אז כדאי לקחת ברוגע את אי ההצלחה בכך, ולנסות לבנות צעדים ככה שישיג את המבוקש.

כדאי לחשוב מה המטרה בהשקעה בתחום הזה אם נכשלים בו, ואם כדאי להמשיך, אם כן אז להבין שקשה וזה בסדר להיכשל לפעמים.

בהצלחה

ב-10 מתוך מאה נסיונות ו-90 יכשל, או יתמקד בהצלחה 1 בטוחה?

לצאת עם 99 בחורות ויצליח עם אחת

יעבור 99 עבודות ויצליח באחת

 

למשל עבודת ה'-עבודת המידות

בשביל זה אנחנו פה.. 

אני מאמינה שאדם צריך ללכת בנתיב ששייך לו,
ואם הנתיב הזה זרוע בפרחים ולא בקוצים זה לא נקרא תהליך?

ולפותח,אישית אני מתחברת יותר להצעה השניה שלך,כדאי ללכת איפה שזורם ,אין סיבה לצבור כשלונות אם אפשר לצבור הצלחות.גם הצלחה זה התקדמות ואחרי כל הצלחה יש עוד הצלחה,אז למה לא למנוע תסכול אם אפשר לבחור בטוב?

אגב,אני כותבת גם כדי לחזק את עצמי,כי תכלס זה לא תמיד פשוט לבחור כך,
אבל תיאורטית,עדיף ללכת על הצלחה בטוחה.

 

באופן כללי אין דבר כזה כישלון. יש רק משוב מהמציאות שמשהו מסויים צריך להשתנות. שמשהו נעשה בצורה מסויימת שהביא לתוצאות שהם לא התוצאות שרצית, ולכן הוא צריך לעבור שינוי. כישלון זה להרים ידיים ולומר - אני לא יכול, או זה לא אפשרי. ולא משנה מה אתה מכניס במקום המילה "זה", ובמיוחד יזמות פיננסית. 

 

באופן פרטי, אם אתה לוקח לעצמך דבר, או מטרה שאתה רוצה, אז אתה יכול.

אבל... שתדע - לפעמים אדם בהרגשה של כישלון כי הוא לא מכיר את המנגנון של המוח.

 

המוח פוחד ממטרה, המוח פוחד משינוי.

מה קורה כשפוחדים? האמיגדלה פועלת. זו שגורמת לחיות לברוח במנוסה מפני הטרף, זו שמגבילה משקיטה וחוסמת כל מחשבה יצירתית ורציונלית של קליפת המוח כי יש כאן איום ואין זמן למחשבות של קליפת המוח. וככל שהמטרה גדולה יותר, כך הפחד משינוי גדול, קליפת המוח נחסמת, ואז הכישלון מגיע.

 

והאדם לא אשם. אבל הוא לא מבין למה הוא לא מצליח לעשות את מה שהוא רוצה, למה אין לו משמעת, למה הוא במבוך ללא מוצא. ואז הוא נכנס לחשיבה דיכאונית של סבל, שגורמת לו לברוח לאלף ואחד מקומות, רק לא להרגיש את הפחד והכישלון.

 

("חרדת בחינות" לדוגמא זה עובד כך - המבחן חשוב, אז מפחיד לטעות, ובאופן מדהים האמיגדלה חוסמת את קליפת המוח מתגובה והאדם מאבד יכולת ריכוז. 

ונכון שפחד והתלהבות זה אותו רגש, ויש אנשים שעושים את הטכניקה הזו...ממירים פחד בהתלהבות.. יש גם אנשים שמונעים מהתלהבות, ובלי "אתגר" הם לא חיים. אבל הרוב לא כאלה. )

 

 

לפעמים, ככל שאיכפת לאדם ממשהו - הוא יהיה מושא תכוף בחלומות - הוא יפעיל הרבה פחד. פחד משתק. שיגרום לכישלון.

