למי שלא רוצה את הרקע המייגע - אפשר לדלג לצילום המגניב בסוף.
חוֹשֶׁן היה אחד מבגדי הכהן הגדול עת בית המקדש היה קיים. היה זה בגד רבוע שהונח על חזהו של הכהן הגדול, ובו היו משובצות תריסר אבנים טובות כנגד שנים-עשר השבטים; אבנים אלו הן אבני החושן.
התורה (שמות כח, יז-כ) קובעת את סוג האבנים ואת סדרן:
טוּר אֹדֶם פִּטְדָה וּבָרֶקֶת - הַטּוּר הָאֶחָד; וְהַטּוּר הַשֵּׁנִי נֹפֶךְ סַפִּיר וְיָהֲלֹם; וְהַטּוּר הַשְּׁלִישִׁי לֶשֶׁם שְׁבוֹ וְאַחְלָמָה; וְהַטּוּר הָרְבִיעִי תַּרְשִׁישׁ וְשֹׁהַם וְיָשְׁפֵה.
אך למרבה הצער אין לנו וודאות לא ביחס לסוג האבנים בהם מדובר (למשל: מהי שְׁבוֹ – שתכף תהיה גיבורת סיפורנו), לא ביחס לסדר הצבתם, ואפילו לא ביחס לשמות השבטים המיוחסים לכל אבן. כבר המדרשים אינם עקביים זה עם זה, כאשר שמות רבה מיחס את שְׁבוֹ לשבט נפתלי, (לח, ט: עַל שְׁבוֹ הָיָה כָּתוּב, נַפְתָּלִי. עַל אַחְלָמָה הָיָה כָּתוּב, גָד) ובמדבר רבה - לשבט גד (ב, ז: גָּד שְׁבוֹ וְצֶבַע מַפָּה שֶׁלּוֹ לֹא לָבָן וְלֹא שָׁחֹר ... נַפְתָּלִי אַחְלָמָה וְצֶבַע מַפָּה שֶׁלּוֹ דּוֹמֶה לְיַיִן צָלוּל שֶׁאֵין אַדְמוּתוֹ עַזָּה...). עם זאת, פרשנות מקובלת אומרת כי שְׁבוֹ היא אבן שהיום אנחנו קוראים לה אגט. קביעה זו היא על פי שמות רבה שם כתוב 'נַפְתָּלִי אָבָאטִיס'; כתיב 'אבאטיס' וקרי 'אכטיס' - השם היווני של המחצב; ומכון המקדש אף מציין כי צבעה היה אפור.
אגט היא מינרל מיוחד, ובדרך כלל יפהפה. הנה כמה דוגמאות
זהו סוג של גביש קוורץ, הנוצר מתחמוצת צורן (סיליקון) בחללים של סלעי יסוד. וכשם שהוא נוצר בחלל של סלע יסוד, כך רבים מאבני האגט הם חלולים בחלקם, זאת כתוצאה מהפסקות בתהליך ההתגבשות; למשל בגלל שינויים בתמיסה או עקב שינוי בתנאי ההתגבשות. תהליך ההתגבשות יוצר פסים יפים, כפי שניתן לראות לעיל, לעיתים ישרים, ולעיתים מעוגלים - כנראה כאשר תוך כדי תהליך ההתגבשות, סלע היסוד משנה את מיקומו או תנוחתו. הצבעים נגרמים על ידי זיהומים כימיים שונים בדו תחמוצת הסיליקון.
בהיות האגט גביש קשה, במקרים רבים הוא נותר חשוף לאחר שתהליכי בליה כילו את הסלע המכיל אותו, וכך קל למצוא אותו.
