פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 378)

 

אפשר גם לנצל"ש?

אחד הסרטונים המצחיקים שראיתי לאחרונה - 

 

אתה רוצה דווקא נעול?

באזור התעשייה קריית מלאכי ונראה לי שאולי גם ביבנה.

והסיסמא תהיה אצל בעלי (הוא לא אוכל חלבי)

ואז לא לאכול לא בריא לבד

גם אצלי, מהרגע שהגיעה הקורונה בעצם הקשרים עם החברות פשוט התנתקו ונעלמו. חוץ משתיים, שגם איתן זה מתנדנד ולא נחמד.

לא קל בכלל

 

אני לא יודעת מה קורה איתך בחיים באופן כללי, אבל לעבוד/ללמוד יכול ממש להציל ממצבים כאלו. קודם כל זה עצם זה שיוצאים מהבית לאנשים, לפגוש ולדבר איתם. ובלי קשר יכול להיות גם יכול להיות שיווצרו חברויות טובות.

משהו מסודר אז קשה עוד יותר... אבל אנסה לעשות דברים כאלה יותר... תודה רבה!!

זאת הרגשה לא קלה, אבל אני חושב שאחד הדברים שמקל על תחושת הבדידות הזו היא לצאת לעולם ואוליי אפילו להתנדב פעם בשבוע במקום של נוער או משהו כזה, זה גם ממלא את הנפשוגם פותח דלתות לאנשים חדשים להכנס לחייך
מאחל לך שתמיד תמיד תהיי מוקפת באנשים שאת אוהבת ואוהבים אותך ושלעולם לא תדעי תחושת בדידות מהי

תודה על האיחול!
התנדבות מאוד יכול לתרום ולפתור את רוב הבעיה, שאפגש עם אנשים, אבל זה לא יהיה בנות בגיל שלי כי אין לי ביטחון עצמי בשביל לעבוד עם נוער וכזה אני לא מגניבה והיפרית, אני שקטה ומופנמת בכל מקרה

כדאי אולי קודם כל להעמיק את הקשר המשפחתי - לפעמים אפשר עם הורים להגיע לעומק וטוב שלא חושבים קודם.

 

גם עם אחים ואחיות.

 

גם עם "החברה האחת", באופן שלא ילחיץ..

 

אפשר להתנדב. היום זה דבר נדרש. שם יש כר לנתינה. לדיבור מעודד. כמובן, צריך לבחון בדקדוק מה שמתאים - שלא תצא תקלה.

 

ובעיתו ובזמנו - גם להתחתן.

 

 

[גם להיות מעורבת כאן - באופן בלתי מוגזם ובלי "המתכרות".. יכול להיות בגדר של קצת עזרה חברתית..]

אהבתי את העצה שלך כי אני באמת צריכה יותר לשתף יותר את ההורים.
בקשר ללהתחתן- אני רוצה לגשת לזה ממקום יותר שלם עם עצמי, לא שזה יפתור לי בעיה... מבין?

וכשיגיע הזמן, אז בעז"ה זה יהיה גם פתרון יסודי לענין הזה. "לא טוב היות האדם לבדו"..

אם את עובדת בעבודה , או אפילו אצל הקטסמטקאית או אפילו בסופר
זה הכל שאלה של מה את עושה ואיפה את נמצאת
אם את בחוג אז בחוג.. אם באיזה קורס אז שם .. אך בשיעור תורה אז שם .

אבל אנסה לחשוב על זה

בש"ס-עירובין! זה לא נגמר אלא הולך איתנו הלאה!
איזה סיפוק אדיר!!!
תודה ה'.

כולם להצטרף לפסחים שבעז"ה נסיים לפני פסח.

