פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 531)

לשכת גיוס תל השומר...

ואתה דחית יותר פעמים ממני, לכן ההלם

בירושלים. הולך הרבה יותר מהר.
בכלל למדתי איך לעשות דברים ולהזמין בלי להזדקק לסניפי דואר.

אני בן אדם ששונא לחכות בתור, אז יש לי כל מיני טכסיסים.

אם כי לא הייתי מתפלא אם זה היה קורה במציאות.

 

מזכיר לי:

בוצר טוב - צעירים מעל עשרים

(אגב, לא כתבתי שם אבל בסוף אמרו לי לחזור שבועיים אחר כך)

ועשית את זה?

ואחרי שבועיים שילמתי 200 ש"ח על שירות שקיבלתי עליו 0% תמורה, למעשה זה אפילו גרם לי נזקים....

 

(תא דואר שבמשך שנה לא הגיע אליו אפילו מכתב/חבילה 1, ולכן כל מה שהיה אמור להגיע לשם פשוט נעלם - לא משנה כמה טלפונים עשיתי וכמה הלכתי לשם לבקש שיסדרו) 

חכתי בתור לזרוז לידה 20 שעות

רמת"ג 933.

וטרמפיסטים תלו

יש כאלה עוד איזה שניים בתוך המושב

לא לשכוח לחזור

צדיקים

הוא עושה את זה לעוד בנות?

נסי לפנות לממונה על מניעת הטרדות מיניות (אמורה להיות כזו במכללה), אם לא כדי להתלונן לפחות כדי להתייעץ ושתעביר לו את המסר.

הוא כנראה מנצל את זה שאת (או אתן) תמימות.
במכללה חילונית הוא כנראה לא היה עושה את זה ואם כן בחורה שהייתה בסיטואציה כמו שלך ומכירה את העסק הייתה צועקת עליו.
תתלונני לממונה כמו שימ"ל כתב או להנהלה ואל תוותרי.

לכם, אני חשבתי אולי להתלונן בהנהלה,
אבל לא נעים לי וחשבתי שאןלי אני סתם עושה עסק, וזה טבעי תוך כדי שיעור, אפילו שזה ממש לא נראה לי...
יחפש תאומץ(: .....

תספרי אולי לחברה ותלכי איתה יחד.

אל תוותרי. את עושה את זה לא רק בשביל עצמך אלא גם בשביל אחרות.
תהיי חזקה ותתלונני. ה' רוצה שתעשי את זה.
בהצלחה!

בהצלחה

גם נשים נגעו בי בצורה כזאת, וראיתי שהם לא מתכוונים לגעת בי בכוונה של חיבה.

בהתחלה, היא בוודאי מכוונת.

והוא אמור לדעת, שאצל דתיות זה מעבר לקו האדום

ברור שלא נורמלי...
כמו שהמליצו לך פה להתלונן, ועם כל ההלם שבדבר (מכירה את זה היטב לצערי) לצאת מההלם ולהגיד לו ''אהה לא לגעת בבקשה, אני שומרת נגיעה''
למרות שתכלס, נשמע שגם לבחורה לא דתייה זה מוגזם.

מזה השאלה הזאת האם מותר לו? ברור שלא
כל דבר שלא נעים לך זה בגדר הטרדה.
פעם הבאה תגידי לו אל תיגע בי , תודה.


יש גבולות שלא צריך להיות לך שם לא נעים..לא נעים מת מזמן.ולא משנה מי זה גם אם זה מישהו מאוד מכובד.
מבחינך זה עדיין אותה תגובה אל תיגע בי!

ואני באמת תמימה מאד ומטופשת כנראה, שנתקלת בזה פעם ראשונה ולא יודעת לעצור...לכן גם איבדתי תאומץ להתלונן, כי אני מבינה שזה בעיה שלי שלא אמרתי לו להפסיק.

במיוחד למי שגדלה והתחנכה רק בסביבה של בנות (לא יודעת אם זה המקרה שלך, רק מעלה נקודה נוספת).
ועם כל הצער הדברים האלה מחשלים אותנו(חושבת שיש מעט מאד בנות שלא עוברות הטרדות), בתקווה כמובן שנעצור אותם על ההתחלה.
אין לך שום בעיה, הבעיה אצלו, אבל אם לא תתלונני תהיה בעיה לעוד בנות אחרות..

זו תופעה ידועה שנשים משתתקות או לא מבינות מה הולך ורק בדיעבד קולטות ויש גברים שמנצלים את זה.

פשוט לא הבנתי למה כתבת
"האם מותר לו לעשות את זה?'
זה כמו לשאול האם מותר לאדם לפגוע בי? לא ברור שלא!

וגם את יודעת שלא זה לא קשור לתמימות גם אני בחברה נפרדת ועדיין חשוב ישר להגיד לו מה שאת חושבת.
זה ברור שזה הבעיה שלו שהוא מתנהג ככה ... מי שסובל מזה זה את..
ובטח שזה מוזר קצת שאת שואלת האם זה בסדר ?? אני לא יודעת?? גבר שנוגע לך ביד המכוון זה בסדר?
לא!

רק מהתגובה הזו, כבר אפשר להוכיח שזה לא "מפוברק".... אם היה למישהו ספק.

 

זו גישה קלאסית, ומסוכנת, מה שכתבת כעת.. :

 

בהתחלה לא מגיבה, אפשר להבין. אח"כ מרגישה "אשמה" שלא הגבת, ואז לא נעים לה להתלונן כי חושבת שיגידו, למה לא אמרת.....

 

חס ושלום.

 

זה קלאסי שבנות לפעמים "לא מגיבות". כי כי מרוב שהן לא שייכות לכך, לא רוצות להשלים בראש שלהן שיש דבר כזה. חלק סתם נאחזות אלם.

