אותו דבר לגבי חב"ד. וסאטמר בכלאאאללל...

קשה להסביר כמה זה מחזק....

 

מאמין שתשוחרר בקרוב

מוצ"ש עוד לא צפוי לחזור.

אבל נראלי מוצ"ש פחות בעייתי משישי.

 

או שאני טועה?

אכפת לי בגללי

ויש מקומות שעובדים במוצ"ש

 

חוף ים. בערב. שקט ושלווה. צליל של גלים ורוח של ים. 

 

הגינה עם הנוף המדהים ליד הבית שלי. יכול לבלות שם שעות. עם ובלי מוזיקה. 

 

גן עדן שומם במקום סודי, שגם שם אני יכול להיות שעות. 

 

ללכת ברחוב בנחת, לאט לאט, בלי אף פסיעה גסה. רגוע ושלו. 

 

ללמוד בראש שקט את הדברים שמעניינים אותי. כשעולים לי בראש רעיונות טובים. 

 

יש עוד כמה דברים, אבל בעיקר כל מה שגורם לי לשקט ושלווה. 

רוגע ושלווה

 

גם אני

טבע
לצלם
ימים עמוסים עד חנק בדברים כיפים

ריח של ירוק, והכי ירוק רטוב. דשא אחרי גשם, פטרוזליה ושמיר טריים.
ריח של אדמה וגשם, ריח של כביסה נקיה, ריח של שיער.
ים, טבע, עצים, חושות, זולות, נרות
אנשים חכמים, אנשים בכללי. זקנים שותקים, ילדים מצחיקים, שיניים קטנות, שאלות של ילדים.
חסידות, שמחה ורגשות של רוגע.
אני אוהבת שאני רגועה, תה, קפה ובית.
מים זורמים בנחלים, מים עומדים במעיין, מים של ים, ומים קרים.
חברים, שיחות טובות
ספרים. זריחות ושקיעות, צבעים חזקים.
אומנות, צבעים מכחולים וכתיבה.
ריח של מצעים נקיים, ריח לבנדר חלש. מוזיקה חלשה ברקע. מוזיקה.

שלמה ארצי לא היה כותב את זה יותר טוב.

תודה

ירוק
שקט,שלווה
מוסיקה
נוף מהמם
חיות

לק"י

לאכול דברים טעימים.
טבע

שווה שווה שווה
ואפילו @נפש חיה. תדבר שם!
עדיין לא נרשמת? קישור אצלי באישי

משער שהיא תדע לתת יותר תשובות.

לגבי השלמה חילית- זה משתנה בהתאם לתפקיד.
(מעבר להבדל בין נשים לגברים.)

אבל כן..משקית תש זו הכתובת..

אפשר לקנות בגדים ( אולי גם נעליים) במחיר של בערך דולר לשקית די גדולה. איך? תהיה סוחר באפריקה שקונה את כל מה שלא נמכר בסוף העונה. המחיר של *יצור* בגדים ממש נמוך, אז מה שעושים כדי להרוויח מייקרים את כל המסביב( קניונים, מוכרים, פרסומת וכל זה) כדי שיהיה רווחי ליצרני הבגדים.

לכן אם אתה באמת מעוניין לחסוך, אפריקה זו הדרך . לא הסנדלר הפינתי שלא למד כלום ואין לו השכלה.

עוד משו לא קשור זה: השיר "ברחובנו הצר" הוא בעצם פאורדיה על פערי המעמדות טרנדים ללא השכלה פורמלית. ( כמו פעם גם היום, חוסר השכלה שלוב באמונה בדת בדרך כלל)

היא עלי אקספרס

השכר עבודה היומי שלהם
שווה ערך בערך לזוג כפפות!

מה שחשוב זה לא השכר שלהם, אלא של המעסיק. ואם אנחנו מדברים על המקום שממנו מייצירים את הדברים, לרבות כפפות, הם עולות הרבה פחות ממה שתקנה אותם, חבילה ענקית בשקלים בודדים, כך שעבור מעסיק, לתת כפפות לכל העובדים שלו עולה הרבה יותר זול משכר עבור עובד אחד.

חוץ מזה שלפי חשבון פשוט, מי שהשכר היומי שלו לא היה מספיר לזוג כפפות הוא גם לא היה מספיק לאוכל לאותו יום ואז הוא היה גווע ברעב.