הדרך היחידה להתמודד היא - לעקוף את הפחד. שזה לא יגיע לאמיגדלה. וזה מגיע דרך צעדים מינורים ממש, צעדים קטנים כל כך, וככל שממשיכים בצעדים הללו יוצרים חיווט בנוירונים בקליפת המוח, שיוצרים מסלולים עצביים חדשים והרגלים חדשים, ההתנגדות לשינוי נחלשת, והחיווט במוח שנוצר ידחף אותך ליעד. יש הרבה מה להרחיב על זה, אבל זה על קצה המזלג.

 

משהו כזה.

 

בפועל זה קצת יותר מורכב כי הרבה פעמים יש ערך בתוצרי ביניים והם נמכרים לכשעצמם.

 

 

רק מתפלא למה לקח לך יומיים לכתוב אותה

סטארטאפ, במקרה הזה.

 

shippi שילוח קל ופשוט - shippi שילוח

כשהתקשרתי אליהם אז הם אמרו לי שאפשר לתרום מגיל 24/25 לא זוכר בדיוק.
ובגלל שלא הייתי בגיל אז זה לא היה רלוונטי עבורי..
אבל עושים בדיקות לפני כן.זה לא אמור להיות מסכון וכו'..

באופן כללי, גיל התרומה הוא משנות העשרים המוקדמות (21-23)
בגיל הזה עדיפות לגברים או אישה עם ילדים
התהליך מתחיל בבדיקות כלליות של כשירות רפואית ונפשית גם של הסביבה התומכת
כשיש התאמה בסיסית עושים בדיקות נרחבות להתאמת רקמות וכו'

התרומה עצמה היא תהליך של ניתוח לכל דבר מעניין, דורשת תקופת החלמה מסויימת (משך ההחלמה משתנה בין אנשים, אבל בכל מקרה מדובר במינימום של מספר שבועות לא נעימים בכלל)
אחר החלמה באופן עקרוני אין השפעה על חיי היום יום

אבל כמובן שיש גם סיבוכים אפשריים

הלוואי שאספיק משו היום.

בניגוד לשבוע האחרון

קניות קניות קניות

התקדמות יפה.

קיטל זה חסידי

חתונה, רקדתי כמו מטורף....

אחרי סחיטה מטורפת של רגשות.
וגעגוע שצף חזק כל היום הזה (בא לבכות).

השלב הזה שאירועים משפחתיים הופכים למפגשי היכרות מחודשת עם המשפחה

ותמיד שואלים "בן כמה הילד?"

אמא שלי ערכה סוגשל היכרות ביני ובין אשתו של דוד שלי. ועוד איזו בת דודה אחת אמרה לי שלום ולא זיהיתי. 😐

תקלה במפעל אז הולכים לבית עכשיו, לישון.

למה התרגום של השאלה
"...Why on earth" זה - "למה לכל הרוחות..." ?
אני מנסה לעברת קטע ולא מסתדרת..
איך תתרגמו את התשובה - "We are not on earth" ?

לפעמים זה הגישה

אולי: ״למה לכל הרוחות שלא..?״ או ״למה שלא לכל הרוחות״..

ממ..

זה לא מספק, אבל קשה לתפוס את הניואנס הלשוני הזה..
מאתגר לך.


מזכיר לי קטע מעניין ששמתי לב אליו לא מזמן:
בעברית: שומר ראש
באנגלית (וגם בצרפתית, אגב): שומר גוף (bodyguard)
בספרדית: שומר גבים (הרבים של ״גב״) (guardaespaldas)


בכל מקרה, שיהיה בהצלחה.

ל-"איזו סיבה בעולם ש...?!"

פחות שנון, אבל שומר קצת על התחכמות ⁦🤷‍♂️⁩

יום מתיש

דופק גבוה היה היום

לא 'חוששים' לאבחן אלא פשוט נזהרים באבחנה

זו תווית לכל החיים, לטוב ולרע (ובאמת שיש בזה גם טוב וגם רע), ועדיף לא לזרוק אבחנות סתם

מאשר שלא תהיה תווית אבל לא ישתנו דברים..

לא?

תווית היא לכל החיים, ויש לה השלכות כבדות משקל

בכל מקרה, יש אבחונים - זה לא תלוי בהחלטה של הבודק/ת אלא בתוצאות של האבחון

אולי

אני גם חושבת שזה דורש ציוד יקר וכלים שלא לכולם יש

אבל אני פחות בטוחה בעצמי בנושא אז אל תסמכי עליי

כלומר ההורים, הרופא ההתפתחותי, צוות המוסד החינוכי.. 

