אני מרגיש שהמצוקה לא ממש הובנה מהדברים שלי.

ניסיתי לערוך ללא הצלחה. מוסיף עכשיו גם קצת בתור פריקה..

מנסה להוסיף קצת שתבינו את הסיטואציות. למשל הוא שומע צפירות של מכוניות בחוץ קרוב לבניין שלנו,והוא מסוגל לשתוק ולהיות עם החרדות שלו ופתאום לתת צרחה. וכולנו קופצים. או למשל להיות בשקט ואחרי ריב קטן איתנו הוא שותק המון זמן ופתאום משום מקום נותן כזו צרחה שאם אני אגיד שכל הבניין רועד זה יהיה "נעים מידי" לצרחה הזו. משהו מאוד מחריד. כאילו בלי קשר לכלום. שתיקה שתיקה. ואז צרחה איומה מתמשכת בערך 5 שניות. היו פעמים שחשבתי "אוקי זהו. עכשיו מישהו מהשכנים בטוח הזמין משטרה" . ולא. אף אחד לא מזמין ולא עושה דבר. היה גם הפלת כסאות על הרצפה למרות שזה מקרים די נדירים אבל גם זה קרה מספר פעמים..

חשוב לציין שזה לא מישהו אלים מטבעו. 

הוא מאוד מחושב ומדבר ממש חכם לפעמיים. אבל המחלה עושה את שלה..

למשל אחרי סיטואציה שקרתה לפני שעה בערך . כרגע הוא מדבר רגיל ומפוקס ורגוע ..

מה שנותן לאמא שלי עוד "זמן אוויר" ...היא פשוט לא מבינה שאם היא לא תגיד "סטופ" זה לא יפסק.

בגלל שהחליפו לו פסיכיאטרית והיא שמעה על כל המצבים בבית היא

העלתה לו מינון של כדור מסויים. בד"כ הוא היה חוזר לדיור מוגן ואז שוב לבית אז המצבים לא היו בתדירות גבוהה.

אבל בגלל הקורונה והסגר,המצבים החמירו ואמא שלי עם המטפלת של הדיור מוגן החליטו לספר יותר לפסיכיאטרית ולהבהיר לה את הקושי . המטפלת אמרה לפסיכיאטרית שאמא שלי התבטאה ש"היא קורסת" .. 

אז כאילו זה ידוע לגורמים המטפלים שלו . הוא אפילו אמר במפורש למטפלת שלו אחרי שהוא נלחץ ממשהו ש"אני הולך להתאבד" ואז היא אמרה לו שהיא מחוייבת להעביר את זה לפסיכיאטרית. ודווקא שהיה לו תור קרוב דחו לו את זה כי היא נכנסה לבידוד..

השאלה באמת אם אי אפשר להכריח בנאדם ,עם עובדת סוציאלית או משהו לעבור לדיור במקום אחר..

כלומר,ההיגיון שלי אומר לי שכן ועל אחת כמה וכמה בסיטואציות של מחלות נפש.

יש מצבים שהוא אומר שהוא לעולם לא יעבור להוסטל ויגור איתנו כל החיים,ויש פעמים שהוא אומר שאם אמא שלנו תחליט להוציא אותו אז הוא יצא לדיור אחר. אמא שלי מאוד רוצה. הבעיה שהיא מסוג האנשים שמושכים דברים וקונים את ה"שקט" הזמני. אמרתי לה במשך שנים את הפגיעה בנפש של כל בני הבית מהסיטואציות האלה..ורק לאחרונה בגלל הסגר והמצב הבלתי אפשרי , ניכר שירד לה קצת האסימון, היא אמרה לי "אל תחשוב שאני רוצה שהוא ישאר פה" היא אמרה הרבה פעמים שהם הולכים ומתבגרים ורוצים להחיות את החיים שלהם גם. הבעיה היא שהיא אחת שקונה "שקט" זמני...היא לא אחת שתקח יוזמה לדבר ולהזיז דברים בכח..והיא כל הזמן מתחרטת על זה כשמגיעים למצבים גרועים.. ואחרי זה חוזר חלילה , למרות ההפצרות שלי ושל אחותי שחייבים כאן גורם יותר חזק מאשר פסיכיאטרית שלו או מטפלות של דיור מוגן...

אז התשובה היא לחלוטין לא..המינון שהיא העלתה לו לא שיפר בכלל את המצב..

