פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 712)

והצניעות לא לעשות דבר כזה, והוא בלבוש חרדי מול עיני כולם עושה את זה.

נכון שהוא יסתדר גם אם לא תגן על כבודו, אבל איזה מין בן אתה..?

שחרר ת'סיטואציה בסדר?

זו גמרא מפורשת: "רבי אילעאי אומר: אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו - ילך למקום שאין מכירין אותו, וילבש שחורים ויתעטף שחורים, ויעשה מה שלבו חפץ".

 

וברצינות: אם אתה מסוגל להוכיח אותו, נראה לי ראוי.

אם אינך בטוח שאתה יודע להוכיח אתה פטור ממצוות תוכחה.

אבל במקרה של חילול השם זה אחרת. התוכחה היא לא בגלל 'הוכח תוכיח', ממנה ייתכן שהוא פטור כי כשם שמצווה לומר דבר הנשמע כך מצווה שלא לומר דבר שאינו נשמע, אלא בגלל חילול השם - שילך עם הספר שלו ויחטא בשירותים.

אולי הוא בכלל מתמחה בגניקולוגיה?

שמפרש, שאם הוא ילבש שחורים וכו' כבר לא יהיה לו כל כך יצר הרע והוא לא יעשה

היתה: לא להעיר. תשקיע את מאמציך בלהרבות קידוש ה' בעצמך, ולא בלהעיר לאחרים.

אבל נזכרתי, שלא מזמן מישהו העיר לי ברחוב וזה דווקא עשה לי טוב. ( קראתי קריאת שמע תוך כדי הליכה. מנצלת את הדרך בבוקר להספיק ברכות השחר, והוא העיר לי על זה)
אז כנראה שצריך תבונה להרגיש מתי ההערה תתקבל טוב ומתי לא.

דווקא קריאת שמע אין בעיה, ולא אמורים לעצור:/
"ובלכתך בדרך"
חוץ מהפסוק הראשון שדורש כוונה, ואז לכאורה צריך לעצור.
אבל אבדוק!

ראיתי דרך אגב.

א. זה לא יעזור- הוא כנראה מודע לעצמו
ב. זה מה שזה- יש גברים חרדיים שמסתכלים בתמונות לא צנועות.
זה לא טוב, אבל קיים.
והצורך המלאכותי הזו ליפות לחילוני המצוי את המציאות, קצת מוזר בעיני （הוא כנראה פגש גם את החרדי שלומד בתחנת אוטובוס, את ההוא שמסתכל למטה ברחוב העמוס, את הבנדוד החרדי עם ספר בבר מצווה）
אנחנו לא צריכים לתווך לו את המציאות, לקחת אחריות במקומו, לסדר לו את הסטיסטיקה
מענין אותך? לך תבדוק.


מקווה שזה מובן

מגניב לו איזה פתק בלי שאף אחד ישים לב או מנסה לשאול אותו אם האוטובוס עבר וכה'ג.

היה זכור לי שהשתנה.

בדיוק לקחתי חופשת מחלה של שבוע.

יום ראשון - כולו על חשבון העובד בלבד
יום שני ושלישי - חצי על חשבון העובד וחצי על המעביד
מהיום הרביעי - הכול על חשבון המעביד

זו הסיבה שאנשים לא לוקחים מחלה על יום-יומיים

יש לי איזה 80-90 ימי מחלה לא מנוצלים. וב''ה אני לא צריכה אןתם. לדעתי הפסקתי לצבור אפילו כבר כי הגעתי למקסימום. הלוואי ויכולי להמיר אותם לימי חופש רגילים.
ונהלי תשלום לימי מחלה פשוט מעצבנים. כאילו אם אני חולה רק יום אחד אין באמת טעם ללכת להביא אישור מחלה. זה לא באמת משנה.

היא הטבה סוציאלית לזמן שעלולים לחלות באופן שיגרם הפסד כספי מרובה.
כלומר, צריך להסתכל על זה הפוך- לא שזו חופשה לא מנוצלת אלא שזו אופציה ליום מעונן שלא יבוא.

בפנסיה זה חוזר בצורת כסף.
הרבה כסף..

איך הולך החישוב?

אני רק יודעת שניצול ימי מחלה ממעסיק קודם הם רק בפנסיה.

כשאתה עוזב עבודה אתה מבקש מהמעסיק להוציא לך אישור על ימי מחלה לא מנוצלים, בפנסיה זה מומר לכסף.

תודה!

