פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 83)

בשנים האחרונות אני לומדת במשך חודש אלול ותחילת תשרי ספר כלשהו שמדבר על התשובה (וכותבת שירים בעקבות זה). עד כה למדתי ב"ה: אורות התשובה לרב קוק, הלכות תשובה לרמב"ם, שערי תשובה לרבנו יונה, נתיב התשובה למהר"ל.

מחפשת מה ללמוד בשנה הבאה.

מישהו מכיר ספר מתאים?

תודה וגמר חתימה טובה!

נָשִׁים, וַעֲבָדִים, וּקְטַנִּים –

אֵין מְזַמְּנִין עֲלֵיהֶם.

עַד כַּמָּה מְזַמְּנִין?

עַד כַּזַּיִת.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: עַד כַּבֵּיצָה.

(סידור המשנה לקוח מתוך 'משנה סדורה'- קיבלתי רשות ועידוד מ**** רבי ומורי אליהו דורדק שליט"א.)

לרפואת תמר בת אסתר מלכה

הבבלי בברכות אומרת (כ ע"ב): "דרש רב עוירא זמנין אמר לה משמיה דר' אמי וזמנין אמר לה משמיה דר' אסי אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע כתוב בתורתך (דברים י, יז) אשר לא ישא פנים ולא יקח שחד והלא אתה נושא פנים לישראל דכתיב (במדבר ו, כו) ישא ה' פניו אליך אמר להם וכי לא אשא פנים לישראל שכתבתי להם בתורה (דברים ח, י) ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך והם מדקדקים [על] עצמם עד כזית ועד כביצה".

מוסיף הבמדבר רבה בהעלותך (יא, ז): "ואדם מישראל יושב הוא ובניו ובני ביתו ואין לפניהם כדי שביעה ונושאים לי פנים ומברכין, ודקדקו על עצמן עד כזית עד כביצה".

תוספות (ברכות מה ע"ב ד"ה רבי מאיר) מוכיח מכאן ש"דמדאורייתא בעינן שביעה גמורה כדאמר פרק מי שמתו (ד' כ וכי לא אשא פנים לישראל וכו'". רק כאן ישראל מדקדקים לברך בפחות.

יש אחרונים שהבינו ש-ה' נושא פנים לישראל על כל סייג ותוספת שהם עושים, לא רק כאן, אלא בכל התורה כולה: מהר"ל ב'דרך החיים' (אבות א, ב) וגר"א בהגהות השולחן ערוך (אבה"ע כ, א).

יש אחרנים שהבינו ש-ה' נושא פנים דווקא כאן כשמדקדקים בברכת המזון-

ה'פני שלמה' (ברכות לה ע"א) הסביר באיזה צורה הן מדקדקים : "כיון דהתורה לא נתנה שיעור לשביעה, אלא לכל אחד ואחד מסור שעור זה אם אכל ושבע שלא יתאוה עוד לאכול שיש לו לברך, א"כ בידינו הוא להשים נפשינו שאנן [שמחים] באכילה מועטת כאילו אכלנו הרבה ושבענו עד שהותרנו. ועל דרך זה חשבו חכמים לדקדק על עצמן בכזית וכביצה ששמח באכילת כזית וכביצה שיהיה ניחא ליה כאילו לא צריך ליה יותר כדי שיוכל לברך לאבינו שבשמים, וכזה לא מצינו בחומרות ובתקנות בשאר מצות." זאת אומרת שאנחנו שמחים ומברכים ל-ה' אפילו שאנחנו לא לגמרי שבעים.

איך הם שמחים רק במאכל מועט?

מסביר ה'אמרי אמת' (ויקרא תרצ"ט): "והם מדקדקים על עצמם עד כזית ועד כביצה היינו כשיודעים שזה מן הנותן, מהקב"ה, כל משהו, כל שהוא, חביב הוא להם".

