פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 648)

אבל קשה לקבל אותה. בסופו של דבר הרוע הוא לא העדר, הוא מכוון. אין פעולות שנעשות בעולם 'מאחורי גבו' של הקב"ה. הכל הוא מכוון ולתכלית טובה, נראית או נסתרת.

אי אפשר עד שהוא יתרכך מהדעה הנוקשה שלו

לפי שרופי הכבשנים מאשימים.

וגם כי עדיין חודש ניסן - וזה חודש של שמחה. 

מי שקבע את יום השואה עשה שלא כהוגן.  

נכון שלכתחילה, כאשר קבעו - היו דיונים על כך.

אבל כעת, שהמוני עם ישראל, בתוכם ניצולי שואה, מעלים ביום הזה את זכר הקדושים, אז זה הענין?..

בחודש ניסן גם נוהגים מנהגי אבילות של ספירת העומר, שהם יותר "חמורים" מ"מנהגי" יום הזיכרון לשואה.

אכן, קשה מאד לשמוע את הזוועות - אבל חייבים קצת לפחות. לא להתעלם. אנחנו לא מתחילים מהיום את קיומנו..

יחשוב כל אחד, אם חלילה היה נמצא שם - ב"ה שלא - אם היה רוצה לחשוב ששני דורות אח"כ יגידו ש"לא רוצים לחשוב על זה", כי זה לא נעים... "זכור את אשר עשה לך עמלק".

יש חילוקי מנהגים, האם אומרים "אב הרחמים", אע"פ שבשבת מברכים רגילה לא אומרים (והרצי"ה זצ"ל ההי אומר בכל שבת, ושיש מקום לנהוג כך. שהרי את אב הרחמים תיקנו אחרי הגזירות, חוץ  משבתות עם חגיגיות נוספת. ואחרי השואה - שהיתה בכמות מבהילה עוד יותר, יש מקום לומר כל שבת).

אגב, כשהרב איסר זלמן מלצר זצ"ל, נהיה רב בסלוצק דומני, שאלו אותו בשבת מברכים אייר מה לעשות. אמר להם, לפי המנהג... שאלו אותו, מה המנהג? אמר להם: שאלו אומרים כך ואלו אומרים כך ומתווכחים על זה...

ניצולת שואה, אבל קישור יהיה אאוטינג.

היה צריך להיות שם פסיק במקום מעבר שורה.

האוטובוסים אמורים להיות כרגיל.

אני זוכרת את זה מימי התיכון שהיינו מנסות לסיים מוקדם עם התירוץ של "אין תחבורה אח"כ"....

זה לא עבד...

אבל התיכון היה פעםםםם.

תבררי בחברת תחבורה...

הכי אמין

לשני המינים מאוד לא צנוע להתעסק בחיצוניות של המין השני.

אבל היא לא אוהבת אותם בגלל החיצוניות, אלא בגלל התפקיד שלהם.

אפילו דיברת איתו. רק בניק אחר

לקום מהמיטה בשמחה

חלום טוב

סופש

אמונה.

העבודה עצמה היא שלך. ושלי.

הרמח"ל חידד שטבע הטוב להיטיב, ולכן הקב"ה פועל בעולם רק טוב. במילים אחרות, בהסתכלות אנושית יש טוב ורע והרע בסוף יהיה טוב, ובהסתכלות אלוקית קיים באמת רק טוב. זה החילוק האם הכל לטובה או שהכל טוב. ברגע שאנחנו מאמינים באמת ברור לנו שמה שה' יתברך עושה הוא טוב ממש. נקודה. הכי טוב שיכול להיות.

החילוק הפשוט יותר מתי משהו תלוי בנו ומתי בקב"ה הוא לפני ואחרי (נכון חלקית). כשהדבר לא בשליטתנו הוא בידיו של הבורא, מה שיחד עם הידיעה שהוא עושה תמיד טוב עוזר לביטחון שלם יותר. שמה שיקרה, לא משנה אם זה מה שרציתי או לא, זה באמת הדבר הטוב ביותר עבורי. ולהפך, לו הייתי מקבל את הדבר אותו רציתי זו הייתה הפגיעה בי.

זאת אומרת, דרך האמונה מגיעים לביטחון. וחיים בביטחון אמיתי אלו החיים הכי שמחים שאפשר לחיות. כי תמיד הכל טוב, כי אפשר לסמוך על מישהו לגמרי, כי מבינים שכל דבר שקורה בא ללמד משהו. כי העיניים אז נפתחות, ורואים את טוב העולם בבירור יותר ויותר.

בקיצור; האמונה, בטוב הבורא, וממילא ביטחון בו, מובילה לשמחה פנימית תמידית.

- - -

זו נקודה אחת, יש נוספות.

(מחדד שכתבתי במקרה שהדבר אינו בשליטתנו)

ולוואי שאזכה לחיות כך תמיד.

כשקשה מחזקים את האמונה וממילא מה שלפעמים נמצא בשכל יורד לרגש. הטוב הרציונלי לא סותר, הטוב הרגשי כן. כי כשאת מרגישה שטוב לך אז הקושי והכאב מתעמעמים. אחד מרבותי נוהג לומר שהיום אנחנו כבר יודעים כמעט הכל, העבודה היא להוריד ללב.

קושי לרוב נובע ממשהו שמרגיש רע. ההבנה שטעיתי בתחושה ובאמת זהו טוב, הופכת את הסיבה לקושי ללא קיימת יותר. זה לא להבין את הקושי או למצוא את הטוב שבו. זה להבין שהוא לא קושי באמת. ההבנה שהוא טוב לא מתעלמת מהקושי אלא הופכת אותו מקושי לדבר נכון ומקדם.