והנה, השבוע דווחנו על אספן אבנים אמריקאי שרכש אגט מחוקר אבני חן ברזילאי, וכאשר הוא פתח את האגט הוא מצא בו - לא ניתן לטעות בזיהוי - את עוגיפלצת (Cookie Monster) הזכור לטוב מ'רחוב סומסום':
חוֹשֶׁן היה אחד מבגדי הכהן הגדול עת בית המקדש היה קיים. היה זה בגד רבוע שהונח על חזהו של הכהן הגדול, ובו היו משובצות תריסר אבנים טובות כנגד שנים-עשר השבטים; אבנים אלו הן אבני החושן.
התורה (שמות כח, יז-כ) קובעת את סוג האבנים ואת סדרן:
טוּר אֹדֶם פִּטְדָה וּבָרֶקֶת - הַטּוּר הָאֶחָד; וְהַטּוּר הַשֵּׁנִי נֹפֶךְ סַפִּיר וְיָהֲלֹם; וְהַטּוּר הַשְּׁלִישִׁי לֶשֶׁם שְׁבוֹ וְאַחְלָמָה; וְהַטּוּר הָרְבִיעִי תַּרְשִׁישׁ וְשֹׁהַם וְיָשְׁפֵה.
אך למרבה הצער אין לנו וודאות לא ביחס לסוג האבנים בהם מדובר (למשל: מהי שְׁבוֹ – שתכף תהיה גיבורת סיפורנו), לא ביחס לסדר הצבתם, ואפילו לא ביחס לשמות השבטים המיוחסים לכל אבן. כבר המדרשים אינם עקביים זה עם זה, כאשר שמות רבה מיחס את שְׁבוֹ לשבט נפתלי, (לח, ט: עַל שְׁבוֹ הָיָה כָּתוּב, נַפְתָּלִי. עַל אַחְלָמָה הָיָה כָּתוּב, גָד) ובמדבר רבה - לשבט גד (ב, ז: גָּד שְׁבוֹ וְצֶבַע מַפָּה שֶׁלּוֹ לֹא לָבָן וְלֹא שָׁחֹר ... נַפְתָּלִי אַחְלָמָה וְצֶבַע מַפָּה שֶׁלּוֹ דּוֹמֶה לְיַיִן צָלוּל שֶׁאֵין אַדְמוּתוֹ עַזָּה...). עם זאת, פרשנות מקובלת אומרת כי שְׁבוֹ היא אבן שהיום אנחנו קוראים לה אגט. קביעה זו היא על פי שמות רבה שם כתוב 'נַפְתָּלִי אָבָאטִיס'; כתיב 'אבאטיס' וקרי 'אכטיס' - השם היווני של המחצב; ומכון המקדש אף מציין כי צבעה היה אפור.
אגט היא מינרל מיוחד, ובדרך כלל יפהפה. הנה כמה דוגמאות
זהו סוג של גביש קוורץ, הנוצר מתחמוצת צורן (סיליקון) בחללים של סלעי יסוד. וכשם שהוא נוצר בחלל של סלע יסוד, כך רבים מאבני האגט הם חלולים בחלקם, זאת כתוצאה מהפסקות בתהליך ההתגבשות; למשל בגלל שינויים בתמיסה או עקב שינוי בתנאי ההתגבשות. תהליך ההתגבשות יוצר פסים יפים, כפי שניתן לראות לעיל, לעיתים ישרים, ולעיתים מעוגלים - כנראה כאשר תוך כדי תהליך ההתגבשות, סלע היסוד משנה את מיקומו או תנוחתו. הצבעים נגרמים על ידי זיהומים כימיים שונים בדו תחמוצת הסיליקון.
בהיות האגט גביש קשה, במקרים רבים הוא נותר חשוף לאחר שתהליכי בליה כילו את הסלע המכיל אותו, וכך קל למצוא אותו.
והנה, השבוע דווחנו על אספן אבנים אמריקאי שרכש אגט מחוקר אבני חן ברזילאי, וכאשר הוא פתח את האגט הוא מצא בו - לא ניתן לטעות בזיהוי - את עוגיפלצת (Cookie Monster) הזכור לטוב מ'רחוב סומסום':
)
יש לך זיכרון צילומי לניקים …