פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 806)

האם אדמין יכול לכתוב תגובה שהוא לא יכול למחוק?

@איתן

(נראה לי זה הניק ;) @איתן למפרט

מוכר. זה כאילו הפתיע אותי והרגשתי שאני מתפזרת. מקווה שזה בסדר ולא כזה נורא

בס"ד

ומזדהה ולא מזדהה..
קרה לי בעבר שהרגשתי שלא עשה לי טוב לשתף אבל לא בגלל שזה לא טבעי לי..

לי מאוד לשתף, אבל במינון מסוים ואנשים מסוימים.
אני יכול להגדיר בצורה יותר מדויקת מה הפריע לי בזמן האחרון אבל אני לא אעשה את זה פה...)

ואני משתפת לםעמים יותר מדיי ויותר מדיי אנשים.
ו*זה* לא טוב.

הברכה שורה וגו׳.... לא לומדת מזה..

צריך לעשות עוד 3 מערכים כאלה?

אני יכול לתת למחשב לבצע את זה גם

חחח זה בהחלט דרך, אבל לא חכמה.

219
438
657

273

546

819

 

משחק חמוד 

327

654

981

 

צריך להגיע מהמילה "חתול" למילה "עכבר" בהחלפת אות בכל שלב, כאשר בכל שלב אמורה להתקבל מילה תקנית בעברית.

 

לדוגמא מהמילה "בלון" למילה "חלום" נגיע ככה: בלון --> חלון ---> חלום. 

חתול>חתור>עתור>עכור>עכבר

זה מה שגם אני חשבתי

אם זה היה בזמן קדום בהיסטוריה, לא היו אפילו מנסים להציל אותם, ולא רק בגלל שלא היה להם מספיק כלים טכנולוגיים.

קורים אסונות יותר גדולים כל הזמן,
רק אתמול טבעו מעל 40 תיירים בתאילנד עצמה..

 

זה לא אסון

זה הצלה מאסון שהיה יכול להתרחש

זה לא שפתאום כ"כ חשוב לנו מילדים בקצה העולם

 

אני חושב שיש ערבות הדדית כשרואים עשרות נערים צעירים בצרה אפילו שהם לא מהעם שלנו

אוטומטית אתה מייחל שהם יצאו מזה בשלום..לא מבין את המחשבה הקרה הזו שהכל זה סרט וזה הגורם להתלהבות.

 

כמה חודשים, זה מרגש שזה הצליח ללא כל פגע.

הצוות המחלץ יהיה כמובן אמריקאי ולא ישראלי, ויתפתח סיפור אהבה בין אחד הנערים והמאמן במהלך שהותם במערה...

אלמנתו של המחלץ שמת מקבלת בסוף לאימוץ את אחד הנערים שהוא יתום. הרופאים אומרים לסבתא של אחד אחר שיש לה רק עוד שלושה חודשים לחיות, ובזכות החילוץ המוקדם הוא זוכה להיפרד ממנה. ההורים של ילד אחר על סף גירושין ובעקבות החרדה המשותפת הם חוזרים זה לזה. אפשר לייצר פה הרבה דרמות...
אולי מישהו מכיר במאי הוליוודי שירצה לקנות ממני את הרעיונות?

מי יכול להישאר אדיש לסבל של ילדים?
ואם חלילה היו מתים, נורא למות בכזו דרך..

את יודעת כמה ילדים מתים באפריקה כל יום ממחלות ומרעב?
למה אף אחד לא מתעסק בזה או הולך להציל אותם?
כי ילדים שנמצאים במערה עשרה ימים בלי אוכל ולוקח עוד שבוע להציל אותם זה יותר מעניין ו"חדשותי".

אני גם שמח שהצילו אותם.
אני פשוט חושב שהתעסקו בזה בארץ יותר מידי.

השריפות בדרום שכבר כמעט לא מדווחים עליהם יותר מטרידות אותי. href='/Forum/User/107952'>@משיח בן דוד

 

פשוט הבינו שמבצע החילוץ מאוד מסובך והיה גם מבול מתקרב באזור ופחדו שהמים יציפו את המערה

לכן זה סוקר בהרבה ערוצים בעולם.

בעיקרון אני מסכים שיש דברים שיותר מושכים תשומת לב ודברים שפחות , אבל כעיקרון זה מקרה מיוחד של ילדים בסכנת חיים מיידית אז זה גורם להרבה אנשים לרצות ב"סוף הטוב" , אני מודה שאצלי מרוב כל החדשות על הרוגים בכל פינה בעולם הרגש נעלם מדיווח לדיווח,אבל כשכבר אפשר להציל זה שונה , אתה גם נותן את הדוגמא של אפריקה אבל זו השוואה לא נכונה,שם זה מצב כללי של מצוקה באזור שלם , כאן זה ילדים שנקלעו לסיטואציה מסויימת בין חיים למוות וידוע שאפשר להציל אותם,באפריקה זה מצוקת רעב כללית , יש הבדל ...וגם שם האו"ם עושה בשביל להציל,אתה בטח לא מצפה שכל היום נדווח על הרעב באפריקה

באותה מידה אפשר לומר שכשיש ח"ו פיגוע, מתעסקים בו יותר מידי, כי הרי יש הרבה תאונות דרכים..

