פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 403)

והאמת שראיתי עכשיו שלספורט מותר גם יותר מק"מ, אבל רק בתוך העיר שלך ובלי מכונית.

לא ממש עקבתי אחרי החדשות בנוגע לעדכון הגזירות

ואפשר עד שאתה מתעייף, כל זמן שאתה יוצא ברגל מהבית.

בלי מסיכה ויותר מקילומטר
פגשתי בדרכי עוד כמה כאלו

😳😳😳

ומה את המומה? היתה תקופה ששלחתי תיעודים כדי שתמחאו לי כפיים 😁

אשריי שזכיתי

אנחנו סתם חושבים שהישועה תגיע מהחיסון, ואנחנו(כולל אני,ברור) לא מבינים שהכל בידיים של ה',ובידו נמצא הפיתרון ולא בידי בשר ודם.

שהגאולה כבר תבוא,אמןן!

אבל ברגע שסומכים רק על החיסון,ועל מכון ויצמן ועוד מכונים,זה כבר לא אמונה בה',זו אמונה בבני אדם כאילו הם יכולים הכל.

אם זה כמו שאתה אומר,שאנשים מאמינים שה' יכול להציל אותנו דרך החיסון שיבוא על ידי בני אדם זה כבר משו אחר.
וגם צריך להאמין שה' יכול להציל אותנו מהקורונה הזו גם לא על ידי חיסון,יש עוד כל מיני דרכים שהוא מסוגל,הוא כל יכול!

"כשם שעלינו להיזהר משחצנות של כופרים הסבורים שהכול בידיהם, והמגפה טופחת על פניהם, להראות שחיינו ארעיים ושבריריים – כך עלינו להיזהר משחצנות של 'מאמינים' שמכריזים עכשיו בשמחה שהנה מתברר 'שהכול בידי שמיים' ושום דבר אינו בידי האדם. וגם הם כופרים, מפני שה' ברא את האדם בצלם אלוקים, כדי שיהיה שותף בתיקון העולם ושכלולו, ועל כך אנחנו שמחים בחג האסיף."

הרב אליעזר מלמד
ואתם הדבקים בה' - ולא בקורונה!

לא אמרתי שלא להאמין לגמרי בחיסון עצמו,כמו שאמרתי מקודם-"אם זה כמו שאתה אומר,שאנשים מאמינים שה' יכול להציל אותנו דרך החיסון שיבוא על ידי בני אדם זה כבר משו אחר",ובזה אני גם מאמינה.

אם אתה זוכר,הייתה איזו מגישת חדשות,שכשביבי אמר שבעז"ה הקורונה תעבור וכו,אז היא אמרה 'בעזרת מכון ויצמן' או משו בסגנון,ועל זה אני מדברת.

מגדל בבל ובא הקורונה ומשנה את כל התוכניות.

צודקת,אבל אצלך זו אהבה נסתרת,בניגוד אלי

אצלי האהבה היא לשיער...

 

אבל למה בפורום הזה? @יאישה אישה

נוגה?

למי אין? סתם

דחוף לישון

החגים מוצו? למה?

לי מרגיש שפתאום כל חג מקבל הרבה יותר משמעות וצומי. וזה דווקא זורם לי. אבל בהחלט די. :/

הסיבה העיקרית לקיומם היא האחיינים ואם את זה אין לי אז...

השנה לא תפגשי קרובי משפחה שילחיצו אותך להתחתן

למעשה המשפחה המורחבת כבר לא מדברת על זה

היחידה בעולם שהצליחה!! מצעידים לך!!!

לו שכולנו נצביע.
מעניין מה סבא שלי מצד אמא היה אומר אם הוא יודע שאנחנו מצביעים לטראמפ.

לך איך שטראמפ מזיק לישראל וביידן יעזור.

לדעתי שונאים את טראמפ בארץ סתם. בגלל האישיות המאוד מוחצנת שלו.

ערב זה הוא ערב חג
וכל הרחובות בעיר ריקים לגמרי עכשיו 🎶🎶

פתאום זה נשמע אחרת..

כן,אני מאוד אוהב חגים,במיוחד שמחת תורה.
רק בין הזמנים בהחלט מיצה את עצמו-אם אין בתי מדרש פתוחים-אין מה לעשות,אז עדיף שיםתחו את הישיבה

אחרי תפילה בחתנת אוטובוס, ממש לא הרגיש לי כיפור. כשחזרתי הביתה בין מוסף למנחה, אמרתי לעצמי בראש כל הזמן היום יום כיפור **לא להדליק את הפלאפון והמחשב!!**
**לא להדליק פלאפון ומחשב!!**
***יום כיפור, לא להדליק פלאפון ומחשב!!!!***
סוף פריקה

שלהתרגש מאותם חגים שוב ושוב זה חשוב מאוד, אבל לא מיוחד. ואין כאן שום התמודדות. אבל הרצון למשהו טוב יותר, וזה שאתה מרגיש ורוצה את החגים אחרת (במיוחד אם זה בגלל נסיבות חיצוניות) זה שווה ערך לקרבן העני של תחילת ספר ויקרא שמעלה עליו הכתוב כאילו הקריב את נפשו. שמעתי כך פעם בשיעור

אני מחכה כל השבוע לשבת ואם יש גם חג מה טוב!!!
אוויר לנשימה לגמרי

איזה כייף לשבת עם הבעל הילדים כזאת קדושה עילאית ושמחה,

הלוואי והיה כל חודש חג, מסוכות אני כבר מתגעגעת לחג הבא,

 

 

יש נטפריי,שם הם בודקים בצורה אנושית כל סרטון שפותחים.
ובכללי יש בדיקה אנושית על כמעט כל תוכן שמאושר.
למעוניינים netfree.link.

הכי טוב, תכנס לאתר שלהם ותקרא מה הם אומרים.
netfree.link
למען הגילוי הנאות, הם חוסמים את האתר הזה, ווטצאפ ועוד.
מעולם לא השתמשתי בזה בשוטף, כך שאני לא יכול להמליץ.

אין כיום תוכנה בשימוש מסחרי שיכולה לצפות בסרטון ולהגיד אם היה בו עירום או אלימות

בצורה אנושית אף אחד לא באמת מסנן
(אף חברה לא מסננת אנושית)

כך לפחות הם טוענים.
אני אישית לא משתמש בהם מכל מיני סיבות, אבל הרבה חברים שלי מחוברים אליהם ומרוצים מאוד.

איך יושבים נציגים וצופים בדברים אסורים כדי לסנן לך?