רק בהתחלה קצת..אבל אחרי שבוע ומשהו הכל חזר למצב הקודם

רק ניכר שעם השנים המצב שלו מדרדר ואף אחד לא עושה כלום.

החרדות שלו הולכות ונהיות יותר ויותר קיצוניות. על דברים שטותיים. זה יכול להיות משהו שהוא יקרא עכשיו באינטרנט או דברים הזויים של לשאול כל יום איזה יום היום שלא לטעות בתרופות וכל מיני דברים כאלה. או למשל אם הוא בחרדות (מה שקורה המון המון פעמים במשך היום) אז כל הבית על קוצים. הוא מבקש מאחותי להיות בשקט והבית נכנס לסיחרור. ממש אסור לדבר גבוה או לצחוק ..השבתה של הכל פשוטו כמשמעו. אם ידליקו רדיו לשמוע חדשות הוא יבקש ישר לסגור או להנמיך. הכל מתנהל לפי המצבים הנפשיים שלו.

ברור לי שהוא צריך אשפוז. אבל בפעמים הקודמות לפני הקורונה כשהוא ביקר בשלוותה הפסיכיאטר שואל את אבא שלי אם קרה משהו בבית אבא שלי עונה לו שלא. הם פשוט הסתירו הרבה דברים וגם עכשיו אני לא בטוח עד כמה הם סיפרו את כל הדברים באמת. אמא שלי יודעת שיאשפזו אותו ופשוט מעלימה מידע. ואנחנו סובלים. למען הדיוק,היא דווקא מבינה שכלו כל הקיצים וגם סיפרה מצבים מסויימים אבל ניכר שהיא מקפידה לא לספר הכל כי היא לא רוצה שיאשפזו אותו וזה כל כך אבסורדי. כי המצב שלו רק מדרדר עם הזמן. היא טוענת כרגע שאם לא הקורונה היא היתה מכריחה אותו לעבור להוסטל...

למשל היה פעם ,בעצם כמה פעמים,שהוא שפך תה על עצמו על היד קצת. ואני בטוח שהיא לא סיפרה את זה לאף גורם עד היום חוץ מיום אחד שהגיעו מים עד נפש והיא זרקה את זה למטפלת מהדיור מוגן היא נדהמה היא ישר אמרה "מה? מה הוא עשה??".. אבא שלי אפילו לא בתמונה,עונה תשובות מאוד הזויות לצערי..הוא מהאנשים שלא מעורבים כל כך במה שקורה בבית וזה מתסכל. ואנחנו בתווך,רואים את המראות ושומעים את הקולות..ונהרסים לאט לאט..

אמרתי לאמא שלי, מה עדיף לך שהוא יתאשפז או שכולנו נסבול ואז הוא יתאשפז במצב קיצוני שלא יהיה לך שליטה עליו?.

ניכר שהסגר הזה והמצב הקיצון הזה שינה לה משהו במחשבה. אבל בינתיים זה לא התבטא בכלום. אמרתי לה,תתקשרי לפסיכיאטרית תתייעצי איתה! כאילו אני מדבר לקיר. רק רוצה שאני אהיה שוטר כל היום ויעזור לו נפשית. כאילו שאנחנו כאן מבריאות הנפש. היא לא מפנימה שצריך כאן מעשים קיצוניים.

לכן שאלתי,עם מי ניתן לדבר בכדי לקבל עזרה חיצונית? עם עובדת סוציאלית? הרווחה?

במקרה כזה שהאמא פשוט לא משתפת פעולה. והיא סובלת ושנים אומרת לי שהסבל שלה ענקי. אז למה את מחכה? לא ראיתי אדישות כזו בחיים שלי. כמה אפשר לסבול בכדי להגיד "עד כאן" . סליחה על האריכות זה פשוט תסכול של שנים..

ותמיד הדגישו לנו שאם אם אין סכנה לעצמו או לסובבים אותו אז לא יכולים לאשפז בכפייה.

הבעיה שלי היא שרציתי לעבור לפני החגים אבל זה גם היה אחרי המון פחדים בגלל הקורונה ובגלל שאני בקבוצת סיכון.

אמא שלי שיכנעה אותי שהחגים זה לא הזמן המתאים לצאת. ונשארתי. 