 

יש הבדל בין תופעה "פתאומית" שבתוך זמן קצר עלולה להיגמר חמור מאד - לבין דברים שהם תנאי חיים קשים קבועים שצריך לעמול לשפרם.  לא שזה פחות חשוב - אבל בוודאי זה לגמרי אנושי שדבר כזה תופס.  כמו שיש פסוק, "רגע שודד אוהלי".. מה משנה אם משהו קורה תוך "רגע", או אם יש דברים רעים בכללי..  אלא שאכן יש דבר כזה בתכונה האנושית, שמזדעזע משינוי לרעה פתאומי. חבל  לאבד את הצד המוסרי הזה, בגלל שיש עוד הרבה בעיות.. (שזה נכון, לצערנו).

 

וגם שמדובר בחשש-מיתה משונה, שאי אפשר להינצל ממנה, לברוח. ולאידך, יש סיכוי להציל. אז ברור שעוקבים בענין, בדריכות.

 

 

מה נעשה, באמת נכון שהלוואי שהיה ניתן להציל כל מי שסובל ממחלות/רעב. אבללא כדאי שבגלל זה נתקהה למשהו שמאיזושהי סיבה, "תפס את העין" בקריטיות שלו.

בחודשים האחרונים יש כל יום עשרות שריפות בדרום שמוזכרות בסוף החדשות, אם בכלל, ואם הם כן היו בראש החדשות כל יום צה"ל מזמן היה מגיב בעוצמה וגומר את הסיפור.
ולמה זה נדחה לסוף החדשות?
בגלל שמשעמם לדווח על משהו כל יום מחדש, לא משנה כמה הוא חשוב.
ככה התקשורת עובדת.
אין לי בעיה שהלכו להציל אותם, אני רק אומר שצריך להכנס לפרופורציות הנכונות, ולא להתנהל רק לפי מה שמעניין.
ואם היו משקיעים באפריקה את אותם מאמצים שעשו בשביל לחלץ אותם, היית יכול להציל פי 100 ילדים. אבל בגלל שזה קורה כל הזמן זה נהפך לנדוש ולא מעניין אף אחד.

יש המון שיתופים כל יום על השריפות..
לצערי אין לי מה להגיד על הנושא הזה.. איך אפשר להשפיע?

לא יודע איך אפשר להשפיע,
אבל שלפחות יהיה אכפת לנו.

אבל לפחות מזיז לנו....

שכאשר אני חוזר מביכ"נ, אני שומע כמה דקות רדיו ברכב, ואני רואה שיש שם סקירה יומית, קבועה, על מה שקורה בשריפות בעוטף עזה - ולא בצורה "יבשה"...

 

[כמובן בכללי, נכון שתקשורת מחפשת אטרקציות פעמים רבות, ולא מפיהם אנו חיים]

מכתב מאזרח צרפתי


שלום לכל החברים

הנה דברי להיום.
ברצוני להתייחס לאותם ילדים שכלואים באחת המערות בתאילנד.
אציין רק את העובדות, מדובר ב"אסירים" שנמצאים מתחת לאדמה מזה 10 ימים מבלי שהגורמים האחראים הצליחו לאתר את מיקומם.
אתמול, נס, בעזרת עזרה שהגיעה ממדינה אחרת, אותרו ילדים אלה.
הגאונים האלה הציבו לאורך קילומטר ציוד תקשורת שהביא לאיתורם וכל זאת ללא המצאות רשת (רשת תקשורת).
התודה מגיעה לחברת MAXITECH שהעמידה לרשותם את גאוניותה חינם אין כסף.
אבל מה זה? מי זו המדינה שהשתתפה בחיפושים ואיש לא טרח להזכיר את שמה?
רבותי העיתונאים, הנה פעם נוספת את מוסיפים לעסוק בדיסאינפורמציה.
שאלה אליכם, האם אתם מתוגמלים כאשר אתם לא מסקרים את העובדות בצורה אובייקטיבית?
איני יכול שלא לראות זאת אחרת.
אלא אם כן אתם סיימתם את לימודי העיתונאות מבלי להבין את הכללים או שמא הייתם כולכם תלמידים גרועים.
פעם נוספת הדיסאינפורמציה מיושמת.
מדובר ככלות הכל במעשה א-פוליטי והומאני גרידא.
אם כן, באיזו מדינה מדובר?
מי היא המדינה הזו שכהרגלה פעלה בהצלחה יתרה ובצנעה...י ש ר א ל.
יודעים אתם, מדינה זו שאתם מדברים עליה כל אימת יש הרמת גבות מצידם ושהיטבתם לבקר אותה.
מדינה זו זוכה ארך ורק לשנאה מצידכם ואתם העיתונאים לא עושים דבר מלבד לדבר עליה רעות.
יש כל כך הרבה מה לומר ודי אם לציין שמוצרים מתוצרת אותה מדינה אסורים למכירה במקומות רבים בשטחה של צרפת.
לסיכומו של דבר, למדינה זו, לפיסת אדמה קטנה זו אין כל עניין במה שאתן אומרים או לא אומרים.
תמשיכו להטעות, אנו רגילים לכך, רק אנשים אובייקטיבים יידעו היכן האמת.
לסיכום, אני תקווה שילדים אלה ייחלצו בריאים ושלמים.
ובאשר אליכם אחי הישראלים, אני גאה בכם.
עותק ממכתב זה נשלח למארי לור אוגרי בערוץ הטלוויזיה FRANCE 2.
יום טוב לכם ידידי.

