פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 64)

מעכשיו בעז"ה רק בשורות טובות 

לא יודע למה הוא לוקח קרדיט. ובכל זאת אוותר לו כי גדולה מעלת הוויתור.

ובבקשה רק אל תגיד שאני זה הוא כי אני לא. אני זה אני והוא זה הוא, זה שיש לנו המון הסכמות ודעות די דומות לא אומר שאני הוא, בתודה, אני🙂

מבחר מצומצם אבל כן

תקרא בון

מקסימום תזמין מחו"ל יש אינסוף מבחר

ואכן אני מזמין באמזון

אבל עדיין זה רולטה רוסית + שיפינג יקר

שורה תחתונה יש רק 2 חנויות בארץ

כי אין באמת ביקוש

לאבא שלי ולמחרת לאמא שלי.  שניהם עשו בדיקה ביתית ויצאו חיוביים לקורונה.  

לוקחים אקמול, תה חם עם דבש ולימון, וכעבור יומיים זה עובר.  

לא רוצה לעשות בדיקה ויהיו לי בעיות עם העבודה

ויש לי את זה כבר מיום שני

כרית חמה

מלא תה אבל בלי קפאין

גרביים חמות

פוך איכותי

ו2 כריות יחסית גבוהות שיהיה לך נוח

אוכל בטח אין תאבון

אז מרק עדיף עדשים כי זה מחזק

או ירקות

ביסקוויט טעים יבש ..

מים פושרים עם מלח לגרגר כזה כל שלוש שעות

ויאללה תרגיש טוב

שחולים אפשר אורז בסקיויט קרקר

לא עכשיו פותחים ארוחה 

ולומר לו שאתה לא מרגיש טוב

האמפתיה מרפאת קצת, מניסיון טרי

כל מיני מרקים ותרופות סבתא כמו כורכום,דבש, שום (בהקשר לאתמול למרוח ערק(לא יודעת איך בדיוק)) וכאלה.

לנוח הרבה,הרבה נוזלים,להקפיד לאכול (גם ירקות ופירות) ולאוורר את הדר שתנשום אוויר צח.

ואולי גם לשים מגבת רטובה על המצח (פעם אחת אח שלי היה רותח וחצי מעולף ועשיתי לו את זה תוך כמה דקות ממש ראו שינוי ניכר ב"ה)

רפואה שלמה!

זה היה נורא

ועזר רק קצת

אל תאכל ככה תאכל את זה בתוך מרק ירקות עם קישואים וזה,גם טעים גם בריא.

לא יודע למה אתה נגד כדורים, חליתי בדיוק עם אותם תסמינים כמה פעמים השנה ואקמול זה אחלה

אם לא משתפר אחרי 5 ימים אז רופא

להתכסות היטב

קוקטייל תה דבש ג'ינג'ר טרי ולימון

למצבים כאלה כדאי ללכת לרופא

קצת תלוי איזה סגנון מחפשים.

ואתה תרד מטה מטה.

זה מרתיח אין ספק, אבל צריך לזכור שזאת התכנית של בורא עולם ישתבח שמו לעד, כי רק מתוך החשיכה המוחלטת הזאת שאנחנו נתונים בה עכשיו, שהעם העלוב הזה(קרי ישמעאל), שולט בנו ועושה ככל העולה על רוחו, רק מתוך המקום השפל הזה מלכותו של ה' יתברך תתגלה במלא עוצמתה בכל העולם, יש עניין לרדת בשביל לעלות, ואנחנו מאז היותנו לעם רק בירידה, ועוד בדורות האחרונים בכלל, התרסקות, אז אוטוטו מגיעה לה העליה להחזיק עוד קצת בחבל ולא לשחרר להגיד לבורא עולם שאני דבוק בך, לא משנה מה תעשה לי ומה תביא עליי, אני שלך לעד ואני לא עוזב אותך!!

אם היהודים בגלות בארצות ערב היו גונבים/אונסים/רוצחים

כולם יודעים איך זה היה נגמר.

רק שאצלנו אנחנו משתמשים מול הערבים בכפפות מערביות. וזה לא מתאים לסיטואציה 

היהודים בגלות לא הרגישו שהם תחת כיבוש, ולכן אי אפשר להגיד ש-99% מההיסטוריה של היהודים הייתה תחת כיבוש.

להפך, הם הרגישו אורחים שצריכים להתנהג יפה לפריץ כדי שהוא ייתן להם זכויות (כמו הזכות לחיות).

