פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 481)

האם אתם חושבים שאחרי שהכל בעזרת ה' יעבור נחזור לעולם שאנחנו מכירים? או שאנשים יחששו ללחוץ ידיים, ללכת לקולנוע לבתי מלון ולטוס לחו"ל? נחזור למה שהיינו או שנתעורר לעולם חדש ומפחיד?

אני מעוניין להעביר חוגים בצורה מקוונת ולתת הנחות בעקבות הקורונה. באיזה קבוצות בפייסבוק אתם ממליצים לפרסם את עצמי? ואיזה מחיר אתם ממליצים לתת לשעה. שיעור במתמטיקה או חוג העשרה אחר הייתי לוקח 100 ש"ח

לאחרונה באופן שממש מפתיע את עצמי התחלתי לחשוב על להיות מורה. אני רואה בזה אידיאל מאוד גדול ומאמין שזה מהתפקידים היותר חשובים ובפרט בדורנו.

רציתי לשמוע מכם קצת איזה תכונות וכישרונות חשובים כדי להתאים למקצוע ואיזה פחות קריטיים. (אסרטיביות וכריזמטיות? רגישות והבנה בנפש האדם? יכולת ללמד ולהעביר תוכן באופן ברור?) למי הייתם ממליצים ללכת על זה ולמי לוותר על זה. לצערי בתור תלמיד נכוותי מיותר מדי 'מחנכים' גרועים שעשו ועושים הרבה נזק, ואין לי כוונה להפוך לאחד כזה. 

אשמח אם תקדישו לי כמה דקות מזמנכם ותענו ברצינות.

תודה רבה!

אבל פעם שבתות לבד היו מאוד קשות לי, אבל עכשיו כשאני לבד בלי החברים מהמכללה גם במהלך השבוע, ובמהלך השבת אין את המניין והשיעור כלומר לגמרי לבד כמה שבתות ברציפות ובגם במהלך השבוע, והולך להיות לבד ליל הסדר... ולא רע לי עם זה בכלל. מידי פעם חש את הלבד אבל יש לי את האמונה שאעבור את זה

האם הידיעה שכולם עוברים משהו דומה עוזרת לי? או שהידיעה שהלבד נכפה עלי הופך אותו לפחות קשה? לא יודע...

חג שמח ובריא לכולנו ושנחזור לשגרה מהר

והרגשתי כמו פצוע קשה ששוכב בבית חולים

שנשמע בשורות טובות וניהיה בריאים וחג שמח...

אַשְׁרֵ֣יךְ אֶ֔רֶץ שֶׁמַּלְכֵּ֖ךְ בֶּן־חוֹרִ֑ים (קהלת)

החרות נמצאת דווקא במקום של "חורים" בחיים

לגלות אלוקות דווקא ב"ריק", ב"אין"

מנוחה ושמחה

חג שמח

מי ששאל איפה אפשר לברוח אז יש לאן, 11 חולים מדווחים, 11 נתרפאו.

לאחר קריעת הים, נאמר: וַיַּאֲמִינוּ בַּה' וּבְמשֶׁה עַבְדּוֹ - ולכאורה קשה, וכי לפני כן, כשראו את כל הניסים שנעשו במצרים, לא האמינו בה' ובמשה?!

