אני מרגיש שהמצוקה לא ממש הובנה מהדברים שלי.

ניסיתי לערוך ללא הצלחה. מוסיף עכשיו גם קצת בתור פריקה..

מנסה להוסיף קצת שתבינו את הסיטואציות. למשל הוא שומע צפירות של מכוניות בחוץ קרוב לבניין שלנו,והוא מסוגל לשתוק ולהיות עם החרדות שלו ופתאום לתת צרחה. וכולנו קופצים. או למשל להיות בשקט ואחרי ריב קטן איתנו הוא שותק המון זמן ופתאום משום מקום נותן כזו צרחה שאם אני אגיד שכל הבניין רועד זה יהיה "נעים מידי" לצרחה הזו. משהו מאוד מחריד. כאילו בלי קשר לכלום. שתיקה שתיקה. ואז צרחה איומה מתמשכת בערך 5 שניות. היו פעמים שחשבתי "אוקי זהו. עכשיו מישהו מהשכנים בטוח הזמין משטרה" . ולא. אף אחד לא מזמין ולא עושה דבר. היה גם הפלת כסאות על הרצפה למרות שזה מקרים די נדירים אבל גם זה קרה מספר פעמים..

חשוב לציין שזה לא מישהו אלים מטבעו. 

הוא מאוד מחושב ומדבר ממש חכם לפעמיים. אבל המחלה עושה את שלה..

למשל אחרי סיטואציה שקרתה לפני שעה בערך . כרגע הוא מדבר רגיל ומפוקס ורגוע ..

מה שנותן לאמא שלי עוד "זמן אוויר" ...היא פשוט לא מבינה שאם היא לא תגיד "סטופ" זה לא יפסק.

בגלל שהחליפו לו פסיכיאטרית והיא שמעה על כל המצבים בבית היא

העלתה לו מינון של כדור מסויים. בד"כ הוא היה חוזר לדיור מוגן ואז שוב לבית אז המצבים לא היו בתדירות גבוהה.

אבל בגלל הקורונה והסגר,המצבים החמירו ואמא שלי עם המטפלת של הדיור מוגן החליטו לספר יותר לפסיכיאטרית ולהבהיר לה את הקושי . המטפלת אמרה לפסיכיאטרית שאמא שלי התבטאה ש"היא קורסת" .. 

אז כאילו זה ידוע לגורמים המטפלים שלו . הוא אפילו אמר במפורש למטפלת שלו אחרי שהוא נלחץ ממשהו ש"אני הולך להתאבד" ואז היא אמרה לו שהיא מחוייבת להעביר את זה לפסיכיאטרית. ודווקא שהיה לו תור קרוב דחו לו את זה כי היא נכנסה לבידוד..

השאלה באמת אם אי אפשר להכריח בנאדם ,עם עובדת סוציאלית או משהו לעבור לדיור במקום אחר..

כלומר,ההיגיון שלי אומר לי שכן ועל אחת כמה וכמה בסיטואציות של מחלות נפש.

יש מצבים שהוא אומר שהוא לעולם לא יעבור להוסטל ויגור איתנו כל החיים,ויש פעמים שהוא אומר שאם אמא שלנו תחליט להוציא אותו אז הוא יצא לדיור אחר. אמא שלי מאוד רוצה. הבעיה שהיא מסוג האנשים שמושכים דברים וקונים את ה"שקט" הזמני. אמרתי לה במשך שנים את הפגיעה בנפש של כל בני הבית מהסיטואציות האלה..ורק לאחרונה בגלל הסגר והמצב הבלתי אפשרי , ניכר שירד לה קצת האסימון, היא אמרה לי "אל תחשוב שאני רוצה שהוא ישאר פה" היא אמרה הרבה פעמים שהם הולכים ומתבגרים ורוצים להחיות את החיים שלהם גם. הבעיה היא שהיא אחת שקונה "שקט" זמני...היא לא אחת שתקח יוזמה לדבר ולהזיז דברים בכח..והיא כל הזמן מתחרטת על זה כשמגיעים למצבים גרועים.. ואחרי זה חוזר חלילה , למרות ההפצרות שלי ושל אחותי שחייבים כאן גורם יותר חזק מאשר פסיכיאטרית שלו או מטפלות של דיור מוגן...