בחילוץ.

ושאם כתוב לא להיכנס כי יש סכנת מוות, אז לא נכנסים.

להבדיל,
זה כמו שהיה בשיטפון, שהיו התרעות על סכנות ובכל זאת יצאו. ועוד נכנסו לערוץ של זרם המים.

אולי עשיתי טעות שכתבתי לפני שביררתי.

ובמקרה של השיטפון, אלה שנהרגו לא היו אשמים, כי הם סמכו (בצדק) על מי שהוציא אותם לטיול...

אני לא באה לחפש אשמים. בשניהם היו גורמים אחראיים שנכנסו למקום שלא היה צריך להיכנס אליו.

וברור לגמרי למה התעסקו עם זה.

 

מי שחושב איך זה להיות שם כמה ימים בלי שבכלל יודעים מה איתם, אח"כ עם נסיון החילוץ, במערה שיש כמה קילומטרים להגיע אליה, ועם החשש להצפה מחודשת - זה דבר שהוא גם מחריד וגם נוגע ללב.

 

אם מישהו חושב שבגלל שזה "גויים", אז זה לא כ"כ מענין, לדעתי זו בעיה..

 

האמת שלגביהם היה לי קצת ספק

גול עצמי של ברזיל נתן לבלגיה את העליה..אם לא, ברזיל היתה עולה אבל לא בגלל שברזיל טובה כל כך

בגלל שבלגיה היא סה"כ נמר של נייר וחכמה רק על קבוצות בלי כיוון וברזיל היתה כזו גם במונדיאל הזה

היה להם מזל מול יפן והפעם מול ברזיל

אני מגיעה לסיבות למה לא לעשות....

גיוס, בחירת מקצוע ומעבר ישיבה אלו אמנם החלטות חשובות, אבל רבים האנשים שחוזרים בהם ומשנים כיוון תוך כדי תנועה, אז אפשר להירגע מעט עם המילים הגדולות על כך שבזה החיים תלויים.
ולגבי חתונה - אם אתה אוהב אותה והיא אוהבת אותך, תן לה יד (כרגע מטפורית, כן?) ותקפוץ ביחד איתה.

בהצלחה!

רוב האנשים, שאני מכיר, מתלבטים ומתחרטים על חלק מההחלטות שהזכרת לעיל מתוך מחשבה מחודשת.

מן הסתם זה חלק מהפחד שאתה מתאר. אין לזה פיתרון אלא לא לתת לדמיון שלילי מקום. איך תדע אם הוא שלילי?

אם הוא לא מעשי ומביא לתחושות לא טובות של פספוס, החמצה וכד' לבטל אותו כמה שאפשר.

תמיד אפשר לפזול הצידה ותמיד חושבים שדשא אחר ירוק יותר. בהצלחה

אתה יודע בעצמך מה אתה צריך ומה אתה רוצה. אתה צריך להחליט שאתה עושה את מה שאתה רוצה לעשות, גם אם הדבר המקובל הוא משהו אחר, או שהסביבה והנורמה מושכים לכיוון אחר.

היתה לי החלטה ממש כזאת השנה, שאתה באיזושהי בחינה הולך נגד הזרם (לפחות מבחינתך ומבחינת המשפחה שלך). זה באמת קשה כשכולם בונים עליך בכיוון מסויים, ואתה רוצה כיוון אחר. וגם אחרי שאתה מבהיר להם שמה שטוב לך (באמת, מתוך הכרת עצמך- מתוך נטילת אחראיות ולא מתוך בריחה מעצמך ומהסביבה בה היית עד עכשיו)- גם אחרי זה הם מנסים לנווט אותך לאיפה שהם רוצים שתלך.
וצריך להתחשב באחרים, אבל בראש ובראשונה תתחשב בעצמך. כי אתה יודע שמה שאתה עושה זה הכי טוב בשבילך. כי חשבת לפני, וכן- כי אתה יודע הכי טוב מכולם מה הדבר שהכי טוב לנפש שלך.

