פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 864)

סליחה סליחה.

הכל בסדר איתי ב"ה.
ותודה.

בס"ד
אני רוצה לכתוב.
ומרגישה שאין בי מילים..איפה המילים שלי?
לאן נעלמתן..חיזרו.
זה צד שחזק בי, מילים.
מנסה בכל זאת.
אולי כך אוכל לכתוב מעט..לדבר אל החוץ את שבליבי העמוס.
אולי אוכל לזעוק, לצעוק, לבכות, לכעוס, למחול, לשתוק, לגדול, לגלות, להכיר, לשתוק ,להכיל, לחיות, להשתדל פשוט - להיות.
אתם מסתכלים עלי, מביטים בי ובוחנים היטב.
אני מפחדת..המבט הזה, הוא עושה לי כואב.
הלכתם מפה. הלכתם לאבא.
השארתם אותנו פה, השארתם לנו את המושג הזה שמכנים אותו - חיים.
וכולכם, ממש כל אחד.
השארתם ציווי, כאילו במיוחד.
'תמשיכו לחיות'..
'תחייכו תמיד'.
'אל תוותרו על חלומות'..
'אתם ההמשך, העתיד!'
'..אני שמח ליפול על אהבת המולדת..'
'אם יום אחד תקראו שורות אלה , כנראה שאני שמחה שם למעלה'
'אני אוהב אותך'
אתם מתבוננים בי , בוחנים אותי.
מבעד לתמונות זיכרון, קטעי וידאו שלכם..מכתב נוקב ואיזשהו סימן הנצחה.
אני מסתכלת בכם, כן.. אני מעזה.
מסתכלת, ומחפשת. מחפשת בעיניים שלכם.
יש לכם עיניים כל כך יפות.
שוחקות, בעלות משובה ועמקות.
עיניים יהודיות כאלו, שבוערות לחיות, עיניים שנצרבות בנשמה, ומלוות.
והמבט הזה,
כאילו אתם רואים אינסוף כלשהו..איזה חזון.
מה ראיתם , שאנחנו לא? מה ראיתם, שככה פשוט המשכתם מפה..?
גדולים היתם - אנשים , גדולים היתם, מהחיים.
כמה טוב שהיו לי כאלו אחים..יהודים.
היי, אבא. אבא של ילדה שכבר לא תראה אותך יותר..
ואמא, אמא שנרצחה מול עיינים פעוטות,
ואח , אח קטן מי יחייך את החיוך שלך כאן?
אחותי, האם בחייך זכרנו לומר לך עד כמה את יפה?
חייל אמיץ אהוב, קפצת..אך מדוע לבלי שוב?
ארוס של, שכחת? החתונה..
ילד אהוב, פרח קטוף.
ואני מנסה לדמיין..על מה חשבתם בשנייה האחרונה, זכרתם משהו? התגעגעתם פתאום? מה הרגשתם..מה היה שם בפנים, באותה הדקה.
אבל אתם לא פה. אין מי שיענה לי. אני ממשיכה לדמיין.
כן, גם בלדמיין אני טובה..
מדמיינת אתכם בשמיים, צבא מליצים.
מדמיינת אתכם מחויכים שם למעלה..מביטים בנו בחמלה ורחמים.
מדמיינת שלמרות הכל אתם ככ מתגעגעים.
מתחשק לי לצעוק לכם - תחזרווו!!
אבל אני שותקת, דקת דומיה. צפירה.
אני בוכה ממכם, ממי שהיתם. על מי שהיתם - לפני שהמוות חתך.
אתם מרגשים אותי, אצילים כל כך.
ואני מבינה לפתע, שצריך להזכיר לנו.
אף אחד מכם, לא היה מלאך, הרי חייתם ביננו..כן. ממש כך.
היתם אנשים, אחים שלנו, הורים, משפחה, חברים.
היתם שכנים שלנו, מכרים, אהובי נפש או פשוט חלק מאלו שביננו חיים.
ומישהו חייב להזכיר לנו שזה לא נכון, לא "רק את הטובים ביותר הוא לוקח"..
כי אלו שממשיכים אתכם, שחיים את הצוואות שלכם, את דרככם, טובים לא פחות..ובעלי אומץ שמאורם העולם מתחמם.
אני רוצה להזכיר לנו שלחיות ת'חיים, ולהמשיך לחיות תמיד . ולא להתייאש ולאבד תקווה - זו לא, לא! זו לא קלישאה.
הביטו בכם. אתם חיים.
האין זה נפלא? האין הדבר משובב את הנפש? העם שלנו חי, מחייך ולנצח יימשך.
אני רוצה להזכיר לנו שהרצון הזה, להיות אנשים גדולים, הוא קרוב אלינו מאוד. בפינו ובלבבנו לעשותו.
חייבים להיות אנחנו, ובגרסה הכי שמחה ומוסיפה טוב שלנו.
אני רוצה להזכיר לנו, לי. שלמות על קידוש השם יש תוקף ומשמעות.
ובסופה של הדרך, כולנו חוזרים אל אוצר הנשמות, אל בית הגנזים.
ומי לא רוצה לחזור תוך קידוש שם שמיים ברבים?
אבל חשוב שנזכור, בעם ישראל, מקדשים ומייקרים עד אינסוף את - החיים.
אז תתחילו לחיות. לחיות באמת!!
תשאפו להיות, ותצליחו באמת.
קדושת החיים היא שמחה ואמת, ולחיות על, ובקידוש השם, זה דבר עצום.
עצום בהחלט.
וצריך גם לזכור, שהכל פה זמני. שכלום לא שלי..פשוט לתת. לתת ומהלב.
וכמובן, שצריך..צריך אתכם , לזכור.
אנחנו זוכרים. באמת, כמה שאנחנו משתדלים.. רוצים ככ להיות טובים..
אבל כבר קשה לנו.
קשה העיכול.. קשה ה"וידום" , קשה הקיבול.
וכל אח שהולך, ומפסיק פה להתקיים,
מכאיב בנשמתנו, ודוחק בנו שנתקדם.
אבל קשה , קשה לנו.. לחיות זה לא תמיד קל, אכן.
אז אני מבקשת ממכם,
אחיי הזכורים, מתחננת, אנא היו מליצים לנו, לפני בעל הרחמים..
אנא העתירו תחינה מלפניו,
שירחם כבר , שיגאל את בניו.
בדין יש גם מן החסד ..אך הוא דין.
בבקשה תעשו רעש בשמיים..
רעש שלא נשמע מעולם.
רעש כזה, שיגיע ויזעזע בכל..
רעש כזה שלא ייתן לשום אח יותר ליפול.
רעש שאחריו יחליט אבא, פשוט לגאול..
תרעישו בבקשה.
וכשניפגש , נביט בעיניים,
נקבל חיבוקים.
רק תרעישו כבר..
תהיו מליצים.
משתדלת לזכור..,
תזכור אלוקים.

שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל, שְׁמֹר שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל, וְחוּסָה בְרֹב רַחֲמֶיךָ עַל כָּל נֶפֶשׁ וָנֶפֶשׁ מִיִּשְׂרָאֵל, שֶׁלֹּא יִפֹּל שׁוּם אֶחָד מֵהָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה עַל יְדֵי כָּל מַה שֶּׁעוֹבֵר עַתָּה עַל יִשְׂרָאֵל - רַק אַדְרַבָּא עַל יְדֵי זֶה נִתְחַזֵּק וְנִתְעוֹרֵר כֻּלָּנוּ לָשׁוּב אֵלֶיךָ בֶּאֱמֶת וּבְלֵב שָׁלֵם, וְנַעְתִּיר וְנִתְפַּלֵּל וְנִצְעֹק אֵלֶיךָ עַד שֶׁתַּעֲנֵנוּ, וְנֵדַע וְנַאֲמִין בְּהָאֱמֶת - כִּי לֹא תַעֲזֹב אוֹתָנוּ לְעוֹלָם חַס וְשָׁלוֹם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "כִּי לֹא יִטֹּשׁ ה' עַמּוֹ וְנַחֲלָתוֹ לֹא יַעֲזֹב". (ליקוטי תפילות, תפלה קל"ג)

לשמוע אחרי צאת הכוכבים..


