אני מניח שאם כן, להיות ביחד איתם עשוי להיות נחמד יותר.
חודש😮
ואיך זה שם?
וואו וואו
אני מקווה שאני אפול לשם...
אפשר כאילו לבקש מקום ספציפי?
ואיך הוא זוכה למינוי?
איזה ועידה?, מה הכוונה למקומות הנכונים? ומה הכוונה ליקוק?
70 רבנים ו80 אישי ציבור. או הפוך.
הכל שטויות.
שמחתי לעזור 😌
משיח נאו בפומ!אחרונהמיחזור של מה, באיזו צורת מיחזור, וכמובן - טוב למי.
שימוש חוזר = פחות אשפה בסביבה.
היגיון פשוט.
התעלמת מהחלק הזה.
העיקרון של הפחתת שימוש חד פעמי ע"י שימוש חוזר הוא נכון, לפעמים זה לא מעשי או שהנזק שבזה עולה על התועלת - וזה תלוי בדברים שבכותרת.
בארץ זה מיותר. אני זורק לפח, למרות שיש לידו מיכלית מיחזור. חבל אבל זה המצב.
חופשיה לנפשיראיתי שכן שאסף כמה שנים וקנה שס ממש ככה.
אהלן,אני זקוק לרעיונות שלכם אשמח אם תוכלו לעזור
רכשתי אחרי כמה שנים מכתבייה חדשה (שולחן עבודה למחשב נייח)
ופתאום שמתי לב שבשולחן הקודם שלי היתה צורה מעוגלת מקדימה,
ובשולחן הנוכחי,הכל מלבני וחד יותר. מה שיוצר לי תחושה מאוד לא נעימה בידיים ומשאיר לי סימנים .
זה גם כואב מעט ומאוד לא נוח. במיוחד כשאני משתמש במקלדת ..
..אולי בגלל שאני יושב בכסא מאוד נמוך והמכתבייה גבוהה בהרבה
אבל עדין אני חושב שהצורה המעוגלת היתה לי הרבה יותר אידיאלית.
מה ניתן לדעתכם לעשות כרגע בשביל לפתור את זה?
אשמח לרעיונות
1.להשתמש בכסא יותר גבוה
2.להדביק משהו מבד לפינות(אולי סמרטוטים למשל)
בהצלחה
עריכה:
אולי משהו יותר קשיח מבד
אבל אני צריך פתרון קבוע יותר.
(שמתי מגבת לכמה זמן,אם היה משהו מעוגל וארוך שמתלבש על זה והיה אפשר לקנות אותו זה היה טוב)
חשבתי על משטח נוחות כזה שמתחבר למקלדת ושמים עליו את הידיים אולי זה יעזור..
(בעבר היה לי משהו כזה)
בינייש פתוחבאמת הטכנולוגיה המתקדמת משתלטת לנו על המוח והורסת לנו את החיים. אני לא מבין למה אנשים חושבים שזאת התקדמות.
לא התשובה שרצית אולי, אבל להשערתי זו הדרך היותר טובה והגורם מהצד השני.
אפשר להשתמש במערכות שעוזרות מעט ללא ויתור על היתרונות.
להשתמש באפליקציית ניהול זמן עם סיסמא אצל חברה. כאשר את מתחילה משהו שדורש ריכוז את מבצעת נעילה כפויה לפלא' למשך מספר הדקות הנדרשות (ממליץ להתחיל מדקות).
אפליקציה לדוגמא: Digital Detox.
הגרי"ז מבריסק (ה"בריסקע'רב") סיפר שבצעירותו מיד אחרי החתונה היה לו שני סדרי לימוד, אחד במסכת ב"ב ואחד במסכת תרומות, כשהיה רוצה הרפיה מב"ב עבר לתרומות, מתרומות - עבר לב"ב.. וחוזר חלילה....
אם מנצלים את זה טוב, זה יכול להיות אפילו מעולה יותר ממי שלא...
לפני כל ברכה עוצרת שנייה ורואה מה הברכה הבאה,
ככה יוצא לי להתפלל יותר בכוונה.
משורשי המצוה
לקבוע בנפשותינו כי השגחת ה’ ברוך הוא פרטית על כל אחד מבני אדם, וכי עיניו פקוחות על כל דרכיהם, כמו שכתוב (איוב לד כא) כי עיניו על דרכי איש וכל צעדיו יראה. ולכן הוזהרנו לתת לב אל החולי הרע הזה ולחשוב כי החטא גרם אותו, וכבר אמרו זכרונם לברכה (ערכין טז ב), כי בחטא לשון הרע יבוא ברוב, ולא נקחנו דרך מקרה, ויש לנו לבוא אל הכהן, שהוא העומד לכפרת החוטאים, ועם חברת המכפר אולי יהרהר בתשובה ויסגר קצת ימים כדי שישיב אל לבו עניניו במתון ויפשפש במעשיו (ברכות ה א), ולפעמים יסגר שני הסגרים שמא הרהר תשובה ולא תשובה שלמה לגמרי, כאלו תאמר על דרך משל שחשב להחזיר מחצית גזלתו, ואז יחדש בו ה’ ברוך הוא קצת סימנין שיסגר שנית אולי ישלים תשובתו ויטהר לגמרי.