 

זו לא בעיה שלך שלא אמרת לו להפסיק. אלא בעיה שלו שהתחיל עם זה. אף אדם נורמלי שמבין משהו בזה, לא יאמר לך שזו "בעיה שלך".... סתם חבל, אבל די טבעי.

 

תתלונני מיד. וגם אם ישאלו - ואם ישאלו, זו בעיה שלהם.. - למה לא הפסקת אותו. תגידי שפעם ראשונה שנתקלת בתופעה כזו, לא תפסת מה קורה, לא האמנת שבאמת עושה משהו לא בסדר..

 

אם מישהו חוטף מכות ברחוב, ואינו מעז להחזיר, הוא גם "אשם"?.... זה לא רחוק מכך - בסיטואציה אחרת.

לא כל מה שנראה מוזר זה טרול
אפשר דווקא מאוד להבין את המקום של הלא להגיב כי לא נעים..<

וזה לא קשור לדת. זה כבוד בסיסי בין בני אדם. אם זה מטריד אותך זו הטרדה לכל דבר, לא משנה מה הוא חושב על זה.
ועוד יותר כשהוא מנצל את הסמכות שלו כמרצה כדי להצדיק את המעשים שלו. הוא יכול להסביר לך אותו הדבר בדיוק בלי לגעת בך או להעיר לך.

בחרתם ללמוד במוסד דתי שידאגו שדברים כאלה לא יקרו!
שיקראו לו לשיחה ויבהירו לו שלא אמור להיווצר שום מגע בינו לבין התלמידות כי זה אורח החיים שלכן ושיכבד את זה.

ומעניין לשמוע אם רק את רואה את זה ככה או שיש עוד בנות שהרגישו כמוך. (אם הבעיה היא רק על רקע דתי או שהיה משהו מעבר)

כך או אחרת, אל תשארי עם זה לבד.

ולגיטימי לחלוטין שאת לא רוצה לבוא לעוד שיעור איתו

בחורות אם לא לטובתך, שלא יזיק לאחרות.

ומה שכן נורמלי זה שאת חוששת לעשות עם זה משהו.

ממליצה לך מה שלימדתי את עצמי עם השנים: לא לפחד ופשוט להגיד ישיר וברור- בבקשה בלי...(מילים/כינויי חיבה/ לגעת וכד')

הטרדה לכל דבר..

 

לפעמים, מרוב תמימות ורצון לא לחשוב שיכול להיות שמתנהג כך - מנסה "להסביר לעצמך" ועוד לשאול "מותר לו ככה"?...

 

תחשבי בעצמך - אם את לא רוצה, קל וחומר כשיודעים שזו הנורמה אצל דתיות (אגב,לא רק אצל דתיות. גם אצל לא דתיות, זו היתה נקראת הטרדה. אלא שסביר להניח שהן היו תופסות מהר יותר, כי מכירות את זה..).

 

ראשית, תחליטי חד משמעית, שאם עוד פעם הוא - או מישהו אחר - נוגע בך שלא ברצונך, את אומרת לו על המקום חד משמעית: נא לא לגעת בי.

 

דבר שני, גשי להנהלה ותתלונני.

 

בכל מוסד חייב להיות, לפי חוק, מישהו שאחראי על הטרדות. יזהירו אותו. וגם אם יגיד להם ש"לא ידע", אז לבא כבר ידע היטב... ותתלונני גם על צורת הדיבור. סביר שאת גם מועילה לו בכך, שיעצור בזמן.

התגובות,
אחרי שיעור שלמרות שאמרנו(נעזרתי בחברה) לו ישירות, שאין אצלינו מגע בשום פנים ואופן, היתה שוב תקרית חצופה(ולמזלו הרע היא אפילו מתועדת(:, כי חברה שלי הסריטה קטעים מסוימים בשיעור, וזה נקלט)
העברתי את התלונה (פלוס הוידיאו)
וזה בטיפול!......
תודה על העידודים, לומדים דברים בחיים🤨...

הלוואי שיעיפו אותו משם ומכל מוסד לימודי אחר

לא לוותר על הטיפול - ועל תוצאה שמשמעותה החד משמעית היא שאינו מלמד אתכם יותר, ולא בשום קשר איתכן.

 

חוקית, זו הטרדה. אל תתנו שיתחמקו מהתוצאה שאתן דורשות.

 

ב"ה, שזה בכלל לא בעולם המושגים שלך - זה מעולה.

 

אבל אכן חשוב ללמוד, שאם מנסים להיכנס לעולמך מ"מושגים" אחרים - יכול להיות דבר כזה, ואז מתנהגים כמו שהיית נוהגת אם מישהו מנסה לפרוץ אלייך לבית ללא רשות. לא שלךָ - אז אתה לא כאן..

אם הוא ימשיך בכל זאת זה יהיה חמור.

 

אני אולי תמים אבל אני חושב שהרבה פעמים יש הרגל כזה ממנטליות מסויימתו ולכן לך זה נראה שהוא 'שולח ידיים' והוא מבחינתו עוזר לך..

הציל את אמו בכך שספג את הכדור. עוד לפני שבכלל נולד...

עוד לא סיימתי לעבד את אתמול

היום יהיה כמו אתמול ושבת תהיה משעממת כמו תמיד

ומחסור כבד בשירים חדשים...