שפשוט לא פונים לאבחון כזה ומעדיפים לקרוא לזה בשמות אחרים..

ובאמתת היום יש הרבה יותר אוטיסטים בארץ, וזה מעלה את השאלה ממה זה נובע.

וגם כי יש יותר ילודה בגיל מאוחר, הריונות מטיפולים וכו' שמעלים את הסיכוי לזה

IVF  יוצר הרבה בעיות כאלה

בשטח רואים את זה הרבה

יתלו אותי

 

אבל אם זה נכון, זה נכון.

לטעות.

אבל ממש לא נמנעים מלאבחן אוטיזם

הם יכולים להיות במוד של הדחקה ופחד מהאבחון ולכן להמנע ממנו.

נקודה נוספת שהיא כן מבוססת זה חשש מלאבחן ילדים שהם לא אוטיסטים ככאלה.
טעות כזו מלבד התיוג לחיים כנראה תיצור פיגור סביבתי גם אם הילד בסך הכל מעוכב התפתחותית..

מצד שני, אבחון של אוטיזם זה דבר דיי רחב. הספקטרום ממש רחב. מאספרגר ועד אוטיזם בתפקוד נמוך.
לדעתי, בגלל שאוטיזם זה לא דבר שניתן לרפא, שוללים קודם כל את כל הסיבות הכן אפשריות לבעיית התקשורת(יש סיבות רבות), ורק אם אין יותר מוצא ופונים לבדוק אם מדובר על אוטיזם, יתחילו לפעול ולהתאים לילד טיפולים רלוונטיים.
ברור שגם עם אןטיזם כמה שהגילוי מוקדם יותר ככה טוב יותר, אבל.. מבינה ממש למה לא ישר פונים לשם

ומתי הפעלת פנגו
אם עברו כמה דקות בודדות ניתן לערער
לי זה הצליח

והראתי שתוך כמה דקות הפנגו הופעל.

 

ויתרו.

 

וגם הפעלתי את הסלופרק.

הבעיה שם שתקף רק עם כרטיס מהמדחן

 

פאטיה

אגס

קרמבולה

אגס-תפוח

 

ואננס?

פירטתי על זה בשרשור מקביל בבישול ומתכון ..

נראה לי הגבת שם... אתייג אותך...

פירטתי על זה בשרשור מקביל בבישול ומתכון ..

נראה לי הגבת שם... אתייג אותך...

ומברכים עליהם אדמה למעשה

אותם אפשר לספור. לא משהו כגון אבטיח תותים מלון וכו' שהם וודאי אדמה...

שמעתי שהם מאוד נגועים

הייתי אמורה לפרט 16 מיני פירות שמתחילים באות א'.

 

בטח עמדתי בזה בכבוד. מצאתי יותר!

ומצוי לקנות...

אבל מקנא קצת

גם לא יהיה פה שלג.

ובכל זאת,
האלבום שלי בפלאפון
מלא
תמונות
של שלג!!!

😍😍😍

אני לגמרי מתנהגת גמו ילדה בגן שולה חחחח

ואני במרכז... ואני מקנא!!!!

יושבים בבית מול האח עם האש המרצדת...

בחוץ יפה ולבן. נותן הרגשה של שלווה.

באסה...

 

 

לי מותר להתלהב, אני לא בדיוק רגיל לראות שלג..

 

או כמו שמישהו בישיבה אמר- לפי מידת ההתלהבות של הבחור מהשלג אפשר לדעת איפה הוא גר

אם הוא מתלהב זה אומר שהוא גר במקומות בלי שלג או עם?

 

אני גר במקום עם שלג ומתלהב כמו אח שלי בן שש...

בטח כשקוראים להם "בחור שמח"

אתה אמור להיות "ברגוע" ולא להתלהב משלג...