תמיד רציתי לעזוב כאן אבל הבעיה שזה גם עניין כלכלי,

כשרציתי לצאת ההורים אמרו שהם ישלמו עלי העיקר שיהיה לי שקט נפשי בחוץ..

אני יודע שעדיף לי פשוט לצאת ואני אומר את זה גם לאחותי,עדיף לנו לא להשאר כאן.

אמא שלי באה בטענה לאחותי שהיא זורקת לו מילים ומתווכחת איתה.

במקום להגיד,יש כאן בעיה שלמה שלא טיפלתי בה. זה מתסכל מאוד. 6 שנים בערך ועד היום שום דבר משמעותי.

אבל באמת השאלה שלי,לפי החוק,

האם אין אפשרות להוציא צו למישהו שמסרב להיות במסגרת שמתאימה לו וזה פוגע בבני הבית?

כלומר,אם אני היום מעל 18 וההורים שלי רוצים להוציא אותי הם לא חייבים לי כלום. 

למה כאן אף אחד לא מבהיר להורים שלי שאתם בכלל לא חייבים חוקית להחזיק אותו? אחי הוא אחד שאם יגידו לו שזה החוק ויוציאו צו הוא יגיד שלום וילך. ממש ככה,הוא ישלים עם זה כי לא תהיה לו ברירה. הוא תמיד אומר "אם יכריחו אותי אני אעזוב" . זה מאוד מסתכל שהפתרונות שעובדת סוציאלית מציעה למקרים בבית זה להזמין משטרה. כאילו מה? הבנאדם עם מחלת נפש מזה יתן? למה שלא תתנו הצעה קונקרטית של כפיית יציאה לדיור אחר?

שלא ישתמע מהדברים שאני להוט שהוא יצא בגלל שנמאס לי ממנו.

אני האחד שהכי עוזר לו בבית עד השעות הקטנות של הלילה שיחות עידודים,עד שנפל לי האסימון

שאני אחד הגורמים למצב להמשך. אני "מכבה השריפות" וככה המצב משתמר ולא מתקדם לפתרון מעשי.

כן אפשר לדבר איתו בהיגיון,הוא יכול להשמע הכי חכם בעולם

ולפעמיים אומר גם דברים מאוד לא הגיוניים.. 

זה לא מישהו שכל היום צועק וכאלה. אבל כשזה בא,זה מאוד מלחיץ,ומסחרר את כל הבית..

לפני הקורונה המצבים האלה קרו אחת לשבועיים . עכשיו זה כמעט כל יום או יומיים.

לגבי אמא שלי,

נראלי לי שהקורונה והסגר שינו לה את המחשבה.

ניכר בתשובות שהיא עונה לו שפשוט נמאס לה. והיא מבחינתי הכי אדישה שיש.

מעולם לא נתקלתי בדבר כזה. היא פשוט קנתה שקט בזה שהיא הכריחה אותו לחזור לדיור מוגן כל פעם מחדש.

ואז בכי בלילה בטלפוון ו5 בבוקר הוא כבר דופק בדלת. כמה בנאדם יכול להיות אדיש או חסר הבנה של המצב?

את 6 שנים לא מצליחה להבין שכלו כל הקיצים? היית צריכה מצב של סגר בכדי להבין את זה?

אני פשוט מצאתי את עצמי מנסה להוציא ממנה הודאה שאני צודק. ובחיי,זה לקח לי שנים. עד לפני כמה זמן היא לא דיברה עם היגיון. אמרתי להם אני לא עוזר יותר איתו,נוח לכם המצב? תסתדרו לבד. נראה כמה תחזיקו מעמד בלי השוטר שמרגיע ומכבה שריפות. הפכתי לשוטר להעיר לאחותי, להרגיע אותו,לדבר איתו לתוך הלילה. ואני אחד שעבר מלא דברים בחיים עד היום והנפש כבר לא אותה נפש. אמא שלי לא פוחדת מאישפוזים אבל נראלי יש לה טראומה מסויימת ממחלקות סגורות שהוא היה בהם בגילאי העשרה. היא יותר אדישה ומושכת זמן וקונה שקט,מאשר מרחמת עליו..

אני יודע שהוא הבן שלה, אבל אחי תאמין לי.

