יש משפט כזה, שהחיים הם רצף של אירועים (או אולי רגעים? בכל מקרה, על הצד יש גרסה כזו, עליה אני טוען).
אני מרגיש שהחיים מלמדים אותי אחרת, שזו לא ההתבוננות הנכונה (וכשאני חושב על זה, מתעוררים בי דברי הגרמ"ש שטוענים שגם התבוננות התורה איננה כך).
אם כל החיים הם אירועים, אנחנו לא חווים אותם כרצף אלא כניהול כל אירוע בפני עצמו – אנחנו מאבדים משהו מאוד חשוב. עכשיו קצת קשה לי להגדיר אותו במילים..
עורר למחשבה אז הלכתי לחפש את המקור, זה האחד שמצאתי: ''החיים הם רצף שיעורים שיש לחיות כדי להבין אותם'' (הלן קלר).
מעניין אם זה משנה את מה שחשבת, כי יש הבדל גדול בין אירוע או רגע בזמן לשיעור.
אני עוד חושבת על מה שהעלית.
בפני עצמו גם במנותק מהרצף: "רבי נתן אומר: אדם נידון בכל שעה, שנאמר לרגעים תבחננו" (ראש השנה טז ע"א). נכון שהירושלמי (הר"ח מביא אותו) מעמיד בדין על האכילה של האדם, אבל נדמה לי שהכוונה כל נטייה אחרי החומר וטהרת הרוחניות, כי לפני משה: "ולרגעים תבחננו זו רגע ועת אכילתו שלא יארע לו שום קילקול בסעודה ויתחזק בריאות גופו". קצת קשה כי משמע שזה בכל רגע.
כדברי הזוהר חדש בראשית כד ע"ב:
"לרגעים תבחננו [איוב ז] וא"ר יצחק אין לך כל רגע ורגע שאין הקב"ה משגיח באדם בכל מה שהוא עושה. ". משמע שזה ממש כל רגע.
יש גם את החשבון הכולל של חיי האדם שהוא יכול לתקן את עברו ולהשפיע על עתידו שלא צריך להאריך בזה
יש מימד כזה, שבעצם העיקר הוא ההתרחשויות. מרווחי הזמן הם לא קריטיים ואפשר לצורך העניין לצמצם אם טיפלת נכון באירוע מסוים. או משהו כזה.
רש"ר חורב על קידוש החודש
אף כי לפי הנראה ״הזמן״ יקצוב רק את המדה החיצונית בעד החיים, בכל זאת הפעולה על החיים בעצמם, עם כל הנעשה בהם והחסרון להמנות בהם, רבת ערך היא, אם ימנו ויספרו האנשים את ״זמניהם״, ואיך יחליטו למנות אותם. — כל עוד תחסר לנו המדה הפנימית לפעולותינו או בלתי נודעת היא לנו, אל נכון, איך להשתמש בה, הלא כמה וכמה דברים יעשו רק על פי המדה החיצונית הזאת, או אולי בלעדה לא נעשה דבר. — ״במועדו״ כזאת וכזאת תעשה, היא אמר — סלה מנותן התורה, והכל שוה, אם במדה החיצונית באדם או בפנימיותו ברצונו האיתן והחזק. — פעולה כזאת תעשה תמיד במועדה פעם אחת, ותשוב ״במועדה״ להעשות עוד הפעם — לו חיינו חיים כאלה, כמו במכונת מורה־שעות חסר אצבע הרומז (ווייזער) ולמנות ימינו לא ידענו, כי אז כל יום מועד וחג, יום אות וזכרון, לא נראו ולא נמצאו אתנו; אז כל יום היה דומה האחד למשנהו. — וכמו חסרו אז להמעשים והפעולות המדה והקצב החיצוני, כן נבצרה מעלת התעודה מהימים המיועדים, שהיא תקדש את חלקי הזמנים, לעלות ולרומם אותם ממעל ליתר ״העתות״ להיות נחשבים ״למועדי זכרון״ מזמן העבר, אשר בשובם בתקופתם יגמלו פרי ברכה בעד העתיד לבוא. — כמו כן לא דבר ריק הוא: איך נמנה ונספור לנו את ימינו — לוא היו שנותינו קצרות או ארוכות יותר מאשר הנן עתה — כי אז באופן הראשון, כמה וכמה דברים נעשו במהירות יתרה ותכופות יחד, ובאופן השני בלאט ובמתינות מאד, רק לעתים רחוקות, או לא נעשה כל דבר. — אמנם כן, אז כל חיינו הפנימיים והחיצוניים, גם המנין והמספר בעצמו, לוא כל זה היה רק דבר חיצוני ומסור להרצון לבד, הלא באופן הראשון התרוצצו בתנועה גדולה ומהירות עד למותר, או באופן השני במתינות ברפיון גדול, בכבדות ובעצלתים. ־־
מכיל את המילה רצף? כי נשמע שאתה נגד התעלמות ממושג הרצף - התעלמות שאינה קיימת במשפט שהבאת. אולי התכוונת למילה "אוסף"? משהו כמו "החיים הם אוסף של רגעים"?
