אֵין מְבָרְכִין:
לֹא עַל הַנֵּר, וְלֹא עַל הַבְּשָׂמִים שֶׁל גּוֹיִם;
וְלֹא עַל הַנֵּר, וְלֹא עַל הַבְּשָׂמִים שֶׁל מֵתִים;
וְלֹא עַל הַנֵּר, וְלֹא עַל הַבְּשָׂמִים שֶׁלִּפְנֵי עֲבוֹדָה זָרָה.
אֵין מְבָרְכִין עַל הַנֵּר עַד שֶׁיֵּאוֹתוּ לְאוֹרוֹ.
(סידור המשנה לקוח מתוך 'משנה סדורה'- קיבלתי רשות ועידוד מ**** רבי ומורי אליהו דורדק שליט"א.)
לרפואת תמר בת אסתר מלכה
במשנה הקודמת הבאנו את ההסבר של הבבלי בפסחים והבראשית רבה, שמברכים על הנר במוצ"ש כי האדם הראשון הוציא אור אש על ידי שפשוף.
הירושלמי בברכות (ח, ו) מביא שזה קשור ל"וירא אלוהים את האור כי טוב 'ויבדל' אלהים בין האור ובין החשך" (בראשית א, ד). זאת אומרת בשעה שאנחנו מזכירים הבדלה בין שבת לששת ימי המעשה, אז אנחנו מציינים את ההבדלה הראשונה בין האור לחושך בברכה על הנר שמאירה את החושך. מוצ"ש זה היום הראשון בבריאה שבו ה' הבדיל בין אור לחושך, לכן באותו זמן אנחנו מציינים את ההבדל בין האור לחושך.
אפשר להגיד שלפי הבבלי האש והאור שאנחנו יוצרים בזה העולם הוא נפרד מהאור ש-ה' ברא ביום הראשון. לפי הירושלמי זה אותו יסוד של אור, לכן אפשר לברך על האור הכללי, באש שאנחנו מדליקים. זה הולך טוב עם הדעה הראשונה בירושלמי שההבדלה של האור ביום הראשון, היה האור בזה העולם.
אמנם יש עוד שני הסברים בירושלמי: 1. "הבדילו לו", זאת אומרת ש-ה' הבדיל את אותו האור ביום הראשון לו. 2. ה' הבדיל את אותו אור לצדיקים לעתיד לבוא.
במדרשים ובזוהר כתוב שהאור שנברא ביום הראשון, הוא אור עליון, ולכן באש שאנחנו יוצרים, בצורה סמלית אנחנו מציינים את האור העליון.
הזוהר (צו לד) אומר שהאור מיוחד לישראל בעולם הבא: "באורך דא אור דגניז לצדיקייא לזמנא דאתי, דכתיב (בראשית א) וירא אלהים את האור כי טוב, ומההוא נהירו זמינין ישראל לאנהרא לעלמא דאתי".
לכן אפשר להבין את המשנה כפשוטו שסתם נר של גויים אסור, כי האש במוצ"ש שמברכים עליו צריך להיות סמל של האור העליון המיוחד לישראל.
הרמב"ם מפרש לפי הבבלי שמדובר בנר של גויים ששייך לעבודה זרה. רש"י מפרש שהגוי עושה מלאכה לאור הנר בשבת.
לפי הירושלמי זה יכול להיות אש של סתם גוי, וזה אסור כי האור העליון הזה שנברא ביום הראשון שייך לישראל.