אבל זה לא בדיוק כי לפי דעתי הנאה היא מצב אידיאלי, אז אין 2 אפשרויות.

אולי הטוב הוא 'להתענג על ה' ית' וזיו שכינתו", וההנאה הכי גדולה שיש היא לעשות "טוב"?

נ.ב.

אני לא אומר את דעתי אלא רק מעלה אפשרות.

האם צריך לעשות טוב גם בלי ההנאה שזה מביא\יביא?

לשתי האסכולות - הדוניזם, ולעומתה הגישה הסטואית.

הראשונה גורסת שהאדם מבקש את התענוג, והאחרונה גורסת שהאדם מבקש אחר מה שחובה עליו. זה מקביל לשתי האפשרויות שהצגת. זה נעשה כי זה גורם לי לתענוג, או שמא כי זו חובתי?

ויעויין בהקדמת רמח"ל למסילת ישרים - 'יסוד החסידות ושורש העבודה התמימה הוא - שיתברר ויתאמת אצל האדם מה חובתו בעולמו וּלְמַה צריך שישים מבטו ומגמתו בכל אשר הוא עמל כל ימי חייו. והנה, מה שהורונו חז"ל הוא: שהאדם לא נברא אלא להתענג על ה' וליהנות מזיו שכינתו'.

מה יש כאן???

גם חובה וגם עונג?

אכן כן. התשובה של הרמח"ל היא שאין סתירה. ולפירוט יותר ותשובה יותר מבוארת, יסתכל נא בשיעור יפה ממש של הרב שרקי (חח כל השיעורים שלו יפים...😅):

ישנם שני מושגים שונים

"הנאה"

"טוב"

"הנאה" זה אמור להיות משהו אישי ו"טוב" זה משהו כללי?

האם אני מעדיף את האינטרס האישי על פני האינטרס הכללי או להיפך?

אין לי אותו לפני אז אני לא יכול לצטט.

העניין זה הטוב גם אם אין הנאה

אולי ככה אגלה מי חולק וגם אבהיר מעט את השאלה.

לדעתי המטרה היא הנאה, לא במובן הצר של המילה אלא כמו שהדגמתי. גם מטרת ההידבקות בה' היא ההנאה שבכך.

אני לא הצלחתי להבין באמת מה טוב ב"טוב" (שמתי לב איך זה נשמע, אבל נראה לי שהבנתם את הכוונה).

למה שאעשה משהו רק בגלל שהוא "טוב"?

אשמח לתגובה לדברי.

@טיפות של אור @אוי טאטע! @אוא"ר @rivki @hartkebhdxcrd @advfb @תפוז סיני @חסדי הים @נפש חיה. @זאב בודד @חיות צבעונית.

סליחה אם שכחתי מישהו, וסליחה אם זכרתי מישהו שלא רוצה שאחפור לו.

 ה'טוב' הוא "רק" אמצעי.

זה נשמע אחלה דבר לתורת הסוד, כי זה באמת סוג של סוד, שנראה שלא סיפרו עליו לכולם...

אבל ממש לא הבנתי איך אתה מגדיר טוב.

דבר איתי בהגדרות מדוייקות. אתה יכול.

"טוב" = מצוות\עבודת ה'. כל מה שאנחנו עושים כי ה' צווה.

אני מניח שלא הגדרתי טוב את המונח "טוב" כי אני סוג של חולק עליו, מקווה שעכשיו זה מובן.

אז אין אפשרות לדון בצורה משמעותית על השאלה שאתה מעלה.

אפילו יכול להיות כשתברר לעצמך את ההגדרות התפיסה שלך תשתנה.

ואם שמת לב בעצם המשפט אמרת - "אני לא מגדיר טוב את המונח טוב"

השתמשת בו בצורה רגילה.

תבדוק מה זה אומר.

לפי ארגז מילים שאני מכיר, המילים "טוב" ו"רצון ה'" הם ממש לא חופפים.

אז זה היה ממש צועק. יכול להיות שאתה צודק. יכול להיות שבעצם אני בונה פה יותר על רגש\אינטואיציה, ולא על שכל.

אולי זה נובע מכך שאני יודע איך אני יכול לתקוע את עצמי.

בהצלחה עם זה,

אני לא חושב שאני יוכל לעזור לך חח

אולי אוכל להציע לך להשתמש בחשיבה ה'קרה' שלך כמו שאתה יודע ;)

אמר.

כמו שעשיתי כרגע.

נשמע לי שאתה אדם יודע לנתח מושגים באופן בסיסי.

רק תשים לב להגדרות בהם אתה משתמש. זה ממש לא קשה.

אין לי באמת מה לענות על זה לשכל. אז אשאל כך:

ב. מי אמר? דהיינו, האם מישהו גילה לך ש"טוב" הוא בהגדרה משהו שראוי לעשות?

האם יהיה הגיוני לעבוד לשם התפוח?

נגיד אני מגדל עץ בשביל התפוח, לא בשבילי, בשבילו בשביל התפוח. את הטענה שלך (שאני באמת לא יכול לענות עליה ועוד מעט אדגים), אפשר לומר גם על מי שעושה הכול בשביל התפוח.

אבל אני לא מצליח להגדיר למה הנאה היא שונה מהם. כמו שאמרתי ל-@advfb אני חושב שההנאה היא המטרה אבל אני לא מצליח להגדיר למה היא טובה יותר מ"טוב" או מ"עבודה לתפוח".

אשמח אם תאיר את עיני.

לנסות להיות טוב או לנסות לעבוד למען תפוח.

רגשית, אנחנו מעדיפים את ההנאה\נוחות וכן על זה הדרך. אומנם יש יוצאי דופן שמעדיפים "טוב".

עכשיו, או שנלך לפי הרוב, ואז המטרה תהיה הנאה, או שכל אחד (כולל זה הסוגד לתפוח), ילך לפי שלו.

אצלי זה - הנאה. ואצלך (@טיפות של אור), אני מניח שזה "טוב".

תיקון קטן: רוב האנשים יודעים מרגישים שעדיף לעשות טוב. הם לא תמיד מצליחים. אני מניח שהתכוונת לזה.

אני, בכל אופן, חולק על זה. רוב האנשים חושבים שהנאה היא המטרה.

להשתנות.

תראה לו בד אדום, הוא מבין את מה שהוא רואה, הוא רואה צבע X.

תראה לו בד ירוק, הוא עדיין מבין מה הוא רואה, הוא רואה צבע X.

אתה רואה בד אדום ואתה רואה אדום.

אתה רואה בד אדום ואתה רואה אדום.

ואני לא רואה עליונית שכלית או רגשית של "טוב" על פני "הנאה".

אצלנו, אין לאף אחד מהם עליונות.

גם אם אצל הקב"ה יש, לנו אין סיבה לעשות טוב לכשעצמו.

חוץ מזה שזה רק בהנחה שאנחנו מקבלים את אופציה 1 מהשרשור הקודם.

לנו אין סיבה לעשות דווקא טוב מבחינה שכלית, ולי ספציפית גם לא מבחינה רגשית.

לא הבנתי את זה:

(אני ואתה וכולם מכירים את המושג הזה, ורק 'מצביעים' עליו)

לא הבנתי את:

אנסה להסביר את הסוף:
אי אפשר להגדיר צהוב לעיוור.
אנחנו פשוט מצביעים לילדים קטנים על דברים בצבע צהוב, והם לאט מבינים מה זה.

אין סיבה הגיונית לעשות אף אחד מהם, נכון?

אז אנחנו עושים לפי הרגש, כל אחד מרגיש משהו, ועושה את המשהו הזה.

הגיוני לעשות את זה כי הרגש שלך אומר לך לעשות את זה, או בגלל מניע אחר.

(אין בעיה, קורה לכולם. כל עוד אתה שם לב לזה, זה סבבה, ככה עדיין שולטים בזה.)

כבר אמרנו שלכאורה עושים מה שמהנה ואז אמרנו למה? ואז אמרנו כי הרגש אומר לנו לעשות את זה, ואנחנו מקשיבים לו. למה?

איני יודע.

לך, כנראה יש את ההנחיה הזו, אחרת לא היית עושה את זה. (קראתי לזה לפני כן "רגש" אבל השם לא משנה.).

לי - אין.

למה שאקרא אותם?

הרי ברור לי שאני לא עושה שום דבר כי הוא "טוב". אני עושה רק מה שיגרום לי הנאה, כי אין לי את רגש ה"טוב".

למה שאנסה לשנות במכוון את הרגשות שלי (אומנם אני לא חושב שספרים בלבד יוכלו לשנות משהו. הרי בשביל לשנות רגשות צריך משהו קצת יותר רציני, משהו כמו שטיפת מוח [שזו, אגב,  אחלה תיאוריה שתסביר רגשות מסוימים אצל דתות למיניהן.] בכל אופן אני לא רואה כעת תועלת רצויה בקריאה זו אם יש בה תועלת בכלל.)

יש לי תשובה בשבילך:

אתה: "מדחיק, שווה לך שיעשו לך שטיפת מוח כדי שתרצה לעשות רק טוב, ואז תקבל יותר שכר בעולם הבא כי עשית דברים רק בשביל טוב".

אני: מעניין... אני צריך לחשוב על זה. יש לך מספר של שוטף טוב?

אני אכן נהנה מפילוסופיה, אבל לצערי, כמו שמי שמכיר אותי טוב יודע (אני, לדוגמא, מכיר אותי טוב ואני יודע...) שאני שחצן בטירוף (זו, לפחות, התיאוריה שלי על עצמי .התיאוריה אומרת שיש לי סוג מיוחד של שחצנות שלא בולטת לעין בגלל שהיא כל כך חזקה. אולי אסביר בפעם אחרת) , ובגלל זה (או מסיבות אחרות), אני פחות אוהב לקרוא את הנושאים האלה, בגלל שאני כל הזמן רואה את הפגמים בדברי הכותב (שמתי לב שכתבתי "דברי הכותב") ואני חושב שאני צודק. לכן (ואולי זה באמת מסיבות אחרות) אני אוהב יותר דיונים עם אנשים. אני לא יכול לדבר עם ספר או להקשות עליו.

בגלל שעכשיו אני עדיין בדעה שהנאה היא אחלה טעם, אני לא מסכים אתך, אבל בהחלט אם אי פעם אחשוב שלא, אני מניח שאלך לפי האפשרות שלך.

