הסקר הסרולוגי: רק כ-5% מהאוכלוסייה בישראל נמצאו עם נוגדנים לקורונה - חדשות בארץ
אנחנו 9 מליון, זה אומר 0.4% תמותה
שכוייח!
אהבה.אחרונהשמעתי תיאוריה בנוגע לביטוי 'הדס צפתי'.
התיאוריה גורסת שעד לפני כמה עשרות שנים לא ידעו איך לגדל הדסים משולשים באופן מכוון,
התרחשה שריפה בשדה הדסים צפתי, ואחרי שההדסים השתקמו, רובם המוחלט הוציאו בדים משולשים.
קצת חשיבה, הולידה את המסקנה שהכמות המסיבית של אפר הצמחים שיצרה השריפה, ששימשה דשן להדסים עם מעט מאד ענפים לפרנס, יצרה עודף אנרגיה שבאה לידי ביטוי בעלה נוסף בכל שורת עלים.
ומאז, כמובן... גוזמים היטב את ההדסים בכל השדות, ומדשנים אותם בכמויות גדולות, ובא לציון גואל.
אם מישהו מכיר את התאוריה, ויש לו מקורות מוסמכים, אשמח מאד לשמוע,
מועדים לשמחה!
מאיזה רב.
אמר שאם שורפים הדס רגיל, בדיו יצאו משולשים.
אם הבנתי נכון, צריך לגזום ולשורפו.
מעניין, מוזר ומעניין.
באמת צריך לגזום כל הענפים והעלים ורק אחכ להבעיר?
האם זה מתבצע בעזרת חומר בעירה <בנזין> ששופכים על הצמח ומבעירים?
או אולי אין צורך לגזום אלא רק לעבור עם ברנר/מבער על העלים וענפים?
זה באמת מצליח? צומח הדס משולש?
תודה מראש.
הלואי שיכלתי לעבור על הכל,
אני אוהב ללמוד (:
סלטככל הידוע לי מלפני כשלוש-ארבע שנים
פתוח בשבת
לפני כארבע שנים, לא יודע מה עכשיו
אאלט
לא, הוויכוח לא באמת קיים.
יש מדע, ויש קונספירציות חסרות בסיס.
ה"נביא" של הקונספירטורים, יורם לס, טעה פעם אחר פעם בכל תחזית שלו.
"רק בסין יש קורונה, היא לא תצא משם" - יצאה לכל העולם.
"שפעת יותר מסוכנת ואנחנו לא סוגרים בשבילה את המדינה" - שפעת הורגת כמה מאות אנשים בשנה (בישראל). הקורונה איתנו רק קצת יותר מחצי שנה, וכבר הגענו לכמעט 2,000 מתים, וזאת *למרות* צעדי ריחוק שמעולם לא נוסו נגד שפעת או כל מחלה אחרת.
מי שטוען שאין מחלה הוא או שוטה או שקרן
שיכנעו אותנו בזה רק משיקולים פוליטיים וכלכליים. לגמרי.
אין לזה שום ראיה במציאות. כלום.
קח את זה לאן שאתה רוצה...בורדוזאת מחלה עם כ-1% תמותה (יש שוני בין אוכלוסיות שונות בעקבות שינוי בחתך הגילים*).
אבל האמת היא שבשביל לקבל 1% של מוות - צריך מערכת בריאות מתפקדת.
אם נהיה עם מאות אלפי חולים קשה, המערכת לא תוכל לעמוד בעומס - ונגיע למאות אלפי מתים תוך זמן קצר.
*ברמת גן (עיר מבוגרת) יש כמעט 2% תמותה, לעומת בני ברק (עיר צעירה) עם פחות מ-0.25% תמותה.
כרגע מתו מהקורונה 1,800 אנשים, בלי שני הסגרים, הריחוק, המסכות, ההגבלות היה לנו הרבה יותר מתים עומס מטורף בבתי החולים וכמות המתים הייתה עשרות אלפי מתים.
מה זה אם לא מגפה מסוכנת?
כל אלו שטענו שזו רק שפעת עם יח"צ (כדגומת פרו' יורם לס) כבר מאז נעלמו ולא מעיזים לקשקש את ההבלים שלהם פשוט כי המספרי מוכיחים שהם לא צדקו.
פרופ' לס ודומיו עדיין ממשיכים לשקר לציבור, ומתעלמים לחלוטין מכך שכל הנבואות שלהם עד היום התבדו.