הערוך לנר גם מדגיש את ענין הברכה (נדה דף ע ע"ב ד"ה 'בד"ה כאן קודם'): "מה דהזכיר הקב"ה רק מה שמוסיפין על הכתוב בברכת המזון ולא משאר מצות דרבנן כגון שבות לשבת ושניות לעריות ששם קיימו החכמים מה שצום הקב"ה ושמרו את משמרתי אבל בזה הוסיפו מנדבת לבבם שבח הקב"ה". כנראה שבח ל-ה' זה דבר מיוחד.

מסביר יותר ה'פני יהושע' (ברכות דף כ ע"ב ד"ה 'דרש רב עוירא'): "והשתא אתי שפיר דמאחר שמדקדקים בברכת המזון הרי להם לבדם נתנה הארץ ומלואה ולא לזרים ומשלהם נותן להם ואין זה נשיאת פנים וכל שכן במה שמדקדקים עד כזית ועד כביצה כצדיק האוכל לשובע נפשו א"כ מראים בעצמן כאילו לא לאכילה נתכוונו אלא משום הברכה כדכתיב כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' והיינו הברכה שמזכירין שם שמים בברכה ובשביל כך ראוים הם לישא להם פנים, כן נראה לי נכון".

כבר ה'מגן אבות לרשב"ץ' (אבות ד, כב) אומר שזה תלוי בברכה: "והם מדקדקים עד כזית ועד כביצה. ונראה לי, שהזכירו זית לפי שהוא תלוי בברכה, כי כמו שהם מברכים אותי מעצמם, אשא פני אליהם ואברכם."

המלבי"ם מסביר את הגמרא מבחינה השקפתית (תורה אור שמות פרק טז): "וגדר הנשיאות פנים הוא שיתן לאיש אחד מה שאינו מגיע לו מן הדין והיושר רק מצד שנושא פנים, וה' כתב על עצמו שאינו נושא פנים לשום בריה, אף שהוא יושב ומכלכל כל בריותיו מקרני ראמים עד ביצי כנים, וזה נשיאות פנים לבריותיו כי נותן אף למי שאינו זוכה עפ"י מעשיו, באר לנו השי"ת שזה אינו מצד נשיאות פנים רק מצד הדין, שאחר שהמציא את מעשיו ונתן להם מציאות וחיים, מחויב לתת להם מזונות מצד החיוב, שאל"כ מציאותם לרעה והיה טוב להם ההעדר, ולכן כתב בתורה ואכלת ושבעת וברכת, באר שא"צ לברך אותו על נתינת המזון כזית או כביצה, כי זה אינו נדבה וחסד רק דין וחיוב, שזה מוכרח לתת, רק אם נתן לך כדי שביעה יותר מהצורך להעמדת החי, זה נדבה וחסד, וע"ז אתה מחויב לברך. ולפי הנחה זאת שעל נתינת מזון כזית א"צ לברך כי זה מחויב לתת וזה כבודו יתברך, כתב אשר לא ישא פנים, כי מה שנותן מזון לכל חי אינו מצד נשיאות פנים רק מצד החיוב, אבל הם מדקדקים על עצמם לברך עד כזית ועד כביצה, כי סוברים כסברא השניה, שהמציאות רגע טוב מן ההעדר, ובמה שהמציא ה' בריותיו כבר הטיב עמהם ואין עליו חוב לתת להם מזון לקיומם, וא"כ לפי דעתם מה שה' נותן מחיה לכל בריותיו הוא חסד ונשיאות פנים, א"כ לפי שיטתם הוא נושא פנים, וכן ינהג עמהם כפי סברתם וישא להם פנים".

1. אתם כותבים עליהם? כן ? לא? למה?

2. מה לדעתכם יעשו איתם אחרי 120? בפרט, אם כותבים עליהם..

אני לא כותב פה כמה זמן הפורום מת אה? .. זכרו לברכה

שְׁלֹשָׁה שֶׁאָכְלוּ כְּאֶחָד חַיָּבִין לְזַמֵּן.

אָכַל דְּמַאי,

וּמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁנִּטְּלָה תְּרוּמָתוֹ,

וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁנִּפְדּוּ,

וְהַשַּׁמָּשׁ שֶׁאָכַל כַּזַּיִת, וְהַכּוּתִי –

מְזַמְּנִין עֲלֵיהֶם.