המדרש רבה (שמות, פרשה כג אות ב) מתרץ: "אף על פי שכתוב שהאמינו עד שהיו [=כשהיו] במצרים, שנאמר (שמות ד לא): "וַיַּאֲמֵן הָעָם", חזרו [בהם] ולא האמינו, שנאמר (תהלים קו ז): "אֲבוֹתֵינוּ בְמִצְרַיִם לֹא הִשְׂכִּילוּ נִפְלְאוֹתֶיךָ". כלומר, אף על פי שכבר בזמן שמשה ואהרן עשו לעיני העם את האותות של המטה הנהפך לנחש, היד המצטרעת, והמים הנהפכים לדם, נאמר (שמות שם): "וַיַּאֲמֵן הָעָם וַיִּשְׁמְעוּ כִּי פָקַד ה' אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְכִי רָאָה אֶת עָנְיָם", אמונתם זו לא היתה מבוססת דיה ולכן לא החזיקה מעמד כשהתאכזבו מכך שפרעה רק הכביד את עולם. משום כך, גם מכות מצרים לא השרישו בקרבם כראוי את האמונה, כמו שמוכיח המדרש מהפסוק המובא מתהילים, והם פירשו אותן כמעשי כישוף של משה, או אף אם האמינו שהן ניסים, לא האמינו באופן מוחלט ביכולת ה' שאינה מוגבלת כלל. כך נראה מהמשך אותו פסוק בתהילים: "וַיַּמְרוּ עַל יָם בְּיַם סוּף", שמשום שלא השכילו לראות במכות מצרים את יכולת ה' הבלתי מוגבלת, גם כשהיו ליד ים סוף פקפקו ביכולתו להצילם, מאחר שאז עמדו בפני פחד קיומי וקושי ולחץ גדולים מהקודמים, וכמו שכתוב (שמות יד יא): "וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה: הַמִבְּלִי אֵין קְבָרִים בְּמִצְרַיִם לְקַחְתָּנוּ לָמוּת בַּמִּדְבָּר?!".

הזוהר הקדוש [ח"ב נג:] מתרץ, שאכן הם האמינו בה' גם קודם לכן, וכוונת הכתוב היא, שהאמינו במה שאמר להם משה (שם שם יג): "אַל תִּירָאוּ, הִתְיַצְּבוּ וּרְאוּ אֶת יְשׁוּעַת ה' אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה לָכֶם הַיּוֹם". דבריו מעלים מספר נקודות המצריכות בירור:

א. אם האמינו בה' גם קודם לכן, מדוע ביכולתו של ה' לקרוע את הים האמינו רק לאחר שזה נעשה?

ב. מדוע דבר זה נקרא אמונה, וכי שייך לומר שאדם מאמין בדבר שהוא רואה בעיניו?

ג. מה הרבותא ב'אמונה' זו, שראה הכתוב לנכון לציינה?

ד. מדוע על 'אמונה' זו אומר הפסוק "ויאמינו בה'", הרי אין זו אמונה בה' עצמו אלא בהצלתו אותם מהמצרים?

נראה לבאר, שאף על פי שהאמינו בה' וביכולתו, כשראו את המוות מול עיניהם והיו במצב של פאניקה, לא הועילה האמונה שהיתה מונחת בשכלם, ולכן התרעמו על משה: "הַמִבְּלִי אֵין קְבָרִים בְּמִצְרַיִם" וגו'. ניתן למצוא לכך רמז בפסוק "וַיִּירְאוּ מְאֹד" שלכאורה מיותר, שהרי מובן מאליו שהם יָראו ומדוע צריך לציין זאת? אך לפי הנ"ל מובן, כי יִראה זו - הלחץ והפחד מכך שהם סגורים מכל עבריהם, היתה הגורם לחוסר אמונתם. וכשנבקע הים, זכו להתרוממות רוחנית מיוחדת שהביאה אותם למדרגה גבוהה יותר של אמונה: לא אמונה שכלית בלבד, אלא אמונה חושית מופנמת ומורגשת. כמו אדם הרואה דבר מסויים מולו, ידיעתו שאותו דבר קיים במציאות אינה אמונה שכלית הבנויה על הוכחות וכד', אלא ידיעה פשוטה, שהרי רואה זאת בעיניו. בדומה לזה היתה האמונה שהאמינו ישראל בראותם את נס קריעת ים סוף, הכרה ברורה במציאות האלוהית והרגשה עמוקה בנפש של דבקות בה. וכן במה שכתוב: "וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת ה'", הכוונה היא ליראה הנובעת מהכרה ברורה במעמקי הנפש בגדולת ה'.