אז התשובה היא לחלוטין לא..המינון שהיא העלתה לו לא שיפר בכלל את המצב..

רק בהתחלה קצת..אבל אחרי שבוע ומשהו הכל חזר למצב הקודם

רק ניכר שעם השנים המצב שלו מדרדר ואף אחד לא עושה כלום.

החרדות שלו הולכות ונהיות יותר ויותר קיצוניות. על דברים שטותיים. זה יכול להיות משהו שהוא יקרא עכשיו באינטרנט או דברים הזויים של לשאול כל יום איזה יום היום שלא לטעות בתרופות וכל מיני דברים כאלה. או למשל אם הוא בחרדות (מה שקורה המון המון פעמים במשך היום) אז כל הבית על קוצים. הוא מבקש מאחותי להיות בשקט והבית נכנס לסיחרור. ממש אסור לדבר גבוה או לצחוק ..השבתה של הכל פשוטו כמשמעו. אם ידליקו רדיו לשמוע חדשות הוא יבקש ישר לסגור או להנמיך. הכל מתנהל לפי המצבים הנפשיים שלו.

ברור לי שהוא צריך אשפוז. אבל בפעמים הקודמות לפני הקורונה כשהוא ביקר בשלוותה הפסיכיאטר שואל את אבא שלי אם קרה משהו בבית אבא שלי עונה לו שלא. הם פשוט הסתירו הרבה דברים וגם עכשיו אני לא בטוח עד כמה הם סיפרו את כל הדברים באמת. אמא שלי יודעת שיאשפזו אותו ופשוט מעלימה מידע. ואנחנו סובלים. למען הדיוק,היא דווקא מבינה שכלו כל הקיצים וגם סיפרה מצבים מסויימים אבל ניכר שהיא מקפידה לא לספר הכל כי היא לא רוצה שיאשפזו אותו וזה כל כך אבסורדי. כי המצב שלו רק מדרדר עם הזמן. היא טוענת כרגע שאם לא הקורונה היא היתה מכריחה אותו לעבור להוסטל...

למשל היה פעם ,בעצם כמה פעמים,שהוא שפך תה על עצמו על היד קצת. ואני בטוח שהיא לא סיפרה את זה לאף גורם עד היום חוץ מיום אחד שהגיעו מים עד נפש והיא זרקה את זה למטפלת מהדיור מוגן היא נדהמה היא ישר אמרה "מה? מה הוא עשה??".. אבא שלי אפילו לא בתמונה,עונה תשובות מאוד הזויות לצערי..הוא מהאנשים שלא מעורבים כל כך במה שקורה בבית וזה מתסכל. ואנחנו בתווך,רואים את המראות ושומעים את הקולות..ונהרסים לאט לאט..

אמרתי לאמא שלי, מה עדיף לך שהוא יתאשפז או שכולנו נסבול ואז הוא יתאשפז במצב קיצוני שלא יהיה לך שליטה עליו?.

ניכר שהסגר הזה והמצב הקיצון הזה שינה לה משהו במחשבה. אבל בינתיים זה לא התבטא בכלום. אמרתי לה,תתקשרי לפסיכיאטרית תתייעצי איתה! כאילו אני מדבר לקיר. רק רוצה שאני אהיה שוטר כל היום ויעזור לו נפשית. כאילו שאנחנו כאן מבריאות הנפש. היא לא מפנימה שצריך כאן מעשים קיצוניים.

לכן שאלתי,עם מי ניתן לדבר בכדי לקבל עזרה חיצונית? עם עובדת סוציאלית? הרווחה?

במקרה כזה שהאמא פשוט לא משתפת פעולה. והיא סובלת ושנים אומרת לי שהסבל שלה ענקי. אז למה את מחכה? לא ראיתי אדישות כזו בחיים שלי. כמה אפשר לסבול בכדי להגיד "עד כאן" . סליחה על האריכות זה פשוט תסכול של שנים..

ותמיד הדגישו לנו שאם אם אין סכנה לעצמו או לסובבים אותו אז לא יכולים לאשפז בכפייה.