בהמשך הציונות נתנה שם להרגשה הזאת, "גלותיות". כלומר המחשבה שאתה נתון לחסדי בעל הבית ולכן חייב להיות טוב אליו.

כשהיהודים הרגישו שהם נכבשים, אוהו איזה צרות הם עשו לכוח שכבש אותם. 

מרד החשמונאים. מרד בר כוכבא. המרד הגדול. ואם נקפוץ קדימה בזמן - האצל והלחי ממש לא עשו לבריטים חיים נוחים.

אני מסכים עם המסקנה שלך, כמובן היהודים שלחמו אז לא שחטו תינוקות, לא רצחו אנשים חפים מפשע רק בשביל להטיל אימה, הם ניהלו את המלחמות שלהם בצורה שאינה דומה כלל לטרור הערבי הרצחני.

זה שיש לנו סיבולת גדולה זה משהו אחר

שבאו אלינו חברים מגוש קטיף אמא שלי הביאה לנו כדור  והילדה אמרה לי שהכדור הזה כמו שהיה לה בבית

ושהבית שלנו דומה לבית שהיה לה..

אז שאלתי אותה אם יפנו גם את הבית שלי והיא אמרה שהיא לא יודעת שאולי יפנו את כל מה שלא עיר

אבל שאמרו לה שכל מקום שהיא נמצאת שם נמצא הבית

אז בנינו לנו בית בתוך אוהל בגינה.

הקמנו התנחלות חדשה ואמרנו שנקים אותה בכל מקום

אז להקשר..

כל כך פחדנו .. ולא האמנו שאפשר לעשות דבר כזה

חחחח 

סליחה זה היה מצחיק מידי

הייתי נגד ההתנתקות, הפגנתי נגדה בכל הזדמנות, החזקתי ידיים בשרשרת, צעדתי מנתיבות לכפר מימון לכיסופים, עמדתי בצמתים וחילקתי צמידים וסרטים כתומים...

נער הייתי וגם זקנתי ודעתי בנושא לא השתנתה במאומה.

אבל,

ממש לא ברור לי איך אתה מסיק שבלי ההתנתקות החמאס לא היה מגיע לעוצמה וליכולות שיש לו היום.

עד הסכמי אוסלו צה''ל שלט בעיר עזה, הייתה נוכחות צבאית קבועה, חיילים הלכו ברחובות, המוני ישראל היו נכנסים לקנות דגים או לקצר את הדרך מהמרכז לכיוון חצי האי סיני.

מאז אוסלו צה''ל יצא מעזה, ונשאר למעשה רק בצירים שמובילים להתיישבות היהודים ובציר פילדלפי.

ההישארות הזאת לא מנעה מחמאס לבצע אינספור פיגועים בתוך רצועת עזה ומחוצה לה, באותם הימים רוב הפיגועים יצאו מעזה.

צה''ל לא מנע מחמאס לשגר רקטות לשדרות ולעוטף עזה, לא מנע מחמאס לייבא כמויות נשק בלתי נתפסות ממנהרות מתחת לציר פילדלפי וגם לא מנע הקמת מפעלים לייצור נשק ורקטות.

חמאס התעצם בקצב שלו מבחינה כספית, מספרית וטכנולוגית, צה''ל פשוט לא נקף אצבע. בלי כניסה לתוככי העיר עזה ושליטה קבועה בה, פשוט אין אפשרות לנצח את חמאס.

נכון, היו חיסולים מהאוויר של בכירים אלה ואחרים אבל זה מעולם לא החליש את חמאס כי חיסול של אנשים לא יכול לנצח רעיון. ואת הרעיון שחמאס מייצג אי אפשר לחסל עם f16.

אם כבר, אז צריך להודות על האמת: אם היו עדיין יישובים שלנו בתוך רצועת עזה, כאשר לחמאס יש יכולת חפירת מנהרות שלא תבייש את החברות ההנדסיות הגדולות בעולם, וכאשר לחמאס יש רקטות במספרים בלתי נתפסים, אז כבר בתקופת צוק איתן (אז ישראל קלטה לראשונה את הסכנה העצומה בכך שיש מנהרות שחוצות את הגבול) היו לנו אלפי הרוגים מקרב המתיישבים.

בקיצור,

לאחר אוסלו ישראל אפשרה לחמאס להתחזק בצורה פראית.

ההתנתקות לא הועילה לחמאס אפילו אחוז אחד ממה שהסכם אוסלו הועיל לו, ולא עזרה לחמאס להתעצם.