6 שנים של המצב שתיארתי זה די ויותר. אנחנו לא חייבים להחזיק אח בן 35 שמסרב לקבל טיפול

בגלל חרדות שיש לו,זה פשוט בלתי נסבל. הוא פשוט אומר בפה מלא "אני נשאר כאן כל החיים" ואפילו שבתכלס אחרי כמה ימים הוא מסוגל להגיד ההפך הגמור והוא אכן אומר ההפך,אבל המשפטים האלה יכולים לשגע אותי דווקא בגלל האדישות ומשיכת הזמן של ההורים שלי. יום אחד הוא כל כך התמרמר, ובכה,וצרח וברח לנו לשירותים ונעל את הדלת. על דבר כזה היינו צריכים להזמין ישר אמבולנס בשבת. ולא. הם לא עשו את זה. ופחדתי שהוא עוד רגע לוקח ..ודוקר את עצמו.. עד כדי כך. אז כמה אפשר? צריך צו שפשוט יעבירו אותו למקום עם תמיכה עם צוות עם שיחות יום יום . שיקום מלא .. אני כותב מכאב ואני רוצה שיהיה לו הכי טוב שבעולם. אבל זה לא רק בא על חשבון הבריאות שלנו, אלא גם זה פגיעה בו עצמו. כי המצב הולך ומחמיר והוא לא מקבל טיפול למעט שיחה כל חודש עם הפסיכיאטרית.

כמו שציינתי אני היחיד שעוזר לו להתמודד והשקעתי בזה כוחות אדירים על פני כמה שנים טובות.

תמיד כשאני רואה אותו בחרדה או בדיכאון אני בא ושואל מה קורה ועומד ומקשיב לו כל כך הרבה למרות שממש קשה לי כי אני גם עובר דברים. כך שלא הצלחתי להבין איך בגלל משפט אחד שכתבתי הסקנת שאני לא מתחשב בו..

אם לא אני,הוא היה מגיע למצבים נוראיים..אם לא אני שמייצב בכלל את כל הבית במצב הזה,הכל כאן היה קורס.

ככה מדבר אדם מיואש.

אם הגעתי למצב שאני כותב את זה,כנראה שיש סיבה טובה לכך.

לפעמיים צריך להפעיל שכל על פני הרגש,אם הבנתי משהו במשך השנים הללו,

זה שאם אתה נותן לרגש שלך לשלוט. אתה לעולם לא תוכל לעזור לו או לנו כמשפחה.

וככה גם הסברתי לאמא שלי,אם תפעילי רחמים עכשיו,לעולם הוא לא יצא מהסיחרור הזה. אסור להפעיל כאן רגש בסיפור הזה.

וניסינו אין ספור פעמים האמיני לי.

לשאלתך לגבי הגיל,הוא גדול ממני בכמה שנים בודדות

אני שומע עכשיו את אמא שלי ואת אחי מדברים עם מישהי 

והיא מנסה לקבל ממנה עזרה איך לייצב את המצב המתיחות בינו לבין אחותי.

והוא מסביר שם הסברים על סיטואציות בניהם. אני לא אחד שמקלל אבל בחיי, אני לא יודע מה לעשות כבר.

אתם מבינים את האבסורד? את משיכת הזמן? את זה שהוא לא מקבל טיפול והם משחקים בתפל במקום בעיקר?

סיוט..

את החשבון שלהן  שיעשו הן. לי אין שליטה עליהן (וגם לא אמורה). אני בוחר את הבחירות שלי.

ולא, אני לא הולכת עם כאלה

אבל באמת, לא לעניין להאשים אותן

יש לך בעיה עם צורה שבה עובד מדבר ללקוח?

סבבה, אז תדברי על זה עם האחראי.

לציין את הדת/לאום של הצדדים פשוט לא רלוונטי.

אם חרדי יירק על ערבי בסופר, את מצפה שהערבי לא יבקש להוציאו? את תתמכי אוטומטית ביהודי?

זה פשוט לא רלוונטי.

ובגלל שאין לך מושג איך זה התחיל, כמו שאת בעצמך כתבת, באמת לא היית צריכה להתערב.

אם כבר בחרת להתערב, את היית צריכה לנסות ולהרגיע את האווירה, ולא לחמם את האווירה עם דיבור גזעני.

הכי מצחיק / עצוב:

את חיממת את האווירה.

העובדים הערבים, לדברייך, באו להרגיע והיו בסדר גמור. ועדיין את מתלוננת עליהם, ולא על עצמך, בגלל עצם זה שהם ערבים...

