פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 805)

ומה רע בלהיות בלחית?

לא ישנים כי יש עבודה

היעילות יורדת אז נמרחים והעבודה לא מתקדמת

ולגופו של עניין - באישי.

יש קטגוריה שקוראים לה "מחשבות טורדניות".  זה לא תמיד דברים שליליים כמו שזה אותם דברים שרצים בלולאה.

מוסיקה היא דרך אחת שמסייעת בזה, לא יחידה.

והתחלתי להקשיב לפודקסטים. עושים הסטוריה (הישנים!) היה מצויין: מספר סיפורים מונוטוני ומעניין שמרדים אט אט את המוח ואחר כך את שאר הגוף.

פודקסטים חדשים לרוב מושקעים יותר (מרואיינים, אפקטים) שזה יותר כיף באוטו, אבל פשוט לא מרדים.

תוכלי לקרוא עוד בקישור שבחתימה שלי.

ככה תתעסקי בלדחות הצעות במקום בלפנטז עליהן

בס"ד

האלגוריתם של פייסבוק מתאים את התכנים למשתמש. הוא לא ייתן לבחור ישיבה פרסומת של בגדי ים של נשים אא"כ הבחור חיפש משהו בתחום.

מבחינת חברים- זאת בחירה של האדם את מי לאשר.

בעלי לומד ב"ישיבה מכובדת" ויש לו פייסבוק אבל מעולם לא ראיתי אצלו פוסט בעייתי בעיקר כי הוא פשוט עוקב אחרי האנשים הנכונים.

א. הפתיחות - את מחוברת לכל העולם, פשוטו כמשמעו, וחשופה לכל התכנים שכל אחד מהם מעלה.

ב. קשרים - האפשרות ליצור קשרים בצורה קלה, זמינה ובלי עקבות של מקום ונראות.

ג. הבאי - עצם העובדה שמדובר במקום מפגש ללא מטרה מסוימת (לא שלא יכולה להיות, אבל אבל לא זו המטרה וגם הפלטפורמה בנויה ככה שתהיה כמה שפחות ממוקד) יוצרת רושם של בזבוז זמן, רדידות ו'ישיבת קרנות' במקרה הטוב אם מתעלמים מסעיף א'.

ד. התרבות - אין לי כוח להרחיב בזה.

פחד לא בנוי על מערכת של טיעונים

אלא על רשמים רגשיים שליליים קשים

סה"כ וואצאפ זה סמס משודרג, לתקשר עם האנשים שאתה מכיר גם בקבוצות

יש כאלה שמשתמשים בו להיכנס לכל מיני קבוצות עניין אבל זה לא כל מי

שמשתמש בוואצאפ

הערוץ הוא הערוץ, די דוסי עם סטנדרט דתי גבוה יחסית לגולשי הרשת

וביוטיוב התכנים תלויים בך, אולי מעניינים אותך כל היום שיעורי תורה, ללמוד כל מיני

דברים מחכימים ומרתקים וקצת צחוק בריא מדי פעם

בפייסבוק הכול הרבה יותר מהיר, ופתוח, וחברים משתפים הרבה יותר,

וכל יום אתה מגיע למקומות חדשים ואחרים בלי שתכננת או רצית בדווקא

לא יודע אם זו היתממות מכוונת או לא אבל יש פה התעלמות מנקודה מאוד עקרונית:

ב'רשת' את בוחרת אקטיבית אם ולמה להיכנס. גוגל לא מקפיצים לך דברים שחברים של חברים שלך כתבו או תמונות/סרטונים שהעלו מול הפנים. נכון שאפשר להגיע לתכנים, אבל זה יהיה מתוך בחירה וחיפוש ולא בטעות או הכוונה של הפלטפורמה.

למשל אם את נכנסת לערוץ 7 הסיכוי שתיפגשי בתכנים לא ראויים הוא נמוך מאוד וברמת חומרה שאי אפשר להשוות למה שאפשר בטעות לראות בפייסבוק.

טעות נוספת היא שאת אומרת 'זה בכל הרשת', שזה נכון במידה מסוימת, ומזה גוזרת שאם זה בסדר ב'רשת' (דבר שגם לא מוסכם, אגב. אבל לצורך העניין אנחנו מניחים שכן) אז זה בסדר גם בפייסבוק - זה כמו שמישהו יטען שאין בעיה ללכת לחוף מעורב כי אנחנו הרי הולכים ברחוב וגם שם יש חוסר צניעות.