נוסף על כך הסינים מטפלים טוב טוב בקורונה.

שורה תחתונה, צא כבר מהפאניקה ותפסיק להחמיר מעבר לכל ההנחיות וההמלצות

ששרדו. והם מאוד מקצועיים. זה נחמד שלא הכל הפך לחד פעמי

שמישהו יבוא לארגן את המטבח שלי
אני רוצה לישון הרגע.

עדיף לילה, לא?

בלילה יותר קל לזהור.
ביום נחשפים הפגמים.

בלגן אבל חיובי

1. כיתה י"א. הייתה שנה של הרבה שאלות ותהיות.. של עיצוב האישיות.. משברים שעברנו ככיתה וחיזקו אותנו..
2. קשה לי להגיד. אני חושבת שאף שנה לא הייתה הכי.. לכל שנה היו את הקשיים והמורכבויות שלה אבל תמיד זה בא גם עם דברים טובים וכיפיים שקרו באותה שנה.
3. מצד אחד לא לבזבז אותם. לגדול מהם הכי שאפשר, לנסות להיות משמעותיים. מצד שני ואולי זה לא באמת סותר, פשוט להנות מהם. פשוט להיות שם. לצבור חוויות תמימות כאלה..
ולהעריך תמיד תמיד את ההורים! לזכור שגם כשהם מעצבנים, הם ההורים שלנו ואנחנו חייבים להם המון! להשתדללהמנע מפיצוצים איתם

1.האמת שקשה להגיד שזאת רק שנה אחת כי תמיד ייש עליות וירידות אבל נראה לי מגיל 16 וחצי כזה והלאה, נגיד סוף כיתה י"א- י"ב ואחריי זה בשירות. כי זה גיל שאתה מתחיל לעצב את העקרונות שלך, זמן של שאלות, מכיר את העולם, יוצא מהבועה שלך ורואה עוד סגנונות של אנשים שלא גדלו כמוך ומתחיל לבחור דרך לחיים פחות או יותר.

2. מהשנים שציינת.. נראה לי לקראת 20 כזה, 19 וחצי. סיימתי שירות וישר התחלתי מדרשה, בניין אמונה- לא תמיד זה תהליך פשוט, ניתוח לב פתוח זה. אבל עם כל הקושי- התוצאות של זה שוות.

3. ממ לשים לב..? אולי להקשיב לקולות הפנימיים ולערכים שלך ולהיות נאמן להם, לא לפחד לנסות לצאת מהמקום המוכר והידוע לפעמים. ועם זאת, להיות מחובר למסגרת תורנית כלשהי או אנשים שתוכל לגדול איתם בעבודת ה' ולשאול אותם את השאלות הנכונות וידעו לענות לך. גם לא להתפתות לכל שטות שהחברה מציעה.
 

1- 19/20 אולי מכיון שהתקרבתי לקיצו של גיל ההתבגרות?  (אני תוהה אם התבגרות היא כמו אינסוף, אפשר להתקרב אליה, לרוב הדרך לוגריתמית, בצעדים גדולים  בהתחלה וקטנים לקראת הסוף. אבל לעולם לא מתבגרים באמת)

 

2- כיתה ט'-י'

 

3-

 

*לא כל בעיה היא נצחית, ולא כל משבר הוא שבר לוח טקטוני ברעידת אדמה. גם דברים שנראים גדולים ומשמעותיים (והם באמת כאלה) חולפים לבסוף ולרוב לא לאחר זמן רב.

 

*לשתף, זו תקופה מורכבת, אנחנו בונים את העצמי שלנו, ולפעמים הבנייה הזו כוללת בתוכה התרחקות, וקרבה. למצוא מבוגר (אחראי) קרוב משפחה שפחות או יותר נמצא שם. אם כבר עושים שטויות, שמישהו ידע עליהן.

 

*לא לעשות שטויות. נשמע בנאלי. מותר ללכת מעט, לנסות, להסתכל על התמונה הכוללת ולבחון צעדים מחדש. אבל מומלץ לחשוב לפני כל שטות (שטות- אקט בחירה עצמאי מנוגד לכללים שהורגלנו אליהם) האם היא כזו שתוביל למקומות פחות טובים ומה יכולות להיות ההשלכות שלה בעתיד.