ואז היא לא יכולה להגיד לו כלום כי היא ערביה?

נשמה. אפשר לדון על העסקת ערבים בעסקים יהודיים.

דיון לגיטימי.

אבל את מודה שאת לא יודעת מה היה שם, ושהיה נראה שהחרדי עשה משהו לא בסדר לעובדת הערבייה. והיא ביקשה ממנו לצאת מהחנות. נכון, יכול להיות שלא היה שם כלום והוא היה באמת בסדר ולא עשה כלום.

אבל הטענה שלך היא- היא ערביה אז היא לא יכולה להגיד לו לצאת לא משנה מה קרה ?

הזיה. 

אני ממש לא חושבת שיהודי יכול לעשות מה שהוא רוצה ואתמוך בו אוטומטית.

רק לשם השוואה- לפני כמה שנים נסעתי באוטובוס, זוג חרדי היה עם תינוק צורח המון זמן והיה נראה שלא ממש מטריד אותם, באיזשהו שלב הנהג הערבי פנה אליהם ואמר שהוא לא יכול להמשיך ככה שיטפלו בזה, חרדי מבוגר שישב ליד התחיל לקרוא לו בזלזול - "אל תגיד להם מה לעשות!" וכו, ואני מיד התערבתי ולא זוכרת מה בדיוק אמרתי אבל בקטע של- הנהג דיבר ממש בכבוד, אל תדבר אליו ככה, וכו.

כמו שציינתי- היה אפשר לראות שהקופאית הראשית ממש לא מתרגשת ממה שהעובדת אמרה, היא ותיקה והיא מאד הגונה וזה מלמד אותי שלא קרה משהו מסעיר. החרדי גם התעקש- תסתכלי במצלמות תראי שלא היה כלום והיא אמרה שאין לה מי שיסתכל במצלמות אז פשוט שיתנצל והוא אמר- אז ביקשתי, ואני מבקש שוב- סליחה. 

לשמוע מהצד עדיין את הערבייה ממשיכה להגיד לו - "אז תצא מהחנות!" בכזה טון של בעלת בית, בכזו חוצפה ויהירות נשמע לכם תקין? בלי קשר אפילו לפוליטיקה- זה לא תקין שעובד מדבר ככה. ולא תקין שהקופאית לא מעמידה אותה במקום. אז התערבתי, והצרחות המוגזמות שלה זה תקין? 

להגיד שאני 'חיממתי' את האוירה זה בדיחה. נכון שלא ניסיתי להרגיע, אבל אני עומדת מאחורי מה שאמרתי. לא תקין שעובדת תדבר ככה. ועוד יותר לא תקין שעובדת ערבייה תדבר ככה, כי היא לא בעלת בית פה, ועוד יותר לא תקין שאם נזרק אליה משפט מעליב נוסף היא תפתח בצרחות נוראיות.

אבל לא מובן איך זה קשור שהיא ערביה?

איך את יודעת מה הלך שם? ואם הוא הטריד אותה והיא הגנה עליה?

כי היא ערביה אז היא בטוח אשמה וטועה?

לחנויות כאלה שמעסיקים ערבים

וגם נמנעת מלהעסיק אותם או לקנות מהם

אולי ביי מי

למרות ש90 זה לא הרבה לשובר

אפשר סתם להכין אוכל מפנק שיראו שזוכרים אותם...

לא הייתי אומר שאפשר לקנות חצי שוק ב86 ש"ח

אולי 2 בורקס בבא + לימודה

בכל שאר השבוע רק הסגור המקורה פתוח, והוא קטן ויקר יותר.

תכלס, אולי תקנו להם בורקס

לא היו יותר מדי אנשים ותנועה

אם אתה רוצה להגיע אליהם, סע דרך בארות יצחק, יש שם קניון פתוח של עודפים. או שתעבור דרך צומת בילו. (תלוי מאיזה כיוון אתה מגיע) תמצא שם בטח איזה כלי או משהו ב90 שח שייראה יפה.