וכל עניין הסגרין אלו יורה השגחתו ברוך הוא על כל דרכי האדם אחת לאחת. ולפי שהדעות רבות בהשגחת האל על כל ברואיו, יבואו בה הרבה פסוקים במקרא והרבה מצות להורות על העניין מהיותו פינה גדולה בתורתנו.
שיש כיתות בני אדם יחשבו כי השגחת ה’ יתברך על כל המינין בפרט בין אנשים או כל שאר בעלי חיים.
ויש מהן כתות יחשבו כי השגחת ה’ ברוך הוא על כל ענייני העולם בין בעלי חיים או כל שאר דברים, כלומר שלא יתנועע דבר אחד קטן בעולם הזה, רק בחפצו ברוך הוא ובגזרתו, עד שיחשבו כי בנפל עלה אחד מן האילן הוא גזר עליו שיפול, ואי אפשר שיתאחר או יקודם זמן נפילתה אפילו רגע, וזה דעת רחוק הרבה מן השכל.
ויש כתות רעות יחשבו שלא ישים השגחתו ברוך הוא כלל בכל עניני העולם השפל, בין באנשים או בשאר בעלי חיים, והוא דעת הכופרים, רע ומר.
ואנחנו בעלי הדעת האמיתים לפי מה ששמעתי, נשים השגחתו ברוך הוא על כל מיני בעלי חיים בכלל, שכל מין מן המינים הנבראים בעולם, יתקיים לעולם, לא יכלה ויאבד כלו, כי בהשגחתו ימצא קיום לכל דבר. ובמין האדם נאמין כי השגחתו ברוך הוא על כל אחד ואחד בפרט, והוא המבין אל כל מעשיהם (תהלים לג טו). וכן קבלנו מגדולינו, וגם נמצא על זה הרבה כתובים יורו כי העניין כן.
ולכן הזהירתנו התורה כי בהגיע אל האדם החולי הרע, והוא הצרעת, שלא יקחנו דרך מקרה, רק יחשוב מיד כי עוונותיו גרמו, וירחיק מחברת בני אדם כאדם המרוחק מרוע מעשיו, ויתחבר אל המכפר המרפא שבר החטא, ויראה אליו ניגעו, ובעצתו ובדבריו ובפשפוש מעשיו יוסר מעליו הנגע, כי האל ברוך הוא שמשגיח עליו תמיד יראה מעשה תשובתו וירפאהו, וזהו עניין ההסגרין כמו שאמרנו.
כל פעם שאני בטוח שכבר אין במה להפתיע עוד, אני רואה כמה טעיתי.
אין גבול? אין???
משפחה הותקפה באבנים - האבא נחקר - חדשות ביטחון
הלוואי שכל החוקרים האלו יסעו בעצמם ויקלעו למארב אבנים.... (לא שימותו חלילה.. רק שיחוו את זה.. ויעשו תשובה...)
מכירה את המשפחה המתוקה הזו.
כל מה שאת אומרת זה מידיעה ברורה? את יודעת מה עשו לבנאדם?
כדאי קצת להרגע לפני שזורקים אפשרויות לחלל.
נורא.
בחקירה לאו דווקא מאשימים. חקירה זאת רק חקירה. ממה יש לפחד? אדרבא, אם הכל היה כשורה אפשר לשתף פעולה והכל בסדר.
חקירה זה לא רק חקריה של נאשמים. חוקרים גם עדים, שכנים, בני משפחה.
זה לא שעצם ההליכה לחקירה היא כי חושדים בהם או משהו.
הרי זה אירוע שגם אם 100% בדוק וברור שהיה כאן ניסיון פיגוע ורצח צריך להיחקר. לקחת הצהרה. לתת תיאורים.
יש סדר איך שהדברים עובדים לא?
יש מה שנקרא שיבוש הליכי חקירה.
הם לא שיבשו מין הסתם שום דבר אבל מבחינת סדר הדברים המשטרה חייבת לקחת בחשבון שיש מצבים כאלה.
שוב, חקירה לא בהכרח מטילה אשמה
כדי שהמשטרה עצמה לא תעשה מניפולציות ושלא תהיה הפללה עצמית.
אם לשפוט לפי הפוסט של האישה זה פשוט מעליב קצת שלוקחים טביעת אצבע כי יש לזה סטיגמה שלילית ופלילית.
אגב, אם הייתי קורבן אני לא שולל שגם אני הייתי מרגיש ככה. זה פוגע באגו, אין ספק.
אבל אולי זה חלק מהפרוצדורה
חקירה זה הכל.
גם עדים חוקרים וגם בני משפחה ולא יודע איזה עוד טכניקות יש. מין הסתם.
חקירה לא בהכרח = אשמה.
הכל נכנס תחת ההגדרה של חקירה. גם כשחוקרים תאונות, חוקרים את מי שנפגע.
גם מי שנאנסה לא עלינו עוברת חקירה.
הם נחקרו באזהרה?
ככל שידוע לי הם לא נחקרו באזהרה.
שלום אנשים טובים.
אני יכול להתבכיין על כל כך הרבה דברים, אבל אני לא רוצה שזה יהיה שירשור כזה.
אני גם לא רוצה לעשות אותו ארוך, כי חשוב לי שיקראו אותו.