אל תדאג

אפשר להתלהב ברגוע

כי כל כמה דקות הגשם והשלג עשו החלפות (היה קצת הזוי, במקום שלג מעורב בגשם ירד גשם ואז שלג ואז גשם וכו')

זה נשמע גם כאילו ירד מעט, וגם כאילו היישוב נחסם.

הייתי צריך לקרוא עוד פעם כדי להבין.

אפילו כשאני לא מתכוון לתרתי משמע הוא יוצא לי בלי שליטה

@ענבל ו@סלט (אבל היא מכניסה רק כשאין לה בעיה עם המחשב).

כי בנות אינן בוגרות

בס"ד

אני מאוד נהינת ממנו

גם הA9 מאוד טוב

http://ch7.io/qRa3D




@shaulreznik ניראלי הוא מבין בזה..
וגם הוא @דעתן מתחיל

את הרום שהוא בא איתו אפשר להחליף לאנדרואיד נקי (זה מה שעשיתי). הסוללה מספיקה ליומיים.

פתיחת בוטלואדר, התקנת ריקברי, התקנת רום דרך הריקברי. זה דורש קצת זמן, בעיקר על קריאת מדריכים באנגלית.

כי כל הישראלים משתמשים בסלנגים משפות אחרות, ולא יעזרו לתנובה כל קרטוני החלב שבעולם-
אף אחד לא יתחיל להגיד "הו אלוקיי" במקום אומייגאד.

יש את שיטת אייר בראש

אפשר לעשות ציורי נוף שמתאימים לכל גיל

 

מכירה המלצה על מישהו מקצועי שעושה?

 

 

מישהי מהמשפחה שלי מכירה מישהו ..

אני פשוט רוצה שהוא יעשה את זה טוב ולא יודע עד כמה הוא מקצועי..

אולי ישלח לנו תמונות שהוא עשה

 

תודה שהגבת

על כל מקרה שלא יהיה....

אולי נפרט מחר...

1. כל הרגשה נובעת מבירור שכלי מדוקדק?
2. הכל לטובה אומר שהעולם מלא אך טוב מיידי ומוחשי?
3. אלוקים טוב לא יכול לברוא סבל?
4. אלוקים טוב לא מעניש?
5. כל חשבונות שמים ניתנים לשפיטה והבנה אנושית?
6. כל כופר הוא רשע?
וזה רק מה שעלה לי בניתוחון ראשוני.
קיצור,.....?

1) אדם מרגיש לפי מה שהוא מבין.

2) לא נאמר. אבל אתה מאמין שזה לטובה אז תשמח למרות שאתה לא רואה למה.

3) בעיקרון הוא לא אמור כי הוא כל יכול. אבל בוא לא ניכנס לזה עכשיו. מה גם שזה לא משנה - האם הסבל לטובה אז תשמח בו.

4) גם אם כן, זה לטובה שחטאת ונענשת.

5) אדם שעובר עבירה מוגדר כרשע לפחות בעת ביצוע העבירה.

6) כפירה נחשבת רשעות גדולה. לכופר אין חלק לעולם הבא ונראה לי גם שיורד לגיהנום ואינו עולה.

אם אתה לא מבין את ההבדל הברור בין השכל לרגש אתה אכן יכול לשאול מה ששאלת, רק שלא במסגרת דיון אובייקטיבי פומבי, כיוון שמדובר בבעיה אישית.

5. כוונתי היתה לא ביחס לחוטא כי אם ביחס לטוב ורע.
6. נכון, תלוי באיזה כופר. וכבר חילק מי שלימדנו לדבר על התשובה אך מתוך הבטה על דיברת הקץ המגולה, שיש כמה וכמה וכמה סוגים ורבדים של כפירה. חלקם, אגב, הוא מסביר שנועדו לעקר תפיסות אמוניות מגוחכות שנעשה הרושם שהן חלק מאמונת היהדות.

מותר להרגיש שרע

ב. את הלולאה הזו תוכל לומר לכל דבר, מי שעושה השתדלות מיותרת לפרנסה בהכרח לא מאמין שהכל מוקצב לו = כופר בה׳ = רשע...