וזוהי משמעות דברי חז"ל (מכילתא, פרשת בשלח, שירתא פרשה ג): "ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל וכל שאר הנביאים…כשראוהו [על הים] הכירוהו, ופתחו כולם ואמרו (שמות טו ב): זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ". כשיש אמונה כזו בלב האדם, אזי גם כשהוא נקלע למצבי לחץ כמו מצבם של בני ישראל לפני קריעת הים, האמונה מתגלה בקרבו במלוא שיעור קומתה.

על פי זה יובן תירוצו של הזוה"ק, שנוצרה בקרבם אמונה כזו, שתמיד תשמיע קולה בלבבם: "התייצבו וראו את ישועת ה'!". וממילא מתורצים ארבעת הקשיים שהוצגו לעיל. ניתן להוכיח כתירוצו מהפסוק בתהילים (שם יב): "וַיַּאֲמִינוּ בִדְבָרָיו, יָשִׁירוּ תְּהִלָּתוֹ" - הרי שהמשורר מפרש את המילים: "ויאמינו בה'" כאמונה בדברי ה', שהם מה שאמר ה' למשה לומר לישראל: "התייצבו וראו" וגו'. ועל פי מה שנתבאר בכוונת הזוה"ק  - ניתן לפרש את הפסוק "ויאמינו בה'", שהשרישו וחיזקו בקרבם את דבריו אלה, שתמיד אמונתם תשמיעם מתוך לבבם. (המילה "אמונה" מופיעה במספר מקומות במקרא במובן של נתינת חוזק וקיום מתמשך, ראה שמות יז יב, דברים כח נט,ישעיהו כב כג, איוב כד כב).  

הזוהר הפליג במעלתו של האומר שירת הים בשמחה, וכתב שנמחלים לו עוונותיו. נוכל להסביר את גודל משמעות העניין ע"פ כל הנ"ל, שכידוע כל מטרת חיי האדם היא להתעלות באמונה מוחשית ודבקות באלוקות. שירת הים מבטאת בעצם את שירתה של נשמת כנסת ישראל באותה עת של התעלות מופלאה של אמונה מוחשית ופתיחת שערי הרקיעים.

מי שאומר שירת הים בכוונה ובשמחה, בעצם מתחבר לאותו מעמד קדום, ומשפיע על נפשו ונשמתו מהרושם הרוחני האדיר שהתגלה אז ובא לידי ביטוי בתוכן השירה.

במיוחד בתפילת שחרית, בראשית היום, אפשר לשאוב אור ואמונה מאמירת השירה, להמשך היום כולו.