וכשיש לך מפלצת עם יכולות כאלה, אתה לא רוצה יישובים יהודיים בתוך המעיים שלה.

הם היו יכולים לעקוף את הגדרות עם מנהרות כבר לפני עשור, להכניס מאות מחבלים לכל יישוב קטנטן, ולטבוח בכולם עוד לפני שצה''ל יקלוט שבכלל קורה כאן משהו.

זה בהחלט נכון, שהאיוולת הנוראית של אוסלו, היא אם כל חטאת. זה גם נכון, שבמוקדם או במאוחר, היו מוכרחים לעשות 'חומת מגן' גם ברצועת עזה.

מדינת ישראל יכלה לבחור להתמודד עם נזקי אסולו במלחמה או בחרפה. ביו"ש שרון בחר במלחמה, המצב לא מושלם, אבל טוב לאין ערוך ממה שהיה קודם. בעזה הוא בחר בחרפה וקיבלנו גם מלחמה, יותר נכון סבבים על סבבים של מלחמות.

אם כי, גם בלי זה - ה'אין ספור פיגועים' שאתה מתאר, היו הרבה פחות ממה שיצא מעזה מאז ועד היום. הרבה פחות אירועים והרבה פחות הרוגים.

בלי זה - גם אם חמאס לא היה מושמד - הוא לא היה מצליח להיות השלטון, לא היה לו רצף טריטויאלי. ובמנהרות בפילדלפי, אנחנו היינו מטפלים. כל יציאה של עזתי, (לאימונים באירן למשל...) היתה תלויה בנו.

יותר מזה - ההישג הראשון שדובר צה"ל התגאה בו, אחרי ימים ארוכים של לחימה ונפגעים רבים, הוא ש'בידלנו בין עזה צפון לעזה דרום'. אז רק נזכיר, שכשצה"ל ישב על ציר קרני-נצרים, לא היה צריך לחימה בשביל זה. הספיקה הוראה אחת בקשר ואכן עשו זאת כל פעם שהגזרה התחממה. אגב - לא רק שם, בעזרת ציר כיסופים-גוש קטיף, בהוראה אחת בידלו בין דיר אל באלח לחאן-יונס ובפקודה נוספת בקשר, בציר כרם שלום-מורג-רפיח ים, בין חאן יונס לרפיח.

הנבואה אמנם ניתנה לשוטים, אז קשה לאמר בביטחה 'מה היה אילו'. עדיין, להניח שלולי פשע הגירוש החמאס היה מצליח להתעצם אותו דבר, זו הנחה מוזרה מאוד.

על איך יישובי גוש קטיף היו יכולים למנוע את הטבח שהיה עכשיו.

נכון, היה לצה''ל יותר קל להשתלט על עזה אם כבר היה אוחז בחלקים ממנה. אבל זה לא היה מונע מלכתחילה את הטבח.

נכון, חמאס התחזק אחרי ההתנתקות וטווח הטילים שלו התרחב וכו', אבל זה לא מוכיח סיבה ותוצאה. הוא התחזק עוד לפני ההתנתקות.

במנהרות בפילדלפי היינו מטפלים - מתי? איך אתה בטוח? בצוק איתן צהל התחיל לטפל במנהרות, כשכבר היו מנהרות שחדרו לתוך שטח ישראל. אותן מנהרות היו יכולות להוביל לשואה על יישובי גוש קטיף.

תפרק את הטבח שהיה עכשיו לגורמים שאפשרו אותו:

חפירת מנהרות מתחת לכל עזה.

ייצור עצמי והברחה של נשק בכמויות פסיכיות.

שנאה עצומה ליהודים.

מודיעין כושל.

קונספציה לפיה הם רק רוצים שקט וכסף.

יישובי גוש קטיף לא היו יכולים למנוע אף אחד מהגורמים האלה. הם לא מנעו מנהרות, לא הביאו מודיעין, לא מנעו הברחת נשק.

רק ישיבה קבועה של צה''ל בתוך השטח הייתה יכולה למנוע זאת.

הטבח לא היה כנגד ישובי העוטף אלא מול ישובי הגוש.

עם הרבה יותר הרוגים והרבה יותר חטופים.

ולא אני לא בעד ההתנתקות בשום צורה.

אבל כך אני מבין שהיה קורה.

רק כלפי יישובי הגוש?

אולי עצם ההתיישבות והאחיזה שם היה משנה את המאזן לגמרי. ברמות שאנחנו בכלל לא מבינים.

תחשוב על זה שיתכן, שעד היום לא היתה נורית רקטה למרכז (או לפחות מספר ממש ממש קטן). לדוג'.