זכור לי שזה בהסכם של ההסתדרות ורק לגבי חברות גדולות/ממשלתיות

באמת חשבתי לתייג אותך..

למעט מקומות שיש הסכם קיבוצי שאפשר לפעמים לפדות

לפחות במשרד החינוך ובצבא כמו שאני יודעת..

לא מאמין שיש כאן מישהו בפנסיה תקציבית
משמע התחיל לעבוד במשרד החינוך לפני 1998

עיינו במסכת פאה במשנה האחרונה דברים חריפים על זיופים כדי לקבל משהו שלא זכאים לגביו.

כל הכבוד שלא לקחת, ובהצלחה.
מקווה ומאחל שהמצב בעבודה ישתפר ככה שלא תרצי לקחת חופש כדי לא להיות שם

צריך להיות ישרים גם כשקשה.

ומנסיון- זה שווה את זה.

כאן מדובר על הפרשת מעסיק שבסופו של דבר מגולמת בשכר הנטו (זאת אומרת שלו לא היה החוק הסוציאלי הזה סטטיסטית סביר שהשכר היה עולה), כלומר שמבחינה מסוימת ימי המחלה משולמים מכיסו של העובד - אם ניצל אותם או לא.

נכון שיש צד לומר שיש בזה גזל כי אם העובד לא חולה לא מגיע לו חוקית לקבל מהמעסיק תשלום על מחלה (ומהבחינה הזו זה דווקא חמור יותר ממי שלוקח צדקה למרות שיש לו), אבל כאמור יש צד שהוא סה''כ לוקח את מה ש'נעשק' ממנו. 

 

בשורה התחתונה אני מסכים איתך שזה לא ראוי, רק פחות עם הדימוי.

עובד מרגיש מבסוט כי הצליח לגנוב יום מחלה,
אבל ממי? מהכיס של המעסיק שלו או המשרד המשלתי. בושה

שמאפשר תפקוד מלא אבל אני לא רוצה לעבוד נחשב לרמאות?

אבל מכיר יותר מאדם אחד שאחרי שנים שצברו - יום אחד נהנו מזה.

ובכל אופן ראוי להיות נקי כפיים ובר לבב וגו'

אם כל אחד שיהיה קצת מצונן ולא יהיה לו כוח לעבוד יקח חופש על חשבון המעביד אז המעסיקים יפשטו רגל.
זה צריך להיות עם שיקול
מה שכן, אני יודעת שהרבה נשים משתמשות בימי מחלה שנצברו להם לפני הלידה.
הם מוציאות סיק שבועיים לפני הלידה,נשארות בבית ומקבלות שכר.

למרות מה שכתבתי במשרדים פרטיים וקטנים שיש יותר אמון ויחסים טובים בין העובד למעביד אז בחלק מהמקרים גם על היום הראשון המעביד נותן יום מחלה, כי הוא סומך על העובד שלו שהוא לא משקר אותו

וקיסלתי מכתב מהמעסיק שלו (עובד עירייה) כהוקרה שהוא עובד מצטיין שלא לוקח ימי חופש
ואז גילו לו גידול, ל'ע, ב'ה ניתחו וכרגע נראה שטוב, אבל למעלה מחצי שנה שהוא לא עבד - ובנתיים הכל על חשבון ימי המחלה שלו...

אבל ברוב מקומות העבודה ימי המחלה מצטברים עד 90 ימים ונתקעים שם.
בעיריות זה שונה.

עובד התלונן שצבר בערך 700 ימי מחלה בכל שנות עבודתו ושנה הבאה הוא יוצא לפניסה.. מפה לשם עכשיו הוא מורדם ומונשם אחרי ניתוח קוצב לב...

עזבו, הכל בסדר עכשיו, אישרו לי חופש ומה שאני הולכת לעשות לאחראית של משמרת לילה כשאני אחזור לעבודה, וואי וואי וואי איך שהיא הלחיצה אותי ויש לה מזל שאני מתה עליה.

אני ער!

למדתי תורה. וסטטיסטיקה נחשב?

אני יוצא פעם ב3 שבועות למסעדה עם ההורים.

למדתי למבחן שיש לי מחר... (למרות שבכלל אין לי כח).

 

עוד משהו טוב? בכיתי וכתבתי. (הישג מבחינתי...)

 

 

ניסיתי לעזור לכמה משפחות( מקווה שגם הצלחתי. אבל נדע את זה רק עוד תקופה😒)

מממ.. עזרתי לחברה להתמקד ולהרגע קצת

עשיתי הרבה.