אז בקצרה: עברה על שנה בכלל לא פשוטה, וגם עכשיו אני די מתוסבך, והאמת, לא אכפת לי מכלום כמו שאכפת לי מהריחוק שנוצר אצלי מהשי"ת.
הייתי בתקופות קשות בחיים שלי ועברתי אותן בזכות הקשר עם הבורא.
עכשיו, אני רק "שורד". חי מת. ולא מצליח לצאת מזה.
אני לא יודע מאיפה להתחיל, אני מגדיר את עצמי כאדם שהאמונה נמצאת בנבכי נפשו! ועם זאת אני מרגיש שאיבדתי כליל את הרגש בעבודת ה'.
אני עושה מצווה, או עושה עבירה – זה לא משנה אצלי כלום בכלל. בכל מקרה אני נמצא בכאב, ולא מוצא נחמה באמונה.
אני אשמח לכל תגובה. ואנסה לקחת אותה ברצינות.
ב"ה
זה שקשה לך עם הריחוק, מראה שיש שם עוד משהו בוער - כדאי לשמוח בזה ולפתח את זה עוד
מעבר לזה, מציע לך ללמוד חלקים בתורה שגורמים לך לשמחה
שנה טובה ומבורכת!
אני באמת אשמח אם תוכל להקדיש עוד כמה דקדות בשבילי.
כי אתה מבין, אני מכיר את התשובות האלה, ואפילו חוזר על עצמם לאוזניי שלי,
אבל הם לא משאירות שום רושם על הנפש, מרגישות ריקות מתוכן.
כי אכן אמרתי בשירשור שלא אכפת לי, אבל כן כואב לי, זה עצמו די מורכב כי,
קשה לי לקשר את הכאב למצוקה האמונית-רוחנית שלי. מרגיש לי, שאין סיבה שהתשובה תימצא שם.
וזה משאיר אותי כמעט בחוסר אונים מול הקושי.
קשה לי ללמוד תורה, קשה לי להתחבר לתורה! ולמעשה לאחר מילה או שניים מהספר - אני סוגר אותו בייאוש.
- וכל זה כל כך זר לי, כי התורה הייתה האור של חיי.
אני לא מעז להרחיק לכת יותר מזה, אפילו במחשבה, ולהגיד שאני... לא מאמין.
לא כזה טוב אז אל תצפה ליותר מדי
מי יכול לומר שהוא עובד את ה' ית'? מי יכול לצאת יד"ח בורא עולם שכזה?
הלא מלאכים ושרפים אינם יכולים להתפאר בכך גם הם, על אף שאין בהם פגם.
אלא הכל עניין של השתדלות ורצון.
כשאברהם אבינו קנה את המערה הוא שילם 400 שקל כסף
אומר הזוהר: ששילם ב400 רצונות.
יש מאן דאמר שאין בחירה לאדם אלא רק ברצון. וכל מה שנעשה ממילא לא שייך אלינו.
אלא רק ברצון, תרצה את הטוב והמסלול יסתדר לך לפי חוזק וכנות הרצון שבנית.
ואתה רוצה. אז יש לך הכל.
עברת שנה מטלטלת וכו.
בוא נלך על הדרך השניה, נניח שהיית עובר שנים מדהימות, וכל פעם
שהיית קורא לה' היית מקבל.
התפילות שלך היו מושלמות, התורה תורה מושלמת עם סדר והתמדה.
אתה יודע איזה בעל גאווה היית?
סביר שהיית צועק על אנשים ברחוב, 'איך אתם לא שומרים שבת, התביישו לכם'
אז ה' רואה את הרצונות המדהימים שלך, ואומר לך-
בן אהוב שלי, אני ככ אוהב אותך, אבל איך אני אקח לך את הגאווה ואתן לך מתנה מדהימה שהיא הענווה והפשטות?
מוכרח שזה יעבור דרך ייסורים, אין דרך אחרת לבטל גאווה.
ובפעם הבאה שתראה מישהו שמעשן בשבת או עושה כל עבירה אחרת,
אתה תגיד לו- אחי היקר, אני מבין אותך, הייתי שם, וזה מה זה לא קל.. וה' אתך, ולא יעזוב אותך אף פעם.
וזו המתנה שרוצים לתת לכולנו, תמיד. שנדע באמת לשפוט לכף זכות על אמת. להרגיש את חסרון השני.
ולא איבדת כלום, בונים אותך עכשיו. מכשירים אותך לקרבות..
שלא תשתבלל ותברח. שתעמוד ותלחם, ותגיד- רבשע, אין לי הרבה לתת לך, אבל יש לי לב
שהוא כולו אתה. ואם יש דבר אחד שאני רוצה בחיים האלו, זה אותך.
וכך מנצחים. כי טיפה..
ועוד טיפה..
ועוד טיפה..
מחוררים סלע.
הלל מחייב את העניים..
שאם תאמר לא עבדתי את ה' מתוך עוני, יאמרו לך- כלום היית עני יותר מהלל?
אומר הרב מודיאנו- אף פעם לא הבנתי את העניין..
אתה משווה אותי להלל? לאדם אחד יש מרצדס ולשני סובארו ישנה, ואתה אומר לי שבעל המרצדס מחייב את הסובארו?