(עזוב את זה שמבחינה עסקית, מנוי אמור לעלות אלפי שקלים לחודש)

ואכן זה לא מוגדר כעסק כלכלי אלא מיזם ללא מטרת רווח.

הנחת היסוד היא שכל אתר אינטרנט מסוווג פעם אחת בחיים. וכל תמונה  וסרטון מסווגים רק פעם אחת.

לפי  מה שאני מבין, אין אצלם סינון בתוך אתר.

קלקול הנפש של גוי בסינון של תכנים לא צנועים | שאל את הרב | שאלות ותשובות | אתר ישיבה

אני מניח שהתשובה היא, שהם לא בודקים את כל האינטרנט. הם בודקים את מה שנצרך לקהל היעד שלהם, וחוסמים את השאר.

נטפרי (ע"ר) - דף הבית

[לפי זה, מה שכתבתי קודם לא מדוייק].

 

בגדול, אם אתה נכנס לאתר שטעון בדיקה, והתמונות שבו לא סוננו, הם יועברו לבדיקה אנושית.

בפעם הבאה שמישהו יכנס, כבר אין צורך בבדיקה הזו, כי התמונות סומנו.

שיש תוכנה שסורקת תמונות וסרטונים ויודעת לזהות צבע גוף

GenTech Solution אני לקוח שלהם ומאוד מרוצה! ויש להם שירות לקוחות 20 שעות ביום! חוץ משבת. אישית אני בסינון קהילתי שלא מאפשר יוטיוב, אבל פשוט תבחר אחד שכן מאפשר. ואני לא ממליץ להישאר בלי סינון קהילתי בכלל, כי אז אתה יכול לפתוח כל דבר שהוא לא פ-גרפיה. וזה תקף גם לאינטרנט רימון וחברות אחרות, אם יש אופציה לסינון קהילתי אז חייבים להיכנס לאחד!

Techloq
PurifEYE
Nativ USA
Netsafepro (כרגע האתר שלהם עובר שדרוג או משהו אז הוא לא זמין)
ובארץ יש את סייפטק והם מאפשרים יוטיוב רק במחשב (בפלאפון אין גישה ליוטיוב)

וזה טוב כי אם הוא מחליט לחסום משהו (לדוגמא דברים לא צנועים כמו סרטים וסדרות, ותמונות עם לבוש חלקי, ואתרי קניות של נשים) אז גם אם תבקש לפתוח הם לא יפתחו לך
מה גם שאתה נכנס לסינון הקהילתי שמתאים להשקפה שלך ושהם לא חוסמים משהו שלדעתך לא צריך לחסום.

רוב הסינונים הקהילתיים הם של חסידויות אבל יש גם לציבור הכללי שלא משתייך לקהילה מסויימת. אני ב- Machane Kadosh
אבל כמובן שאתה יכול להצטרף למי שבא לך

כי הם לא מוכרים

אבל בארץ נתיב חוסמים את הגוגל פליי.
בחו"ל לא. אבל בחו"ל אין נתיב לסמארטפון. ויש בחו"ל עוד חברות שכן נותנות סינון לסמארטפון עם סינון קהילתי ובלי לחסום לי את הגוגל פליי

צריך לברר איתם אם יש גישה ליוטיוב

אפשר אולי להגדיר מראש איזה אתרים יהיו חסומים או הפוך מה פשוט ישאר פתוח
אני כמעט בטוחה שאפשר לא זוכרת איך

בלי לראות תמונות וסרטונים.
יענו אם יש קליפ אז רק שומעים אותו.

זה מה שהוא כתב לי, לא בדקתי -
Pure browser
זה דפדפן אינטרנט שפשוט נותן את האופציה לכבות תמונות ואז בשום אתר אין תמונות למעט בחיפוש בגוגל.

אפשר גם לחסום תמונות באתרים מסויימים.

אל תתפתה להתקין רימון.
מניסיון אישי. השירות לקוחות שלהם ירוד ברמה מחרידה.
בשביל להצטרף לשירות, ה"מכירות" עונים ממש מהר. לפעמים עניין של 5 שניות אפילו.
אחרי ששילמת, תצטרך לחכות כמעט שעה למענה מה"טכני" כי המכירות לא מבינים בשום דבר חוץ מלמכור.
וכך בכל בעיה שתתעורר.
בקיצור סיוט אמיתי.
פניתי אליהם בכל דרך אפשרית. אפילו במייל למנכ"למולא קיבלתי מענה עד היום.
לתשומת לבך

והיו בו רק תמונות של עצמי ומחירון.
שלחתי להם מייל והם אמרו שזה בטיפול והמענה שלהם לפניות הוא 24 שעות. אחרי 4 ימים כלום לא השתנה. שלחתי להם עוד מייל ונתתי להם 24 שעות לתקן את החסימה או שאני מספר לערוץ 7 שהם פוגעים לאנשים בפרנסה. אחרי מייל שכזה מיותר לציין שלקח להם 3 שעות להחזיר מייל ולהודיע רשמית שהוסרה החסימה לאתר שלי בכל רמות הסינון האפשריות

האפסורד הוא, שגם אם תבחר להשאיר את מספר טלפון לשיחה חוזרת, כדי להימנע מהמתנה על הקו, הם מתחייבים לחזור תוך 3 שעות. אבל.. מי שחוזר אליך תוך 3 שעות זה שוב השיר המתנה שלהם ושוב תמתין קרוב לשעה ותתיאש ותבחר להשאיר טלפון וחוזר חלילה..
כך נשארתי עם פלאפון נעול בגללם כמה שעות עד שהסרתי את האפליקציה בכוחות עצמי בדרך לא שגרתית. (אדם עם הבנה בסיסית חייב את השירות שלהם במקרה כזה)

אציין שהפסדתי פניות חשובות מלקוחות שלי ועוד..
הכל מתועד אצלי. שקלתי לתבוע אותם או לפחות להתלונן עליהם.
החלטתי בסוף לברוח מהם כמו מאש ולהזהיר אחרים.

(הם קיבלו כל אחד מהתארים ביושר) אנחנו רוצים לעבור אבל לא מכירים עוד משהו טוב...
אנחנו רוצים חסימה גבוהה אבל נורמלית... אז רציתי לדעת אם יש עוד אפשרויות בסגנון
(ואני בת אגב..)

