ואם זה פחות טוב בלילה עם תאורה מאשר באור יום.
תודה!
ואם זה פחות טוב בלילה עם תאורה מאשר באור יום.
תודה!
בוזא. אם מותר להקל בהלכה מטעמים דיפלומטיים.
ב. אם זה כדאי ונכון.
א. הגמרא כותבת שלמקורב למלכות מותר לעבור על דברים שאסורים משום חוקות הגויים וכך נפסק ברמב''ם ובשו''ע (הרמב''ם מזכיר זאת בסמיכות לקביעה שמדובר באיסור דאורייתא!). לכן נראה שזה כן דבר שאמור לבוא בשיקול ולא "ייקוב הדין את ההר".
[אם כי יש מקום לומר שמדובר בזמן שאין שלטון עצמאי ולכן אין היתר לצורך יחסים דיפלומטיים, כמו כן שמה שהותר הוא רק חוקות הגויים ולא בשאר האיסורים]
ב. ויתור על עקרונות הוא לאו דווקא מועיל, אבל מצד שני צריך להיזהר מדברים שעלולים להתפרש כגסות וחוסר כבוד או סתם עקשנות - גם כלפי חוץ וגם כלפי פנים.
נ"ב
ספציפית לגבי לחיצת יד - יש כאן שתי שאלות.
ההיתרים שנאמרו נאמרו לגבי גויים, אבל גם בפוליטיקה פנימית יש שיקולים - אם התנהגות או הבעת עמדה מסוימת, צודקת ככל שתהיה, תגרום לנזק פוליטי שיגרום לאבדן יכולת השפעה אז בשורה התחתונה זה יגרום לאותו אפקט כמו כלפי גויים.
זה לא שצריך להתנחמד, לוותר על עקרונות ולהסתיר את העמדות שלנו - אבל כן צריך טאקט ודיפלומטיות (למשל סמוטריץ' לא פחות נחרץ בדעות שלו מהרב פרץ, אבל הוא לא נפל לבור שהרב פרץ נפל לגבי טיפולי המרה).
יש עניין של הלבנת פנים בגוי?
עבד כנעני הוא לא גוי, הוא במעמד ביניים.
וההתייחסות ההלכתית לתמר הייתה כאל יהודיה.
זה שעבירת אונאת דברים היא בחומרה של רצח, לא אומר שהיא קיימת גם בגוי.
ה'!! די! כמה?? זה לא נגמר!

ככה זה ביום צום :/
כל יום, בלי קשר לצום.
יש כל מיני היתרים במקרים שונים (מבוססים יותר או פחות), אין היתר שקשור לזה שמדובר ביום צום.
לכן כתבתי "כל יום, בלי קשר לצום".
את כותבת מדהים!
הכתיבה שלך מציפה בכל פעם מחדש את הרגשות, את הגעגועים, מצליחה בכוח על להעביר את הרגשות למילים... מדהים
תודה
בעזרת ד'! אשרינו שאנו זוכים לתקן את העולם בדור הגאולה!
הכאב שלך עובר בצורה מדהימה, מעורר לתשובה ולמחשבה... תודה!
הפואנטה
איילת שקד.
קוד אבל פתוחהעובדה היא שבבחירות הקודמות "משה" עבר את האחוז חסימה לבד, ודווקא "בת פרעה" לא..
אם כבר אנלוגיה.
אבל אין ספק שעדיפה ריצה בשתי סיעות נפרדות, ושהדברים ייבחנו באמת, כעת שסוף סוף אנשי "עוצמה יהודית" חוו על בשרם ומתוך הקרביים את הממסד - המקרב והמושך בוחרים כמובן - של "הבית" המתאחד עם "האיחוד" לטובת הפילוג והמפלגה והפלגים.
איכה
ימ''להמערכון היותר מצחיק 
מחפשת^אחרונהאחרי שנחשפתי לעולם חדש, הצלחתי לחבר בינו לבין העולם הישן. זה חתיכת חוויה.
ברוקולי
)חן,
איכה
)
איכה
בוז
חדשכאןאבל עדיין קיים.
אשמח לקבל הפנייה למקור.
בכל מקרה, בלי לקרוא את דבריו אגיד שכאשר משנים מן האמת מפני דרכי שלום, אנחנו *משנים* ממנה. כלומר סוטים ממנה. כלומר מה שנגיד יהיה בהכרח לא אמת.