 

הצלחתי להגיב ברוגע לכמויות של אטרף על שטויות

הצלחתי לטפל בכמה בעיות מציקות ולהגיע אליהן, כנראה לפתור אותן.

 

סיימתי (?) פרוייקט שנתקע לי הרבה זמן ולא הצלחתי בלב ובנפש להניע אותו

 

הלכתי לערב שהיה לי משמעותי למרות שחשבתי בהתחלה להבריז ממנו

 

ועכשיו חיסלתי עוד באג מציק שבכלל לא ידעתי שהוא קיים.

 

לילה טוב !

שמרתי על תינוקת לטובת אמא שלה

צבעתי את השיער
סתם-ישנתי היום עד 3 אז לא היה כל כך זמן למשהו טוב.

סיימתי סוגיה שהתחלתי לפני שנתיים, ב"ה

לפי מלא דברים תקופות ...

אני אוהבת סדר ואם זה לא קורה אז זה מלחיץ אותי.
אני משתדלת לעשות את הדברים מתי שצריך אם כי יש פעמים שאני דוחה את זה...

האמת? אני פשוט רושמת על דף את מה שאני צריכה לעשות ועושה אותן לפי "רמת קושי" או הדחיפות שלהן... (לפעמים גם מקלחת או כלים או אוכל נכנס בתוך.......)

ביום שני בבוקר אני קובעת שהיום אני אשטוף את הכלים משבת.
ומבצעת!

אנחנו חלק ב-ב' וחלק ג'.

ברוב הדברים זה סבבה. יש כמה דברים שאני רוצה להעביר מ-ג' ל-ב'.

אני לא אוהבת לדחות דברים וחשוב לי מאוד סדר וניקיון

ככה לא דוחים ודוחים.
לפעמים אני לא עומדת בזה. ואז מגיע ג'. ואני אוגרת כוחות ופשוט מתחילה לעשות ומריצה..

למשל, יש מכונה. צריך לתלות ולהוריד. אז מורידים כביסה-מקפלים. לא אוגרים ערמות.

הרצוי א, ואם יש זמן עושים ככה,
המצוי ב - בד'כ כשאני חוזר בערב משתלטים על הבית...
לעיתים ג - בתקופות עמוסות......

ואם זו משימה שנואה במיוחד - אז ג'. ואם עלה רצון לפנינו אז ב

מה שלא （כביסות, נקיון יסודי וכו）בחמישי/ שישי

לק"י

ג. הכי קרוב למה שקורה פה.

בין אנשים מאורגנים לדחיינים זה הסדר של הפעולות. אדם מאורגן שותה קפה ואז שוטף את הכוס, דחיין שוטף את הכוס ואז שותה קפה.

אחרת ל'

יש כאלה שהם ממש עוקצניים כאלה ואז זה כבר מאוד לא נחמד...

(קראתי פשוט איזה משהו עכשיו..)

כשהזיוף עובד גבול מסוים....

זה בטח נובע מרגישות מוסיקלית,
ואני בטוחה שהם לא מתכוונים לפגוע..
אלא שפשוט ממש קשה להם לשמוע זיוף.
גם אני מרגישה כך, והמחשה לכך זה כשאנשים עושים רעשים באכילה..זה ממש קשה.
ממש מסכימה שצריך לדעת איך להעיר..

וזה ממש לא נעים לשיר לידו.. זה אפילו די מלחיץ 😑 (וזה לא שאני זייפן גדול... מקווה לפחות.. )

אולי כדאי שתשתף אותו איך אתה מרגיש.
וגם לדעת ליד מי לשיר זה סוג של פיתרון..

 

 

לא סובל את הזייפינים ששרים בקול...! כאילו מה זה אושר של החיים!

 

נורא!

לכן אני כמעט ולא שר. בטח לא בשולחן שבת.

זה יותר קשה ממה שנראה לכם.. בעיקר בקבלות שבת.. אעעעעע

בתור אחת כזו- זיופים זה אחד הדברים שקשה לסבול...

אבל הם באמת לא מסוגלים לשמוע זיוף.. לפי מה שהם אומרים לפחות..

זה לא פייר...

ואם אני זייפנית, זה אומר שאני לא ישיר?!?!.
"צורם.."
אפשר לחשוב...
קצת סלחנות לא תזיק פה, זה לא אודישנים

אני יכולה להבין שזה מפריע אבל להעיר כל שנייה זה כבר מוגזם
כאילו... מי שמך??

