פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 65)

מגייסים בכאילו

או שמדובר בחרדים בכאילו

לרוב זה אכן חרדים יותר מבוגרים שלא כפופים לסביבה שלהם וכל זה. אבל זה קיים לגמרי וזה לגמרי אמיתי.  בכמויות קטנות מאוד זה נכון.

אבל מקלב, כמי שנאמן לאידיאולוגיה שסוברת שאסור להתגרות באומות, לא מסוגל לדרוש שיזמו פעולות למגר את האויב.

לא כמו בישראל אבל עדיין יש

אגיב עניינית.

אורי מקלב נקרא על שם דודו שנהרג באצ"ל במלחמה לחירות המדינה במלחמת העצמאות. אב סבו היה מרדכי מקלב, הוא היה ממנהיגי ומפתחי פתח תקוה בראשיתה. אחיו של מרדכי, אריה ואשתו ושלושת ילדיו נרצחו במאורעות תרפ"ט. אחד מהילדים שניצלו היה הרמטכ"ל השלישי מרדכי מקלף. זאת אומרת בן-דוד של סבו של אורי.

אז אורי מקלב משפחתו נטועים עמוק בציונות. לגבי דעותיו האישיות, לא דברתי איתו רק ראיתי אותו כמה פעמים, אבל אני יודע שהוא מסור מאוד לעם ישראל.

לגבי עצם הענין של השרשור בוודאי שבמציאות נורמלית הענין הוא מגוחך, מכיוון שבמדינה נורמלית צריך ללכת בחופשי ולשעבד לגמרי את האויבים ולא לתת להם בכלל לצאת מהכפר שלהם, ואם הם כבר יוצאים שירגישו משוקשקים מפחד לעשות משהו קטן נגדנו.

אבל מכיוון שאנחנו חיים במציאות של ממשלה, כנסת, משטרה וצבא שכל תפיסת הביטחון והמלחמה נגד האויב ובכלל ההגדרה של מי הוא האויב מעוותים לגמרי, אז הפיתרון הכי מציאותי זה נשיאת נשק לכל בן-אדם גם לחרדים. אם המדינה לא מגינה עלינו, לפחות ניתן לנו הרשות להגן על עצמינו.

אין עניין לתת נשק לאנשים שלא מוכנים להשקיע זמן להציל אחרים.

אולי אולי הם לא ימנעו גיוס.

אבל לקדם? נשמע לי נוגד את כל האידיאליגיה שלהם

בבג"ץ ל"דת"- שום רצון להבין שיש באמת בעיה, לדבר, להתפשר. ככה מנהיגי הציבור החרדי כלפי הגיוס לצבא.

בשני המקרים השינוי יכול לבוא רק מלמטה, מהציבור עצמו, שאולי מה שקרה יגרום לו להתפכח.

רק גדוד אחד בצפון.

השאר ביוש או בעזה.

לא בקטע רע, אבל אני לא מבין איך צהל מרשה להלחם עם ציצית שיכולה לצאת.

גם רואים את זה בלילה, וגם זה יכול להתפס במלא דברים.

ואפשר לפתור את זה בקלות עם איזה שפצור, כמו למשל לעשות לולאות בתוך המכנס מבפנים ולשים את הציציות בפנים.

לעשות כזה שפצור שיחזיק מעמד זה גג 20 דקות. ואפשר גם בכמה דקות ספורות לעשות שפצור זמני במקרה הצורך.

אבל כאחד שהיה בצבא ובמבצעים שונים, אין לגבי זה שום הנחיה בכלל משום סוג.

התמונה מתוך סרטון (שהתמונות בו התחלפו כל שניה), והמילים זה רק חלק ממשפט שלם.

אבל ברגע שאתה משתמש אתה רוצה למלא מלאי.

כמו שאם יש לך חלב במקרר ואתה שותה אותו. אתה תדאג לקנות חדש

קר. כואב. ........ ותימרות עשן.

~

הגשם? היה הצלה בשבילי. ו*הייתה* לי מטריה, לא השתמשתי בה כי רציתי להירטב,

לא רציתי שיבחינו בעיניים הדומעות שלי, או בחולצה הרטובה מהקיא של עצמי.

ואני לא מרחמת על עצמי. או שואלת למה זה קרה, למה זה קורה, דווקא לי.

אני מתרכזת באוויר... צריכה את החמצן הזה, עכשיו, בשביל הגוף, בשביל הראש, בשביל הנשמה.

אף אחד לא מכיר אותי כאן. ואף אחד לא יעזור לי.

אני אפילו לא מבינה את השפה, ואני מרגישה כמו חתולת רחוב נטושה.

פתאום חשבתי על הסבל של עצמי, ועל הסבל של כל חתולות הרחוב הנטושות בעולם...

בשביל מה זה? למי זה טוב? החמצן הזה שאמרתי שאני צריכה? אולי אני סתם הופכת אותו לפחמן דו חמצני?

אולי אין סיבה ואין משמעות לכל זה?...