פעם זה קרה לי במבחן,פדיחה.
מזל שהמורה לא שמה לב
אני גם חייבת ללמוד בקול ככה המוח שלי קולט יותר טוב.
או להרגיע את עצמי בקול(כשאני לבד,כע?)
ועוד כאלה ואחרים

תמיד אומרים שזה משהו לא תקין.... אני נוהג לעשות ת זה.
אי אפשר ללמוד גמרא בלי לדבר לעצמך, ואני אפשר לשיר בשקט.🤷‍♂️😅

תפילה זה משהו אחר וגם לימוד
ולשיר
כי אלו דברים שיוצאים ממך... אני לא יודעת להסביר
בקיצור זה תלוי מאיזה מקום זה נובע נראה לי
סתם ככה לא מבינה מה הקטע של אנשים לדבר לעצמם בקול... סליחה אבל... אתם לא יכולים לדעת מה אתם חושבים גם בלי להוציא את זה לחלל האויר/ להתווכח עם עצמיכם?

או מסדר את המחשבות
זה הגיוני

לא יודעת זה לא נראה לי משהו... למה לדבר לעצמך???
אם זה לא בלימוד, בכלל לא מבינה את זה
ז"א את האנשים שיש להם מדברות במקום מחשבות

כי זה מוזר לסביבה, חוץ מזה שאז מה?

פשוט חושבת שיש דברים שאמורים להתעבד קודם בתהליך פנימי. יש תפקיד למחשבות ויש תפקיד לדיבור.

לדבר לעצמך... מזכיר לי אנשים שמנסים לשמור על שפיות... זה משהו לא 100% תקין

יש אנשים שקל להם לעבד במילים יותר מאשר מחשבות בדיוק כמו שלהפך

אז מה?
זה טבעי אולי, אבל לא הכי בריא. לענ"ד זה לא הטבע האמיתי, זה הטבע הגס.
כי גם טבעי לי לצעוק את מבינה...? וגם לדבר לשה"ר זה כיף ונורמלי אממה זה לא באמת מה שטוב לי ואני רק צריכה לשנות תמחשבה ואז אוכל להנות גם מהטבע האמיתי שלי... זה קצת עמוק אולי ובאמת זה נושא מעניין דווקא ואני אשמח ללמוד אותו יותר, אבל השכל הישר אומר לי שאנשים שחייבים להוציא כל קמצוץ של מחשבה עצמאית החוצה ישר לא יצליחו באמת לעבור תהליכים משמעותיים ולעבד את הדברים בעומק, מתוך התבוננות, סבלנות, וענווה.

הכל ברוח טובה!

לק"י

חוץ מזה, שאני בעד שאנשים יעשו מה שטוב להם, כל עוד הם לא פוגעים באחרים.
ואנחנו צריכים ללמוד לקבל "שגעונות" ל אחרים.

אבל אם זה נכון וטוב אז אני נגד התפיסה שכל אחד יעשה מה שטוב לו כל עוד הוא לא פוגע באחרים כי בעצם זה שהוא נעשה פחות/ יותר טוב בעצמו הוא אוטומטית משפיע על כולם. ובכל מקרה כל אחד עושה מה שהוא רוצה בסופו של דבר אני לא קובעת לאף אחד..

לק"י

אני לא במקום הזה כרגע.

מקום זה בא.. לאיזה צורך זה אמור לענות.

הדיבור.

...שצריך להוציא בדיבור רק מה שכבר חשבנו עליו,
לפחות קצת

גם בלימוד אם רק נדבר בקול ולא נחשוב ונפנים לפחות קצת את החומר,אז אין בכך תועלת.

כי זה מועיל לזיכרון

הרבה כשאני לבד או מסדרת ואז אין לי עם מי לדבר אז אני מדברת עם עצמי(=

למרות שגם שם יש איזה מקום בנפש שמרגיש סיפוק מזה ומקבל מזה סוגשל טובת הנאה
אז אולי זה לא נחשב

לא בהכרח אומר שעושים את זה בגלל זה

את יודעת למה את עושה...

רק אומר שההנאה לא בהכרח הופכת את זה ללא רק בשביל הטוב

אני נחשב? @מדחיק?

אומנם היה מעניין אותי לשמוע דעה של רב בעניין.

מישהו יודע על משהו כזה? או יכול לשאול?

"...ישים הכוונה באכילתו, ושתייתו, ומשגלו, ושנתו ויקיצתו, ותנועתו, ומנוחתו בבריאות גופו לבד, והכוונה בבריאות גופו שתמצא הנפש כליה בריאים שלמים לקנות בחכמות וקנות מעלות המדות (ומעלות) השכליות עד שיגיע לתכלית ההיא. ועל זה ההקש לא תהיה אז כוונתו אל ההנאה לבד עד שיבחר מן המזון והמשתה הערב וכן בשאר ההנהגה, אבל יכוין אל המועיל, וכשיזדמן שיהיה ערב יהיה, וכשיזדמן שיהיה בלתי ערב יהיה... הכוונה בכל זה שיבריא גופו, ותכלית הכוונה בבריאות גופו לקנות חכמה... כי האדם כשיבא ויאכל מזון ערב אל החיך טוב הריח שנפש אדם מתאוה לו והוא מזיק ואפשר שיהיה סבה לחולי קשה או למיתות פתאום, זה ובהמות (אצלי) שוים, ואין זה פועל האדם מאשר הוא אדם, אמנם הוא פועל אדם מאשר הוא בעל חיים נמשל כבהמות נדמו, ואמנם יהיה פועל אנושי כשיאכל המועיל לבד ופעמים יניח הערב ויאכל הנמאס כפי בקשת המועיל וזה פועל לפי הדעת ובזה נבדל האדם בפעולותיו מזולתו... ואפשר שתהיה הנהגתו כלה לפי המועיל, כמו שזכרנו, אלא שישים תכליתו בריאות גופו ושלמותו מן החלים לבד, ואין זה חסיד, כי כמו שבחר זה הנאת הבריאות, בחר זה האחר הנאת המאכל או הנאת המשגל וכולם אין תכלית אמתית לפעולתה, אבל הנכון שישים תכלית כל מה שיתעסק בו בריאות גופו והמשך מציאתו על השלימות כדי שישארו כלי כחות הנפש אשר הם אברי הגוף שלמים, ותתעסק נפשו מבלתי מונע במעלות המדות ובמעלות השכליות, וכן כל מה שילמדהו מן החכמות ומן הדעות."

א"כ שניים יכולים לעשות את אותה הפעולה של אכילה(או כל דבר אחר)אלא שאחד יכוון אל ההנאה ואחד יכוון אל ה'טוב', התועלת.

זה הדבר הנכון לעשות ..
ועדיף ללכת ישר והרצון להיטיב זה פשוט לעזור לאחר אם את יכולה שזה די חובה בעיני

יכול להיות שהייתה אי הבנה בשאלה.