לא לשיר בקול

לפעמים זה באמת מזעזע

אז אולי גם למי שיש קול צפצפה או קול שלא נעים לך באוזן שלא ידבר?

כנ"ל לגבי בישום...

לא אמרתי לא לשיר, אמרתי לא לשיר בקול

קצת התחשבות

כל עוד הבן אדם לא שר בקולי קולות כל היום אני לא רואה מקום לבקש ממנו לסתום.
המוזיקה והשירה לא שייכת רק לזמרים.

ברור שלא צריך לעשות בדיקות קול לפני ששרים...

אני כזאת.

רגישה מאד לזיופים.

אבל לא מעירה על זה בחיים.

(בלנ"ד)

גם לזייפנים יש זכות ביטוי.

אני גם כזאת.. שומעת ומפריע לי כל זיוף.

 

אבל למה שהם לא ישירו? אולי שאנחנו פשוט לא נקשיב או נתעלם או לא משנה...

ומה תעשה אם בן הזוג שלך יהיה הפוך? לכל אחד יש חסרונות משלו. ושנתמודד.

בעלי כזה,למד להסתדר עם השגעונות שלי
(גם אני למדתי למתן את עצמי לפי הקצב,הטון והמנגינה )
זה לא מידת דין,זה חוש מוזיקלי מאוד גבוה.

מה לעשות שזה מוציא מהדעת ויכול לשגע עד הקצה??

לשבת במנוחה, כוס תה/משהו דומה, לנשום עמוק, רגוע, קצת חיוך..

 

אח"כ, אפשר בלי "לחפור" יותר מידי - לנסות לראות אם מבחינים ממה זה בא לפני כן. ולפתור.

לדבר עם הקב"ה שיעזור הוא מקשיב בכל שעה

שאלת שני דברים
איך מרגיעים לחץ שמתבטא בכאב פיזי (אפשר במסאג'ים למיניהם)

איך משחררים את המועקה שנגרמת בגלל הלחץ. ואיך נרגעים מזה.

א. עניתי שעל ידי הירגעות פיזית (מנוחה, מסאג', הליכה, נשימות עמוקות והרפייה, שינה מספיקה לגוף התעמלות ותזונה בריאה) הפנימיות מושפעת. כי גופנפש- יחד הם.

ב. הייתי מציעה לך לחשוב מה גורם לך להיות בלחץ. לפעמים הפיזור גורם שנתבלבל ולא נדע מה להסתכל קודם. מכירה את זה שמרוב בלגן, נהיה בלגן בעיניים ולא יודעים מה לסדר קודם ?

כשנרשום את הדברים יהיה לנו יותר מסודר ופחות מפוזר, ממילא פחות מפחיד ופחות מלחיץ. עיקר הלחץ מגיע כשאנחנו לא מוצאים ידיים לרגליים מההר שאנחנו בטוחים שייפול עלינו עוד שנייה וחצי.



בהצלחה! השם איתך. לא לפחד כלל. לאט לאט תצליחי הכל.

בע''ה אשתדל מאוחר יותר

אכן ואכן, לחץ בהחלט יכול להתבטא בכאב פיזי מורגש ממש.
איך את יכולה לדעת ממה את לחוצה?
עשי לעצמך תרגיל כזה-
שימי סטופר של 5 דקות.
ותפתחי בשאלה - איך אני מרגישה? / לחילופין - איך את מרגישה?.
ותתחילי לענות לעצמך על זה,
ככה. בדיבור ממש..
דיבור רציף.
אם את נתקעת, תחזרי שוב על שאלת ההתחלה,
ואם קשה מידי עברי לשאלת - מה שלומי?

זה עשוי לעזור, ולבהר.
אם קשה מידי לבד, את יכולה לעשות את התרגיל יחד עם אדם נוסף.
מה עושה האדם הנוסף?
שואל את שאלת הפתיח,
ומתיישב מולך למשך 5 דקות.
בלי להוציא מילה, רק להקשיב. מותר לו להזיז את הראש לאות הזדהות, ולהגיב באממ.. אבל זה לא באמת נחוץ.
העיקר קשר עין.

אני מציעה לעשות את התרגיל לבד.
ואם ממש קשה,
אז לעשות את אותו התרגיל רק בשיטת הצפה על הדף.
את פותחת בשאלת הפתיח,
וכותבת רצוף.
למעט הפעמים שאת נתקעת בהם וחוזרת לשאול את שאלת הפתיח.

בהצלחה רבה! תעיזי.