אבל אני לא בטוח שהיית מצליח לשכנע אותו להסכים

צריך באמת להתעניין באמת להסתכל מעטים האנשים שיהיו שם בשבילך באמת

זה עצוב באמת אני יכולה לשתף אותך שהיה יום שלא הרגשתי טוב וסתם שאלו אם אני רוצה תה אפחד לא באמת הכין ..
(הייתי במקום שזה לא הסביבה הטבעית שלי) היו כאלה שפשוט התעלמו. בסוף זה היה רציני ..
אני לא מבינה את זה אם אני רואה אפילו אדם זר לגמרי שקורה לו משהו ישר אני יעזור .
וכל הכבוד לך תמשיך להפיץ אור בעולם ואל תתייאש כי הרבה לא כמוך מה לעשות..

בשמו כי זה נושא חשוב ממש.

דבר שני- אשמח לשמוע עצות/ רעיונות.
כי לרוב גם אם מבחינים בזה שיש אנשים יותר שקטים/ סגורים, אז משתדלים יותר להתעניין בשלומם באמת, אבל כשהם אומרים 'הכל בסדר' גם אם מבינים שמשהו לא כ''כ בסדר- ומנסים לדובב אותם הם יוצרים תחושה שהם לא רוצים שיחפרו להם. ולא נעים לגרום להם אי נעימות...
ברור שזו לא בעיה שלהם, חס ושלום באמת לא שופט אותם!. רק השאלה שלי היא- אז מה אתה מציע? (אשמח לשמוע)

תודה שקראת 🙆‍♂️
מה שאתה אומר נכון, כמו שאתה מבין זאת דילמה שגם אני נתקלתי בה. לא הגעתי לתובנה ברורה מה לעשות במצב כזה, גם לא חושב שיש אחת כזאת.

לא יודע בתור מה אתה שואל אותי, אני יכול רק לדבר על ה"מקרה" שלי, אולי אני לא מכיר מספיק, אז קח מזה מה שאתה רוצה, לשיקול דעתך מה מתאים ומה לא.

יכול להיות שאת התחושה הזאת שהם יוצרים כמו שאתה אומר "שחופרים להם", הם מפנים גם כלפי עצמם כשיש להם מחשבות כאלה, אני מניח שזה נובע מאיזה צורך בסיסי לגונן על עצמך, לא קל להתעמת עם מציאות עגומה פנים אל פנים...

הגזמתי עם התיאור של "הייתי תופס לו בכתפיים וכו' " (ביטוי של התיסכול שלי ..), אין ספק שזה צריך להיעשות ברגישות.
אמת שלהגיד ישירות למישהו "אתה לא בסדר" או אפילו לתת לו הרגשה שהוא לא בסדר, לעניות דעתי זאת *לא* הדרך... במיוחד בגיל צעיר כשעוד לומד על עצמו ועל העולם, הוא לא רוצה לשמוע שאנשים ביקורתיים כלפיו בגלל ההתנהגות שלו, אפילו ירחיק אותו יותר.

יש משמעות לשיחות הקטנות, לא אומר שצריך לוותר עליהם (לפעמים זה הקשר היחיד שנשאר לך עם הבן אדם), אבל שזה לא ייגמר שם.
שוב, זה מאוד תלוי בבן אדם ובמצב שהוא נמצא...
אישית, אני חושב שאם הייתי יכול לחזור בזמן לצורך העניין, מה שבעיקר הייתי מנסה לעשות זה להביא *אותו* להבנה הזאת שמשהו לא תקין. לא בו, אלא במצב שהוא נמצא בו. עם הרבה קבלה, בעדינות, לא בהיטפלות, אבל כן לא לוותר על לשדר בבהירות את דעתי הכנה, שיכול להיות טוב יותר, וגם אם הוא לא מאמין שצריך להיות, או אם הוא כבר שכח מה זה אומר, ומי הוא בכלל, אני לא שכחתי, ולי יש דעות אופטימיות מוצקות וברורות. משולבות באמונה שכדי שזה יקרה צריך לפעול, לטפל, לא לחכות.
(במקרה שלי הוא בחור יותר בודד, גם כשנמצא בחברת אנשים הוא לא באמת איתם. חשבתי לעצמי, שהוא לא קיבל שום קנה מידה חיצוני על המצב שלו כל כך הרבה זמן, שייקח לו זמן להבין שיש גם משהו אחר).
אם אני אנסה לסכם... : • אל תנסה "לדובב" אותם. אם הם מדברים - קודם תקשיב, תנסה לראות את ההיגיון שלהם באופן נקי. *תראה* להם בכנות את ההיגיון שלך.
• אל תהיה ביקורתי, אל תיתן להם תחושה שהם לא בסדר. תהיה עדין, תן מרחב.
• תגרום להם לראות שיש יותר "בסדר" ממה שהם חושבים. שגם אם הם השלימו עם המצב שלהם הם לא חייבים להסתפק בו. תחזיר להם את תחושת החיים, שמורכבים מכשלונות (ורע) אבל גם מהצלחות (וטוב), וככה זה צריך להיות.
• אם זה לא ככה, אם הם לא מרגישים "חיים", אפשר להתמודד עם זה, אבל צריך *לפעול*, לטפל. זה לא משהו שאפשר להשאיר באוויר, כי הוא רק נהיה גרוע יותר עם הזמן !
• אל תירתע אם הם ממשיכים לדחות אותך! תישאר קרוב אליהם, ותישאר בשלך. בהחלט ייקח זמן עד שהמסר ייקלט , יחלחל, ויצמיח פירות. זה סוג של מסע שיכנועים סמוי, תאמין בפוטנציאל שלו להצליח.
• ובסופו של דבר, זה באמת מחוץ לידיים שלך, והבלעדיות על החיים שלהם היא לגמרי שלהם ולא תוכל לשנות אותם אם הם לא רוצים. וזה בסדר, לכל אחד יש את הנתיב שלו אל האושר.

שאלתי אותך בתור אדם (אתה) שאכפת לו מהזולת.. קח את זה כמחמאה

 

צריך הרבה דיוק והרבה ענווה להגיד משפט כזה.