עושים אצלנו סיום כזה

מרגש

ותודה שאת מזכירה לחשוב על הדברים הטובים

את צריכה לצלם באותו הרגע את המקום שהוא טוען שנפגע אצלו ואת הרכב שלך במקום שלכאורה הייתה צריכה להיות פגיעה

אבל נסעתי משם.
הקטע שיש לי דפיקה באוטו בדיוק בצד השני.
אז הוא אומר לי הנה יש לך דפיקה...
וזו דפיקה ישנה...

הביטוח יתקשר אלייך לאשר השתתפות עצמית. אני במקומך הייתי מסרב. שייפתח תביעה. נשמע כמו זוהמה שהחליט ליפול עלייך כי את נקבה...

לתת לו את הפרטים את חייבת אבל אם הוא תובע הוא חייב להוכיח. אם את בטוחה תגידי לסוכן ביטוח שלך שאת מכחישה. 

פרטים של פוליסת ביטוח

לא טל' שלך או ת.ז

גם הוא חייב

אחרי שכתבת בדקתי.

אחרי 12 שעות אבל...

תביעה תבוא, וגם התנגדות שלך צריכה לבוא.

הוא יפנה לביטוח שלך והכל יסתדר.

מקסימום תקבלי מהם שיחה

האם באמת זה קרה, וזהו.

 -"שרטת לו את האוטו"?

-עזבו, הוא שרוט.

 

שיעבדו קצת, בשביל זה את משלמת להם.

 

 

<בדרכ, אם התיקון פחות מ-500, יבקשו

השתתפות עצמית של כמה שקלים,

אבל שריטה זה בדרכ 600-700 אז הכל בסדר>

 

 

 

 

 

זה לרוב לא רק פחחות אלא גם צבע. בכיף יכול להגיע 2000. והשתתפות עצמית לפי מה שידוע לי, זה שאתה משלם עד הסכום ההוא הכל.

לפי מיטב ידיעתי בביטוח סטנדרטי

הכיסוי להשתתפות עצמית הוא 500.

אם הנזק פחות מכך, משתתפים. אם זה מעבר,

הביטוח סופג הכל.

 

אני אפילו כמעט בטוח שזה כך.

(:

 

 

 

 

זה משתנה בין פוליסה לפוליסה, אבל נראה לי שהטווח מתחיל מאיזור ה1000...
ב. אם היא תסכים לתביעה, ב3 שנים הבאות הפרמיה שלה תעלה מאוד...

אחרי השריטה, היה עדיף כבר

לדפוק לו את הרכב לגמרי.

(:

 

 

 

אין השתתפות עצמית בטוטאלוס...

הביטוח לא סופג הכל. הוא משלם את רק את ההפרש... חוץ מטוטאלוס כמו שכתבתי למטה...

ואם בצד שלך הכל נקי. צריכים לחקור טוב אם הוא לא רמאי ורוצה כסף.

תקחי ממנו גם פרטים
להבא ישר מצלמים,מחליפים פרטים, ועושים הכל כדי שיהיה תיעוד
יש יותר מידי אנשים וחברות ביטוח שיכולות להפיל עליך תיק לשוא.כמובן שאם התברר לך שאכן את פגעת ברכבו את חייבת לקחת אחריות .
אם הוא מצביע על מקום ברכב שהיה לך כבר פגום תגידי לו היה כבר שם פגיעה.

אז הם מפרסמים עכשיו קורס כתבים שלהם.

קורס הכתבים של ערוץ 20
שולח בפרטי

וואט מודד חשמל ויש מגה וואט וג'יגה ואט. וכנ"ל לגבי שאר קנה מידה של זרם והספק וכו'

זה עדיין מתחבר לאיזה שהיא מידה של זרימה של אלקטרונים,
ולא למדידה של משהו פיזי.

האם אני צודק?

אולי זה הפתרון...?

כנראה שלא...

כי, עובדה שאומרים קילו-גרם ומילי-גרם. וכן קילו-מטר, סנטי-מטר, מילי-מטר וכו'. וגם, התחיליות הללו באות לבטא חזקות של 10. הן לא מוגבלות לתחום אחד או שניים.