לא ייאמן איך למרות הכאב, למרות הקור, נפלט לי גיחוך ספונטני מהמחשבה שאני מעסיקה את עצמי בשאלות פילוסופיות

כאן, באמצע הרחוב, באמצע הלילה,

כאילו מישהו שומע, כאילו משהו ישתנה ולמישהו תהיינה אי פעם תשובות טובות בשבילי.

"מפתח! מפתח! מפתח!" התנשפתי. נזכרתי.

השארתי את התיק עם צרור המפתחות החדש לדירה החדשה שלי ברכב.

חזרתי לאחוריי, והחשתי את צעדיי.

אני לא נשברת. אני מחזיקה אותו בתוכי. הכל יסתדר מושלם ומקסים, הבחילות לא מטרידות אותי.

בכל זאת אלך לרופא מחר, שירים גבה על בחורה דתייה ורווקה בהריון.

הקהילה לא תפלוט אותי החוצה, אחרי שתרמתי לה כל כך הרבה.

(נכון?).

"מטומטמת." אני אומרת לעצמי בקול ונשענת בזחילה אל המושב האחורי, להוציא את התיק,

"היא *כבר* פלטה אותך".

הקור של האנשים כלפיי, הסכינים הקטנות שמסובבים לך לתוך הגב,

לא מתחרים בכלל בקור ובכאב הפיזיים.

מה שחתולות רחוב מסכנות אפילו לא יודעות שהן לא חוות, ולא יחוו...

הפסקתי לרחם עליהן,

"דאם איט. עדיף כבר לרחם על עצמי".

רק כתבתי גקט

ישאר לך הריח של הבושם

והוא ממש מחמם

למה לא ענית בפרטי? השקעתי בהתנצלות זה ממש מעליב

ויכול להגיד לך שאני מבסוט עד הגג.

פותח את היום עם נרגילה וכשאני מוסיף את המים אני נזכר בים של הכמעט טביעה...

האמת שיש לי הרבה מה לומר על כל העניין של שבתאי צבי.

תגיד זה אמיתי שהוא נפטר בכיפור?.. כי לי זה מעלה אסוציאציות מסוימות

למה שהוא יפטר דווקא בכיפור? כשכל העניין של המשיח זה לכפר על הדור..

אני מוצא עוד הקשרים ורמזים בסיפור שלו..

ישעיה ד' ב' וכדומה..

לעומק בכתבי ר' מנחם מנדל משקלוב שעלה לירושלים וגאל את החורבה. הכתבים שלו מאוד מאוד מסובכים.

אבל ממה שקראתי על הכתבים, הוא כותב ששבתי צבי היה לו תפקיד בגאולה.

זה בלי להתייחס לרבי יהודה חסיד עצמו שייסד את החורבה, שהוא או לפחות אנשים וודאי בחברתו האמינו שהם המשך של אותו רוח גאולית של שבתי צבי.

זה רוח שמתעורר בזמנים מיוחדים בדורות כמו בר-כוכבא, גם אם זה נכשל במציאות, זה יוצר הדים רוחניים גאוליים לדורות הבאים.

ייסוד וגאולת החורבה היה פתח להרחבת היישוב הישן שהוביל לציונות ולמדינת ישראל.

אתה בעצם מאמין שיתכן שהוא היה המשיח רק שהוא לא הצליח? בבחינת נפל?

בר נפלי..

כך המורה הבין את דעת שמואל בגמרא ש"אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכויות בלבד".

מסקנת המורה בגימנסיה - סלק שיעבוד מלכויות והמשיח כאן.

(כך מופיע בספר יאיר של משה שמיר, לא זוכר איפה)

שם לב שאני אמור היום לעסוק במחקר באחד שטען שהוא משיח במאה השמינית.

הכל מתקשר הרוחניות למעשה.

קרה לי לאחרונה גם המון פעמים. בעצם פעמיים.

למרות שבעניין הזה נראה לי שאני פשוט מאוד חכם ולכן צופה את מה שהולך לקרות.

אף על פי שמה שקרה הוא יוצא דופן מאוד.

למשל האינטרנט שלי היה דפוק מיום חמישי בבוקר, ויצא שהתקשרתי לבזק רק ביום שני, 

ועל הדרך אני אומר לעצמי בטח הטכנאי שיענה לי ישאל למה לא סידרתי את זה לפני כן ואם זה לא חשוב לי.. וכבר הכנתי תשובה מוכנה מראש.

ואשכרה זו השאלה שהיא שאלה אחת לאחת. ותכלס זו שאלה חטטנית שלא רלוונטית כלל לעזרה שאני אמור לקבל כך שזה נדיר.

טוב חפרתי סתם פה עכשיו.

והיה מקרה שמישהו שאל אותי לפני יומיים משהו ברחוב אחרי שכל היום אני חושב שישאלו אותי ולכן הכנתי תשובה מראש. 

וזה תכלס קרה רק לפני כמה שנים .. אז זה יוצא דופן ונדיר. זה כבר נראלי סוג של נבואה. קצת שונה.. 

