היי.
פרט "שולי" שטרם ברור לי בעולם ההשקעות.
אולי כאן ידעו.
אני סטודנטית.
יש לי חיסכון שנע בין 20k-40k
ובמשרת סטודנט שלי אני מרוויחה כל חודש עוד 3500 שח.
כמובן שלא נשאר מהמשכורת הרבה. כי יש דלק. ושכד וכו..
האם במצב הנתון רלוונטי לי להשקיע?
וכן האם מה שצריך להשתפר כדי להשקיע זה הן גובה ההכנסה החודשית, מה שיקרה רק עוד שנה שנתיים בתום התואר. בעה.
והן גובה החיסכון הכללי? למשל לחכות שיהיה לי סתם זורקת 50k?
או שרק אחד הפרמטרים מצריך שיפור? טנקס..
שנקראת "ידע שווה כסף - לי זה עולה יותר"..
שואלים שם כל הזמן שאלות בדיוק כמו זאת, ממליץ לך לשאול שם, אפשר לשאול שם גם בצורה אנונימית.
חיסכון זה לשמור כסף שנצטרך לעתיד ולכן יש כמה שאלות מנחות שאותם כדאי להעלות:
1. אלו מטרות דורשות כסף בעתיד? וכמה?
נגיד, אם תרצי לקנות רכב חדש (גם יד 2 זה עדיין עלות) בעתיד אז תצטרכי לחסוך בצד מספיק עבור הרכב?
אם תרצי לקנות בית עוד כמה שנים, כמה כסף תצטרכי בשביל משכנתא?
תרצי לצאת לטיול בעולם עם חברות כל כמה שנים, כמה כסף זה צריך?
2. כמה כסף את יכולה לחסוך כעת?
יש עלויות שיש לך, כמה את יכולה לשים בצד?
תהיי כנה עם עצמך, אם כי אפשר לנסות לקבוע יעד כל עוד הוא לא הזוי.
3. האם בעתיד צפוי הבדל גדול בהכנסה וממילא ניתן לשנות את אופי ההתנהלות אז? לא לבנות על נס, אבל ניתן להעריך שאם את סטודנטית אז התכנון לעבוד במשרה מלאה אחר כך שתכניס יותר ממשרת סטודנט.
אם חושבים על ההיבטים הללו, אז מקבלים תחושה כמה ניתן להשקיע.
זווית נוספת שעולה מהשאלות הללו היא האם וכמה ניתן להשקיע באפיק מסוכן יותר שבו אפשר להרוויח יותר אבל אפשר גם להפסיד.
כיום ריבית בנק ישראל גבוהה ולכן ניתן להפקיד בחלק מהבנקים (לא צריך להיות שם כבר) ולקבל ריבית של יותר מ4% אם סוגרים את הכסף לשנה ובלי חשש שהכסף ירד.
אשמח להרחיב בהמשך אם יש שאלות כאן, במסר או באישי
אפשר להשקיע כל סכום.
וכשמדובר בסכום שאת לא חייבת לטווח הקצר אפילו מומלץ מאוד להשקיע כי א. כל כסף שסתם שוכב בבנק מאבד מהערך שלו כל שנה בגלל עליית המדד (עליית מחירים של המוצרים), ב. חבל להפסיד את הרווח שאפשר להרוויח מהשקעה.
ואפילו כדאי שהוא יושקע שם ולא במקום אחר, כי בקרן השתלמות לא משלמים מס על הרווחים.
רק כדאי לבדוק אם מסלול ההשקעה מתאים לך (רמת הסיכון, מותר הלכתית).
אבל בגדול זה לא דבר שבאמת קל או אפילו מצליחים ממש למדוד,
יש למשל קרנות שמחזיקות בקבוצת החברות הגדולות בתחום מסוים או מדינה/אזור מסוים שהם עם פחות סיכון אבל גם בהם יש סיכון.
בגדול, לפקדונות בבנקים אין סיכון,
אגרות חוב ממשלתיות עם סיכון נמוך מאוד (תלוי מדינה כמובן),
אגרות חוב קונצרניות (הלוואה בריבית לחברות) עם סיכון נמוך (אבל תלוי בחברה ולשם כך נועד הדירוג שדובר לעיל)
מדדי מניות המחקות את החברות הגדולות בתחום או במדינה /אזור עם סיכון גבוה יותר.
מנייה ספציפית תהיה מסוכנת יותר או פחות כתלות בחברה.
מדדים ממונפים עם סיכון גבוה יותר.
(אופציות זה תחום שאני לא בקי בו ולא יודע איך לשייך אותו)
הערה נוספת על סיכון:
אם המניה או איגרת החוב היא במטבע חוץ (לא שקל) אז יש סיכון או סיכוי כתלות מה יקרה עם שער השקל/אותו מטבע.
לגבי הסיכון, עיקר העניין הוא שזה תלוי מה יקרה בזמן שקונים ובזמן שמוכרים, התנודות תוך כדי פחות קריטיות.
והערכ חשובה נוספת:
השקעה דרך הבנק לרוב פחות משתלמת מאשר השקעה באמצעות חשבון באחד חברות ההשקעה (מדבר על חשבון עצמאי שבוחרים מה לקנות, לא קופות שמנהלים עבורנו שהם יקרות יותר כמובן מטבע העניינים) שימו לב, יש עלות בקנייה או מכירה בכל מקרה.
אין באמור המלצה ספציפית, אשמח לעזור ולתת מהבנתי אבל אני לא מתחייב על התוצאות.
רק לתת תחושה:
אישית אני משקיע באופן הבא:
עלות מחיה ל3 חודשים בחשבון הבנק.
השאר מחולק בערך חצי חצי בין השקעות עם סיכון לפקדונות בטוחים בבנק.