הרי ממילא הציבור שמקשיב להם זה לא ציבור חכם שפועל על פי הוכחות, שכל ומדע - אז מה זה כבר משנה אם הנתונים לא מסתדרים עם המציאות?
אבל אם בתחילת הקורונה הדעה הנ"ל הייתה עוד לגיטמית בציבור הכללי, היום היא כבר לא.
אבל לצערנו עדיין יש כאלה שממשיכים לטמון את הראש בחול ולהתעלם מהמציאות עם כל מיני תאוריות של "הם משקרים לנו" וכו'.
והמצב עונה על הקריטריונים. פשוט וקל.
מסכה יכולה להציל רבים.
סבא שלי שישב כמה ימים ולא הצליח לנשום, זה תקשורת?
יש משהו במדע שתאמיני לו ולא תאמרי שזה התקשורת?
כמה שאת נאיבית, אלקים.
ועל כל רב שמצאת, יש עשרה גדולים ממנו שחולקים עליו.
עם כל הכבוד, גם בעולם הרבני יש היררכיה, והרב הגאון דומ"ץ קהילת צעירי חדרה תחתית לא ממש בר פלוגתא לרב יצחק או יוסף או הרב זילברשטיין.
פרשתי.
רק בריאות לכולם
הָיוֹ הָיָהאחרונהאיזה רופאם בדיוק לא משתפים פעולה? פרופסור לס ירום הודו?
שמת לב שכלללל מה שכתבת לא מגובה בשום מקור מדעי, אלא אך ורק במה שאת אוהבת כל כך להשמיץ - תקשורת?
אנשים שאני מכיר, ויודע, שנדבקו ומתו, אנשים בריאים, בלי תאונה ובלי פיגוע ובלי שאשתם הרביצה להם במערוך. פשוט נדבקו, התקשו בנשימה, וגמרו את חייהם. את מתווכחת על זה?
איפה שכל?
מחרפן שלא עונים.
אתמול אחרי יום עבודה עמוס יצאתי לי להתאוורר. בין לבין קפצתי עם אחי לסוכה של שכנים של הוריי.
החניתי את הקורקינט השכור שלי מחוץ לסוכה.
(למי שלא מכיר: אני בתקופה האחרונה יחסית הרבה שוכר קורקינטים. אין לי כח לבעיות חניה ותחבורה ציבורית, ובנסיעות עירוניות זה עולה שקלים ספורים).
בעלת הבית בירכה אותנו לשלום ואחרי כמה דקות אמרה ש"חלמתי פעם על קורקינט חשמלי, ....".
התגובה שלי אינסטינקטיבית ומהירה: יאללה, בואי תנסי. הכמה שקלים עליי !!
התגובה שלה גם הייתה אינסטינקטיבית: לא לא עזוב.
כנראה שהיה נוח לה שהחלום ישאר חלם.....
זה בסדר. לא טענתי שהיא חייבת משהו. סתם הצגתי את הסיטואציה.
(או לפסיפס)
הוא משתנה כל יומיים.
אבל בהגיון שלי חתונה זה לא דבר חיוני בכלל (מצד האמת ) אבל גם חברות הייטק לא.
אז הייתי אומר שקרוב משפחה מדרגה ראשונה, כן והיתר לא, עם כל הצער שבדבר.
בלי המיסים והדולרים שהן מכניסות למדינה, היינו פושטים רגל כבר מזמן.
ממילא רוב חברות ההייטק מאפשרות לעובדים לעבוד מהבית, מלבד אלה שהתפקיד שלהם לא מאפשר זאת.
את פניך אבקשהרגש שהכי נמנעים מלהרגיש אותו
הרגש שהכי שורף כשהוא קיים
מה אתם אומרים?
למרות שלא באמת ניתן למדוד ולהשוות.
תניא אמר רבי אלעזר בא וראה כמה גדולה כחה של בושה שהרי סייע הקב"ה את בר קמצא והחריב את ביתו ושרף את היכלו (בבלי גיטין נז ע״א).
הוא הכי עמוק, הכי שורף, הכי אמיתי, והכי חסר
לא רוצה להתגעגע
בעצם אני לא בטוח.
ויש כאלה גם לפני,
תלוי משפחה.
שומרים מבני דודים מבנים ובנות או דוד ואחיינית או דודה ואחיין
למה כ"כ פשוט שמאחרי בר מצוה בלבד?
הָיוֹ הָיָהדודה היא לא יותר קלה מאשה אחרת, היא נטו יותר חמורה כי יש עליה גם איסור תורה נוסף.