עד כאן החפירה להיום. (אמשיך לחפור מחר בע"ה)

כשמסתכלים בפרספקטיבה רחבה היסטורית, אי אפשר לשלול את עצם הצפייה החזקה לגאולה של עם ישראל שזה כח רוחני חזק מאוד, וזה יצר גלים במשך הדורות. יש חוקרים שטוענים עד הציונות.

ברור ששינוי הלכה ועבירות לשמה זה מסוכן מאוד, אבל הנקודה של צפייה לגאולה גם אם היא לכאורה נכשלת במציאות, היא יוצרת הדים רוחניים חזקים לדורות הבאים.

לגבי רבי נתן הוא היה אחד מגדולי המקובלים בזמנו, והרבה מהתורות שלו והמסורות שלו המשיכו, לא רק ספר הבריאה שעכשיו פרסמו. אם הוא כתב את חמדת הימים, וגם ברור שמסורות שלו הגיעו לרמח"ל.

הוא היה נגד שינוי הלכה, רק היתה לו צפייה חזקה לגאולה, כמו שרבי עקיבא היה לו עם בר-כוכבא.

רוצה גזוז?

גזוז מישהו?..

אבל ראוי לציין את ט"ז בכסליו, גם בהקשר של החלטת האו"ם החשובה...

ושם אלוהים אחרים לא תזכירו

ההצבעה נעשתה אחרי שקיעה, ולכן כ"ט בנובמבר מצויין בי"ז כסלו.

החל משנת 2014 מציינים בישראל בתאריך הזה את "יום ההוקרה לפצועי מערכות ישראל" - שנקבע כך בגלל ההצבעה באו"ם.
 

לפי האתר הזה, ההצבעה היתה ב-17:35, ולפי לוח השנה שמוצג באתר ישיבה, בשנת תש"ח מוצאי שבת וישלח היה ב-17:14 בניו יורק.

מעבר לזה, צריך לסדר את הלוח על ימי השבוע שלא יצא אד"ו ראש, כלומר ראש השנה לא יצא בימים ראשון, רביעי או שישי ובשביל זה צריך שפסח לא יצא על בד"ו. את זה מסדרים עם 'המשחק' בחשוון-כסליו. זה לא תלוי במחזור של התשע עשרה.

בטור בהלכות ראש חודש, מודפסות טבלאות שמראות את כל הסדרים והיחסים בינהם. צריך קודם למצוא בטבלא, באיזה מחזור ירח (כלומר 19 שנה) אנחנו ואז בתוך הטבלה השניה את סידור השנים במחזור הזה.

(אולי היה יותר מתאים להזכיר את זה בשרשור הפרובוקטיבי הקודם...)

נתן העזתי היה נביאו השקר..

בהבנת הקבלה.

כנראה חמדת הימים מכיל הרבה רעיונות שלו, גם אם טוענים החוקרים שכנראה שהוא לא חתם אותו. הגר"א והחיד"א מצטטים את חמדת הימים ועוד הרבה גדולים.

היעב"ץ היה בין הגדולים היחידים הרציניים שהתנגד. אבל הוא עבר את הגבול בחששו לשבתאות.

אה גם אם אתה רוצה לסמוך על איזה סיפור מספר לא מוסמך בשם רב שלא הגיע לקרסוליים של הגר"א והחיד"א בהלכה, זה נראה שגוי.

זה עצוב שבמקום להקשיב מה ה' רוצה, קובעים לו מה הוא רוצה.

צפון ודרום בישראל - צפון ת״א לעומת דרום ת״א.

ברמה הגיאוגרפית/ סוציולוגית- בישראל, התבנית הבינארית צפון/דרום מתקיימת הן במישור הגיאוגרפי והן במישור הסמלי הצרוף. במישור הגיאוגרפי אפשר להצביע על פערים כלכליים, פוליטיים ותרבותיים בין דרום הארץ לבין "הצפון" היחסי שלה, שהוא למעשה המרכז ("מגדרה ועד חדרה"). הדרום הישראלי מזוהה עם שוליות מסוימת. הוא מורכב, רובו ככולו, מאוכלוסיות חלשות, שאת מוצרי האיכות שלהן הן מייצאות למרכז, המזוהה לעתים עם תל אביב. הדרום מצוי בעמדה של חולשה מובנית, משום שמנקודת מבטו של המבקר הצפוני הוא אינו מהווה מקום אטרקטיבי, בעל ייחוד או מובחנות אסתטית, שעשוי למשוך את התייר המקומי לבקר בו. "המבקר הצפוני" המגיע לדרום נתקל באוסף של עיירות לוויין – שדרות, נתיבות, אופקים, ירוחם, דימונה – הבנויות סביב עיר נפה מרכזית, באר-שבע, המספקת להן שירותים. לפני המבקר נפרש נוף משועתק של עיירות מאובקות, הדומות זו לזו בקווי המתאר שלהן. נוף זה אינו בר-הבחנה ואף אינו בר-זיכרון, ולכן אינו יוצר חוויה של מקומיות אמיתית (גרינפילד-גילת, 2007: 236-231).