 

לעשות משהו רק בגלל שהוא טוב זה אומר שהיינו עושים אותו גם אם:

לא היינו יודעים עליו, לא היינו מבינים למה אנחנו עושים אותו, לא היינו מרגישים סיפוק, לא היינו זוכרים ממנו כלום.

 

דוגמא למעשה כזה:

כשה' ברא את העולם, לה' אין שום הנאה מכך, או סיפוק, או אפילו רצון לעשת את זה והוא עשה את זה בכל זאת.

 

זה קצת מוזר. נחשפתי כמה פעמים כשהתעסקתי בשאלה "למה ה' ברא את העולם?" להסברים שאמרו מפורשות שה' שונה מכל יצור קיים, אנחנו עושים משהו רק אם אנחנו רוצים לעשותו, לה' אין את המגבלה הזו. כנראה שיש חולקים על זה...

מנעה בפסח מרווקים ליסוע למשפחה לליל הסדר והגזימה בצורה פרועה עם התקהלות של 2 אנשים ויציאה מהבית מרחק של 100 מטר...! מה שתרם לחוסר משמעת שמלווה אותנו עד היום
ואם היתה מחזירה סגר מיד בפרוץ הגל השני כשהיה פחות מ2000 חולים אולי היינו ניו זילנד.
ולאחרונה הוציאה תכנית רמזור ממוקדת בחודשים איחור ומטילה סגר מחמיר מאוד בניגוד לקיבולת וההיערכות בבתי החולים שגדלה, המלצות המנהלים והגורמים המקצועים ושל רוני גמזו כשעדיין אנשים פגועים כלכלית מסגר פסח
וכמובן לא פיצתה כראוי עמצאים שנפגעו ואני לא קיבלתי שקל על סמך דוח הוצאות של שנת 2019. למרות שהחלק המשמעותי הוא של 2020

לא מאמינה שהפתרון הוא בלסגור את המדינה.

אני מרגיש שהמצוקה לא ממש הובנה מהדברים שלי.

ניסיתי לערוך ללא הצלחה. מוסיף עכשיו גם קצת בתור פריקה..

 

מנסה להוסיף קצת שתבינו את הסיטואציות. למשל הוא שומע צפירות של מכוניות בחוץ קרוב לבניין שלנו,והוא מסוגל לשתוק ולהיות עם החרדות שלו ופתאום לתת צרחה. וכולנו קופצים. או למשל להיות בשקט ואחרי ריב קטן איתנו הוא שותק המון זמן ופתאום משום מקום נותן כזו צרחה שאם אני אגיד שכל הבניין רועד זה יהיה "נעים מידי" לצרחה הזו. משהו מאוד מחריד. כאילו בלי קשר לכלום. שתיקה שתיקה. ואז צרחה איומה מתמשכת בערך 5 שניות. היו פעמים שחשבתי "אוקי זהו. עכשיו מישהו מהשכנים בטוח הזמין משטרה" . ולא. אף אחד לא מזמין ולא עושה דבר. היה גם הפלת כסאות על הרצפה למרות שזה מקרים די נדירים אבל גם זה קרה מספר פעמים..

 

חשוב לציין שזה לא מישהו אלים מטבעו. 

הוא מאוד מחושב ומדבר ממש חכם לפעמיים. אבל המחלה עושה את שלה..

למשל אחרי סיטואציה שקרתה לפני שעה בערך . כרגע הוא מדבר רגיל ומפוקס ורגוע ..

מה שנותן לאמא שלי עוד "זמן אוויר" ...היא פשוט לא מבינה שאם היא לא תגיד "סטופ" זה לא יפסק.

בגלל שהחליפו לו פסיכיאטרית והיא שמעה על כל המצבים בבית היא

העלתה לו מינון של כדור מסויים. בד"כ הוא היה חוזר לדיור מוגן ואז שוב לבית אז המצבים לא היו בתדירות גבוהה.

אבל בגלל הקורונה והסגר,המצבים החמירו ואמא שלי עם המטפלת של הדיור מוגן החליטו לספר יותר לפסיכיאטרית ולהבהיר לה את הקושי . המטפלת אמרה לפסיכיאטרית שאמא שלי התבטאה ש"היא קורסת" .. 

אז כאילו זה ידוע לגורמים המטפלים שלו . הוא אפילו אמר במפורש למטפלת שלו אחרי שהוא נלחץ ממשהו ש"אני הולך להתאבד" ואז היא אמרה לו שהיא מחוייבת להעביר את זה לפסיכיאטרית. ודווקא שהיה לו תור קרוב דחו לו את זה כי היא נכנסה לבידוד..

 

השאלה באמת אם אי אפשר להכריח בנאדם ,עם עובדת סוציאלית או משהו לעבור לדיור במקום אחר..

כלומר,ההיגיון שלי אומר לי שכן ועל אחת כמה וכמה בסיטואציות של מחלות נפש.

יש מצבים שהוא אומר שהוא לעולם לא יעבור להוסטל ויגור איתנו כל החיים,ויש פעמים שהוא אומר שאם אמא שלנו תחליט להוציא אותו אז הוא יצא לדיור אחר. אמא שלי מאוד רוצה. הבעיה שהיא מסוג האנשים שמושכים דברים וקונים את ה"שקט" הזמני. אמרתי לה במשך שנים את הפגיעה בנפש של כל בני הבית מהסיטואציות האלה..ורק לאחרונה בגלל הסגר והמצב הבלתי אפשרי , ניכר שירד לה קצת האסימון, היא אמרה לי "אל תחשוב שאני רוצה שהוא ישאר פה" היא אמרה הרבה פעמים שהם הולכים ומתבגרים ורוצים להחיות את החיים שלהם גם. הבעיה היא שהיא אחת שקונה "שקט" זמני...היא לא אחת שתקח יוזמה לדבר ולהזיז דברים בכח..והיא כל הזמן מתחרטת על זה כשמגיעים למצבים גרועים.. ואחרי זה חוזר חלילה , למרות ההפצרות שלי ושל אחותי שחייבים כאן גורם יותר חזק מאשר פסיכיאטרית שלו או מטפלות של דיור מוגן...

 

 

אז התשובה היא לחלוטין לא..המינון שהיא העלתה לו לא שיפר בכלל את המצב..

רק בהתחלה קצת..אבל אחרי שבוע ומשהו הכל חזר למצב הקודם

נכון, זה בעייתי מאוד בתקופת הקורונה, אבל אין לי רעיונות אחרים. כי רק באישפוז פסיכיאטר ופסיכולוג יכולים לעקוב מקרוב אחרי המצב שלו ולהתאים לו תרופות/ מינונים אחרים. בהוסטל זה לא יקרה.