אֲבָל אָכַל טֶבֶל,

וּמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁלֹּא נִטְּלָה תְּרוּמָתוֹ,

וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁלֹּא נִפְדּוּ,

וְהַשַּׁמָּשׁ שֶׁאָכַל פָּחוֹת מִכַּזַּיִת, וְהַנָּכְרִי –

אֵין מְזַמְּנִין עֲלֵיהֶם.

(סידור המשנה לקוח מתוך 'משנה סדורה'- קיבלתי רשות ועידוד מ**** רבי ומורי אליהו דורדק שליט"א.)

לרפואת תמר בת אסתר מלכה

הגמרא בברכות אומרת לגבי מקור הזימון (מה ע"א): "מה"מ אמר רב אסי דאמר קרא (תהלים לד, ד) גדלו לה' אתי ונרוממה שמו יחדו רבי אבהו אמר מהכא (דברים לב, ג) כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו".

המאירי אומר שזימון זה לא מהתורה, בניגוד לברכת המזון: "ואע"פ שברכת המזון מן התורה אין הזימון מן התורה, ומ"מ דרשוהו דרך סמך ממה שנא' גדלו לה' אתי ונרוממה שמו יחדו שנמצא אחד מתרה את השנים להוועד עמו לרומם את האל".

יכול להיות שהוא פוסק כרב אסי שמביא מקור מתהלים, ואילו לפי רבי אבהו זה כן מהתורה.

הגמרא בברכות (מח ע"ב) דורשת: "תנו רבנן מנין לברכת המזון מן התורה שנאמר (דברים ח, י) ואכלת ושבעת וברכת זו ברכת הזן את ה' אלהיך זו ברכת הזמון... רבי אומר [אינו צריך] ואכלת ושבעת וברכת זו ברכת הזן אבל ברכת הזמון (תהלים לד, ד) מגדלו לה' אתי נפקא".

הפני יהושע אומר שלפי תנא קמא ברכת הזימון מדאורייתא ולא רק אסמכתא.

התוספתא בברכות (ו, א) אומרת: "ברכת הזימון [נ"א המזון] מן התורה שנאמר: (דברים ח) 'ואכלת ושבעת וברכת' זו ברכת הזימון. 'וברכת את ה' אלהיך' - זו ברכה ראשונה 'על הארץ'- זו ברכת הארץ 'הטובה' - זו ירושלים וכן הוא אומר (דברים ג) 'ההר הטוב הזה'. 'אשר נתן לך'- זה הטוב והמטיב".

אם גורסים 'ברכת הזימון מן התורה', אז בפשטות, ברכת הזימון לא רק אסמכתא אלא מהתורה, בדומה לפני יהושע בתנא קמא בגמרא.

ככה פוסק הראב"ד על הרי'"ף (כתוב שם לראב"ד מסכת ברכות דף מד עמוד א):

"ברכת זימון שהיא מן התורה".

הפני יהושע אומר שגם אם ברכת הזימון דאורייתא, זה עדיין גדר של הזמנה וזימון לברכת המזון, ולא חלק מהברכת המזון עצמה.

נראה להגיד שענין ברכת הזימון זה לזמן ולהכין אותנו לברך לשם ה', וזה 'יהי שם ה' מבורך' ו'נברך שאכלנו משלו', לכן הבבלי לומד ברכת הזימון מדאורייתא מ'כי שם 'ה' ' אקרא הבו גודל לאלהינו', ו'את 'ה' ' אלוהיך', כגמרא ביומא לז ע"א: "תניא רבי אומר (דברים לב, ג) כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו אמר להם משה לישראל בשעה שאני מזכיר שמו של הקב"ה אתם הבו גודל". לפי התוספתא יכול להיות שברכת הזן כלולה בברכת הזימון כדעה של רב ששת (ברכות מו ע"א), ולכן הם לומדים הכל מ'וברכת את 'ה' ' אלוהיך'.

