פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 455)

נקודות רגישות תרבותיות ומנטליות, ולהיות במקביל גם השחקן שלוחץ עליהן חזק, וגם הצופה היושב בטריבונה שנהנה מהזעם של הזועמים.

סוג של נון קונפורמיזים כאידאל.

פרופסור לתקשורת אחרי הכל.

אשמח לטרמפ

אבל אולי אפשר לומר שזה כמו ההבדל בין תקשורת כתובה לורבלית. 

אם תקרא שורה מסוימת, יתכן שתזדעזע אבל לא כמו שתשמע את זה באזניך. 

כנ"ל אם תשמע על פעולת טרור לעומת אדם שרואה תמונה לעומת אדם שהיה שם.

נראה לי שכשאדם צורך ניגון, זה מגיע לו מיד לתוך נימי נשמתו/נפשו.. כי יש משהו בהנגנה שחודר אותנו.

אפשר לומר שאם בסרט מסוים ישתמשו בטקסט בצורת הנגנה, זה גם יעשה את הפעולה.

אולי כי דרך זו עוקפת מנגנוני הגנה אצלינו בקלות יתירה. מה שאין כן בדיבור רגיל.

קצת כמו כדור אקמול לעומת כדור ג'ל.

ובאמת שתי הדרכים משפיעות עלינו והראיה- 

ר' נחמן אומר שלא טוב לשמוע ניגון ממנגן רשע כי זה משפיע.

ונאמר גם שלא טוב לקרוא את ספרי המחקרים שנכתבו עי רשע (ואפילו ספרי 'קודש') כי זה משפיע ומוחם ודעתם נטמעה בתוך הספר.

השאלה מה יותר משפיע, לדעתי הניגון.

אבל אני לא באמת יודע.

כמו שאמרת, בסרט או תכנית

אני ממש מקבל (וגם בעצם נהנה) ממסרים רעים בצורה גלויה.

קשרים חופשיים של בנים ובנות, מילים לא יפות, בדיחות מעליבות וכו' וכו' 

במוזיקה זה תת הכרתי ורק הזמר הוא לא הכי טוב. 

לדעתי זה תרגיל של יצר הרע של הנאה מסרטים  - ואצל הדתיים אין ממש להציע.

אז היצר משתיק את המצפון ש"הנה לפחות אני נזהר במוזיקה"  

המוזיקה זה חלק מהאוירה של הסרט גם בדרך ככל לא רואים את מי ששר

חושבת שזה אמור להיות הפוך, מוזיקה לועזית למשל היא הרבה יותר "בסדר" מסרט גוי

אלא אם התוכן של השיר הוא חיובי או שלילי...

בדר"כ סרטים מכילים כיום הרבה תכנים שליליים

גם שלפעמים צריך לסמוך גם על אנשים רוצים בטובתנו 

ואולי גם כשבבית האסורים, התפילות הם עדיין משהו שאדם יכול לעשות.

יש סוגיה לגבי דוד ואח של גוליית, מסתמא ללא תפילה (נראה לי שזה מהר"ל שדוד היה תלוי בתפילה על כל דבר, אז זה מסתמא) לא היה מגיע מי שיעזור לו (זה היה אבנר? לא זוכר בע"פ)

אע"פ שהיחס בין שני המשפטים איננו סותר באופן סימטרי גם בשאלה.

"אין הדבר הדבר תלוי אלא בי"  - תנועה של לקיחת אחריות

"אין חבוש מתיר את עצמו מבית האסורים" - תנועה של הזדקקות לזולת כדי לקחת אחריות.

הרבה פעמים מי שלא לוקח אחריות מסתגר ולא מזדקק לזולת. ומי שלוקח אחריות מזדקק לזולת כשצריך.

הפנייה שלי להפתח לזולת לקבל את טובו היא תלויה רק באדם עצמו. בלי מעשיו והחלטותיו הוא ישאר אטום מהזולת.

כי המלך (חלק אלוק ממעל) אסור (כלוא) ברהטים, ברהיטי מוחא (מרוצות המח)

ואין חוסר (חוסר שביעות רצון, יסורין) אלא בדעת  ...