המתח בין צפון לדרום אינו מתקיים רק ברמה הארצית. הוא אף זולג אל תוך ערי המרכז עצמן: ה"צפוניוּת" וה"דרומיוּת" הופכות לעניין פנים-עירוני. תופעה זו בולטת למשל בתל אביב, שבה ניכר הניגוד בין צפון תל אביב ("הצפון הישן" ושכונות עבר הירקון) לבין דרומה (יד אליהו, שכונת התקווה, שכונת שפירא, שכונת נווה עופר ועוד). ההבדלים החברתיים והכלכליים בין הצפון לדרום יוצרים פערים באיכות החיים, ברמת הדיור ובטיפוח הסביבתי.

המטאפורה צפון/דרום חורגת מתחומי העיר ומוּחלת על מציאות סמלית, העשויה להיווצר גם במקומות אחרים. כל עיר מצוידת בצפוניות ובדרומיות משל עצמה: לעולם נתקל ב"הצפון החדש של ראשון לציון" או ב"הצפון של באר שבע". בשלב זה, הצפוניות הופכת מעובדה גיאוגרפית להצהרה חברתית. היא מסמנת את הפנטזיה הצפונית של אלה שיש להם, מול האחרים שאין להם ואיתרע מזלם לגור בדרום. הפערים הסמליים נובעים מריבוד חברתי: הדרום מאוכלס באוכלוסיות חלשות – מזרחים, עולים, מהגרי עבודה וערבים – ואילו הצפון מאוכלס בדרך כלל באוכלוסיות חזקות יותר. בעקבות זאת, הניגוד צפון/דרום הוא ניגוד משמעותי, המייצר ציפיות מוקדמות ותקשורת טעונה.

הנופים הדרומיים והצפוניים – נופים של ממש ונופי הנפש – מחלחלים לחייהם של אלה המצויים משני צדי המבט הבינארי. קל לזהות את תחושתו של האיש מן הדרום: עלבון, הסתגרות, אי-אמון במערכת – האין זו תחושתו של אדם הנאלץ לגור בשכונת נווה עופר (תל כביר) שבדרום תל אביב? מה צריך תושב המקום להרגיש כאשר הוא יודע כי ביתו ממוקם בין בית המעצר אבו כביר לבין המכון לרפואה משפטית הנמצא בסמוך (הרצוג, 2007)?

הניגוד צפון/דרום מופיע במהלך ההיסטוריה של עמים ושל ארצות. דוגמאות היסטוריות מפורסמות הן מדינות הדרום ומדינות הצפון בארצות הברית: הדרום הוא אזור כפרי ושמרני יותר, ואילו הצפון מצטיין בתיעוש ובאופי ליברלי. ניגוד זה היה אחת הסיבות לפרוץ מלחמת האזרחים בארצות הברית. ניגוד דומה נמצא באיטליה: הצפון (מילנו) נושא אופי מתועש ומתוחכם, ואילו הדרום (נפולי, סיציליה) הוא בדרך כלל, שמרני, כפרי ועני יותר. לעתים קרובות מופיע הצירוף צפון/דרום במשמעות קרובה לצירוף מרכז/פריפריה או לצירוף שוליים/מרכז. הצפון הוא כעת מסמן כללי של כוח ואילו הדרום הוא מסמן של חולשה; הצפון מציין את המרכז שבו פועלים יצרנים של נורמות וקודים תרבותיים, ואילו הדרום מסמן את הצרכנים המוחלשים, המוכפפים והסבילים של קודים אלה.

צפון/דרום - האנציקלופדיה של הרעיונות

״מה־שהיה הוא שיהיה ומה־שנעשה הוא שיעשה ואין כל־חדש תחת השמש״

(קהלת פרק א פסוק ט)

מספיק לבדוק נתוני הבחירות, ורוב אנשי הצפון והדרום ימניים.

בגוש דן בעיקר אלו שלא.

וגם בדרום יש כמה שמאל, רוב ישובי העוטף עזה היו כאלו למשל..

סתם ציטטתי פסוק אקראי...

אגב, זה צפון תל אביב. לא הצפון של ישראל...

העניין הוא ההמשך של הפסוק הזה.. תראי שם בפנים...

טוב שלא אמרת על מקל שקד... מה אגיד...

אושר ועושר ה' ימלא משאלות לבך לטובה!

ביהדות זה לא היה מקובל אבל הבן איש חי אומר שטוב לציין ולהודות ל-ה'.

לק"י

לא נפגעתי או משהו.

סתם פחות קשור בעיני....

תגיד מזל טוב וזהו מה אתה מתפלפל כאן

לא צריך לקשר כל דבר למקורות בתורה, זה בסדר...

אתה תעלה בסערה השמיימה עוד שניה

המסקנה בצחוק.

כל אחד מתעורר בקרבו תגובה אחרת לדברים.

יש את הדברים הנאמרים ויש איך שכל אחד שומע, מפנים, חווה ומגיב.

על כל פנים, זה בכלל בכלל לא היה בכיוון לפגוע, אלא סתם משהו שרץ בראש שלי בלי קשר ישיר לדברים שנכתבו.