העבודה בחיים היא להתקדם בכיוון ההפוך אמונה בה׳= הכל לטובה= להרגיש טוב, וכמו כל עבודה הגיוני שנהיה באמצע

הבדיקה בטענות האלו זה לבדוק את טיב הקשרים בין החלקים בטענה

א) הרגשה נובעת מהבנה של המציאות לפי הידיעה והאמונה. אל תנתק ביניהם.

ב) גם מי שמשתדל יתר על המידה בפרנסה יכול להיחשב ככופר. בכל מקרה, גם אם אדם שואף להתקדם(אם באמת הוא מתאמץ ועובד על זה) - עכשיו הוא רשע.

הרגשה נובעת מהרגש הבנה זה מהשכל

ב. זה לא כזה שחור לבן קיצוני..
מי שנכשל באמונה לא עושה אותו "כופר"
כל החיים שלה זה מלא מבחנים באמונה
ולא כל פעם שניכשל נקרא לעצמינו כופרים

ובכללי...
הרגשה זה דבר אחד
והבנה זה דבר שני

אמא שלוקחת את בנה לחיסון זה כואב לו!
אין מה להתווכח! כואב לו והוא בוכה!
הבכי שלו לא מוריד טיפה מהאמון שיש לו באמא שלו.

א) הרגשה כן קשורה בהבנה. בן אדם לא יכול להרגיש משהו בלי להבין את המציאות בצורה מסוימת.

 

ב) אם הוא מרגיש רע זה בדרך כלל מצביע על כך שהוא לא מאמין מספיק באופן כללי = כופר.

לגבי החיסון : גם אדם שסובל מכאב פיזי הרבה פחות יסבול אולי אפילו בכלל לא, אם הוא יחשוב שזה למטרה טובה.

בכל מקרה סבל פיזי הוא בדרך כלל לא המקרה הנפוץ.

 

ובשאר סוגי הסבל אני ממש רואה איך אדם סובל רק בגלל שהוא מתעקש להאמין שמציאות אחת יותר טובה מהשנייה.

 

לדוגמה אדם שאין לו ילדים והוא מצטער כי הוא רואה את היתרונות בהבאתם. לי אין ילדים ואני לא מצטער כי אני רואה גם את החסרונות שיש בהבאתם אז אני לא חושב שהמציאות שלי עם ילדים בטוח יותר טובה מהמציאות שלי בלעדיהם.

 

אצלי זה לא עניין של אמונה שהכל לטובה אבל של אמונות אחרות שמביאות להבנה/פירוש של המציאות בצורה מסוימת.

 

לא מתאים לנו, איך אתה מסביר את זה?

עיין בפורום לנו - תראה כמה מקרים כאלו יש.

 

ב. יש דרגות באמונה וזה משהו שצריך לעבוד עליו ולהתחזק בו כל הזמן

כשנפט מישהו קרוב לא עלינו זה קשה - קשה בנפש - אז מה תגיד שאם בוכים זה כפירה ??? ממש לא!!

זה פשוט כואב!!!

 

אם מישהו יעשה ניתוח ללא הרדמה - יחתכו אותו בסכין ויכאב לו, ברור שהוא יודע שזה לטובתו! הוא זה שהלך לשכב על שולחן הניתוחים.

 

בכי מתוך כאב לא סותר אמונה!

 

א) אז מה? לא הבנתי מה מיוחד פה.
ב) יכול להיות שיכאב לבן אדם והוא ירגיש טוב עם זה. ומה לעשות, כופר זה כופר.

א. זה אומר שהרגש לא פועל לפי השכל. נקודה. 

כנראה שאפשר לעבוד על זה 

 

ב. למה את קורא להרגיש טוב עם זה? להבין שזה טוב בשבילי?

 

ונכון.

אתה צודק.

כופר הוא אכן כופר. השאלה היא אם הוא בכלל "כופר"

 

לדעתי אתה ממהר להכניס להגדרה במקום שאין צורך

להגיד על מישהו שהוא כופר זה צריך להיות מישהו שלא מאמין בהשם, בתורה נביאים וכו'

ביטחון שהכול לטובה וכל דבר הוא בהשגחה פרטית זה כבר משהו אחר.

 

כי יש הרבה דברים שהוא כן מאמין בקב"ה.