גם מהמקור של כוס ברכה רואים שזה קריאה בשם ה' (ברכות נא ע"ב): "מאי קראה (תהלים קטז, יג) כוס ישועות אשא ובשם 'ה' ' אקרא". זאת אומרת שכאשר קוראים בשם ה' לפני ברכת המזון אז צריך כוס של ברכה, וזה מלווה אותנו לאורך כל ברכת המזון, כי כל ברכת המזון צריך להיות לשם ה'.

אפשר להאריך בזה, אבל זה גם כן ענין ברכת התורה: "מנין לברכת התורה לפניה מן התורה - שנאמר: בכי שם 'ה' ' אקרא הבו גדל לאלהינו" (ברכות כא ע"א), שהלימוד יהיה לשם ה', כמבואר בר"ן נדרים פא ע"א.

הרבה פעמים כשאוכלים ושבעים, קשה לכוון בברכה לשם ה'. "פן תאכל ושבעת... ורם לבבך ושכחת את ה' אלהיך" (דברים ח), לכן ברכת הזימון מעוררת אותנו לכוון לשם ה' במהלך ברכת המזון.

אָכַל תְּאֵנִים עֲנָבִים וְרִמּוֹנִים –

מְבָרֵךְ אַחֲרֵיהֶן שָׁלֹשׁ בְּרָכוֹת;

דִּבְרֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:

בְּרָכָה אַחַת מֵעֵין שָׁלֹשׁ.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר:

אֲפִלּוּ אָכַל שֶׁלֶק וְהוּא מְזוֹנוֹ –

מְבָרֵךְ אַחֲרָיו שָׁלֹשׁ בְּרָכוֹת.

הַשּׁוֹתֶה מַיִם לִצְמָאוֹ –

אוֹמֵר: "שֶׁהַכֹּל נִהְיֶה בִּדְבָרוֹ".

רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר:

"בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת רַבּוֹת".

(סידור המשנה לקוח מתוך 'משנה סדורה'- קיבלתי רשות ועידוד מ**** רבי ומורי אליהו דורדק שליט"א.)

לרפואת תמר בת אסתר מלכה

הגמרא בברכות אומרת (מד ע"ב): "א"ר אשי אנא זמנא דכי מדכרנא עבידנא ככולהו", כשהוא היה זוכר הוא היה מברך בורא נפשות אחרי כל המאכלים שדרושים ברכה זו.

הריטב"א בדף לה ע"א אומר ד"ה 'דתנו רבנן': "ואפי' למ"ד דשאר מינין מברכין לאחריהם בורא נפשות רבות רשות הוא".

הגר"א אומר (או"ח רח, ו) שבזמן המשנה היו מברכים בו"נ על ביצה ובשר, והיום נוהגים לברך על הכל.

הרב קוק בשו"ת 'אורח משפט' כותב שעם ישראל קיבלו עליהם את בורא נפשות כחובה.

אפשר להגיד בריטב"א שאומר שתמיד ברכת 'בורא נפשות' זה רשות, לכן לא חותמים ב'ברוך חי העולמים', ואילו לפי הירושלמי שחותמים 'ברוך אתה ה' חי העולמים' (כמו שפוסק הרא"ש והגר"א) ברכת 'בורא נפשות' היה חובה על ביצה ובשר והמנהג הרחיב את החיוב לשאר הדברים.

יכול להיות שכמו לשיטת ר' טרפון 'בורא נפשות' מתייחסת במיוחד למים בברכה לפני, כך לפי תנא קמא 'בורא נפשות' מתייחסת גם למים בברכה אחרי.

רואים שתוספות (ברכות לז ע"א) מחלק בנוסח הברכה בין מים לשאר הדברים: "בורא נפשות רבות וחסרונם. כמו לחם ומים שאי אפשר בלא הם ועל כל מה שברא להחיות בהם נפש כל חי כלומר על כל מה שבעולם שגם אם לא בראם יכולין העולם לחיות בלא הם שלא בראם כי אם לתענוג בעלמא כמו תפוחים וכיוצא בהן".