גיגה מתאר בלשון שלנו משהו שהוא זרימה בהקשר של משך זמן.
לעומת מידה של מרחק שהיא סטאטית ולא קשורה בזמן.

. שאלה מעניינת.

יש גם ג'יגה הרץ- עיין ויקי שזה לא קשור לאלקטרונים (אמנם בד"כ ההשתמשות היא לתדרים, אבל זה בסה"כ בהקשר של כמה פעמים בשניה הגל מחליף תדר. לא קשור לעצם זה שהגל הוא משהו "פחות פיזי" להגדרתך... )

לפי המילון באינטרנט.

זה מתאים ג'יגה מטר כדי לתאר מליון קמ??
חלש בחשבון.

הנה סרטון שיסביר את משמעות המספרים הגדולים. מקווה שהוא לא יסבך אותך עוד יותר

אבל למה בשפתנו מקובל להשתמש עבור השם של המספר עשר בחזקת תשע במיליארד ולא בביליון? פתאום אנחנו מתעתקים מונח לועזי ספציפי ישירות מצרפתית ולא מאנגלית (שבעניין זה איכשהוא אגב קשורה בקשר הדוק יותר ללטינית, כגון במספר קואדריליון או קוינטיליון)?
מכל מקום זה ברוב המקרים עניין מקרי שנוגע לתקופת התחדשות השפה ושימוש אקראי ראשוני במונחים מסויימים (כשם, אגב, שבישראל מציינים שטח קרקע בדונמים מול ה"אקרים", וכן בטונה של יבול לעומת ה"בושל" האמריקאי, שלא להזכיר שם מונחים כגון אונקיית נוזל [ה"אאונז"] ויחידת נפח ה"קוארט" [רבע ההין?])...

לכתוב 0.15 ג'יגה מאשר 150 מליון.

במקום להשתמש במספרים גדולים אתה מגדיל את המידה ומקטין את המספר

150 מיליון ק"מ שווה 150 ג'יגה מטר. מילון ק"מ שווה ג'יגה מטר. ובין כה, אף אחד לא משתמש במונח מגה/ג'יגה מטר הנוחים אף פעם משום מה

התהליך הוא כזה-
מתחיל במטרים ואז במספר יחסית גדול (1000) עובר לק"מ. ברור שיותר נוח לכתוב 1 ק"מ מאשר 1000 מטר. אין הרבה דברים שיוצא למדוד שארוכים יותר מכמה מאות ק"מ פה בעולם ולכן אין מידה ששווה נגיד 1000 ק"מ.
ברגע שנשארנו עם מידת האורך ק"מ, נעדיף להשתמש במספרים שלמים ולא בשברים עשרוניים ולכן נכתוב 150 מליון ק"מ ולא 0.15 ג'יגה ק"מ.

אותו כנל במשקל

(סליחה על העילגות)

הגענו למיליון, עוברים למגה. הגענו למיליארד, עוברים לג'יגה. כמו שעושים במחשב או בחשמל או בתדרי גל. לא מסובך

כלכך נפוץ להשתמש בק"מ שמייחסים הכל אליו. בהרץ למשל אין משהו שהוא יותר נפוץ ולכן נייחס הכל למידה הבסיסית

זה היה דרמטי. לא חושבים?

אולי דיברת עם מישהו ספציפי שהתמונת פרופיל שלו
הייתה תמונה של הרצי"ה?

אבהיר דבריי: עד לפני שנה שנתיים, על כרכי שיחות הרצי"ה הייתה תמונתו. ולאחרונה היא הוסרה, מעל כל השיחות.

השאלה היא מה הסברא לעשות את זה...

אני אחסם לעד מהפורום

אבל בתור מי ששנים התפלל בבתי מדרש שהספר הזה נפוץ - זה תמיד סיבך עם האיסור להתפלל מול תמונה של אדם.