@מבקש אמונה
@רחפת.. @חיהל'ה @פסיפלורה1 @לעבדך באמת!

בס"ד

 

 

תחושות. רגשות. הרהורים.

יום בהחלט לא קל.

רגע אחד אני מוצאת את עצמי על סף הבכי, עצובה, כמעט שבורה

וברגע השני כאילו זה עוד יום רגיל והחיים מתנהלים במסלולם.

 

הטקס היום היה מאוד עצוב!

אני מתקשה במחשבה שלמעגל הנופלים שלי נוספו עוד אנשים השנה.

אני יושבת שם, בלב כואב, מתקשה להכיל לרגע את הכאב.

דמעות- כי הלילה עוד מותר לנו לבכות.

 

מחר בעז"ה אני הולכת ללמד את הילדים בגן על משמעות היום.

והיום, היום דיברתי איתם על איך חוגגים את יום העצמאות. המטרה שלי הייתה להדגיש להם שיש לנו מדינה, מדינה עצמאית, מדינה שהיא של העם היהודי, מדינה עם צבא חזק, מדינה שאנו גאים בה ושמחים שאנו חלק ממנה. להסביר להם שיום העצמאות הוא ממש יום חג.

ואז בסוף הטקס, אני נזכרת בזה, במה שלימדתי היום.

שאנחנו פה, חיים, מתפתחים, עובדים את ה'- עם ישראל בארץ ישראל. והחיים ממשיכים ועלינו לקדש אותם!

רגע של תקווה!

[שרים את התקווה]

ואומנם האנשים הללו שאותם אנו זוכרים לא פה איתנו, אבל הם מתו על קידוש ה' גדול, מתו למען ארץ ישראל.

 

"וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי

וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי."

(יחזקאל טז, ו)

 

בתפילה גדולה לבורא העולם שלא עוד. לא עוד מוות ודם, אלא רק חיים!

 

הרחמן יחזיר עבודת בית המקדש למקומה במהרה בימינו.

תיוגים

@שריקה
@משיח!!!

^^מוזמנים להקפיץ^^

רוצה ללכת לישון כבר

@ארי1
@משיח בן דוד

--
בס"ד
מדינתי, רעייתי
הרב חיים סבתו

זקנה מדינתי. לשיבה הגיעו שנותיה. לַבְנוּנית נזרקה בשערה. קמטים חרשו פניה. גם שנותיי הלכו בעקבותיה. נימי שיבתה לא עימעמו בעיניי יופיה ופלא תקומתה. כמו לא נתעמעם בעיניי פלא חיי.
שש אני עליה כעל כלה בנעוריה. כמו רק עכשיו בקע שחר אורה.

האם בסנוורים הוכיתי? האם דוק מכסה אישון עיניי? האיני רואה מה שהכל רואים?

האיני רואה חמס ברחובותיה, דברי ריבות בשערה, אוהבי בצע ומטי משפט, הולכי רכיל ושונאי חינם, שופכי דם ופרוצי עריות, מכי בסתר ועושקי אביון?

האיני רואה עמי כתות־כתות רודפות אישה את רעותה, האיני רואה?

ואני רואה, תורמי כליה, חורשי אדמת בור, מפריחי מדבר, מוסרי נפש וגדולי מדע, שוקדי תורה ורודפי מצוות, אוהבי אדם ומלאי אמונה, גיבורי כוח ועדיני רוח.

יפה את רעייתי ומום אין בך.

אכן, בסנוורים הוכיתי. באור נס גאולת עם מאפר משרפות, מחורבות גטאות, מיובש עצמות אל קוממיות ישראל.