 

*התקופה שבה העדר חברה בולטת במיוחד, היא תקופת ההתבגרות. אז לכל האלה שמרגישים בצד, זה חולף, תמצאו חברים ממסגרות אחרות (בלי שטויות, כן?) משפחה, ותפתחו תחומי עניין נוספים.

 

*אגב תחומי עניין, אני חושבת שזו ההזדמנות למצוא ולהמציא את האישיות שלנו. ללמוד דברים חדשים (לנגן /פיזיקה /ציור)  כדאי להשקיע בזה (נכון לכל תקופה, בד"כ אח"כ יש פחות זמן)

 

*הוריקן ו/או צונאמי הגיוני. את/ה נורמלי/ת. ובכל אופן, כשמרגישים שלא- להעזר. יש אנשים טובים בחוץ. (אפילו שהם יודעים פחות מהמתבגר המצוי בכל זאת)

 

 

 

בהצלחה!

זו תקופה נהדרת, עם הרבה אנרגיות, יכולת ורצון לשנות את העולם.

 

נצלו אותה,

לטוב.

הפגנות וזה. אחחח

בעצמי. אני זוכר שהיה לי משנה ברורה כיס והוא היה בלוי מרוב השימוש.
זה התעצם בכיתה י' בגיל 15 שאז סיימתי את המסכת הראשונה שלי לבד.
בכיתה יב' בגיל 17 מצאתי את הרב שלי בגמרא ועברתי לשמוע שיעורים מפיו בישיבה הגדולה.

היו קשיים אבל בסך הכל אלו היו השנים הכי טובות בחיי.

צריך לדעת שאלו שנים שיעצבו את האישיות שלך לאורך החיים שלך וכדאי לנצל אותם.

1. מצד אחד, שיעור א. אין על שיעור א.
מצד שני, שביעית, השנה בה התהפכו לי החיים והביאה אותי להיות אחרי התיכון בשיעור א'... וההדרכה בסניף חוץ והמסתעף.

2. בכיתה ח היה לא פשוט, תהפוכות, בלבולים, נפילות, היחשפות לסיפורים מזעזעים נורא. כיתה י הייתה מורכבת, חברתית, אמונית, נפשית בהתחלה-אמצע, וסופה מתוק יחסית.

3. תן לעצמך זמן לעצמך. לי היו הליכות של שקט וזמן לעצמי, מה שכבר לא מכירים בדור הזה.. תעכל את הדברים, תעבד אותם.
תחפש לשמוע מבטים שונים על החוויות שלך.
זו התקופה הכי יקרה בחיים, ילדות, בניגוד לבגרות, אי אפשר להשלים. קבע לעצמך יעדים ותעמוד בהם. אתה יכול לומר לעצמך 'אני מתבגר, נלך לישון, נקום כשיעבור', אבל תהיה גבר ותאתגר את עצמך. זמן לא חוזר.
תלמד להרגיש, את עצמך, את זולתך.

יש עוד הרבה..
בהצלחה!

רק אני לא זוכרת ממש דברים מהשנים האלה? 

חוץ מזה שהייתי מושפעת (כמן רוב בני גילי אז) אני לא זוכרת הרבה מהגילאים האלה,
לא נראה לי שהראש שלי הבין בכלל מה זה תהליכים נפשיים בגיל הזה.

עברת את זה לבד? מישהו היה משתף בגילאים האלה בכלל את ההורים שלו? או המורים שלו? או כל דמות מבוגרת?

 

לא שיתפתי, שמרתי הרבה בבטן..
נס שאני בריא היום

זה גיל שנוטים לא לשתף ולפעמים זה כ"כ קריטי. אולי זה גם עניין שכדאי לשים לב אליו. ולדעת את מי לשתף..

לנצל את היכולות המיוחדות של שנים אלו!!! ולא להתבזבז על שטויות.

(פעם מישהו חכם אמר - ימי הנעורים כ"כ בעלי פוטנציאל, חבל שקיבלו אותם נערים צעירים...)

ולבנות את עולמך, איך אתה רואה את עצמך בעוד X שנים, ומה אתה עושה בשביל זה,

וכו' וכו' וכו' אידך פירושא זיל גמור.

