פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 606)

נכון. וישראל באומות כלב באיברים

וגם עם ישראל הוא אדם גדול, ומשה ואהרן בבחינת הלב לגבי עמ"י, כמופיע בספרי החסידות

תחילת ספר שבט מוסר, שפ"א תזריע תרמ"א, אב"ע בראשית שיטה אחרת פ"א, כו' ד"ה "אמר": לרבנו בחיי א, לא ד"ה "וירא", מלבי"ם שמות רמזי משכן, וכוזרי ד, ג, וכן בהעיקרים. [זה לא מזכרון,פעם ליקטתי לעצמי על זה]

מקור בסיסי-מורה נבוכים :ח"א פ"עב בתחילתו וגם בהמשך הפרק. ח"ב פ"י בתחילתו. 

בפנימיות יש עוד ה-מ-ו-ן התייחסויות לזה.לצטט את כל המקורות דומני שלא יסייע כ"כ.המקורות שהביאו לעיל מספיקים כמדומני.ראוי להתחיל מהבסיס(כוזרי,מו"נ,דרשות הר"ן.מדרשים שהביאו כאן) ואח"כ אם רוצים להעמיק להתבונן במקורות יותר פנימיים. בהצלחה!

קצת לגבי משמעות הדברים,מצטט לך חלק משיעור של הרב קלנר ששכתבתי פעם-     

יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שהמציאות אורגנית.                                                          הכוזרי[1] אומר  שהפילוסופים אמרו שהמציאות היא אדם גדול ומה שאמרו הפילוסופים אמרה את זה הנבואה ובצורה יותר שלמה וגם במו"נ[2] .וכן נמצא במסכתות הקטנות שכל מה שנמצא בעולם נמצא באדם,האדם עולם גדול והעולם אדם קטן ,זה המושג שהוא השער להבנה הרזית-הפנימית ביהדות.התפיסה של האנלוגיה בין מציאות האדם למציאות ההוויה בכלל שמתבטא ביחזקאל שרואה דמות מראה אדם על הכסא במעשה מרכבה וחז"ל[3] אומרים ש'גדול כוחם של נביאים שהם מדמים דמות גבורה של מעלה לאדם',כלול בזה התפיסה שהכל אורגני,להסתכל על כל המציאות כולה כעל איש אחד שיש לו רוח אחת וחיות אחת ,וכדברי הכוזרי[4] 'האלוה הלא הוא רוח העולם ונפשו ושכלו וחייו'.וזה השער להבנה נכונה של רוב מניין ורוב בניין בסוגיות היהדות.

לפעמים החיים משאירים אותך חסר מילים, ודווקא בתוך הדממה הדקה הזו אפשר למצוא תעצומות ותובנות שאין מילים שיכלו לבטא.

לכבוד שבת, שני שירים נפלאים:

שני הורים עצלנים במיטה וילד חרוץ אחד. זה לא קל.

ושיר שהתחשק לי לשתף אותכם

או זה:

הם גם הוציאו את הבבלי, את הירושלמי ואת המשנה תורה של הרמב''ם בכרך אחד (כל אחד בנפרד כמובן).

והם באמת תבעו את מקבילי על הפרת זכויות יוצרים בזמנו.

לא לזה התכוונתי (יש לי תחושה שראיתי את זה אצלי, היה לי אחד כמו שתיארת), הם ערכו בצורה חדשה בלי המפרשים.

מחר יום חדש

הרב יהושע מבין שמדובר על צדיקים עליונים מכל מה שכתוב בפסקה למרות שכתוב "בן אדם", כי לפעמים מתייחסים לצדיקים עליונים ואפילו לנביאים בתור "בן אדם".

יש ביוטיוב גם את המשך השיעורים אם אתה מעוניין.

יכול להיות שאח"כ הוא מאזן לצד השני.. לא שמעתי עדיין.

..

לדקדק על כסף צריך, אבל עוד קודם לכן להבין איך הוא פועל ומה קורה שם. כשעושים את זה החיים נהיים הרבה יותר פשוטים.