וכי היא יכולה להגיע מעל 90 קמש בלי להתפרק?
(מצוות זה אור רוחני עצום, ואם אין כלים, מה שלעתים קרובות קורה, אז זה מכביד וקורסים. והתוצאה- עצבות וייאוש)
ועונה- לא ישפטו אותך לפי המעשים של הלל.. גם תחיה עוד 1000 לא תגיע לזה בדור שכזה
אבל למה לא רצית כמו הלל?. ואת זה אתה יכול לעשות.
לרצות ממש.
יש דבר אחד שליצר אין שליטה עליו, וזה הרצון.
תרצה לקיים את הכל. קלה כבחמורה.
ותתחיל מחדש עם צעד קטן כמו לנשק מזוזה. יש לך עוד קצת כח? אז תניח גם תפילין.
וזה דבר עצום. זה הכל בעצם,
כי מסתכלים על היעד ששמת בווייז. ושמת - כתובת: בורא עולם.
לא מסתכלים על הספק..
אתה צריך להגיע מרעננה לי-ם,
למה אתה מתעכב? יש פקקים, יש פנצ'ר בדרך, יש עליות.. אבל אני כבר לא ברעננה.
אני בדרך.
יש עוד המון מה לומר אבל נסתפק כאן בינתיים,
נראה אם אני בכיוון בכלל
(:
שנה טובה ומתוקה אח יקר,
וחייך. זה יגרום לאנשים לחשוב על מה אתה חושב (:
אין לי כל כך מה לומר.
גם אם זה לא בדיוק מכוון לאופי הנפש שלי,
אני אשמח לקרוא את זה שוב ושוב, כי אפילו אם מעט - זה מחזק,
ולכן זה שווה את זה.
שנה טובה!
אחי, תיארת שיש לך קושי, ומקושי נבנים, אתה לא תינוק שהכל צריך לבוא לך לעוס ומוכן. זה שיש לך קשיים זה מראה על גדילה.
כשצומחות שיני בינה זה כואב אבל זה סממן של אדם שגודל,
מה שאני מנסה לומר הוא - כואב לך מבחינה רגשית אז זה מראה שיש רגש. וזה כבר דבר עצום.
ואולי הצורה שבה למדת/אתה לומד תורה היא לא הדבר הנכון עבורך ואתה צריך לשנות משהו? להתאים את עצמך לפן בתורה שיותר מתאים לך?
בהצלחה רבה
לא נראה לי שהבנת למה התכוונתי כשכתבתי "קשה לי".
אני אדיש למצב שאני נמצא בו. אבל אני לא מאמין שזה המצב הנכון (אם תשאל אותי זה בגלל שמגיל קטן בכל צורה אמרו לי אחרת, לא בגלל ניצוץ נשמתי), לכן הקושי והכאב הוא עם הפער הזה. קושי נתון, לא קושי בעקבות עשייה לא מוצלחת.
אני משתמש בלשון מעודנת להגיד שאני לא לומד תורה כי אני לא מתחבר ללימוד תורה, כי ה"מצוקה" האמונית-רוחנית גורמת לי לא להאמין בערך של כל זה.
מבחינתי, תשובה לקושי הזה הייתה יכולה להיות באותה מידה ללכת עד הסוף, לוותר על כל אורח החיים הדתי, לשכנע את עצמי להפסיק להאמין שזה "לא המצב בנכון".
אני לא יודע מה נחשב מבחינתך "קשר לבורא" אבל ציינת משהו אחד - הקושי לפתוח ספר.
לפעמים אנחנו עובדים את ה' בדרך מסויימת ונתקעים. לא מצליחים להתחבר ובקושי לעשות משהו.
וכמובן העיקר בעבודת ה' זה הקשר עם הקב"ה שמגיע בעקבות המעשים "רחמנא ליבא בעי"
לכל אחד שיש דמיון מסויים בראש "איך עבודת ה' צריכה להראות?"
אחד זה להתפלל, אחד זה גמ"ח, אחד זה לימוד תורה וכולי וכולי..
דווקא עכשיו, בפתיחת השנה החדשה. היאוש שלך הגיע בזמן.
למה? כי יאוש זה דבר שיכול להיות מאוד מבורך.
רק היאוש שלנו מהדרכים הלא נכונות - מוביל לתיקון. לעזיבת הדרך הלא נכונה ולבחירת דרך נכונה שטובה לנו ולשמיים.
שמתבוננים קצת בסוגיית גדר מצוות ת"ת (האם לצאת י"ח בק"ש שחרית וערבית לעומת "...והגית בו יומם ולילה" - רואים שהגדר הוא מאוד מאוד אידוונדואלי. הוא מאוד מאוד מחייב אבל הוא מאוד אישי. יש אדם שמחוייב להשקיע את רוב יומו בעיסוק בתורה ויש אדם שקובע עיתים וכל אחד צריך לקבוע ע"פ הצרכים האישיים שלו.