בעזהפסידוניתז"א שקר אחד לשבוע שבועיים בערך
ימ''לאני נכנסתי בזינזנה 
(אבל בהחלט שיקרתי, לא רואה בזה בעיה במקרה כזה)
אני מן הסתם השב''ח היחיד שעשה בו את הכיוון ההפוך.
כתבתי פה פעם את הסיפור.
כאן בסוף - הסיפור שלי [אזהרה: הסיפור ארוך ומייגע ולא באמת שווה קריאה] - צעירים מעל עשרים.

וזה בעוכריי ממשמשה
חסדי היםהרבה פעמים זה נובע מלחץ או חוסר נעימות.
לאחרונה גיליתי ששיקרתי גם בלי ששמתי לב. נפלטו לי מילים מהפה בלי להתבונן. כנראה מתוך הרגל.
מדבר שקר תרחק.
באמת כשאדם קם בבוקר ולובש טלית, כיצד לובש אח"כ גם תפילין והתפעלות ממצות טלית לא מפריעה אותו ממנוחתו, והלא טלית לבש! ומי יכול לומר די משביעות עונג הנפלא והארוך שטועמים לחיך בשעת מצוה זו, וביחוד בשעה שמרגישים שבעת שהוא לובש את הטלית כביכול גם הקב"ה מתעטף בטלית ומתקפל בקדושתו להבריח כל החיצונים ולעשות מסך בין הטומאה לקדושה, ואיך אינו פועל עליו קיום מצוה זו להיות מדלג על ההרים ומקפץ על הגבעות מרוב עונג אלוקי המתגלה עליו במצוה זו?
אלא שהקב"ה מצמצם עצמו בלבושיו ומתעלם קצת מהאדם למען לא ירגיש הערבות כ"כ ויוכל ללבוש תפילין גם כן ולהתפלל, וזהו החסד שמתגלה בגבורה, "מה יקר חסדך אלוהים" (תהילים לו ח)
(רזי לי רו)
@ארץ השוקולד @בא לי בירה @והוא ישמיענו@ע מ @תתן אחרית לעמך@בוער לארץ השלמה @לעבדך באמת! @פרח-אש@בת מלך!!!! @חן, @חיפושית~@בתוך בני ישראל@תופסת אומץ@אמיץ(ה) @אוא"ר @אוי טאטע! @אילת השחר

ה' אוהב אותנו ורוצה להשפיע עלינו בלי סוף,
אבל בגלל שיותר מידי אור יזיק לנו הוא מצמצם את עצמו.
יש איזה סיפור שאני זוכר בערך
על חסיד אחד שבשעת רצון ביקש מהרבי שלו שהוא יזכה להרגיש בשבת קודש את אותם הרגשות שיש לרבי.
ביום רביעי כבר ראו עליו שהוא מתחיל להתרגש, וככל שהזמן עבר זה עלה עוד ועוד עד שביום שישי, עוד לפני שבת, הוא היה ברגשות כ"כ חזקים שכבר היו צריכים לקשור אותו..
כמו שכתוב בפסקה כאן, שלא היינו מסוגלים להניח תפילין ולהתפלל אם היינו מרגישים באמת את האור של הטלית
ה' גם היה מאוד שמח לתת לכולנו רוח הקודש ונבואה,
אבל בגלל שהוא יודע שבמצב שלנו עכשיו זה רק יזיק לנו (יביא אותנו לגאוה או שנשתמש בזה לרעה) הוא מצמצם את עצמו, ומתגלה לכל אחד לפי הדרגה הפרטית שלו.

אוי טאטע!
ולא...שכאילו ה' שם לנו את התהליך כמשהו שאנו רגילים אליו
אבל בתכלס הוא כל יכול, ויכל לשים אותנו במציאות אחרת שהיינו חושבים שהיא האידיאלית
בקיצור
מסכים שבסוף אנחנו לא יודעים את סיבותיו של ה'
התירוצים האלה הם רק חלקיים (ונאמרו ע"י גדולי עולם, לא המצאה שלי)
אתה לא חייב לקבל אותם
רק רציתי לומר שעם כל זה שאנחנו לא מבינים את ה' אנחנו כן יודעים שהוא רוצה רק את טובתנו,
ואם הוא מצמצם את אורו אז בטוח שזה לטובתנו, לא בגלל שהוא מתקמצן עלינו..