עה"ח:

אחד שמתחרט על כל רגע שהוא לא עשה את זה. 

אילו צעיר היה יודע וזקן היה יכול...

1- השנתיים שאחרי יב

יש לי קצת בלק אאוט לכל שנות התיכון שלי... זכורים לי דברים מאוד מסוימים....

 

1. כיתה י' הייתה משמעותית כי ממש הרגשתי שפרחתי בהרבה תחומים. אולי גם בהשפעת זה שנכנסתי להדרכה לשבט מבוקש ושווה.. זה ממש העלה את הביטחון. משמעותי גם גיל 19 שהתחלתי הרבה דברים חדשים בחיים שלי... 

 

2. כיתה ח' או ז' מורכב לפרט כאן

 

3. ואי מלא. הלוואי והייתי יכולה לחזור אחורה ולתקן שם דברים. לי זאת הייתה תקופה כל כך חסרת מודעות לנפש, לעצמי, למה שטוב לי... יותר מדיי להתמקד בהישגיות וציונים... כאב לי שלא נחשפתי לעבודת ה' כבר אז או שלא הייתי במקום מבחינה חברתית שיותר מתחבר לי.... 

לדעתי פשוט להיות במקום שעושה לך טוב ולנסות דברים חדשים מבחינה חברתית... והייתי אומרת את זה יותר למחנכים- לשים דגש יותר על רוחניות ועבודת הנפש ופחות על ציונים ומבחנים... 

 

 

1- איזו שנה הייתה לכם הכי משמעותית וטובה מבין אלו? ומי שרוצה לפרט למה?

 

כתה י"ב, שבה התחלתי לקבל את עצמי כפי שאני.

 

 

2- איזו שנה הכי קשה, מסובכת, מורכבת ולמה?

 

כתה ט', שבה הבנתי שאני הומו.

 

 

3- עצות ורעיונות לדברים חשובים שלדעתכם צריך לשים אליהם לב בגילאים האלו...

 

חשוב מאוד שיהיה קשר פתוח ובריא עם ההורים, כדי שתמיד יהיה אפשר לבוא אליהם ולספר על הקשיים. 
פנימייה - מתכון לאסון. נערים "נורמטיביים" יכולים מאוד ליהנות, אבל מי שצריך יחס יותר אישי - הפנימייה עלולה להיות גהנום בשבילו. ההורים אף פעם לא יכולים לדעת לאיזו מהקבוצות האלה הבן שלהם שייך (וגם אפשר לעבור קבוצה תוך כדי ההתבגרות), ולכן עדיף פשוט לא לשלוח לפנימייה.

זה תלוי בקשר עם ההורים, יותר נכון בקשר של ההורים עם הילד.

אמא שלי לפני שהלכתי לפנימייה אמרה לי שזה בתנאי שכל דבר שקורה לי אני מספר להם.

זה לא שמאז כל דבר היא שאלה אותי, להפך זה נתן לה ביטחון שאני אבוא אליה.

אני בטוח לגמרי שאם לא הייתי הולך לפנימייה לא הייתי מתבגר.

חוץ מזה שפנימייה זה כיף חיים וממש קשה לי שאנשים יורדים על הרעיון.

נער שפוצע את עצמו, לא יספר על כך להוריו. 

נער שלא אוכל מרוב דיכאון, לא יספר לך כך להוריו.

 

והמדריכים? להם יש 30 תלמידים על הראש, הם ממש לא יכולים לשים לב מי אוכל ומי בוכה.

 

 