אני מקווה שחשבת טוב לפני שהוא נאמר.

 

אפשר להגיד את המשפט הזה בכ"כ הרבה צורות ודרכים 

אבל שאפו לך על ההכלה. 

 

את יכולה לראות חלק מהתשובה שכתבתי לבחור למעלה (זה ארוך חחחח), שבה אני מסתייג מעט ממה שכתבתי בתחילת השירשור.

 

נשמע שאתה חבר טוב במקום הנכון. 

זה לפעמים סזיפי. אבל בסוף זה משתלם 

 

 

חחחח מאוד סיזיפי (ולא תמיד משתלם...).
צריך להיות מאוד אכפת לך מהבן אדם,
או מאוד לא אכפת לך ואז אתה יכול להגיד לו משפט כזה ("אחי אתה וכו'") בלי בעיה.
מי יודע, אולי זה טוב יותר מכלום...

ובקשר לתגובה הזו- אם תאמר לאדם משפט כזה כשלא אכפת לך ממנו זה יכול דווקא לגרום לנזק...
כי הדבר האחרון שהאדם הזה צריך זה אנשים שהם לא חלק מהחיים שלו והם חווים את הדעה שלהם עליו ועל ההתנהגות שלו.


לא יודעת עד כמה התערבות כזו הייתה עוזרת בכל מקרה, ומונעת או חוסכת כאב, אבל זה כן נחמד לדעת שדואגים לך

(פה אני סתם ממשיך את הדיון על התגובה, לא חייבת לקרוא/להגיב)

כשאת חיה בחברת אנשים כל הזמן קורה שאנשים שאת לא מחשיבה כחלק מהחיים שלך מגיבים (אפילו בלי מילים) על ההתנהגות שלך.
תרצי או לא, זה גם משמש מדד (לא תמיד אמיתי או צודק) לבן אדם איפה הוא נמצא.
בגלל שזה כבר נתון, אולי לפעמים דווקא אם החברה תשדר בצורה יותר ברורה שאת לא בסדר, זה ידרבן אותך לעשות משהו כדי "להתיישר". נכון שזה מנגנון שיש לו הרבה חסרונות (במיוחד כשה"לא בסדר" שאת מואשמת בו לא מחייב ונתון לפרשנות), אבל אולי יש לו גם צדדים חיוביים.
מה שבטוח הוא הרבה יותר חזק ואפקטיבי מאשר טיפטוף עדין של מסרים שאת מקווה שישאיר רושם, לפחות במובן של להוציא את הבן אדם מהמגעל שהוא נקלע אליו. "כאפה שמעוררת אותך להתאפס על החיים" אם תירצי.

אבל זה במצב בו אדם לא יודע שהוא לא בסדר.
בדרך כלל בנאדם יודע שהוא לא בסדר. הוא פשוט מתכחש לזה/רוצה לשקוע בזה/ חושב שזה יעבור לבד, ולא להתעסק בזה.
לכן במקרה כזה גם אם תאמר לו שהוא לא בסדר זה לא ישנה אותו מהתפיסה שלו, ורק יעצים את רגשי הנחיתות שלו, את התחושה שהוא לא טוב- וממילא אין לו כרגע פתרון/אין לו רצון בפיתרון.

אבל כשאתה מכיר אותו, ובנימה שלך הוא יודע שאתה רוצה רק בטובתו ואתה ממש דואג לו- זה משנה את כל התמונה... כי אתה לא רק זורק לו "לך תטפל בעצמך" אלא הוא יכול לפתוח לך את עולם המחשבות שלו ואתם יכולים לחשוב על פתרון ביחד או על מישהו בעל ידע שאפשר לפנות אליו והוא יכול לעזור.

פשוט משהו שהרגשתי שחשוב לי להדגיש... אבל יפה מאוד שהעלית מודעות. ממש

אני כבר למוד סבל בחיים אז כמו שאני די אפאטי לסבל שלי ככה אני די אפאטי לסבל של אחרים (האמת שכלפי סבל של אחרים אני פחות אפאטי מאשר כלפי סבל של עצמי).
פעם הייתי בוכה כל תפילה כמעט על צער וצרות של אנשים.

כמו שאמרתי פה למישהו בפורום, אני מעריך מעשים, לא דיבורים.
ואצלי זה בעיקר דיבורים...

מן הסתם גם פה זה תלוי בטיפוס של האדם והסביבה שלו, אבל עקרונית יש היגיון בדברים שלך, אולי יש יותר נזק מתועלת ב"דרך" הזאת (אפילו שזה די תיאורתי, כי בדרך כלל מי שלא אכפת לו לא אכפת לו).
ברור שזה לא אידאילי, אבל אני רק תוהה איך אנשים שאין להם אף אחד שדואג להם ורוצה בטובתם מגיעים להבנות מקדמות לגבי עצמם.. (אולי הם באמת לא).

לא אכפת. ולכן הוא גם לא יאמר.
אלא אם כן זה אדם שפשוט רוצה להכאיב (ואם הוא יאמר את זה, זה יישמע כמו 'וואי בנאדם, שמע אתה מזה גרוע')... אבל אנחנו לא מדברים על סוג כזה של אנשים.

הקדוש ברוך הוא דואג להם, ומכוח זה הם מבינים שהם צריכים לדאוג לעצמם...