אבל גם לא קונספירציה

הרב טאו אמר לרב אבינר להוריד אותה
אם אני זוכר טוב(לגבי זה אל תסמוך עלי) אז בגלל משהו בסגנון של מה שחשוב זה התורה ולא האיש

מה השתנה דווקא אז, לא יודע...

כתום
ירקות
בצל - בהנחה שמשתמשים באבקת מרק

כל מרק הוא יחסית פשוט.
צריך רק לדעת מינונים של תיבול וכמה זמן לבשל.

אבל הכי פשוט לדעתי:
זה לחתוך ירקות לקוביות: בטטה/ קישוא/ בצל/ דלורית/דלעת/תפוח אדמה/גזר וסלרי או שמיר או שניהם
לתת להם טיגון קצר ואז לערות עליהם מים (עדיף רותחים) לתבל במלח, פלפל, אבקת מרק עוף.
מבשלים על אש גבוהה זמן מה, ואז מעבירים לאש נמוכה עד שהירקות רכים.

ידעתי שאני אקבל עגבניות על זה

אבל בשבילך, ממש לא עגבניות .. לבריאות
תנסי לטגן את הירקות
ולתבל בתבלינים ועשבי תיבול

תנסי כמו שאמרתי לך ותראי כמה פשוט ;)
@מקום בעולם

בינתיים אמא שלי יותר ממני במטבח.
אני לא אריב איתה על זה🤭

ואם אני הצלחתי, נראה לי שכולם יכולים 🤣🤣

 

חמישה שקלים לספל.

חמישה ספלים לסיר קטן.

חמישה סירים לסיר גדול ואתה מסודר.

 

#הגיון של גבר

 

 

 

 

 

רק תכתוב בגוגל, מתכונים ב 10 דקות, והרי לפניך עשרות מרקים מרהבים טעמים ובריאים.

שמח רצח! ה' זיכה אותי להחליף גלגל לזוג מבוגרים מתוקיםםםםם
חחחחח אחרי וויכוח ארוך אם הם ישלמו לי או לא הסכמנו להתפשר על אפרופו שהיה זרוק להם ברכב

היה לי בוצר מתיש נפשית ואני אפילו לא יודעת למה
בכל אופן מזל שיש לי אנשים מסוימים בחיים שאוהבים אותי יותר מידי

בעז''ה שתמיד יהיו לך כאלה בחיים והרבה!

שאזכה להיות כזאת בעצמי

באילת

הצליחה לגרום לי גם לסחרחורת וגם לצוואר תפוס.

 

תהנה

חטף התקף לב, ומת. 

 

אפשרות.

 

 

 הוא אמר לה אני יכול לתת לך רק אחת והיא.....(מישהו אחר שימשיך)

גשום אצלכם?

מעונן

ויש הפסקת חשמל

אין על סופ"ש 

בדרך הביתה אחרי מפגש עם חברים שהסתיים בטעם קצת רע כי אחד מהם נתקע במקום די רחוק מאיפה שהיה צריך

סיימתי בשעה טובה

לתשומת ליבך @שמן פשתן

לא כיף שתבנית ביצים נופלת
🤦🏼‍♀️🤦🏼‍♀️
@מקום בעולם

אחרי כיף בים

אחרי חתונה של דודה בשעה טובה,
ביקור אצל סבתא,
ניסיון ביקור אצל חברה.


@נועה גבריאל

תמיד נזכרת להגיע אלי כשאני לא בבית, מעצבן!

והאמת שלא זכרתי לבוא אליך.
הייתי מתחת לבית שלך איזה עשר דקות, ופתאום ראיתי מישי שקצת דומה לך, וקלטתי שאולי זאת את. אבל לא😑

זאת בטוח לא אחותי

ונורא נחמד שלא זכרת, מגיע לך שלא הייתי בבית

סתם, כל אחת חופרת לי שאני אבוא לבקר אותה ועוד בחורים!!!(לא בנים, אלא מקומות נידחים אם לא הבנת)
בניהן את, ועוד כמה חברות ועוד הן חיות בסרט שאני אביא רכב, נצלניות😅

אל תביאי רכב. זאת את שחיה בסרט.
תסעי כמו כל בת שירות, רבקו חינם או בכח הזרוע.