בזיכים

בזיך אחד

ותשעה בזיכים (כולל שמש)

בזיכים, לא?

בפרשת הנשיאים שקוראים בתורה בחנוכה,

כף אחת אונקלוס מתרגם בזיכא חדר

רק אומר.

זה כנראה שונה טיפה מהמשמעות שאתם אומרים 

כי בקבוצה אחת שאני משתתפת בה אמרתי בזיכים.

ואף אחת שם לא שמעה על המילה הזאת... התלהבו שיש לכך שם מיוחד😅

אז רציתי לדעת אם אני מוזרה בכך, או שיש עוד כמוני

אז תנו כיף, שמחתי להכיר אתכן!😁

דוגמא לבזיכים, בתמונה:

(נכון שזה לא נראה כמו כוסית?)

מקור:

חנוכיה בעלת תשעה בזיכים ! - פורום אוצר החכמה

ועוד דוגמא:

https://www.imj.org.il/he/collections/360513-0

ובזיכים

בינתיים..

תודה רבה ל @פשוט אני.. על ההערה שזה יכול להפריע פה, ולכן אני מעביר. סליחה אם הפרעתי למישהו, ועכשיו זה יהיה בפורום בית מדרש בשרשור מתעדכן.

אתה הורס לי משהו. אל תפסיק. 😁

תמשיך עוד איזה.. שבועיים ככה. 

א. זרמים משיחיים וציפייה עמוקה לגאולה, אין תקוה שהולכת לאיבוד בחושך אפילה.

ב. עולות הערגות ממעמקי הלב, רצון לשנת גאולים לעם דואב.

ג. לקרוא לשבוים דרור פקח רוח, לתת לנמהרי לב עוצמה וכח.

ד. הגאולה הפרטית מובילה לכללית, חירות עולמים עד לבלי תכלית.

ה. ה' אל תבזה כבולים באסורים, תן להם כפלי כפליים בניחומים.

ו. היצר סוגר במסגר התאוות מצמצמות, ה' תעזור לנו לפרוץ גבולות שוממות.

ז. יפחד הלב מיראתך המרומם ויתרחב, תחפוץ שוב בעמך אשר בחרת ואוהב.

ח. העם ההולכים בחושך ואפילה יראו אור זוהר, אור אש המזבח והנרות מפיצים נוגה למכביר.

ט. נחגוג חנוכת המזבח בשמחה וששון, תביט שוב בעם הסגולה נשיר ונרון.

י. תביא לעמך רווח והצלחה במלחמה כימים ההם, תשעשע אותנו על ברכיים כאב וכאם.

תמיד היינו ותמיד נהיה כבשה בין 70 זאבים

ויש לנו את הקב"ה.

לא לפחד

יהיה טוב בעזרת ה'.

כל התרחישים האלה רק מחלישים את העם, וחבל.

עם ישראל שרד כבר לא מעט דברים קשים, ובעזרת ה' וישועתו ישרוד גם את המלחמה הזו, ויצא ממנה אף מחוזק יותר...

ככה הגענו לאסון מירון, ככה הגענו למיליוני יהודים שלא בורחים מאירופה בזמן.

''יהיה בסדר'' מת.

יהודים צריכים לדאוג לעצמם, כי אם הם לא יעשו את זה - בתי הקברות יתמלאו באנשים טובים שהעדיפו לא למצוא פתרונות אלא לסמוך על הנס.

ולכן נותר לי רק לסמוך על הקב"ה.

לאלה שה' הפקיד בידיהם את הכוח והיכולת להגן על העם - אין זכות לשבת בחיבוק ידיים ולסמוך על תרבות ה"סמוך".

העצה שלי נועדה לפשוט העם כמוני וכמו רוב יושבי הפורום כאן...

או משהו בסגנון הזה...

אני סומכת על הקב"ה שייתן להם את השכל לעבוד כמו שצריך...

וסומכת על הקב"ה שיעשה לנו ניסים מעבר למה שנראה שהאנשים מסוגלים. הייתה כבר מלחמת ששת הימים פעם אחת, למשל. היא כבר לא תהיה שוב (כי כבר עברו הרבה הרבה יותר משישה ימים), אבל בהחלט יכול לקרות פה נס כדוגמתה.

אין אנשים חכמים שיושבים בעמדת מפתח

יושבים שם אנשים שמחליטים החלטות גרועות על ימין ועל שמאל

אי אפשר לסמוך על אנשים שלא סומכים עליהם..

לא נותר לנו אלא לסמוך על הקב"ה שגם את הטפשות והרשעות שלהם יכוון לטובה

היא פשוט זוכרת מי שם פה לאדן ומי נותן מוח (וסיעתא דשמיא) באנשי הקבינט. זהו..

זה היה די ברור...

אלה שני אירועים שלמרות הסבירות שהם יתרחשו, אנשים מסוימים התעלמו מכך דווקא מתוך אמונה ב-ה' ואמונה שהוא לא ייתן לכזה אירוע להתרחש.