בס"ד

"אַתָּה סֵתֶר לִי, מִצַּר תִּצְרֵנִי רָנֵּי פַלֵּט תְּסוֹבְבֵנִי סֶלָה. תַּסְתִּירֵנִי מִסּוֹד מְרֵעִים מֵרִגְשַׁת פֹּעֲלֵי אָוֶן. כִּי יִצְפְּנֵנִי בְּיוֹם רָעָה יַסְתִּירֵנִי בְּסֵתֶר אָהֳלוֹ בְּצוּר יְרוֹמְמֵנִי. יוֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן בְּצֵל שַׁדַּי יִתְלוֹנָן". מָלֵא רַחֲמִים, רַחֵם עַל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל, וּבִפְרָט עַל כָּל עֲיָירוֹת יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הוֹלְכִין וּמְסַבְּבִין בָּהֶם מִינֵי חֳלָאִים וּמַכְאוֹבִים רַחֲמָנָא לִיצְלָן. רַחֵם עֲלֵיהֶם לְמַעַן שְׁמֶךָ, וֶאֱמֹר לַמַּלְאָךְ הֶרֶף יָדֶיךָ, וְיָשִׁיב חַרְבּוֹ אֶל נְדָנָהּ. חוּס וַחֲמֹל עֲלֵיהֶם וְעַל כָּל שְׁאֵרִית עַמְּךָ בֵּית־יִשְׂרָאֵל, וְלֹא תִתֵּן הַמַּשְׁחִית לָבֹא אֶל בָּתֵּיהֶם לִנְגֹּף, אוֹ לְהַזִּיק וּלְהַחֲלִישׁ חַס וְשָׁלוֹם. רַחֵם רַחֵם, הַצֵּל הַצֵּל, בַּעַל הָרַחֲמִים, בַּעַל הַיְשׁוּעוֹת, בּוֹרֵא רְפוּאוֹת, נוֹרָא תְהִלּוֹת, אֲדוֹן הַנִּפְלָאוֹת, זְכֹר לַעֲבָדֶיךָ אֲבוֹתֵינוּ וְרַבּוֹתֵינוּ הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים שֶׁהָיוּ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר מִימֵי אַבְרָהָם אָבִינוּ עַד הֵנָּה. לְמַעֲנָם וּלְמַעַן רַחֲמֶיךָ הָרַבִּים, רַחֵם עָלֵינוּ וְשָׁמְרֵנוּ וְהַצִּילֵנוּ, אוֹתָנוּ וְכָל עַמְּךָ בֵּית־יִשְׂרָאֵל, מִכָּל מִינֵי חֳלָאִים וּמַכְאוֹבִים וּמֵחוּשִׁים, שֶׁלֹּא יָבוֹאוּ עַל שׁוּם אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל. וְתִשְׁלַח מְהֵרָה רְפוּאָה שְׁלֵמָה מִן הַשָּׁמַיִם לְכָל אוֹתָם )מִיִּשְׂרָאֵל( אֲשֶׁר כְּבָר הִכִּיתָ אוֹתָם בְּאֵיזֶה חֹלִי אוֹ מַכְאוֹב, רַחֵם עֲלֵיהֶם וְרַפְּאֵם מְהֵרָה רְפוּאָה שְׁלֵמָה, רְפוּאַת הַנֶּפֶשׁ וּרְפוּאַת הַגּוּף, אֵל נָא רְפָא נָא לָהֶם לְמַעַן שְׁמֶךָ )ובפרט לחולה פב"פ(, כִּי אֵל מֶלֶךְ רוֹפֵא נֶאֱמָן וְרַחֲמָן אָתָּה. אֵל חַי וְקַיָּם, מְחַיֶּה חַיִּים, תֶּן לָנוּ חַיִּים וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת, גְּאָלֵנוּ מִמָּוֶת פְּדֵנוּ מִשַּׁחַת. רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל, אַתָּה לְבַד יוֹדֵעַ מִי וָמִי אוֹרְבִים עָלֵינוּ בְּכָל־עֵת, וּבִפְרָט עַל מִי שֶׁנִּגְזַר עָלָיו אֵיזֶה גְזֵרָה לֹא טוֹבָה חַס וְשָׁלוֹם, וְרַק אַתָּה לְבַד יוֹדֵעַ אֵיךְ לְהַסְתִּיר וּלְהַצְפִּין אֶת כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל, מֵהָאוֹרְבִים הַמְסַבְּבִים עָלָיו. רַחֵם עַל כָּל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל, וּבִפְרָט עַל