תוספות אומר שמים מיוחד שאי אפשר לחיות מבלעדיו.

על כל פנים מהגמרא משמע ש'בורא נפשות' על מים, זה חידוש, כי הגמרא אומרת שמברכים אפילו על מים, בנוסף לשאר הדברים.

בדברים רבה עקב משמע שברכת 'בורא נפשות' יש בו טעם מיוחד למים: "שמע ישראל אתה עובר היום, הלכה, אדם מישראל ששתה מים לצמאו כיצד מברך, כך שנו רבותינו השותה מים לצמאו אומר שהכל נהיה בדברו, ר' טרפון אומ' בורא נפשות רבות וחסרונן. רבנין אמרי בוא וראה כל הנסים הללו שעשה הקב"ה לא עשה אלא על המים, כיצד עד שהיו במצרים ביאור של מצרים עשה להם נסים. א"ר יצחק היו המצריים וישראל הולכים לשתות מים מן היאור, המצריים שותין דם וישראל שותים מים, וכשיצאו ממצרים עשה להם נסים במים, שנא' הים ראה וינס, מה ראה הים ונקרע, ר' יהודה אומר שם המפורש שהיה חקוק על המטה ראה הים ונקרע, ר' נחמיה אומ' כביכול ידו של הקב"ה ראה הים ונקרע, שנא' ראוך מים אלהים ראוך מים יחילו. כשעלו מן הים ובאו למרה עשה להם נסים במים, שנא' ויצעק אל ה' ויורהו ה' עץ. מסלע עשה להם נסים במים, שנא' ודברתם אל הסלע, בבאר שבע עשה להם נסים ואמר שירה, שנא' אז ישיר ישראל את השירה הזאת עלי באר ענו לה. אמ' להם משה, הוו יודעים כל הנסים שעשה לכם הקב"ה על המים, אף בשעה שתעברו את הירדן לירש את הארץ עתיד לעשות לכם נסים במי הירדן, שנא' שמע ישראל אתה עובר היום וגו'."

זאת אומרת שברכת בורא נפשות זו הודאה כללית על כל הניסים ש-ה' עשה לנו על המים. אפשר להגיד שזה רק לשיטת ר' טרפון שמברכים 'בורא נפשות' לפני מים, אבל אפשר להגיד את זה גם לחכמים שמברכים את זה אחרי.

שיבי פרומן מתייחס לסערה: הקמפיין בעד בן אוליאל הוא "חילול השם"

או פשוט לומר, מה הפלא.

אם היה מביע דעה אחרת, אז היה צריך להתפלא.

בכל מקרה, ראיה מעוותת, שצריך רפואה עמוקה כדי לראות נכון.

רפואה שלמה לדורותם

אפשר להפוך את הסכין ולהרויח עוד כמה חודשי שימוש - 

הֵבִיאוּ לְפָנָיו מָלִיחַ בַּתְּחִלָּה וּפַת עִמּוֹ –

מְבָרֵךְ עַל הַמָּלִיחַ וּפוֹטֵר אֶת הַפַּת;

שֶׁהַפַּת טְפֵלָה לוֹ.

זֶה הַכְּלָל:

כָּל שֶׁהוּא עִקָּר וְעִמּוֹ טְפֵלָה –

מְבָרֵךְ עַל הָעִקָּר וּפוֹטֵר אֶת הַטְּפֵלָה.

(סידור המשנה לקוח מתוך 'משנה סדורה'- קיבלתי רשות ועידוד מ**** רבי ומורי אליהו דורדק שליט"א.)

לרפואת תמר בת אסתר מלכה

הגמרא מבארת (ברכות מד ע"א): "ומי איכא מידי דהוי מליח עיקר ופת טפלה אמר רב אחא בריה דרב עוירא אמר רב אשי באוכלי פירות גנוסר שנו".