יש כל מיני דתות על כל מיני דברים. לדעתך, הם עושים את המעשה הנכון?

לדוגמא דת שמקדשת את האומנות. האנשים שם מרגישים שזה הדבר שצריך לעבוד אותו. אז לדעתך גם הם עושים את המעשה הנכון?

@טיפות של אור

ברור שאתה מגדל עץ תפוס בשבילך, לא משנה איזו סיבה יש לך, אבל זה תמיד יהיה בשבילך.

גם אם נורא אכפת לך מתפוח (?) זה נובע האכפתיות שלך ולא מהאכפתיות של התפוח. 

בדומה לאדם שעובד באמת בשביל ה"טוב".

(2 המקרים לא הגיוניים, אלו מקרים תיאורטיים)

אבל אני לא יודע בדיוק איך.

אולי בגלל שאנחנו מתחברים רגשית לעבודה בשביל הנאה. לא יודע, צריך לחשוב על זה.

זה עדיין מגוחך, אתה בעצם מסכים שהגיונית, באותה מידה אפשר לעבוד בשביל התפוח.

חוץ מזה שגם לפי דעתך "הנאה" היא מטרה שוות ערך ל"טוב", בטח אם אנחנו הולכים לפי הרגש, שם ברור ש"הנאה" היא המטרה.

אז גם למבוגרים מותר לעבוד למען ההנאה

רגשית, לכל אחד יש את שלו.

לא כל מי שמתבונן בעצמו יודע שטוב נעלה מהנאה - אני, לדוגמא. (אם כי אפשר לומר שאני לא מתבונן בעצמי.)

זה ציטוט מויקיפדיה:

"המעשה הוא מעשה טוב משום שהוא גורם הנאה, ולא גורם הנאה משום שהוא מעשה טוב."

כשל נטורליסטי – ויקיפדיה

אבל יש בעיה, אנחנו לא הקב"ה. אין לנו שום סיכוי בעולם (וגם מחוצה לו), לעשות משהו בלי ההנאה שבכך.

וכמו שאמרת זה באמת פרדוקס. אבל עדיף להגיע לפרדוקס מאשר להישאר באין תשובה.

זה בלתי אפשרי, אפשר מקסימום לעבוד על עצמך (במובן הרע, של לשקר, לא במובן של לבנות).

אם אני לא ה' - זה בלתי אפשרי.

שהוא עושה הכול ללא שום אינטרס.

האם אנחנו יכולים להיות "טוב מוחלט"? האם אנחנו יכולים להיות ה'?

גם מי שנלחם למען עמו, זה אינטרס, הוא מרגיש טוב כשהוא עושה את זה, והיה מרגיש רע אם לא היה עושה את זה.

כי אתה לא עושה את זה כי זה טוב אלא כי זה נותן לך הנאה.

לא הייתה מהטרה היחידה+אין בעיה בהבראת בנו.

שוב: ידוע לנו רק על אחד שעשה\עושה דברים בלי מניע, אין עוד.

אם לא הייתה בו הנאה.

אם אדם עושה משהו טוב בעולם הזה, יש לו מניע.

אתה אומר בעצמך - "כרגע".

אישית אני חושב שגם כרגע יש לו סיפוק מכך שהוא עושה את המעשה הנכון.

אפילו שתכל'ס כל ההנאות הן בעצם רגשיות, אבל לא משנה...

"האם אפשר לעשות מעשה כשאין שום הנאה"?

לאל.

בעולם הזה (לא ידוע לי מה קורה בעולמות אחרים), לכל דבר שאנחנו עושים יש סיבה, מניע.

היחיד שידוע לנו שעשה משהו בלי שום מניע, זה ה', כשברא את העולם, או כל דבר אחר שהוא עושה.

אז זה בשביל ההנאה, ואם לא, אז בשביל מה?

ב. אני לא הולך לעשות את זה כי זה טיפשי, לפי רגשותי\דעתי.

ואפשר לשנות רגשות בכל מיני דרכים. חלקם לא מודעות.

עושים את מה שהם עושים כי זה מסב להם הנאה (רגשית, בדרך כלל).

הרבה אנחנו צריכים שהתכלית תהיה "טוב". וזה הפרדוקס.

יכול להיות שכדי להשיג את ההנאה הכי גדולה אני צריך לעשות בשביל ה"טוב" כמו הקב"ה.

"כאשר אדם עושה מעשה כי הוא 'טוב', המניע שלו נובע מהסברים שכליים." ?

לדעתי זה לא נכון. הרגע אנחנו הסברנו שזה לא נובע שהשכל, אלא מהרגש. שכלית אין שום סיבה לעשות משהו בשביל הטוב, אא"כ זה בשביל ההנאה (ראה את דברי "אוי טעטע!").

"זה קיים בשורש הרצון של האדם" - זה רגש, לא שכל.

אז המושכל הראשון של האדם הוא לעשות טוב לשם הטוב כדי להגיע אל הטוב המוחלט.  - ומה מיוחד בטוב המוחלט?

(רק אומר שאני לא מכיר את הסיפור אז אני מתבסס על דבריך, ועל ההגיון שלי.)

לא רק הנאות גופניות נחשבות הנאה.

הנאה, = תועלת = מניע.

אדם שאוכל אוכל לא בריא בגלל שבוא טעים, מפיק תועלת. הוא נהנה כשהוא אוכל את האוכל, זו תועלת.

ב. חולק. אם הוא היה מרגיש אחרת ביחס למעשה, ברור שלא היה עושה את זה. הנקודה היא הרגש, לא השכל.

אם זה שכל, אז תסביר שכלית למה לעשות "טוב". 

ב. אאל"ט מישהו\י הביא\ה את ההקדמה לזוהר שאומרת שהמטרה היא הנאה.

ג. אין לי אחריות על אף אחד\חובה להסביר, אם כי זה יכול לחזק את דעתי אם אסביר אותו לשיטתי.

"יהיה חומד ומתאוה אל הגדלת כבודו, ומצטער על כל שימעט ממנו"

- זה די ברור.

אם כי זה דיון מעניין למה העושה מצוות מאהבה זה יותר טוב...

= הנאה.

דהיינו: בגלל שהוא הצליח לבנות את עצמו נכון, הוא חומד ומתאווה להגדלת שם ה' ומצטער כשזה לא קורה, לכן הוא מנסה להגדיל את שם ה'.

א. אוא"ר לא מסכים עם זה כי הוא אומר ש"טוב מוחלט" זה רק גילוי ה' בעולם, ולא אומר על ה' באמת.

ב. אפשר באותה צורה להוכיח שאדם יכול להיות כל יכול.

ג. האפשרו הזו אכן מסתדרת גם לשיטתי.

למה לא?

אני חושב שלא זו המשמעות של בריאה בצלם אלוקים.

 והגיוני שלכן אדם ירצה לעשות טוב, כי כמו שאתה אומר "לעשות טוב זו ההנאה הגדולה ביותר".

חפשו "ישר לאמת" ביוטיוב (כנסו לערוץ ותראו את כל הסירטונים)

להתענג על זיו השכינה כי זה טוב, ולעשות טוב כי זה גורם לו להתענג על זיו השכינה.

?

אם לא, הרי שהוא רגשי.

האם אתה יכול להסביר שכלית את הרצון לעשות טוב?

אם מדובר פה ב"יצר"\רצון שלא נובע ממשהו שכלי, כל אחד צריך ללכת לפי מה שהוא הולך (אני קורא לזה רגש, אפשר לקרוא לזה "טבע" או "רצון פנימי", זה לא משנה).

@אוא"ר @אוי טאטע!

בגלל שאין פה את המשתנה הרגשי בין אדם לאדם.

גם היום, וגם בעבר, תוכל לראות פילוסופים שחלקו זה על זה בסברות שכליות.

ב. אם כך, הרי הרצון ל'טוב' הוא דבר קבוע שאינו משתנה מאדם לאדם. אלא כל אחד פשוט לוקח אותו למקום אחר. יש כאלה שרוצים טוב לאחרים ויש שרוצים לעצמם אבל השורש של רצון לטוב הוא אחיד. לכן אין זה רגש גם לשיטתך.

ג. לא מסכים עם ההגדרה שלך, גם לגבי רגש יש דרישה מוסרית רגשית אוניברסלית. החברה מצפה מאדם שרואה זקן שנפל על הרצפה שירגיש כלפיו חמלה ויעזור לו...

גם לאחרים?

הרצון ל"טוב" לאחרים, האם צריך לעשות "טוב" לאחרים?

אם ה"טוב מוחלט" וה"הנאה" לא היו מחוברים כפי שהם,

האם היינו עושים את ה"טוב מוחלט"?

- לא. כי הנאה היא חלק ממה שהופך אותו להיות טוב מוחלט, כשאין בו את המרכיב החשוב הזה, לא היינו עושים אותו.

האם היינו עושים את מה שיגרום לנו הנאה?

- כן.

לא בגלל "טוב צוחלט" לכשעצמו.

אדם שמתנתק מהרצון הפנימי שלו ל'טוב' מתעורר בו רגש לחזור אל הרצון הזה, אבל לא המצפון העיקר אלא החיבור לרצון, המצפון הוא רק כלי ביטוי לניתוק.

נכונה. הרגש הוא הסיבה שהוא ממשיך לשמוע ל"רצון הפנימי".

אבל בין כך ובין כך, מה יעשה מי שאין לו את הרצון הזה, והוא עושה דברים רק כדי שיהנה, כי זה מה שהוא חושב לנכון...

לכאורה גם לפי דבריך, הוא לא צריך לשנות את דרכיו.

כאשר יש ניתוק, הרגש הוא כלי לעורר את האדם לחזור אל הכיון הנכון.

כמובן שאז הרגש הוא המשפיע על האדם, אך זה רק במציאות מקולקלת. זה כלי עזר, לא העיקר.

"האדם בעיקרון הולך אחרי השכל שלו, אחרי הרצון לטוב." אני חושב שזה לא שווה.

 הרצון לטוב הוא ממש לא שכלי.

אגב, אני בכלל לא חושב שהאדם הולך\אמור ללכת לפי השכל שלו. הוא אמור לבדוק מה הדרך הכי טובה של השכל לשרת את הרגש, או יותר נכון, לשרת את ההנאה.

הרצון לטוב הוא יותר גבוה מהשכל כמו שהשכל יותר גבוה מהרגש.

אנחנו חלוקים על ההגדרה של מה זה 'רגש'.