בקיצור הרבה התבוננות פנימית. האומץ מגיע מזה שאתה מכיר את תפקידך בעולם מתוך הכרת יכולותיך ומגבלותיך.

ולזכור, שלא משנה לאיפה אתה מגיע. אם אתה בא כדי להיות אדם מתוקן יותר ולעבוד את ה'- איך אני איראה זה ממש לא משנה; מה אחרים יחשבו עלי, באיזה דרך אעבוד את ה'. כי אם לדעתי זה מה שאני צריך לעשות- זה מה שעלי לעשות. אין לאדם אלא מה שעיניו רואות.

להיות אמיתי עם עצמך. ומתוך כך להאמין בעצמך
בהצלחה רבה! ⁦⁩

מנהלת קבר יוסף

בקטנה. כמו להציץ במשחקי כדורגל. לשמוע מוזיקה עם החברה. לשיר איתם כשיש גיטרה. לשבת בישיבות שרושמים את מה שאתה אומר.
או שפתאום אתה כבר לא שואל שאלות מאיפה האוכל הגיע ומי הכין...

מגוון דרכים יפות יש.


רק תבחר מה שיתאים לך.
בהצלחה!

יום ארוך לפני אחרי לילה עם מעט מידיי שינה... צכה כח.

הרגשה מוזרה ביותר...
קצת מפוחדת.

אבא, תן לנו כח

הבוקר התחיל מושלם, נקווה שישאר ככה...

היום אני בחופש.... איזה כיף

אתמול פשוט נרדמתי אחרי שיחת טלפון בלי תכנון בלי כלום.

 

ישנתי לא רע.

*הרב שלמה גאנצפריד זצ"ל- אב בית דין אונגוואר. כתב את הספר המפורסם 'קיצור שולחן ערוך', שיש שם סיכום של ההלכות הנוגעות למעשה. הוא גם כתב ספר נוסף שהתפרסם- 'קסת הסופר', שמתעסק בענייני הלכות סת"ם.
נפטר בשנת ה'תרמ"ו (1886)

*הרב יוסף שלום אלישיב זצ"ל- מגדולי פוסקי ההלכה בדור הקודם.
שלט בכל מכמני התורה אליבא דהלכתא, אפילו בהלכות התלויות בארץ וכדומה. ידע גם היטב את 'חושן משפט', וההלכות בענייני ממון שמגיעים לדיינים.
הוא גם שלט בקבלה, ועזר לסבו לכתוב בענייני קבלה בסוף ימיו.
היה צנוע, וגר בבית פשוט, כמעט בלי ההנאות של העולם הזה.
העמיד צאצאים רבים ההולכים בדרכו.
נפטר בשנת ה'תשע"ב (2012)

אל תפחד.  אלו דברים שקורים לצערנו, ואפשר לצאת מזה.

 

מציע שתיגש לאיבחון אצל פסיכיאטר של הקופ"ח. אבל מישהו טוב.

 

וצריך להבחין: האם זה סתם מצב רוח כזה, מדוכדך; או שמא המחשבות החוזרות על אותם נושאים, הן אלו שגורמות את הבהלה (שאז זה יכול למשל להיות גם סתם או.סי.די..  לא קשה לטפל).

 

תטפל במה שצריך - בין תרופתית בין קוגנטיבית, ובעז"ה תחזור לשמחת חיים, לרגיעה, ליצירתיות.

 

[אולי "על הדרך", תבדוק כבר גם את התפילין...]

זה לא מצב רוח

זה משהו שאני חווה תקופה ארוכה מאד וזה בא והולך בא והולך יום אחד אני יכול להרגיש סבבה עם אמונה חזקה מאד והכל ויום אחד פסימי להחריד ומדוכא שאין לי חשק אפילו לשמוע מוסיקה ורק רוצה חברה כלשהי.

היום זה לא לפני מאה שנה...

 

פסיכיאטר זה רופא. זה סה"כ איבחון וייעוץ תרופתי למקרה שזה יכול לעזור.

 

אתה צריך ללכת למישהו ממש טוב (כי אם  יאבחן לא נכון - יכול סתם להכניס לך לראש שיש לך משהו שאין לך..), ויאבחן.

 

תשים לב בתוך עצמך, האם זה "פשוט" חילופי מצבים כאלה, קורה מעצמו, או שזה בא מ"חפירות" שאתה מייגע את עצמך בהן.

 

תסביר למי שאתה הולך במה מדובר - מן הסתם יוכל לעזור לך. למה לסבול סתם.. זה באמת מאד לא נעים.

 

נכון שלפעמים אדם יכול להעלות את עצמו, גם בלי להזדקק לכך. ולפעמים גם אפשר עם טיפול של תירגול שאינו תרופתי. תלוי במה מדובר.