לשאלה השניה, מה עושים? איך נרגעים?
אחרי שמצאנו את סיבת הלחץ,
אם יש אפשרות לפתור את הלחץ - מה טוב.
אם זה הוא לחץ שאינו נתון לשליטתך נסי להרפות.
הכל ביידי שמיים, זה של ה' יתברך. לגמרי.
עשי משהו שמשמח לך את הנפש.
אפילו פיזי - טיול נחמד, הפתעה קטנה, שיר שאוהבים, פינוק מתוק.
ובנוסף, אני ממליצה על הרפיה.
מה הכוונה?
הרפיות ודמיון מודרך. אם את יודעת לעשות לעצמך - מדהים.
אם לא, בתור התחלה ממליצה לך לשמוע הרפיות של הרב דניאל כהן (יש ביוטיוב),
ותראי אם את מתחברת.

בהצלחה נשמה, שיהיה טוב, ושה' ישמח אותך!!

חיבור בין גוף ונפש הוא דבר ידוע,הרמבם מדבר על זה המון.
דברים שיכולים בעיקר לעזור זה לנשום עמוק, לעצום עיניים, לשנן מנטרות חיוביות, לדבר עם אדם קרוב...שינה טובה.

@פסיכולוג מקצועי

ועוד אחד @פסיכולוג מומחה לבעיות פסיכוסומטיות

@פסיכולוג מומחה לאבחון והתאמת טיפול בכמה משפטים בודדים דרך פורום ללא פגישה אישית

 

שלושתם יעזרו לך באופן מושלם

 

אה, שכחתי, הם לא פה 

 

טוב, אני בטוח שתמצאי מישהו במציאות שיעזור לך יותר

 

ויש כאן אנשים עם חוכמת חיים יותר מהרבה פסיכולוגים..

 

זו דאגה טהורה,

את אולי לא מכירה את העולמות הללו, 

אבל יועץ שאינו מכיר או אינו מבין את האדם 

הנזק עלול להיות גדול מהתועלת

 

ברור שלא כל עיצה טובה לכל אחד ופה נכנסשיקול דעת.

ובעצם בדבריך, יש קצת את מה שאתה מעיר עליו...

 

כלומר, שאתה כבר "יודע" כאילו זה שייך ל"עולמות הללו" וכו'.

 

צריך לתת אמון בבחורה, שאם היא כותבת על משהו באופן "מקומי", וכדבר שאינו תופעה נדירה, היא מצפה לעזרה באותו כיוון. מי שמבינים על מה היא מדברת - ויש להם רעיונות בשבילה.

 

אם היתה חושבת שמדובר במשהו רחב יותר, או שהיתה רואה שמה שמייעצים לה לא מספיק - היתה מחפשת כתובות אחרות.

 

לפעמים הנזק הגדול הוא, דווקא כי מתייחסים לכל דבר כאילו או אין מה לומר - או צריך כבר "פסיכולוג". לא כל דבר נמצא שם, ורוב ההתייעצויות/עזרות של בנות זו עם זו - אינן שם...

 

[ומי אומר ש"לא מכירים ולא מבינים"?..]

זה סתם ממש לא נעים

ואני מצטרפת למה ש @לב אוהב כתבה

אתה לא מכיר אותי ולא יודע מי אני..

כתבתי כאן שאלה שחשוב לי לקבל עליה תשובה,
לזרוק סתם כך "לכי לפסיכולוג" ושוב ושוב ךחזור על זה ממש לא במקום לדעתי ולא ביקשתי שיאמרו לי את זה, אלא עצות מעשיות.

תודה ושבת שלום.

@שכקלר

תשמעו, אתם כולכם, - צעירים מעל עשרים

דאגה בלב איש - ישיחנה. לא דווקא ייעוץ רפואי.
מה עוד, שהרבה פעמים דווקא הידיעה שיש אנשים שאכפת להם ממך, ודואגים לך, ומקשיבים ותומכים נותן כח להתרומם ולהמשיך להתקדם. ייעוץ מקצועי לא נצרך תמיד ולא ישר קופצים לזה. ובכל מקרה, אפילו אם אתהצודק ועדיף שהיא תפנה לעזרה יותר מקצועית עדיין יש דרך לדבר ולהעיר. התגובה שלך כתובה צינית. חבל מאוד.