בוודאי שגם עם החמאס חטפנו מכה מאוד מאוד כואבת, וגם שם התעלמו מהסכנה, אבל אני לא מכיר שההתעלמות שם הגיעה מתוך אמונה בניסים.

אני לא אומר שדווקא מקבלי ההחלטות בדרגים הגבוהים (לפני השואה ולפני אסון מירון) האמינו בניסים ולכן לא פעלו, אלא אני מדבר על אנשים פרטיים שאולי לא היו יכולים למנוע את האירועים אבל לפחות היו יכולים להציל את עצמם.

העובדה שעם ישראל לא רק חי וקיים, אלא גם הצליח לחזור לארצו ולשלוט בה והארץ שהשתוממה בחורבן העם, חזרה ונענתה לו כדברי הנביאים - היא הוכחה מוחלטת לקיום הנבואות.

נכון שמי שלא רוצה לראות, לא יראה את ההשגחה, גם כשהיא מתחת לאף, בדיוק כמו שכל ה'אנשים חכמים שיושבים בתפקידי מפתח' - לא ראו את החמאס מתאמן להם מתחת לאף.

זה לא אומר שלא צריך להתאמץ לשמור על עם ישראל בדרך הטבע, ע"י אנשים מקצועיים, בדיוק כמו שכל יהודי מאמין, מאמין באמונה שלמה שהקב"ה זן את העולם כולו בטובו ועדיין צריך ללכת למכולת לקנות את האוכל הזה ולבשל אותו.

זה גם לא אומר שלא יהיו נפגעים בדרך - בוודאי שיהיו.

כמובן, זה לא מוריד כהוא זה מהאחריות של מי שכשהדיווחים זרמו במשך חודשים, 'המשיך לישון' מעשית ומטאפורית. אבל אחרי כזה נזק, עם למעלה מאלף הרוגים, מאתיים ארבעים שבויים, עשרות יישובים שכבר כמעט חודשיים נטושים וכו' - שלא נמנע בגלל קונספציה שגויה של ה'אנשים חכמים היושבים בתפקידי מפתח', להגיד שבזכותם אנחנו יכולים להיות רגועים, זה מביך.

ובכל מקרה, איזה כיף להכניס לי מילים לפה, ואז להאשים אותי שאני לא לומד...

יכול לישון רגוע?

איפה אמרתי שלא צריך השגחה ועזרה מלמעלה?

אוף, זה פשוט מתיש.

כמעט בכל שרשור מכניסים לי מילים לפה.

בסך הכל אמרתי דבר מאוד פשוט:

כשיש שאלה כמו ''איך נדאג לכך שבמלחמה לא יהיו מאות אלפי הרוגים'' או אפילו ''איך נדאג לכך שיהיו פחות הרוגים בתאונות דרכים'', לסמוך על אלוקים זה נפלא אבל זו לא תוכנית פעולה. צריך אמצעים גשמיים, ומי שפשוט יגיד ''יהיה טוב בעז''ה'' יוביל לאסון (אם הוא בדרגה של קבלת החלטות חשובות).

ומה שכתבתי כאן:

אם כך, לענ''ד התשובה שלך הייתה צריכה להיות: - צעירים מעל עשרים

היה בהתייחס לתשובה שלה, שבה היא כתבה שהיא לא יכולה לעשות כלום כי היא לא בקבינט, ולכן היא אומרת שהדבר היחיד שהיא יכולה לעשות זה לסמוך על ה'. אז אמרתי שאם כך, היא הייתה צריכה לכתוב כבר בתשובתה הראשונה בנוסף ל''אני סומכת על ה' '', שתוכנית הפעולה שלה כוללת גם לסמוך על האנשים האלה. כלומר שיש גם משהו גשמי בפתרון שהיא מציעה, וזה לא שהיא חושבת שאפשר רק על ידי תפילות למנוע אסון.

אגב, יש גם תשובות אחרות שלא נסמכות על הקבינט. עם פרוץ המלחמה, מאות אזרחים מתנדבים בניצוחו של אביעד פרידמן הגיעו לצפון והשמישו מקלטים ישנים. צבעו, ניקו, העיפו פסולת וכו'. הנה, יש מה לעשות מלבד להתפלל ומלבד לסמוך על הממשלה. אפשר להיות אקטיביים. אז הוא לא סמך על הקבינט שיחליט לעשות את מה שצריך, לכן הוא הלך ועשה זאת בעצמו. אשריו.

מה לא כתבתי?

לא כתבתי שלא נדרשת השגחה.

לא כתבתי שאלה שהיום מקבלים החלטות הם אנשים חכמים/טובים/צדיקים/מתוקים.

אם כבר אז להפך.

כתבתי שצריך שיהיו תוכניות מעשיות כדי שלא יהיו אסונות. זה כמובן ההפך הגמור ממה שקרה עכשיו בעזה.

ואז אתה מאשים אותי כאילו אמרתי שאני סומך עליהם...