הרבה אנשים תופסים דגם של עבודת ה' שלא מתאים להם.ויש כאלה שעוברים תהליכים טבעיים ולא נותנים להם לגיטמציה בגלל עבודת ה'. לדוגמא - יש כאלה שעולים להם הרהורי כפירה והם מרגישים בעקבות כך רגשות אשמה. אך זה טבעי להרהר הרהורים. גם הרהורי כפירה. ובחירה אמיתית באמונה היא אפשרית רק אחרי ששמים את כל הקלפים על השולחן.[
מקווה שעזר. שנה טובה ובהצלחה!!
אבל מה מכאן?
אחרי שלכאורה "הבנו" מאיפה נובעת הבעיה,
- מה הלאה?
אני מבין שזה אינוודואלי אתה לא יודע.
אבל מה, באופן כללי, היית מציע?
חח לא, לא כל כך מהר אפשר לזהות רצף אירועים ספיציפי שהביאו לכך.
זה רק נשמע לי הגיוני שזה נובע מהנפש.
אני כן בטיפול, לא כזה שמתייחס במיוחד לפן רוחני.
הייתי ב"סרטים" האלה יותר מדיי זמן.
ואני אומר לך את האמת, אף פעם לא חשבתי על זה ככה אבל אני מרגיש שאני נמצא בצומת:
מה יותר קשה לי? לוותר על קשר או כל מחוייבות לתורה? או לחיות בתור אחד שפוסח על שני הסעיפים, להרגיש צבוע עם עצמי מבפנים יום יום?
תודה בכל מקרה...
זה ממש קשה... לסחוב את עצמך כ"כ הרבה זמןאין אני לילדעתי כן צריך התייחסות מיוחדת לפן הרוחני.
אם הייתה לי הדרכה, אפילו לא מאוד צמודה, מאדם ירא שמיים, אני מאמין שזה היה יכול להיות אחרת לגמרי.
מתייחסים לזה כמו הכל, נכון - אני מאמין בפן רוחני/מיסטי/סגולי של הכל, גם של הבחינה הנפשית שלי, ולכן מאמין שהכרחי לפעול במישור הזה. במילים אחרות, ריפוי הנפש הוא רק חלק מהדרך לרפא את הנשמה.
(זה האני "המאמין" שלי אומר. האני המיואש שלי חושב שזה בילבולי שכל).
תודה רבה על השאר, וכל הדברים שכתבת, אני אשמח לקרוא אותם שוב בתקווה לכוון את עצמי, בס"ד לדרך הנכונה בשבילי.
אוי טאטע!איך שאני רואה את זה, כל מי שמאמין בעל טבעי ובקשר שלו עם הטבע, מאמין במישור מיסטי/ סגולי כלשהו. אבל באמת, אני מעייף את עצמי בדיבורים כאלה, שרק נעשים חלולים יותר ויותר מבחינתי... אולי בכל זאת, כדי להבין את ההקשר - תראה את התגובה של א-מ-ת. זה פחות או יותר מה שהתכוונתי. שאני עדיין מאמין שדברים שקורים בעולם קורים גם במישור הזה.
סליחה באמת אחי, אתה מדבר איתי "גבוהה גבוהה" על הנשמה. ואני מדבר על התפיסה הכי פשוטה שלי אותה. לכן אולי מושג כמו "ריפוי" ו"פגם" לא יתאים לדעתך. אבל בוא נעזוב את ההגדרות האלה, הלוואי שהייתי שם. לא יודע אחי... מרגיש לי שכרגע אני פשוט צריך את הדבר שיצית בי את הניצוץ הקטן קטן שחבוי עמוק עמוק, ואז לפחות יהיה לי מאיפה להתחיל.
בגלגולי הקודם כשעוד הייתי נשוי עם ותק לא קטן הגעתי למפח נפש. שנים בהם רבנו, שנים שפגענו אחד בשניה. כל הרצון, ההתרגשות, ואולי אודה בלחישה: האהבה, נעלמו ממני כליל. תחושת ייאוש מילאה את כל כולי. טיפת כח לא נשארה בי. אך דבר אחד לא שכחתי גם אז, הפרפרים והאהבה שהיו מנת חלקנו. אולי אינני חש אותה בלבי אבל אולי עוד היא פועמת יחד איתו?
אז הלכתי לחבר טוב לשחנ"ש אל תוך הלילה, עוד דבר שכה התגעגעתי אליו. החבר שמע והקשיב ושתק. ואז שאל קצת ואני עניתי. הוא מצידו חודר עוד עמוק פנימה ואני נכנס יחד איתו. וכך הוא שולה לאט ובנחישות מחסום אחר מחסום. אף לא האדישות הצליחה לעצרו. כה בטוח הייתי שאין עוד סיכוי שלא האמנתי לו, אך הוא בשלו. ואני, אני שותף הייתי מחוסר ברירה, פשוט כי לא היה בי כח להילחם.
לבסוף הוא סיים ואמר לי כמה מילים להמשך, מילים שליוו אותי שנים אח"כ. השיחה לא הייתה קלה, וכך גם הדרך שאחריה. אבל לאחר מעט עבודה עצמית התחושה נעלמה כמעט כליל, וכוחות הרצון והאהבה הגדולה חזרו למלא ולפעום מתוכי.
אתה יודע, לפעמים נראה לנו שאין לנו אפשרות אחרת. שכך אנחנו. שאין דרך חזרה וודאי שלא התקדמות. שניסינו, הכי הרבה שאפשר. שההתחדשות היא לאנשים אחרים, עמוקים כאלו, שההתגברות שמורה לחנוכה והאני הפנימי לפורים. ובאמת? באמת אפשר. הכי אפשר בעולם.