פייסבוק מקפיץ לך דברים שחברים הגיבו עליהם, או התעניינו בהם, אפילו חברים של חברים. וגם אפשר לקשר אותך לדברים בלי שביקשת.

ושוב - המעבר בין תכנים הוא זמין ומתוכנן ככה שתעברי מדבר לדבר בלי לשים לב, את נכנסת לדף של חבר, משם מגיעה לחבר הדוס שלו מהישיבה משם לבן דוד שקצת פחות דוס או לחבר החילוני שלו מהצבא וכו' או שרואה פוסטים שלהם כבר אצלו בדף.

בשביל זה פתחתי.

וזה גם פחות או יותר מה שאני עושה שם.

ובאופן כללי השרשור הזה הביא אותי למסקנה שיחס לפייסבוק זה כמו יחס לאינטרנט - נגזר ממה שאתה עושה שם/ממה שאנשים שאתה מכיר עושים שם. כל אחד יוצר את הסביבה שלו, אם טובה טובה ואם רעה רעה.

חשבתי על זה עוד קצת ונראה לי ש"ההיקש" הזה הוא לא ממש חלק.

אמנם תמריץ גבוה מאוד אכן עלול להסיט את  תשומת ליבו של האדם מהמשימה ולמקד את המחשבות שלו בתגמול. אבל נראה לי שככל שקבלת התמריץ הזה רחוקה בזמן זה פחות ופחות יקרה. 

נחזור לניסוי המחשבתי שלנו עם המיליארדר והמנתחים שלו ונוסיף שם עוקץ קטן בסיפור. נניח שהוא אכן מציע לכל אחד מהמנתחים 50 מיליון דולר במידה והניתוח יצליח אבל מה ? הם יוכלו לקבל את הכסף רק עוד 30 שנה! במצב כזה אין להם יותר מדי מה "לפנטז" בשעת הניתוח על מה הם יעשו עם הכסף, כי זה קצת רחוק מהם. שוב, לא שזה לא יסיט בכלל את המיקוד של המחשבה, אבל הרבה פחות מאשר במצב שהם מקבלים את הכסף אוטוטו אחרי הניתוח.

גם בנידון שלנו, נניח שבן אדם היה יודע מה הוא יקבל בתמורה לאיזה מצווה שהוא עושה, אממה ? זה רק בעולם הבא. אין לו מה למקד את המחשבה שלו יותר מדי בזה, זה פשוט רחוק. כרגע סביר להניח שהוא יותר סובל וקשה לו, והשכר העצום אבל הרחוק הזה פחות ילהיב אותו. 

קצת מזכיר לי את הגמרא הבאה:

"דבר נא באזני העם וגו' אמרי דבי ר' ינאי . אין נא אלא לשון בקשה אמר ליה הקב"ה למשה בבקשה ממך לך ואמור להם לישראל בבקשה מכם שאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב שלא יאמר אותו צדיק (בראשית טו, יג) ועבדום וענו אותם קיים בהם ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם אמרו לו ולואי שנצא בעצמנו משל לאדם שהיה חבוש בבית האסורים והיו אומרים לו בני אדם מוציאין אותך למחר מבית האסורין ונותנין לך ממון הרבה ואומר להם בבקשה מכם הוציאוני היום ואיני מבקש כלום". (בבלי ברכות דף ט ע"א-ע"ב)

שוב, קשה לאדם להתמקד בשכר רחוק אפילו אם הוא גדול. 

נזכרתי בעוד מקור לכך שכאשר השכר רחוק האדם פחות ממקד את תשומת הלב שלו בו, מאשר כאשר הוא מרגיש שזה בהישג יד.