אבל אני בהחלט חושב, ששורש הבעיה, הרבה לפני שלא התייחסו לדיווח של תצפיתנית א', או של סמבצית ב' - הוא שאנשי המקצוע יוצאים מנקודת מוצא שאנחנו עם ככל העמים ואויבינו הם עם ככל העמים ובעיות ו'איומים' אפשר לפתור בעזרת כמה פטנטים טכנולוגיים.

אם נקודת המוצא הערכית שלהם, היתה שתפקידם לצאת "לעזרת ד' בגיבורים" (כן, המקור לביטוי 'עזרת ד', הוא בביקורת של דבורה על השבטים שלא יצאו להלחם) - הם היו מוכנים אלי קרב ולא שוגים בדמיונות כביכול הבעיה שלנו היא ההתחממות הגלובלית...

כי גם אם יש לך עשרות אלפי טילים, קשה מאוד לירות את כולם בבת אחת, ויש מחיר עצום שאתה עלול לשלם כי גם לישראל יש יכולות לא קטנות בכלל להשמיד בחזרה.

 

בפועל. צה"ל ינסה למזער פגיעה.

האם יצליח?

לא בטוח שב100% 

מי שהיה אחראי להכי הרבה הרס ושפיכות דמים אלה גברים. גברים יצרו מלחמות. גברים אנסו, בזזו, שדדו ורצחו. גם בתנך 99% ממעשי הזוועה נעשו על ידי גברים.

מי קבע שההרס של היום חמור יותר מההרס של פעם?

דבר שני, הפרוגרסיביות אכן מטורללת. אבל מה גורם לך לחשוב שהם הגורם המייצג את הציבור? הפרוגרסיבים בארה"ב הם למשל פחותים מהשמרנים והשמרניות. ואפילו אם תיקח את השמרנים בארה"ב, לא כולם תומכים בישראל למשל והם בכלל לא פרוגרסיבים.

דבר שלישי, כל מה שאתה קובע כעבודה נשית/גברית זאת הבניה חברתית נטו ואין כאן שום דבר "טבעי" או "לא טבעי". זה נטו למה שאתה מתרגל אליו במשך אלפי שנים.

בעיקר דברתי על אלו שכביכול יש להם כוונות טובות ואידיאולוגיה לבנות את העולם ולשכללו.

ועם "כוונות טובות" לבנות את העולם.

מסעות הצלב גילמו בתוכן רצון לשכלל את העולם.

השואה גילמה בתוכה את הרצון לשכלל את העולם.

ובלי קשר, ההרס של פעם היה מנת יומם של כל האנשים בעולם. גם "הנורמטיביים" שבהם.

עיין ערך:

איגניקה

רק שהם לקחו את זה כמה צעדים יותר מדי ועברו את הגבול (והרבה יותר מזה)

ככה. זה מבהיל ומפחיד מאוד.

לדכא ולהשמיד חלשים, זה רצון שנובע מתוך רשעות ואגואיזם.

גם אם כביכול הרצון לאנושות יותר משוכללת, אבל זה רצון אגואיסטי שבו אני והקבוצה שלי חיה במציאות כביכול משוכללת, וקבוצות אחרות מושמדות.

לראות בזה כוונה טובה לשפר את העולם, זה מבחיל.

זה כמו שיקום קבוצה היום ויחליט שAI ישפרו את העולם בכללותו ולכן צריך להשמיד את כל האנושות, חוץ מכמה מתכנתים שיקימו את העולם מחדש עם רובוטים.

זה מזעזע שיהודי יחשוב שזה שיפור העולם.

אולי כל המלחמה הזאת, גם שוחקת את ערכי המוסר שלנו. מפחיד מאוד מאוד.

כמו שחמאס בטוח שהוא משפר את העולם בכך שהוא מחסל יהודים 

נראה לי עדיף שיישארו בבית, ונביא רק נשים.

אבל פטור בלא כלום אי אפשר...

"כל מיני אג'נדות פרוגרסיביות הרסניות נעשו דווקא על ידי נשים." - נכון, וגם כל מיני נעשו דווקא על ידי גברים. למה דווקא את הנשים אתה בוחר לציין?

"רק תסתכלו לאירופה המערבית, כמה נשים במקומות מאוד בכירים וכמה שמאלנית ופרוגרסיבית מטורללת היא נהייתה, ואפילו הורסת את עצמה פנימה על ידי אפשרות למהגרים להשתולל." - בלבול בין מתאם לבין נסיבתיות. 

למשל: ככל שהיו במדינת ישראל יותר סניפים של מקדונדלס, כך אחוז הגירושים עולה.

עובדתית זה נכון, כי אלה שני נתונים שעולים בהתמדה. אבל אי אפשר להסיק מכאן שיש איזה שהוא קשר ביניהם. כלומר גם אם יש נשים במקומות בכירים בפוליטיקה ויש תזוזה שמאלה בפוליטיקה, אין בכך כדי להוכיח שיש קשר בין הדברים.

"אפילו בארץ רוב הנשים בוחרות שמאל ובעד פרוגרסיביות מטורללת." - יש לך מקור לכך שאחוז הימניים והשמאלנים משתנה בין גברים לנשים?