כָּל מִי שֶׁנִּגְזַר עָלָיו אֵיזֶה גְזֵרָה לֹא טוֹבָה רַחֲמָנָא לִיצְלָן, וְשָׁמְרֵם וְהַצִּילֵם בִּשְׁמוֹתֶיךָ הַקְּדוֹשִׁים. וְהַצִּילֵם ]וְהַסְתִּירֵם[ בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים, מִכָּל צַר וְאוֹיֵב וְאוֹרֵב וּמַסְטִין. רַחֵם עָלֵינוּ וְהָגֵן בַּעֲדֵנוּ וְהָסֵר מֵעָלֵינוּ אוֹיֵב דֶּבֶר וְחֶרֶב וְרָעָב וְיָגוֹן, וְהָסֵר שָׂטָן מִלְּפָנֵינוּ וּמֵאַחֲרֵינוּ וּבְצֵל כְּנָפֶיךָ תַּסְתִּירֵנוּ, כִּי אֵל שׁוֹמְרֵנוּ וּמַצִּילֵנוּ אָתָּה. חוּסָה יְהֹוָה עַל עַמֶּךָ וְהַצִּילֵנוּ מִזַּעְמֶךָ וְהָסֵר מִמֶּנּוּ מַכַּת הַמַּגֵּפָה וּגְזֵרָה קָשָׁה כִּי אַתָּה שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל. מָרָא דְעַלְמָא כֹּלָּא, "שׁוֹמֵר פְּתָאִים יְהֹוָה". אַתָּה לְבַד יוֹדֵעַ בְּאֵיזֶה דֶרֶךְ, בְּאֵיזֶה שֵׁם, לְהַסְתִּיר וְלִשְׁמֹר אֶת כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל, מִכָּל פְּגָעִין וּמַרְעִין בִּישִׁין, וּמִכָּל מִינֵי גְזֵרוֹת רָעוֹת בֵּין קֹדֶם גְּזַר־דִּין וּבֵין לְאַחַר גְּזַר־דִּין. רַחֵם עֲלֵיהֶם וְשָׁמְרֵם וְהַצִּילֵם בְּנִפְלְאוֹתֶיךָ הַנּוֹרָאוֹת, בְּאֹפֶן שֶׁלֹּא יִהְיֶה שׁוּם כֹּחַ לְהָאוֹרְבִים וְהַמַּסְטִינִים לִכְנֹס וּלְהִתְאַחֵז חַס וְשָׁלוֹם, תַּחַת הַמִּסְתָּר וְהַמִּכְסֶה, אֲשֶׁר אַתָּה מְכַסֶּה וּמַסְתִּיר בְּרַחֲמֶיךָ וַחֲסָדֶיךָ בִּשְׁמוֹתֶיךָ הַקְּדוֹשִׁים ]הַטְּהוֹרִים[ וְהַנּוֹרָאִים. וְקַיֵּם בָּנוּ וּבְכָל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל מִקְרָא שֶׁכָּתוּב, תַּסְתִּירֵם בְּסֵתֶר פָּנֶיךָ מֵרֻכְסֵי אִישׁ תִּצְפְּנֵם בְּסֻכָּה מֵרִיב לְשׁוֹנוֹת. שָׁמְרֵנִי כְּאִישׁוֹן בַּת עָיִן בְּצֵל כְּנָפֶיךָ תַּסְתִּירֵנִי. אָגוּרָה בְאָהָלְךָ עוֹלָמִים אֶחֱסֶה בְסֵתֶר כְּנָפֶיךָ סֶּלָה. סִתְרִי וּמָגִנִּי אָתָּה לִדְבָרְךָ יִחָלְתִּי. שָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ. כִּי אֵין לָנוּ עַל מִי לְהִשָּׁעֵן כִּי אִם עַל אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, "וַאֲנַחְנוּ לֹא נֵדַע מַה נַּעֲשֶׂה כִּי עָלֶיךָ עֵינֵינוּ. יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי־פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ יְהֹוָה צוּרִי וְגוֹאֲלִי". אָמֵן וְאָמֵן:

rabenubook.com

העבירו לי--
 יש בנתיב החסד (ואולי בעוד חנויות..) עוגת גבינה פירורים, שכתוב עליה כשר לפסח לאוכלי קטניות בדץ מהדרין, והיא חמץ ממש!!!!!!! ברכיבים כתוב 20% קמח חיטה.. (בטעות לגמרי שמו עליה חותמת למטה כשר לפסח..)
תעבירו לכל מקום אפשרי! להציל יהודים מאכילת חמץ
הנ''ל טעות
העוגה כשרה לפסח לאורחי קטניות