זה באמת נשמע לא נכון כי אנחנו זוכרים, מתעצבים, נבנים ומתקדמים על בסיס העבר.
ב"אוסף" אין תהליכיות. אוסף זה דבר נחמד עבור חופשה, אבל לא עבור חיים שלמים.
אם הצלחתי להבין אותך בכלל ^^`
אולי זה יותר מתאים ל"נבל ברשות התורה", עוד לא החלטתי...
יש להם מעסיק, והוא האחראי הבלעדי על השכר שלהם.
כמו כן אני לא נותן טיפים לרופא, לקופאית, למוסכניק, לרואה החשבון, לחשמלאי... מה שהם אומרים לי שאני צריך לשלם על השירות/מוצר, זה מה שאני משלם.
כמובן שבתור מלצר הכי נחמד זזה לקבל טיפ.
אבל אם נחשוב בהיגיון, לא מספיק שאני משלם על האירוע\מסעדה שגם ככה כיום לא מאוד זולים, אני עוד צריך להוסיף כסף לבחור הנחמד שזו העבודה שלו?
לא בקטע מזלזל ש"העבודה שלו זה לשרת אותי" אלא אשכרה, זו העבודה, לבוא-לקחת-להביא, על מה להוסיף כסף? שהוא גם מחייך? מצידי שלא יחייך חחח
אז כן
בשליחים לא יצא לי להיעזר אז לא בדקתי
זה בפירוש לא המצב הרגיל, בטח לא במקומות גדולים ומסודרים. לפני הרבה שנים זה היה המצב, אבל מאז עברו חוקים שהסדירו את הנושא.
רק אם יכפו עלי, או יגרמו לסיטואציה שבה אעדיף לרחם על האומללים ולתת להם קבצנות טיפים.
רק כי זה עניין של מקובלות, לא שבאמת בא לי לשלם מעבר לעלות הגבוהה גם ככה באופן יחסי
מפרגנת להם
עבודה קשה
אבל זה לא קורה אצלי הרבה מסעדות/ שליחויות של אוכל
כשזה מתאים
למטפלת פרטית הייתי מוסיפה לפני חגים
מעדיפה לקנות בחנות קרובה לבית גם אם זה יותר יקר
כדי לפרנס מקומיים
מפרגנת לנהגי מוניות את הסכום בלי מיקוח (לא קורה הרבה מוניות)
לא כי אני מרגיש אחריות כלכלית עליהם, אלא כי זו עבודה שוחקת, עם בוס מעצבן והרבה לחץ מסביב, וזה שלב בחיים בדר"כ, וזה משמח אותם מאוד, ולא דורש ממני הרבה.
אני גם לא יוצא למסעדות אז זה בעיקר בחתונות.
בחתונות אם דאגו לי במיוחד.
לשליחים לא
בעלי השמחה נותנים בדרך כלל
במסעדות כן (מקומות עם הגשה לשולחן)
אישית חשוב לי שלא יצא סטיגמה על דוסים (או יותר נכון דוסיות) שהם קמצנים.
פיצריות ציפס וכו אז לא.
שליחים לא יצא לי.
למלצרים במסעדה
שליחים- לא יצא לי אף פעם להזמין...
אני עושה את זה כי ככה מקובל
פתית שלגמחפשת אנשים שגדלו עם הורים עם פוסט טראומה/ פוסט טראומה מורכבת.
אם יש כאן בפורום, יעזור לי מאוד מענה לכמה שאלות.
תודה!
לא הייתי עושה היום כ ל ו ם בבית! ממש! עונג רצוף, הכוזרי, דעת תבונות, רמח"ל, מהר"ל (אם אי י
טועה, אין לי זמן כרגע לבדוק) - תוך השוואה לאפלטון, אריסטו ועוד - חכמה צרופה. נפלא.
אפילו תוך גדי
הספונג'ה.......וכי קלות כל אלו בעיניך?!
לולאי השיעור שלו הקשבתי היום, לא הייתי עושה כל זאת. או שהייתי עושה
זאת באיטיות, בחוסר חשק, בלשוטט מחשבתית בכל מיני מקומות , העיקר לא
כאן, ליד הכיור, השיש....