(משה, השבוע עבדתי במצטבר אולי חצי יום)

היום יום ההולדת של @רחפת..

אני בעד פוליטיקלי קורקט בתנאי שהטוב יבוא גם מבפנים ולא רק כלפי חוץ (לא אחד בפה ואחד בלב), שהקורקט יבוא ממקום אמיתי ולא ממקום צבוע

שאלה קשה..

במידה זה נצרך כנראה

השקטת התודעה ונוכחות בגוף

'מדיטציה'

יש תמיד שאיפה מסויימת ליותר. אבל אחרי קו מסויים זה כבר לא מעניין. זה פחות משנה את החיים.

כשיש שפע בסיסי, אפשר לשאוף לעוד ואפשר פשוט להסתפק בו.

יש לי אוטו בן 7. אני יכול לשאוף לחדש ויכול להנות ממנו כשהוא נוסע תקין ונעים לי לשבת בו. לדוגמא.

ברגע שעברת לשיפוט שזה יותר מדי - יצאת משמחה

"שמחנו כימות עיניתנו שנות ראינו רעה"

חזרת למלאות הטבעית שהיתה לך לפני שראית רעה וחסרים.

עכשיו תמלא אחרים בשמחת ה'

נובעת מענוה, מההכרה שה' מנהל את המציאות והוא קובע את מזונותיו של אדם והוא קובע מה חלקו של כאו"א. 'מזונותיו של אדם קצובין לו'.

ברגע שזה מקושר לה', שזה בא מהמקום הזה של הענוה- אין חשש שזה יביא את האדם לגאוה וליציאה מגבולות הטעם הטוב בשמחה על חלקו. זה ההודאה בחלקך האמיתית.

כי כל השמחה היא בעצמה הודאה לה' ומה שהאדם מודה לה' אין לזה גבול... כל המרבה הרי זה משובח.

(מתייחס לזה: מה לדעתך אדם עושה אם הוא שמח מידי בחלקו? - צעירים מעל עשרים

אלא"כ לא הבנתי מה כוונתך)

גישה יפה לחיים.

כל מיני דברים. שלא יהיה ללמוד- לאכול- לישון כל השבוע...

עכשיו גם אני סקרן

זכית!! 

אבל מחכה מאוד לחזור אליה.
כשאין לי שיגרה אני מרגישה שאני פשוט הולכת לאיבוד.............

אין לי סדר יום, אין הרגשת מחוייבות לאיזשהיא מסגרת כלשהיא, ואין את תחושת הסיפוק המטורפת והמשמעות שהייתה לי בעבודה שלי. (עבדתי כגננת)

נכון שבסוף עזבתי את השיגרה, כי המקום הספציפי לא התאים לי והערים עליי המון התמודדויות לא פשוטות, אבל מאז אני ממש מחפשת את מקומי הנכון, וזה לא פשוט להתרגל לאי שיגרה..

שכדי שאני אשמח בשגרה שלי, אני חייבת לקבוע מראש זמנים שמוקדשים לי ליצירה ולמרחב נשימה.

ככה גם אם העבודה או הלימודים דורשים הרבה כוחות נפש, יש לי מה שמטעין אותי באופן קבוע.

האם אתה זה מרגיש שאתה איטי, או שהאחראיים עליך אומרים זאת?

האם אתה מתבייש לגשת לשאול אנשים שאלות כשאתה תקוע, ומנסה לפתור הכל לבד?

האם אתה "חייב" להבין דברים עד הסוף לפני שאתה משתמש \ משנה בהם משהו, או שאתה יודע להסתפק ברמת-הבנה-נצרכת כדי לבצע במשימה, שלוקח פחות זמן להשיג?

האם אתה פרפקציוניסט באופן כללי?

הכישורים שצריך בשביל להצליח בלימודים דומים יחסית לכישורים שצריך כדי להצליח בראיון עבודה ודי שונים מהכישורים הנצרכים כדי להצליח בעבודה.

לימודים + ראיונות - צריך כישרון תיאורטי, לפתור חידות וכו'.

