שזה התחיל בתור כינוי של דתיים ליט לדתיים תורניים, הם כאילו רצו לומר שהתורניים לא באמת דת"ל רגילים.

@רויטל.

אין כאן הגדרה מדוייקת או יותר מידי משמעויות בפועל, הרבה אנשים גם לא חושבים אם הם נחשבים חרד"לים.

משהו שמצמידים לבנאדם והוא לא מגדיר את עצמו.

חרד"ל יהיה כינוי לדתי לאומי שמרן.

לא תמיד זה כינוי חיובי.

זו גם הגדרה שאחרים הצמידו לו?

ומה היה לפני כן?

כדאי שאנשים יפסיק להשתמש בהגדרת מפלגות ושישאירו את זה לעיתונאים. זה לא נותן שום דבר.

להציב 'גדר' לתחום משהו לגבולות מסויימים בלבד.

אבל יש הגדרות שנצרכות.

לכן אע"פ שכל הגדרה מפלגת יש צורך בהגדרות מסויימות.

אבל מתי שאין צורך - לא כדאי.

וזה אסון שתהיה לנו ייחודיות, כי זה מפלג

זה לא קשור לייחודיות.

יכול להיות שאני מוגדר כ'דתי לאומי' בהשקפות שלי אבל אסור שזה יהיה גדר שמבדיל ביני לבין אחרים מעבר למה שצריך.

כמו שיש בגינה הרבה שתילים, בין כל שתיל ושתיל יש רווח - אחרת הוא לא יוכל לצמוח ולא תהיה לו שום משמעות,

אבל הוא לא נגד אחרים. פשוט בעד להופיע את עצמו, כחלק מהכלל

וכמו שבית הוא מוגדר. אחרת הוא יהיה פרוץ לארבע רוחות השמים, ולא תהיה לו כל משמעות. והוא לא יספק את ההגנה הנצרכת. והוא לא יכלול את מערכת החיים הייחודית לו

וההגדרות הנ"ל אינם הגדות נעלות כלל וכלל אלא חברתיות בלבד.

לכן הם מפרידות בני אדם מחברות שונות.

אני נותן משלים, כן

ההגדרות - דת"ל חרד"ל ליברל אינם הגדרות נעלות.

התוכן שנתת הוא תוכן נעלה נכון.

אסור לחר בין השתיים מדין כלאיים.

אבל ברצינות,

המשלים האלה שלקחתי אותם מהרב קוק מכמה וכמה פסקאות שבהן הוא מתייחס לנושא-

הם לא בשביל הלימוד התיאורטי;

אלו דברים שהרב קוק כתב אותם לגמרי להתנהלות פרקטית. כמו למשל היחס שצריך להיות בין מפלגות שונות

ההגדרה דתי לאומי היא בעיני הגדרה נעלה.

זה לא אומר שאם לא היה 'חרדי' ו'חילוני' שהיה צריך להוסיף את ה'לאומי'. ברור שהיינו מסתפקים בהגדרה 'דתי'.

אבל צריך להבין, המציאות היא, שההופעה בעולם הזה מופיעה בצורה של ניגודים. וזה לא חייב להיות מתוך איזשהו מאבק נורא וזה. זה יכול לבוא מתוך רצון לשלום, והופעה של צדדים רבים במציאות, והופעה של אמת שכן- לא נמצאת אצל אחרים. בדיוק כמו שנמצא אצלם..

אני מאמין שהבריחה הזאת מהגדרות היא בריחה מהגדרת היתר, שגורמת לנו להקצין לכיוון השני. שגם הוא לא נכון ומאוזן

שצריך להצטער הרבה על השימוש בכינויים 'חופשי' ו'חרדי'...

אם כך מה הוא היה אומר על חרד"ל וליברל? גוועלד!

אני מצטט ברשותך חלק קטן מהמאמר- כיון שזה מיד אחרי שהרב מדבר על הביטויים האלה:

" "החרד", כלומר מי שהוא חושב את עצמו שהוא שייך למחנה זה שקוראים לו "חרדים", הרי הוא מביט הבטה מלמעלה למטה אל המחנה השני "החופשים". ובמה שנוגע למחשבות של תיקון, של חיפוש מעשים ושל תשובה, הלא מיד הוא שולח סקירת עין אל המחנה השני העומד לפניו בכל מערומיו מתורה ומצוות והוא חושב בדעתו, שהתשובה במלוא מובנה הלא שם היא דרושה, אליהם הדברים מכוונים, להם ולא לו.