הן בנות שירות ולא יועצות או פסיכולוגיות

1. השנת שירות הראשונה.
חטפתי הרבה כאפות לפרצוף. התמודדתי עם הרבה אנשים קשים, בדירת שירות, בתקן עצמו. שנה של מלחמת השרדות.
אבל מצד שני שנה של תרומה, ונתינה מכל הלב,
שבאמת נתתי מעצמי את המקסימום..
2. שנה של השירות,
שבה אתה לוקח את החיים ביד שלך.
אתה ממש עצמאי,
לוקח את החיים ברצינות,
וזה מעבר קשוח,
מהאולפנה שבה אתה עטוף בהמון חום ואהבה,
ואז כשאתה יוצא לדרך חדשה, ואנשים חדשים.
ואז אתה מנסה להבין מי אתה, ובאיזה צורה אתה רוצה לחיות את החיים, כי עכשיו זה רק אתה, ואתה צריך להחליט איך לחיות את חייך בשלווה.
3. אני בשירות הייתי כל הזמן בקשר עם אחד האחים, ןעם חברות, ככה שהייתי כל הזמן עם מישהו שמקשיב,
והקל עלי ממש,
היה למי לפרוק, והיה מי שהבין,
ומי שיתמודד איתי ביום יום שלא תמיד היה פשוט וזוהר.
היה טוב (סוג של..) , וטוב שהיה ונגמר

1. גיל 17, התחלתי לעבוד על עיצוב האישיות באופן יותר אינטנסיבי, לעבוד על החסרונות, להכיר ביתרונות, ללמוד תורה ומוסר ולהכיר צדדים נוספים באישיות

2. גיל 13/14

3. לדעת לבקש עזרה כשצריך, לעבוד על קשר טוב עם ההורים
לדעת לקבל ולאהוב את עצמי ועם זאת להבין שאני לא מושלמת ויש לי על מה לעבוד
לדעת להנות מהתקופה למרות הקשיים

הכי רוצה לצאת החוצה, אחרי זה המבט יותר בוגר ומעוצב טיפה לפי מה שנראה לי
חשוב שתהיה חֵבְרָה טובה (לכל האורך, קריטי)
שההורים יגיבו בצורה פרופורציונלית... יגידו את דעתם אבל לא יוסיפו מילים מיותרות (זה קשה אבל חשוב) שההורים ישארו רגועים זה נותן ממש ביטחון
הנה משהו שכתבתי פעם:
איך אני אוהבת את זה שההורים שלי לא מסכימים.
אמא שלי: "אתה רואה אבי, היא מבריזה עושה מה שהיא רוצה... לא יציבה..." אבא אומר לה "טוב מאוד! חיים רק פעם אחת..."
וזה מקל לי מהלב

או שאני לובשת חצאית קצרה משיקולים שלי ואבא עצבני ואמא יותר רכה ומוותרת לי

ואז מה שאני עושה לא אסור לגמרי ועוד יש לי מקום בבית מבחינתי...


לסיכום- זה שידעתי את דעתם אבל שאני לא כזו נוראית בעיניהם נתן לי את החופש לא להגזים ולהתרחק מהם, אלא להישאר ולשמור על מה שאפשרי.

1. אני חושבת שכל שנה בפני עצמה עומדת. בכל השנים האלה היה לי טוב והיה לי סיוט. החלק הטוב יותר התחיל מהאולפנה,

כי ביסודי סבלתי מאוד. אבל מהאולפנה התחלתי לחוות חוויות שמעולם לא רציתי לחוות, החל מפטירת סבתא רבא בחמישית, פינויים, הגירוש מגוש קטיף, תאונה שקרתה במשפחה, מחלת סרטן של סבתי ע״ה, מחלה כרונית שחטפתי, יחסים בבית עם ההורים שהחמירו עם הגיל ועוד ועוד... הכל תוך כדי הלחץ לעשות בגרויות כי פחדתי מה יקרה אם לא אעשה אותן...

אבל בסה״כ, שנות האולפנה היו הטובות ביותר עבורי והלוואי שהייתי יודעת את זה כשהייתי שם.

 

2. תשובה 1 עונה על כך. אולי אציין שבשנה אחרי ש״ל התברברתי בבית מחוסר דעת מה אעשה, והיא היתה שנה נוראית ביחס לעצמי וביחס להוריי, רק בגללה תקעתי את עצמי אח״כ בלימודים אקדמיים שבכלל לא רציתי שמרחתי והיה נורא - כי פחדתי לחזור על אותה שנה.

 

3. העצה הכי חשובה שלי:

לא לפעול מתוך פחד, גם הפחד הכי קטן. לעצור, להפעיל את השכל, לבדוק את כל האופציות שיש ורק אח״כ את הרגש ואז להחליט על פעולה.

לא כל דבר שעושים צריך לעשות ״כי אני מתחברת״, לפעמים עושים כי זה פשוט נכון לעשות ודרך הנכונות הזו והלמידה מתחברים.