אני לא כתבתי לה ללכת לפסיכולוג, כתבתי לה שפה לא מחפשים תשובות פסיכולוגיות, למרות שלאחרונה כל אחד פה חושב שהוא יודע בדיוק איך להתייחס לנושאים פסיכולוגיים, וכל אחד גם חושב שהוא יודע בדיוק איך להתייחס לאנשים שמתלוננים על זה, באותה צורה שכל אחד פה חושב שהוא זה שיודע את היחס הנכון לשאלות באמונה, יכול להיות שיש פה אנשים שלמדו כל מיני דברים, זה לא נותן להם סמכות ולא אומר שהם צודקים בהכל, ואתם גם לא יודעים כמה כל אחד פה למד ומאיפה מקור ההבנה וקישור הדברים שלו

 

העליהום הזה שלכם ממש לא במקום,תירגעו, זו בסך הכל הערה שכתובה בצורה ספרותית יפה,

 

ממילא הפורום הזה מלא בעוקצנות וזלזול אמיתיים, וכולם שותקים, רק לי נטפלתם, כשאני בסך הכל כתבתי בלי עוקצנות אלא בצורה ספרותית יפה, זה רק מראה כמה אתם לא מקצועיים בקריאה שלכם, ולכן הערתי צודקת, וכל התגובות האלה פה, כולל התגובות הטיפשיות והילדותיות שממלאות לאחרונה את ההודעות המטרילות המתרבות, רק מוכיחות שהפורום הזה מידרדר לשאול תחתיות

 

ביי לכם,

 

@ד.

@שנזכה לשמוח

@נקדימון

אני חושב שהתגובה הראשונה שלך גרמה לך לאבד את הזכות להעיר על זלזול של אחרים.

זה לא ענין של "עליהום".. אלא בהיות שמה שכתבת לגבי מי ששאלה, יכול לפגוע בה - הגיבו כנגד זה, כי אכן ההערה אינה מוצדקת.

 

וכמו שנאמר כבר, לא כל שאלה שמישהו שואל לגבי הרגשתו ומבקש עצה - הופכת כבר ל"שאלה פסיכולוגית". לגיטימי שאדם מבקש עצה מחברים לגבי הרגשה או לחץ שהוא מרגיש. כל זמן שלא מדובר בדברים חמורים - הברירה אינה בין לא לשאול/לא לענות, לבין לומר שזה מצריך "ייעוץ מקצועי" (אגב, ראיתי פעם שאיזו פסיכולוגית כתבה ספר על התגברות במצבים קשים שאנשים נקלעו אליהם - והספר הוא פשוט ליקוט של דברים שהאנשים הללו סיפרו איך התגברו..).

 

ובוודאי שאותו דבר לגבי שאלות באמונה. אנשים יכולים לשאול, אנשים יכולים לענות. 

אף אחד לא אומר ש"צודקים בכל". מי ששואל משהו, יבדוק האם התשובה מתאימה לו או לא. ומסתבר שגם הוא יודע להבחין מי עונה, מה הבסיס שלו; לפעמים אנשים כאן גם מכירים כבר מעבר לפורום הגלוי.

 

אפשר אכן להעיר, בצורה מיושבת, שכדאי לקחת עצות בערבון מוגבל. כי לא תמיד יודעים מי המייעץ ומה ידיעותיו. ולהזכיר שיש דברים שכדאי לשאול מעבר לכאן.  מניח שאם כך היה נאמר, לא בצורה יותר כוללנית וקצת מוקצנת, גם לא היו מגיבים על כך. ומניח שגם השואלת יודעת את זה..

 

לגבי "עוקצנות וזלזול", אני לא כ"כ עוקב. אבל אם יש תופעה כזו, ברור שזה לא בסדר וצריך לתקן. להעיר בצורה ראויה.

למרות שלא יודעת עד כמה מבינה בזה.

אני יותר מכירה שיש לחץ פיזי בעקבות איזה אירוע שצריך לקרות ומתרגשים ממנו. 

אבל סתם ככה באופן כללי להתהלך עם ההרגשה הזו, נשמע לא נעים בכלל.

תבדקי מה בלו"ז שלך גורם לך להרגיש ככה.

תשתי שתיה חמה שאת אוהבת בנחת.

שירים מרגיעים.

תכתבי לך את הרגשות שלך. 

אם אפשר לקחת יום חופש.

להיפגש עם חברות. 

פשוט להתנתק רגע מהעומס של החיים.. 

בחתימה הקודמת היה קישור לרשימת טיפים להתמודדות עם בעיות שינה. חלק מהם יעזרו גם.