מסביר שם התוספות: "באוכלי פירות גנוסר שנו. שהמליח עיקר שהוא בא להשיב הלב שנחלש מפני מתיקות הפירות והפת שלאחריו טפל ואינו בא אלא בשביל המליח וא"ת פירות הוי עיקר ומליח טפל ולבריך על הפירות ולפטר כולהו וי"ל דמיירי שלא אכל הפירות באותו מעמד א"נ בשעה שאכל פירות גנוסר לא היה שם עדיין מליח ופת דלא היה יודע שיחלש לבו מחמת המתיקות".

כתוב בברכת נפתלי: "נַפְתָּלִי אַיָּלָה שְׁלֻחָה הַנֹּתֵן אִמְרֵי־שָׁפֶר" (בראשית מט, כא) התרגום אונקלוס מתרגם: "נַפתָּלִי בַּאֲרַע טָבָא יִתרְמֵי עַדבֵּיהּ וְאַחסָנְתֵיהּ תְּהֵי מַעבְּדָא פֵירִין יְהוֹן מוֹדַן וּמבָרְכִין עֲלֵיהוֹן".

הריטב"א מקשר את זה לסוגיא שלנו: "וים כנרת בחלקו של נפתלי היתה וזהו שתרגם אונקלוס ואחסנתיה תהא עבדא פירין יהון מודן ומברכין עליהון מפני דלעולם הן עיקר ומברכין עליהם ופוטר השאר שהוא טפלה כנגדן".

בגמרא רואים שהאמוראים דווקא אכלו מפירות גנוסר: "רבי אבהו אכיל עד דהוה שריק ליה דודבא מאפותיה ורב אמי ורב אסי הוו אכלי עד דנתור מזייהו רשב"ל הוה אכיל עד דמריד ואמר להו רבי יוחנן לדבי נשיאה והוה משדר ליה רבי יהודה נשיאה באלושי אבתריה ומייתי ליה לביתיה".

אפשר לפרש לפי הריטב"א שאכלו כדי לברך ולהודות ל-ה' על הפירות המשובחים האלו.

נראה שיש עוד עומק.

רש"י מפרש שריש לקיש היה מגיע לשיגעון: "עד דמריד - דעתו מטרפת".

נראה לקשר את זה לירושלמי ברכות (ה, א): "ריש לקיש מנהגו באוריתא סגין הוה נפיק ליה לבר מתחומא דשבתא והוא לא ידע לקיים מה שנאמר באהבתה תשגה תמיד (משלי ה יט)".  

הבאר מים חיים (שמות כה, י) פירש: "באהבתה תשגה תמיד שיהיה לו כשגעון ממש לרוב האהבה שילך בשווקים וברחובות לרדוף כקורא בהרים לומר במה אתרצה לפני קוני לגרום לו תענוג ונחת רוח."

זאת אומרת שהאמוראים, ובמיוחד ריש לקיש, אכלו מפירות גנוסר המתוקים לא רק כי הם היו ערבים ללשונם ולא רק לברך את ה', אלא מרוב חיבת פירות הארץ ש-ה' שוכן בתוכה. כמו שצריך להשתגע בחיבת התורה, כך גם צריך בחיבת הארץ, ובעומק זה קיום של אהבה ודבקות לבורא.

ביום כיפור אנחנו מתענים ומופרשים מהנאות הגוף. אדם יכול לחשוב זו עיקר השאיפה ביהדות להיות מופרש ומובדל מהעולם הזה כנזירים הנוצרים, לכן דווקא יש חיוב לאכול בתשיעי, להראות שרק יום אחד בשנה אנחנו מתענים ומופרשים: "ימים יוצרו ולו 'אחד' בהם" (תהלים קלט, טז) זה יום הכיפורים (תנדב"א רבה א). רק יום אחד מוקדש כולו לרוחניות, אבל שאר השנה אנחנו דבקים ב-ה' דרך הקדושה בחומריות, כמו פירות הארץ.

ביום כיפור הדגש זה דבקות ב-ה' על ידי הדעת, אבל אכילת פירותיה המתוקים של ארץ ישראל זה דבקות ב-ה' בגוף עד כדי אבדן דעת.

למה עושים סעודת הודיה על משהו רע שקרה (למשל תאונת דרכים שלא נגרמה במוות) הרי ה' היה יכול לעשות שבכלל לא יקרה המשהו הרע?