והכי הכי חשוב - אם קשה בנפש וקשה להתמודד -לבקש עזרה!!!

במיוחד אני מדגישה לגבי עזרה מקצועית. לא התאים לך העזרה המקצועית שהלכת אליה? חפשו מישהו/י אחר/ת. לא לוותר.

 

* עוד שתי נקודות קריטיות בעיני:

א. לגבי עניין ההתבגרות הגופנית - למצוא כל דרך ללמוד ולהתחבר לגוף שלנו, מתוך טוב, אהבה ולחבר לקדושה - 

לבקש ללמוד מאנשים ונשים ראויים, לקרוא ספרים ראויים בנושא, למזלכם, היום יש שפע בעניין, בתקופתי היה נורא ואיום ועכשיו אני והדור שלי במסע תיקון מפרך.

 

ב. ללמוד הכל בנושא כלכלת בית והתנהלות כספית, להתחיל חסכונות כבר מעכשיו, גם אם בקטנה!!

זוהי קריאת קודש נואשת ממש! בקשו מהמוסדות לימוד שלכם שיביאו לכם קורס מקצועי בנושא, נדנדו להם בצורה יפה,

זה כל כך כואב להתחיל חיים בלי ידע על כל מה שצריך לדעת בעולם המבוגרים, וזה ממש הצלת נפשות. 

כמובן, כולל התנהלות מול גורמים ממשלתיים - עסק, ביטוח לאומי, ביטוחים בכלל, בנק ועוד...

אתם אמנם עוד צעירים, אבל זה בדיוק הזמן להכנס לזה בנחת. מי יודע? אולי תוכלו כך לעזור להורים שלכם...

וכיתה י' וכתה י''א היו שנים הכי קשות אבל באלי לחזור עליהן שוב היה ממש כיף

עכשיו היה הכי טוב כאילו לאחרונה

בקורונה ה' גילה לי הרבה דברים.

נראה לי שככל שאתה גדל המצב רק משתפר.

הלכתי לפסיכולוג, כאילו לעו"ס. לא חובה ללכת למישהו רשמי כזה אבל מי שלא משתף לא מגלה עוד צדדים על מה שהוא חושב.

זה לא נכון רק למתבגרים, גם אח שלי שהוא בן 30 לפעמים אומר לנו דברים תובנות שהוא חשב עליהם ואז נחנו מביאים לו צד אחר.

בהצלחה!

1. י"ב הייתה שנה מעצימה, גילוי כוחות
2. י''א- הייתה שנה של חיפוש. היו גם המון דברים טובים בוודאי, אבל זכור לי כתקופה פחות טובה
3. הכי בנאלי אבל באמת להקשיב לעצמך, ללמוד להכיר את עצמך. לשמוע לעצות הסביבה אבל לדעת גם לסנן רעשי רקע

מה שמכונה גם 'הווה'.
אני אשכרה צריכה להכריע בו מה לעשות
האם ללמוד מהעבר
או להתעצל בהשפעתי על העתיד....

1. כיתה י', הגעתי לשם

2. אני חושב שיב' הכרתי את המקום הזה, עברתי מקום לימודים, 

ניהלתי מלחמה עם הרב על הפורומים. שמתי ג'ל

וגיליתי את עצמי. זה הייתה גם נראלי פעם ראשונה שאני ודוד ממש דיברנו

אז בכלל...

3. לחוות את הרגעים הקטנים, לנצור יותר זיכרונות עם חברים

כי זאת תקופה קסומה שלא תחזור.

ופשוט להנות ממה עד תום.

אישית ממליץ על פניימיה אבל לא לכל אחד זה מתאים...