כלומר ככל שהאדם יותר מתוקן הוא הולך ע"פ הנקודה שיותר פנימית.

לפעמים הוא עושה בגלל רגש, מצפון, הנאה וכו'

אן הוא יותר מתוקן, הוא הולך ע"פ השכל וכו'

יותר מתוקן הולך ע"פ עצם הרצון הפנימי לטוב.

כמובן שאין זה אומר להתנתק מהשכל והרגש, ח"ו, אלא לדעת מה העיקר ומה כלי עזר ושמש לעיקר.

יש איזה רב שתוכל לשאול\ לומר לי לשאול, ואולי הוא יאמר את דעתו.... (אני מעדיף להגיע למסקנות רק כשאני רואה את כל הדעות בעניין)

יש איזהשהוא רב שאומר את זה או מה?

@טיפות של אור @אוא"ר

אמנם הרמב"ם שם מדבר על עניין מסויים אך הרעיון קיים גם כאן, וז"ל:

"...ישים הכוונה באכילתו, ושתייתו, ומשגלו, ושנתו ויקיצתו, ותנועתו, ומנוחתו בבריאות גופו לבד, והכוונה בבריאות גופו שתמצא הנפש כליה בריאים שלמים לקנות בחכמות וקנות מעלות המדות (ומעלות) השכליות עד שיגיע לתכלית ההיא. ועל זה ההקש לא תהיה אז כוונתו אל ההנאה לבד עד שיבחר מן המזון והמשתה הערב וכן בשאר ההנהגה, אבל יכוין אל המועיל, וכשיזדמן שיהיה ערב יהיה, וכשיזדמן שיהיה בלתי ערב יהיה... הכוונה בכל זה שיבריא גופו, ותכלית הכוונה בבריאות גופו לקנות חכמה... כי האדם כשיבא ויאכל מזון ערב אל החיך טוב הריח שנפש אדם מתאוה לו והוא מזיק ואפשר שיהיה סבה לחולי קשה או למיתות פתאום, זה ובהמות (אצלי) שוים, ואין זה פועל האדם מאשר הוא אדם, אמנם הוא פועל אדם מאשר הוא בעל חיים נמשל כבהמות נדמו, ואמנם יהיה פועל אנושי כשיאכל המועיל לבד ופעמים יניח הערב ויאכל הנמאס כפי בקשת המועיל וזה פועל לפי הדעת ובזה נבדל האדם בפעולותיו מזולתו... ואפשר שתהיה הנהגתו כלה לפי המועיל, כמו שזכרנו, אלא שישים תכליתו בריאות גופו ושלמותו מן החלים לבד, ואין זה חסיד, כי כמו שבחר זה הנאת הבריאות, בחר זה האחר הנאת המאכל או הנאת המשגל וכולם אין תכלית אמתית לפעולתה, אבל הנכון שישים תכלית כל מה שיתעסק בו בריאות גופו והמשך מציאתו על השלימות כדי שישארו כלי כחות הנפש אשר הם אברי הגוף שלמים, ותתעסק נפשו מבלתי מונע במעלות המדות ובמעלות השכליות, וכן כל מה שילמדהו מן החכמות ומן הדעות."

ישנם עוד מקורות לכך, אבל זה לא ב'שלוף' אלא צריך למצוא ולדייק.

בצורות שונות מה שנכתב בידי רבנים שנפטרו.

אגב, זו הייתה הסיבה שאתה חושב ככה או שזה חיזוק שמצאת לדעתך?

אחרי שלמדתי הרבה מקורות, פשוט גיליתי שהם עיצבו והשפיעו על דעתי (כך לפחות נראה לי).

בטוח שיהיה לנו עליהם ויכוח די דומה לזה שהתנהל לא מזמן...

לדוגמא שתיית 4 כוסות בפסח. או הנאות פיזיות כאלה.

את זה לא לעשות לשם ההנאה הפיזית...

אבל לא נראה לי שהפשט מדבר על הנאה רוחנית.

בכל אופן זה שלא כתובה האלטרנטיבה לא אומרת שהיא דווקא משהו מסויים.

האנשים הללו חיים בהרגשה שמטרתם בעולם היא לפתח את האומנות, כך הם מרגישים. לכאורה עליהם להמשיך כך, לא? (אגב מעניין שדווקא משפחות של אנשים כאלה, גם מרגישים כך, מה הסיכוי שדבר כזה יקרה? ראה את דברי על החינוך...)

כמו שאני טוען שאני מרגיש כלפי הנאה, ואתה כלפי "טוב".

המושגים מטרה, שליחות, יעוד, חובה, כולם קשורים הדוקות למושג טוב.

גם 'טוב' ו-'משמעות' הם מושגים קרובים מאוד.

אם מישהו חושב שמשהו הוא מטרתו בעולם, כמובן שטוב שיעשה אותו. להגשים את יעודך זה נהדר.

ובוודאי שהחינוך משפיע על כל תפיסת העולם שלנו, גם בשאלה 'מה עלינו לעשות'.

כמו שאתה עושה בשביל "טוב", שהם יעשו בשביל "אומנות".

אבל השאלה שלך נשמעת לי כמו: 

'אז אתה אומר שזה בסדר. כמו שאתה עושה בשביל "טוב", שהם יעשו בשביל "לעזור לאחרים" '

כמו שאתה עושה בשביל "טוב", שהם יעשו בשביל "התפוח". (אני מקווה שאתה מודע למשל הזה, אחרת אני יוצא קצת דפוק.)

שאנשים מנמקים את העיסוק שלהם באומנות במונחים של 'שליחות'

תקרא למשל מה שאמר יוסי שריד:

הבושם שאחרי הזוהמה | יובל שרלו

כשההנחה הבסיסית שלהם היא שזה חיובי (כלומר טוב) להגשים את השליחות.

מן הסתם, יש כאלו שרואים באומנות רק תחביב

אני התכוונתי לאנשים אחרים. פרימיטיביים, אם תרצה, שמחשיבים את האומנות כדתם.

הם עושים הכל למען האומנות.

אני חושב שגם הם וגם אנחנו עדיין עושים בשביל הנאה, גם אם חושבים אחרת.

אבל אתה, לא. אז לפי דבריך, הם עושים את המעשה הנכון.

(או אם תרצה, שאלה תיאורטית. ואז אאלץ למצוא מקור מוסמך יותר ממני)

יש אנשים שנמצאים בדת. הדת הזו סוגדת ל"אומנות".

הם מרגישים שזה הדבר שצריך לסגוד אליו.

לדעתך, הם עושים את הדבר הנכון?

אני לא מדבר על סתם אנשים שעוסקים באומנות, אני מדבר על אנשים שז הדת שלהם.

נכון, אני לא מכיר אותם אישית, שמעתי על זה, ואני חושב שזה אפשרי והגיוני.

לא לגמרי הבנתי מה אתה אומר על "צריך" ואני לא זוכר מתי השתמשתי במילה הזו.

מה?

במקום להתמקד במה שחשוב באמת.

פעם מישהו אמר לרב אבינר שהוא מפחד מפצצה גרעינית על ישראל. הרב אמר לו - כמות ההרוגים מסיגריות גבוהה יותר מהרוגים מגרעין פוטנציאלי וזה צריך להדאיג יותר (האמת שהוא ניסה לדבר עם ח"כים שיטילו מגבלות קשות על סיגריות ולא הצליח לו)

טופרובסקי היה מקריא בכנסת כל שבוע את ההרוגים כדי להזכיר

עברת פס לבן?

חצית צומת ברמזור באדום?

נתפסת עם היד והעיניים על הטלפון?

נהגת על 140 בכביש של 80?

הגיע הזמן להתייחס לרכב ברצינות הראויה, ולא כאילו מדובר ב''נו נו נו''.

א. העמדה לדין על ניסיון רצח, בדומה לאדם שמחזיק רובה ויורה לכל כיוון.

ב. תתקשר למורה לנהיגה שלך, תבקש ממנו שישריין לך מקום לעוד 10 שנים, כי עד אז הרישיון שלך יהיה פסול.

ג. הודעה מיידית לכל חברות הביטוח, שהאדם הזה עבריין תנועה, ושהן צריכות לשקלל זאת בפעם הבאה שהן מוכנות למכור לו ביטוח (בעוד 10 שנים).

ד. אם מישהו ייתפס בעבירה דומה גם לאחר חידוש הרישיון בעוד עשור, הפסילה תהיה לצמיתות.

רק ככה אנשים יתחילו לפחד לעבור על החוק.

נו באמת...

אתה יודע שזה בחיים לא יקרה.

אגב לשיטתך 70 אחוז מהנהגים רוצחים.

ב. זה היה גורם להרבה יותר מקרי פגע וברח.

ג. אפשר ליישם את שיטתך - מי שמוכר שומן רווי יואשם בנסיון רצח. אתה יודע כמה מתים כל שנה בגלל שומן רווי? כנל מי שנוהג במכונית לא חשמלית יואשם בנסיון רצח. אתה יודע כמה מתים כל שנה מזיהום אוויר?

מזה שיהיה נוכחות משטרתית על הכביש

ומי שמזגזג בין נתיבים בפראות/ לא שומר מרחק בצורה מסוכנת/ כל דבר מסוכן אחר

יוּרד מהכביש

זה קורה כל יום כל הזמן

ומשטרה אַיִן

ליכוד:

25

ישר:

24

יחד:

12

הדמוקרטים:

10

בן גביר, הרשימה המשותפת:

8

שס, ליברמן, יהדות התורה:

7

סמוטריץ', רעם:

6

יהיה תרחיש של תיקו או מהפך.

בפעם שעברה מרצ ובל"ד שרפו לשמאל כמעט 8 מנדטים. המנדטים האלה כנראה לא ישרפו להם הפעם.

ימינה של איילת שקד שרפה למרכז כ3 מנדטים. כנראה שהפעם חלקם ישרפו אצל וינטר.

ונועם + החרדים החדשים חותך מנדט אחד מהימין.

ככה שקשה להאמין שיהיה ניצחון לגוש הימין.

הימור שלי,

יהיה יתרון קטן (או גדול) לגוש השמאל + ערבים.

זה יביא לכך שגם אם לא יצליחו להקים ממשלה, הם יצליחו להוריד את ביבי מהשלטון.

כדי להפיל את ביבי, צריך שיהיה מועמד מוסכם אחר.