בהשקעות הלכתי בעיקר על מגוון מדדים אבל קצת בחברות, היו השקעות עם רווח גדול, היו עם רווח קטן מאוד, היו עם הפסד קטן והיו עם הפסד גדול.
אם משקיעים בקרנות שקליות (פתרון לא רע לכסף נזיל שנותן קרוב לאחוז שתקבל על פקדון ובפועל אין עליו מס) עדיף דווקא דרך הבנק ולא דרך בתי השקעות היות ולבנק אסור לקחת עמלות קניה\מכירה עליהן ולבתי השקעות מותר.
מדגיש שיתרונתיהן של הקרנות הנ"ל הן רק בתקופה שהריבית גבוהה. החלק של האין מס הוא בזמן שהמדד עולה. שני דברים שמתקיימים היום. אם המצב ישתנה כמובן יהיו פחות אטרקטיביות.
המצב של ריבית 0 היה אנומליה. המצב עכשיו מנסה לתקן את זה.
לחזור לריבית 0 כנראה שכבר לא נחזור (וב"ה על זה), השאלה לאן זה יחזור ומתי.
וכמו כל השקעה - צריך להיות מעודכנים ולהתאים למצב השוק.
כל הפואנטה שלה היא שאין מס, לא רק על הרווחים אלא על ההפקדה.. אם מוציאים לפני משלמים מס.
כדאי לבדוק אכן איפה היא נמצאת ומה התשואות שלה. השוק קצת היה בבלאגן בשנים האחרונות, הייתי בודק תשואות 3-4 חודשים אחורה ומתייעץ.
אה, ואם היא (או כל משהו שלך) באלטשולר שחם - תעיפי אותה לחברה אחרת.
קישור לאתר מאוד טוב להשוואות:
קרנות השתלמות | מיי גמל נט (mygemel.net)
להשאיר אותה שם ורק לוודא שהיא בחברה ובמסלול שמתאימים לך. בגדול זו ההמלצה.
ולכן כבר כמה שנים הכי נמוכים בעקביות. בזמנו הם הביאו תשואות טובות ולכן יש הרבה שנכנסו אליהם ולא שמו לב לכסף מאז..
מוזמן להסתכל באתרים שמשווים תשואות. במיוחד בגלל שהשוק הסיני רק נראה יותר יותר בצרות.
יש לי הסדרים מאוד מטיבים מטעם העבודה אז שכחתי לכתוב. נקודה חשובה.
כאמור, כדאי לבדוק את דמי הניהול ולנסות להתמקח. לפעמים ניתן לגרד ככה עשירית האחוז (יוצא סכום לטווח ארוך). לועדי עובדים, חברות וכו' יש לפעמים הסדרים טובים יותר.
אם יש סוכן ביטוח כדאי גם לבדוק איתו - זו העבודה שלו 
אולי יוכל לתת הטבה.
רק לזכור לשקלל. לקבל 0.4% פחות אבל הקרן מכניסה 4% פחות בשנה מהקרן ה"יקרה" יותר זה לא משתלם.
כמובן לזכור שלסוכן הביטוח יש אינטרס.
לפעמים מקבל אחוז גבוה יותר מחברה מסויימת וכדו'.
לא אומר שלא כדאי לשמוע לעצתו, רק להוסיף קורטוב של זהירות.
בעברית הרבה פחות
אלא אם כן לא מוזכר בחוזה שלך שום דבר או שכבר פג התאריך יציאה ולא חודש החוזה .(מבחינה מוסרית לא נוהגים לעשות כך אלא להודיע מראש )
שמא, יש התנאה בעניין חידוש חוזה והודעת על חידוש וכעת מתחרטת?
בחוזה יש "חידוש אוטומטי לתקופה נוספת"?
תגידו הצלחתם להשתנות במשהו בחיים האלה? איך?!?!?
אני מסתכל לאחור בפרספקטיבה של יותר מעשר שנים..
הכל די אותו דבר.
אותם תחומי עניין.
אותן מידות טובות.
אותן תכונות פחות טובות.
אותן הרגלים בעייתים.
אותם פחדים וחששות.
אולי לשם הכנות
אודה שהשתפרתי ברמת הלימוד.
וגם התפיסה שלי של כל מיני נושאים קצת יותר מורכבת..
אבל בכל השאר תחושה שפשוט המסגרת משתנה. תיכון ישיבה צבא תואר.. ואני אותו אני .. לטוב ולמוטב..
שמה שהיה אתגר בתיכון לא יהיה אתגר 7 שנים אחכ.
שאולי יהיו דברים נוספים שאדע לעשות, או שאתעניין בהם..
וזו אכן תקופה מצויינת לחשבון נפש, חרטה וקבלה לעתיד.
יכול לומר לך שיש מקום להתקדמות והתחדשות תמיד, גם בגילאים מבוגרים בהרבה.
אתה... אתה!
תודה להשם עלכך טוב??שנישארתה אצה!
שכדי להשתנות חייבים להתמקד מה החיסרון ומה אנחנו רוצים לשנות,
ולהתחיל ממש עם משימות קטנות ומעשיות שכל משימה תהיה שינוי לעבר היעד. וכל יום להסתכל אם עמדנו ביעד ואיך עמדנו בו.
נניח משהו שרוצים להפסיק, ליזום משימות שכל פעם מפחיתים קצת..
משהו שרוצים לעשות טוב יותר, לחשוב מה לשפר כרגע ולעשות מזה משימה עם יעד
אני אתן לך דוגמא מסתם משהו,
אני נוהג לשחק עם חברים במשחק רשת כלשהו שצריך לשפר את ההרגלים כדי להיות טוב בו
כשציפיתי מעצמי להשתפר תוך כדי משחק, זה לא ממש עבד ונשארתי אותו שחקן באותה רמה עם אותם הרגלים לא נכונים.