ואני לוקחת 3 אוטובוסים לבית, ובאמת בכיף!ממש מרגיש לי מסירות ליסוע באוטובוסים.
אז אני לא חיה בסרט!!!!
רק ימי חמישי ומוצשים אני גונבת את הרכב, מגיע לי

את מוזמנת לבקר אותי בשבת הבאה בשירות.
או באוטובוסים במהלך השבוע.

די ביליתי הערב הזה
כיף

מסקנה מהיום - אני רוצה לדבר ערבית שוטפת, או לפחות להבין.

 

אולי יומאחד זה יקרה.

היית בחברה של ערבים ולא הבנת מה הם מדברים ?

קולטים פה ושם.
אם תפני לזה תשומת לב, תוכלי לקלוט יותר

ולהתנדב גם בחינוך המיוחד מניסיון זה פתוח תמיד.. ותמיד צריך עזרה במיוחד אם את בן אדם שמח עם לב טוב.
זה יספק אותך ברמות ואת תתאהבי
אם ממש תהני שם את יכולה לעבור לשם

אם את מחפשת המלצה על בית ספר כזה באזור המרכז, מקום מקסים חם ואוהב, גן עדן! אשמח להפנות אותך. 

שיהיה לך זמן פנוי לעבוד לפני תחילת הלימודים ולהרוויח קצת

והאמת העבודה פחות קורצת לי.
באלי לעשות שנה משמעותית וכפית בשביל עצמי.
מדרשה,-האמת זה עלה לי היום, נראה..
למרות ששמעתי שממש חונקים אותן במדרשות,לא נותנים להן לצאת בכלל וכו וכו.
פסיכומטרי-כבר עשיתי, בתקווה שבעז"ה לא אצטרך לעשות שוב.

בחודשים שלפני הלימודים שאז כולם עושים את הפסיכו.
וגם חושב שאת צריכה לקחת את השנה לעצמך. זו שנה שלא תחזור.

אבל איך אפשר עם הקורונה הזו?🙄

אצלנו יש בנות שמשלבות בבוקר את התקן חינוך מיוחד, ובערב מדרשה. מוזמנת לתור אחרי משהו דומה...

אין לי הכוחות נפש בשביל זה, מצדיעה לך!

ואצלנו ספציפית אי אפשר לשלב חחח

חוץ מזה, הצעתי לברר על משהו דומה.

אדרבה, את נדרשת כאן למשימה אחת החשובות !
נכון, השירות הלאומי של רוב בנות ישראל היה נראה אחרת, אבל זה שהקורונה מזמנת אתגרים אחרים זה לא מבטל את מה שאת עושה. להפך!! חניכות שלך עדיין צריכות אותך, אולי אפילו יותר ממה שהן היו צריכות מדריכה לפני כמה חודשים. אז נכון, זה קשה ומורכב, וזה דורש ממך לצאת מהקופסא. אבל שיהיה ברור שעכשיו עמ"י צריך בנות שירות כמוך יותר מתמיד!
נועה, לא להתייאש ;) את חשובה מידי לעמ"י !

חוץ מזה שאני מאמינה שבאופן כללי לא כדאי לוותר על השנה הקסומה הזאת, אני מאמינה שהשנה הזו במיוחד מזמנת דברים חדשים שלא היו קיימים כשאני עשיתי שירות. נכון, זה באמת מורכב. אבל חשוב מעין כמותו !
(אגב, הערה קטנה לגבי הלהחליף שירות- קחי בחשבון שבכל התקנים מורכב.. לא רק למדריכות אולפנה. ואם כבר התחלת באולפנה ונקשרת לחניכות שלך, אז לעזוב רק בגלל הקורונה נראה לי חבל. אלא אם כן יש עוד סיבות..)

