פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 481)

מישהי שהייתה בבית חולים

אמרה לי עכשיו שהרבה רופאים במיון מסתובבים בלי מסכות ובלי כפפות.

מה לכל הרוחות...

שלום לכולם

בפינה זו נעסוק בקטעים המקדימים את עצם סיפור יציאת מצרים (מלבד 'עבדים היינו' שנידון בפינה הקודמת).

:

1. המעשה בתנאים שסיפרו ביצי"מ כל הלילה.

2. המשנה שדנה בחיוב הזכרת יצי"מ בלילות.

3. ארבעת סוגי התשובות שיש להשיב לארבעה סוגי בנים.

4. דיון בהגדרת זמן חיוב סיפור יצי"מ.

1.   

       מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻעַ וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה וְרַבְּי עֲקִיבָא וְרַבִּי טַרְפוֹן שֶהָיוּ מְסֻבִּין בִּבְנֵי בְרַק, וְהָיוּ מְסַפְּרִים בִּיצִיאַת מִצְרַיִם כָּל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה עַד שֶׁבָּאוּ תַלְמִידֵיהֶם וְאָמְרוּ לָהֶם: רַבּוֹתֵינוּ, הִגִּיעַ זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל שַׁחֲרִית.

תפקידו של הקטע כאן הוא להוכיח את שני הדברים שנאמרו בקטע הקודם:

א. שאפילו כולנו חכמים וכו' מצווה עלינו לספר ביצי"מ.   

ב. ש''כך המרבה לספר ביצי"מ הרי זה משובח".

2. 

אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה: הֲרֵי אֲנִי כְבֶן שִׁבְעִים שָׁנָה, וְלֹא זָכִיתִי שֶׁתֵּאָמֵר יְצִיאַת מִצְרַיִם בַּלֵּילוֹת עַד שֶׁדְּרָשָׁהּ בֶּן זוֹמָא: שֶׁנֶּאֱמַר, לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ, יְמֵי חַיֶּיךָ - הַיָמִים, כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ - הַלֵּילוֹת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: יְמֵי חַיֶּיךָ - הָעוֹלָם הַזֶּה, כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ - לְהָבִיא לִימוֹת הַמָשִׁיחַ.

ביאור המשנה (ברכות סוף פרק א) בקצרה: ישנה מצווה מהתורה להזכיר כל יום את יציאת מצרים, והיא נלמדת מהפסוק: "לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ" (נשים פטורות ממנה מכיוון שהזמן גרמה). נחלקו ר' אלעזר בן עזריה ובן-זומא עם חכמי הדור, האם ישנו חיוב נוסף להזכיר גם כל לילה. חכמים סברו ש'ימי' זה רק הימים. ואילו בן-זומא דרש שהמילה 'כל' באה לרבות גם את הלילות; כך שיש מצווה להזכיר כל יום וכל לילה. כשר' אלעזא בן עזריה היה יחיד בדעתו לא קיבלו את דבריו, אך כשבן זומא הצטרף אליו וביסס את דעתו על הפסוק, הכריעו הלכה כדעתו, אע"פ שחכמים עדיי חלקו עליהם, ופירשו את המילה ''כל'' שבאה לרבות לא את הלילות אלא את ימות המשיח שגם אז יהיה צריך להזכיר את יצי"מ. אך לדעת ר' אלעזר בן עזריה ובן זומא אכן אורה של הגאולה העתידה יאפיל על אורה של גאולת מצרים, ובימות המשיח לא יהיה צורך להזכיר את יצי"מ, ומוכיח זאת מהפסוק בירמיהו: "לָכֵן הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם יְהוָה וְלֹא יֹאמְרוּ עוֹד חַי יְהוָה אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. כִּי אִם חַי יְהוָה אֲשֶׁר הֶעֱלָה וַאֲשֶׁר הֵבִיא אֶת זֶרַע בֵּית יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ צָפוֹנָה וּמִכֹּל הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר הִדַּחְתִּים שָׁם".

ומה תפקידה של משנה זו כאן? הרי כעת אנו עוסקים במצוות סיפור יצי"מ של ליל הסדר ולא במצוות הזכרת יצי"מ של כל יום ולילה!

משנה זו, העוסקת גם במצוַת הזכרת יציאת מצרים בימות המשיח, מובאת כאן כהקדמה לכל סיפור יציאת מצרים; ללמדנו, שיציאת מצרים איננה מאורע נקודתי שחלף ועבר, אלא חלק מתהליך הגאולה הכללי, גאולת עם ישראל ותיקון העולם כולו; וכבר בשלב זה אנו צופים לתכלית גאולת העולם, שאז כאמור לא יזכירו את יציאת מצרים. עניין זה, ראיית יציאת מצרים כחלק מפרספקטיבה רחבה של הסתכלות כללית על כל מהלך ההיסטוריה, תופס מקום מרכזי בהגדה ומופיע בה במקומות רבים. זהו גם טעמה של המצוה לזכור את יציאת מצרים בכל יום - ע"י זכירתה, אנו זוכרים את התכלית והמגמה שלשמן הקב"ה הוציאנו משם, ומכוונים את דרכינו ומגמותינו שתהיינה תואמות לכך.