ו"החופשי", כלומר, מי שהוא עומד בזה המחנה שהוא מתאמר בשמו המודרני הזה, הרי הוא בוודאי חושב, שכל הרעיון של תשובה הרי הוא נוסח "חרדי" שאינו שייך לו כלל. ונמצא, שמכאן ומכאן הננו עומדים קרחים, ומוצא לרפואת מכאובינו הנפשיים מאין יבוא?

זה העיכוב האחד. ועוד עיכוב שני, מה שהוא איננו קל מן הראשון, כמו קיר ברזל עומד לפנינו בין מחנה למחנה, וההארה הכללית ממקור האחדות האלקית הקדושה המוכרחת להיות שורה על עם ישראל הגוי כולו, הרי היא כמו מתעלמת מעינינו והננו ממששים כעיוורים באפילה.

"

כלומר קודם כל, הרב מתייחס בדוקא להגדרות האלה, שמונעות את התשובה הן מה"חרדים" והן מה"חופשים".

זו הבעיה שיש לו עם ההגדרות הללו. בוודאי שהוא היה מעדיף שלא יהיו הגדרות, אבל באופן אישי- אפשר להביא עוד הרבה פסקאות של הרב קוק על הגדרות..

לגבי הדבר השני- הבעיה היא שיש קיר ברזל. 

הרב בד"כ מדבר על חשיבות ההגדרות.

לגבי ליברלי- הרב מתבטא כך:

'מקור הרשע הליברלי' (זרעונים- נשמת הלאומיות וגופה)

לגבי ההגדרה 'חופשי'- הרב אומר גם אותה במקומות שונים.

ממליץ ללמוד את מאמר תורת השלום (נמצא גם במאמרי הראי"ה)

ואת המאמר באוה"ק א' י"א 'ערך הניגודים'

בלי להגדיר בכלל אתה לא יכול להוציא מילה מהפה.

כל מילה טומנת בחובה 'הגדרה'.

אבל הרב קוק ממש לא אוהב את השימוש החברתי בשמות מהסיבות שהבאת ולא פירטת יותר מדי עליהם.

הרעיון המרכזי של ה'קיר ברזל' שהדגשת הוא לא הקיר עצמו אלא ההפרדה שהוא עושה אלא "ההארה הכללית ממקור האחדות האלקית הקדושה המוכרחת להיות שורה על עם ישראל הגוי כולו, הרי היא כמו מתעלמת מעינינו והננו ממששים כעיוורים באפילה"

 במילים אחרות - חלוקה לא עניינית למחנות גורמת מאיתנו שאנחנו מתייחסים אלינו ככמה גורמים בצורה לא עניינית ומסתירה מאיתנו את העובדה שאנחנו עם אחד עם כל המשמעויות הסגוליות של זה.

מה שהתכוונתי בתגובה הקודמת ---->

"תמיד רגילים לצלצל אצלנו בשני השמות המהוים את הקהל שלנו בכללו, והם "חרדים" ו"חפשים". שמות חדשים אשר מאז לא היו רגילים להיות מתבטאים אצלנו כלל."

"אין לנו עצה אחרת, אמנם, כי אם להסיר את שמות הבעלים הללו מעל מחנותינו. באמת, לא שני מחנות כי אם שלשה מחנות הננו מונים מאז."

הרב קוק נותן חלוקה עניינית אחרת, לעומת החלוקה הלא עניינית למפלגות.

לימינו אני חושב שגם כדאי ליישם את דבריו באותה מידה.

מפלגות - מתי שמדברים על פוליטיקה. כל השאר - בצורה עניינית. 

שניה אח"כ מופיע מה שהבאתי שזה ביאור של 'שמות הבעלים'.

בסוף הרצון הזה למחוק את כל ההגדרות הוא לא נכון בעיני.