לא בהכרח. אנשים מלאי סבל גורמים אי נעימות לאנשים אחרים. אני חושב שלפעמים זה דורש יותר סובלנות לא להתייחס מאשר לזרוק איזה הערה. לא דווקא מרצון להכאיב אלא מאדישות להשלכות.
ד"א אם זה המקרה, אני לא שופט גם סוג כזה של אנשים. הצרות של עצמם מספיקות להם, ובצדק. אם הם יתחילו לחשב ולעשות כל מאמץ שברשותם למנוע כאב מאחרים, זה בסוף יבוא על חשבון איכות החיים שלהם, וזה לא מובן מאליו.

ואני פשוט מחייך ביני לבין עצמי כשאני רואה כזאת אמונה. הלוואי שאזכה. מה שאני יודע שקשה להגיד לבן אדם שסובל כל כך, שהקב"ה עוזר לו (במיוחד תקופה ארוכה, במיוחד כשהוא עושה כל השתדלות [;)] כדי לצאת מזה ונכשל). גם אם יצא מזה בסוף, אחרי מאמצים אדירים מצידו, קשה לו לוותר על ה"קרדיט", כשבהרגשה שלו התפילות והמאמצים הרוחניים שלו לא פעלו כלום (לא עלינו).

כמובן שלא נשפוט סוג כזה של אנשים, וממילא אין לנו למה. הדיון כאן הוא על מה המשפט הזה שהם יוציאו יחולל באדם שזקוק עכשיו לעזרה, ולא על איך הוא גורם להם להיראות...

הוא לא צריך לוותר על הקרדיט, זה מה שמדהים פה! הקרדיט כולו שלו, *בזכות* הכוח שהקב"ה נתן לו. האדם פעל, הוא רצה, הוא בחר לעלות. אבל הכול מהקב"ה.
הרי זה ידוע שהקב"ה נותן לאדם ניסיון לפי היכולות שלו, ואיזו מחמאה זו שהקב"ה אומר לך שיש לך כוחות אדירים, אם הוא נתן לך כזה קושי גדול... זה תהליך של הבנה. לא בא ברגע... תהליך לפעמים ארוך, אבל העובדה הזו תמיד תהיה שם.

לדעתי לרוב האנשים לא מובן לא לשפוט אותם. ואיך הוא גורם להם להיראות (בעינייך) זה דיי פרמטר של מה שאת חושבת שהמשפט הזה יחולל. ו"אין לנו למה" את רוב הדיון הזה.

"הקרדיט שלך בזכות..." - זה לוותר על הקרדיט. אז הנה לך, עוד קצת עבודה על מידת הגאווה ולא תרגיש שזה מפריע לך... קיצור, לא פשוט להיות פשוט.
אני לא יודע מאיפה להתחיל להתייחס לתפיסה של חלוקת המחמאות הזו בשמו של אלוהים. את אומרת שההבנה היא תהליך, אז יש עוד תקווה שאבין יום אחד - עד אז עדיף שאשתוק.
הסבל הוא בלתי נסבל. אם אין לך בסיס טוב של תודעה רוחנית, קשה מאוד לשכנע את עצמך שיש לו משמעות כזאת.
ממה שאני ראיתי (וזה לא מייצג) גם לבנות את זה כשאת כבר בתוך הסבל, זה לא פשוט. יותר מדי שאלות שאין עליהם תשובות טובות, יותר מדי ניסיונות וכישלנות, יותר מדי תקוות ואכזבות.
כאב משנה אנשים. ואחרי שעברת כל כך הרבה ואת יוצאת מזה, את לא מרגישה עוד את הצורך להביא את עצמך לאמונה. וזה מה שנורא לדעתי

מממ טוב אין לנו למה להתווכח על זה, נסכים שלא להסכים.
אני אמרתי מהניסיון שלי ושל אנשים קרובים אליי.
כמובן שאנשים אחרים יגיעו לפעמים למסקנות אחרות, וסתם באסה בשבילם, כי זה לא שלם...

המשפט האחרון שכתבת, בעיני הוא הפוך לגמרי. ברגע שעברת הרבה ויצאת מזה, אין ברירה אלא להאמין בכוח העצום הזה של הקב"ה שנתן לך לעשות את הבלתי אפשרי.

אצל אף אחד זה לא שלם, באסה בשביל כולם. אולי שלמות יכולה (/צריכה) להיות השאיפה אבל לא המטרה, כי אני חושב שזה לא בר השגה בעולם הזה.

אתה נהיה עיוור, שהכוח הזה לא קיים במקום אחר חוץ מהדמיון שלך.
אני לא נתקלתי בחוסר ברירה כזה, יש היגיון קביל לחלוטין בתשובות ה"אלטרנטיביות" שאתה מספק לעצמך. לפעמים זה אפילו אותו הגיון שהנחה אותך בדרך החוצה מהמקום שהיית בו. הרציונל לאמונה נחלש באופן טבעי... וכל הרהור תשובה נאכל על ידי ספק.
אתה למה שתרצה להיות במקום הזה, כשרק עכשיו "יצאת לחופשי"...

התייחסת כאן לעניין אחר לגמרי עם המושג שלימות. כשאדם מגיע לאושר אבל אין לקב"ה חלק בתוך ההבנה הזאת אצל האדם, האושר לא שלם, ולא יוכל להיות.
ולזה התכוונתי. זה אפילו לא בשאיפה, אלא אם כן אותו אדם לא מסתפק במקום מוצאו וממשיך לחקור ולחפש.


לדעתי זה הפוך. לא סתם אפשר לראות שהרבה אנשים שנקלעו לקשיים חזרו בתשובה.
הרציונל לאמונה מתחזק באופן טבעי.