3. 

בָּרוּךְ הַמָּקוֹם, בָּרוּךְ הוּא. בָּרוּךְ שֶׁנָּתַן תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, בָּרוּךְ הוּא.

כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה בָנִים דִּבְּרָה תּוֹרָה. אֶחָד חָכָם, וְאֶחָד רָשָׁע, וְאֶחָד תָּם, וְאֶחָד שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאוֹל.

חָכָם מָה הוּא אוֹמֵר? מַה הָעֵדוֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ אֶתְכֶם? וְאַף אַתָּה אֱמָר לוֹ כְּהִלְכוֹת הַפֶּסַח: אֵין מַפְטִירִין אַחַר הַפֶּסַח אֲפִיקוֹמָן.

רָשָׁע מָה הוּא אוֹמֵר? מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם? לָכֶם - וְלֹא לוֹ. וּלְפִי שֶׁהוֹצִיא אֶת עַצְמוֹ מִן הַכְּלָל כָּפַר בְּעִקָּר. וְאַף אַתָּה הַקְהֵה אֶת שִנָּיו וֶאֱמֹר לוֹ: בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה יְיָ לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם. לִי - וְלֹא לוֹ. אִילּוּ הָיָה שָׁם, לֹא הָיָה נִגְאָל.

תָּם מָה הוּא אוֹמֵר? מַה זֹּאת? וְאָמַרְתָּ אֵלָיו: בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ יְיָ מִמִּצְרָיִם, מִבֵּית עֲבָדִים.

וְשֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאוֹל - אַתְּ פְּתַח לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיוֹם הַהוּא לֵאמֹר, בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה יְיָ לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם.

אין כאן המקום לבאר את הפרטים המרובים ולדון בשאלות הרבות שישנם בקטע זה ובהתאמת השאלות והתשובות לבנים עם הפסוקים (אם יש לכם אתם מוזמנים להעלות). בסקירה כללית: ישנם בתורה ארבעה פסוקים של תשובה לבן על עניין יצי"מ, וההגדה מתאימה כל אחד מהם לאופי מסויים של בן. 

אֵין מַפְטִירִין אַחַר הַפֶּסַח אֲפִיקוֹמָן - זוהי משנה בסוף מסכת פסחים, ומשמעות הדין היא שלאחר אכילת הפסח אסור להפטיר (=לסיים) באכילת קינוח (אפיקומן, בלשונם), כדי שטעם הפסח יישאר. המצה שמכונה כיום 'אפיקומן' נתקנה כזכר לאכילת קרבן הפסח ולכן אסור לאכול אחריה, ומשום כך היא מכונה 'אפיקומן', שהיא נאכלת בסוף הסעודה במקום קינוח.

4. 

יָכוֹל מֵרֹאשׁ חֹדֶשׁ? תַּלְמוּד לוֹמַר "בַּיוֹם הַהוּא",

אִי "בַּיוֹם הַהוּא" יָכוֹל מִבְּעוֹד יוֹם? תַּלְמוּד לוֹמַר "בַּעֲבוּר זֶה"

- בַּעֲבוּר זֶה לֹא אָמַרְתִּי אֶלָא בְּשָׁעָה שֶׁיֵּשׁ מַצָּה וּמָרוֹר מֻנָּחִים לְפָנֶיךָ.

פירוש הדברים: יָכוֹל מֵרֹאשׁ חֹדֶשׁ? התורה כותבת "ועבדת את העבודה הזאת בחודש הזה", ניתן לכאורה ללמוד מכך שאת מצוות סיפור יצי"מ אפשר לקיים בכל חודש ניסן. האומנם כך?

תַּלְמוּד לוֹמַר "בַּיוֹם הַהוּא" - והגדת לבנך ביום ההוא - דווקא ביום הקרבת הפסח.

אִי "בַּיוֹם הַהוּא" יָכוֹל מִבְּעוֹד יוֹם? - אם "ביום ההוא" זה הזמן, יהיה אפשר גם ביום י"ד, שאז מקריבים את הפסח?

תַּלְמוּד לוֹמַר "בַּעֲבוּר זֶה"- רק בשעה שהמצה והמרור מונחים לפניך דהיינו זמן מצוות אכילתם שהוא ליל ט"ו, ואתה יכול להצביע ליהם ולומר "בעבור זה".