זה קצת דומה לצורת הסתכלות על דבר בתור קושי או אתגר. כביכול אותו דבר במילים אחרות אבל בפועל לא. זו הסתכלות שונה ולכן גם תחושה שונה ופתרון שונה.

שני אנשים יכולים לפספס את הרכבת יחד. אחד יתאכזב וירגיש רע. ואחד יבין שאם היה עולה על הרכבת, זה היה הרע. לכן הוא שמח, ממש שמח שפספס את הרכבת. כי זה הדבר הנכון, כי זה הטוב ביותר בשבילו. למה שיהיה עצוב?

12:35

הם הכי גדולים באיכות

כמו שמרכז היא הישיבה המרכזית העולמית

לכולם יש ניסיונות,

בהם לוקחים את המוחין,

ואין השגות ואין חשק לכלום.

וזה הגיוני לדבר מתוך המקום הנוכחי הגבוה שלך,

גם אם שבוע אח"כ יש ניסיון והכל שחור.

הכל טוב אחי

לך להוא שדיברת איתו,

תבקש ממנו את השיחה בחזרה ותשתמש בה.

היצר מנסה למשוך אותך לחשוב שאתה טועה גם במה שאתה מאמין - אחרת לא היה טעם בעולם וכולם כל הזמן היו שלמים עם תחושת האמונה בקבה

לא מאמין ללשון-הרע שלך על עצמך - וגם יודע שזה לא ככה. ממש לא.

אולי צריך לפתוח פורום-הענוים...

[והרגע כתבת, "לחיות את האידיאלים של עם ישראל זה הדבר הכי חשוב שאני שואף אליו כרגע"... נו. אתה רואה? אתה שואף את זה באמת.. לא רק "אומר ששואף"..]

בדיוק כמו שאתה אומר להם..

תנוח דעתך...

בס"ד

אתה חפצת לעזור לו ולא התכוונת "לעבוד עליו" או "להיות דו פרצופי"..

אני חושב שזה ברור בין חברים שגם אם מחזקים אחד את השני אז זה לאו דווקא ממקום שהצד המחזק שלם בעניין שהוא מחזק בו , אלא שהוא אומר את הדברים גם לעצמו תוך כדי ומתחזקים ביחד..

אבל גם אם זה לא היה ברור

אשריך שהשקעת מאמץ ורצון לעזור לו, זה לא מובן מאליו..

עצם זה שהשקעת רצון ומאמץ לשחנש איתו על העניין מראה שאתה באמת חפץ לעזור לו

עובדה שזה העיף אותו קדימה..

לי הקטן מרגיש שיצר הרע מצליח לשטות בך.. ובעצם לגרום לך חס ושלום להפסיק לעזור ולשמח אחרים.. אל תיתן לו לעבוד עליך..

נכון שצריך להיות אמיתי ולרצות לקיים בעצמך את מה שאתה משחנש לאחרים , אבל שוב תזכור שאתה לא עושה את זה ממקום של גאווה אלא של רצון אמיתי לעזור לחבר וזה בסדר וזאת מצווה גדולה וזאת עזרה גדולה לחבר גם אם אתה עדיין לא 100% בזה וגם אתה נופל מזה לפעמים...

[וזה שאתה מרגיש כך - רק מראה עוד יותר על מעלתך, שאתה אדם ישר]

אתה אמרת דברים אמיתיים, שאתה מאמין בהם, מהלב. הקב"ה שלח אותך אליו ועזרת לו. אשרי חלקך.

זה עדיין לא אומר, שדברי האמת שאמרת לו כשהיית "בכושר", חיים אצלך במלוא הרגשתם כשאתה לא במצב כזה בדיוק.

אולי גם אתה צריך אז מישהו שיזכיר לך את האמיתות שגם אתה יודע...

ומכל מקום - לא כל דבר שאנחנו יודעים ומאמינים, אנחנו כבר "מרגישים" בכל מצב.

ה"נתיבות שלום" אומר, שיש אמונה שיודעים בשכל, וכך היה לישראל בהתחלה במצרים. אח"כ אמונה שגם מתבטאת בהרגשה. ואח"כ - "אמונת האברים", שהאברים פועלים לפי האמונה, וזו מדרגה לא פשוטה, הוא אומר. שהרי גם אדם בעל ביטחון, אם ישמע נהמה של בעל חיים, ייבהל.. אבל על הים, גם האברים שלהם היו חדורים בכך - ועברו גם כשעדיין היו מים..

אז אין בעיה. אמרת דברי אמת. חיזקת את חברך, הרווחת מצוה. איש את רעהו יעזורו. ועדיין - יש לך מה להתקדם, מזל...

הפסקה הזאת מרזי לי עמ' שה

והרבה פעמים אני אצטט רק חלק מהפסקה, כמו עכשיו לדוג'..

פגשתי אותו לפני חודש בערך

וכבר לפני כן הבנתי..

מזל"ט על התפילין, זו אמורה להיות תחושת סיפוק גדולה..

בהצלחה עם הבדיקה..

פה התחיל תרגיל תותחנים או שהיתה נפילה (פחות הגיוני) וכל כלבי השכנים נובחים את עצמם לדעת.

אם הם יעירו את האוצר.. אני אתעצבן  

שוקולד זה לא חמץ! 

אני מתכוונת לחמץ אמיתי - קמח ומים וסוכר ושמרים ואבקת אפיה מעורבבים ואפויים יחד

אל תתיאשי!

התבלבלתי ואכלתי פתיתים

היום בכלל אכלתי עוד מצה.