או שהיו נעשות פעולות תכופות יותר כנגד מחבלים מה שהיה מקשה על התעצמות.

וכו' וכו'

אתה רוצה לטעון שבלי ההתנתקות לא היו לחמאס כ''כ הרבה רקטות ארוכות טווח?

אוקיי, אז תסביר את הקשר.

כי את הרקטות האלה הם מייצרים לבד בדרך כלל, במחרטות שהם בנו מתחת לאדמה.

בלי ההתנתקות הם לא היו שולטים בשטח. בערי יו"ש הם לא מייצרים רקטות שמגיעות לירושלים ופרדס חנה.

וכן, כתבתי גם - ברור שגם בלי ההתנתקות, צה"ל היה חייב לחזור לפעול בתוך ערי עזה, רפיח, חאן-יונס וכו. אין שום ספק שהשלב הזה היה מגיע, בדיוק כמו ביו"ש. מוטב מאוחר מלעולם לא, אבל ככל שיותר מאוחר, המחיר היה יותר כבד.

רק שבבלי ההתנתקות - קווי הפתיחה שלנו היו הרבה יותר טובים.

נ.ב.

גם ביו"ש המצב עדיף על עזה, אבל רחוק מלהיות אידיאלי. לצה"ל ולשב"כ (שאחרי ההתנתקות איבד לחלוטין את האחיזה ברצועה) יש הרבה יותר חופש פעולה, בזכות הנוכחות האזרחית והצבאית - ועדיין הקונספציה שולטת, הקצונה הבכירה ברובה המכריע עדיין בתודעת אוסלו ולכן היא כל הזמן דוחפת לאפשר לאוייב 'מרקם חיים', כמה שזה שוב ושוב מתפוצץ בפנים.

בין השאר

כי הריבון שם הוא הרש"פ

שאומנם שונאת את ישראל שנאת מוות.

אבל הם כ"כ אוהבי שררה וממון

עד כדי כך שהם מוכנים ללכלך את הידיים ולמנוע חלק ניכר מהטרור (בשנתיים האחרונות הם פחות עושים את זה. אבל מ2005 הם כן)

זה לא שהם רוצים לעשות את זה. אבל הם זוכרים את חומת מגן ככישלון אישי שלהם במלחמה נגד ישראל. לכן עושים "כלכלת פיגועים" וממגרים חלק מהטרור (בעיקר של החמאס והגא"פ)

לעומת זאת. בעזה הריבון הוא חמאס.

אבל כן. לשליטה של צה"ל בשטח יש חלק ניכר בהבדל.

אבל בשביל שליטה של צה"ל בשטח לא חייבים ישובים

לולי צה"ל שנלחם בחמאס, הם מזמן היו מוצאים את עצמם מושלכים מהגגות, בדיוק כמו חבריהם בעזה כשהחמאס השתלט.

לגבי מה שכתבת בסוף - לכן הבאתי את צפון השומרון, זה האזור הכי קשה ביו"ש, כי אין בו כמעט התישבות. צה"ל עצמו נמצא הרבה פחות כשאין התיישבות.

(ובכלל, הרעיון של ההתנתקות, היה התנתקות מוחלטת...)

לעשות משימות מלוכלוכות שצה"ל מסיבותיו לא רוצה לעשות.

צפון יו"ש תוססת רק בזמן האחרון.  

לא בגלל שאין שם נוכחות צבאית אלא מסיבות אחרות.

דווקא נוכחות צבאית יש שם בכמות יפה כרגע.

בכללי יש ביו"ש תופעה של החלשות הרשות ומתוך כך הטרור מרים ראש.

לא שאני אוהב את הרשות.

ארורה תהיה היא וחבריה

אבל צה"ל מצליח להוציא תועלת גם ממנה.

כמובן - כשלא רוצים לנצח, כששבויים בדמיונות שרחמנות על אכזרים זו מוסריות - צריכים שמישהו אחר יעשה את המעשה הלא מוסרי.

כשמדינת ישראל שלטה, בלי בג"ץ ובלי בצלם, המצב היה הרבה יותר טוב. כשמדינת ישראל הלכה והגבילה את עצמה, בגלל מוסר מערבי מזוייף, נאלצו להביא לכאן רב מרצחים מטוניס, בדמיון שהוא יעשה את העבודה.

אבל בגלל שהם חולי שליטה וחולי כסף.

הם קוצרים את העשבים הסוררים מארגונים אחרים = ממגרים טרור.