אני יודעת, על מה אתה מדבר וזה באמת קשה.

אולי אתה ואחותך צריכים איזשהו טיפול לעצמכם. אולי יש משהו לבני המשפחה של החולים.

רק ניכר שעם השנים המצב שלו מדרדר ואף אחד לא עושה כלום.

החרדות שלו הולכות ונהיות יותר ויותר קיצוניות. על דברים שטותיים. זה יכול להיות משהו שהוא יקרא עכשיו באינטרנט או דברים הזויים של לשאול כל יום איזה יום היום שלא לטעות בתרופות וכל מיני דברים כאלה. או למשל אם הוא בחרדות (מה שקורה המון המון פעמים במשך היום) אז כל הבית על קוצים. הוא מבקש מאחותי להיות בשקט והבית נכנס לסיחרור. ממש אסור לדבר גבוה או לצחוק ..השבתה של הכל פשוטו כמשמעו. אם ידליקו רדיו לשמוע חדשות הוא יבקש ישר לסגור או להנמיך. הכל מתנהל לפי המצבים הנפשיים שלו.

ברור לי שהוא צריך אשפוז. אבל בפעמים הקודמות לפני הקורונה כשהוא ביקר בשלוותה הפסיכיאטר שואל את אבא שלי אם קרה משהו בבית אבא שלי עונה לו שלא. הם פשוט הסתירו הרבה דברים וגם עכשיו אני לא בטוח עד כמה הם סיפרו את כל הדברים באמת. אמא שלי יודעת שיאשפזו אותו ופשוט מעלימה מידע. ואנחנו סובלים. למען הדיוק,היא דווקא מבינה שכלו כל הקיצים וגם סיפרה מצבים מסויימים אבל ניכר שהיא מקפידה לא לספר הכל כי היא לא רוצה שיאשפזו אותו וזה כל כך אבסורדי. כי המצב שלו רק מדרדר עם הזמן. היא טוענת כרגע שאם לא הקורונה היא היתה מכריחה אותו לעבור להוסטל...

למשל היה פעם ,בעצם כמה פעמים,שהוא שפך תה על עצמו על היד קצת. ואני בטוח שהיא לא סיפרה את זה לאף גורם עד היום חוץ מיום אחד שהגיעו מים עד נפש והיא זרקה את זה למטפלת מהדיור מוגן היא נדהמה היא ישר אמרה "מה? מה הוא עשה??".. אבא שלי אפילו לא בתמונה,עונה תשובות מאוד הזויות לצערי..הוא מהאנשים שלא מעורבים כל כך במה שקורה בבית וזה מתסכל. ואנחנו בתווך,רואים את המראות ושומעים את הקולות..ונהרסים לאט לאט..

 

אמרתי לאמא שלי, מה עדיף לך שהוא יתאשפז או שכולנו נסבול ואז הוא יתאשפז במצב קיצוני שלא יהיה לך שליטה עליו?.

ניכר שהסגר הזה והמצב הקיצון הזה שינה לה משהו במחשבה. אבל בינתיים זה לא התבטא בכלום. אמרתי לה,תתקשרי לפסיכיאטרית תתייעצי איתה! כאילו אני מדבר לקיר. רק רוצה שאני אהיה שוטר כל היום ויעזור לו נפשית. כאילו שאנחנו כאן מבריאות הנפש. היא לא מפנימה שצריך כאן מעשים קיצוניים.

 

לכן שאלתי,עם מי ניתן לדבר בכדי לקבל עזרה חיצונית? עם עובדת סוציאלית? הרווחה?

במקרה כזה שהאמא פשוט לא משתפת פעולה. והיא סובלת ושנים אומרת לי שהסבל שלה ענקי. אז למה את מחכה? לא ראיתי אדישות כזו בחיים שלי. כמה אפשר לסבול בכדי להגיד "עד כאן" . סליחה על האריכות זה פשוט תסכול של שנים..

יש דעות קדומות או פחד מפני אישפוז.
בתקופת הקורונה פתחו הרבה מוקדים בעיריות שאפשר להתיעץ בנושא של לחץ נפשי, חרדות וכו. אולי תמצא טלפון ותתחיל משם, והם כבר יפנו אותך לאן שצריך.

בן כמה אתה? יש מצב שאתה בעצמך מתקשר לפסיכיאטרית של אחיך ומדבר איתה?
ומי האפוטרופוס שלו - אימא? אם כן, אי אפשר לעשות כלום בלעדיה, אם אין סכנת חיים.

אני לא יודעת בן כמה אתה ומה המצב שלך בחיים. אולי עכשיו זה בעייתי, אבל כנראה היית צריך לעזוב את בית הוריך. אתמול.
ולמצוא ייעוץ/ טיפול כלשהו שמיועד לבני משפחה של חולי נפש.

ותמיד הדגישו לנו שאם אם אין סכנה לעצמו או לסובבים אותו אז לא יכולים לאשפז בכפייה.

הבעיה שלי היא שרציתי לעבור לפני החגים אבל זה גם היה אחרי המון פחדים בגלל הקורונה ובגלל שאני בקבוצת סיכון.

אמא שלי שיכנעה אותי שהחגים זה לא הזמן המתאים לצאת. ונשארתי. 

תמיד רציתי לעזוב כאן אבל הבעיה שזה גם עניין כלכלי,

כשרציתי לצאת ההורים אמרו שהם ישלמו עלי העיקר שיהיה לי שקט נפשי בחוץ..

אני יודע שעדיף לי פשוט לצאת ואני אומר את זה גם לאחותי,עדיף לנו לא להשאר כאן.

 

אמא שלי באה בטענה לאחותי שהיא זורקת לו מילים ומתווכחת איתה.

במקום להגיד,יש כאן בעיה שלמה שלא טיפלתי בה. זה מתסכל מאוד. 6 שנים בערך ועד היום שום דבר משמעותי.

 

אבל באמת השאלה שלי,לפי החוק,

האם אין אפשרות להוציא צו למישהו שמסרב להיות במסגרת שמתאימה לו וזה פוגע בבני הבית?

כלומר,אם אני היום מעל 18 וההורים שלי רוצים להוציא אותי הם לא חייבים לי כלום. 