ככה שמהגיל ששומרים נגיעה מכל אשה אחרת - פשוט וברור וחובה גמורה לשמור גם מדודות.
וחוצמזה, בשעת נידתה מאי איכא למימר?
כך שגם אם נקבל שאין כאן תוספת איסור תורה, עכ"פ זה לא יותר קל מאשה אחרת.
ואגב, השואלת שאלה דווקא על קשר דם או גם ע"י נישואין? האם באשת אחי אביו כן יובן שאסור?
לי יותר נראה שיש איזה תפיסה מודרנית, פסאודו הלכתית ש"משפחה" מותר....
אתה צודק בהערתך.
נגיעה של בת בת מצווה בילד מגיל תשע. לא?
)זה רק מגע פנויה - שהוא קל יותר.
מגיל מסויים זה כבר חשש נידה, גם לפני בת מצווה....
אחיינים שלי היו לא מזמן בר מצווה..מאמינה שעם הזמן באופן טבעי יותר אשמור. (לא שעכשיו זה נגיעה של חיבוק ונשיקה.. יותר צ'אפחות
הרבה לפני בר מצוה.
גם מבנים וגם מבנות בצורה אנטיפטית.
בינייש פתוחאז נשארתי בבית לפני ראש בשנה בגלל צינון קל וחשש להדביק בני משפחה בקורונה, כמובן שהורי לא אהבו שאני מפספס כך הזדמנות ונשאר לבד.
אמרתי להם שאני לא לבד והשכנים דואגים ועוזרים לקנות סימנים לחג ומעירים לי להסתפר. מאוחר יותר השכן אסף חלקים מסוכות מלפני שנים ובנה לי סוכה קטנה. אני נמצא על שביל ציבורי ובכל ארוחה שואלים בשלומי ומפרגנים
אבל היום כשנכנסתי לאכול ארוחת צהריים הגיע סופית הקש שהכריע לחלוטין את גב הגמל. זה מה שראיתי ששמו לי על השולחן:
מעתיק תגובה מדהימה של מישהו בפורום
ואני לא בטוח שהוא ירצה שאתייג אותו כי הוא מדהים
מדי לזוטות שכאלו..
והדברים בהחלט ראויים להיכתב
"אז מה זה שמחה?
הבוקר הייתי בחברון...
יש לי קטע חגיגי כזה שאני חייב להיות בחברון
בחזור מחברון, ראיתי ילד ערבי קטן שהתאמץ מאוד לעלות על חמור ולא הצליח. פעם החמור זז, פעם הוא נפל
בסוף כשהוא הצליח, הוא קרן, הוא הרגיש מסופק והיה כל כך שמח.
אז הגדרתי לעצמי כך שהשמחה היא מימוש הפוטנציאל.
אם אני מאמין שיש לי כוחות למשהו ואני לא עושה איתם כלום, אז אני עצוב, אני מבוזבז, אני לא מסופק. ההיפך, זו השמחה.
לפעמים אני מנסה דבר ומגלה שזה מעבר לכוחות שלי, למרבה הפלא אני לא עצוב כשאני לא משיג את אותו הדבר, כי הוא לא בגבולות הגזרה שלי.
כשאנחנו אומרים למישהו- תשמח! אנחנו אומרים תראה את מה שמימשת ולא את מה שפספסת..
ואיך זה קשור לסוכות? מה שעולה לי בפשטות, שזה חג האסיף. אתה אוסף את העמל של כל השנה אז זה מימוש הפוטנציאל באופן פשוט ביותר.
אז שיהיה יום שמח, שנה שמחה"
בעזה שיעבור בטובאני בעד לימוד גמרא לנשים, אבל לא בעד להכניס את זה למערכת החינוך. "על הראשונים אנו מצטערים ועכשיו נצטער גם באלו?" - גם לבנים המסגרת בעייתית, ולא צריך להעביר את הבעיות גם לבנות.
במחשבה שניה, אולי בתור מגמה.
זאת, מאחר והמאמץ ברכישת הידע הזה גדול מידי, ויותר מידי אנשים לא מוכשרים מספיק. ולראיה, מה שקורה בישיבות תיכוניות, ואני בכלל לא מדבר על התיכונים הדתיים, וא"כ אין טעם להביא את הקלקלה הזו גם לאולפנות. (בהנחה ומטרת מערכת החינוך היא רכישת ידע ואכמ"ל)
ושוב, כמגמה ייחודית אני לא חושב שתהיה בעיה.