הבעיה שלי היא שרציתי לעבור לפני החגים אבל זה גם היה אחרי המון פחדים בגלל הקורונה ובגלל שאני בקבוצת סיכון.

אמא שלי שיכנעה אותי שהחגים זה לא הזמן המתאים לצאת. ונשארתי. 

תמיד רציתי לעזוב כאן אבל הבעיה שזה גם עניין כלכלי,

כשרציתי לצאת ההורים אמרו שהם ישלמו עלי העיקר שיהיה לי שקט נפשי בחוץ..

אני יודע שעדיף לי פשוט לצאת ואני אומר את זה גם לאחותי,עדיף לנו לא להשאר כאן.

אמא שלי באה בטענה לאחותי שהיא זורקת לו מילים ומתווכחת איתה.

במקום להגיד,יש כאן בעיה שלמה שלא טיפלתי בה. זה מתסכל מאוד. 6 שנים בערך ועד היום שום דבר משמעותי.

אבל באמת השאלה שלי,לפי החוק,

האם אין אפשרות להוציא צו למישהו שמסרב להיות במסגרת שמתאימה לו וזה פוגע בבני הבית?

כלומר,אם אני היום מעל 18 וההורים שלי רוצים להוציא אותי הם לא חייבים לי כלום. 

למה כאן אף אחד לא מבהיר להורים שלי שאתם בכלל לא חייבים חוקית להחזיק אותו? אחי הוא אחד שאם יגידו לו שזה החוק ויוציאו צו הוא יגיד שלום וילך. ממש ככה,הוא ישלים עם זה כי לא תהיה לו ברירה. הוא תמיד אומר "אם יכריחו אותי אני אעזוב" . זה מאוד מסתכל שהפתרונות שעובדת סוציאלית מציעה למקרים בבית זה להזמין משטרה. כאילו מה? הבנאדם עם מחלת נפש מזה יתן? למה שלא תתנו הצעה קונקרטית של כפיית יציאה לדיור אחר?

שלא ישתמע מהדברים שאני להוט שהוא יצא בגלל שנמאס לי ממנו.

אני האחד שהכי עוזר לו בבית עד השעות הקטנות של הלילה שיחות עידודים,עד שנפל לי האסימון

שאני אחד הגורמים למצב להמשך. אני "מכבה השריפות" וככה המצב משתמר ולא מתקדם לפתרון מעשי.

כן אפשר לדבר איתו בהיגיון,הוא יכול להשמע הכי חכם בעולם

ולפעמיים אומר גם דברים מאוד לא הגיוניים.. 

זה לא מישהו שכל היום צועק וכאלה. אבל כשזה בא,זה מאוד מלחיץ,ומסחרר את כל הבית..

לפני הקורונה המצבים האלה קרו אחת לשבועיים . עכשיו זה כמעט כל יום או יומיים.

לגבי אמא שלי,

נראלי לי שהקורונה והסגר שינו לה את המחשבה.

ניכר בתשובות שהיא עונה לו שפשוט נמאס לה. והיא מבחינתי הכי אדישה שיש.

מעולם לא נתקלתי בדבר כזה. היא פשוט קנתה שקט בזה שהיא הכריחה אותו לחזור לדיור מוגן כל פעם מחדש.

ואז בכי בלילה בטלפוון ו5 בבוקר הוא כבר דופק בדלת. כמה בנאדם יכול להיות אדיש או חסר הבנה של המצב?

את 6 שנים לא מצליחה להבין שכלו כל הקיצים? היית צריכה מצב של סגר בכדי להבין את זה?

אני פשוט מצאתי את עצמי מנסה להוציא ממנה הודאה שאני צודק. ובחיי,זה לקח לי שנים. עד לפני כמה זמן היא לא דיברה עם היגיון. אמרתי להם אני לא עוזר יותר איתו,נוח לכם המצב? תסתדרו לבד. נראה כמה תחזיקו מעמד בלי השוטר שמרגיע ומכבה שריפות. הפכתי לשוטר להעיר לאחותי, להרגיע אותו,לדבר איתו לתוך הלילה. ואני אחד שעבר מלא דברים בחיים עד היום והנפש כבר לא אותה נפש. אמא שלי לא פוחדת מאישפוזים אבל נראלי יש לה טראומה מסויימת ממחלקות סגורות שהוא היה בהם בגילאי העשרה. היא יותר אדישה ומושכת זמן וקונה שקט,מאשר מרחמת עליו..

