא נראה לי מספיק, גם כשאני יודע שבמצבי הנוכחי כמעט אין מצב שהייתי לומד יותר ממה שלמדתי, ושזה חייב, בכל אופן לפחות אצלי לבוא בהדרגה ובזהירות.
כאן מתחבר לי מה שאמר @אדמך . - ואליו אני שואל: התחושה הטובה בלימוד מרגישה הכרחית כדי להחזיק ראש ולעמוד במה שקבעת. אני ממש רוצה להתייחס למה שאמרת "לפעול בלי דרמה ובלי לחשוב". אבל לא יכול להתעלם מזה ^^ . יש עצה?
בכל אופן אני שואלת מתמימות....
מה הפירוש והמשמעות של המילה "חדג'ומטי"?
(יש מצב שזאת מילה מלוכלכת, אם כן, סורי....)
לפחות נראלי. לא הייתי בבני עקיבא...
תודה בכל אופן!
ממש תודה!!
יש לכם ממש מילון........
אני יודעת בערך שישית מהחומר
ושבוע הבא מבחן
ואני כבר שבוע דוחה את התחלת הלמידה..😣
כשמתחילים ללמוד- זה זורם
הבעיה היא להתחיל🙄😏
במשך כמה חודשים שמרתי את נעלי הספורט שלי בכניסה לבית כדי שזה יהיה לי יותר נגיש.. אח"כ התייאשתי והחזרתי אותן. מסתבר שאפילו זה לא עוזר🤣😅
לי אין בכלל נעלי ריצה....
פדלאה כמוני עדיין לא נולדה
עכשיו אני צריכה כוחות לצאת מהמיטה
חיים שלאלא רק להליכה בצורת זחילה בשביל להתאורר
דיי, אני חייבת להתאפס על עצמי
כל יום והתירוץ שלו
מעוררות קנאה, מהאלו שמפזזות להן בעלייה..
לא צריך להגזים, נעלי ספורט להליכה מהירה
וואו
בלי ספורט???
זה דיכאון!
פשוט אני..
ורק אכלתי![]()
אני תמיד ממנה לי שומר ראש.
לוקחת את החומר ומתחילה ללמד את המסכן שנקרה בדרכי...
לפעמים זו אחיינית או אח(בעדיפות אחרונה... אין לי כח לויכוחים..), לפעמים אמא, סבתא, בת דודה...
ואאני מרצה, מלמדת מהכתוב, חוזרת, משננת, עד שהפרטנר\ית שלי מבינ\ה... (יותר טוב ממני)
ואז שואלים אותי שאלות, ולפי הידע, אני מחליטה אם לעבור לנושא הבא...
אבל בימים טרופים, זה כסיפור לפני השינה, אני והדפים, קוראת, נעצמת, סוגרת את החומר, ישנה, קמה בבוקר, מתארגנת, יוצאת, קוראת כל הדרך, עושה מבחן.
ובורחתתתתת
🙊