לדעתי זה מגיע גם מאיזה מקום שאדם אומר לעצמו שהוא הכל, ולא מוכן להכיר בחולשותיו ולקבל אותם. דווקא בזה שאני מגדיר מי אני, המטרה שלי היא לעמוד מול עצמי, מול ה' ומול החברה ולומר- אלו היתרונות שלי, אלו החסרונות. אני לא מושלם, אני חלק.

ולמרות שהתנועה הזאת של מחיקת ההגדרה מגיעה ממקום של לומר- אני לא רוצה להיות נגד אף אחד, אני חושב שהנקודה פה היא בריחה מהתמודדות עם הערכים שלי, עם עצמי. עם ה'חלק' שלי. עם החוסר.

וכבודו של חנן בן ארי, או מי שלא יהיה- בכבודו מונח. איני מסכים עם הפחד מהגדרה עצמית, כמו שאיני מסכים עם האינפלציה של ההגדרות. אנחנו בכל זאת חלק בעולם! יש לנו תפקיד. לא רק 'להסתדר' עם כולם. כמובן זה לא חייב להיעשות בצורה של מחלוקת שלא לש"ש.

לגבי ההתחלה- כן, לא התכוונתי למשהו אחר

באופן אישי, אין לי צורך להגדיר את עצמי 'דתי לאומי' וגם אם אני מגדיר את עצמי ככה אני לא מייחס לזה יותר מדי חשיבות.

ב"ה גיבשתי לעצמי השקפת עולם במשך השנים (וגם גדלתי בתוכה). וזהו. מלבד זה שאני חושב שזה נכון וזה יותר מקדם את המציאות אין לי שום עניין להגדיר את עצמי ככה.

אני מרגיש שהגדיר את עצמי בצורה מסויימת אני כבר ישריש את הדעה הזאת עמוק בזהות שלי. וכן, יש לי עניין להיות חופשי גם בדעות ולכן אני לא רוצה להשליך את זה על ההגדרת הזהות האישית שלי.

יש ערכים מסויימים שאני כן משריש אותם כי הם עמוקים אבל לא כל ערך אני רואה צורך גדול לעשות זאת.

הרצון למחוק הגדרות הוא טוב מתי שההגדרות מזיקות והרבה פעמים הם מזיקות. 

כשאני בפני עצמי אין לי צורך בהגדרה בכלל. הצורך מתעורר רק כלפי אחרים (אגב גם השם של האדם הוא כזה- האדם הראשון לא היה צריך בכלל שם).

והגדרה ציבורית- כללית יש לה חשיבות (אולי הרב קוק היה מחשיב את זה כשימור חיצוני כזה). אבל ברור שלא צריך להיצמד להגדרות שאחרים מכתיבים.. טוב אני חושב שאנחנו מסכימים

אם כל אחד יודע מי הוא- על חוזקותיו וחולשותיו וערכיו וכו' וכו'- אז מצוין. לזה אני קורא הגדרה עצמית. וזה מה שחשוב. וגם חשוב שהוא יכיר את הערך של אחרים

בפוליטיקה בעיקר. וזה נושא מאוד מצומצם.

איך אתה מבין מאמר מסע המחנות ביחס לזה?

שבמאמר המחנות הרב קוק התייחס להגדרות ההן- 'חרדי' ו'חופשי' שהן באו מלכתחילה כניגוד, ולא כהופעה של דבר חדש.

המילה 'חרדי' מבטאת פחד מה'חופשיים', שהם אלו שצריכים לחזור בתשובה כדברי הרב. והמילה 'חופשי' מבטאת חופש מהתביעה לתשובה, להתקדמות בעבודת ה' וכו' כפי שכותב שם הרב. והאמירה היא, שצריך לעבוד את ה' ביחד, כל אחד מהמקום שלו. ולא שכל אחד יהיה נגד השני ויצפה שהשני יעשה תשובה..

אבל הגדרות עצמיות, קרי, שהן לא באות מתוך ניגוד, אלא מתוך הופעה של דבר חדש-

אני יכול להביא מכאן ועד ההודעה החדשה פסקאות של הרב בעד זה.

אבל למה שאני אדבר בשם הרב? במאמר תורת השלום הרב קוק מדבר על זה בדיוק. על ההבדל בין הגדרות טובות להגדרות לא טובות, בהקשר של מפלגות.

באמת זה מאמר חשוב מאוד.