אם כן, טרם החילונו בסיפור, אנו מדגישים את חשיבות המצווה, לומדים כיצד לראות את יצי"מ כחלק מתהליך כללי של התעלות העולם, ומפרטים את דיני המצווה, מצד סגנון הסיפור ומצד הזמן המיועד למצווה.

@איכה@אילת השחר@חיות צבעונית@בת של השם@הודעה@(אהבת עולם)@ברוקולי@בסדר גמור@יהיה בסדר....@דאגני

בס"ד

להורים היקרים שבינינו! 

שמי הדס, ואני סטודנטית בתואר שני בפסיכולוגיה התפתחותית במכללה האקדמית ת"א-יפו, ואני עורכת מחקר בנושא הנ"ל.

המחקר ישפוך אור על עומק הקשר בין דת לחיינו, ויתרום להבנה. 

מדובר בשאלון מחקר אינטרנטי אנונימי לחלוטין לצורכי מחקר בלבד.

אני מחפשת הורים שיש להם לפחות ילד אחד עד גיל 3. 

אם אתם/ן ממלאים/ות מהסמארטפון, יש לסובב את המסך לרוחב

אשמח למענה 

Online Survey Software | Qualtrics Survey Solutions

ללחוץ ידיים.

היום היארצייט.

שבת שניה בשעון קיץ.

הפרעה לשינה באמצע הלילה (תודה חנה ) ואחר כך השלמת שעות לאורך כל היום כמעט.

(וגם חלום מוזר)

מחפשת בנרות איזה משחק חמוד (ולא כבד) לפסח שיכניס לאוירה האמונית ולסיפור יציאת מצרים
ל מ ב ו ג ר י ם  בצורה קלילה יחסית !
יש דבר כזה..?  

"אמר רבי יהושע בן לוי: משל למלך, שהיה לו אורלוגין והיה מביט בו וידע, איזה שעה ביום. כיוון שעמד בנו על פרקו, מסר לו אורלוגין שלו. כך אמר הקב"ה: עד עכשיו חשבונן של חדשים ושל שנים בידי, מכאן ואילך הרי הן מסורים בידכם- אם אמרתם הן – הן. אם אמרתם לאו – לאו. מכל מקום יהא החודש הזה לכם!"

המדרש מבהיר לנו מה המיוחד במצווה זו שעם ישראל מקבל עם יציאתו ממצרים – הוא מקבל את האחריות! "מכאן ואילך הרי הן מסורים בידכם". המיוחד במצווה זו, שלעומת שבת שהיא קביעא וקיימא, נקבעה ע"י ריבונו של עולם מששת ימי בראשית, הרי שאת קביעת החודש קובעים בבית הדין הגדול. קיבלנו את המפתחות לידיים. "התבגרנו.." והקב"ה מעביר אלינו את האחריות. יש כאן מבט של שיתוף עם ישראל עם התורה. את התאריך של ראש השנה, קובעים אנחנו. שנזכה

אני יצור יצירתי מאוד וכל התחבבים שלי כמעט ועמעט כל מה שאני עושה ביום יום אור בחול המועד 

לדוגמה 

לצייר

לתפור

לרקום 

לכתוב 

כל שנה אני ממש מסתבכת עם הנושא אבל השנה באמת מורכב יותר כי אי אפשר לטייל ומה ששומר על השפיות שלי בבית מלא אחים זה התפירה והציור שלי 

מחפשת רעיונות לדברים שיתנו לדמיון ויצירתיות לצאת החוצה ומותר עלשות עם הידים בחול המועד חוץ מלבשל (מאוד אוהבת אבל אין מקום מרוב אנשים)

וגם אם יש אנשים שמכירים רבנים פוסקים שכתבו שמתירים ויכולים לכתוב כדי שאוכל לבדוק עם הרב שלי( שבמקרה הוא אבא שלי שמודע לבעיה ומחפש גם) אם אחד מהם זו פסיקה שאני הולכת אחריה , זה יכול להקל כל כך ולהוסיף לי המון שמחה בחג

תודה מראש לכולם 

אל תכתבו בפורום. תחמירו.

כמו שעל ידי מציאות התינוק 

ניכרת לנו מציאות האמא 

כך גם רק ע"י מציאות שפלותנו 

מציאות הנברא - נגלה לנו הבורא 

ובזאת אנו באים אל תכליתנו זו 

התכלית של הידיעה שלא נדע 

דרך זו אנו חיים 

את המלחמה התמידית 

בבחינת והחיות רצוא ושוב 

תמיד מלחמות 

תמיד פחדים 

ותמיד סכנות 

שלא ניפול ח"ו ברשת יצר המחשבות ובפח שטמן לרגלנו