אם זו תגובה שנמשכת זמן קצר וכדומה אז יש פה טיפים טובים שבאמת יכולים לעזור.
הטוב שבכולם זה לשבת עם מישהו/י בוגר ואכפתי ולדבר. דאגה בלב איש - ישיחנה.
הרב סולובייצ׳יק כותב שלדיבור יש תכונה גואלת ללב נסער והווידוי הוא מרגוע לנפש מתייסרת. "אדברה וירווח לי". כך כתב איוב.

אבל אם את תקופה ארוכה ככה, ויש משהו ספציפי שגורם למועקה הזו אז באמת הייתי ממליץ על רופא מקצועי לכמה פגישות שיעזור לך לנקות את הראש ולהמשיך הלאה. לפעמים כשהמועקה נהיית פיזית זה סימן פחות טוב. לפני כן נסי לדבר עם ההורים, או אחות אהובה, או חברה טובה, או מדריכה שנאמנת עלייך, או המורה שלך וכדומה, זה בעצמו יוכל אולי להרפות ולשחרר אבל גם אם לא, הם יוכלו לעזור לך בשיקול דעת בבחירת הצעד הבא. בהצלחה רבה!

איפה הרב סוליבייציק מביא את זה?

איפשהו בדפים הראשונים, בחלק העליון של הדף.. לא זוכר בדיוק עמוד

1. תנסי להוריד מהלחץ בהבנה שהתסריט הכי גרוע לא כה נורא.
2. אם זה חוזר על עצמו הרבה, כדאי לשקול דרך שתוריד את הלחץ באמצעות הימנעות או הפחתה מהגורם המלחיץ.
3. תנסי לעשות משהו מהנה כשכואב כמסיח דעת.

בהצלחה רבה

לפעמים רק מים.
היום בבוקר: לחם, סלט, חביתה וקפה, ואני עדיין רעב.

בדכ נס קפה, אם יש ארוחת בוקר אני אוכל חביתה עגבנייה וטחינה בסדוויץ, אבל אין לי כח להכין לעצמי...

לא לשכוח להתפלל לרפואת החייל שנפצע קשה מאוד בפיגוע בגבעת אסף-
נתנאל אילן בן שיינע ציפורה

הוא זקוק עדיין לרחמי שמיים מרובים

https://www.inn.co.il/News/News.aspx/389734

נס קפה
נשנוש בדרך, וסנדביץ

בדכ קפה

היום תה

עם משו מתוק לידו

תה וגם זה בקושי
אחכ תפוח ירוק..
אפשר רגע להתלהב?
הצלחתי לקום מוקדם (יחסי) ולהכין את השיעורים בבוקר

כלום

אני אכלתי היום 5 פרוסות לחם, סלט, 2 ביצים, והרבה גבינה וקוטג'

ואני לא בטוח שאני שבע

זה מה שאני אוכל כל פעם כשאני קם בזמן

הלוואי ויהיה בסדר.
ונקבל מהקב"ה סימן והדרכה.
שבוע של בשורות טובות בע"ה.

בדרך כלל אוכלת פרי/שייק,אחרי שתיית בוקר..
אחר כך ירקות,לחם,
תלוי איפה אני נמצאת
וקפה אני לא שותה.
ברשמי הפסקתי מאחרי הבגרויות,
טכנית,באמת שהמון זמן לא שתיתי,לא מתחברת לעניין,לריח,לטעם שנשאר בפה אח"כ...😁
היה בא לי להתגאות קצת ולהרגיש שאני במצב בריאותי טוב 😌

יהיה לך יותר קל?
אני לא מסוגלת להכניס לפה כלום כשאני עייפה..(ולחוצה..)

בבוקר אני בקושי מכריחה את עצמי לשתות מים.
אבל כשאני קמה בצהריים לפני משמרת אני משתדלת לאכול כי הזמן היחיד אחרי יהיה באיזור ה-9-10 שעות אחרי (או בהפסקה הקצרה ואז אני לא ממש מספיקה לאכול)

עכשיו ראיתי שזה מאתמול.

 

@Admin

רק אחרי שיקבלו צו בית משפט...

 

הם צריכים ממש להכנס לכל העיניין ובטח לא יהיה שווה להם נכון?

ולא יעשו עניין כזה גדול

 

זה לא שאני מציק או משהו

זה רק אחד שם אנטי נגדי

כלומר, הטרדה מינית או כל הטרדה, איומים וכו'.
במקרים כאלו הספקית יכולה לתת למשטרה את הפרטים על מנת להעניש את פורע החוק.