אבל אין אסיר מתיר עצמו כי כשאנחנו בתוך העצב אנו רוצים בטבעיות להמשיך עצמנו עמוק יותר לתוכו. והדבר נכון לצערנו לדיכאון ולייאוש באותה המידה. קשה לראות את הטוב והאור בשעה ארבע בלילה בסוף נסיגה קשה וארוכה, וגם אם חבר טוב יבטיח לנו שיש אור בסוף והוא יפהפה ומתוק לא נאמין לו. או לפחות לא נרצה, אם חלילה ימשיך לשכנע אותנו אולי הוא יצליח...
האושר והסיפוק שבאים יחד עם ההצלחה הם עצומים. כמו לעזור לחבר לעבור את הקיר בבוחן המסלול בפעם הראשונה, רק כ"כ הרבה יותר. ניסיתי, הוא זועק, מיום א' בטירונות, ומעולם לא הצלחתי. מה לעשות, לא כולם עוברים. אבל הפעם אני לצידך, אתה עונה ברוגע, ומנסה באומץ לשכנע אותו שהכל בראש. הכל בראש. הוא לא יכול לראות שהוא מסוגל. וזה קשה כל כך, אבל אתה מבחוץ רואה שחסר לו רק סנטימטר אחד והוא עובר. אז אתה מבקש ממנו רק בקשה אחת: סמוך עלי. אתה יכול.
אבל אני לא יודע, איך אני יכול לומר כאלו מילים חלולות? פשוט: כי אחר. אחר, אלישע בן אבויה. אין שום מצב בעולם ממנו לא ניתן לעלות. תשובה קדמה לעולם. ובתשובה אינני מתכוון דווקא לתיקון או עליה רוחנית, אלא לכל בסיס העולם של מטוטלת, של ירידה ועליה. כמה שנמתח את החוט, לעולם אינו נקרע. רק צריך מישהו שיאמר שאתה עוד קשור, ורק צריך להניח את הידיים שם למעלה. ולמשוך.
האמת היא שרציתי רק לומר שאתה מוזמן בחום לפרטי לנסות בעבודה מחודשת לצאת מהאפילה האופפת ללא כל נקודת אור, ללהבה גדולה המתמלאת מכל נשימה. ושתאמין שאפשר. כי אתה כאן עכשיו ואין הוכחה טובה יותר מכך.
אה, והסיפור לא אמיתי כמובן...
אני מנסה להפנים אותה, מנסה להבין את הנקודה המרכזית.
כי תקווה לא איבדתי, (אבל אולי אני כבר לא לגמרי מקווה דברים " הנכונים".)
לגבי עזרה חיצונית - העובדה היא שאין לי. ואני לא יודע אם אני יכול לקבל כזאת מנפש חיה.
אז נשארתי עם עצמי, עובד על "להתיר את עצמי".
אבל בתסביך כזה, שכל מה שאני רוצה זה משהו שיחזיר לי את האמונה, את הרגש.
ואין ספק שהתשובה נמצאת בתשובה - בתורה.
אז למה כל פעם כשאני פותח ספר אני לא מסוגל לעבור עמוד אחד בלי לחשוב -
"במה (לעזאזל) אני מתעסק?". אני מנסה כיוון אחד והוא גבוה לי מדיי, כיוון אחר והוא רדוד לי מדיי. נסחף בלא פחות ממחשבות כפירה ולא מוצא את עצמי בשום מקום.
אני כמהה להתמסר, אבל אני לא מסוגל לעשות זאת בצורה עיוורת, ולצערי היא נראית לי כל כך מוכרחת!
יש לי תחושה שאתה מחפש משהו במקום הלא נכון. אישית אני לא חושב שהאמונה בהכרח נמצאת בלימוד תורה. בטח לא בלימוד סתמי. אני לא חושב שהרגש מופיע רק מתוך הספר. אולי להפך, לפעמים הספר מעט מכבה אותו. האמונה והרגש מגיעים הרבה מתוכנו, מהעולם, מהחוץ, מהיופי, מהיציאה מעצמנו. ואז גם מלימוד.
יש דרגה של אמונה עוורת, ויש דרגה של אמונה מתוך בירור והגעה לאמת. לפעמים בשביל לחזור לעצמנו צריך לצאת קצת החוצה. הכרחת הישיבה מול הספר לא תועיל לדעתי אלא תרחיק. צריך קודם לפתוח קצת.
כי אנחנו בתסביך. לפעמים נכון להתעלם ממנו. ולפעמים נכון להתמודד מולו. לדעתי עכשיו צריך להתמודד. וקשה לנסות לדייק כשאני באפילה...
פתח זום התוועדות. הצטרף לתפילה מרוממת. לך ליער לדבר קצת. קח גיטרה וצא לגבול ה-500 מטר. תשיב מעט את הנפש, רק מספיק כדי לפתוח מחדש את סוגיית האמונה. רק כדי לפתוח פתח לרגש לחזור. כי הוא שם, רק צריך לעורר אותו מעט.
אל תעבור את זה לבד.