השביעית הייתה הכי קשה בגלל עומס רב והיינו נשארים לבד בבית הספר אחרי כולם בחושך

השמינית הייתה הכי כיפית כי היייתי חוצפן ועשיתי מה שבא לי בבית ספר והגעתי לעמק השווה בריבים מול האחים וההורים

כדאי לדעת שהעולם הרבה יותר גדול ומורכב ממה שבאמת נראה

את טובה בדיוק כמו שאת
מי שמשתיק אותך שווה הרבה פחות ממך
אל תהיי בובה מידי ידרכו עלייך (;ואם מישהו פוגע בך תראי לו את זה (לא חייב להיות נחמדים למי שלא מגיע)
עופי על עצמך..
ותמשיכי להיות מי שאת את שווה הרבה
וכמובן להתפלל להתפלל ולהתפלל
לא בהכרח מי שנראה דוס האמונה אצלו
תמשיכי להתקרב..ולקרב.♥

(את תמיד כל כך דרמטית...🙄)

לא לכל דבר שאני אומר
יש סיבה עמוקה או "משחק פסיכולוגי".
ולפעמים אפילו לא חכמה.

1. השמינית, שנה של קפיצה והתפתחות. היה לי ממש ממש טוב.
2. חמישית שישית, כי אז עברתי מ'התבוננות מהצד' להתעסקות ממש במה שסובב אותי, גיליתי שאכפת לי מדברים..
3.
*התבודדות. או אם לא מדבר אליך- זמן קבוע ביום לנקות את הראש, לחשוב על מה שעשית ולאן זה מוביל אותך. לחשוב כמה אתה נכון עם איך שאתה מתנהג... הלוואי והיום הייתי מצליחה לשמור על קביעות כמו אז...
*להשקיע במה שחשוב לך, לקחת את הרצונות ולפעול אותם.
*לחזק את הקשרים שלך עם הסובב אותם. אשכרה בתקופה הזאת יש זמן להתעסק בזה
*קשור להתבודדות- אבל כללי יותר- לחזק את היסודות האמוניים שלך.

לי הכי קשה השנה של כיתה ט

אתה לא יודעת אם האולפנה זה מקום מתאים לך באמת, את קצת מושפעת

מהחברה ולא יודית מי את באמת ויש הרבה קשיים בשנה הזאת וגם בכיתה י

 

עדיף שלא יפתח

יש לי תביעה להגיש.

סורי אם זה מבאס אותך...😅

בתביעה שלך

אני בטוח אצליח.

יש לי צילומי מסך וזה,
הוכחות חותכות.

לפרט

מה?

לא צריך כזה אוף............ ואכזבה

אחלה יום

נראלי אני יודע מה הבעיה

אתה גיבור, זה יפה שגם בחלום הזדעזעת כל כך, אני אף פעם לא מזדעזעת מזה בחלום זה פשוט נראה לי נורמלי שם.

כאן, ובהערת ר' חסדי.

משמים.

סתם הערה...

יש 4-5 גלי חלומות בשינה והם מתארכים מגל לגל. רובם אורכים פחות מ10 שניות אך בגל האחרון (שלא תמיד קורה) הם יולכים לקחת דקות ארוכות ואפילו שעתיים (לפי האתר של כללית)

אני חולמת שאני אוכלת ואז נזכרת שצום ומתבאסת על עצמי.
ואז אני קמה, מגלה שזה חלום, אבל זו אחלה תזכורת לזה שיש צום בבוקר;)

מרוב לחץ..
אולי כי פעם אחת בטעות שבאתי

אין כאן שום דבר מלחיץ.

אם זה היה הפוך, שעשית את זה במזיד, אז אולי אולי יש הו"א של משהו לחשבו עליו.

 

אבל איך שאני מבין את זה, במקרה הזה זה בעצם הפוך- אתה בטח חלמת חלום תמים של שימוש בפלא', ואז, בגלל החשש המתמיד שלך מחילול שבת- נכנס לך לראש ההקשר של שבת, ואז הרגשת שחיללת שבת והזדעזעת... כלומר בעצם היה לך סיוט...

יש לך מה להציע?

יש שיעורים בזום וביוטיוב ...


לא חסר.

ואם לא, לומדים מהבית תוך שמירה על הסדרים ככל האפשר.

בזאת נבחן - אם כנים אנחנו, שלימוד התורה מצדיק (אבהיר - לדעתי הוא מצדיק) דחיית/קיצור השירות הצבאי - אז גם כשקשה, גם כשמורכב וגם כשנדרשים 'תנאי מלחמה' - צריך ללמוד ככל האפשר.

והוא רק מחכה לחזור לישיבה..
הבעיה שגם אם הישיבה תחזור, אברכים זה סיפור קצת יותר מסובך..