אם לא היתה שום בעיה במה שכתבת (כלומר סתם מישהו לא מחבב אותך) אין לאף אחד זכות לומר לך כלום.
אבל אם כן- זה סיפור אחר.

 

לא איומים ולא נעליים

איזה אחד שהתעצבן עלי והוא גם במקרה מנהל שם וחושב את עצמו מקסימום מלך העולם

נטפל אלי התחיל לחסום לי בכל ניק שנכנסתי איתו , מיותר לציין שלא עברתי שום עבירה ולא פרצתי לאתר או משהו בסגנון

סה"כ התחכמתי עם המערכת ונכנסתי בניקים שונים זה הכל..

 

זה כל הרעיון במה שאני אומר

הם לא ישקיעו בדבר שאין בו שום הגיון

אנשים היום לא מחפשים לסבך את עצמם בתביעות במיוחד לא בתביעות שווא שהם לא יכולים גם להוכיח בהם שום דבר

במיוחד כשהצדק איתי..אז...מניח שזה בסדר..

פשוט סתם עניין אותי באיזה קלות הוא יכול להתלונן עלי

בערוץ המנהלים יכולים בקלות לגלות איפה אתה גר ומי אתה. לא צריכים שום ספקית אינטרנט.

ולא חוסמים ניקים סתם משנאה. אני מכירה כמה מנהלים, והם משאירים גם אנשים שהם לא מחבבים. חוסמים רק אנשים שמטרידים...

קשה להבין למה אתה מתכוון כי אתה לא מפרט

 

הערוץ כאן זה המקום הכי שפוי בנוגע לחופש הביטוי

כאן לא חוסמים כל רגע ואפשר להרשם חופשי בלי עין הרע חמסה חמסה חמסה

 

הוא שאמרתי ,

סה"כ מה שעשיתי שהוא יצא עלי בגלל שלא היה נראה לו מה שאני כותב

סתם דברים כלליים שאין בנינו הסכמה עליהם אז הוא החליט ש"נמאס לו ממני" ומההודעות שלי

והחליט לחסום אותי ולמחוק לי הודעות ואני פשוט מצאתי שיטה להכנס בכל זאת מניקים אחרים ..

והוא החליט שהוא פונה לספק שלי ומתלונן...

 

מה שרציתי לדעת באיזה קלות הוא יכול לתבוע אותי או לקבל על פרטים ..

זה הכל

 

שהוא מנהל שמינו

אין לו יד ורגל באותו אתר

 

הוא בעצמו אוכל סרטים שכל רגע לוקחים לו "הרשאות"

ככה שהאיום שלו נשמע עוד יותר מגוחך כשחושבים על זה

כל רגע בחיים, נס גלוי...

 

פתאום חיזקתי אצלי את זה היום בתודעה...

עכשיו הולך לישון.

נכנסנו לימי שובבים. זה ימים של זמן מסוגל...

הנתיבות שלום כותב- שקבלה שאדם מקבל על עצמו בימי השובבים היא מחזיקה יותר מקבלה רגילה ומשפיעה יותר...

שנזכה!

שעיקר המעלה של ימי השובבים זה בשנה מעוברת

מה השאלה כאן? לא מובן...

 

אולי יש לי תשובה...

מצריים נקראת בתורה 'ערות הארץ'. השבועות של היציאה מטומאת מצרים עד קבלת התורה ובניין המשכן (במעוברת זה שובבי"ם ת"ת כולל תרומה תצוה) - הם ימי תיקון העניין. (כך שמעתי מהרשל"צ הרב עמאר שליט"א)
לכן אצל המקובלים אלו ימים מיוחדים, גם של תעניות וסליחות ותיקונים. יש קהילות, שלמרות שלא עוסקים בהם ברבים בענייני נסתר - קיבלו להתחזק בימים אלו בהלכה, בעיקר בענייני קדושת הבית.

רק חשוב לזכור שכל ההנהגות והעניינים - הם מדרגה למי שראוי להם. מדרגה נוספת אחרי שמקיימים את כל מה שחייבים מהדין.

תחזקו את הסביבה שלכם, זה הכי מחזק בעולם

מחר יום חדש

יהיה בסדר...

יש משו מחזיר כוח שאפשר לעשות?
שיחה עם חבר/ פעילות גופנית/ מוזיקה טובה
ברובד גבוה יותר לבדוק אם דרוש שינוי בחיים עכשיו חברה/ עבודה/ לימודים.
או שזו תקופה שתעבור ואז רק להתאזר בסבלנות

בהצלחה!