כלומר אם למשל אייזנקוט יצליח לשכנע רק 59 חברי כנסת להצביע לו, כי יש 10 ערבים שיצביעו נגד לכל ממשלה ציונית ועוד 51 חברי כנסת שרוצים את ביבי,

אז ביבי לא נופל אלא יש בחירות חוזרות שבהן הוא ממשיך להיות ראש ממשלת מעבר.

לפי החוק, הוא יכול להיות ראש ממשלת מעבר גם עד גיל 120, כל עוד אין חבר כנסת אחר שזוכה לרוב.

יסכימו לשים את האצבע בעד אייזנקוט. אפילו לממשלה של יום (או כל מינימום אחר אפשרי) העיקר שביבי והימין ירדו.

ויפרקו את הממשלה

ואז תהיה ממשלת מעבר ועוד בחירות

כאשר אייזקוט ראש ממשלת מעבר

כך לפחות אני קורא את המפה הפוליטית

זה נראה שיש סיכוי נמוך שהימין יצליח להשיג 61+

אולי אם יצליחו לשכנע ברגע האחרון את וינטר לפרוש.

מרגע שקמה ממשלה, היא ממשלה חוקית לכל דבר ועניין.

כדי להפיל אותה צריך להעביר הצעת חוק אי אמון בממשלה, החוק צריך לכלול 61 חברי כנסת שתומכים בהפלת הממשלה עם מועמד מוסכם על כולם לראש הממשלה החדש.

אם הערבים והליכוד יצביעו ביחד על אי אמון, זה אומר שהערבים יסכימו למנות את נתניהו לראשות ממשלה...

לא תמיד חברי הכנסת שלנו חכמים. אבל נראה שבחוק יסוד הממשלה הם חשבו בדיוק על איך למנוע דברים כאלה, כדי שממשלה שקיבלה רוב בכנסת תהיה כמה שיותר יציבה ולא תופל בקלות

כזאת שמביאה לעוד בחירות.

אף פעם לא בחרו ראש ממשלה ראש ממשלה חדש

אלא ראש הממשלה מיוזמתו הוביל את החוק לפיזור הכנסת, ובגלל שרוב הכנסת נמצאת בקואליציה אז יש לו רוב.

במילים אחרות, כבר הרבה מאוד שנים לא הפילו כאן ממשלה, בדיוק בגלל מה שכתבתי -זה מהלך לא פשוט בכלל.

אז אייזנקוט יגיד לערבים.

תתמכו בי לראשות הממשלה כדי להוריד את נתניהו

ומחר (או כל זמן מינימלי שאפשרי) אני מפזר את הכנסת.

אני חושב שהערבים כן יתמכו במהלך כזה

אבל אני לא חושב שרמה כזאת של כיעור אפשרית... להקים ממשלה רק בשביל לפזר מיד את הכנסת.

מה גם שלא ראיתי אף פרשן או פוליטיקאי או כתב שבכלל מזכיר אפשרות כזאת

תחזית מנדטים:

הליכוד 28

ישר 20

ביחד 14

ש"ס 9

הדמוקרטים 8

עוצמה 8

יהדות התורה 8

המשותפת 7

הציונות הדתית 7

רע"מ 6

ישראל ביתנו 5

גוש נתניהו: 60

סמוטריץ' כי היטה את ההגה ימינה במלחמה ודאג לשינויים נצרכים במערכת המשפט.

וינטר, כי צריך לגייס חרדים וצריך לקדם יותר את הניצחון במלחמה.

תחזית:

הימורים: ליכוד - 25 אייזנקוט - 20 בנט - 12 בן גביר - 11 ליברמן - 10 הדמוקרטים - 9 שס - 7 סמוטריץ' - 7 יהדות התורה - 6 וינטר - 4 הרשימה המשותפת - 4 רע"מ - 5

אני די משוכנע שיהיה לפחות סבב נוסף של בחירות.

סמוטריץ' ומפלגתו יקבלו את הקול שלי כי הם מילאו את הבטחות הבחירות שלהם (כל מה שיכלו). הם עשו מה שרציתי, ולכן אפשר לסמוך שימשיכו לעשות גם בבחירות הבאות. ולכל הפחות יתאמצו בכל מאודם.

1. ההתיישבות קיבלה בוסט לא נורמלי

2. הכלכלה הפתיעה את כולם, בארץ ובעולם, ב"ה

3. העבודה על מערכת המשפט מתקיימת לאט אבל בטוח (בנתיים) ואני רוצה שזה יגיע ל"גמר תשלום" בקדנציה הבא. 10 שופטי עליון יתחלפו בקדנציה הקרובה, ואם השמאל ישלוט בזה אז אנחנו נהפוך לברית המועצות.

4. ההתנהלות בסוגיות המלחמה היתה בדיוק מה שנכון, לדעתי. שמחתי מאוד שהמפלגה לא היתה טהרנית וידעה גם להסכים לעסקת חטופים (הראשונה). זה הוכיח לי שיש חשיבה בכל פעם, ולא ריצת אמוק שאין לה בלמים.

5. עולם התורה הציוני קיבל חיזוק חשוב ב"ה.

6. בהקשר גיוס החרדים, סמוטריץ' מבין שבכפייה חזיתית שום דבר לא יקרה, ולכן צריך אורך רוח כדי לעשות מעקפים ותהליכי אורך. הוא גם מבין שהשמאל יתן לחרדים את מה שירצו בכל מקרה, ולכן אין סיבה להיות הטיפש שמפיל על זה ממשלות. עדיף להסתדר עם החרדים ולשמור על ממשלה לאומית, ציונית ויהודית.

7. גם כשהיתה כביסה מלוכלכת בתוך המפלגה, הם ידעו לנהל את זה פנימית ובכבוד (כנראה, לפחות כלפי חוץ). אופיר סופר פרש בצורה מכובדת מאוד, וזה סימן טוב לעבודה הפנימית במפלגה.

8. אני רוצה סמן ימני חזק, אבל לא מתלהם, שיכול גם להטות את הספינה ימינה כשצריך, וגם יכול למשוך קצת אש כשצריך כדי לאפשר לאחרים לעשות את מה שצריך לעשות.

זה 5 אחוז מהצריכה הביתית בישראל וגם זה לדעתי מוגזם, התחנה באשלים התחילה כפיילוט ולמרות כתבת היחצ הזאת בגדול האנרגיה הסולארית בעולם אנשים די התייאשו ממנה חוץ מאנשים ממש ירוקים באידאולוגיה שלהם, אפילו קרן ביל ומלינדה גייטס הפסיקה לסבסד לוחות סולארים בעולם ובגדול זה לא ממש שווה את ההשקעה בימים שבהם הנפט והגז זורמים חופשי במיצרי הים.

מידי פעם מתעורר זמן שבה האנרגיה הירוקה חוזרת לחיים, לרוב מסיבות אידאולוגיות ולא כלכליות אבל כנראה שהרבה עתיד אין בזה.

מתקן כזה - רוב השנה שמש ישירה, כמעט בלי עננות שמסתירה את השמש, התנאים הסביבתיים ההכרחיים שהביאו להקמת המתקן הזה, אבל דווקא האזור הזה דליל באוכלוסיה.

כדי לנצל את השיטה בצורה יותר גורפת ולספק חשמל לחלקים גדולים של המדינה, צריך מערכת הולכת חשמל מסיבית מהדרום לצפון - ואין כזו.

ולכן אם אתה לא מסבסד את זה (ואתה מסבסד, בערך 15 אגורות לKW שאתה קונה בבית) זה לא משתלם.

כך טען פעם רון ברץ לזכרוני, שהמערב מטומטם שלא מתקדם לתחנות כוח גרעיניות.

אבל אולי בישראל בטחונית זה מסוכן להקים תחנת כוח גרעינית

ופיקוח בינלאומי הדוק על מתקני הגרעין.

ישראל אינה חתומה על האמנה, שדורשת מהמדינות החברות בה להעמיד את מתקניהן לפיקוח מלא של הסוכנות לאנרגיה אטומית (IAEA) כתנאי לקבלת טכנולוגיה ודלק גרעיני.

כל עוד ישראל שומרת באופן רשמי על "עמימות גרעינית" בנוגע ליכולותיה הצבאיות, זה מונע מהמדינה להצטרף לאמנה, וברור שגם מונע פתיחת מתקני הגרעין לפיקוח בינלאומי מלא.

הגלובלית.

אם כן, שמדינות אחרות יעברו לתחנות גרעיניות וזה לא יחמם גלובלית. בכל מקרה ההשפעה של ישראל על ההתחממות היא מזערית. ואם ייצור החשמל של מגדל אור יקר יותר מייצור רגיל, לא ראוה סיבה שישראל תעבור להשתמש בו.

מה גם שלא ניתן לקנות חשמל מקפריסין או מיוון דרך כבל שיעבור בתחתית הים? שואל לא יודע

לכן זה לא תפס ולא אומץ כפתרון נוח ונקי.

1. עלויות גבוהות וזמני הקמה ארוכים: בניית תחנת כוח גרעינית דורשת השקעות עתק (מיליארדי דולרים) ותהליכי תכנון וביצוע שלוקחים לרוב בין עשור לשני עשורים. בניגוד לכך, אנרגיות מתחדשות (כמו שמש ורוח) זולות ומהירות בהרבה להקמה.

2. חשש בטיחותי ודימוי ציבורי: אסונות היסטוריים כמו צ'רנוביל (1986) ופוקושימה (2011) יצרו סטיגמה שלילית עמוקה ופחד ציבורי מוצדק או מוקצן. תושבים ופוליטיקאים רבים מתנגדים נחרצות להקמת כורים בסמוך לאזורי מגורים (עקרון "לא בחצר האחורית שלי" – NIMBY).

3. אתגר הטיפול בפסולת רדיואקטיבית: כורים גרעיניים מייצרים פסולת רדיואקטיבית מסוכנת שנשארת פעילה למשך אלפי שנים. נכון להיום, רוב המדינות מתקשות למצוא פתרונות קבועים ובטוחים לטווח ארוך להטמנת פסולת זו (למעט פרויקטים בודדים כמו "אונקלו" בפינלנד).

4. תחרות מצד האנרגיות המתחדשות: בשנים האחרונות, הירידה הדרסטית בעלויות טכנולוגיות הסולאר, הרוח והאגירה (בסוללות) הפכה אותן לבחירה אטרקטיבית, מהירה ופחות בירוקרטית מפרויקטים גרעיניים מורכבים.