 

 

הקיצור, לדעתי אל  תענה את עצמך - טיפול זה סה"כ כלי. לא בא במקום האישיות שלך - וגם לא במקום הבחירה הטובה והעבודה העצמית שלך.

אם אתה לא מתקדם אתה נופל אז תשתדל להתחזק ולהתקדם ואולי זה יעזור לך

פשוט לדבר על זה עם מי שיצר אותך ואת כל העולם, תספר לו על הקושי שלך ותשתדל להיות בחברת אנשים שמחזקים אותך ולא ח'ו ההיפך, אבא שלנו הוא הרופא הכי טוב בעולם והוא יודע היטב מהם הפחדים שלך אז אתה יכול להרגיש בנח לספר לו

 

 

אני קצת עייפה אז אולי יצא לי מבולבל, מקווה שהבנת את הרעיון

האדם צריך להתפלל שהקב"ה יעזור לו להתרפא ולצאת מזה, אבל גם צריך לעשות השתדלות, (כמו אדם שחולה רק להתפלל בלי לקבל טיפולים איך יתרפא? צריך את שניהם) ובמקרה הזה הוא כתב שהוא לא מצליח להתגבר על זה לבד, אז הקב"ה ברא לנו אנשים שהלכו ולמדו איך לעזור לאנשים במצבים מסוימים בחיים שנקראים יועצים\פסיכולוגים\ פסיכיאטרים  והם יוכלו לעזור לו להתרומם מהמקום שבו הוא נמצא, שוב להתפלל להקב"ה זה טוב ומעולה אבל צריך גם שהאדם יעבוד על עצמו ולבד הוא לא יכול, ולכן כדי לבקש עזרה. 

תלוי עד כמה זה רציני

אל!!! אל!! פשוט אל!! אל תלך לפסיכיאטר..
הקשבת לזה - כבר התחלת את הטיפול.
לך למטפלת בשיטה פרה היסטורית עם עצמות שיקויים ורוחות ושדים, ואל!! פשוט אל תלך לפסיכיאטר.

רק כדי לשבר לך את האוזן, פסיכיאטר ישאל אותך כמה שאלות איבחון מהמדריך שהוא למד (DCM), ידביק עליך תווית של "הפרעה נפשית", ויזרוק לך תרופה שתעשה לך נזקים בטווח הארוך. וזה רק במקרה הטוב.

לך לאבחון של תזונה על ידי מטפלים בתזונה וברפואה הפונקציונלית, שיבדקו לך חוסרים במערכות בגוף, זה דברים שמשפיעים על התהיליכים הביוכימיים והנויירולוגים במוח, ועל האיזון, ומשפיעים ישירות על מצב הרוח.
בנוסף לך לטיפול פסיכותרפי, ממליץ לך על אדם עם נסיון בשיטת טיפול cbt.

תזכור - פסיכותרפיה cbt, ורפואה פונקציונלית.


ואם תרצה אקסטרה אז גם טיפול של איזון האנרגייה באמצעות אקופנקטורה.


בהצלחה!

פסיכיאטר זה רופא, כמו בכל תחום יש טובים יותר וטובים פחות, צריך לברר שהולכים למישהו טוב עם המלצות.

אני מכיר יותר מאחד שמתייחסים הרבה יותר ברצינות מאיך שתואר בהודעה, שהם בעלי הבנה עמוקה בנפש וגם אם מישהו פגש מקרה לא מוצלח, זה לא מעיד על כל המקצוע.
מאבחני תזונה זה נחמד, זה יכול לעזור קצת לחוסר מצב רוח - לא למה שמתואר כאן. אין לי מושג מה זה cbt, אבל בגדול, למה שמתואר כאן צריך מטפלים מוסמכים שיכולים לקחת אחריות.

לענ"ד המבחן הראשון למטפל בכל מיני שיטות, שאינו פסיכיאטר מומחה שיפגוש סיפור כזה - האם ישלח למומחה יותר ממנו לוודא שאין כאן סכנה מידית. אח"כ אפשר לחשוב על כל מיני טיפולים.

אחרי חיפוש גוגל - cbt זו אחת השיטות הפסיכולוגיות (שאמנם במחלוקת עם הפסיכואנליזה) גם כאן צריך מטפל מוסמך. אמנם בהנחה שהולכים לפסיכולוג מוסמך (עם אישור ממשרד הבריאות!) ולא לסתם 'מטפל' (שזה שלט שכל אחד יכול לשים), אפשר ךהניח שבכל שיטה תהיה לו מספיק אחריות ובמידת הצורך יפנה לפסיכיאטר.

בהצלחה רבה

ושיש לו מספיק נסיון בטיפול.

 

זה יכול להיות גם עו"ס - עם לימודי פסיכותרפיה cbt ונסיון. (בדרך כלל יש להם הרבה נסיון בטיפול)

מרגיש לי שאני קורא תגובה שחסר בה בה כל כך הרבה ידע לגבי עולם הנפש... ולגבי פסיכיאטריה.