אני יודע שהוא הבן שלה, אבל אחי תאמין לי.

6 שנים של המצב שתיארתי זה די ויותר. אנחנו לא חייבים להחזיק אח בן 35 שמסרב לקבל טיפול

בגלל חרדות שיש לו,זה פשוט בלתי נסבל. הוא פשוט אומר בפה מלא "אני נשאר כאן כל החיים" ואפילו שבתכלס אחרי כמה ימים הוא מסוגל להגיד ההפך הגמור והוא אכן אומר ההפך,אבל המשפטים האלה יכולים לשגע אותי דווקא בגלל האדישות ומשיכת הזמן של ההורים שלי. יום אחד הוא כל כך התמרמר, ובכה,וצרח וברח לנו לשירותים ונעל את הדלת. על דבר כזה היינו צריכים להזמין ישר אמבולנס בשבת. ולא. הם לא עשו את זה. ופחדתי שהוא עוד רגע לוקח ..ודוקר את עצמו.. עד כדי כך. אז כמה אפשר? צריך צו שפשוט יעבירו אותו למקום עם תמיכה עם צוות עם שיחות יום יום . שיקום מלא .. אני כותב מכאב ואני רוצה שיהיה לו הכי טוב שבעולם. אבל זה לא רק בא על חשבון הבריאות שלנו, אלא גם זה פגיעה בו עצמו. כי המצב הולך ומחמיר והוא לא מקבל טיפול למעט שיחה כל חודש עם הפסיכיאטרית.

כמו שציינתי אני היחיד שעוזר לו להתמודד והשקעתי בזה כוחות אדירים על פני כמה שנים טובות.

תמיד כשאני רואה אותו בחרדה או בדיכאון אני בא ושואל מה קורה ועומד ומקשיב לו כל כך הרבה למרות שממש קשה לי כי אני גם עובר דברים. כך שלא הצלחתי להבין איך בגלל משפט אחד שכתבתי הסקנת שאני לא מתחשב בו..

אם לא אני,הוא היה מגיע למצבים נוראיים..אם לא אני שמייצב בכלל את כל הבית במצב הזה,הכל כאן היה קורס.

ככה מדבר אדם מיואש.

אם הגעתי למצב שאני כותב את זה,כנראה שיש סיבה טובה לכך.

לפעמיים צריך להפעיל שכל על פני הרגש,אם הבנתי משהו במשך השנים הללו,

זה שאם אתה נותן לרגש שלך לשלוט. אתה לעולם לא תוכל לעזור לו או לנו כמשפחה.

וככה גם הסברתי לאמא שלי,אם תפעילי רחמים עכשיו,לעולם הוא לא יצא מהסיחרור הזה. אסור להפעיל כאן רגש בסיפור הזה.

וניסינו אין ספור פעמים האמיני לי.

לשאלתך לגבי הגיל,הוא גדול ממני בכמה שנים בודדות

אני שומע עכשיו את אמא שלי ואת אחי מדברים עם מישהי 

והיא מנסה לקבל ממנה עזרה איך לייצב את המצב המתיחות בינו לבין אחותי.

והוא מסביר שם הסברים על סיטואציות בניהם. אני לא אחד שמקלל אבל בחיי, אני לא יודע מה לעשות כבר.

אתם מבינים את האבסורד? את משיכת הזמן? את זה שהוא לא מקבל טיפול והם משחקים בתפל במקום בעיקר?

סיוט..

שהכל מותר להם?

אגב, מציאות בלי גבולות בכלל - היא מציאות מאוד אבודה. יש היום שיטת חינוך (או יותר מדוייק: חוסר חינוך) שמנסים שילד לא ישמע אף פעם 'לא', אף פעם לא ידברו אליו בתקיפות, אף פעם לא יציבו גבול. אז מאבטחים את כל השקעים בבית, נועלים את האסלה וכו'. והנה מתברר שילדים שגדלו כך, אינם יותר בריאים בנפשם - אלא פשוט לא מסוגלים להתנהל בעולם.