הלוואי שהיו בעולם יותר אנשים שבאמת רואים 

 

הלוואי שבמשרד החינוך היו הרבה יותר מטפלים רגשיים ומורים היו לומדים איך לראות יותר ולא לפספס תלמידים שצריכים עזרה 

 

אני מכירה כל כך הרבה כאלה 

 

הלוואי שיכולתי לעזור יותר

 

 

 

העצה שלי היא כן לומר בעדינות למי שעונה במצב שכזה שהוא בסדר, שהוא לא בסדר ושאתה רואה (ואם אתה יכול וזה מתאים ולא מאיים  אז גם שאתה שם בשבילו ). לא ללחוץ רק לומר .

 

יש הרבה סוגים של בסדר 

יש בסדר שבאמת הכל בסדר או כמעט הכל טוב 

יש בסדר של אני מסתדר 

יש בסדר שאומרים בפה כי הכל בפנים לא בסדר ואם לא יגידו (גם פנימה לעצמם הרבה פעמים ) שבסדר התחושה היא שאי אפשר לשרוד אז אומרים בסדר ...

 

וכשכזה מין בסדר ויש מישהוא שאומר לך שאתה לא בסדר זה מהדהד בראש והרבה פעמים מאפשר להסתכל למציאות בעיניים שזה השלב הראשון כדי להתמודד . ושאומרים שרואים זה אומר שלא יגיע סוף העולם עם אתה לא בסדר כי אתה לא לבד .

 

כן לפעמים זה יכול להפחיד אנשים, אבל בסופו של דבר אני חושבת שאפשר להרוויח מזה והפחד ממה שעלול לקראת עם רק יהיה לא בסדר, גם ככה לרוב קיים 

 

 

וגם אהבתי את "סקירת סוגי הבסדר" שעשית.

יש לך רעיון מה לעשות?

 

כלומר איך אפשר לשנות או איך שאתה רוצה לנסח את השאלה...

משתדל לא להתיימר להבין בחינוך או בהדרכת מתבגרים. דווקא בגלל שזה נושא כל כך רגיש וחשוב בעיניי אני לא רוצה להגיד שטויות ולא רואה טעם לדון תיאורתית בלי מושג בסיסי בפסיכולוגיה וחינוך. האמת שאין לי מה לעשות חוץ מלספר את החוויות שלי ולהצטרף לקול שמבקש שינוי. (שבוודאי צריך להיות מקצועי ורחב יותר, ולכן את הפרקטיקה אני משאיר לאנשים שיודעים איך לעשות אותה.)
במילים אחרות, אני חושב שהמקסימום שאנחנו יכולים לעשות כציבור, כבוגרי מערכת החינוך, זה להעלות את המודעות לנושא. ברגע שיהיה ברור שיש פה משהו רציני שדרוש טיפול - אם באמת דבר כזה קיים -אני רוצה להאמין שאנשים חכמים, טובים ושבאמת אכפת להם, יירתמו לעבודה הזאת.

איך מעלים מודעות לדעתך ?

איך אנחנו יכולים לשנות את המציאות הזו בעולם 

אני לא יודע. כל אחד במקום שלו ובמידת ההשפעה שלו יעשה את המאמץ שלו. עם כמה שהדברים נוגעים אליו...

מה את חושבת?

להסביר לאנשים שטיפול זה לא שונה מללכת לרופא כל פעם שמשהו כזה עולה 

 

לי מתאים להזכיר טיפול רגשי סתם בשיחה כמשהו יומיומי אבל זה לא מרגיש לי מספיק ואני גם מנסה להתנדב באולפנה (משהו שהוא חלק מהלימודים שלי של טיפול ) ואני מקווה לקבל אישור לזה 

 

אבל החברות המדהימות שלי מודעות לזה ושמות לב ורואות ברוך ה'

 

אני לא ממש יודעת איך להפיץ את זה הלאה 

קיימים בנינו אנשים
שנראים כמו כל אחד אחר
ולפעמים אפילו יותר
הם יהיו מצחיקים, שנונים
אפילו חכמים במיוחד
תמיד יהיו להם תובנות עמוקות
ביותר ביחס למשמעות היקום
ומשמעות חייהם
ואם תשב עימם לשיחה רצינית
תגלה רובדי רבדים שלא ידעת
על קיומם
הם תמיד יראו כה חסונים
כה חזקים ובלתי מנוצחים
אותם שהתגברו על כל מכשול
שתמיד יהיו שם בשביל האחרים
"חצי פסיכולוגים בלי הכשרה"
יקראו להם כולם

אך מה שכולם לא ידעו
או לא ירצו לראות
זה את הצל האפל המלווה אותם
בכל צעד ושעל
את מסכת הצללים החרישית
העוטפת אותה ללא לאות
יום יום, שעה שעה
מכרסמת אט אט בבשר חייהם
צליליה הלומות
מבטיה צללים
כולה חשיכה
והיא מהלכת אימים

ולפעמים
לפעמים מתחת לחיוך קורן
תסדק לרגע המסיכה
מבעד לקרן האור
תבליח חשיכה
שתעלם כלעומת שבאה
והחיוך יוסיף לקרון
והמסיכה תשוב למקומה
והזיוף ימשיך לזעוק
ללא הרף

הם מסתובבים בנינו
חרישים
כלאם לחישות
מבטם טרוף
וכל יישותם
זועקת הצלה

הם מסתובבים
אחוזי פעמוני ענק
המחרישים ללא הרף
זועקים זעקות מענות
שנחצבו הישר
מתהום הצללים

את משברי ילדותם הקודחת
הם יספרו לכל החפץ
אך אנו נאטום אוזנינו משמוע
נתרכז במסיכת הצללים
ונשכנע עצמינו להאמין
שזוהי המציאות
עבורם
עבורינו
והם יוסיפו לכאוב
להתענות בייסורי נפש
שאין איש מבין בלתם
להתהפך במיטה ללא הרף
לנסות להטביע את כאבם
ואת יגונם במי קולחין
בזוהמת הבריחה והרפש
חדורי כאב
חדורי רדיפה
סמרטוטי אדם
חיים
מתים.

