אחת השאלות המרכזיות בהלכות צניעות הלבוש היא, האם ישנם כללים מוחלטים בהלכות צניעות שאינם תלויים במנהג המקום, או שכל הלכות צניעות הינן יחסיות ותלויות במנהג המקום.
שאלה זו תהיה משמעותית במקום שבו רוב הנשים רגילות ללכת בקיץ ללא שרוולים ועם חצאיות קצרות, האם אפשר לומר, שמאחר שזה המנהג הרווח באותו מקום, מותר יהיה לנשים שגרות שם ללכת בבגדים קצרים אלו, משום שבעיני החברה שבאותו המקום בגדים אלו נחשבים לבגדים הגונים שאינם מושכים תשומת לב מיוחדת, ורק מי שתלבש בגדים קצרים מהמקובל תיחשב כעוברת על כללי הצניעות. או שישנם כללים קבועים בהלכות צניעות שאינם תלויים לא במקום ולא בזמן?
תשובה: אמנם ישנה דעה בפוסקים הסוברת שכללי הצניעות נקבעים על פי המקובל באותו המקום ואותו הזמן (דברי חמודות עפ"י הרא"ש לברכות ג, לז, ס"ק קטז). אבל כל שאר הפוסקים חלקו וקבעו, שישנם מקומות בגוף האשה שאותם חייבים לכסות, ואפילו אם כל הנשים שבאותו המקום תחלטנה ללכת ברחוב ללא בגדים, מנהגן יהיה שלא כהלכה. מפני שחכמים קבעו שיש מקומות בגוף שראוי שיהיו מכוסים ושמורים בטהרה למען האהבה האמיתית שבין בני הזוג, וישנם מקומות שאפשר שיהיו גלויים. ואף שאולי אם כל הנשים תלכנה עם חולצות ללא שרוולים, מראה של אשה ללא שרוולים יגרום לפחות תחושות, מכל מקום על פי ההלכה דבר זה לא רצוי, ולהיפך, יש לשמר את הרגישות הטבעית והמקורית, שנועדה להעמיק את רגשותינו ולחזק את האהבה שבין הבעל לאשתו.
נחזור להלכה, ישנם מקומות בגוף שחייבים להיות מכוסים, כפי שיבואר בהמשך, ואין למנהג המקום השפעה לגביהם. וישנם מקומות שמצד הדין אין חיוב לכסותם, אבל אם כל הנשים שהולכות שם, כולל נשים שמתארחות שם, ינהגו לכסותם, מנהגן יחייב את כל הנשים שבאותו המקום.