כך שיש לישראל תועלת כפולה מכך

1. היא לא צריכה לסכן חיילים למגר את הטרור שהרשות מיגרה (היא ממגרת רק חלק)

2. אין לה חיכוך מתמיד עם האוכלוסיה האזרחית. שזה גורם לנזק תודעתי בעולם.

ממליץ לעקוב אחרי 'נלחמים על החיים', כדי לא להמשיך לחיות בקונספציות שבוקר אחד יתפוצצו לנו בפנים...

נלחמים על החיים 6 🔥

בטרור פשוט.

בטח ובטח אין רצון לנהל 2 מיליון פלסטינים מבחינה אזרחית

לכן הרשות (בצורה כזאת או אחרת) נדרשת.

האם המצב כרגע טוב?

ממש לא.

האם יכול להיות יותר טוב?

כן.

האם יש לישראל אינטרס שהרשות במתכונתה הנוכחית תשאר גם מחר בבוקר?

כנראה שכן

ז'בוטינסקי שהוא לכאורה אביה הרוחני של תנועת הליכוד, אמר כבר בימי ההבלגה של המנהיגות הציונית מול הפרעות - "שקט הוא רפש, הפקר דם ונפש". 'ממשיכו' בנימין-שקט יענה בשקט-נתניהו, שכח את זה...

אם מדינת ישראל רוצה לנצח, היא צריכה להיות מוכנה להכריע. להבהיר לערבים, משני צידי הקו הירוק (גם מבחינתם אין שום הבדל), שחזרנו לארצנו, אנחנו כאן כדי להישאר. מי שרוצה להשאר כפרט, בתוך מדינת ישראל היהודית, יכול בתנאי של נאמנות מוחלטת וויתור על כל גילויי לאומנות ערבית. מי שרוצה לאומיות ערבית - נעזור לו להגר לאחת מעשרים מדינות ערב. מי שיתעקש להשאר ולהלחם - נילחם בו עד חורמה.

כשאתה טוען ש'לישראל אין רצון', אתה בהחלט צודק לגבי גנרלי הקונספציה, במערכת הצבאית ובקבינט. העם הבריא מזמן לא שם.

התחיל עם ארבע אימהות נמשך עד עצם היום הזה (וזה עוד כשצד"ל שימשו כבשר תותחים וספגו חצי מהאבידות)

כל הזמן אומרים שביבי היה צריך לצאת למבצע מנע, אבל אם הוא כן היה יוצא למבצע בהיקף כזה, פשוט לא הייתה לו לגיטימציה פנימית ובין כה וכה הדיפ סטייט היו מסנדלים כל מהלך כזה

הדיפ סטייט, ההפגנות, הן שיקוף של הלך הרוח של העם (או לפחות חלק מספיק משמעותי ממנו)

בדיוק כמו עם החטופים אתה רואה שניצחון לא מעניין פר סה העיקר לחזור למה שהיה קודם

בקיצור ההיתכנות נמוכה אין מה לעשות זאת המציאות

השכר לא נקבע ישירות לפי כמות היהודים שנפגעו, אלא לפי מספר השנים שנגזרו על המחבל (וכל עוד הוא עדיין בכלא).

השופטים שלנו רחמנים בני רחמנים, והם גוזרים עונשים נמוכים כדי לא להכביד על התקציב של הרשות.

שורש העניין הוא, ושוב אני מסכים איתך שאי אפשר באמת לדעת, שכאשר אתה יותר מעורב, קשה לטרור להתעצם.

כמובן, שאם אפילו אחרי פשע הגירוש, היו משאירים נכוחות צה"לית, המצב היה יחסית טוב. אבל, זה לא היה מחזיק, כמו ברצועת הביטחון בלבנון.

אגב, גם ביו"ש שלכאו' צה"ל נמצא באותה מידה בכל השטח - באזור צפון השומרון, גיזרת שכם-ג'נין, שמאז הגירוש יושבת בו רק ישיבת חומש שמחזיקה בציפורניים (והאמת, שגם לפני, היה מיושב די בדלילות) - נמצא עיקר הטרור. שטח שאין בו תנועה קבועה, הופך לשטח עויין, כל נסיעה היא פתיחת ציר.

לא יודע מה התחיל בצוק איתן, במנהרות בפילדלפי צה"ל טיפל עוד לפני הגירוש. הבהרתי היטב, כשצה"ל איבטח את הישובים - הוא יכל (ועשה זאת בכל התחממות) לנתק את ערי הרצועה אחת מהשניה בפקודה אחת, ממילא - לא היתה כזאת התעצמות.