אין לי עכשיו משפט בראש🤨

שאין לך מספיק חורף...

אני די נמצאת בקיץ

איפה?
באלי גם⁦☹️⁩

קר כאן
אבל עדיין לא הורדתי את הבגדי חורף
ואני מסתובבת לי עם בגדים עלובים😰😰

אני לא אוכלת מרק כי אני רעבה
אני אוכלת מרק כי קרררר לי

את שותה אותו

סתם, ברור שמרק אוכלים!

לא נועלת מגפיים/נעלים פשוט כי לוקח להם יותר מדי זמן להתיבש אחרי שלוליות⁦

אני אוהבת חורף הוא שקט ורגוע וקר ומנקה את האוויר עם קצת שמים והכל בחוץ מתחיל לחייך ולצמוח

על הפנים ⁦⁩

ולקח לי זמן להבין

חורף |מאוהב|

מה עושה את החורף כיף לאללה

כל הכבוד 🥳

מעניין אותי כמה בריא/לא בריא זה לא ללכת לישון פשוט🤔

אשרייך על היוזמה

לא היה הבוקר מי ער?

חשוב. מאוד.
מעניין אותי מה מיוחד במי ער הזה שאף כל פי שחוזר על עצמו כל לילה, מגיבים בו

אחרת איך נדע מי ער
ואיך הבוקר של כל אחד???

חשוב. מאוד.

הייתי אומרת

מעניין אותי עם כל מי שמגיב פה משלים גם שנ"צ מחר?🤔
או שסתם קם מאוחר...?

בסוף, בסך הכל 1 🤨

אני למשל ב6...

מחר ספציפית ברגוע.. לא זוכר מתי בפעם האחרונה הלכתי לישון מוקדם מעכשיו 😕

חיילים שמגיעים שבת לישיבה ונרדמים תוך שניה בכל הזדמנות אפשרית

בגלל שהייתי כמעט 5 שנים עם עדשות אני לא מצליח להרדם בספונטני. בהחלט מקנא בחברה שמתעפצים בחופשיות

מקסימום שנ''צ על המחברת בכיתה..

למרות שאין על שנ"צ ספונטני תוך כדי שיעור
טבעי קצר וקולע

אשרייך

שונאת שהחורף מביא איתו כאבים ישנים.

להתכנס פנימה. ונכון, יש גם כאבים ישנים..🤭

לאחרונה מפריזה בשעות שאני הולכת לישון בהם... דורש תיקון העניין

זה בלילה...
בתנאי שמנצלים גם את הבוקר והצהריים

נוזל הדם הוא צהוב...
כדוריות הדם האדומות הן שנותנות את הצבע
אז אדום / צהוב לא ככ משנה...

@משה פעם אמר שזה אהבה קרה או משו כזה..

אני לא מצליחה להיזכר

הלימפה יותר צהבהב ;)

של בנות "לבזהב" אולי זה הכוונה?

למה הצבע...

האמת שיש תרגום לכל סוגי הלבבות. @סלט
רק צריך למצוא את זה. אולי @ימ''ל
יזכור.

מילון הלבבות הרשמי - נסיון בתקווה לאיכותי

לא יודעת אם לצחוק או לבכות
ואין, אני פשוט צריכה משמעת עצמית

וגם כאלו שפחות ושפשוט לא היה לי כח לעשות אותן, אבל בסוף עושים כי אין ברירה ורוצים לסיים עם זה

כשאני מתיישבת על הלימודים
אני פשוט מכבה את האינטרנט של הפון

לא כל דבר צריך להבין

את יכולה לכתוב לעצמך על דף את כל האירועים המסעירים שלך

זה חופשי, אתה יכול לדמיין

 

אתה יכול לקחת את זה למקום שלך

 

 

אתה יכול לבקש יפה שאפרט

 

ואתה יכול לעבוד על מידת הסקרנות, זה חשוב

שתפרטי כי אם לא כתבת כנראה שלא רצית שידעו

מקומם בhttps://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/f325  או בhttps://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/f12

איזה ערמה של שטויות לא קשורות לכלום 

ותכלס?
הרוב טוב.

והרוב קובע

התקשרו אלי מאיזו חברה, טענו שהתעניינתי, מוזר לי מאוד.

אבל לא מעל עשרים

נעם חוזרים.  

היו צריכים להיות חובלים אתה אומר? - צעירים מעל עשרים

נעם זה שם יפה!
לבעלי יקראו נעם, ואם לא אז הוא יחליף וכן אני עוברת פה במודע על החוק השלישי ננה בננה לכם

תעברי כמה שאת רוצה, העיקר שאת מבלי''חה....

אפילו חוקים מכופפים פה לכבוד השיגעון החדש
אתה אמור לערוך את התגובה

הבדידות הכי קשה זה כשאתה מוקף באנשים שלא מבינים אותך, לא באמת מכירים אותך ואתה לא מרגיש שאתה יכול להיפתח אליהם ולמעשה להיות אתה. נראה לי שמבחינות מסוימות זו בדידות קשה יותר מאשר כשאין לך אף אחד בכלל.

 

עצות? אין לי כל כך.

אולי לנסות כן לפתח קשר עמוק וכנה עם מי שאפשר, אפילו אחד.

וקודם כל - להיות את מול עצמך, פחות להיות תלויה בסביבה (ואולי זה עצמו גם יקל על פיתוח יחס פתוח עם אחרים).

להיות מוקף באנשים אבל כל כך בודד.

וגם כשהקשר עם האחר לכאורה עמוק, ויש כמה כאלו, יש תחושה של חוסר סיפוק.