אחרי שמקבלים שהמציאות היא כזו שבה "בוקר ויודע ד' - גבולות חלק הקב"ה בעולמו..." (רש"י פרשת קורח), יש הזדמנות להעמיק בהבנה למה דבר ד' הוא "לטוב לנו לחיותנו כל הימים".

זה סתם אשליה שהגשמת החלום שלך תשמח אותך...  זה לא קורה אף פעם.

כשמגיעים לשם לא מרגישים וואו כמו שדמיינת, חוזרים למציאות עצובים ומחפשים חלום חדש... זה לופ של ריקנות שלא נגמר.

אם נשארו "חלומות"? כן, אבל הבנתי שזה סתם חרטא.. לא צריך לשתות את כל הים כדי להבין שהוא מלוח

תסמוך על הקב"ה שיש סיבה טובה שהוא לא מסכים לך.

אנחנו רוצים להניח שכולם רוצים רק טוב, אבל היו כבר מקרים גם כאן בפורום וגם בכלל בעולם.

אל תיתן שפכטל בלי מילה טובה לפני זה. כי אתה גם לא יודע מי אני, נכון??

מי שלא גבר

זה ששניכם גברים לא עוזר. גם גברים ניצלו ניקים בכל מיני צורות.

נכון לכולם בין אם ניק מוכר או לא,

וגם לא בהכרח מי שמציג את עצמו כגבר הוא גבר והפוך. (רוב האנשים בסדר ורוב ההצגות בסדר, אבל זהירות מומלצת תמיד)

שה' לא רוצה שתרגיש ככה.

אתה צריך לברר על מה יושבים הרגשות הקשים האלה, לפעמים אנחנו בטוחים ואוחזים בסיבה מסויימת לכאבים שלנו בזמן שהסיבה היא בכלל אחרת.

התורה והאמונה כשלעצמם הם שיא החופש החיבור והשמחה, כנראה שמשהו במפגש שלך איתם נעשה בצורה לא נכונה, שלא מתאימה למהלך הנפש שלך.

התיקון הוא להסכים להפגש עם הפחדים והמקומות הקשים והכואבים שלך ולעבור בהם תהליך של ריפוי. ואולי בדרך גם תתן לעצמך לפרוץ גבולות שגדלת איתם כחלק מהתהליך, אבל התיקון הוא במפגש שלך עם עצמך. לא במעשים מסויימים או בחוץ.

לפגוש אותה כמה פעמים

ולקרוא את הספרים שלה

וגם במציאות היא אישה חכמה מאוד

מה הכוונה דלוקה?

זה משפט מאוד מוזר. במחילה מכבודך.

ואני אוהבת את הספרים שלה.

אבל בואו תדונו לכף זכות. אתם כנראה לא מכירים את הדמות הזו, אבל אפשר לומר שהרבה מאוד אנשים גילו את עצמם מחדש בספרים שלה. צומת הדרורים למשל...

היא דמות, מישהו שהביא גילוי לעולם. לכן כתבתי 'דלוקה'. כי באמת הרבה אנשים מרגישים שהספרים שלה חוללו בנפשם שינוי פנימי עמוק..

כמובן שזה לא בקטע האישי, אלא בעיקר בדרך שלה, בגילוי שלה.

מוזמנים לנסות.

איפה האנרגיות? האור בעיניים? התקווה שמשפריצה על המקלדת כשמדברים על הספרים ועל הגילוי של חיה הרצברג..

הייתם נשמעים לי אדישים מידי.

ניסיתי להבין: אולי רק צעדתם ליד האור, אבל פנימה - לא זכיתם להיכנס?

במילים מתלהבות בדרך כלל

אישה חכמה מאוד

אני חולקת עליה בחלק מהדברים

אבל בחלק אחר אני בהחלט לוקחת ולומדת

לחיה הרצבגר יש ספרים באמת טובים. ספר טוב באמת יכול לעזור לאנשים לעבור תהליכים.

ההגדרה שכתבת : "אפשר לומר שהרבה מאוד אנשים גילו את עצמם מחדש בספרים שלה. צומת הדרורים למשל...

היא דמות, מישהו שהביא גילוי לעולם. לכן כתבתי 'דלוקה'. כי באמת הרבה אנשים מרגישים שהספרים שלה חוללו בנפשם שינוי פנימי עמוק..