התגובה הראשונה שלך לא בהכרח סתרה את מה שכתבתי עכשיו
רק רציתי להדגיש את הנקודה הזאת![]()
לא שמת לב כבר. הוא מחמיר כמרדכי בשם ר"יחסדי היםכל הכבוד לך על ההתמדה.
אני יודע שזה לא פשוט.
גם לאחרים שמגיבים
משמח לשמוע שאנשים קוראים את הפסקאות ומתחזקים מהם
ושוב תודה!
היי לכולם,
שאלה שצצה לי לאחרונה יותר מידי פעמים בעקבות תקופה קשה מאוד, בכל תחומי החיים, גם בשידוכים, גם בלימודים, גם בקשרים חברתיים ובכל מקום.
מרגישה שה' פשוט צוחק עליי מלמעלה.
אומרים לכולנו להאמין, תאמינו תאמינו.. ואנחנו מאמינים. הכל טוב. גם בירידות וגם בעליות.. מאמינים.
בעליות שמחים ומאמינים, ובירידות מנסים להיאחז במשהו, מאמינים שתכף יגיע האור, שהנה אחרי כל ירידה באה עליה.. והנה תכף, והנה והנה.. ואז.. מה קורה כשהאור הזה לא מגיע? מה קורה כשאני מרגישה שה' צוחק עליי, שפשוט הוא אומר " חח תמשיכי להאמין ואני אמשיך לשלוח ייסורים, מרגישה כאילו אני מאמינה, והוא מנצל את האמונה ו.. (תסלחו לי שאני כותבת את זה, קשה לי לומר או לכתוב את זה אבל בשביל להמחיש את התחושה שלי- ) פשוט מרגישה שהוא דופק אותי. (סליחה בעיקר מה'.. )
אני בחיים לא העזתי להתבטא ככה, לא משנה כמה היה לי קשה. אבל לאחרונה פתאום נופלים לי אסימונים לגבי השנתיים- שלוש אחרונות ואני מבינה שעם כל התפילות, האמונה, התקווה.. פשוט כלום לא קרה, כלום לא השתנה. ואם השתנה אז לרעה. אני יכולה לומר את זה בפה מלא. נתקעתי שנתיים בלימודים, לא שנה, שנתיים! וכל פעם מחדש ניחמתי את עצמי ואמרתי, טוב, בטוח שזה קרה בשביל משהו טוב שיקרה- בטח ה' רצה שאתחתן בזמן הזה, כדי שלא יהיה עומס של גם לימודים וגם נישואין וכו' וכו'.
וזה פשוט לא קרה. עכשיו אני נכנסת לשנת לימודים קשה מאוד, שכולם אומרים- או שמתחתנים לפניה, או שאחריה. בזמן השנה הזאת בכלל אין מקום לשידוכים. אז מה עכשיו? עוד שנה של רווקות ח"ו??
יש לי חברות טובות, שאי אפשר לומר שאני לא מכירה את כל מה שקורה ואי אפשר לדעת ב 100%, אני כן! מכירה ב 100% את החיים שלהן, את המשפחות, המצב הלימודי או הכלכלי. בסדר? ו.. וואלה, אני פשוט מרגישה שיש אנשים שהוא ברא שהוא מאוד אוהב אותם, מאוד. גם אם לא הולך, רואים בחוש למה זה טוב שלא הולך. ואם יש דברים שלא מסתדרים אז רואים מיד שאוקיי, בכלל לא אכפת שלא הולך. כלומר, הוא אוהב אותם. באמת. ואני, איפשהו זרוקה. כמה תפילות, כמה בכיות, כמה צעקות וכמה פעמים לב נשבר.. וכאילו אין אף אחד ששומע. לא כאילו, באמת. שום דבר לא מתקדם. הכל הולך אחורה!!!!!!
אין לי כוח. נשבעת. אין לי כוח.
אני רוצה תשובה לשאלה הזו. אני רוצה לדעת איך אפשר בכלל להאמין אחרת. אני לא רואה ולא מרגישה את האהבה שלו. לא! פשוט לא! רע, רע לי. לא רואה שום אור. למה הוא עושה לי את זה???? אני לא אומרת שאני צדיקה, אבל יש כ"כ הרבה אנשים שמקפידים הרבה פחות ממני- ומצליחים ומשגשגים! אז די. אין לי כוח אפילו לברך ברכות פשוטות כמו אשר יצר, אין לי כוח. ברכות השחר (שאני מתפללת הרבה הרבה יותר מזה, כן?! ) ברכות השחר אומרת בכוח. בלי שום כוונה, גם ככה אין תועלת.