כי מסתבר שכשאנחנו בתוך המשחק אנחנו לא שמים לב לעצמנו.. צריך מידי פעם להסתכל מבחוץ.
כשהתחלתי להתבונן איפה אני צריך להשתפר, התחלתי להתאמן על התנועות הנכונות
והסתכלתי בהילוכים חוזרים איפה טעיתי כשהייתי באמצע המשחק. בהחלט נהייתי שחקן טוב יותר עם הרגלים נכונים במצבי לחץ
אני זוכר שפעם מצאתי אפליקציה, לא זוכר את שמה
שסופרת הצלחות בכל מיני מצוות שאתה קובע לה. ואז רואים התקדמות וזוכרים את המשימות שקבענו לעצמנו
(הבאסה הייתה שמי שפיתח אותה לא נתן אפשרות מחיקה של מצווה שכבר הכנסתי לה.. זה פשוט נתקע ברשימה וזהו)
בכל אופן, עד שגיליתי את הדפק הזה זה מאד עזר לי להתקדם עצם הרעיון
אֵין עוֹמְדִין לְהִתְפַּלֵּל אֶלָּא מִתּוֹךְ כֹּבֶד רֹאשׁ.
חֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ שׁוֹהִים שָׁעָה אַחַת וּמִתְפַּלְּלִים,
כְּדֵי שֶׁיְּכַוְּנוּ אֶת לִבָּם לַמָּקוֹם.
אֲפִלּוּ הַמֶּלֶךְ שׁוֹאֵל בִּשְׁלוֹמוֹ –
לֹא יְשִׁיבֶנּוּ;
וַאֲפִלּוּ נָחָשׁ כָּרוּךְ עַל עֲקֵבוֹ –
לֹא יַפְסִיק.
(סידור המשנה לקוח מתוך 'משנה סדורה'- קיבלתי רשות ועידוד מ**** רבי ומורי אליהו דורדק שליט"א.)
לרפואת תמר בת אסתר מלכה
הבבלי אומר שהצורך בכובד ראש זה מהפסוק: "עִבְדוּ אֶת יְהוָה בְּיִרְאָה וְגִילוּ בִּרְעָדָה" (תהלים ב, יא)
בגדר ה'כובד ראש' מפרש התוספות יום טוב: "כובד ראש. פירש הר"ב הכנעה. וכובד ראש דרך משל הוא. כלומר מפני שראשו הוא עיקר כל האברים וכשמכביד אותו עליו כל האברים נכנעים ויושב בהכנעה. הר"י:"
מרחיב על זה הרב קוק בעין אי"ה: "מליצת 'כובד ראש' תבא לציין כי לפעמים האדם מתחכם ומשיג ענינים נכבדים, אבל הם רפויים בידו ואינם מושרשים יפה בלבבו באופן שיתנהג על פיהם במעשיו ויעמוד בהם נגד טבעי תאותיו. ע"כ הם קלים, וע"י איזה רוח מצויה מתאוה וכבוד וכיו"ב יפרחו וידחו ממקומם, ע"כ תומלץ בלשון "קלות ראש". וההפך בהיות ההשגות הטהורות, שמהם מקור למעיני מוסר ויראת ד' טהורה, מושרשות יפה בלב וקנויות בטבע, הוא "כובד ראש". ועיקר התפילה היא להקנות היסודות הידועים בשכל, שיהיו קבועים בטבע וקנין נפשי. ע"כ אין עומדים להתפלל אלא מתוך כובד ראש, שתהי' תכונת הנפש נאותה לערך התפילה ומטרתה."
אפשר לפרש בדרך מחודשת גדר 'כובד ראש'. הפסוק בתהלים לח, ה אומר: "כִּי עֲוֹנֹתַי עָבְרוּ רֹאשִׁי כְּמַשָּׂא כָבֵד יִכְבְּדוּ מִמֶּנִּי". הפסוק מדמה את החטאים כמשא כבד על הראש. המלבי"ם כותב: "שהעון הוא הנעשה בעוות המחשבה, ועז"א עברו ראשי".
בעצם כל שורש החטאים נמצאים במחשבת השכל והלב. כאשר נמצאים באדם ב"הרהורי עבירה קשים מעבירה" (יומא כט ע"ב) לא תמיד הוא שם לב אליהם "כי ההרהור יקל לבעליו לא ירגיש ממנו והוא סבה לו להחטיאו תמיד" (חיבור התשובה למאירי משיב נפש א, ז).
לכן בגשת האדם לתפלתו שהוא קרבן תמיד-עולה ו"אמר רשב"י לעולם אין העולה באה אלא על הרהור הלב" (ויקרא רבה צו ז, ג), האדם צריך להרהר בראשו בכל שורש המחשבות עבירה שהוא עשה, וזה יגרום לו ליראה ואימה לפני התפילה, ותפילתו יכפר על כל הרהורי עבירה שלו.
לכן החסידים הראשונים היו צריכים שעה לפני התפילה כדי להשיג כובד ראש בצורה נאותה, כי הם היו צריכים לעקוב אחרי כל שורש מחשבת עבירה שלהם ולחשוב איך לתקן אותם.
א. יום לפני בריאת העולם, לבי חלחל ובריא כאולם.
ב. בטחון שהעולם ראוי להבראות, אמנם הרגשה של פחד ואימות.
ג. האם השנה נרצה את בוראנו, האם יהיה קדושה במחננו.
ד. איך אפשר לספק רצון אש אוכלה, לא ברוב קרבנות שלמים ועולה.
ה. בלב ישר ורחמנות על עניים, לשמח אלמנות ולהרנין יתומים.
ו. התרועה לא תשמע בבית דין השבת, מתי יתקע בשופר הגדול ויקבץ הנדחת.