אם אתם יותר בעניין של יציאה  אז יש כמה אטרקציות לגיל 50+ ברמלה (אם תרצה אפרט לך), וכן מסעדות (אולי יש גם בלוד, את לוד אני פחות מכיר)

הייתי במקרה שם

מגש לחלות יפה או עם תמונה של המשפחה,

כרית עם תמונה עם המשפחה,

שלט כניסה לבית מעוצב או עם תמונה של המשפחה

כל האפליקציות לתשלום בתחבורה ציבורית - Moovit, הופ-און, Egg, מחשבות את התשלום באותו אופן.

אבל אין קשר בינהם, ואף אפליקציה לא יודעת על חיובים שבוצעו באפליקציה מקבילה.  

סדר היררכי:

- חישוב חיוב נסיעה בודדת ראשונה ביום.

- חישוב חיוב נסיעה נוספת באותו יום. עד לתקרת חודשי יומי.

- חישוב נסיעה נוספת באותו חודש, עד לתקרת חופשי חודשי של כלל הנסיעות באותה קבוצת מרחק נסיעה.

אם יש נסיעה שחורגת בטווח נסיעה משאר הנסיעות, היא (ושאר הנסיעות באותו יום) לא נכנס לחישוב החופשי חודשי.  

לכן כל עוד נוסעים נסיעות מרובות באותה קטגוריה של מרחק, חשוב להשתמש באותו אמצעי חיוב.  

אם יש נסיעה בודדת (והדגש על בודדת, לא צבר נסיעות שמגיעות לחופשי יומי) ביום מסויים שחורגת במרחק משאר הנסיעות בחודש - כאן דווקא יותר משתלם לחייב באמצעי תשלום נפרד.

זה המינוס והמגרעה בחוקי החיוב של משרד התחבורה.  אם חורגים אפילו רק פעם אחת במרחק, כל היום הזה מוחרג מהחופשי חודשי ולא רק נסיעה בודדת.    

למוביט יש ממשק יותר נוח לתכנון נסיעות

אבל לegg באמת אין פרסומות

אז אם אין לך חוסם פרסומות אולי עדיף

מהפרסומת המעצבנות (אני עם אייפון) והממשק המעצבן.  

ב egg ממשק מאוד נקי ומאוד נוח.  

גם התצוגה יותר מרוכזת ויעילה, בהצגת אלטרנטיבות- כי לא נדחפות פרסומות באמצע האלטרנטיבות.  

שווה לנסות להשוות בין האפליקציות בביצוע חיפוש נסיעות מזדמנות לפי הצורך. 

אני עברתי לegg,הוא הרבה פחות מדוייק, ומציג מסלולים יותר מסורבלים

פעם אחת הוא גם כתב על אוטובוס שמגיע, בשעה מאוחרת שאיןכבר את האוטובוס הזה

קיצר חזרתי למוביט

אנחת רווחה

הוא לא מתכנן מסלולים אבל עוזר למי שכבר יודע לאן ואיך.

אי אפשר להשוות את השימוש ב Moovit כאשר אתה לא מופצץ בפרסומות - הרי זו כל ההצדקה לעבור ל egg, בעיית הפרסומות 

אבל תפסתי את זה כשהם הציעו את זה ממש בגרושים. המחיר הוא כמעט חינם.

והאפליקציה טובה, מה לעשות.

נוחה, מאורגנת טוב, מדויקת.

זה נראה כמעט לגמרי כמו הופאון

(בהופאון יש אפשרות לתכנן מסלולי נסיעה, רק שאנשים לא יודעים..)

הופאון עובד לנו מעולה. בהתחלה אשתי הייתה גם משווה למוביט, כי היא השתמשה במוביט שנים, אבל עכשיו אנחנו לגמרי משתמשים רק בהופאון

להתאים לסוג העור, האם מתגלח או זיפים או זקן

(כמו אצל נשים.   התאמה אישית והעדפה אישית של מוצרי טיפוח) 

הכי הרבה זה קרם לידיים בגלל יובש

ולכן, אם את רוצה לקנות את זה למישהו

תוודאי טוב טוב אם הוא משתמש בזה

בדיאודורנט

ושמפו 

🤭

ברצינות- אם המטרה היא לקנות מתנה למישהו, נדמה לי שגבר קלאסי לא מתפנק ממוצרי טיפוח. בדרך כלל משתמשים רק במוצרים הבסיסיים. שמפו-דאודורנט.

אם זה גבר שמשתמש בבשמים אז זאת אחלה אופציה. אבל בבשמים לא תמיד קל לקלוע לטעם שלו..