את העזרה הקטנה שלי אני מציע בשמחה.
או שתבחר במישהו אחר...
הצית בי את האמונה בעבר.
לא מוצא את עצמי בדברים האחרים שבנדיבותך הצעת...
למען האמת, עזרת לי לברר נקודה שמאוד חשובה לי - כל מה שאני רוצה לעשות הרגע זה למצוא את הכוח להכריח את עצמי דווקא לשבת מול הספר.
תודה...
אני מאוד משתדל לגבי עצמי, להישאר עם ראש פתוח ולא לסגור דלתות, כי כמו שאתה אומר, אף פעם אתה לא יכול לדעת איפה בסוף תמצא את התשובה...
אני רוצה לנסות את מה שאתה אומר, אבל כואב לי אפילו לדמיין את עצמי הולך בדרך הזאת. אני כל כך חסר סבלנות ועצבני (בעיקר על עצמי) ביום יום, מרגיש שהעולם כבר לא "מדבר" אליי. כל יציאה מהבית קשה לי. - אחי! אני לא יודע איך להגיע לזה! ובבקשה, נכון, אולי אני צריך טיפול מעמיק יותר, אבל עדיין אני נמצא עכשיו במצוקה ואני מחפש לשמוע כל דבר, כל דבר, שיוכל להועיל לי.
מה שאני מתכוון לומר, מבחינתי, לחפש להתחבר למקום חדש, לא רק שלא יותר קל, אלא מצריך ממני אנרגיות של "להכריח" את עצמי באותה מידה של ניסיון להתחבר למקום ה"ישן"/ מוכר. ואני אומר, אם אני כבר עושה את המאמץ, אני פשוט מפחד מעוד כישלון, חוסר הצלחה - זה עוד משקולת על הלב, עוד כירסום של ייאוש, וזה הדבר האחרון שהייתי רוצה להביא על עצמי. אז זה למה אכפת לי לא לנסות...
@@אין אני לי מכיר את התחושה. האדישות הארורה. מתמודד.
רציתי רק לומר נקודה, אולי כבר אמרו אותה-רגש הוא רק חלק מהנפש, חלק חשוב מאד! הוא אמור לזהות מה נכון לי ומה לא, אנו מאמינים שה' שברא אותנו יודע מה טוב לנפש שלנו וברא אותה כך שבצורתה הטבעית היא תרגיש את זה, אבל: 1. הוא יכול להתקלקל- יש כל מיני דברים שמקהים את הרגש בעבודת ה', הדבר העיקרי זה עריות ("אם היו בני אדם מרגישים את מתיקות וערבות שבתורה.."-אז למה לא מרגישים?? אורות התורה ז',ד'-"מיעוט מתיקות נעימת התורה בא מחסרון בטבע הישראלי", ואז מתחילות שאלות באמונה, כי כמו שאדם בריא לא שואל למה לאכול, יהודי עם טבע שלא נפגע לא אמור לשאול למה ללמוד תורה/לקיים מצוות, זה מתאים וברור לו, הוא מרגיש את זה , זה הכוונה שה' כרת עמנו "ברית"-שהוא שם את זה בטבענו. ועיין מידות הראי"ה בערך "ברית"-"פגם הברית מחליש את כח הטבעיות שבמוסר, על כן הוא מוליד חרדה ורפיון בעומק הנפש..") ובדורנו לא חסר פריצות לצערנו.. אבל יש עוד דברים וכל עבירה "שוחקת",אל תקרי"ונטמתם בם" אלא "ונטמטם"-עבירה "מטמטמת"=אוטמת את הלב מלהרגיש!
2. הוא זמני- גם אם "התחברת" לתורה ומצוות או חלק מהם-אל תצפה שזה יימשך לעולם ועד.
אני יודע שזה מבאס כי מה שאתה מחפש עכשיו זה רגש, אבל תסתכל עכשיו על הרגש כ"בונוס", אנחנו עושים מה שנכון כי הוא נכון, גם אם לא מתלהבים.
והכי חשוב-זה מה שה' רוצה ממך! זה העבודה שלך! זה הניסיון! למשל אני בבידוד בראש השנה, והתבאסתי-זה לא בדיוק היו התוכניות שלי.. אבל ה' רוצה שנמליך אותו כמו שהוא רוצה! "לעשות רצונך כרצונך", אם היו אומרים לי בנבואה-"הניסיון שלך השנה יהיה להיות בראש השנה בבידוד, זה מה שה' רוצה ממך" אז הייתי מחכה לזה בקוצר רוח! אם למשל יש לי אפשרות להיות במקום שאני אוהב להתפלל, עם הרבנים שכשהם מתפללים אני מרגיש מלאכים מתעופפים לידי-רק בעיה קטנה-אין שם שופר.. ולעומת זה יש מקום אחר שיש בו שופר ספק כשר, מניין מעפן ומהיר שלא מזיז לי ת'רגש-אני חייב ללכת למקום שיש בו "ספק שופר"! כי זה מה שה' רוצה ממני!
שוב-לא אומר שהרגש זה כלום ושלא צריך לעבוד עליו. יש השתדלות, מנגינות, סליחות לפני ר"ה, וצריך שיהיה לנו "ציור" משלנו "איך ממליכים את ה'", אבל צריך גם לדעת אח"כ שהוא יותר מזה.