איך יוצאים מהלופ הזה?

אני אף פעם לא מדברת על הדברים שמפריעים לי בקשרים עם אנשים. אני מפחדת שמעבר לכעס יש רגשות כואבים מאוד והמודעות יתר למקומות האלו תשים אותי במקום פגיע ומסוכן.

וחוץ מזה, פאסיב אגרסיב זה הרבה בשביל האגו

ז

לק"י

התחלנו להכין את הקרקע לבניית הסוכה💪

ביום כיפור הקטנצ'יק שלנו חוגג שנה😍

שבוע טוב וצום קל ומועיל!!

אני ובעלי לשעבר נפרדנו לפני שנה וחודשיים והייתי בחודש השישי להריוני. שנינו אוהבים אחד את השני וזה היה הלם עבורי וזה ממש שבר לי את הלב. ניסיתי להתקשר אליו ושני הקווים נותקו. ניסיתי להשיג אותו ברשתות החברתיות, אבל הוא סילק אותי מהן. ניסיתי להגיע להורים שלו והם אמרו לי שהבן שלהם אמר שהוא לא אוהב אותי ולא רוצה לראות אותי והם לא יודעים מה לא בסדר. בכיתי ובכיתי כל יום כי אהבתי אותו מאוד. עד שילדתי והתינוק היה בן שנה, לא הצלחתי להחזיר את אהבתי. שוב, התבלבלתי. אני לא יודע מה לעשות וגם איבדתי את העבודה ואין לי כסף לטפל בתינוק. הייתי אומללה בחיים אז בכיתי לאחותי וסיפרתי לה את הבעיה שלי ואמרתי שהיא יודעת על כישוף עוצמתי של ד"ר אפטה שעוזר לה כשהיא לא יכלה להיכנס להריון. יצרתי איתו קשר במייל והוא אמר שהוא יעזור לי ואמר לי שאישה עשתה כישוף על בעלי ואמרה שהוא יעזור לי לשבור את הכישוף כדי שבעלי יחזור אליי לנצח והדבר יהיה שלי. זו הייתה הפתעה גדולה עבורי שכל מה שהוא אמר קרה. בעלי מיד חזר אלי ואמר לי לסלוח לו. תודה רבה למטיל הקסמים החזק והאמיתי הזה. אני מתפלל שהוא יחיה זמן רב ויעשה עוד מהעבודה הנפלאה שלו. אם יש לך בעיה שמטרידה אותך בחיים, עליך ליצור קשר עם שחקן הכישוף החזק הזה! הוא יכול לעזור לך. הוא לא יאכזב אותך, אתה יכול להגיע אליו דרך כתובת ה-Gmail: drapata4@gmail.com או שאתה יכול להשיג אותו דרך הוויבר / WhatsApp שלו+22958359273)

אמא שלי חוגגת 60 ואנחנו עושים לה שבת הפתעה בבית הארחה כזה כל הילדים וגם האחים שלה

מחפשת רעיון לתוכן לשבת או דברים נוספים

תודה

הָיוּ יוֹשְׁבִין לֶאֱכוֹל –

כָּל אֶחָד וְאֶחָד מְבָרֵךְ לְעַצְמוֹ;

הֵסֵבּוּ – אֶחָד מְבָרֵךְ לְכֻלָּן.

בָּא לָהֶם יַיִן בְּתוֹךְ הַמָּזוֹן –

כָּל אֶחָד וְאֶחָד מְבָרֵךְ לְעַצְמוֹ;

לְאַחַר הַמָּזוֹן – אֶחָד מְבָרֵךְ לְכֻלָּם;

וְהוּא אוֹמֵר עַל הַמֻּגְמָר,

אַף עַל פִּי שֶׁאֵין מְבִיאִין אֶת הַמֻּגְמָר אֶלָּא לְאַחַר הַסְּעוּדָה.

(סידור המשנה לקוח מתוך 'משנה סדורה'- קיבלתי רשות ועידוד מ**** רבי ומורי אליהו דורדק שליט"א.)