כשתשטוף כלים הוא יגרד.  

:/

בשם מישהו מהארץ.

אלא אם כן עומד לידך בנאדם שיגרד לך את האף.

*שטפתי כלים 40 יום ונושעתי*

אל תאמין לזה. 

זה יותר בכיוון *שטפתי כלים 40 יום וגירד לי* :/  

ולא תגיד אף גדול. אף קטנטן עד פיצי מה שיותר מקשה על מציאת מיקום הגירוד.

*האמת שרציתי קורנפלקס.

אבל זה היום שלה

לשטוף כלים אז אני מכין

עוגת שכבות*

הנה, עכשיו גם אתה יודע.

בשם מי שאמר זאת. גאון. פיצל לי את החיים לשניים.

סורי על הייבוש

אם הרעיון שהוא מנסה להעביר הוא טוב ואם יש לו כושר הסברה משכנע

אני לא חושב שהוא צריך לשתוק. ונכון, זה מאכזב.

אפשר לראות את זה כך-

אם לאדם שמתקשה לשמור על עיניו יגיע אדם שישאל אותו על עניין שמירת העיניים,

ודאי שהוא יאמר לו עד כמה העניין חשוב וכו'. אפילו שהוא עצמו לא ככ מצליח בכך.

ועם זאת יש כאן הסתייגות כי אם האדם הוא מטפל בילדים אבל פדופיל,

אין ברירה אלא להפסיק ולהתרחק.

לא נכשל וחי ככה. על זה נאמר "טול קורה" ו"קשוט עצמך" וכדו'.

יצאתי מנק' הנחה שמדובר בכזה אדם. 

שכל מגמתו היא להשתפר ופשוט קשה לו ליישם.   

מרוב מלאכי ה' צבאות, כל שבועיים שומעים על מישהו 'גדול' אחר שסרח. 

ועדיין הם חיזקו אנשים בתקופת הסרחון השקטה שלהם. 

בדור שלנו אם נחכה למלאכים, לא נראה שנתקדם משהו. אלא שבגדול מקיימים 'מקבלים דין מדין'

אבל אני מבין מה שאתה אומר, זה באמת תלוי סיטואציה.

באמת לא היה ראוי שכל המלאכי ה' צבקות - חבלה האלו ילמדו מישהו, גם אם נראה שזה הועיל...

אבל אני חושב שכל אחד מאתנו מצייר לעצמו סנריו שונה לגבי התמונה העמומה שבכותרת.

אם אני אחשוב (אולי כמוכם?) שמדובר על אדם שעובר עבירה נוראה ובחוץ מדבר בגנותה, הייתי מגיב כמוכם.

אבל אצלי בראש מצטייר שמדובר באדם נכבד שקצת קשה לו בשלום בית ואולי אפילו מרים את הקול לעתים ומטיל אימה.

אבל הוא אינו חפץ בכך, והראיה- הוא מטיף כנגד זה. 

לכן הגישה היותר מכילה. 

שוב. תלוי סיטואציה.

וגם בתגובה האחרת שלי וכנ"ל.

יש רב אחד שמזכה את הרבים ושמו הולך לפניו כאיש נעים הליכות וכשר.

אותו רב מספר באחת ההרצאות שלו כך:

הוזמנתי למשדר מיוחד של כנס עם עוד רבנים לגבי חיזוק העם וכו', בזמן הקורונה.

ושם, לידי, הרב שדיבר במקרופון התרים ליד לאחים, והכל בשידור חי..

והוא בוכה- עם ישראל היקרים, הבנות שלנו, מה יהיה עם הבנות שלנו, הולכות עם.. וכו'.

ואז היתה הפסקה בשידור, ואותו רב שכביכול 'בכה', יחד עם השדרן, התחילו לצחוק

והיתה אוירה של שמחה באויר, למרות שלפני שתי דקות הוא זייף בכי

והשדרן צוחק ואומר לו- הרב, לא ככה בוכים, אתה צריך לבכות יותר- והוא עונה לו בהומור- תן לי בצל שיירדו לי דמעות.