למה כאן אף אחד לא מבהיר להורים שלי שאתם בכלל לא חייבים חוקית להחזיק אותו? אחי הוא אחד שאם יגידו לו שזה החוק ויוציאו צו הוא יגיד שלום וילך. ממש ככה,הוא ישלים עם זה כי לא תהיה לו ברירה. הוא תמיד אומר "אם יכריחו אותי אני אעזוב" . זה מאוד מסתכל שהפתרונות שעובדת סוציאלית מציעה למקרים בבית זה להזמין משטרה. כאילו מה? הבנאדם עם מחלת נפש מזה יתן? למה שלא תתנו הצעה קונקרטית של כפיית יציאה לדיור אחר?

 

שלא ישתמע מהדברים שאני להוט שהוא יצא בגלל שנמאס לי ממנו.

אני האחד שהכי עוזר לו בבית עד השעות הקטנות של הלילה שיחות עידודים,עד שנפל לי האסימון

שאני אחד הגורמים למצב להמשך. אני "מכבה השריפות" וככה המצב משתמר ולא מתקדם לפתרון מעשי.

 

בן כמה אתה?
יש זמנים שאפשר לדבר נורמלי עם אחיך?
מה איתו? הוא מבין שהוא צריך עזרה? הוא רוצה עזרה?
א"א לכפות עליו אשפוז אם הוא לא מסוכן באופן מוחשי לעצמו או לאחרים.
למי יש השפעה על אחיך?
אמא שלך נשמעת מאוד מעורבת רגשית, היא צריכה מישהו מבחוץ שיעזור לה לבחון את המציאות בצורה יותר שכלית-
למי יש השפעה עליה? דודה? שכנה? ולמה היא כ"כ מפחדת מאישפוז? היו חוויות טראומתיות בעבר מאישפוזים? היא נשמעת כמו אישה שצריכה המון תמיכה בעצמה. מי תומך בה?
יש עמותה שאני לא זוכרת את שמה שמייעצת למשפחות של מתמודדים, תעשה חיפוש בגוגל.

כן אפשר לדבר איתו בהיגיון,הוא יכול להשמע הכי חכם בעולם

ולפעמיים אומר גם דברים מאוד לא הגיוניים.. 

זה לא מישהו שכל היום צועק וכאלה. אבל כשזה בא,זה מאוד מלחיץ,ומסחרר את כל הבית..

לפני הקורונה המצבים האלה קרו אחת לשבועיים . עכשיו זה כמעט כל יום או יומיים.

 

לגבי אמא שלי,

נראלי לי שהקורונה והסגר שינו לה את המחשבה.

ניכר בתשובות שהיא עונה לו שפשוט נמאס לה. והיא מבחינתי הכי אדישה שיש.

מעולם לא נתקלתי בדבר כזה. היא פשוט קנתה שקט בזה שהיא הכריחה אותו לחזור לדיור מוגן כל פעם מחדש.

ואז בכי בלילה בטלפוון ו5 בבוקר הוא כבר דופק בדלת. כמה בנאדם יכול להיות אדיש או חסר הבנה של המצב?

את 6 שנים לא מצליחה להבין שכלו כל הקיצים? היית צריכה מצב של סגר בכדי להבין את זה?

אני פשוט מצאתי את עצמי מנסה להוציא ממנה הודאה שאני צודק. ובחיי,זה לקח לי שנים. עד לפני כמה זמן היא לא דיברה עם היגיון. אמרתי להם אני לא עוזר יותר איתו,נוח לכם המצב? תסתדרו לבד. נראה כמה תחזיקו מעמד בלי השוטר שמרגיע ומכבה שריפות. הפכתי לשוטר להעיר לאחותי, להרגיע אותו,לדבר איתו לתוך הלילה. ואני אחד שעבר מלא דברים בחיים עד היום והנפש כבר לא אותה נפש. אמא שלי לא פוחדת מאישפוזים אבל נראלי יש לה טראומה מסויימת ממחלקות סגורות שהוא היה בהם בגילאי העשרה. היא יותר אדישה ומושכת זמן וקונה שקט,מאשר מרחמת עליו..

בהצלחה רבה, נשמע ממש קשה

אין לי מה לומר, רק רוצה לאחל טוב ממש ובקרוב, ולחזק ידכם.

ואולי אני מדבר שטויות ואם כן תדלג, אבל אולי כדאי לנסות לשבת עם אמא שלך, אתה ואחותך, אבל שיחה אמיתית, שלמה, שלווה ונכונה.
להכין זמן לפני, את הזמן המושלם. לחשוב על לפחות פתרון אחד אידיאלי ופתרון אחד יותר 'פשרתי' למקרה שהראשון לא יתקבל. להכין את הדוגמאות מבעוד יום. לבוא רגועים, עם חיוך קל ורצון לעזור ולפתור.
לא מתוך אשמה על העבר. אלא מתוך הבנה והזדהות שהיא כנראה אבודה בדיוק כמוכם. הוא הבן שלה... לבוא מתוך הבנה, אך עם פתרון.
מתפלל ומאחל להצלחתכם.

אני יודע שהוא הבן שלה, אבל אחי תאמין לי.

6 שנים של המצב שתיארתי זה די ויותר. אנחנו לא חייבים להחזיק אח בן 35 שמסרב לקבל טיפול

בגלל חרדות שיש לו,זה פשוט בלתי נסבל. הוא פשוט אומר בפה מלא "אני נשאר כאן כל החיים" ואפילו שבתכלס אחרי כמה ימים הוא מסוגל להגיד ההפך הגמור והוא אכן אומר ההפך,אבל המשפטים האלה יכולים לשגע אותי דווקא בגלל האדישות ומשיכת הזמן של ההורים שלי. יום אחד הוא כל כך התמרמר, ובכה,וצרח וברח לנו לשירותים ונעל את הדלת. על דבר כזה היינו צריכים להזמין ישר אמבולנס בשבת. ולא. הם לא עשו את זה. ופחדתי שהוא עוד רגע לוקח ..ודוקר את עצמו.. עד כדי כך. אז כמה אפשר? צריך צו שפשוט יעבירו אותו למקום עם תמיכה עם צוות עם שיחות יום יום . שיקום מלא .. אני כותב מכאב ואני רוצה שיהיה לו הכי טוב שבעולם. אבל זה לא רק בא על חשבון הבריאות שלנו, אלא גם זה פגיעה בו עצמו. כי המצב הולך ומחמיר והוא לא מקבל טיפול למעט שיחה כל חודש עם הפסיכיאטרית.