"עולא ורב חסדא הוו קא אזלי באורחא כי מטו אפתחא דבי רב חנא בר חנילאי נגד רב חסדא ואתנח אמר ליה עולא אמאי קא מתנחת והאמר רב אנחה שוברת חצי גופו של אדם שנאמר (יחזקאל כא) ואתה בן אדם האנח בשברון מתנים וגו' ור' יוחנן אמר אף כל גופו של אדם שנאמר (יחזקאל כא) והיה כי יאמרו אליך על מה אתה נאנח ואמרת אל שמועה [כי באה] ונמס כל לב וגו' א"ל היכי לא אתנח ביתא דהוו בה שיתין אפייתא ביממא ושיתין אפייתא בליליא ואפיין לכל מאן דצריך ולא שקל ידא מן כיסא דסבר דילמא אתי עני בר טובים ואדמטו ליה לכיסא קא מכסיף ותו הוו פתיחין ליה ארבע בבי לארבע רוחתא דעלמא וכל דהוה עייל כפין נפיק כי שבע והוו שדו ליה חטי ושערי בשני בצורת אבראי דכל מאן דכסיפא מילתא למשקל ביממא אתי ושקיל בליליא השתא נפל בתלא ולא אתנח אמר ליה הכי אמר ר' יוחנן מיום שחרב בית המקדש נגזרה גזירה על בתיהן של צדיקים שיחרבו שנאמר (ישעיהו ה) באזני ה' צבאות אם לא בתים רבים לשמה יהיו גדולים וטובים מאין יושב ואמר ר' יוחנן עתיד הקדוש ברוך הוא להחזירן לישובן שנאמר (תהילים קכה) שיר המעלות לדוד הבוטחים ביי' כהר ציון מה הר ציון עתיד הקדוש ברוך הוא להחזירו לישובו אף בתיהן של צדיקים עתיד הקב"ה להחזירן לישובן חזייה דלא מיישב דעתיה א"ל דיו לעבד שיהא כרבו" (בבלי ברכות נח ע"ב)

כלומר, עולא ניסה לנחם את רב חסדא שנכון שאמנם כעת ביתו של רב חנא בר חנילאי חרב ושומם כמו בתיהם של צדיקים רבים אחרים, אבל לעתיד לבוא הקב"ה יחזיר אותם לקיומם, אלא שזה לא ניחם את רב חסדא ("חזייה דלא מיישב דעתיה" - ראה שלא התיישבה דעתו). האם רב חסדא לא האמין בכך ? חלילה. אלא שזאת נחמה רחוקה, ומכיוון שהיא רחוקה היא לא הצליחה למקד את תשומת ליבו ולהסיח את דעתו מהכאב הנוכחי שלפניו. 

אקיצר, אני נוטה לחזור בי מהדברים הראשונים שכתבתי.

לאור כל מה שנאמר, מהי הדרך הנכונה לשלם לאנשים בלי להלחיץ אותם יותר מדי ? הוא מעלה כמה אפשרויות:

פתרון אחד למשל הוא לשלם בונוסים נמוכים יחסית - זהו פתרון שבנקאים ומנכ"לים של חברות שרגילים לבונוסים שמנים יתקשו לקבל. פתרון אחר הוא לשלם למועסקים על בסיס משכורת בלבד, זה אמנם יפתור את הבעיה של מוטיבציית יתר שפוגעת בתפקוד אבל גם יעלים את היתרונות של תשלום תלוי ביצוע. עוד פתרון הוא בונוסים קטנים ותכופים יותר. 

ושקראתי את זה ממש רציתי לפגוש אותו באותו רגע ולהציע לו פתרון נוסף שמבוסס על הנהגת ה' בעצם: להעלים את גובה הבונוס והשכר עד לקבלה שלו בפועל. לנקוט בגישה של אתה תקבל תמורה הוגנת ומכובדת בתמורה לתוצאות שלך, אבל אתה לא תדע כמה תקבל עד הרגע שבו תקבל את זה! תצטרך לסמוך ולהאמין ש"נאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך".

זה לא פתרון מושלם, ואפשר למצוא בו חסרונות, אבל נראה לי שזה פתרון עדיף מאשר הפתרונות שהוא העלה. אם יום אחד יזדמן לי לפגוש אותו אולי אציע זאת בפניו

וזה תשלום תלוי ביצוע, אבל שמצטבר לאורך זמן. נניח בתום חמש שנים במקום בתום השנה האחרונה בלבד, כך שההשפעה המיידית של רמת הביצוע בשנה הנוכחית תהיה פחות חשובה. 

כרגע נראה לי שקשה "לפנטז" במרחקים כאלה...