ולגבי הלחליף שירות-
אני לא חושבת שיהיה לי פשוט בתקן אחר.
אבל תקשיבי, אני כל יום ראשון אשכרה צריכה לבנות לעצמי לוז לבד, אף אחד לא דורש בערך כלום.
זה הזיה!
אני נוסעת בסביבות השעה ורבע,אפילו יותר כל צד בשביל חניכה אחת!!מבינה את הרמה?
אני רוב היום בנסיעות, נפגשת איתן לרוב בחוץ, ועכשיו-גשם!
איך אפשר להיפגש עם חניכות במקום פתוח??
אני באמת כבר עושה הכל-
נסיעות מטורפות ועוד ועוד.
אבל כבר זה מייאש.
עזבי את זה שאני בקושי רואה תוצאות(אני כן קצת רואה, אני ממש רואה שאני בונה איתן תהליך), אני לא מצליחה לייצר לעצמי לוז כמו שצריך(עמוס) כל שבוע!
זה מתסכל...
אני אוהבת עומס, שאני קמה בבוקר ויש לי משו טוב לעשות.
בשבילי-להיפגש עם חניכה אחת ביום זה כלום.

ובעיקר בעיקר-
חניכות שלי לא הכי זורמות איתי-
הן בסניף מלא כי הן מדריכות(חודש ארגון עכשיו וכו)
הן כל היום לומדות, כל היום וכל הלילה!
והן באמת לא פנויות לרוב.
מה אני כבר יכולה לעשות?אני מבינה אותן.

א. מצדיעה לך. באמת. פשוט מלכה שאין דברים כאלה !
ב. דיברנו על זה פעם, אבל בא לי להגיד שוב, כי זו ניראת לי נקודה קריטית.
אני באמת באמת מאמינה שהמפתח הוא בשינוי גישה. אני מרגישה שיש בנו משהו שמתעקש לראות את התוצאות כאן ועכשיו. והדבר הזה באמת שוחק בטירוף. כי את באמת ובתמים עובדת קשה בטירוף, וכשאת לא רואה תוצאות בשטח אז זה מתסכל ומתיש ואת שואלת את עצמך כל פעם מחדש - אז בשביל מה אני עושה את זה ?
זה הכי אנושי בעולם, שלא תביני לא נכון. אבל אני מאמינה שאת תתני לעצמך מתנה גדולה אם את תצליחי להפוך את ההשקעה שלך למטרה בפני עצמה במקום האמצעי.
מה זה אומר בפועל ? להרגיש את המשמעות בתוך מה שאת עושה, שזה לא יהיה תלוי בתוצאות שאת רואה בפועל. לשמוח בזה שאת זוכה אשכרה כל היום וכל הלילה להתעסק בלהוסיף טוב בעולם ! אימלא איזה שווה זה ואוו !
גם אם את לא רואה תוצאות דרמטיות, את יכולה להיות סמוכה ובטוחה שבכל מקרה הוספת טוב בעולם. יודעת מה ? אפילו אם חניכות שלך ישכחו דברים כאלה ואחרים שעשית ! הטוב הזה התווסף, וקבע משהו בלבבות שלהן, גם אם זה לא נמצא אצליהן במודע.
זה המפתח בעיני. וזה תענוג, אני מבטיחה לך. להרגיש שהנסיעה הזאת שאת עושה לחניכה שלך הוסיפה עוד טוב בעמ"י, גם אם היא לא מביעה את זה.
ולגבי הלו"ז - זה באמת קשוח. אני ממש מבינה אותך. אבל אני מאמינה שאם תצליחי ליישם את הגישה הנ"ל אז יוכלים לקרות שני דברים : א. גם הנסיעה האחת הזאת שעשית תמלא אותך, ו-ב. את תתמלאי בכוחות לעשות עוד ועוד, ויעלו לך עוד רעיונות לדברים שאפשר לעשות כדי להוסיף להן טוב.
לגבי זה חשוב לי לומר, שחשוב ממש להיות בהקשבה למקום שהן נמצאות. אז עכשיו הן בחודש אירגון והן עסוקות ? אז אולי החודש זה יותר יוסיף להן טוב אם אשלח להן שוקולד דרך מישהו עם איזה פתק חמוד שמאחל בהצלחה ומראה שחשבתי עליהן, מאשר ביקור שלי שלא נכנס להן ללו"ז. אני סתם זורקת רעיון, את צריכה לחשוב מה מדויק לחניכות שלך ספציפית לכל תקופה, ולהיות קשובה להן. להשתדל לא להיות ראש בקיר, ולהיות תקועה על איזה רעיון כי הוא נראה לי מפוצץ.