ממש צרם לי ה"אנחנו לא חיייבים להחזיק.." ובכלל כל היחס.
אני מבינה שקשה ואני באמת לא שופטת ועדיין אם אתה צעיר ממנו (גם אם לא, אבל משוכנעת שאתה כנראה הרבה יותר צעיר ולכן צורם פי כמה) - אתה חייב לכבד אותו, חייב גם אם הוא אדם שמתמודד. להעיף מהר מהר את הביקורתיות. תהיה בטוח שכמה שאתה סובל הוא סובל הרבה הרבה יותר ממך. אתה יודע מה זה לדעת שהוא כביכול נטל על המשפחה? ולהוסיף על זה שהוא לא מסוגל (כנראה לפחות לפי ראייתו כרגע) לנהל חיים עצמאיים? וההתמודדות והקשיים עצמם?
לפני שאתה יורה אש, למרות שמאוד קשה, תעצור ותתבונן- הוא בן אדם מרגיש כמוך כמוני. מה עובר עליו. בטח איזו בדידות ואיזה סבל ואיזה חוסר אונים. מה זה לספוג זלזול מבני המשפחה שלו ועוד יותר מאחים צעירים ממנו. להרגיש לא יוצלח. אני רק עוצרת רגע לחשוב מה כנראה עובר עליו ובא לי לבכות. אני לא יודעת מאיפה אנשים כאלה מוצאים כוחות להמשיך לחיות.
מגיע לו שיהיה לו טוב. וגם לך.
אם אתה לא מסוגל להועיל, שזה אומר בראש ובראשונה לפתח יחס של אהבה, חוסר שיפוטיות וחמלה כלפיו לפחות תנסה לא להזיק-
תנסה כמה שיותר לפעול בצורה עניינית לפי צורך אבל גם לנטרל רגשות שליליים כלפיו. הוא לא אשם שהוא חולה, תהיה בטוח שאם הייתה לו אפשרות הוא היה בוחר להיות בריא ומתפקד.

סליחה שכתבתי קשה, ברור לי שמאוד קשה לך, לכם אבל נראה שתוכלו לעזור אלו לאלו רק אם יהיה שינוי ביחס הבסיסי למרות הכל.

בהצלחה וסליחה.

כמו שציינתי אני היחיד שעוזר לו להתמודד והשקעתי בזה כוחות אדירים על פני כמה שנים טובות.

תמיד כשאני רואה אותו בחרדה או בדיכאון אני בא ושואל מה קורה ועומד ומקשיב לו כל כך הרבה למרות שממש קשה לי כי אני גם עובר דברים. כך שלא הצלחתי להבין איך בגלל משפט אחד שכתבתי הסקנת שאני לא מתחשב בו..

אם לא אני,הוא היה מגיע למצבים נוראיים..אם לא אני שמייצב בכלל את כל הבית במצב הזה,הכל כאן היה קורס.

 

ככה מדבר אדם מיואש.

אם הגעתי למצב שאני כותב את זה,כנראה שיש סיבה טובה לכך.

לפעמיים צריך להפעיל שכל על פני הרגש,אם הבנתי משהו במשך השנים הללו,

זה שאם אתה נותן לרגש שלך לשלוט. אתה לעולם לא תוכל לעזור לו או לנו כמשפחה.

וככה גם הסברתי לאמא שלי,אם תפעילי רחמים עכשיו,לעולם הוא לא יצא מהסיחרור הזה. אסור להפעיל כאן רגש בסיפור הזה.

וניסינו אין ספור פעמים האמיני לי.

 

לשאלתך לגבי הגיל,הוא גדול ממני בכמה שנים בודדות

אני שומע עכשיו את אמא שלי ואת אחי מדברים עם מישהי 

והיא מנסה לקבל ממנה עזרה איך לייצב את המצב המתיחות בינו לבין אחותי.

והוא מסביר שם הסברים על סיטואציות בניהם. אני לא אחד שמקלל אבל בחיי, אני לא יודע מה לעשות כבר.

אתם מבינים את האבסורד? את משיכת הזמן? את זה שהוא לא מקבל טיפול והם משחקים בתפל במקום בעיקר?

סיוט..

והקושי שלכם

קראתי חלק מהתגובות ולא את כולן, אז תסלח לי אם אני חוזר על דברים. וכן אם הדעה שלי קצת 'שונה'.

אני הקטן חושב שההתמודדות שלך (ושל אחותך) כרגע היא קודם כל במישור מרכזי אחד- וזה לדאוג לעצמכם. לבנות את החיים שלכם

אולי הבנתי לא נכון, אבל הבנתי שאתם האחים- רווקים וחיים בבית.

המתח שמתלווה למציאות החיים שלכם, קשה מנשוא.

ויש פה הרבה מעגלים של צער- אחיכם החולה, קודם כל, בראש ובראשונה. החיים שלו בפח, ולא נראה שיש כרגע דרך מילוט.

ההורים שלכם. זה צער בל יתואר. לראות שהבן שלהם לא מתקדם- אלא נסוג אחורה. והאימה הנוראית מה יהיה איתו ביום שבו הם כבר לא יהיו פה כדי לתמוך בו. מי יעזור לבן שלהם. מי יחזיק אותו וישמור אותו בחיים, במיעוט צער וכאב, וברווחה מסויימת.
הצער שלכם כאחים. זה נורא. זה כאב מאד גדול, וזה רק מתעצם בגלל החיכוכים- שהם בלתי נמנעים, כשחיים יחד בבית איתו. זה לא שזה 'בגללו', הוא לא 'רע'. הוא מסכן, מסכן גדול מאד, ה' נתן לו תיק נוראי לחיים, שאף אחד לא היה מאחל לעצמו.
הוא מסכן, וזה עדיין מאד מאד מאד קשה לחיות איתו. וצריך ללמוד לחלק בין זה שלא מאשימים אותו אבל מבינים שקשה לחיות איתו- והקושי הזה הוא לגיטימי, אף אחד לא היה מצליח יותר טוב במקום שלכם.

אני חושב שההתמודדות שלכם כרגע היא לדאוג לעצמכם. לבנות את החיים שלכם.
לדאוג לעצמכם למקום לפרוק. אולי ביניכם, קודם כל. אבל גם ליווי מקצועי. זה עולה הרבה אבל שווה זהב. ללכת לפסיכולוג/עו''ס קליני עם המלצות טובות, ועם נסיון ורקע בקשיים המדוברים.
וגם, לעזוב את הבית. אולי אני טועה, אבל אני חושש שהמגורים בבית אחד כך גובים מכם מחיר בל יתואר. ומעבר למקום 'בריא יותר' תעשה לכם טוב. לרוגע שלכם, לרווחה הנפשית שלכם.
כמובן, זה יכול להיות הרבה יותר מורכב מאיך שכתבתי אתזה. שלל שיקולים- משפחתיים, כלכליים, תעסוקתיים.
אבל שווה לחשוב רגע על האופציה הזו, ולחשוב עליה ברצינות.
אתם לא 'אגואיסטים'. אתם לא 'בורחים'.
זו לא ההתמודדות המרכזית שלכם. ההתמודדות שלכם היא לבנות את החיים שלכם. ויש מידה מסויימת של אגונצטריות שחיונית עבורנו כדי שנוכל לשרוד ולהתפתח

מקווה שתמצא מה ממה שכתבתי כאן כמועיל עבורכם להמשך ההתמודדות הקשה. ה' ישמח אתכם ויהפוך לכם לטובה ולאורה. בהצלחה

וגם זה רק כאשר יש להם תוכנית ספציפית כזאת למצטיינים.