השיעורים שלו עוזרים לי לעשות מה (מה לעשות, אני מודה ומתוודה) - שאיני
אוהבת... זה לא נשמע מכובד כל כך, לערבב צלחות ותרסיס לניקוי חלונות
עם דעת וחכמה כל כך נפלאות, אבל זמני לא כל כך פנוי, Young man.......
א
אני לא טיפוס שלומד ללא הרף, הלוואי. אבל, כשלא נמצאים
במסגרת תורנית איזושהי, אז בלי לשמוע משהו תורני, אני
מרגישה שהופכת יותר ויותר לבורה ועמת הארץ.
הלוואי והייתי מקשיבה לרב לוי
ודומיו - יותר. הרבה יותר. וחוצמזה...זה כיף!!
ברור עם זאת, שיש אנשים הרבה יותר עסוקים
ממני. עובדים המון שעות, לומדים, פעילים....
אגב, השיעורים של הרב לוי נמסרים
לציבור של בעלי תשובה, או אנשים
שמתעניינים....ובכל זאת, הם עמוקים,
מלאי מחשבה, משהו!!
א גיט ווך!
לילמנוחה!
הייתי שומע הרבה, מתישהו הגעתי למחסום השיעורים בתשלום...
אין לי את האפשרות. אבל נהנתי מאד
שלא אכשיל מישהו חס ושלום
בהחלט היתה משכיחה לי את האבל.
אני מתארת לעצמי שהכל זה שירי אמונה וכד'. נכון?
זה כל כך לא הולך עם הרב לוי השכלתן כל כך....
הוא ממש נפלא. וגם צדיק אני חושבת. לפי התשובות שלו כששואלים אותו.
שאלתי אותו על משהו מזעזע שהזכיר בשיעוריו על הכוזרי, והוא ענה:
אנחנו לא שופטים אף אחד.
מדהים. תודה!
תודה!!!
אבל השיעורים הארוכים שלו (הכוזרי, הרמח"ל ) - זה לא "נחמד", כלומר, זה לא
מוגש כסיפור, כדיאלוג בינו לבין מישהו שמתנגד או לא מבין, זה על טהרת הקודש
ממש. כך זה מרגיש לי. כל כך בהיר, מסודר, חכם, עמוק, לא "עממי" בשום אופן!
לא יודעת אם הצלחתי להסביר את הכוונה שלי.
את מרגישה את הכובד של האחריות שיש בתוכן הזה. זה באמת מרגיש לפעמים כמו "קומה שנייה" של אמונה - כזו שלא מסתפקת רק ברגש, אלא דורשת מאיתנו מבנה שכלי ורוחני מאוד חזק כדי לעמוד מול סערות העולם. הסברת את עצמך מצוין! (בתקוה שהבנתי ;)
באמת קומה שניה, כי השיעורים
הארוכים והעמוקים האלה, פחות קלילים, יש להם (אני חושבת)
פחות מגמה להשפיע. ומבחינה אינטלקטואלית, הם באמת
מלאכת מחשבת. מעניקים סיפוק שכלי . הרגשה של איזה
מופלא, כמה עמוק.....
מבחינת להרגיש את כובד האחריות....הלוואי.
אולי מבחינה זו, דווקא השיעורים הקצרים
המחדדים נקודה מסויימת, יכולים (זמנית?)
להשפיע יותר.
עולים בזכרוני הסיפורים מזמן גירוש ספרד למשל, שדווקא
פשוטי העם, שעבדו את השם בתמימות ופשטות, החזיקו
מעמד מבחינה יהודית, יותר מהמשכילים למינהם (שגם
שמרו מצוות).
ואולי אני טועה.
זה כן משפיע. או מוטב לאמר, זה עוזר לאהוב את השם, לעשות אולי פחות מלומדה, יותר ברצינות, אולי...
מזכיר את זה כבדרך אגב. מאוד ממליצה להקשיב לו.
הרב אורי שרקי
הרב מיכאל אברהם
הרב אליהו זיני
הרב שמואל אליהו
הרב גיא אלאלוף
יש הרבה על מי להמליץ אך מה שהלב חושק הזמן עושק.
הרב יגאל לוינשטיין
הרב שניאור אשכנזי
הרב צבי בן פורת
הרב אליהו מויאל (אם אני לא טועה)
כשיהיה זמן סוף סוף....
שיעורים על מצבי נפש - הרב ד"ר הררי באתר "התבוננות"
הרב פנגר - על ירידות, נפילות וכו' וכו' בקול חי (מחשבים מסלול מחדש יום חמישי בלילה משעה 12 ועד 2 בלילה
וגם שיעורים קצרים מאוד וטיפים גם בקול חי וביוטיוב.
ממליץ עליהם חח
כדאי לשמוע