@את פניך אבקש

זה לגבי הבד"צ שאת טוענת שהוא כמו מהדרין בארץ http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?topic_id=2208072&forum_id=16810 פה ההפך כשרויות חו"ל - כושרות יש כמה גופי כשרות בחו"ל ששמעתי עליהם ממומחי כשרות שהם לא כשרויות בכלל וכן יש סתירה בין העדויות של המומחים בלינק הראשון למה שכושרות אומרים

ואגב- ה- ok האמריקאי כן מוכר כהכשר טוב?

כי הוא עלה להר הבית נגד הוראת הרבנות, זו הסיבה!

לא צריך להתנצל

תארו לכם שאתם נולדים כמעט בסקוטלנד

יכולתם להוולד בסקוטלנד כסקוטים, וליהנות מכל מה שיש לסקוטלנד להציע

אבל רק כמעט, רק קרוב, נולדתם באנגליה

ולדבר במבטא ששובר לך את השיניים

אבל אשמח לנסות לעזור

אנשים טובים פנו אליי באישי, והסתדרתי

בכל אופן תודה רבה

אין על מה

שכחתי לדווח: - צעירים מעל עשרים

אבל מעריכה את המחווה

שאני דובר אנגלית (לא 100% אבל סביר מינוס)

במדידות האחרונות הגיעו למספר 41.9792314231534

אבל תמיד יש מה להתקדם בנושא הזה

אין כאן שבועת חינם מהרבה סיבות.

זה אמנם מוזיל את מושג השבועה, ובכלל את האמינות של האדם והחשיבות של הדיבור (מה שעומד בבסיס איסור שבועת שווא וחיוב שמירת שבוע), אבל שבועת שווא אין כאן.

למשל - צריך להשבע בשם (או באחד הכינויים לצורך העניין), וכן צריך שפיו וליבו יהיו שווים (כלומר שיתכוון לשבועה).

הבעיה היא לא בשפה.

אם בנאדם מתכוון לשבועה (ואני בספק אם מי שמשתמש במושג הזה יודע בכלל מה משמעות המילה) אז זו שבועה ולא קשור לסלנג. ואם הוא אומר את זה בגלל הסלנג, זו כבר לא שבועה.

ואני חושב שבמילה 'שפה' חסדי הים התכוון אליה.

רמב"ם הלכות שבועות פ"ב ה"ב "אחד הנשבע, או שהשביעו אחר בשם המיוחד, או באחד מן הכינוין כגון שנשבע במי ששמו חנון, ובמי ששמו רחום, ובמי ששמו ארך אפים, וכיוצא בהן בכל לשון הרי זו שבועה גמורה, וכן אלה וארור הרי הן שבועה, והוא שיזכיר שם מן השמות או כינוי מן הכינויין".

מתבסס על הגמרא בשבועות דף ל"ה ע"א.

אתה צודק שכל לשון נדר תופס, שזה יהיה על שם (או כינוי) ה' זה תנאי נוסף.

זה מדבר על חיוב לשמור את מוצא השפתיים אפילו שלא חלה עליו דין שבועה, ולכן פטור ואין עליו קרבן.

זה לא שייך בשבועות שאין להן השלכה כלשהי, וכל שכן לא בשבועות הבאי כמו שציינת למטה (לזה גם רמזתי ב'פיו ולבו שווים').

לא עומד זילות הדיבור,

אלא כמו שהזכרת למטה,

שבועה זה להעיד את הקב"ה, לומר כמו שנכון שהקב"ה ברא את העולם והוא האלוקים כך נכון מה שאני מנסה לשכנע אותך. וזה לא פשוט, כי אם מסתבר שמה שנשבעת עליו לא היה לגמרי נכון זה גורר שחלילה אמרת שלא נכון שה' ברא את העולם ומנהל אותו וכ'

וברור שחשוב וכדאי לעורר על הנושא כמו שעשה חסדי בשרשור הזה, ולא צריך להרגיע כל כך מהר.

וזילות הדיבור זה עוד עניין חשוב.

זה ששבועה תלויה בשמו של הקב''ה נלמד ממקום אחר "ובשמו תשבע", כלומר מהמצווה כן להישבע בשמו אבל לא זה עניין החיוב להיזהר בשבועות ונדרים אלא כמו שמסבירים הפסוק בכותרת והפסוק "מוצא שפתיך תשמר ועשית".