כמובן שזה לא בקטע האישי, אלא בעיקר בדרך שלה, בגילוי שלה."

נכונה שבעתיים על סופר אחר, שהיה פעיל מאוד במשך קרוב לשלושה עשורים במגזר החרדי וגם בציבור הדתי לאומי, קראו בשריקה את ספריו ורבים יכולים להגיד שספריו עזרו להם לגלות דברים.  את הסוף אנחנו יודעים...

חלילה איני חושד בחיה הרצברג בשום דבר כזה. אבל, כן ממליץ מאוד לא לעבור את הקו הדק, שבין הערכה לסופר/זמר/מרצה/מורה/כוכב משהו/אחר - לבין הערצה שעלולה לטשטש גבולות בריאים. זה נכון על כל דמות ונכון שבעתיים, דווקא על דמות שגורמת לאדם לעבור תהליכים רגשיים.

אפילו על תלמיד חכם, שכן מופיעים במקורותינו ביטויים של 'דביקות' ו'התבטלות' - צריך זהירות.

אין בעיה אם יש אור בעינים, כל עוד נשאר מאחוריהם שכל ביקורתי...

אבל אני לא הטיפוס המתלהב, שיקפוץ עליה ברוב התרגשות או משהו😅

זה עורר בכם געגוע לשבת על איזה סלע ולספר ליוחאי את מה שעובר עליכם, או שלא כל כך נכנסתם לאווירה ולסיפור?

זה לא מעיין רציני, אבל מקום מוצל ונעים עם זרימה של מים. 

סטף

עין לימון

מול עין חמד יש מעיין חמוד מאוד. זה מצד ימין של הכביש אם באים מירושלים

אם צריך עוד פרטים בשמחה

נכנסים לבית נקופה נדמה לי [המושב מעל מחלף חמד] הולכים ישר עד סוף היישוב עוברים את השער הולכים קצת בשביל ומגיעים.

לק"י

אתה נכנס אליה, ולוחץ על כפתור תגובה.

(פשוט הגבת לי כמה פעמים בטעות).

קו 150 לעמינדב (נראה לי שאני זוכר את מספר הקו) מגיע כמה דקות הליכה מתחילת המסלול ויש אוטובוס או רכבת קלה להדסה עין כרם.

אני חושב שיש גם מים בעין חנדק.

עין לבן הוא כרבע שעה-חצי שעה הליכה מהחניון של הגן החיות התנכי.

שביל הדסה באזור היער ליד עין כרם, מניח שזה נגיש גם בקלות, לא זוכר מאיפה בדיוק נכנסים.

טיול בסגנון אחר יכול להיות על חומות העיר העתיקה וזה גם קל להגיע בתחבורה ציבורית.

אפשר גם להסתובב ביער ירושלים מתוך קרית יובל.

אם יוצאים מירושלים יש את נחל חלילים (המים במעיין שם לא באמת ראויים לכניסה אבל הטיול יפה) שמתחיל מתוך מבשרת, לדעתי בערך 20 דקות הליכה מקניון הראל ואולי יש תחנה קרובה יותר.

האזור ליד מטע מאוד יפה אבל זה הליכה מהתחנה בכניסה למטע (עין גרס, עין מטע - הם בכיוונים שונים).

אזור בר גיורא, ח'ירבת עיתאב ועין חוד, אזור ממש יפה, מניח שיש אוטובוסים לא רחוקים משם.

הסטף נגיש בתחבורה ציבורית, עם מלא מדרגות.

יש הרבה מאוד אנשים בחופש. לא תמיד זה מתאים האווירה.

אבל יש הרבה בריכות [לפחות חמש] כך שתמיד אפשר למצוא משהו יותר מתאים

כנראה אתה פשוט גולש על רשת לא חסומה.

לכן חשוב לשים חסימה על המכשיר עצמו, כי אחרת זה מאבד את התועלת.

מוזר מאוד, גם לי לא קרה מעולם.

לגבי יוטיוב- דוקא זכור לי שהם לא מאפשרים תכניים בוטים (כמובן מה שלשיטתם מוגדר ככה😏)