אז אם תסור מהרע שמסתיר את הנשמה והרגש שלך, ותעשה טוב אפילו קצת, ברמה שלך, אפילו שקשה-אתה במדרגה גבוהה מאד מאד, אתה בעל תשובה אמיתי, "עובד ה'" בא-מ-ת.
אוהב -א-מ-ת. 
אני גם רוצה להגיב על הדברים שלך, פשוט בתור עצמי, לא בתור אחד שמייצג את הסרוג המתרופף.
1. אתה אומר דברים נפלאים, ושמחתי לקרוא אותם, אבל אתה מדבר איתי בשפה שכבר לא מדברת אליי (והלוואי שהייתה).
אני לא נקי מכישלונות בעריות, ובשאר עבירות, עדיין, אני לא מוצא בזה תשובה לקשיים שלי. ה"סיפור" היפה הזה (באמת), על הנפש/ הנשמה היהודית, חסר מבחינתי ואני מתקשה לקבל אותו. (- גם זה כתוצאה מהחטאים שלי?). אני לא חושב שיש טעם שאכנס לסתירות בפרטים, או לוויכוח לוגי-רעיוני על הדברים, היו לי לא מעט סאגות כאלה - ובדרך כלל זה לא מוביל לשום מקום.
זאת גם הסיבה שאני כבר לא מחפש את ההיגיון או "ההיגיון הרוחני" שעומד מאחורי כל מה שעובר עליי, אלא פשוט רגש פשוט בעבודת ה'. אני רוצה להיות מוכן "לזרוק את השכל" מתוך אהבה צרופה לה' יתברך - זה יותר מדאי לבקש?.
2. אני לא יכול להסתכל על הרגש כבונוס. וגם פה אני מעדיף לא להיכנס לפרטי הטענות, רק אולי לומר, שנראה חבל לוותר על "מנוע טורבו" כזה, כשמתוודעים מעט לכוח שלו.
ושאר הדברים... אמונה טהורה שמדברת מגרונך. אין לי איך להגיב, כי כמו שאתה מבין, אני פשוט לא שם, והמשמעות שלהם מתחילה להגיד לי פחות ופחות... בשלב שבו אוותר על ההקדמה הפיוטית של "אמונה טהורה וכו'" , כנראה שהאדישות שהזכרת כבר תכריע את הכף. ולומר את האמת, אני לא יודע כמה אני רחוק ממנו.
את המשפט האחרון ( "אם תסור מהרע וכו' ") אנסה בכל אופן אנסה לשמור קרוב אליי. בראש ובלב.
כך מצווה שלא לומר.
אז אכתוב משהו אחר במקום.
כשנתקעים בחומה בצורה מנסים את כל הדרכים לעבור אותה. לא מתווכחים בשעת מלחמה. אדם מיואש במים לא דן עם מי שזורק לו גלגל הצלה. עזוב את ההצעות שלנו, שאגב היו רק דוגמאות למען תמצא בעצמך מה טוב לך בכיוון, פשוט לך על משהו. לך על הסיכוי הטוב לפתוח את לבך. לא הצלחת? לך לכיוון שונה.
כן, אני יודע, יש לך מה לענות. רק שלדון בנושא לא יקרב את התשובה אליך, כל שהוא עושה הוא ההפך, מרחיק אותה ממך. חיפוש רגש בדרך רציונלית ללא מוכנות לצאת מעצמך לענ"ד לא זו דרך מנצחת.
ושם הניק שבחרת מדייק מעולה: לפעמים אנחנו לא המתאימים להוציא עצמנו מבית האסורים.
אאחל רק בהצלחה בדרך.
הרי בתוך המילים שלך אתה אומר, שמה שהכי מכאיב לך זה הריחוק מה' יתברך..
זה עצמו בא מקשר פנימי. אחרת, זה לא היה חסר.
אז קודם כל, תתחזק בזה. במצב לא קל - יש ערך גדול לכך שחסר לאדם הקרבה לה'. זה דבר גדול.
ו"תשקה" את זה.
הרגש הוא נייד. אינו חזות הכל.
תחַיה אותו מחדש ע"י השכל.
תתבונן בנחת, שמצוה זה טוב, זה קישור לטובו של ה' - גם אם לא "מרגיש" באותו רגע. ועבירה - ההיפך.
תשתדל מחדש לבנות תבנית של חיים כאלה.
תקדיש כל יום קצת זמן לשימת לב של משהו טוב שיש לך. אפילו האור שמסביב, שמיים.. איכפתיות מהקשר עם ה'.. תיתן איזשהו חיוך על זה. עם הזמן - גם תודה.
ותצמח מחדש. עם כחות גדולים יותר.
דתיים בלבד...אשמח אם מישהו ישלח לי עם אופציה להורדה
את כל אלו אני אוהבת
בכיף לכולם.... תהנו...
אגב מה יכול להיות טונה שהוא לא דג ?לא ירדתי לעומק השם שבחרת לעצמך
ואני אוהבת את שיריו....
ותודה לא ידעתי שיש פורום כזה
אמן שרק ישאר ככה. אתמול בלילה היה ממש נחמד לטייל אפילו במרכז החנוק.
יפה!