והקונספציה, אתה צודק, היא אותה קונספציה. אותה קונספציה משיחית הזויה (ש @די שרוט הציג כאן מצויין השבוע) - כביכול אם לכולם יהיו תנאי מחיה בלי שאחרים יציקו להם - לכולם יהיה

 טוב והם יעסקו רק בהפרחת השטח:

היא שהביאה לאוסלו,

היא ששווקה לציבור להצדיק את ההתנתקות,

היא שגרמה לאנשים מקצועיים וחכמים באמת, להשקיע הון כספי והון מחשבתי בעוד ועוד

 מגננות (שסופם להפרץ...) - ממ"דים, כיפת ברזל, מיגוניות בכל מקום וכו' שאפשרו סוג של חיים סבירים תחת אש.

והיא שגרמה לראש אמ"ן להתעסק באקלים ולא לשמוע את זעקת גורמי השטח, שעוד רגע פורצת קטסטרופה.

כשבמקום להאמין בצדקת הדרך, מנסים לרצות את התוקפן - חוטפים ממנו יותר כואב ויותר חזק.

פינוי ישובים הוא פרס לטרור. ברגע שהם רואים שאנחנו מפנים ישובים בגלל פחד מטרור זה רק מעודד אותם (וגם את האירנים) עוד יותר להתעצם ולעשות יותר טרור.

יש כאלו שיעדיפו להסתכל על המציאות רק בעיניים ארציות. אבל ההיסטוריה של עמ"י קשורה גם למצב הרוחני שלו. זה מה שהתנ"ך מנסה ללמד אותנו לכל אורכו.

אז חלק מההשלכות של לעזוב את גבולות ארץ ישראל, נגד רצון ה', זה גם חיזוק האויב (שקורה גם בדרכים טבעיות כמו שתואר פה, אבל זה מתאפשר בגלל שאנחנו הולכים נגד רצון ה').

(אין לנו נביאים היום, ואני לא מתיימרת לדעת חשבונות שמיים. אבל כותבת מתוך ההסתכלות שלי, בנוסף לשיעור של הרב שבתי סבתו שחיזק לי את ההסתכלות הזו)

כאן זה ישיר - ככל שנסגנו, הטרור החמיר והחמיר.

אבל כשיש טענה ש'אם לא היינו נסוגים אז היה קורה יותר גרוע' - אז אני חושבת שכן צריך לזכור שמי שמכוון את ההיסטוריה זה הקב"ה. דרך המציאות הטבעית שאנחנו רואים בעינינו. אבל זה לא רק טבע ארצי.

אז גם אם מסתכלים רק בעיניים ארציות אני מסכימה עם הטענה שהנסיגות מגבירות טרור. אבל עובדה שיש כאלו שטוענים שהטרור היה צומח בכל מקרה.

וכאן אני חושבת שנכון לזכור שעצם המשוואה של נסיגות שמובילות לטרור זה גם משמיים.

אי אפשר באמת לדעת מה היה קורה אילו לא היינו נסוגים, אבל נראה לי שעצם הזכות של האחיזה בארץ היא גם גורם שמשפיע. מלבד ההשלכות הטכניות של האחיזה בארץ.

הגירוש היה אסון על גבי כמה אסונות אחרים. למעשה במצב שהיה בסוף 2003-2004 הוא כנראה היה הכרחי. אם לא מוכנים לטפל באוייב כמו שצריך (בג"ץ נוהל שכן והבג"ץ שאיפשר את רצח משפחת חטואל על ידי מניעת הרס הבתים שמהם ירו על ציר כיסופים) - אז היה לחץ ציבורי גדול "לצאת", כלומר, לברוח מעזה.

מדינת ישראל לא רצתה לטפל בעזה, מדינת ישראל לא רצתה לטפל בבית חנון, ואף אחד במדינת ישראל (חוץ מתושבי גוש קטיף ועוד כמה עוזרים) לא ראה את  הערך באחיזה במקום הזה. האסון שהיה עם הנגמ"ש בפילידלפי (אגב מנהרות וצה"ל) היה מבחינת הרבה מתושבי ישראל הסיבה לנטוש ולברוח. כמו בלבנון.

עכשיו חוזרים עם ריבית. שיהיה לנו בהצלחה.

כשבבחירות שלפני, העבודה בראשות מצנע, העלתה רעיון של יציאה חד צדדית משלושה ישובים מבודדים בלבד (נצרים, כפר דרום ומורג) - בתעמולה של הליכוד צחקו על ההזיה. העבודה הובסה, הליכוד קיבל ארבעים מנדטים...