הרב קוק אומר בהרבה פסקאות שקודם כל אנחנו צריכים להגדיר, יש ערך להגדרה. אחרי שמגדירים אפשר לאחד. אבל אם לא הגדרנו קודם לכן- מה שיהיה זה לא איחוד, אלא טשטוש. 

ברמה הציבורית- אף אחד לא יכיר את תפקידו.

באורות הרב מדבר על הצורך בכך שיהיו תפקידים שונים, בהרבה פסקאות- אם לא יהיו אנשי קודש- הפועלים לא יוכלו לפעול כלום, והם יפעלו במחצית אנרגיה. צריך שיהיה זרע אדם, וזרע בהמה, כלומר רמה רוחנית ורמה גשמית. ובשביל זה בהחלט טוב שיש הגדרה.

לא ראיתי בשום מקום שהרב קוק שאף לבטל הגדרות ציבוריות בעם ישראל.

ולעניינו המקורי - ההגדרות החברתיות חרד"ל דת"ל ליברל הם הגדרות 'ניגודיות'. אינן הופעת דבר חדש. 

אני אסתכל במאמר 'תורת השלום' נשמע מרתק. גם העובדה שהוא התפרסם רק לפני קצת יותר מארבע שנים תופסת עניין.

ב'מסע המחנות' ראיתי שהרב ביטל את ההגדרה של חופשי וחרדי לטובת ההגדרות ציבו"ר.

ההגדרת דת"ל חרד"ל וליברל לא מוסיפות הרבה בשיח ולכן אני לא רואה סיבה לקחת אותן ברצינות.

בעו"ס, היינו לימוד תורה.

עד אז אגבש דעה עם בעלי, בטח נשקיע בלחיות היטב בכדי למות היטב

חשוב לא להתרגש

כשמאה מיליון דולר נופלים אל כיסי.

בנוסף לא מצאתי עדיין מי שילמד אותי את הדברים מפיו, ועליי ללמוד לפני שאצא לשדה.

הרבה יותר חשוב להרים מיזמים שיעשו את העבודה ויכניסו כסף אחר כך

מלתרום אותו ובעצם לאבד אותו.

בכללי אני מעדיף לתת דגים ולא חכות.

לא? 

היה לי פעם סיפור עם עבודה משרדית קטנה שהייתה לי וחברה במצב כלכלי לא פשוט. בקיצור נתתי לה את זה נטו כצדקה וגם שילמתי קצת קדימה על עוד חודש כדי לעזור עם חוב ספציפי.

מפה לשם.

בחודש הראשון היה מעצבן והיא עשתה את זה לא כל כך טוב. בחודש השני עשתה את זה טוב. בחודש השלישי עשתה מעולה ממש.

החוב נגמר מזמן. היא עבדה שם עוד שנה והייתי מרוצה מהעבודה שלה. התבאסתי ושמחתי כשהיא עזבה.

גם הפורום כיום אינו מה שהיה לפני שנה,

די דעך.

הרבה ניקים ותיקים התחלפו בניקים אחרים.  כנראה הרוב לא יזהו את הניק הותיק, גם אם היית יודע אותו.   

הערתי ברצינות אם הציניות פוספסה כדי שלא תצא תקלה

'באתי עדיך - האם הכרתני? הנני היהודי, ריב לנו לעולמים...'

חוץ מזה מי אמר שמותר לנפץ ע"ז שאינה שלך, ואולי לפי דינא דמלכותא כל ממצא שייך למדינה. וגם מי אמר שהוא ע"ז? והאם הולכים בזה לפי חזקה או לפי סימנים או לפי מה שאומר הארכאולוג?

"כי את מזבחותם תתצון, ואת מצבותם תשברון

ואת אשריהם תכרותון."

יהודי כלל לא רשאי להחזיק בפסלים

מבחינה ממונית הפסל לא שווה כלום

ונחשוב כאפר, כי צריך לשרוף אותו.

מותר להחזיק דברים שלא שווים כלום.

ולא בטוח שאיסורי הנאה אכן לא שווים כלום.

ובכל זאת אסור להחזיק פסל

תציץ בפניני הלכה לגבי דין של ביטול עבודה זרה, ובחלוקה שבין בעלות יהודית לבעלות של גוי.