רגילות עולות בהרבה על אלו של הגרעניות. פשוט לגרעניות יש יחסי ציבור גרועים.

ב. ייצור חשמל מסולרי רוח ומים יקר יותר מחשמל מגרעין

ממשלתיים

מתחנות כוח מהיתוך גרעיני.

היתוך גרעיני כמעט לא יוצר קרינה ולא פסולת רדיואקטיבית

וזה לא מוצדק כלכלית יחסית לחלופות אחרות

רק היום התקשרו אליי 4 פעמים איזה דואר זבל. אני מנחשת שזה קשור לבחירות.

אני לא מבינה איך להציק למישהו מעודד אותו להצביע למפלגה המציקה.

לק"י

אני אצביע למי שהכי יציק לי.

יש לי רשימה כבר 🤣 (סתם..).

היום הם התקשרו עוד פעמיים.

נמאס לי לגמרי ועניתי כדי להגיד להם להפסיק להתקשר אליי.

מסתבר שזה לא קשור לבחירות וזו פרסומות לחברת מוניות "אנ"ש".

בכל זאת שגעו לי את השכל.

לא היה לי על מי לצעוק אפילו כי זו הייתה הקלטה.

וממש בעת כתיבת שורות אלו, הפעם כן התקשרו אליי בנושא פוליטי. של "הורים מעורבים" לענות אם הילד שלי יודע להשלים את המשפט "שמע ישראל". כנ"ל הקלטה מעצבנת או אפילו קול ai.

יש איך לחסום את המעיקים האלו?

לק"י

נשלחת לי הודעה של "התקשרנו אלייך ממספר.... תחזרו אלינו". משהו כזה.

כן. עכשיו אני חוזרת לכל הספאמים האלה...

על פי חוק אי אפשר לתבוע פוליטיקאים על ספאם, נחשי מי חוקק את החוק הזה.

זה לא הגיוני לקבל 4 שיחות טלפון ביום כמעט כולן בשעות העבודה.

וכן, הפוליטיקאים שמחריגים את עצמם בהחלט לא הוגנים.

זה אולי מקרה שהתערבות בג"ץ כן הייתה יכולה להיות הגיונית.

ועוד הקלטה, בלי בושה. אפילו לא השקיעו בטלפן אנושי.

לא עוזר לחסום, כל פעם מספר אחר

מחילה מכל האנשים האמיתיים שמתקשרים אליי ואני לא עונה כי מניחה מראש שהם רב העמק…

ישנו מאגר ממשלתי שנקרא 'אל תתקשרו אלי', חפשו ברשת. מכניסים מספר טלפון, קוד אימות ואתם בפנים. שבוע עד שזה נכנס לתוקף ואז כ0על כל שיחה או הודעה פרסומית, מלבד פוליטיקאים ועוד כמה לוביסטים שדאגו להחריג, אפשר להגיש תביעה על כל הודעה. זה 1000₪ בלי הוכחת נזק.

אתמול התקשרו באמצע הלילה

לי לפחות יש טרוקולר, אבל בעלי צריך לענות לכל השיחות האלה כדי לדעת שהן ספאם בחירות...

וגם כמות ההודעות שהייתי צריכה למחוק בזמן האחרון🤦‍♀️

הבעיה התחילה כשהתקשרה אליי פעילה של מפלגה כשלהי, וזה לא תויג כספאם כי זו אישה פרטית... (ומקווה בשבילה שאנשים לא תייגו אותה כספאם, כי סך הכול היא אישה טובה...)

והוא גם עוצר בים משפט למשפט כאילו הוא מקשיב

חחחחח

לק"י

יש כאלה הודעות לבקשת תרומה.

ואז התגובות לא תמיד לעניין😅

"האם תרצו לתרום לנו?"

"לא"

"תודה על תרומתכם"

"ביבי" התקשר אליו. ושאל אם הוא מוכן להיות שם בשבילו בקלפי.

אז הוא שאל לו מה הוא מתכוון לעשות בסוגיית הצ'יפים שבחיסונים שהופכים את כולם לאנשי לטאה. הai רק התעקש, "נדון בהכל אחרי הבחירות, אבל עכשיו אתה איתי"? ובסוף הוא הוציא ממנו הסכמה לטפל בנושא החשוב הזה אחרי הבחירות.

יש לנו הבטחה רשמית מראש הממשלה!

וברצינות- זה ממש דוחה, יותר מסתם שיחות ספאם. זה נועד לרמות סבתות שלא יודעות מה קול של ai?

ואני בכלל שתקתי חחח

הוא גר ביישוב "זמרת", שמאוד יכול להתאים לקריטריונים

ומולו אפשר לברר את השיעור של צעירים שם.

https://m.knesset.gov.il/mk/pages/mkpub.aspx?mkid=1011

לק"י

זה לא שהוא מכיר אותו אישית...

ואם מדובר במעשה ציוני, התיישבות בנגב, לא באיזה עניין אישי שהשר צריך להתלבט אם לעזור -אני, אם הייתי במצב כזה, במקומו, הייתי עוזר בשמחה.

לק"י

לי היה מוזר לשלוח מייל ולשאול כמה כלבים יש שם

ולא על הולכי על ארבע….

ומי שמקבל את המיילים שלו זה מן הסתם לא הוא עצמו אלא אחד מעוזריו הפרלמנטרים והעוזר סביר שיפעיל שיקול דעת ראלי מה יעזור לשר להמשיך להיות שר עוד שבועיים ומה זאת שאלה שאפשר פשוטנלשאול בכל קבוצת פייסבוק או ווצאפ מקומית או פורום.

כך או אחרת יש קהילה דתית בשדרות ונתיבות אם אתם רוצים ממש חורים גם בניצנה או חולות חלוצה יש גם ישובים חרדים באזור כמו תפרח סביר להניח שכמעט ואין שם כלבים.

לק"י

בוודאות יש שם גם בני 30++, אבל הגיוני שיש גם צעירים.

וגם בבאר שבע יש. שם טווח הגילאים רחב בוודאות.

כי אנחנו בני אדם, וחשוב לנו איך אנחנו נראים בעיני אחרים.

האם זה טוב? לא

צריך עבודה פנימית לא להיות מושפע מאחרים.

לדוגמה רואים אנשים גדולים, אנשי ציבור או רבנים, שיש עליהם תגובות, כעסים, והם צריכים להיות עם עמוד שדרה חזק כדי לא להיות מושפע מכל משפט שכל אחד זורק, כי ככה הם לא יגיעו לשום מקום..

אני מעריכה אותם על זה

כועסים זה אומר שאיכפת להם ממני

מתעלמים זה אומר לא איכפת

חושבים זה אומר שאני משמעותית בשבילם

כמה זה משנה?

תלוי מי זה וכמה חשיבות מייחסים לו בחיים

של הדבר, בד"כ, נופלות עליו (משימה שהוא התחייב שתתבצע ולא הסתיימה, דו"ח שהוא מחכה לו ועדיין לא מוכן בזמן…) - הוא כועס ולא בגלל שאכפת לו ממך…

הוא כועס גם כי הוא ציפה שאני אעמוד במשימה

וגם כי היא לא בוצעה

אכפת לו מעצמו

גם בוסית בעצמי

בכל מני וריאציות

אם אני כועסת על מישהו על עבודה שלא נעשתה כראוי

זה רק מישהו שראוי לכעוס עליו

כי ציפיתי/ סמכתי עליו

אחרת זה בזבוז אנרגיות לשוא

נראה לי שזו וריאציה מהצד הטוב של הכעס

וכן יש גם צד יותר שלילי

של אנשים שאיכפת להם יותר מעצמם ופחות מאחרים

וסתם מפזרים כעס לכל כיוון

מאנשים כאלה אני תופסת מרחק

נגיד אם השמאל כועס עלייך זה לא כי אכפת לו ממך

מה אני חושבת/ אומרת/ עושה/ איפה גרה

רק אם זה אנשים מאוד ספציפיים, ורק אם הסיבה היא שעשיתי משו שפגע בהם

כל השאר - פחות

שאלה מצוינת. זה משנה הרבה יותר ממה שנדמה. מי שמאוד אכפת לו שכועסים עליו, מתחיל בדרך כלל לוותר על עצמו כדי שכולם יהיו מרוצים וזה גם מה שגורם לערך שלנו לרדת ואנשים מרגישים את זה. זה נראה כמו נחמדות, אבל בפועל זה שוחק את הביטחון העצמי. העניין הוא לא אם אכפת, אלא אם אפשר לחיות עם זה שמישהו כועס, להבין שזה שלו ולעשות את מה שנראה לנו כנכון.

כל כך נכון. אי אפשר לחיות כל הזמן בניסיון לרצות את כולם, כי בסוף מאבדים את עצמנו בדרך. אפשר להיות אדם טוב, רגיש ומתחשב, ועדיין להציב גבולות ולהבין שלא כל כעס של מישהו אחר הוא באחריותנו.

אבל התוצאות אמורות להיות ממש משמעותיות לסביבה שבה אני נמצא.

שהימין ינצח?

עוד מאותו דבר שהיה לנו עד עכשיו

(האסון הגדול בתולדות המדינה

ואחת התקופות הכי מפולגות שהיו פה)

כמו כל השאר

האם מספר 26 בליכוד ייכנס לכנסת, או שמא דווקא מספר 24 במפלגה של אייזנקוט.

זה מעניין כמו שאלות טריוויה בסגנון ''מי היה ההוגה הצרפתי שבתאריך 26 ביוני 1796 אכל תפוח אדמה בצבע אדום לראשונה בחייו''

אבל גם משתדל לבטוח בקב"ה שהכל לטובה

הנתק

הכיוון של השמאל שמטיף לנו מוסר על "ממשלת השתמטות" ברור מאוד כבר מההתחלה.

ההתפתלויות של מפלגת הדמוקרטים לאחרונה סביב הפסילה של שחאדה ורע"ם ממחישה את זה היטב.

יש למישהו ספק שיש להם מספיק מנדטים להרכבת ממשלה ביחד עם הערבים?

תפילות.

אבל חושש שאין לנו

לי אישית קשה להסיק מהעבר של המדינה על מערכת הבחירות הקרובה

בעיקר בגלל המלחמה שכל כך הרבה השתנה ברמה האישית והכללית.