ונקודה אחרונה לגבי זה שאף אחד לא מדריך אותך מה לעשות. אני ממש ממש מבינה את התסכול, אבל אם תחשבי על זה - זה שיא השווה בעקרון שאף אחד לא עומד לך על הראש ואת יכולה פשוט לעוף עם מה שבא לך (: המון בנות שירות היו משוועות לזה נראה לי ;)

זהו, מחילה שחפרתי. אבל ככה זה כשזה מגיע לנושא הזה 🤭 (את כבר יודעת חח)

אני באמת מבינה מה שאת אומרת.
ניסיתי לשנות את הגישה, הצלחתי קצת, וכל פעם אני שוב חוזרת לנקודת ההתחלה שבאלי להרגיש סיפוק ומשמעות בשירות וזה פשוט לא קיים.

עכשיו-
זה משהו דפוק אצלי, סליחה שאני מתבטאת ככה.
אבל חברות שלי בשירות לא מבינות למה אני לא מסופקת.
אני מספרת להן דברים שקורים לי פה ושם והן אמרו לי שאם זה לא מספק אותי אז הן לא יודעות מה יספק אותי.
סתם דוגמא:
עשינו הפרשת חלה לרפואת אמא של אחת הבנות, ובאתי לאותה בת והייתי איתה לאורך כל הדרך וזה שיא המשמעותי.
או הלכתי להביא לחניכה צופר למרות שהיא לא באמת רצתה לפגוש אותי וזה עשה לה ממש טוב(אני יודעת).
או שהלכתי לאחת שעברה חרם והיא בכתה לי.
ועוד כל מיני דברים כאלה שקורים לי.
אבל עד שהם קורים עוברים הרבה מים בנהר.
אני בטוחה שאם אעבור לחינוך מיוחד זה לא יועיל לי, ובאיזשהו מקום אני גם לא רוצה לעבור, כי אני מבינה שאני באמת יכולה להיות משמעותית בתקופה הזו!

אבל הקטע שאני צריכה לתכנן לעצמי לוז כל פעם-מתיש!
אני יודעת שיש בנות שירות שממש משוועות לזה.
יש לי חברה שלא היה לה את זהב ולכן בין היתר היא עברה להדרכה באולפנה( בעידודי!).
אבל אני באמת מרגישה שכל פעם אני צריכה למלא את הכוחות שלי והרצון שלי מחדש-וואלה אין לי כח.

זה אנושי. באמת. זה אנושי לרצות לראות את הפירות של ההשקעה, זה מה שממלא אותנו בסוף בכוחות.
אני פשוט חושבת שאת מחפשת כל פעם את האירועים הבומבסטים, שרק הם אלו שמעידים שאת באמת עושה משהו. אבל בעומק, זה שקר.
המון המון דברים קורים מתחת לפני השטח, בלי שאת יודעת. אני חושבת שאם תחזיקי באמונה הזאת שדברים באמת קורים, אז יהיה לך יותר קל. ובעיני גם כדאי באמת להוריד מעט את הרף שלך לעצמך.. להתחבר לרעיון הזה שגם להעלות למישהי חיוך היום זה דבר ענק. כי זה באמת דבר ענק. ברגע שאת תראי את הדברים הקטנים האלו כהצלחה - בעיני זה ימלא אותך כוחות לפעול.