יש רע בעולם הזה, אחרת זה לא היה העולם הזה.

האלוה בהחלט יכול להיות רע.
אאכ אתה מגביל אותו ואז אכן אתה כופר...

צריך לנתק בין הרגשה שהיא תגובה אנושית שצריך לעבוד עליה לבין הבנה.

האדם הזה מבין שיש אלוקים וצריך לקיים את מצוותיו פשוט הוא עוד לא הגיע למדרגה שבה הוא אכן מרגיש שהכול לטובה.


מספיק קיום שבת כהוכחה חותכת לכך שהאדם מכיר בבורא (עפ''י ההקדמה של המשנה ברורה, חלק ג').

עיין בספרו "אמונה ובטחון"

כתוב שם משהו אחר.

החוז"א מדבר על מידת הבטחון, כלפי העתיד.

שמידת הבטחון זה לא לחשוב שבטוח יהיה טוב, אלא לזכור שהכל מושגח מה', בין הדברים הטובים ובין להיפך.

אבל הוא לא כותב שם שהדברים הרעים הם לא לטובה. ברור שהוא לא חולק על "כל מאן דעביד רחמנא לטב עביד".

 

(וגם על הרעיון הזה יש מחלוקות)

לא הבנתי למה ליצור חילוק כזה, בעיקר כשהגמרא שואלת מי סובר "מאן דעביד רחמנא לטב עביד" ועונה שזה נחום איש גם זו, ככה שנשמע שיש בכך מחלוקת.
האם המטרה היא פשוט להראות שזה עיקרון מוסכם ולכן ניצור חילוק?

וברור שמה שהחזו"א כתב שם זה לא מוסכם, לא טענתי שזה מוסכם ותודה שהערת כדי להבהיר. זאת. (פשוט דעתי נוטה לשם)

מדובר על שני דברים שונים לגמרי- מידת הביטחון כלפי העתיד, והיחס כלפי הרע שכבר היה.

יש מציאות שנחשבת בעיננו לרעה, על זה אין חולק, השאלה היא אם היא לטובה או לא.

 

איזה גמ'?

האימרה של "כל מאן.." היא בשם רבי עקיבא, ואין מי שחולק עליו. (ברכות ס ב)

וזה אפילו נפסק בטור ובשו"ע (או"ח רל ה).

בלי קשר נאמר על נחום איש גמזו שהיה רגיל לומר "גם זו לטובה", וגם שם לא ראיתי שהגמ' שואלת מי סובר כך.

 

לגבי הגמרא שהבאתי, אחפש ואעלה את המקור בלי נדר

עברו עלי ימים עמוסים, לא הספקתי ושכחתי מזה.
לצערי לא מצאתי כעת לאחר חיפוש בגוגל, אשתדל לעדכן אותך כשאמצא. (יתכן שאני טועה בזכרוני, אבל באמת לא נראה לי)

יש להרגיש, ויש להאמין.
האדם בנוי מתפיסות.
אולי מתישהו ארחיב..

ההרגשה שלו, זה לא מה שהוא חושב.

זהו, כבר יותר מאתמול.

לשכת הרב שמואל אליהו
Harav52@gmail.com

מחמם את הלב לראות שלמרות הלידה את דואגת לשמח את בעלך ולא נכנסת לתפיסת הקורבן.
זה תלוי באופיו, מה התחביבים שלו? במה הוא עוסק?

אם אתה מדבר על זה שקונים ליולדת מתנה אז בעיני זה דבר מבורך ויפה! אישה עברה מסע ארוך וקשה כדי להביא חיים לעולם מגיע לה לקבל על זה! בנוסף אחרי לידה היא מוצפת בהורמונים ומתנה מהבעל יכולה לשפר את המצב רוח.
ובאמת כל הכבוד לך על המחשבה עליו!
זה באמת תלוי מה הוא אוהב אבל אולי לפנק אותו באיזה בושם/ בגד שהוא אוהב.

האמת שפחות שמתי לב לתחביבים שלו כי היינו עסוקים בהריון.
יודעת שהוא אוהב סקי, קרטינג וצלילה.
המקצוע שלו זה יבוא ויצוא.