אז פשוט מניחה שדברים יתקדמו כך או כך

שולח חיזוק

בתור תושבת יו"ש

ראיתי כמה התקדם פה לטובה בשנים האחרונות

מדאיג מה יהיה אם תקום ממשלת שמאל

זה ממש קריטי.

הרי אם חלילה לא יהיה רוב לימין - זה אומר גוש השמאל שמוכן לסגת מעזה, לבנון, סוריה; סכנה ממשית - וכאילו סתם נהרגו נופלינו.

זה אומר קואליציה בחסות מפלגות ערביות שללא ספק אחוז גדל ממצביעיהם, היו משתתפם בטבח אם היו יכולים.

כאלה שלא מכירים בלגיטימציה של מדינה יהודית. עבאס - בקואליציה הקודמת, אמר ש"הנגב זה קו אדום"... הנגב. וביטלו שם נטיעות בגללו.

זה אומר הריסה של חוות, ישובים - הרי ליברמן חושב שירדן צריכה לשלוט בחלק מיו"ש, האחרים רוצים שם מדינה לערבים ששם.

שלא לדבר על דמותה היהודית של המדינה. על מערכת המשפט - בקדנציה הבאה אמורים להיבחר 10 שופטים לביהמ"ש שמכנה עצמו "עליון". הרי כולם רואים את הנזק שהם עושים. וזו בחירה לשנים רבות..

לענ"ד - מי שגורם בהצבעתו חס ושלום לכך שהשמאל יעלה, הרי הוא כאילו עומד לילה לפני הטבח ואומרים לו: מה אתה מעדיף, שלא יהיה טבח - או כל מיני "דקויות" וסימפטיות אישיות שלך..

וזה כולל הצבעה למפלגות ימין שאין להן סיכוי לעבוד אחוז חסימה. וינטר ומטה (במספר המנדטים הצפוי).

לפי סקר של פילבר מהיום - הימין על 61 (לפני כן העריך 63-4), כי לראשונה זליכה והנדל עוברים, ואי אפשר לדעת מה יעשו אם ייבחרו ומה ירצו לסחוט.

לכן - זה לא איזה "פינוק אישי"... תצאו - תצביעו. ליכוד, הציונות הדתית, עוצמה יהודית, ש"ס... העיקר מפלגה ימנית שעוברת אחוז חסימה. פיקוח נפש דוחה הרבה עניינים "אישיים"...

זה בגלל אחוז החסימה או התנגדות עקרונית למפלגה?

וינטר אישית אדם ראוי.

אני לא הייתי מצביע לו, מחד - התופעה הזו של מפקדים מהצבא שלא מנוסים כלל בפוליטיקה ובאים "לתקן" בלי הכרת טובה רצינית לכל העמל הגדול שנעשה לפניהם, היא תופעה לא טובה.

וזה כולל את המחשבה של "פיתרון קסם" לגיוס חרדים (שזה עצמו מראה את אי ההבנה איך עובד השדה הפוליטי והחברתי). בפרט שאדם יודע שגם אם היה עובר אחוז חסימה, זה היה על הקצה - אז גם את זה אני לא אוהב עקרונית, מפלגה קטנה מאד שמנסה "לסחוט", לכפות את עמדתה על כל הקואליציה.

מאידך - יש הציונות הדתית, שפעלה ממש בצורה נפלאה - אז למה שאחפש משהו "יותר טוב" כביכול...

אבל אם היה עובר אחוז חסימה - אז לגיטימי. מה שייך לומר שלא ירוץ.

אבל כעת, שזה גם סיכון גוש הימין - זה מעורר מחשבה גם על האחריות שלהם.

שכמו שלא הייתה לנו "ממשלת ימין על מלא", ככה גם תתקשה מאוד לקום "ממשלת שמאל על מלא".

כנראה שהממשלה הבאה תהיה ממשלת פשרות וחצאים, וגם אם המפלגה שאני אצביע לה תהיה באופוזציה, זה לא יהיה סוף העולם.

באופן כללי, הבנתי במלחמה האחרונה שלפחד מדברים שאין לנו שליטה עליהם זה מיותר ומזיק. אני מנסה כמה שפחות להחשף לחדשות, ושנינו סיכמנו לנסות לבוא פחות להורים בתקופה הזו.

זה די מצחיק אם זה לא היה מעצבן: אבא שלי די ביביסט, ואבא שלי בעלי "רק לא ביבי". שניהם מאוד אוהבים לדבר פוליטיקה בלי שאף אחד ביקש. האימהות שלנו ממש רוצות ששתי המשפחות יפגשו באופן קבוע, ושני האבות שלנו די מסתדרים, רק אנחנו חייבים לארגן שהם לא יגיעו לפוליטיקה אחרת הכל אבוד.

לא סתם היא נפלה מהר, לשמאל יש יותר יכולות להרוס מאשר לימין כי יש לו תמיכה מלאה היועצת המשפטית לממשלה, מבג"ץ, מהתקשורת, מצמרת הצבא והמשטרה ועוד גורמים משפיעים (כגון ממשלות אירופה שרק רוצות שלא יהיו יהודים), כך שהם ממש יכולים להזיק בקלות בזמן קצר ולהחזיר הכל למה שהיה וגרוע מזה

אז אין מה להתנחם בזה

מסכימה איתך שעדיף להתפלל על העתיד מאשר לדאוג סתם

המחשבה שאם יש ממשלת ימין - אז זה אומר שלא צריך להתחשב בלחצים מהעולם ומה איכפת לנו... היא בוסרית.

הממשלה הזו עשתה דברים גדולים מאד. תמיד אפשר עוד יותר וצריך לקוות לעוד יותר, אבל צריך לראות מה קרה כאן (אולי אם את משתדלת לא להיחשף לחדשות - אז את לא כ"כ מודעת..)

ולא נכון לומר "לא יהיה סוף העולם"... כלומר, בוודאי שלא - יש מי שמנהל את העולם.

אבל אם השמאל (איזנקוט והלאה. וזה כולל היסמכות על הערבים שמתנגדים בכלל למדינת היהודים בעיקרון) יעלה לשלטון, זה אסון. אסון בטחונית - ייסוגו בכל החזיתות, אסון משפטית (ימנו לעוד כמה עשרות שנים שופטי בגץ שמאל), אסון לאחיזה בארץ (רוצים לפנות המון ישובים, להכניס שלטון זר בארץ), אסון לדמותה היהודית של המדינה.

כבר ראינו כשהיתה להם ממשלה - עבאאס הודיע שהנגב (הנגב!...), זה קו אדום...

אז הברירה היא לא "האם לפחד מדברים שאין לנו שליטה עליהם". כעת לא דנים באופן שכל אחד מרגיע ומייצב את עצמו.

השאלה כעת היא, עד כמה מתאמצים על כל מה שבשליטתנו. ולא מרוב החשש מלפחד, לא עושים כל מה שאפשר, כולל תודעה, הסברה למי שאפשר, התייצבות בקלפיות.

גם בלילה לפני הטבח, לא היינו אומרים, מוטשב לא לפחד ממה שאין שליטה... אלא עושים כל מאמץ להקדים תרופה למכה.

אחרי שיהיו תוצאות הבחירות - ואני אכן מאמין שיהיה רוב גדול לימין - אז אכן צריך לדעת שהכל יד ה', ולנסות להשפיע במה שאפשר.

זה לא פורום אקטואליה כאן.

שאלו באופן אישי ואני עניתי באופן אישי. מה זה הדף מסרים הזה?

אנחנו בדיוק דנים מה כל אחד עושה כדי לייצב את עצמו. זו הייתה השאלה.

אני מתכוונת להצביע ולהתעדכן יום-יומיים לפני הבחירות אילו מפלגות עוברות את אחוז החסימה ולהצביע בהתאם, ואז להמשיך הלאה בחיי.

"ההסברה" שלך בהחלט מרתיעה ומרחיקה, למרות שברמה העקרונית אני מסכימה עם הרעיונות. אני ממש לא בעד ממשלת שמאל, אני בטוחה שהיו הרבה נזקים שממשלה כזו יכולה לעשות. אבל לי אין שום שליטה על זה, וזה בהחלט תרחיש סביר. לחץ לא יעזור בכלום.

השאלה היתה כמה זה קריטי לכם.. אלו דברים שמעורבים עם אקטואליה בזמן כזה.

הגבת "לא היתה לנו ממשלת ימין על מלא", - זו לא "הרגשה אישית".. זו דעה.

אז אני מגיב על הדעה.

ומכיוון שגם הבעת דעה שאם תהיה ממשלה מהכיוון השני, זה לא יהיה סוף העולם - אז הגבתי גם על זה, שאכן "סוף העולם" לא יהיה, כי יש מ שמנהל את העולם. אבל כל זמן שאפשר להשפיע - חשוב מאד לתפוס כמה זה קריטי...

כעת - להתעדכן יום יומיים לפני הבחירות ואז "להמשיך בחייך", זה בהחלט פיתרון אישי טוב. במילים אחרות: אחרי שאעשה את המיטב שביכולתי (שגם את מסכימה עם הכוון העקרוני), כבר לא בשליטתי, חבל להרבות בדאגות.. נכון.

את חושבת, שמה שהסברתי "מרתיע ומרחיק", כנראה באמת חוויה אישית (אולי דווקא כי את מבינה, בפרט לאור נסיון השנים האלה, שלהתבונן יותר מידי בדברים, גם אמיתים, שאין לי מה לעשות איתם, לא בריא.. יש בזה הרבה אמת. ובוודאי שאישית מותר לבחור בגישה כזו).

לכן אני הסברתי שיש לחלק: לא או "לחץ ופחד", או לא להיות במודעות למשמעות:

כשעוד אפשר להשפיע - להיות לגמרי במודעות לחשיבות. אח"כ - עשינו את שלנו.. באף אחד מהשלבים אין מקום ל"לחץ ופחד".

ומה שכתבתי ממש לא היה "דף מסרים", אלא ניתוח ריאלי של מה שכל אחד יכול לראות. מי שאישית זה מלחיץ אותו והוא יודע גם בלי מה צריך לעשות - אז באמת אולי עדיף שלא יקרא... למה להילחץ.

כשאין אין "אם בחוקותיי תלכו" ברמה הלאומית ויש את "ולא תקיא הארץ אתכם", הסוף ידוע מראש. בלי קשר לשמו של ראש ממשלת ישראל הבא.

נו נו

וגם לא נכון.