אומה מתבוססת בדמיה, בגועל נפשה עירום ועריה במים רחצוה, נשטף דמה רקמה הלבישה, תחש הנעילה, שש ומשי כיסה סולת דבש ושמן האכילה עד כי יפתה מאוד ולמלוכה צלחה.

בוהק אור פלא תקומתה קסמים עליי מהלך ומסתיר מעיניי צער ותוכחה כאב ורוגז. ולב מתרונן על פלא תחיה. על רוח שהופחה בעצמות, על תקווה שנזרעה בעיניים מיואשות, על אדמה שוממה אוכלת אדם קראו לה ומשכלת גויים, והיא פורחת לעינינו כגן עדן ברכו ה'.

ושירה מפי עולה ובוקעת ליום חגה:

חמדת עמים סגולת תבל

יפית מאוד עדית ברכות

יון אדום מדי בבל מי ישווה לך בממלכות

סבבוך חוחים וזב דמך בגדך נכתם הועם כתרך

תיטב חמדה שמלת שבייך ממחלצות לבוש שובך

ויתאוו המלך חן יופייך קולך עליו אז יערב
מבור גלות הוא יעלך יביאך כלה תוך חדריו.

למהותו של יום הזכרון

נראה היום שיום הזיכרון הוא יום של עצב. יום של שכול וכאב.
המשפחות השכולות אינם צריכות את יום הזכרון. אצלם כל יום הוא זכרון. המשפחה השכולה צריכה תמיכה כל השנה. לא דווקא ביום זה.
ואנחנו?
האם אנו שוכחים אותם? כנראה שכן, לצערי. אבל האם הזכרון יום אחד בשנה והכאב הוא מה שיועיל? ואם כן, למי הוא יועיל?


יום זה הוא יום של הבנה של תהליך. יום שנבין מה הוקרב למעננו כדי שנלמד להיות ראויים יותר ליום הבא - יום העצמאות.
יום זה הוא זכרון אמנם עצוב אך מלא קדושה עוצמה, ורוממות רוח.
קדושתם של החיים, אך גם המוות על קידוש השם.
עוצמת המשך החיים, אך גם עוצמת המלחמה ומסירות הנפש.
רוממות הרוח של האומה כולה - הנובעת מתוך רוממות הרוח של לוחם המוסר נפשו על מזבח הארץ.

הנצחת השכול חוטאת למהות היום הקדוש הזה.

אז מדוע יום הזכרון הפך ליום השכול?
זאת משום שקדושת החיים ומסירות נפש - אלו ערכים שמצטיירים כיום כערכים קיצוניים (שלא לומר דתיים קיצוניים), ערכים שיובילו ל'מלחמה הבאה', ואני הרי שואפים ל'שלום'.
האם נרצה לחנך את הדור הבא לתעצומות נפש או להפסקת 'מעגל האיבה'...?
גם אם נניח שיש אמת בדברים אלו
עלינו לזכור שהצד השני של 'מעגל האיבה' לא חפץ בהפסקתה...
אז למה אנו צריכים לחנך?

שירים עצובים ויפים, וכאב עצום על מי שוויתר על הכל כדי שנוכל לחיות.

שיש לו פייסבוק,
נכנס לדפים של הוידויים באשר הם?
דתיים, רווקים, למטרת היכרות...

מה אתם חושבים על זה?
זה נהיה קצת שליש גן עדן אנונימי.....



הלכתי לישון.... אמרתי לעצמי היום אלך לישון מןקדם.. לילה טוב!

לא השנ''צ הכי מוצלח שלי.

מישהו זורם? יש טרמפ הלוך חזור מירושלים

קריאת פרק תהילים לכל חלל

מישהו השמיע לי שיר שממש תפס אותי...
אם מישהו מכיר אותו אני ישמח שידבר איתי בפרטי.
ובכללי ממש מכניס לאווירה, יהי זכרם ברוך של כולם.