פשוט בנדוד שלי עשה לא מזמן וממש נהנה. אז ישר קפץ לי לראש כשאמרת צלילה. מן הסתם את יכולה להתקשר לברר..

וצריך לרדת לאילת

אבל לא מכירה מקומות

https://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/f76

לפורום הריון לידה יהיה לה יותר טוב

בהצלחה

שעולה 350 שח ל40 דק'. זה הבסיס.
אבל מן הסתם יש גם פחות זמן בפחות כסף..
וזה המחיר באתר צלילה באילת

התקופה הזו וגם לו היא לא קלה בכלל.

אפשר להכין לו ארוחה מפנקת, עם קינוח טעים😋
לצאת יחד למסעדה.
להכין לו סנדוויץ' מיוחד לבוקר. או פשוט ארוחת בוקר שווה!
הכל קשור לאוכל, כע?

לקנות לו בושם שהוא אוהב.
אם הוא אוהב שהבית יהיה מסודר מאוד, להביא מנקה, או לבד:/ (ואפשר גם לשלב ארוחה😋)
סוודר, כפפות, צעיף
אם יש ספר שאת יודעת שהוא אוהב.

לתלות לו על ההגה מכתב חמוד על זה שטוב שההגה בידיים שלו ושהיום זה יום הפינוק שלו אז שיסע לפי המפה,
ואז אני אסמן לו במפה מקום של קרטינג ואני אזמין לו כבר דרך האתר כרטיס, ואח"כ מסעדה ושמה יתנו לו את האוכל ארוז ואז בבית אני אחכה לו ונאכל יחד?

זה יהיה לו כיף או שזה שטויות של בנות לעשות ככה?

אגב, הוא יסע לקרטינג לבד?

צריך לזה חבר?

ברעיון לא צריך חבר.

קארטינג זה- מכוניות מרוץ, רק במגרש מותחם.
ולא במהירות מרבי.

נראלי יהיה לו מעפן לסוע לבד.
זה כמו לסוע לקייקים לבד

אלא אם כן הוא אוהב שקט ולבד, ואז סבבה.

אויש. מה אני יכולה לפנק אותו?? אני רוצה שזה יהיה הכי מוצלח בעולם.
הוא כ"כ עוזר ותומך בי וביטל המון מהרצונות והצרכים שלו בשביל האתגר של ההריון.

תחפשי באינטרנט "כוס הפלא"- זה ספל קפה בצבע שחור, שנצבע עם תמונה כששמים בו מים חמים (וחוזר להיות שחור כשמרוקנים).

אפשר לעשות הזמנה באינטרנט עם תמונה של בעלך והילדים (אם יש).

נעלי בית כיפיות-האלו של החיות.

ערסל ישיבה. פוף קטן/גדול

עט!!
סטנדר שולחן

בקבוק וויסקי!!

אבל בד''כ זה דברים יקרים.... צניחה חופשית, בריכה פרטית...
אפשר אולי לארגן לו ערב עם כמה חברים טובים שיחכו לו במסעדה או משו כזה. אולי שילכו לבאולינג, אולי פיינטבול.

אנשים שונים אוהבים דברים שונים, לפעמים גם אותם אנשים בזמנים שונים יעדיפו דברים שונים.

(במיוחד שכנראה הכסף הוא של שנייכם...)

מחשבים, סלולרי וטכנולוגיה

יום חצי קלאץ




לא ירד מחר שלג כי החזאים אמרו שכן.

יום מוצלח אפשר לומר אבל הייתי מותשת.
לפחות למדתי את כל החומר למבחן.
ב"ה.

י' שבט. אה?
כמה זמן לא הייתי בהתוועדות :/

מחר מבחן. ועבודה. ועוד פעם ללמוד למבחן.
טאטע.

מוצא.
2. יש איזה מקובל גדול שבקושי מכירים אותו, שאני כל כך נהנה לשמוע את השיעורים שלו.
לפעמים הוא עונה לי על שאלות או מדבר בעומק בדיוק על נושאים שמעסיקים אותי.

https://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/f1

 

שפה יותר ידעו לענות לך

פירמידה לכל דבר.