אבל בהחלט יכול להיות שאני פשוט לא מכיר הכל...

אני מאמינה באופציה ב.
כי מהניסיון שלי על עצמי, אם מתנתקים לתקופה מסויימת מעניין שאתה "מכור אליו" במידה כזו או אחרת, ויש צפי שתחזור אליו מתישהו,(זה יכול להיות גם בדיאטה ובכל נושא דומה)אז איפשהו אתה רק תחכה לשניה שתחזור ותממש את הרצון "התאוותני" שנמצא בך(לא ידעתי איך להגדיר את זה,נגיד ככה).
ובדרך כלל השיטה הזו לא תצליח לאורך זמן.

ואם זה הדרגתי,אז הכל בטיפין טיפין,ואין לך איזה ציפיה למשהו,ואתה תוכל יותר להחיל את השינוי ובאמת לשמור עליו לאורך זמן.

זו לעניות דעתי, אבל שתדע שכל שינוי קשה,במיוחד בענייני מדיה ובתקופה כזו ש ה כ ל במדיה,לצערינו הרב(סגר וזה..).

 

לצאת מכל קבוצות הוואטסאפ 

 

להפעיל אפליקציה של גוגל שחוסמת את האינטרנט לאחר X שעות 

+ נותנת לך מעקב על השימוש. 

בהחלט עוזר לראות באופן מוחשי 

איך קוראים לאפליקציה?

שכדי להגיע למקום המאוזן צריך לעבוד כמו עם מוט ברזל. אתה מעקם לצד אחד ואח"כ לאמצע. א"א ישר להגיע לאיזון.
לכן לפי זה הדרך היא לכאו' דבר ראשון להקצין לצד השני, להתנתק מהסמארטפון, אח"כ לחזור אליו לאט לאט.

מנסיוני הדל זה הרגל שלא מצריך תהליך. זה כל כך חיצוני לאדם שניתוק מידי לא מביא לתחושת חוסר גדולה ולרוב רק להפך. תחושת שחרור שאין כמוה.

בניגוד לניתוק בתהליך ששם תוך רגעים האדם חוזר למצב הקודם

והיום אני מכור לקינואה וללחם מלא, אני יכול לומר לך חד משמעית, אופציית ב.
בהתחלה ניסיתי להפסיק ג'אנק פוד בבת אחת, זה עבד 3-4 ימים שלאחריהם נפלתי בזה הכי חזק בעולם והייתי שובר את הצום וטורף ג'אנק בכמויות.
לאחר מכן הפסקתי עם קולה. צמצמתי במעט ממתקים. הפסקתי שתייה ממותקת. צמצמתי עוד קצת ממתקים. מאותה הנקודה עברו יותר משלוש וחצי שנים של עליות וירידות (שבהם לפעמים הייתי משתמש בטכניקות כמו להשאיר את הארנק בבית) והיום כבר שנתיים בערך שלא נגעתי בשום חטיף. שנה שעברה לא אכלתי גלידה אחת כל הקיץ וקרמבו אחד כל החורף. אם אני נוגע בדברים האלה כואבת לי הבטן. אתמול כשתרמתי דם, אכלתי פתי בר (פעם ראשונה אחרי שנים) ולראשונה בחיי הטעם שלו היה מתוק עבורי. עד כדי כך נעשתי רגיש למתוק.

אם כן - אז זה מה שיש.

אם לא - אז אתה לא תקבל את זה.

כמעט סגור שלא שיבצו אותי להו״ד אבל אני כן רוצה לדעת איזה עוד אופציות אני יכול לבקש

במיוחד אהבתי את השניה ממש מקורי והתוצאה מדהימה.

שאתה זוכה להתוודע לזה

תותח אתה שזיהית

נתקענו שם פעם עם הרכב
חשבתי בהתחלה שזה שם אבל לא רואים את המנזר או מה שזה למטה.. ואז אמרת מצפה יריחו, אז טוב לדעת שזיהיתי נכון

לצאת לתור את הארץ על שתי רגליי

אם ככה עשיתי את שלי

אחלה שם יש לך, רק חסר ה' להפוך אותו למושלם... (תרתי משמע)

חח ולגבי השם את באמת צודקת, איך זה להיות כליל השלמות?

או - איך להכנס לשם?

קורונה - לוח בקרה

חולי קורונה בישראל: תמונת מצב | שירותי בריאות כללית

בנוח ושלא ישפטו אותם  כמו המכרים שלהם..

למשל ''מי גרם לכך שמומין לא התעורר בבוא האביב, ומי לבסוף העיר אותו''

לק"י

ולא בגלל הגיל הצעיר מידי

להתוודות לכמה ניקים שהם מתחת לעשרים והם כאן

משבח אני את העצלנים בחג

לא צריך להיות כזה ממלכתי⁦⁩

אולי כדאי שתלך לאנדרדוס
(יש פה מצווה הבאה בעבירה...)

הסוכה שלנו פתוחה. בואו להיקנס.






בדיחה מהווצאפ, מודה.

איך מחדשים פרופיל סטודנט כשאגודת הסטודנטיות לא מביאה מדבקה של השנה החדשה על הכרטיס סטודנט?

את לא יכולה עם אישור לימודים ?

שאלתי במשרדי הרב קו ואמרו שצריך אישור לימודים וכרטיס סטודנט עדכני

אולי דיגיטלי? או שישלחו ?
אני ביקשתי משהו ושלחו לי

תעשי דרך אפלקיציה של רב קו. כל מה שנדרש זה טלפון תומך nfc, וזה יכול להיות גם טלפון של חבר..

אלה ההנחיות משנה שעברה, אבל זה תמיד אותו דבר כבר 6 שנים לפחות:

הפלאפונים שלנו לא תומכים nfc ויש סגר

וצריך להביא אישור לימודים