כשטענו לשרון שזה נגד הבחירות, הוא כביכול הלך לשאול את מתפקדי הליכוד ששלחו אותו, היה רוב משמעותי נגד (למרות ההילה המטורפת של שרון), שרון עשה פוילישטיק וצפצף על המשאל.

היו הפגנות חוקיות של מאות אלפים נגד (לא פחות מההפגנות שהתשקורת מכרה לנו בשנה האחרונה שלא היו כמוהן מעולם) והיו גם חסימות כבישים, שכוסחו ע"י המשטרה ומערכת אכיפת החוק גייסה את כל התותחים למחוק ושלחה נערות בנות 14 למעצר עד תום ההליכים. (השנה ראינו, כמה כשהמערכת בעד ההפגנות, פתאום החוק לא מעניין...).

בעיקר מאז האסון בפילידלפי. 

משאל מתפקדי הליכוד היה (הייתי מהפעילים באותה תקופה ! עוד זוכר שהלכנו לחלק ופלים לפעילים) והיה ניצחון יפה של מתנגדי הגירוש אבל עדיין אחוז גדול מה*ליכוד* תמך באסון הזה.  שרון צפצף זה כמובן גם כן נכון.

 עם שאר התגובה שלך אני מסכים.

האסון בפילדלפי, אכן שווק היטב על ידי התשקורת, שהיתה מגוייסת כולה להצלחת הגירוש. למרות שהוא היה כבר אחרי ההכרזה וכמו שאבחן רא"ל בוגי יעלון - התוכנית נתנה רוח גבית לטרור...

צריך לזכור שכמעט לא היתה אז תקשורת אחרת (אתר ערוץ שבע, עיתון יומי הצופה ועיתונים שבועיים - בשבע ומקור ראשון, שהיו קטנים בהרבה והרבה פחות נפוצים מהיום), תקשורת משודרת אחרת, לא היתה בכלל. הרשתות החברתיות וקבוצות הוואצפ עוד לא נולדו.

צ'אטים

אנטר = לשלוח (או איך שזה בעברית), כפתור ראשון בהגדרות צ'אט

להכיר בנות חדשות.

מה את מצפה לקבל כאן, מהפורום?

בניית קשרים חברתיים ויצירת קשר עם בנות?

ללכת לבית כנסת  בשבת(להכיר שם).

לחפש אירועים / התנדבות בעיר וכו וכו וכו וכו 

עורר למחשבה אז הלכתי לחפש את המקור, זה האחד שמצאתי: ''החיים הם רצף שיעורים שיש לחיות כדי להבין אותם'' (הלן קלר).

מעניין אם זה משנה את מה שחשבת, כי יש הבדל גדול בין אירוע או רגע בזמן לשיעור.

אני עוד חושבת על מה שהעלית.

בפני עצמו גם במנותק מהרצף: "רבי נתן אומר: אדם נידון בכל שעה, שנאמר לרגעים תבחננו" (ראש השנה טז ע"א). נכון שהירושלמי (הר"ח מביא אותו) מעמיד בדין על האכילה של האדם, אבל נדמה לי שהכוונה כל נטייה אחרי החומר וטהרת הרוחניות, כי לפני משה: "ולרגעים תבחננו זו רגע ועת אכילתו שלא יארע לו שום קילקול בסעודה ויתחזק בריאות גופו". קצת קשה כי משמע שזה בכל רגע.

כדברי הזוהר חדש בראשית כד ע"ב:

"לרגעים תבחננו [איוב ז] וא"ר יצחק אין לך כל רגע ורגע שאין הקב"ה משגיח באדם בכל מה שהוא עושה. ". משמע שזה ממש כל רגע.

יש גם את החשבון הכולל של חיי האדם שהוא יכול לתקן את עברו ולהשפיע על עתידו שלא צריך להאריך בזה 

יש מימד כזה, שבעצם העיקר הוא ההתרחשויות. מרווחי הזמן הם לא קריטיים ואפשר לצורך העניין לצמצם אם טיפלת נכון באירוע מסוים. או משהו כזה.