ז. מתי נתקבץ לשער המים כבימי עזרא, מתי יבנה ירושלים חומת אש כבתחילה.
ח. עורו ישנים מתרדמת הקיץ, עמדו לדין לפני האל ללא חיץ.
ט. ה' יעשה אותנו השנה בריה חדשה, יזכנו בדין המפיל עלינו פחד ויראה.
הציעו לי משרה מסויימת ( לצורך השלמת הכנסה).
השכר המוצע, קורץ לי. וגם התחום מעניין אותי.
יחד עם זאת, יש בי שאלה מהותית לגבי האם אני כשירה לתפקיד כזה, והאם יש בי משאבים מתאימים.
אני יודעת שראיינו הרבה מועמדות, וכן נבחרתי מכולן, וזה אמור לכאורה להרגיע אותי, אבל תמיד יש לי את החשש הזה שאני עושה רושם מוטעה בראיונות. מה לעשות, אני אדם של מילים, ויודעת לשלוף את המשפט הנכון ברגע הנכון בהתנסחות הנכונה... מצד שני, להוריד לשטח ולבצע את מה שאני יודעת שצריך/ נכון וכדו' הרבה יותר קשה לי.
מה הייתם עושים במקומי?
המון בהצלחה!
זה כבר משהו אחר.
אני נחוש כי באמת שככה הגעתי לאיפה שאני היום. מעבודה שבמבט לאחור ממש לא הייתי מוכשר אליה.
קפצתי למים, למדתי תוך כדי תנועה ושחיתי.
זה אכן דרש הרבה השקעה. מצד שני הגיע עם זה גם סיפוק מאוד גדול.
תראי - זו לא חתונה... מקסימום אומרים יפה תודה ומתפטרים.
הפער בין המצוי לרצוי תמיד ישאר קיים
ולכן לדעתי את צריכה ללכת על העבודה , תעשי את ההשתדלות שלך ומה שצריך לקרות משם יקרה.
אנחנו נוהגים לחשוב שאנחנו שולטים על המציאות אבל המציאות מוכיחה לנו אחרת כל פעם מחדש
יש עובדת שם שניתן לשאול אותה איך היא מצליחה?
תשאלי את עצמך בכנות האם את לרוב מעריכה את עצמך בהערכת יתר או בהערכת חסר?
אם את נוטה לכיוון של הערכת חסר, אז תניחי שאם הם סומכים עלייך כנראה שהם יודעים שאת מסוגלת ותצליחי בעבודה ותעשי בה טוב
אנשים מסביבי יגידו שבהערכת חסר...
אני לא בטוחה שאני מסכימה איתם...
שהעניין של החרטוט זו לא הבעיה שלי.
לא רוצה חלליות מרוסקות.
את חושבת שאני חושב שהבוס שלי חושב שאני חושב שאני מתאים לתפקיד?
לפעמים אני חושב לעצמי בטוח הבוס שלי חושב שאני חושב שאני מתאים לתפקיד והוא כולו מתפוצץ עלי מצחוק.
תמיד ברור לי שיבחרו אותי וזה מעייף והם לא מבינים שאין לי בכלל ביטחון אבל לא יודעת למה סומכים עלי ואני מתה מפחד ! כלכך מפחדת לאכזב עד כדי כך שדברים טכנים מלחיצים אותי פתאום .. למרות שבתפקוד השוטף (לא בהתחלה לא)
על הפנים.. בהתחלות קשה לי שמתי לב שככל שפחות אכפת לי יותר זורם לי
אחנו מגלים כוחות שקיימים בנו שלא הכרנו אותם מקודם.
זה חלק מהמשחק של החיים. זה מלחיץ וזה מרגש אבל זה גם מה שגורם לנו להתקדם מנקודה לנקודה.
עד כמה זה נראה לך קפיצת מדרגה? מ0 ל100? מ75 ל100?
מה הסיכון בהנחה שזה לא יתאים? מה התרחיש שיקרה? מה המשמעות של תרחיש זה?
מה הסיכוי בהנחה זה מתאים? מה תרוויחי? מי עוד ירוויח מזה?
היתה לי משרה שלא הייתי 100% בטוח שאני מתאים
האמת שידעתי שגם הם מתלבטים
הלכתי על זה
בפועל שילמתי מחירים של לחץ בעבודה
כי הם ציפו ליותר ויותר
מצד שני החזקתי את המשרה ומילאתי אותה
חשוב לציין שכל הצוות חווה לחץ בעבודה, לא רק אני, אז יכול להיות שזה ניהול גרוע ולא אי-התאמה שלי
אם את מפחדת שידרשו ממך יותר ממה שאת מסוגלת, ולא תוכלי לעזוב - כדאי לחשוב פעמיים
אחרת, לדעתי שווה ללכת על זה, זה יקדם אותך
ultracrepidamאחרונהאז תוכיח לי בבקשה איך זה יכול להתפרש כקללה.
הרבה אנשים זורקים מילים בערבית כדי להשמע מגניבים ואין להם מושג.
בס"ד.
אוף לא הצלחתי לנסח שאלה כמו שרציתי.
בגדול, רציתי לשאול מה נשאר ומה השתנה
הן בחוויה והן בהבנה שלכם מה זה יום הדין?
כאילו..
מניחה שקצת השתנה במשהו הציור של היום הקבה כותב את כל בני האדם .. מן הסתם זה ציור קצת מוגשם.. מצד שני גם לא נכון למחוק את הפשט.. קיצור סיבכתי. אבל מקווה שתענו בכל זאת(;
מספיק להבין את העניינים בצורה כללית ולדעת שזה לא כפשוטו ש-ה' כותב בגשמיות, אבל כן להרגיש כאילו שזה נכתב ומתחשבן.
רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר:
אֵין תְּפִלַּת הַמּוּסָפִין אֶלָּא בְּחֶבֶר עִיר.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
בְּחֶבֶר עִיר וְשֶׁלֹּא בְּחֶבֶר עִיר.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מִשְּׁמוֹ:
כָּל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ חֶבֶר עִיר –
הַיָּחִיד פָּטוּר מִתְּפִלַּת הַמּוּסָפִין.
(סידור המשנה לקוח מתוך 'משנה סדורה'- קיבלתי רשות ועידוד מ**** רבי ומורי אליהו דורדק שליט"א. אנסה לתרגם את הזוהר בפעם הבאה כעצתו.)
לרפואת תמר בת אסתר מלכה
המאירי כותב שתפילת המוספים לא הותקנה כנגד האבות: "אבל תפלת המוסף שלא היתה תקנת יחיד כלל שהרי לא מתקנת האבות היתה".
הזוהר בכמה מקומות אומר שתפילת מוסף היא כנגד מידת היסוד, ואפשר להבין שיוסף שהוא כנגד מידת היסוד תיקן תפילת המוסף.
הרמב"ם מפרש 'חבר עיר': "חָבֵר - שם תלמיד חכם. ופירוש חֲבֵר עיר – חכם המדינה. והוא כינוי בעד תפילת הקהל, שלא יתקבצו אלא לפני החכם שבהם."
זה יכול ללכת עם כיוון להתקבצות השבטים סביב יוסף.
ההבנה הפשוטה שצריך תלמיד חכם ללמד את העם נוסח תפילת המוסף שלא שגור בפיהם.
יותר בעומק קרבן המוסף ותפילת מוסף הם בדרגתם 'תוספת', וכדי להמשיך את שפע התוספת לעולם צריך תלמיד חכם וצדיק כמו יוסף שנאמר עליו בזוהר ויגש: "ענפא חדא שפירא בחיזו וכל נהורין מיניה נפקין וכל שבעא ומשח רבו לאנהרא לארעא ומאן איהו דא יוסף הצדיק דאיהו יהיב שבעא לכל עלמא ועלמא מניה אתזן". זאת אומרת שיוסף מושך תוספת אור ושובע לעולם.
לכן צריך להתקבץ במוסף סביב תלמיד חכם וצדיק שיכול להמשיך את התוספת שפע.
השבולי הלקט מביא מנהג שלא היו מפרידים בין תפילת הלחש לתפילת חזרת הש"ץ בבית הכנסת, אלא היחידים היו מתפללים ביחד עם חזרת הש"ץ, ואולי זה כדי להדגיש את החיבור החזק בין ציבור המתפללים לש"צ הצדיק שמעלה את תוספת התפילות שלהם.
למעשה אנחנו פוסקים: "כל יחיד חייב להתפלל תפלת המוספין בין אם יש צבור בעיר או לא" (שו"ע או"ח רפו, ב)
א. לרוח הקודש אנחנו שואפים, מתוך התורה יתגלו השרפים.
ב. אשמע את קול ה' מהר סיני, עומק חקר חוקיך שעשועי.
ג. בימין קדשי אחפור את הנסתר, סודות רבים יעלו מדינור הנהר.
ד. הרזים מתגלים מולי עיניי, דברים חדשים מאמצים פעמיי.
ה. מתי אזכה לעמוד על דקות עונג השבת, י-ה ינצרני כמו בבת.
ו. מראה פני צופה ומייחל, מתי יבוא הגואל.
ז. ילמד אותנו תורה חדשה, שיעטוף את הלב והנשמה.
אני אוכל כל יום בעבודה ב13:00. יש חדר אוכל, ואפשר לקחת מנה בשרית אחת ותוספות מסוגים שונים.
שמתי לב שאם אני לוקח מנה עיקרית עוף, כבר ב16:00-16:30 הבטן מתחילה להתעורר.
ואם אני לוקח מנה עיקרית בשר, יש לי ככה שקט עד בערך 17:30 ואפילו אחרי זה.
האם זה כך אצל אחרים?
זה קצת מעצבן לאכול ארוחה שלמה, וכבר אחרי 3 - 3.5 שעות להתחיל עם נצנוצי רעב (שזה מה שקורה כשאני אוכל עוף).
בשר?
ולמה שלא תאכל יותר מעוף אחד אם אתה רעב
בשר בהמה בזמן המקדש.
היום זה מחלוקת.
עוף הרבה פחות משביע מבשר, אם אני לא טועה זה כיון שיש בו פחות חלבונים ושומן מבשר.
יותר בריא ויותר משביע לאכול בשר על פני עוף, כמובן גם זה- במידה.
אבל שמע אם ככה זה אצלך, מה זה משנה מה אצל אחרים?
בכל מקרה לא תוכל לבוא לבטן שלך בטענות "למה את חייבת לעשות אחרת מכולם למההה" 
תאכל בשר וזהו, למה לך לאכול עוף במקום בשר
יש כאן מישהו שמבין בגילוף?
רוצה להתחיל להתנסות וללמוד, אשמח להתייעץ עם מישהו לגבי השלבים הראשונים בתחום.
מההתחלה שלב שלב..
אם מישהו יודע להפנות לערוץ ספציפי יותר מאשמח.
גילוף בעץ ירוק עם בר בלפר - 13.09.23 בשעות 17:00-21:00. - פייקאל רמת גן
מאוד אוהב עבודה עם עץ, אבל גילוף לא מדבר אלי.
תחילה תקנה דרמל, חשוב שלא יהיה כבד ושנח לעבוד איתו. וכן כמה ראשים בצורות בסיסיות שלו.
אח"כ תלוי בסוג העבודות שאתה תעשה, אם צריך מעמיד או תפסן או משהו בסגנון.