אני באמת אשתדל לשמוח ממה שיש...
❤❤❤

כנראה ה' רוצה שנתחתן

קשור..אבל כן אפשר לקחת את זה לכיוון הזה..

היתה כבר עמוק בתוך התואר..
לא שזה מחייב אותך לעשות בדיוק אותו הדבר..אבל התואר/מציאת עבודה זה חלק מההכנה לחתונה..
וזה זמן שאפשר לנצל אותו ל-תואר א', לימודים תורניים, האזנה לשיעורי הכנה לזוגיות ועוד..

אז אני לא יודע איך מרגיש, שנת שירות בקורונה...

כהכנה לחתונה.

ותשדרגי אותו

 

אבח עד אחרי םסח להיות איתן בקשר מרחוק?
וכמה כבר אפשר לשמור עם בן אדם שאתה לא כזה מכיר על קשר?
הן ראו אותי במקרה הטוב 3 פעמים.
ויש כאלה שנראלי אפילו לא ראו אותי(אם הן לא הגיעו לאולפנה בזמן שהיו קפסולות)
זה מצב מורכב בהרבה ממה שאתם חושבים.

ערכות מחזקות, עם תמונות/מסר/ממתק. קבלו פידבקים מעולים. לא יודעת אם רלוונטי אצלכם

אבל כמה כבר אפשר לעשות?כל השנה?

להמציא את הגלגל, לעשות דברים שונים וחדשים, ללמוד מרחוק עם המתקשות, לנסוע הרבה..., אולי לבקש מפגש שבועי של דבר תורה ומשחק מאוורר בתוך המערכת של מדריכה-כיתה  ובטח יעלו לך רעיונות עוד יותר מקוריים ומועילים מאלה. את בשנה של תרומה אדירה, כי  צריך משמעת עצמית ויוזמה-  לכולם הכל חדש ושונה. מה לעשות- זה רצון ד'

ואת את מבינה שאי אפשר למלא את כל הלוז שלי כל יום רק בדברים כאלה?
זה אתגר מטורף, ומעבר לזה-זה מייאש.
כי באמת זה להמציא את עצמך מחדש כל שניה.

אני השנה במדרשה וזה טילל

כדאי לחשוב על מלא מושגים (חפצים, חוויות, אוכל, מילים, בדיחות פנימיות, נוסטלגיות וכו'), כל מיני דברים שקשורים למשפחה

ואז אפשר לעשות עם זה כל מיני משחקים.

רביעיות

כתרים

מה X חושב על Y

בינגו

 

כמעט כל משחק יהיה נחמד כשזה דברים שקשורים אליכם.

משדר רגשות חיובייםם
התחברתי

ואולי זה הרגע, לקום מחדש.
אנחנו מסוגלים להישאר זמן רב בדיכאון ללא פתח לקום ממנו. אך מכה כואבת שכזו ומקום שממנו אפשר רק לעלות, מזכירים לנו בדרך כואבת ממש, שאולי הגיע הזמן לקום...

''הלו מה נשמע?? אני רטוב מספיק, לא מצאתם מישהו אחר לשפוך עליו את הדלי הזה??
אפשר גם ממש לעמוד ולהטיח את היד כלפי מעלה

אבל אז שמים לב שכן, חטפנו, אבל וואלה אנחנו על הרגליים, ערים.
ועכשיו כשאנחנו פה אפשר לבחור איך ממשיכים מכאן הלאה..

מדהים.

שאלת השאלות..