 

מי נתן לי את האחריות? מספר פסיכיאטרים רופאים ופסיכותרפיסטים. אני לא מקליד ככה סתם.

ממליץ לך לקרוא\לראות הרצאות של ד"ר מארק היימן בנושא, ולקרוא את הספר של הפסיכיאטר ד"ר דיויד סרוואן שרייבר זצ"ל - "ללא פרוייד ללא פרוזאק". בנוסף אם הנושא מעניין אותך תקרא את הספר "האנטומיה של המגפה" -

 

כל טוב.

אחרת הפרוזאק לא היה כל כך נפוץ היום.
בכל מקרה פרוזאק הוא לא הדרך היחידה לטפל בדיכאון, יש אין ספור סוגים של מטפלים וטיפולים ותרפיות.
מדיטציות, יוגה, דיקור סיני, פסיכולוגים, תרפיות בשלל צבעים.
ובאופן כללי מוזיקה, ספורט, אוכל נכון, 8 שעות שינה, עיסוק באומנות וטיולים תמיד יעזור.

התרופה הזו עושה נזק למוח בטווח הארוך.

אגב ערכתי את ההודעה הקודמת.

רק במקרים של התמכרויות קשות מאוד לסמים, או אי איזון במוח קשה כל כך שלא ניתן לדבר עם המטופל....

 

לא יודע כמה זמן אדם יקח אותה כדי להחשב טווח ארוך.... אבל אתה עלול ליצור תלות לפרוזאק.

 

בכל מקרה למה מלכתחילה לקחת אותה ולטפל בתסמינים... אם אפשר לטפל בבעיה עצמה? על ידי איזון טבעי של המוח.

להפך, חוץ מסרטונים משעשעים ביוטיוב הגישה הזו זורעת הרס בכל חלקה טובה ואנשים שהיו יכולים לצאת מזה בתוך חודשים ספורים נתקעים הרבה פעמים עשרות שנים עם הדפקט שלהם.
זה אגב ויכוח שעוד לא סיימו לשבור עליו קולמוסים והיום הקרב הוא בעיקר ביוטיוב.

תקרא את הספר מוח מנצח של ד"ר מארק היימן.. ואת הספר האנטומיה של המגיפה.

יש שם שלל מחקרים מקרים וסיפורים "לראות" מה מועיל ומה לא.

ואגב, אני מכיר מקרים מהמציאות...

אחי הפסיכולוג מספק לי שפע של חומרי קריאה לבחירה, גגם הוא נוטה להיות אנטי פסיכיאטרי אבל אני דווקא בעד.

+יש אנשים שהשיטה הפסיכולוגית לא מצליחה להם בלי הטיפול התרופתי, בין אם זה בגלל שמדובר בהפרעה רצינית שצריכה איזון ובין אם מדובר במישהו שקשה לו להתמודד.

לכל אחת מהן יש את היתרונות הטיפוליים והחסרונות הנילוים שלה.

כשאני ליויתי מישהו, שהיה ברור שצריך כדורים, עדיין הפסיכיאטר במשך דקות ארוכות התעניין במצב ושקל את היתרונות מול החסרונות של כל אחד מהם.

אגב, כמה שנים למדת רפואה, שזה בכלל רלוונטי האם אתה 'מסכים' או 'לא מסכים' שיתנו למישהו תרופות?

אגב, יש הרבה סיבות להופעת דיכאון, ולכן יש טיפולים שלא הזכרת..

אבל עם כל מה שהזכרת אני מסכים ממש!

אגב, פעילות גופנית זו אחת מהתרופות המדהימות...

ואני אוסיף גם אהבה ומשמעות - אלו גם שדברים שתורמים בתחום המנטלי.

 

 

ויש הרבה פסיכולוגים ופסיכיאטרים אחרים מאלה שאתה טוען דברים בשמם.

אני אישית מכיר יותר מפסיכיאטר אחד, שמתייחסים בצורה הרבה יותר רצינית ומטפלים/מפנים לטיפולים בכל מיני דרכים שונות ובכדורים משתמשים כמוצא אחרון וגם זה כדאי לאפשר טיפול ולא כדבר לעצמו.

"כמה שאלות איבחון מהמדריך שהוא למד"... פסיכיאטר נורמלי, חוץ ממה שהוא לומד רפואה, עוד עובר 5 שנים התמחות.

 

כמובן, צריך ללכת למישהו טוב.

 

אני כבר ראיתי כאלה שהלכו לפסיכיאטר, והוא - בעז"ה - הציל אותם. וגם כאלה שלא הלכו כשהיו צריכים, ודי להיפך..

 

לא הכל זה "תזונה".. לפעמים אכן יכול להיות חסר בחומרים מסויימים.

 

אם ילך לאיבחון טוב, דבר ראשון שיעשו יהיה לשלוח לבדיקות דם. 