בתור התחלה, תנסה תרגילי דיוק, כמו לעשות צורות משוכללות. וכל פעם תנסה יותר קטן וזוית שונה.
לי יש סוג של מחוגה לצורות מעגליות. אולי גם כדאי..
זה המבוא לגילוף.
הָיָה יוֹשֵׁב בִּסְפִינָה, אוֹ בְּקָרוֹן, אוֹ בְּאַסְדָּא –
יְכַוֵּן אֶת לִבּוֹ כְּנֶגֶד בֵּית קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים.
(סידור המשנה לקוח מתוך 'משנה סדורה'- קיבלתי רשות ועידוד מ**** רבי ומורי אליהו דורדק שליט"א.)
לרפואת תמר בת אסתר מלכה
התפארת ישראל מפרש: "יכוין את לבו כנגד בית קדש הקדשים- וא"צ לעמוד משום ביעותותא (פחד) שיפול ולא יהיה יכול לכוון יפה."
הספינה היא מקום של טלטול כמו שמפורש בתהלים קח: "יעלו שמים ירדו תהומות נפשם ברעה תתמוגג. יחוגו וינועו כשכור וכל חכמתם תתבלע".
האלשיך מפרש: "וכל חכמתם תתבלע עד גדר שאין יודעים לסדר תפלה ולפרט מצוקותם.
כי אם ויצעקו צעקה משוללת סידור תפלה".
זאת אומרת שבספינה קשה לכוון בתפילה. יתכן שכאשר המשנה אומרת "יְכַוֵּן אֶת לִבּוֹ כְּנֶגֶד בֵּית קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים", זה לא רק חיוב, אלא עצה. כאשר אדם נתון בסערת המחשבה והרגשות, אם הוא יחשוב על קודש הקדשים זה יעזור לו לכוון בכלל בתפילתו, כי זה מעלה את האדם למימד אחר לחלוטין, מימד של קדושה עליונה שמנתקת אותו מהמצב והמציאות שהוא נמצא בה.
יש דיון מעניין בירושלמי לאיזה קודש הקדשים הוא מכוון אליו: "לאי זה בית קדש הקדשים ר' חייא רבא כנגד קדשי הקדשים של מעלן ר"ש בן חלפתא אמר כנגד בית קדש הקדשים שלמטן א"ר פינחס לא פליגין בית קדשי הקדשים שלמטן מכוון כנגד בית קדש הקדשים של מעלן (שמות, טו) מכון לשבתך מכוון כנגד שבתך".
כשאדם מכוון לקודש הקודשים שלמטה שהוא בעולם הזה ואפשר לצייר את תבניתו בדעת האדם, זה מעלה אותו לציורים עליונים של בית מקדש שלמעלה.
בזוהר ברעיא מהימנא פרשת בשלח משמע שגדר מצוות בנין המקדש הוא לבנות אותו בדיוק כמו המקדש שלמעלה, והוא אפילו מרחיב את הענין לבית מקדש מעט שזה בית הכנסת: "פקודא למבני מקדשא לתתא כגוונא דבי מקדשא דלעילא כמא דאת אמר מכון לשבתך פעלת יי', דאצטריך למבני בי מקדשא לתתא ולצלאה בגויה צלותא בכל יומא למפלח ליה לקודשא בריך הוא דהא צלותא אקרי עבודה, וההוא בי כנשתא אצטריך למבני ליה בשפירו סגיא ולאתקנא ליה בכל תקונין דהא בי כנשתא דלתתא קיימא לקבל בי כנשתא דלעילא, בית המקדש דלעילא דקאים דא לקבל דא, וההוא בי מקדשא כל תקונוי וכל פולחנוי וכל אנון מאנין ושמשין כלהו אינון כגוונא דלעילא, משכנא דקא עבד משה במדברא כלא הוה כגוונא דלעילא, בי מקדשא דבנה שלמה מלכא הוא בי נייחא כגוונא עלאה בכל אינון תקונין למהוי בתקונא דלעילא בי נייחא ואחסנתא, הכי בי כנשתא אצטריך בכל תקוני שפירו למהוי כגוונא עלאה למהוי בית צלותא לאתקנא תקונין בצלותא."
א. היום קצר והמלאכה מרובה, הארון בקודש הקדשים אינה מן המידה.
ב. הראש והמח נמצאים לפני ולפנים, האור הספון צריך החוצה להקרין.
ג. אל היכלך אנכי מכוון, תפתח את ידי כדי שאתן.
ד. החומה מגנת מפני הפורצים, אבל חוסמת מפני העולים.
ה. פנים וחוץ מחשבה למעשה, הכל שקול על גנזי.
ו. הגבר מעמיק עומד על סוד חכמה, האשה מוציאה לפועל את תוכניתה.
ז. מתי נסתכל פנים אל פנים, בנישוק וחיבוב עילוס באהבים.
ח. עלמות חן תופפות פני יקדמו, יובילו למלך תשורה נאה וישמחו.
ט. משפט המלך מעמיד ארץ במשורה, יוביל לשחיתות והרס במהירה.
י. מצות מלך לקדם קדושה במציאות החומרית, רשות הוא חוצץ לתורה האלוהית.
יא. מלך ביופיו תחזינה עינינו, ציון נדרוש אתננה יגילנו.
אהבתי ממש
פעם ראשונה שהבנתי מה שכתבת
איך אני משנה בדפדפן של מיקרוסופט את דף הבית? כאילו שאני פותח כרטיסייה חדשה זה מציג לי איזה אתר כלשהו אני רוצה שזה יהיה גוגל ולא זה..
יש גבול לכמה שאני יכול להכשל בשמירת עיניים.
יש לי בו תוסף חוסם תמונות, אבל לפעמיים אני נאלץ להכנס לשני לצורך קניות..