קמה בבוקר ואין לי תועלת בחיים האלה. פשוט אין. הכל מת מבחינתי.
אבל לפני הכל - אמפתיה ועידוד להרגשתך הקשה העצמית (ללא קשר ל"אמונה"). מצער שאת חווה כך - גם ביחס ללימודים, גם ביחס לשידוכים. גם עצם תחושת ה"נסיון" לגבי תפיסת העולם הבסיסית, שבאה מתוך הקושי.
מצד האמת - אלו שני עניינים שונים: הרגשת הקושי שלך, והמשמעות מבחינת האמונה. אם כי אכן, זה נסיון. ואל תביאנו לידי נסיון...
הדבר הראשון הוא, שה' אינו בן אדם. לפעמים אנשים מעצבים לעצמם בראש איזה "פסל" כזה.. לפי מה שנוח להם לדמיין - ואז אומרים לו, הרי אתה אמור להיות כך, אז למה אתה לא כך...
כך גם לגבי האמונה. מחליטים שאמונה משמעותה כך וכך, וכך וכך אמורים להיות תוצאותיה - ואח"כ אומרים, אה... לא קרה כמו שהחלטתי..
א. הקב"ה זה בכלל לא במושגים הללו, של "צוחק עלייך", "מנצל", "דופק אותי".. מה הקשר. אפילו בן אדם הגון אינו כך. קל וחומר שה' אינו אדם, לא שייכים המושגים הללו בכלל. זו הגשמה גמורה.
אלא מה? גם את יודעת את זה. רק הבעת את כאבך.
ב. המחשבה שאמונה פירושה שיצא בסוף כמו שאני מבין שטוב, מאיפה זה?
אמונה, זה שה' יודע מה הוא עושה - והוא מסבב הכלל לטובה. מה הטובה? לא תמיד יודעים באותו זמן. לפעמים גם לא מעבר לכך. מי שמאמין שהכל לטובה, יכול להתחזק מהידיעה הזו עצמה, כי היא עצמה קשר עם ה'.
הרי זה לא שה' כתב איתך חוזה, שאת תצליחי תוך כך וכך זמן בדברים הללו, וכעת "לא עמד בהתחייבות"...
ג. "איוולת אדם תסלף דרכו - ועל ה' יזעף ליבו". "נתקעתי שנתיים בלימודים".. הרי זה לא שבאופן שרירותי מישהו החליט להשאיר אותך כיתה.. לא הצלחת לעבור מבחנים, היית צריכה עוד שנה. לא נעים - אבל קורה. לא כולם מוכשרים בכל התחומים (גם לא החברות שלך). למה לחשוב ש"ה' תקע אותך".. הרי אם כך הדברים היו מתנהלים - היה אפשר שה' יתן את הידיעות בראש, בכלל בלי ללמוד.
אז נכון שבסופו של דבר, הכל בהשגחה אלוקית. גם זה. אבל באופן הנגלה הפשוט, קורה שאדם מצליח יותר בדבר אחד, ופחות במקצוע אחר.
ד. "להרגיש את האהבה של ה'", זה תלוי הרבה לאיזה כיוון מסתכלים. אפשר להסתכל על אי ההצלחה בלימודים במשך שנה, ועל זה שלא מצאת שידוך - ולהגיד "לא מרגישה". אפשר להסתכל על זה שיש אור של שמש בחוץ, יש פרחים, יש לך בית, יש לך אוכל, את בריאה וכו' - ו"להרגיש". זה ענין של בחירה.
ה. להחליט שכאלה ש"הולך להם", או שישר רואים למה טוב שלא הלך - אז סימן שמראש ה' ברא אותם שהוא מאד אוהב אותם.. זה כמובן בלי קשר. רחמיו על כל מעשיו. ואין "פרוטקציות" בין הבנים בעם ישראל. למה יש כאלה שיותר הולך להם וכאלה שֶפָּחות כביכול, שאלה. אבל הסיבה אינה כאילו זה בן אדם ש"בא לו יותר" על מישהו מהילדים...
אלא מה?...
ברור שהקב"ה טוב לכל. ורחמיו על כל מעשיו. ובוודאי רצון ה' שיהיה לך טוב, גם בפעל.
אבל ההסתכלות צריכה להיות יותר רחבה.