רש"ר חורב על קידוש החודש

אף כי לפי הנראה ״הזמן״ יקצוב רק את המדה החיצונית בעד החיים, בכל זאת הפעולה על החיים בעצמם, עם כל הנעשה בהם והחסרון להמנות בהם, רבת ערך היא, אם ימנו ויספרו האנשים את ״זמניהם״, ואיך יחליטו למנות אותם. — כל עוד תחסר לנו המדה הפנימית לפעולותינו או בלתי נודעת היא לנו, אל נכון, איך להשתמש בה, הלא כמה וכמה דברים יעשו רק על פי המדה החיצונית הזאת, או אולי בלעדה לא נעשה דבר. — ״במועדו״ כזאת וכזאת תעשה, היא אמר — סלה מנותן התורה, והכל שוה, אם במדה החיצונית באדם או בפנימיותו ברצונו האיתן והחזק. — פעולה כזאת תעשה תמיד במועדה פעם אחת, ותשוב ״במועדה״ להעשות עוד הפעם — לו חיינו חיים כאלה, כמו במכונת מורה־שעות חסר אצבע הרומז (ווייזער) ולמנות ימינו לא ידענו, כי אז כל יום מועד וחג, יום אות וזכרון, לא נראו ולא נמצאו אתנו; אז כל יום היה דומה האחד למשנהו. — וכמו חסרו אז להמעשים והפעולות המדה והקצב החיצוני, כן נבצרה מעלת התעודה מהימים המיועדים, שהיא תקדש את חלקי הזמנים, לעלות ולרומם אותם ממעל ליתר ״העתות״ להיות נחשבים ״למועדי זכרון״ מזמן העבר, אשר בשובם בתקופתם יגמלו פרי ברכה בעד העתיד לבוא. — כמו כן לא דבר ריק הוא: איך נמנה ונספור לנו את ימינו — לוא היו שנותינו קצרות או ארוכות יותר מאשר הנן עתה — כי אז באופן הראשון, כמה וכמה דברים נעשו במהירות יתרה ותכופות יחד, ובאופן השני בלאט ובמתינות מאד, רק לעתים רחוקות, או לא נעשה כל דבר. — אמנם כן, אז כל חיינו הפנימיים והחיצוניים, גם המנין והמספר בעצמו, לוא כל זה היה רק דבר חיצוני ומסור להרצון לבד, הלא באופן הראשון התרוצצו בתנועה גדולה ומהירות עד למותר, או באופן השני במתינות ברפיון גדול, בכבדות ובעצלתים. ־־

מכיל את המילה רצף? כי נשמע שאתה נגד התעלמות ממושג הרצף - התעלמות שאינה קיימת במשפט שהבאת. אולי התכוונת למילה "אוסף"? משהו כמו "החיים הם אוסף של רגעים"?

זה באמת נשמע לא נכון כי אנחנו זוכרים, מתעצבים, נבנים ומתקדמים על בסיס העבר.

ב"אוסף" אין תהליכיות. אוסף זה דבר נחמד עבור חופשה, אבל לא עבור חיים שלמים.

אם הצלחתי להבין אותך בכלל ^^`

tale.co.il אחלה אתר עם כמות קבועה של קוראים, בזמן האחרון התגובות לא עובדות משום מה רק דרך הפלגין של הפייסבוק

אבל כן מקבלים דירוגים

גם לי זה לא עובד

על השיחות האישיות אני יכול לוותר אבל הסטייק זה כבר קו אדום.

אני מכירה זוגות שהתחתנו בניגוד לדעת ההורים. בחלק מהמקרים זה לא נגמר טוב, ובחלק מהמקרים זה עדיין מחזיק באושר (בין אם ההורים השלימו עם זה או לא).

אם היה כלי כזה כמו שציינת בשאלה האחרונה, לא היינו מגיעים בכלל להתלבטות הזאת.

הורים בד"כ רוצים בטובת ילדיהם (כפי שהם מבינים את המושג), ויש להם יותר ניסיון חיים מהילד. זה לא אומר שהם תמיד צודקים. לכן נראה לי שייך לפנות למישהו אחר, נניח רב, ולדבר איתו על הפרטים. ואולי אפילו להתייעץ עם יותר מאדם אחד. לנסות לקלף קצת את הסיטואציה ולראות את הדברים מזווית אולי יותר אובייקטיבית.

גם מבחינת הקשר עם ההורים - זה מאוד תלוי בקשר. כמו שכתבתי קודם, מכירה הורים שבחרו להתנתק לחלוטין מהילד שלהם בגלל שהוא לא הקשיב להם. אולי כדאי להתייעץ עם מישהו חכם ובעל ניסיון *איך* לקבל את ההחלטה בניגוד לדעתם, איך לומר להם את זה וכו'.

הזאת בצורה עצמאית.