עד כאן מזכה הרבים מספר (לעניין של לא להאמין ולתרום לכל מה ששומעים)

ובהתחלה זה קומם אותי, כמו שאתכם כנראה..

אבל אז עלתה לי שאלה:

מה היית מצפה שהרבנים יעשו בכדי שהעם יתחזק? הרי לא תמיד יש בכי אמיתי בהישג יד

אז מה? אם אין בכי הרב לא יעלה לשידור בזמן שהעם צריך חיזוק וידבר 'כאילו' מכאב לב?

באמת היית רוצה לומר לרב- תהיה אמיתי! תעביר מוסר בצחוק, כי זה מה שאתה מרגיש כעת?

וחשבתי- אולי הרב הבוכה באמת עשה נכון. אפילו אם בתוכו הוא צוחק, העם מאמין ומתחזק? השגנו את המטרה. 

העניין עדיין בבירור אצלי, אין לי תשובה חד משמעית.

ואני מעלה את זה כי אולי זו אותה סיטואציה. 

נכון שהאדם נפל, אבל יש עכשיו עשרות אנשים שמושפעים ממנו, מה גם שהוא מאמין בדרך התורה והמצוות. אז למה שלא ידבר, בעצם?

ושוב, אני יוצא מנק' הנחה שמדובר על אדם שמודע לשגיאות שלו ורוצה לתקנם.

איך אני יודעת?

שכרנו אצלו דירה/יחידת דיור, הקיר שהפריד היה דקיק מדי ולצערינו שמענו הכל-הכל והם אותנו..

לא לוקחים הכל כמובן מאליו, סוג של הנסיך הקטן כזה, עם מלא קסם אישי.

אני חושבת שלכולם היתה משפחה יציבה וחזקה.(לפחות כלפי חוץ. אהמ אהמ)

(דגש על להן ולא להורים שלהן.)

ואיזו ילדה בכיתה א' יכולה להתנגד כשמציעים לה ארטיק וחפיסת שוקולד אם תעשה את זה, ואיום שיחרימו אותה אם לא
אף אחת לא רוצה "להשרף", אז למרות שהרוב לא בעד הן ממשיכות

וקשור בהחלט לאופי של ההורים...

אני ממש זוכרת מישהי שכולן בכיתה א' רצו להיות חברות לשה, כי היה לה שיער ארוך, והיא הייתה נחשבת יפה.
שגדלנו, סביבות כיתה ו' כבר שמנו לב יותר לאופי הסנובי שלה ולאט לאט זה התאזן והיא לא הייתה מספר 1.
אני חושבת בכללי שזה משתנה מזמן לתקופה וחברה.
אבל אצל בנות יופי זה דבר דומיננטי, וכמובן גם אם היא מבינה עניין בחיים ויודעת לדבר טוב, עם בגדים ממותגים וכו'...
מבחברה יותר של דוסים אני חושבת שההתנהלות שונה.
למרות שלמדתי בבי"ס דתי ואולפנא אני כן הרגשתי את הרושם של היופי

לגבי מי דומיננטי ומשפיע בחברה - זה מאוד משתנה מחברה לחברה..

"חונקים"...

אני מגיב נקודתית, כי אני עייף ברמות על (משבת ער...) ואין לי כח לפרוס משנה שלימה... אז רק עונה ספציפית על השאלות בתוך השרשור..

(אאוטינג-אאוטינג)

אולי אנשים שמים לב שאני מחייך כי זה קורה כל הזמן? 🤔

העיקר שידעו להזדהות עם בני הגיל  

מוזמנת לשלוח משהו לדוגמא למייל שבמודעה

שירות לאומי, צבא, ישיבה, אקדמיה, דייטים, זוגיות, ובאופן כללי כל מה שקשור לתחילת החיים הבוגרים...

סגנון כתיבה זורם ומעניין, שמתאים לעיתון - טורים אישיים, הבעת דעות, כתבות, טיפים ועצות ועוד דברים בסגנון הזה. (מוזמנים להיזכר בעיתון / עלון שכיף לכם לקרוא)

כפתור אחד לכל הדרמות בחיים.

Drama Button