כאן הלכה ה - ביטול עבודה זרה של גוי | פרק י - איסור הנאה | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א וכאן הלכה ו - עבודה זרה של ישראל אינה בטלה לעולם | פרק י - איסור הנאה | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

על פניו נראה שלא בטל מזה דין עבודה זרה, אם כי זה יהיה גם תלוי בשאלה האם הפסל נמצא באזור שהיה יהודי או לא. עכשיו באמת תהיה השאלה האם בכלל זה משהו שבידך לאבד או שאתה צריך לתת את זה למדינה. זו שאלה מעניינת מאוד.

צריך שאלת רב על כזה דבר. לא לנחש בעצמנו.

אם זו שאלה רק לעיון - יש על זה מאמר בתחומין לו. המסקנה שלו לא לנתץ, כי עבודה זרה שאף אחד לא עובד היום בטלה מאליה. וגם אם יש חשש שהפסל היה של ישראל, זה ספק ספיקא - כי אולי הישראל לא השתמש בו לפולחן. ראה גם כאן:

הלכה ח - תיירות | פרק יב - בתי פולחן וסמלים | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

זו אמירה מאוד מוזרה.

לאיזה עוד שימוש ישראלים החזיקו פסלי עבודה זרה? בזמן שעבודה זרה שולטת בכיפה, קשה לומר שהיו מי שהחזיקו דבר כזה רק לנוי.

אם חזקת רוב פסלים שהם לנוי. אז בשביל להוציא מחזקה יש כללים הלכתיים ביורה דעה

שרוב הפסלונים של הישראלים לא שימשו לפולחן אלא למסחר או דברים אחרים

(יש על זה הרחבה במאמר אחר בתחומין יג. בלי קשר למאמר - אני שמעתי מארכיאולוגית שמתישהו הארכיאולוגים הגיעו למסקנה שהיו פסלונים שפשוט שימשו למשחק ילדים)

אם יש 9 חנויות כשרות ואחת טרפה ונמצא בשר ביניהם, ושרלוק הולמס אומר שיש ממצאים מיקרוסקופים שזה טרפה, מה הדין?

למשל בתכלת, למרות הממצאים המחקריים, רוב הפוסקים לא פסקו שזה התכלת

אבל מעניין, אחפש לקרוא בתחומין

התרפים שמיכל שמה במיטה של דוד.

או האריות בכסא שלמה.

גם בארכאולוגיה יש כזה דבר פסלים שהם בבירור לנוי. אני לא יודע לגבי הארץ, אבל בבבל היו הרבה כאלה בארמונות

(ואם התכוונת למה שהארכיאולוגית סיפרה לי בנוגע לצלמיות משחק - דומני שהיא התכוונה אפילו לא רק אצל יהודים, אלא בכלל)

וכן, המעשה הנכון הוא לפתוח הפניות 👍

אולי היום בניגוד לילדות אני אצליח לטפל בו ויגדל לו קצת שיער

נעשה לו קוקיות, שיהיה בת

איך אומרים ראש דשא או ראשת?😉

"ראש אולפנה או ראשת אולפנה?" 

"ראש עיר או ראשת עיר?"

כן ראשת זה חארטה..

מחבבת שגרה

היא לא חייבת להיות משעממת

בשבט יש יומולדת לעץ שלנו בגינה

שגדל בספונטניות מתוך דשא סינתטי

לא שזכרתי את זה

אבל האייפון בחר להציג תמונה שלו הראשונה להיום 

יש הזדמנות לעשות סעודה רביעית, להוסיף אלפא ביתא פסוקי ברכה ופיוטים וכו'. הלוואי שאזכה לחצי ממה שאני מדבר בחצי מהפעמים. אבל לפחות יש משמעותית יותר זמן ויותר נחת לזה מאשר בקיץ. (וגם בקיץ זה ברכה כי יש הזדמנות יותר בנחת משמעותית בשישי להשלים שמו"ת ושיר השירים וכו' וכולי האי הלוואי )

שהעברת נושא. זה מאוד חכם. יישר כוח!

חודש טוב!

לגבי מה עושים במוצ"ש ארוך. זה היה כמו מים קרים על נפש עייפה  אחרי הדיונים של חרדים -דת"ל.