לרפואת תמר בת אסתר מלכה

הברכה על המוגמר זו ברכת הריח. הגמרא אומרת (ברכות מג ע"ב): "אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב מנין שמברכין על הריח שנאמר (תהלים קנ, ו) כל הנשמה תהלל יה איזהו דבר שהנשמה נהנית ממנו ואין הגוף נהנה ממנו הוי אומר זה הריח".

התיקוני זוהר כותב שהנשמה שורה במח.

בספר גימטריאות מתלמידי ר' יהודה החסיד בפרשת פנחס כתוב:

" 'הנשמה', בגימטריא זהו הנה על הריח. לפי שהנשמה על המוח נגד ניקבי האף, כדכתיב (בראשית ב' ז'): 'ויפח באפיו נשמת חיים', לכך מיד כשריח נכנס לאף, ניהנית הנשמה." זאת אומרת שהנשמה במח נהנית מהריח, לכן הגמרא ביומא עו ע"ב אומרת שריח פקחי.

ברור שהנשמה במח של האדם זה דבר הרבה יותר מפותח, עליון ורוחני. אבל נראה להוכיח מהפרקי שירה שהחולדה אומרת בכל יום: "כל הנשמה תהלל יה", שגם אצל חיות הריח מגיע לנשמת החיות שלה (לא נשמה ממש) ולמח שלה. החולדה שיש לה חוש ריח חזק, והמח שלה: "Even though the rat brain is smaller and less complex than the human brain, research has shown that the two are remarkably similar in structure and function", גם משבחת ל-ה' על הריח.

ברבינו בחיי בספרו ספר שולחן של ארבע שער א הוא מוצא רמז לברכת הריח מהתורה: "חוש הריח יש לו לברך עליו גם כן ויש בזה אסמכתא מן הפסוק (בראשית כז) ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה' מכאן שמברכין על חוש הריח". הוא מפרש שהברכה זה לא על השדה, אלא על הריח של השדה.

התורה בבראשית מגדירה את החיה: כ'חית השדה'. בוודאי שזה לציין שמרחב המחיה שלה בשדה, אבל כלול בשדה שהחיה נהנית מהנאות השדה, כולל הריח.

לכאורה ה'סדר היום' (חיוב מאה ברכות בכל יום וסדר הלימוד בין תפלת ערבית לאכילה) שכותב על המנהג להריח בשמים ביום הכיפורים סותר את המהלך שלנו:

"ולכן ראיתי טוב ליקח מעט בשמים או הדס ומשעה לשעה יריח בה ויברך... ואין אנו חוששין אם הוא נוהג בכך להריח בעצי בשמים כל שעה ולא עוד אלא שאנחנו מבקשים ביום הזה כל דבר עינוי ואיך יעשה ההפך דכיון שעושה הדבר לש"ש אין לחוש ודי לנו מה שאסרה תורה וגדר שגדרו חכמים עלינו ועוד דתענוג נשמה הוא זה ולא תענוג דגוף כמ"ש רז"ל בפ' כל הנשמה תהלל יה איזו דבר הוא שהנשמה נהנה ממנו ולא הגוף זהו הריח וע"כ אין חשש לתענוג הנפש ואע"ג דכתיב כל הנפש אשר לא תעונה היינו נפש הבהמי הנקשר עם הגוף אבל הנשמה אין לה ענוי מזה וכן הוא ענין וכפר עליו מאשר חטא על הנפש שציער עצמו מהדברי' שהנפש מתהנה מהם".

אז נראה ממנו שהנפש הבהמית שלנו לא נהנה מהריח, ולכן לכאורה גם אצל חיה לא שייך להגיד שנשמת החיות שלה נהנית, כי יש לה רק נפש בהמית.

למהלך שלנו "כל הנפש אשר לא תאונה", יכול ללכת על הכח המתאווה דברים חומריים, אבל הריח מגיע למקום במח ונשמה שמעל התאוות החומריות, גם אצל חיות, ולכן מותר להנות מהריח ביום כיפור. אולי זה יכול להיכנס גם לסדר היום.