כאילו אני חיה בתוך הראש של עצמי.

יכול להיות שזה רק עולם ספציפי?

 

אולי את צריכה חבר/ה שתבין אותך בעולם הרגש הספציפי שאת זקוקה בו לשיחה. זה לא חייב להיות כל מכלול החיים.

אני אדם מובן מאד. אני לא בלתי מובנת, אני בודדה.

זה לא מה שאני מספרת לאנשים, זה מה שאני לא יכולה לספר לעולם.

 

אני חושבת שזה יכול להיות בגלל שאת לא עוצרת ומקשיבה לשמוע מה יש ללב שלך להגיד.
לפעמים מרוב שאנחנו מוסחים אנחנו לא פנויים ללב
כמו שאת מקצה זמן לכל דבר חשוב
תקצי זמן לעצמך! זה יכול להיות שאת שומעת שירים שאת אוהבת שאת הולכת להליכה.. שאת שמה לק אפילו אפילו שאת מדיחה תני לעצמך להקשיב לעצמך.
תשאלי את עצמך באמצע היום איך אני מרגישה?
מה יכול לעזור לי?

או שהמצב הזה יכול לקרות כי את יותר מידי מחוברת לעצמך ואת מרגישה שהסביבה לא מכילה את זה
למרות שיש לך חברות או בעל
הם לא פנויים אליך כמו שהיית רוצה
אני חושבת שהפתרון בעיקר עם הבעל לדייק אותו להסביר לו מה היית שמחה .
ובנינו מה שכולם רוצים בעולם הזה זה הבנה שיבינו אותך שיזדהו איתך שיכילו אותך בדיוק כמו שאת שיגידו לך שמה שאת מרגישה זה בסדר זה נהדר.
ושלא ינסו "לנרמל אותך".

בהצלחה מקווה שעזרתי

לצערי לא זו הבעיה. אני לא יודעת מה יש ללב שלי להגיד. רוב הזמן הוא שותק, מבולבל. חושב.

המון קלט ושום פלט. אני לא מצליחה להבין מה הבעיה איתי.

 

חברותיי ובן זוגי מבינים אותי מאד, לפחות את מה שאני אומרת להם, והם כולם אוהבים לשמח אותי, כך שלא זו הבעיה.

 

אבל עזרת מאד... תודה על התגובה.

אז אני חושבת שהעיקר העבודה היא עם עצמך ..
"המון קלט ושום פלט"
לפי מה שאת מתארת הוא מאוד מוצף מרגיש
השאלה אם עצרת כדי לפנות אותו?
כדי לחלק לגורמים ?
לפרק לנסות להבין מה קורה איתי?

תודה שענית♥

את כל מה שאת מרגישה להעביר למקלדת (או לעט, תלוי בהעדפות שלך).

 

בלי סדר

בפסקאות לא ברורות.

 

אחר כך יהיה יותר פשוט אולי להבין מה קורה שם.

תכל'ס אין מה לעשות

 

 

לפעמים אני חופרת לחברות או הולכת למקום שאפשר להכיר אנשים חדשים, או מתבודדת, או מנסה לעשות דברים ולא מצליחה, או כותבת על זה ביומן

כאילו משהו שלא מתמלא.
למדתי קצת על נקודת הבדד של רבי נחמן והתחזקתי מאד

כבר כתבו כאן-

כמה את מחוברת לבפנים שלך? כמה יש לך זמן של שקט עם עצמך? זמן איכות עם עצמך?

דווקא השקט שלך בטוב שלך יכול להוביל להרגשה של ביחד

(ואז אפשר גם להיות עם עוד אנשים ולקבל מהם את החום והאהבה... בלי שנהיה כלי לקבלת הביחד.. אולי באמת נרגיש את הלבד אפילו שיש לנו כביכול אנשים סביבנו)

 

נקודה נוספת אפשרית-

האם משהו מציק לך ואת לא מטפלת בו?...

 

 

מוסיקה עשויה לעזור. אולי מוסיקה אינסטרומנטלית במיוחד. שפה שמעבר למילים. אולי כך אפשר להרגיש, לפחות חלק מהזמן, חיבור שלם יותר עם משהו מהעולם.

 

אולי. בכל מקרה, שיהיה בהצלחה!

כי רבתי עם בעלי, ולא מוצאת את עצמי כלכך בלימודים ,וגרה רחוק מהמשפחה 
ואז פשוט בכיתי לה'.... דיברתי והייתי אני לגמרי. ואמרתי לו הכל
וזה הקל...
מתפללת איתך !

הראש שלך עובד בריא. לצערנו יש אנשים שאין להם אהבה או שלא מנסים להשקיע באהבת בני אדם ומשקיעים באהבת בעלי חיים (לפעמים בצדק מבחינתם. בני אדם הרבה פעמים כפויי טובה. בע"ח לא).
לכן אני מרחם עם אנשים כאלה מצד אחד אבל מבין אותם מצד שני.

ומההיכרות איתה זה בכלללל לא בגלל הכלבה שלהם...
כנראה זה אחלה תירוץ להשתיק תתלמידות

אז כן, מבחינתך הוא נכון.

אז נכון-כלב הוא לא ילד, אבל הוא לחלוטין מרגיש וצריך את תשומת הלב וההרגלים שלו ולכן אני לא מצליחה להבין ממה הזעזוע.
להם *זה* חשוב לאחרים חשובים דברים אחרים, הם פוגעים במישהו בגלל זה? זו בחירה שלהם נטו.

זה שמשו שונה ממה שאתה מכיר לא הופך אותו לבעייתי...

אמן!
יום מקסים!

אני רוצה למצוא עבודה טובה כדי שהוא יוכל להמשיך ללמוד בנחת
תתפללו עליי