יש התקדמויות גדולות בעם ישראל (וגם עדיין דברים כואבים).

וכבר כתב האור החיים הק' "והגאולה תהיה גם אם יהיו ישראל רשעים גמורים ח"ו". גם הוא הכיר את הפסוקים האלה.

לצערנו, עם ישראל כבר חווה את הדבר הזה, גם את ה"תקיא הארץ אתכם" - וכעת הקב"ה גואל את עמו ברחמים. והגאולה באה עם תשובה וגם מביאה אותה (ספר "העקידה" שער המאה, ועוד הרבה מאד מקורות).

וכשנחלקו בגמרא רבי אליעזר ורבי יהושוע אם הגאולה תלויה בתשובה או לא (בירושלמי: "איסתלק רבי אליעזר"), הם גם ידעו את זה.

"הסוף ידוע מראש", שה' גואל את עמו. וגם מעורר את רוחם. כשרואים איך מתקים "ואתה על במותימו תדרוך" באופן מופלא - צריך מאד לא להתבונן כדי לומר כאילו יש איזשהו תהליך של "תקיא הארץ"...

הגאולה של עם ישראל אחרי אלפיים שנות גלות, היא תהליך. זה לא איזה זבנג וגמרנו.

זה נושא ארוך מאד, מצריך לימוד, ולא כאן מקומו. רק להעיר על העיקרון.

וכבר כתב הרב קוק זצ"ל: "ואם יבוא אדם לחדש דברים עליונים בעסקי התשובה בזמן הזה, ואל דיברת קץ המגולה ואור הישועה הזרוחה לא יביט, לא יוכל לכוון שום דבר לאמיתתה של תורת אמת. כי כל זמן מאיר בתכונתו, ועצת ה' אשר יעץ להחל אור גאולה מעולפת במטמוני מסתרים, כמו שאנו רואים בעינינו, ומוקפת בהמון נגעים של עניי הדעת סובלי חולאים רוחניים, ווודאי לא יועילו כל חשבונות העולים בלב האדם שמחשבותיו הבל, נגד עצת ה' העליונה, אשר דיבר טוב על ישראל, לכונן אור גאולה ודרך חיים לשאר עמו, העתידים להיות כולם שבי פשע" (אתת הדברים הללו, כתב לתלמידו הגאון הרב י"מ חרל"פ)

השומע ישמע - והחדל יחדל.

מי שרוצה להסתכל במבט מר של הבנה חיצונית של פסוקים (שזה בערך כמו לפסוק הלכה מהחומש..), עניינו.

הרב קוק זצ"ל, השקיע בנושאים האלה כנראה יותר מכל מי שהיה כשהחלה להתעורר שיבת ציון של זמננו. אני סומך על דבריו (ועל דברי האוה"ח הק' שהוזכרו מקודם, ועל דברי הרב אלישיב בעל ה"לשם שבו ואחלמה" ועוד ועוד..). נראה לי שגם המציאות סומכת על זה..

בתורה עצמה רואים עד כמה הקב"ה הוא א-ל קנא שכמה וכמה פעמים המית קבוצות גדולות בקרב עם ישראל, ולא איזה סבא'לה נחמד מתוך הלהיט "ה' יתברך תמיד אוהב אותי".

מדינות יהודיות נחרבו בזו אחר זו, בהתאם למאמר התורה. למה שגורלנו יהיה שונה? כי הרב קוק החליט אחרת?

תודה

בגדול בחירות זה בסך הכל סקר עמדות

הרעיון הוא להגיע למצב בלי חובות בלי דאגות כלכליות וכו'? או שאני טועה...?

לקחת אחריות ומשמעת על דברים נוספים? או רק פיננסיים?

תרגם לכולנו. אפשר? תודה!

השכל וההתפעלות שני עולמות הם: עולם קר ומיושב, ועולם רותח ומבוהל. וזאת היא עבודת האדם לחברם להיות לאחדים. ואז הבהלה נהפכת לשאיפה, והשכל - למורה דרך בחיים של עבודה ופועל.

ואולי טוב שכך

היום אתה סבבה עם בשר?

עוזרת בית

על

לקיחת אחריות

לקום ממקומות נמוכים

להתבונן על הפסיכולוגיה של החיים

להגשים חלומות

אולי הרוב נקי

שראיתי בספר אורחים באחת הארצות בחו"ל, בין חוות דעת מתפעלות

בספר מבקרים באחת האכסניות בחו"ל - בין שלל משפטי התפעלות

(מהארץ ההיא) בשלל שפות.

כשאמר לי ענין הנדפס בלקוטי תנינא סימן פ"ו על פסוק "מקצר רוח ומעבודה קשה", שעל ידי קטנות אמונה צריכין לעבדות קשות וכו', עין שם, עמדתי לפניו כמשתומם, ומחשבותי היו תמהים בענין זה, כי נדמה לי שיש לי אמונה קצת.

ענה ואמר בלשון גערה קצת, כאומר: "ואם יש לך אמונה – אין לך אמונה בעצמך" (האסטי אין דיר קיין אמונה ניט), והזכיר מיד מאמר רבותינו זכרונם לברכה "כי מי בז ליום קטנות" (זכריה ד י) – מי גרם לצדיקים שיתבזבז שלחנם לעתיד לבוא? "קטנות" שהיה בהם בעצמן, שלא האמינו בהם בעצמן. ורש"י זכרונו לברכה פרש שם כפשוטו: "קטנות אמונה", אבל מדקדוק לשון הגמרא - שאמרו שם "קטנות שהיה בהם" - נראה מבאר דברי רבנו זכרונו לברכה שעקר קטנות האמונה שלהן היה בהן בעצמן.

ויש לפרש לפי זה, שלא האמינו בהקדוש ברוך הוא שהוא טוב לכל והם חשובים וגדולים בעיניו יתברך; ומחמת זה היה בהם קטנות. וזה היה עקר קטנות האמונה שלהם - מה שלא האמינו בהם בעצמן. ויש לכון גם פרוש רש"י לזה:

והכלל המובן מדבריו שהאדם צריך שיהיה לו אמונה בעצמו, שגם הוא חביב בעיני השם יתברך, כי לפי גדלת טובתו של השם יתברך גם הוא גדול וחשוב בעיניו יתברך.

יש כמה בסגנון שבגדול מדברים בערך את אותו מנגנון רגשי.

ועוד משהו יש, אבל זה לא ברשת. זה איזה קורס קצר שעברתי בסוף 2019. חלק מהמשתמשים פה יודעים מה הסיפור.

כלומר היכולת להציב גבול לתהליכים שרצים בנפש ולהפנות אותם לזמנים שמתאימים לי להתעסק איתם.

והעתק קישור

הכותרת אחרי לחיצה על play

קישור ליוטיוב, לסרט

כלומר ברגע שרושמים בטקסט של התגובה את הקישור, הקישור מייד מתורגם להצגת הסרטון שאליו הקישור מוביל.

רק מלהיזכר בשמו של הסרט, עורי נעשה חידודין חידודין והלב רוטט.

אני יכול לחלק את חיי ללפני ואחרי שראיתי אותו.

וכן, ראיתי אותו הרבה יותר מדי פעמים...

איך התוכן של הסרט לדוס ממוצע?

אחת בין גבר לאשה, אחת בין שני גברים.

לא זכור לי שיש משהו בעייתי נוסף

לפחות על פי תקצירים (באנגלית). ושלא אובן לא נכון - יש בי אמפתיה עצומה כלפי להט"בים, אני לא מזלזל לרגע באתגרים שלהם, וסולד מהומופוביה. לא צפיתי, אך נשמע שזו פרופוגנדה שעניינה לדבר אל הרגש ולנסות לגרום לדתיים, (מכוון כלפי אוכלוסיה נוצרית, אך תקף גם ליהודים) שרואים סתירה (בצדק) בין מימוש נטייה הומוסקסואלית ובין הדת, להעדיף את ערכי הפרוגרסיביזם על פני ערכי הדת.

אני חלילה לא אומר שצריך להתעלם מהמצוקות של בני אדם. אך כן חושב שצריך לפחות להכיר בכך שתעמולה להט"בית היא 'בעייתית' בלשון המעטה עבור הדוס הממוצע...

כשיש נער שמספר להורים שלו שהוא הומו,

הדבר האחרון שנכון לעשות זה להפיל עליו את המלחמה בין השמרנים / דתיים לבין הפרוגרס / חילונים.

הוא בשר ודם, הוא צריך משפחה תומכת כמו כל אדם אחר, הוא לא עשה דבר רע בכוונה, הוא לא צריך להיזרק מתחת לגלגלי המשאית בשם קדושת המחנה.

הסרט, שמבוסס על סיפור אמיתי כולל השמות שלא שונו, מתאר נער בשם בובי שאמא שלו עשתה הכל כדי לשנות אותו. טיפולי המרה, פתקים ''מעצימים'' בכל הבית, דאגה לו לדייטים עם בחורות שהיא מלמדת בכנסייה, וכשהוא סיפר לה שהוא מאוהב בגבר - היא אמרה שהוא לא הבן שלה יותר (אני מתמצת כאן סרט של שעה וחצי בחצי פסקה, מן הסתם הכל יותר מורכב מזה אבל אלה עיקרי הדברים).

הוא נזרק מהבית, עבר לחיות עם קרובי משפחה במדינה רחוקה, אבל המשפט של אמא שלו ''לא יהיה לי בן הומו'' ביחד עם ההטפה הדתית שספג נגד עצמו, הובילו אותו להתאבד. לקפוץ מגשר.

בהתחלה אמא שלו אמרה שהוא התאבד בגלל שהנשמה שלו לא עמדה בכל החטאים שהוא עשה או משהו כזה, והאשימה אותו שחייו המופקרים הובילו למותו. היא התאבלה לא רק על זה שהוא מת, אלא גם על זה שהוא בוודאות יישרף באש הגיהינום.

לאחר מכן, בתהליך שנמשך זמן רב, ובעזרת מפגשים עם הורים אחרים, אמא שלו הבינה לאט לאט שהוא לא התאבד בגלל מה שהוא היה, אלא בגלל איך שהיא התנהגה אליו.

בסוף התהליך, היא הפכה בעצמה לפעילה למען זכויות להט''ב, ואפילו נשאה נאום בפני מועצת העירייה שלה. משפט אחד שהיא אמרה שם קרע לי את הלב, כי הוא החזיר אותי בדיוק לנער המפוחד שהייתי, בזמן שהרבנים בישיבה והחברים בחדר האוכל היו מדברים על ה''סוטים'' וה''בהמות'' שהם בעצם... אני.