בעבודה סביר יותר להתעסק רוב הזמן בעניינים טכניים של כתיבת קוד: לדעת "להיכנס" לתוך קוד כתוב ולהשתלב בתוכו - כאשר לרוב מדובר במערכת גדולה מאוד. לדעת לחפש ולמצוא כלים מועילים לצרכים שונים, אולי לצורך קטן שעבורו לא משתלם ללמוד "פרפקט" את הכלי, אלא רק קצת - בשביל להשתמש נקודתית. מי שמרגיש שהוא חייב להבין הכל לגמרי עלול להתקשות במשימות כאלה, כי המערכת פשוט גדולה מדי בשביל ללמוד ולהכיר את כולה, בוודאי כשיש משימה לבצע בזמן קצר. זה גם עלול להיות הרבה פחות מעניין עבור חלק מהאנשים.

חייב להעיד - אני בחיים לא עברתי ראיון עבודה "סטנדרטי". אבל כשהביאו אותי להציל מערכת קיימת, זה דרש פשוט לפתור את הבעיה ולא לעבור את הראיון העבודה.

אני הפוך ממך. אין לי סיכוי לעבור ראיון עבודה אבל בעבודה עצמה אני טוב

מה זה "דברים שלא קשורים לעבודה" שאתה מתרכז בהם? רוצה לנסות למקד?

איך נראה הבוקר שלך? איך אתה מתמודד עם למידה עצמאית מבולגנת סטייל stackoveerflow ?

זה להיתקע בלהבין מה המשימה? או להיתקע בדרך לפתרון?

אם זו הבעיה הראשונה - איך בעצם זה עובד כשמגדירים עבורך משימה? צריך לראות איך אתה דואג שלא תסיים את השיחה עם הבוס \ ראש צוות לפני שאתה מבין מה מצופה ממך. הרבה פעמים אנשים שמכירים מערכת היטב שוכחים להבהיר חלקים שעבורם הם ברורים מאליהם, כאשר לחדש יש "חורים" וחסרים במקומות שהוא חייב לשאול, והותיק פשוט לא שם לב לזה...

הצמידו לך חונכים במקומות העבודה השונים? האם ניצלת אותם?

צריך להבחין בין האדם למעשה:

כשהאדם בחיים וממשיך במעשה רע (איזה שלא יהיה) אז אנשים מבקרים ומגנים אותו ובצדק - אבל הביקורת, חריפה ותקיפה ככל שתהיה, לא מתייחסת לאדם עצמו כמכלול אלא למעשה גם אם בפועל היא מופנית לאדם שעושה אותו.

כשהאדם נפטר וממילא כבר לא עושה את אותו המעשה הרע אז מתייחסים לאדם כמכלול - לפעמים אותו מעשה תופס מקום מרכזי ביחס ואז מגנים את האדם גם אחרי מותו ולפעמים פחות (במיוחד כשמדובר בדבר טראגי שהאדם שילם עליו את המחיר כמו במקרה שתיארת) והמעשה מוזכר כדבר שולי.

אני חושב שהחלוקה הזו אמיתית ונכונה, ולכן שאין צביעות ביחס השונה לאותו האדם בחייו ובמותו.

(לא מכיר את השחקן שהזכרת וגם לא ממש מעניין אותי הסיפור,אבל לי השאלה שלך התחברה לשאלת היחס לרב קרליבך)

זה ישמח אותי מאוד אם זו תהיה רמת הצביעות.
צביעות חמורה ממש, לעומת זאת, היא להתנפל על אהוד ברק וענייניו (המביישים, המביכים, ושפוסלים אותו להבנתי מכל וכל מחזרה לפוליטיקה בישראל) עם אפשטיין, ובאותה נשימה לשכוח מה היה הקשר של דונלד טראמפ עם התפלץ המבחיל.
וכל זה רק כי ככה נוח פוליטית לסנן את הידע ואת מה שיושב בראש.

מסכים במאת האחוזים
ולדיראון עולם

כבל USB ארוך בשביל שיכנס לשם מסביב לשמשה. עובד אחלה..