אמור להיות הגדרות בדף הזה איפשהו
תיכנס לאתר שתרצה (יכול להיות חיפוש גוגל בלי תוכן, Google )
תלחץ על הנקודות למעלה, תהיה אפשרות של הגדר כדף הבית.
בסוף הצלחתי. לא מאמין שלא קלטתי את זה בהתחלה.
פשוט לחצתי על הכפתור של ההגדרות ושם יש אופציה של "ביטול הצגת תוכן" שזה כל מיני דברים מהחדשות בנוסף לחיפוש הרגיל של "בינג" שם.
תודה על שיתוף הדרךארץ השוקולדהדף הזה הולך להשאר פה לנצח חחח
כי לדעתי אצלי במחשב זה פעם היה אותו דבר.
כיום אין לי מושג כי לא טרחתי להתעסק בזה
בס"ד.
יש נושא שלם בתורה שהוא לימוד על הקב"ה.
לא למדתי מספיק וגם שלמדתי לא הבנתי אבל מניח שהמפורסמים שבכתבים בנושא הם דעת אלוקים וייסורים ממרקים.
מה שרציתי לשאול.
*לפני הרב קוק זצל עוד כתבו על זה? כתבי הראשונים או כתבי גדולי ישראל המאוחרים עוסקים בזה גם?
*מה החשיבות של זה?
*נניח שברור שיש לזה חשיבות מצד שזה האמת.
אבל, איך זה מוסיף לעבודת ה'? האם בהכרח אדם יהיה ירא שמיים יותר אם ההבנה שלו מה זה הקבה תשתנה?
*מעבר לשאלה האם זה מטיב מוסרית עם האדם. האם מתישהו אתה כבר מתרגל לתפוס את ה' ככה. או שלרוב רק במסגרת הלימוד אתה מבין שאתה תופס את ה' לא נכון. אבל אחרי שאתה סוגר את הספר. בתפילה, בחשבון נפש , בדיבור על ה' אתה שוב תופס אותו לא נכון?
*אנשים יראי שמיים שמלאו כרסם בשר ויין. וכעת לומדים קבלה בהכרח "תופסים" את הקב"ה כמו שהרב קוק מנסה להסביר או שאין הכרח?
א. השאלות מתאימות לפורום עבודת ה' ולא לפורום הזה
ב. לדעתי יש פער בין הממשות להיראות, באופן כללי ובנושא הזה בפרט. כל מי שחושב שהוא 'תופס' את הקב"ה הוא בהכרח לא תופס אותו, כי הקב"ה הוא מעל לכל התפיסות וכולל את כולם.
בהצלחה בכל
ההמשך מוכר בסהכ..
היראות: איך שהאדם רואה אותו.
יש דיון שלם על האם יש חפיפה מלאה בין השניים או חלקית או בכלל לא. זה מושגים בפילוסופיה, אפשר עוד להרחיב אבל ניסיתי להסביר בקצרה.
כל ספרי האמונה והקבלה עוסקים מזוויות אלו או אחרות בסוגיא הזאת. כמובן, אנחנו אף פעם לא עוסקים בעצמותו ית', אלא בגילויים של רצונו בעולמות הרוחניים והגשמיים.
לא ביארת לאלו דברי מרן הרב קוק אתה מתייחס, יש לו הרבה התייחסויות לסוגיא הזאת, חלקן הן א', ב' שקשה לחשוב שמישהו מגדולי ישראל חולק עליהן וחלקן הם בהחלט תלויות במחלוקות הפילוסופים/המקובלים שלפניו וכן חידושים או הגדרות מחודשות של מרן הרב.
אלוקותו לעולם.
כל התנ"ך, המדרש, ספרי הראשונים, קבלה מלאים מזה.
זה מעמיק ומתרחב עם יגיעת הלימוד והתפתחות האדם והשגותיו.
כמעט תמיד - 20
עכשיו ספציפית - 770
אגב לדעתי את 21 לפני מעמ
מה הגיל המנטלי של כותבת השאלה??
נניח אתם לבד בשבת (גרים לבד ביחידת דיור / בדירת שותפים שהשותפים לא נשארים לשבת / בית של ההורים וההורים לא נמצאים בשבת / משהו אחר), האם הייתם
מזמינים חבר טוב אבל לא "best friend" לארוחת שבת או שזה מוזר רק אתם והוא? כאילו - אם זה best friend אז ברור שאין בעיה וזה אפילו טוב, אבל אם זה חבר, אפילו חבר טוב,
אבל לא "best friend", האם זה מוזר ארוחה שלמה רק אתם והוא?
עשיתי את זה והיה נחמד
זהו. הנחתי את זה פה.
בכל מקום מדברים על כמה שזה יום מיוחד וקדוש.
אבל לא. לא מתחברת. ומה שמצליחה להתפלל זה רק בבית כי קשה לי בבית כנסת. והתפילות כ"כ ארוכותתתתתת ואווירה מדכאת כזו...
אוף.
וראש השנה זה כמו יומיים רצוף של שבת... לא יודעת מה יותר קשה. ראש השנה שהוא שמח אבל יומיים רצוף של הגבלות כמו שבת, או יום כיפור שהוא יום אחד אבל מדכא פי כמה. נראלי שכיפור קשה יותר.
איך מתחברים??
עכשיו שאנחנו בארץ ישראל אנחנו צריכים לנסות להטות את היום ליותר שמח.