במקור:

Before you echo condemnation from your pulpits and within your homes, please think and remember: a child is listening

בעברית:

לפני שאתם מהדהדים דברי שנאה וגינוי בביתכם או במקום הפולחן שלכם, תחשבו שוב ותזכרו: יש ילד שמקשיב.

כן, אני הייתי הילד שמקשיב. שמקשיב לרעל. שמקשיב וסופג. ומבין שהוא טמא. מבין שהוא בהמה. מבין שאין לו מקום בעולם.

אתה יכול לחפש בהיסטוריה שלי מכתב שכתבתי לרב שרלו לפני 18 שנה כשהייתי בן 15. נער בן 15 שכותב לרב שהוא לא מבין למה כולם שונאים אותו. שהוא לא מבין למה הוא בהמה. שהוא לא מבין מה הטעם להישאר בחיים. בן 15! וכבר הפנמתי בצורה הכי עמוקה שיש את השנאה והרתיעה כלפיי, למרות שהחברים והרבנים כלל לא ידעו שאני משתייך לאותה קבוצה עליה הם מדברים.

ומה הכי מדהים?

שים לב מה בובי בעצמו כתב ביומן שלו כשהוא היה בן 16:

''אני לא יכול לתת לאף אחד לגלות שאני לא סטרייט. זה יהיה כל כך משפיל. החברים שלי ישנאו אותי. הם אולי אפילו ירצו להרביץ לי. והמשפחה שלי? שמעתי אותם במקרה. הם אמרו שהם שונאים הומואים, ואפילו אלוהים שונא הומואים. הומואים הם רעים, ואלוהים שולח ילדים רעים לגיהנום. זה באמת מפחיד אותי כשהם מדברים עליי."

אתה קולט שהוא כתב את זה כמעט 20 שנה לפני שאני נולדתי, בקצה השני של העולם? ובלי להכיר אותו או את הסיפור שלו, עשרות שנים אחרי שהוא כבר מזמן היה מת, אני כתבתי דברים כ''כ דומים לרב שרלו?

זה לא פוליטיקה, לא פרוגרס, זה כאב עצום שחוצה דתות, תרבויות ויבשות. המחשבה על כך שאני כתבתי מכתב כ''כ דומה לשלו, פשוט מצמררת אותי.

הסרט הזה שינה את החיים שלי בכל-כך הרבה מובנים. פנימיים וחיצוניים. שינה את המשפחה שלי. שינה את ההורים שלי. שינה את אמא שלי.

לדעתך זו תעמולה?

תעמולה למה? לזה שהורים לא צריכים לדחוף את ילדיהם לאבדון?

אין בסרט הזה מילה אחת על נישואי להטבים. אין חקיקה פרו להטבית, אין תקציבים לעמותות להטביות, אין אימוץ, אין פונדקאות, אין ידועים בציבור. הסרט לא מדבר בשום שלב על פוליטיקה, על ימין או שמאל, על זכויות אדם או זכויות אזרח.

הוא מדבר אך ורק על לא לשנוא אנשים להט''בים ולא להחדיר להם למוח כמה אלוקים שונא אותם. על נער אחד בודד שהתאבד בגלל השנאה של אמו.

ובכל מקרה, זה מבוסס על סיפור אמיתי. מה יהיה סרט שאינו תעמולה בעיניך? אם זה היה נגמר בהתאבדות שלו, בלי השלב שבו האמא מתחרטת על מעשיה? הרי זה מה שהיה במציאות, אז לשנות את זה כדי שלא ינגוד אג'נדות מסוימות?

זה סרט על טרגדיה, לא סרט פוליטי.

כשהייתי בישיבת הסדר, שלחתי אותו למי שהיה הר''מ שלי בשמינית כדי שיצפה.

הוא ענה לי אחרי כמה שעות בהודעת אסמס עם 3 מילים:

ראיתי, התרגשתי, בכיתי.

הרב הזה הוא שמרן מארץ השמרנים, קראנו לו כל התלמידים ''דוס טרור'', אבל הוא לא ראה תעמולה אלא סיפור מרגש על נער אחד שפשוט היה הומו.

מייל ששלחתי למרי גריפית', אמא של בובי, לפני 15 שנים, בשנת תשעא 2011:

Hello. My name is Moshe, I am a 18 years

old, an Orthodox Jew from Israel. Last

Month, when I was in Yeshiva (Jewish

Studies Institute), I saw the movie

first time.I found many similarities

between Bobby's Christian family, and

my

Jewish family. Both believed that

homosexuality is a sin, that homosexuals

are condemned to hell. That's why it

was

so easy to identify with Bobby's pain,

with lack of understanding and

acceptance he felt, with the feeling

that his family would not accept him as

he is. When I saw the end of the movie,

my heart filled with hope. I saw an

example that religious people can

change, can get the difference, if they

so wish. I showed the film to my friends

from the yeshiva, and they told me that

the film changed them. Now they

understand the hardships of their gay

friend, Now they understand that the

Bible can not be an excuse for hartred.

I showed the film also my rabbi, and he

summarized it in three words: I saw, I

was excited, I cried.

From here, I want to praise you, Mary,

that you're a brave woman. Not given up

on love and acceptance, even after it

seemed it was too late. Thanks to your

strength, you success to emotion of

thousands of people, and success to add

understanding to the world.

Among Jews,

there is a common greeting, "yashar

koach", which means you'd be hard to

continue what you're doing now. So

yashar koach, and much happiness and health.

Moshe, Israel.

זאת התשובה של מרי, שנפטרה לפני 6 שנים:

LOVE KNOWS NO BOUNDARIES.

Moshe, YOUR KIND LETTER EXPRESSES THAT VERY WELL.

THANK YOU VERY MUCH.

PEACE AND LOVE TO YOU AND YOURS ON YOUR JOURNEY.

MARY GRIFFITH AND FAMILY

נ.ב.

במקור היה כתוב שמי האמיתי, שיניתי כאן למשה כדי למנוע זיהוי.

תרגום גוגל:

שלום. שמי משה, אני בן 18, יהודי אורתודוקס מישראל. כשהייתי בישיבה, ראיתי את הסרט בפעם הראשונה. מצאתי קווי דמיון רבים בין משפחתו הנוצרית של בובי לבין משפחתי היהודית. שתיהן האמינו שהומוסקסואליות היא חטא, ושדינם של הומוסקסואלים הוא להישלח לגיהינום. לכן היה לי כל כך קל להזדהות עם הכאב של בובי, עם חוסר ההבנה והקבלה שהוא חש, ועם ההרגשה שמשפחתו לא תקבל אותו כפי שהוא.

כשראיתי את סוף הסרט, לבי התמלא תקווה. ראיתי דוגמה לכך שאנשים דתיים יכולים להשתנות, יכולים להכיל את השונה, אם רק ירצו בכך. הראיתי את הסרט לחבריי מהישיבה, והם אמרו לי שהסרט שינה אותם. עכשיו הם מבינים את הקשיים של חברם ההומו, עכשיו הם מבינים שהתנ"ך אינו יכול להוות תירוץ לשנאה.

הראיתי את הסרט גם לרב שלי, והוא סיכם אותו בשלוש מילים: ראיתי, התרגשתי, בכיתי.

מכאן, אני רוצה לשבח אותך, מרי, על היותך אישה אמיצה. שלא ויתרה על אהבה וקבלה, גם לאחר שנראה היה שכבר מאוחר מדי. בזכות הכוח שלך, הצלחת לרגש אלפי אנשים, והצלחת להוסיף הבנה לעולם. בקרב יהודים ישנה ברכה נפוצה, "יישר כוח", שמשמעותה איחול שיהיו לך כוחות להמשיך במה שאת עושה כעת. אז יישר כוח, והרבה אושר ובריאות.

משה, ישראל.

תרגום התשובה:

לאהבה אין גבולות.

משה, מכתבך החם מבטא זאת היטב.

תודה רבה לך.

שלום ואהבה לך ולשלך במסעך.

מרי גריפית' והמשפחה

הדבר הכי חשוב זה קודם כל לקבל את המצב הקיים. בטוב. לאהוב את המערכת כפי שהיא. לאהוב את הגוף כפי שהוא, לאהוב את הנפש כפי שהיא. להיות מחובר במנגנונים הפנימיים (כי ניתוק פנימי זה קודם כל רעל הורג).

אחר כך, אחרי שאוהבים. אפשר בזהירות לשאול איך זה פועל ולמה זה פועל. "טיפולי המרה" הם בגדול שנאה עצמית כדי לכפות על המערכת כמו שמרקידים בעלי חיים בקרקס. אפשר בזהירות לשאול איך זה פועל ולמה ולהיות מוכן להיות מופתע מהתשובות. ה"הצלחה" במקרה הזה היא תהליך שהתוצאה שלו תהיה חיים טובים יותר ומאוחדים יותר. אחרי שבן אדם חי בשלום ובטוב עם עצמו, אולי הגורם שרצינו לשנות ישתנה ואולי לא. זה תוצר לוואי מבורך אבל קשה מאוד שזה יהיה יעד.

תודה שכתבת

אבל הסרט עוסק בנער שהתאבד ונותן דגש בעיקר על הצד הנפשי. על איך שאנחנו יכולים להתייחס בקלות ראש למצוקה אמיתית של מי שמסביבנו. במיוחד אם אנחנו בעלי השפעה עליו.

ראיתי את הסרט ואפילו בכיתי🫣

אני לא בא להמליץ לראות את הסרט, אבל לא כדאי למהר לשלוף את קלף האג'נדות בכל עיסוק בנושא הזה (ולהיזהר גם כן אנחנו מאג'נדות דורסניות שאין להן באמת שייכות בקדושה)

כמובן שבסוף הסרט האמא נהיית פעילה למען זכויות להט"ב, אבל הדגש הוא יותר האמפתיה ופחות העיסוק הפוליטי..

יש כאן נקודה חשובה: אפשר לבקר מסרים מסוימים בסרט, ובו בזמן להכיר בכאב האנושי שהוא מנסה להציג. לפעמים לפני הוויכוח על אג'נדות, צריך פשוט לעצור, להקשיב למצוקה של אדם אחר ולזכור שלמילים וליחס שלנו יכולה להיות השפעה עמוקה.