"מה שקרה שהרבה גברים סימפים הולכים אחרי אג'נדות שלהן." - כלומר הנשים עשו להם היפנוזה? איך אתה מסיק שאלה הגברים ששוכנעו על ידי הנשים ולא ההפך למשל?

"הצבא שלנו במילא הוא חלש ולא יכול להכריע ארגון טרור קטן, כשיש לנו נשק פי אלף יותר טוב מהם." - חוסר הבנה משווע. הצבא האמריקאי העצום נכשל בלנצח את הטאליבן, צבא סעודיה (אחת המדינות העשירות בעולם) כבר שנים רבות לא מצליח לנצח את החות'ים, שלא לדבר על הצבא הרוסי העצום והחזק שלא יכול להתמודד עם הצ'צ'נים ואפילו באוקראינה מדשדש כבר זמן רב.

הרבה יותר קל לנצח מדינה מאשר ארגון טרור, פשוט כי ארגון טרור מראש לא מחזיק בשטח מסוים (להבדיל ממדינה) ובדרך כלל הוא נלחם עד טיפת הדם האחרונה, גם כאשר כבר אין הנהגה אלא רק פעילים עם נשק. זאת בשונה ממדינה, שברגע שהיא מבינה שהיא עלולה לאבד שטח או להיכבש היא תעדיף להיכנע ולהפסיק את המלחמה לאלתר. 

לצורך העניין, צבא סוריה לא יתקוף אותנו כי יש לו המון מה להפסיד, לעומת מחבלי חמאס שמבחינתם לא אכפת להם למות ולא אכפת להם משטח כי הם פשוט רוצים להרוג כמה שיותר יהודים.

בשטח מסויים סותרת את המשפט הבא על ארגון טרור שלא מחזיק בשטח מסויים.

ניגש לאמת, חמאס מצד אחד ארגון טרור מצד שני היא כן רוצה להחזיק בשטח מסויים עזה וגם רוצה לשלוט בגדה והארץ כולה.

רואים מלחמות בהיסטוריה, שהעיקר זה המנטליות של הנלחם. האם הוא רוצה לכבוש את השטח המסויים. אם כן הוא צריך להכניע לגמרי את האוייב בשטח הנכבש, ובד"כ להכניס אוכלוסייה מהצד שלו לשטח, ולמעט או לגרש לגמרי את האוכלוסייה המקומית.

אם ישראל הייתה באה עם מנטליות כזאת של דיכוי גמור גם של האוכלוסייה, כבישה וגירוש, אז היא הייתה יכולה בכמה ימים לגמור עם חמאס.

ניגש לדוגמאות: ארה"ב לא רצתה לשלוט באפגניסטן ולכבשה, סעודיה לא רוצה לכבוש את תימן, רוסיה נלחמת לא רק נגד אוקראינה אלא נגד המערב כולו שמספקים לה תחמושת. לגבי הצ'צנים די יש הסכמה כעת בין רוסיה לצ'צניה.

הם לא חשבו שהם יוכלו במלחמה הזאת להרחיב את רצועת עזה ולכבוש אזורים בארץ ישראל. הם רצו לגרום לכמה שיותר הרג והרס.

לכן לא מפחיד אותם הקרב על השטח, להבדיל ממדינה ריבונית.

במלחמת העולם השנייה ארצות הברית ורוסיה כבשו את גרמניה ולא חשבו לכבוש את שטחה, יש כל מיני סוגים של מלחמות וכל מיני סוגים של נצחונות.

אבל גם שם, גרמניה נכנעה אחרי שהצבא האדום נכנס לברלין. חמאס לא תיכנע אחרי שחיילי צה"ל יכבשו את עיר בירתם. המנטליות של ארגון טרור שונה מאוד ממנטליות של מדינה, ארגון טרור הוא יותר רעיון מאשר גוף. כל עוד יש אדם אחד עם סכין שדוגל ברעיון הזה, הוא יוכל להוביל להרוגים מהצד שלנו. 

סתם לדוג', אתה יודע כמה לחץ יש על אחיות בבית חולים?

גם אם אתה צודק שלנשים לא מתאים להיות מנהיגות, כן מאוד מתאים להן להיות תצפתניות או לשרת במודיעין. דווקא לגברים היה הרבה יותר קשה לשבת מול מצלמות במשך שעות על גבי שעות.

אז הוא נכנס למוד קרבי ואגרסיבי. אשה שנלחצת היא מנסה לרכך את המצב ומשתמשת בnurture.

זה בדיוק ההבדל בין הצבא לאחיות.

תצפיתנית לא צריכה להיות אגרסיבית כדי לדווח שהיא רואה מחבלים במצלמות.

ובטח שחיילת במודיעין שחוקרת מידע על חמאס לא צריכה להיות אגרסיבית.

באמת בג'וב רמת הרובאות לא מספיקה כדי לנהל קרב.

היא אמורה כדי לעזור לך להגן על עצמך וזהו.

ואם כבר אני בכלל חושב שתצפיתניות יכולות לשבת בסיסים בלב הארץ.