מי שנכנס לחדר ניתוח, בלי לדעת במה מדובר - יכול לחשוב שיש שם חבורת רוצחים... אם יודע את המכלול - מבין שכאן מרפאים מישהו. אתה נכנסת ב"קטע" מסוים. אין לך תמונה שלימה.
אדם, זה דבר רחב. יש נשמה, שאיננו יודעים מה בדיוק כבר עברה. מה היא באה לתקן כאן בעולם. לפעמים משהו מסוים, מוציא לפעל כחות שנצרכים דווקא לנשמה הזאת.
על כן, אכן צריך להאמין, שה' משגיח על הכל, בכללות ובפרטות. אבל לא לנסות לסדר איך היה אמור להיות, לפי מה שאנחנו רואים בלבד. והאמונה עצמה, הידעה שהכל בהשגחה - היא עצמה משמחת ומחיה.
על גבי זה, יש מקום להתפלל, מעומק הלב, שיהיה גם בטוב הנגלה. בפעל ממש. ולהאמין שיכול להיות כך ממש - וישועת ה' כהרף עין. ולהודות על כל טוב, אפילו "קטן".
אבל לא "להתנות", כאילו זה מה שאמור להיות ולא אחרת.
ולגבי התפילות, והבכיות, והצעקות, והלב הנשבר... בוודאי שזו סתירה מיניה וביה, לומר: ושום דבר לא מתקדם, הכל הולך אחורה...
הרי ההיפך: כתבת בעצמך מה התקדם. שהתפללת. שפנית לה' בלב נשבר. שצעקת.
טעות לחשוב שאם זה לא התמלא בפעל - סימן ש"לא היה שווה" (עייני מה כותב הרמח"ל במס"י פרק י"ט, על החובה להתפלל על הגאולה, ושגם אם עדיין לא הגיע הזמן, האדם עשה את חובתו והקב"ה שמח בזה).
מי אומר לך? אולי בזכות שבירת הלב שלך, והענוה כלפי ה', והבכיות - חסכת מעם ישראל צרות גדולות? הוספת זכויות? ברור שזה כך. גם אם לא יודעים עד היכן זה מגיע.
אולי בכלל זה התפקיד שלך כרגע - לפני ענין השידוך והלימודים.
אולי, סתם למשל, הלימודים שנתיים לא היו כפי ש"החלטת" - ממרוכזותך בענייני שידוכים - כדי לחסוך שידוך ולימוד ביחד... אולי זה היה כי את צדיקה והקב"ה רצה את תפילתך?...
הערך של תפילה, מה שזה בונה באדם, בנפשו ובנשמתו - זה לפעמים הרבה יותר ממילוי המבוקש שבתפילה.
ה"תועלת" בכל ברכה מברכות השחר, היא הרבה יותר מאשר באיזו "תוצאה".. היא בעצם ראיית כל הטוב שבעולם כחלק מטובו של ה'. הקישור שלו למקורו ע"י הברכה.
נו... התקנא בך היצר הרע. אמר, זו צדיקה מידי, מתפללת, עושה כל מיני דברים טובים, מאמינה... נקלקל לה קצת. איך? שנעלִים ממנה את הערך בעצם המהלך הנפשי שלה - ונגיד לה שתמדוד לפי ה"תוצאות", שהם הרבה פחות ממה שבנתה אצלה.
ונגיד לה ש"תשווה" לחברות, שיש להן הצלחה כלכלית ולימודים ומשפחה - ולא מגיעות לקרסוליה מבחינה פנימית....
נגרום שתפסיק להתפלל. שתרגיש שאין טעם...
אל תתפתי לזה.
תבונני בטוב שיש לך, שיש בך. תשמחי בו. תחזרי להתפלל במרץ ובשמחה, ובלב נשבר.. תצפי לישועה, אל תכתיבי מהלכים לה' - אבל תראי למפרע כל שמץ של טוב שהרווחת - ואז גם ה"מקום" שלך ישתנה, ושמחת החיים, וההודאה, והביטחון - ויש לקוות, גם ישועתך בפעל ממש בקרוב, בכל מה שאת צריכה.
'כשאנו פועלים דבר מה אנו נהנים מהפעולה ואיננו נהנים מן המזכה אותנו לעשות את הפעולה שהוא הקב"ה הטוב והמטיב משום כך אנו תקועים במחשבותינו המתרוצצות בנו ששתי פנים להם האחד יסוד הגאוה השני יסוד היאוש המביא לידי עצבות'
לעילוי נשמת אסתר אילונה בת רחל לאה