"כתוב אחד אומר עבדו את יי' בשמחה, וכתוב אחד אומר (שם ב) עבדו את יי' ביראה וגילו ברעדה, מה בין האי להאי, אלא כאן בזמנא דישראל שראן בארעא קדישא כאן בזמנא דישראל שראן בארעא אחרא" (זוהר במדבר)
הָיָה רוֹכֵב עַל הַחֲמוֹר –
יֵרֵד;
וְאִם אֵינוֹ יָכוֹל לֵירֵד –
יַחֲזִיר אֶת פָּנָיו;
וְאִם אֵינוֹ יָכוֹל לְהַחֲזִיר אֶת פָּנָיו –
יְכַוֵּן אֶת לִבּוֹ כְּנֶגֶד בֵּית קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים.
(סידור המשנה לקוח מתוך 'משנה סדורה'- קיבלתי רשות ועידוד מ**** רבי ומורי אליהו דורדק שליט"א.)
לרפואת תמר בת אסתר מלכה. היום עוברת ניתוח מי שיכול שיתפלל לרפואתה.
החמור מסמל לא רק את החומר אלא גם את: "חמור איהו אבי אבות הטומאה" (תיקוני זוהר חדש ב)
לכן כדי להתפלל לפני קונו ולכוון לבו לבית קדשי הקדשים צריך לעזוב את מקום הטומאה.
שלמה המלך מאריך בתפילתו שצריך לכוון בתפילה כנגד המקדש וקודש הקדשים (מלכים א, ח ודברי הימים ב, ו), איפה ש-ה' אומר "והיו עיני ולבי שם כל הימים".
לכתחילה צריך לסובב את כל כיוון הגוף למקום המקדש וקודש הקדשים כדי שכל המהות שלנו יהיה מופנה כלפי מקום ה', אם אי אפשר צריך להחזיר את פנינו לקודש הקדשים, כדי לפחות לכוון את עינינו למקום עיני ה'. אם לא, צריך לכוון לפחות את הלב שלנו למקום לבו של ה'.
הרבה פעמים בחיים אנו נפגשים עם הטומאה, והעצה הנכונה זה לעזוב את הטומאה לגמרי, לפני שאנחנו מכוונים את עצמנו לעמידה לפני ה' ועשיית מצוותיו, כמבואר ברמ"ז וב'אוהל נפתלי'.
אבל יש מציאויות בחיים שאנחנו צריכים להתמודד עם הטומאה, אז צריכים לשלוט בטומאה ולרכב עליו וככה אפשר לכוון את לבנו לעשיית טוב. כמו שנאמר על המשיח: "עני ורוכב על חמור" (זכריה ט, ט). זוהר אחרי מות: "ורוכב על חמור כמה דאוקימנא אינון כתרין תתאין דעמין עכו"ם". צריך לשלוט על הטומאה התחתונה, וככה להתגבר ולעשות טוב.
א. החרב שקורע את עמינו, זה מחלוקת בתוכנו.
ב. אהבה אחוה שלום וריעות, לא לשם דבר ותלות.
ב. רק כאשר נרגיש כלב וגוף אחד, נתעלה ונשתגב מעל כל מימד.
ג. נתאחד באל האין-סוף, עם כוחות אדירים ומנוף.
ד. הערב רב אותנו מפריד, מנסה לחתוך בבשר ובוריד.
ה. זקן ארוך וכובע לא יועילו להסתיר, את מי שפוגע בנו באופן תדיר.
ו. תוארים נבובים וחכמות ערמומיות, לא יוליכו את עמינו שולל לתעות.
ז. פוליטיקה של שפת חלקלקות, לא יסבכו אותנו מללכת ללא ראות.
ח. ה' מתי תסיר מתוכנו פועלי האון, המשימים את לב עמינו כאבן.
ט. נקום ונשתלהב לכבוד רוממותך, נמרוד בשלטון המכלה את עמך.
י. יחדיו המה עם ישמעאל, לפגוע בבני ובנות ישראל.
יא. התחזקו עמי עוד יש תקוה, נקום כאריה ונתחנן כמו אילה.
יב. האל יתן בנו כוחות, יעזור לנו ללא לאות.
יג. אהבה ללא מעצורים, גבורה ללא רחמים.
בדורנו שמתנהגים כלפי חוץ בהפקרות כמו סימני הטומאה בבהמה. הם זוללים כל דבר שבא לפיהם ולא שומרים על קדושת הפה בכלל, ורגילים ללכת בדרכים רעות. הם כל הזמן עסוקים ברדיפה אחרי החומר, ולא משכילים להבחין בדברים רוחניים. כלפי חוץ נראה שהם איבדו את דרכם לגמרי. אבל יש להם עמוק בפנים נשמה קדושה שמזדהה לגמרי עם עם-ישראל, והם מוכנים לשאת עם עם-ישראל את הדרך הקשה לגאולה. הם תורמים לעם ישראל ולמדינת ישראל במגוון דרכים, ואכפת להם מאוד מהם.
אז מבחוץ נראה שהם מנותקים לגמרי מהקב"ה ולפעמים הם אומרים בפה שאין להם קשר לשום דבר רוחני, אבל בפנים הקשר האמתי הזה לעם-ישראל, הוא מקשר אותם ל-ה', כי ה' שוכן ומייחד שמו על עמו. לכן בסופו של דבר הנשמה שלהם תתעורר ויתגלה בחוץ ויחזרו בתשובה לגמרי.
למוסדות של המדינה. זה במגוון תחומים. כל דבר שמקדם את עם ישראל.
דבר שני, זה לא תלוי בכמות. זה תלוי יותר בלב. "כל נדיב לב". יכול להיות בן-אדם שתורם המון המון, אבל הוא עושה את זה לשם הכבוד שלו והגאווה שלו, ובמקרים קיצוניים זה דווקא סימן של ערב רב כזוהר בבראשית. יכול להיות אדם שתורם מעט מאוד מבחינה כמותית, אבל הלב שלו תמיד עם עם-ישראל והוא מוכן לסבול בסבל שלנו והוא שמח בהצלחות.