 

אכן, גם סי.בי.טי עוזר לפעמים. תלוי במה מדובר.

 

 

לכן, דבר ראשון זה כן ללכת לפסיכיאטר (או פשוט לעשות קודם כל בדיקת דם פשוטה ע"י רופא קופ"ח - ולראות אם אין איזה חסר משמעותי), כדי לאבחן מה זה.

 

א םיודעים מה זה, אפשר לבדוק איזו דרך יכולה להתאים. ולפעמים אכן טיפול תרופתי פסיכיאטרי. זו לא מילה גסה. טוב ומועיל כשצריך.

ב5 שנים התמחות הוא לומד את המדריך הנ"ל.... 

וגם שם הוא מתאמן על לחלק כדורים\סמים לאנשים תמימים....

הפסיכיאטריה בממשק ישיר עם תעשיית התרופות, והשחיתות המחקרית בנושא היא איומה. 

 

אם פסיכיאטר מטפל טיפול פסיכותרפיסטי אני לא מתנגד, אגב יש גם מקרים מאוד ספציפים שכדורים זה דבר יעיל לטווח המאוד קצר. 

אבל טיפול בתרופות פסיכאטריות זה דבר רע למוח.

ממליץ לך לשאול את האנשים ש"טופלו" בטיפול כזה בצורה רצינית, כמה מהם סובלים מבעיות רצניות.....שהפסיכיאטריה קוראת לזה בשם המכובס "תופעות לוואי".

אם הית יודע מה ההשלכות של טיפול תרופתי אני בטוח שבתור אדם מוסרי וחכם הית מוחק את התגובה שלך.

 

כל טוב.

שהגעת מארץ רחוקה.. (ארץ עוץ..), אבל אתה כותב דברים שבשביל לדעת משהו מהם בוודאות, מספר שנותיך הקצר יחסית עדיין אינו מספיק לדעתי.

 

אני מניח שלא למדת פסיכיאטריה וכו' - ואז הגעת למסקנה מתוך לימוד מעמיק. אלא "קראת/שמעת על זה".

לדעתי, מאד מסוכן על סמך זה כבר להגיע למסקנות, ולהציע לאנשים שלא יקבלו טיפולים שלפעמים יכולים להציל אותם.

 

"הפסיכיאטריה" אינה איזו תעשיית שחיתות אפלה... אדם שלומד פסיכיאטריה, לא לומד מאיזה "מדריך" בעלמא. הסטאז' הוא אצל רופא מומחה.

 

תרופות פסיכיאטריות, זה לא משהו אחד. לפעמים משלים חומרים שחסרים.

בוודאי שאם אדם יכול להגיע למצב מיטבי בלי תרופות, מעולה.. אבל קודם כל, הוא  צריך לאבחן, א יש בעיה קשה. דבר שני, כשאינו יכול לעלות מזה בלי תרופות - אז אכן זה מה שצריך לעשות.

 

למה אתה כותב "אם היית יודע"...  הרי אני לא כותב מהאויר. אני גם מכיר כל מיני אנשים שטופלו כך. תופעות לוואי זה לפעמים ענין של התחלה. ואני מכיר אנשים שזה ממש הרים אותם. החזיר אותם לחיים נורמליים במקום לסבול.

 

אז בתור אדם שמשתדל להיות מוסרי; אינני יודע אם "חכם", אבל בכ"ז עם נסיון חיים מסוים של הכרת כל מיני בני אדם - אני לא רק שלא מוחק את ההודעה, אלא גם מציע לך כאדם שגם הוא בוודאי מוסרי (וחכם), להיזהר במתן עצה גופרת בנושא שהוא דיני נפשות לפעמים.

 

יש תרופות שידוע שפוגעות קשות באיזון הביוכימי של המוח, השאלה גם אם עדיף לחיות בלעדיהם? לדעתי אף פסיכיאטר נורמלי לא יתן לפציינט אותם אם לא יעריל שהחיים של הפציינט יהיו יותר טובים בלי התרופה אבל השאלות הן:
א) מה הפציינט חושב?
ב) האם הפסיכיאטר אכן נורמלי (לרוב אני נוטה להאמין שכן).

כתבתי ש"לפעמים" תופעות לוואי זה ענין של התחלה. "לפעמים" משלים חומרים שחסרים. ושה"תרופות" אינן משהו אחד.

 

וכשהצעתי בהתחלה, הדגשתי, "אבל מישהו טוב"..

 

 

ובעיקר, הצעתי (לפחות אחרי סתם בדיקת דם, שגם רופא רגיל יכול לראות אם אין איזה חסר קיצוני בברזל או לא יודע מה..) לאבחן. אצל מישהו ממש טוב. קודם כל לדעת מה אומרת התופעה. אח"כ לחשוב על הטיפול. לא להישאר סתם סובל.

 

הכרתי כמה וכמה וגם יצא לי ללוות באופן קבוע מטופל שמצבו הצריך מטפל רציני ולכן הולך לשיחה שבועית עם פסיכיאטר. אין שם כדןרים בכלל.
במקרה אחר שאני מכיר אישית, ע"מ לאפשר טיפול פסיכולוגי, מתוך מצב חמור ואחרי המלצה חד צשמעית של פסיכולוג, פסיכיאטר אכן המליץ על כדור לדיכאון, לא זה שאתה הזכרת. לכדור המדובר, עד כמה שאני פגשתי אין תופעות לוואי אא"כ שוכחים לקחת וכן הגמילה ממנו היא תהליך. שני דברים אלו הם אכן קושי, אך עדיף בהרבה על המצב הקודם.

יש נפגעים? כנראה כמו בעל תחום יש חריגים, להאשים את הכלל בחריגים זה חוצפה וחוסר אחריות טוטאלית.

גמול עבור העסקה במנוחה השבועית או בחג

 

יש שם פסקה על מוצ'''ש.

לי זה רלוונטי השבוע למשל, יצא שאני עובד כמעט עד שבת ומיד במוצ''ש.

באסה.
תודה על הקישור!

מי שלומד במוצאי שבת, למרות העייפות- שכרו הרבה מאוד.
שווה להתאמץ! ⁦⁩

משמח..
תודה.

יש לך פרטים?

הוא חי באביניון בפרובנס בדרום צרפת וכתב את הספר בשנת ה'ק"מ (בחצי השני של המאה ה-14).

זה מקבץ של ספרות חז"ל והלכות. (הוא מנסה להיצמד לרמב"ם, אבל לא לגמרי, והוא מביא מסורות מחכמי פרובנס שבראשם הראב"ד.).

הספר עדיין בכתב יד.

בקטע הראשון בכתב יד שהעליתי, הוא עוסק באיסורי עריות וכדומה, ובחלק השני הוא עוסק בעיקר בקטנות-נערות-ובגרות אצל אשה.

נסה לפענח את זה, אגב זה אותו הספר @חסדי הים

שבעתיים.
הרב רייף ממעלה אדומים הוציא חלקים ממנו. במבוא הוא מראה שישנם שני ספרים בעלי אותו שם וכנראה טעות, כי יש חכמים שמפנים אליו עם אותו שם מחבר אך עם תוכן שונה. כדאי לעבור על המבוא שלו.

הצד הפילוסופי בו.

והיום הגיע הציון של המבחן שחששתי ממנו
ועברתי ואין צורך במועד ב'!!! ברוך ה'!!

להתראות לימודים
ניפגש באוקטובר
עד אז יהיה לי קצת שקט

אני כבר אמרתי את זה מזמן.

2. מה שטוב בתואר שני בהיסטוריה ש(לפחות בינתיים) אין מבחנים. צריך לעשות מטלת סיום, שדורשת הרבה ודוחפת את האדם ללמוד כישורי חקירה חדשים ועוד, אבל בסוף זה לא כזה קשה. תודה לפרופסור שבכלל מאוניברסיטה אחרת, שמאוד עזר לי. הוא באמת צדיק, שמנסה כמוני לחבר תורה וחכמה, ואני מעריך שהוא יהיה אחד החוקרים הגדולים של הדור הבא.
אני עכשיו רק מחכה לציון, ומקווה שזה יבוא מיד, ולא יבוא רק עוד שבועיים, כשאז זה תאריך ההגשה הרשמי.

3. מעניין אם פרשת השבוע יעורר אותנו לדרוש את עבר הירדן.

4. שמעתי שהרבי מחב"ד זצ"ל אמר שאחרי נפילת רוסיה, לא יהיו עוד מדינות של גויים שגוזרים עלינו גזירות דת. מעניין אם זה נכון.

בס"ד

 

ועייפה בטירוף!

עובדת קשה מידי... ועמוס לי מאוד..

 

בתפילה גדולה לבורא עולם שייתן לי זמן, כוח וריכוז לשבת על כל העבודות שיש לי, ויהיה לי סיעתא דשמייא גדולה שאסיים הכל מהר ובלי לחץ.

ואני נזכרת ששנה שעברה כתבתי שבקושי היה לי חופש.. אז השנה לא יהיה חופש בכלל...

 

נראה שהשעות האלה ואני נהיינו חברים לפחות לתקופת המבחנים.

כדאי שאלך לישון מהר לפני שאהיה עייף מידי מכדי לעשות את זה.

וואו.. אני פשוט מתרגש מהקדושה של אנשים בעולם הזה...
איזה..
אין
אין
אין לי מילים

באמת הגיע הזמן שתחליף ניק.

כי הכותרת שלך כאן היא פשוט.. אין דברים כאלה.. אין!

 

ועכשיו תשים בחתימה "משיח בן דוד לשעבר"

רוצים לראות אותך זורח!!

איזה כיף לישון מוקדם!!! כמה חסר