"רצוני לספר על דבר חוויה אישית שתדגים את האידיאה של מסורה שאנו עסוקים בה.
זכורני, כד הוינא טליא, נער גלמוד ובודד הייתי. פחדתי את העולם. קר וזר היה לי העולם. נדמה היה לי כאילו הכול לועג לי. ברם, חבר אחד היה לי והוא, אל תצחקו לי, הרמב"ם. איך התיידדנו? פשוט נפגשנו!
אורח קבוע היה הרמב"ם בביתנו. הימים ימי סמיכת אבא מרי על שולחנו של סבא, הגאון החסיד, ר´ אליהו פיינשטיין, איש פרוזנא. אבא ישב ולמד תורה ביום ובלילה. חבורה (לא גדולה ביותר) של אברכים ובחורים מצוינים התלקטה אליו ושתתה בצמא את דבריו.
שיעוריו של אבא היו ניתנים בטרקלין של בית סבא, שם עמדה מיטתי. דרכי היתה לשבת במיטתי ולהאזין לדברי אבא. אבא מרי דיבר תמיד על אודות הרמב"ם. וכך היה עושה: היה פותח את הגמרא, קורא את הסוגיא. אחר כך היה אומר כדברים האלה: זהו פרושם של הר"י ובעלי התוספות, עכשיו נעיין נא ברמב"ם, ונראה איך פירש הוא. תמיד היה אבא מוצא כי הרמב"ם לא פירש כמותם ונטה מן הדרך הפשוטה. אבא מרי היה אומר, כמעט בתלונה על הרמב"ם, אין אנו מבינים לא את הסברא של רבנו ולא את אופן ביאורו את הסוגיא. כאילו היה קובל על הרמב"ם בעצמו: רבנו משה, מדוע עשית זאת? לפום ריהטא, היה אבא ממשיך, הראב"ד בהשגותיו צודק. בני החבורה היו קופצים ממקומותיהם וכל אחד ואחד הציע את רעיונו. אבא היה מקשיב והיה דוחה את דבריהם, ואמר עוד הפעם: דברי רבנו קשים כברזל.
מכל מקום לא אמר נואש: היה סומך את ראשו על ידו הקמוצה ושוקע במחשבה עמוקה. החבורה שתקה ולא הפריעה אותו מהרהוריו. לאחר זמן ממושך היה מרים את ראשו לאט, לאט ומתחיל: רבותי, נראה נא... והתחיל לדבר. לפעמים היה מדבר ארוכות, ולפעמים היה מדבר קצרות. אני עשיתי אזני כאפרכסת והייתי מאזין לדבריו, לא הבנתי אף מלה אחת בנוגע
לעניין המדובר. ברם רושם כפול התרקם במוחי התמים והצעיר: א. הרמב"ם מוקף מתנגדים "ואויבים" הרוצים לעשות לו רע. ב. המגן היחידי הוא אבא מרי.
לולא אבא מי יודע מה היה קורה לרמב"ם. הייתי מרגיש כי הרמב"ם בעצמו היה נוכח כאן בטרקלין ושומע את דברי אבא. הרמב"ם היה יושב עמדי במיטתי. מה היה מראהו? לא ידעתי בדיוק. אבל דומה הייתה דמות דיוקנו לפני אבא הטובות והיפות מאוד. בשמו של אבא נקרא גם הוא - משה. אבא היה מדבר, התלמידים, בעיניים נעוצות באבא, היו שומעים בדריכות את
דבריו. לאט, לאט פגה המתיחות, אבא צעד בעוז ובגבורה. סברות חדשות בקעו ועלו, הלכות נוסחו והוגדרו בדייקנות נפלאה. אור חדש זרח. הקושיות נתיישבו, הסוגיא נתפרשה. הרמב"ם יצא כמנצח, פני אבא היו מקרינות שמחה וגיל. הוא הגן על "ידידו", על רבנו משה בן מיימון.
בת צחוק של נחת נראתה על שפתי הרמב"ם. גם אני השתתפתי בשמחה זו. עליז ושמח הייתי. הייתי קופץ ממיטתי ורץ מהר לחדר אמי ובשורה מרנינת לב בפי: אמא, אמא, רמב"ם צודק, הוא ניצח את הראב"ד. אבא עזר לו. כמה נפלא הוא אבא!
אולם לפרקים לא תכופות לא האיר מזלו של הרמב"ם - "אויביו" הקיפוהו מכל צד, הקושיות היו קשות כברזל. דבריו נפלאו מאבא מרי. הוא ניסה בכל כוחו להגן עליו. אבל הישועה לא באה.
אבא מרי היה משתקע בהרהורים כשראשו נשען על אגרופו. התלמידים, אני וגם הרמב"ם בעצמו חיכו לדברי אבא מתוך מתיחות נוראה. אבל אבא היה מרים ראשו ואומר בעצבות:
תיקו, דברי הרמב"ם קשים מאוד. לית נגר ובר נגר דלפרקינהו.
הדבר נשאר בצריך עיון. כל החבורה, ואבא מרי בתוכה, הייתה עצובה, בבחינת פורשת "ובוכה". יגון חרישי השתפך על כל פנים. גם עיניי היו זולגות דמעות. גם בעייני הרמב"ם הייתי רואה אגלי דמעה נוצצים.
לאט הייתי בא אל אמא והייתי אומר לה בלב קרוע, אמא, אבא לא יכול ליישב את הרמב"ם -
מה נעשה? אל תצטער, הייתה אמא עונה, אבא ימצא תירוץ על דברי הרמב"ם. ואם הוא לא ימצא, אולי אתה כשתגדל תיישב את דברי הרמב"ם. עיקר העיקרים הוא ללמוד תורה מתוך
שמחה והתפעלות.
חוויה זו שייכת לימי ילדותי. אבל בכל זאת היא לא פנטסיה של זהב של נער קטן, אין הרגשה זו בגדר מיסטיקה. היא מציאות פסיכולוגית היסטורית גמורה שחיה גם עכשיו בעמקי נשמתי.
כשאני יושב ללמוד הנני נמצא תיכף ומיד בחבורת חכמי המסורה. היחס בינינו הוא אישי.
הרמב"ם מימיני, ר"ת משמאלי, רש"י יושב בראש ומפרש, ר"ת מקשה, הרמב"ם פוסק, הראב"ד משיג. כולם הם בחדרי הקטן, יושבים סביב לשולחני. המה מביטים עלי בחיבה, משתעשעים עמי בסברא ובגמרא, מעודדים ומחזקים אותי כאב.
אין תלמוד תורה רק פעולה דידקטית, אין עיסוק בדברי תורה רק עניין פורמלי טכני המתגשם בהימצאות וחילוף ידיעות. היא חוויה כבירה של התיידדות של דורות הרבה, הזדווגות של רוח ברוח, איחוד של נפש בנפש. אלה שמסרו את התורה ואלה שקיבלו אותה
מזדמנים לפונדק היסטורי אחד.
כאמור, הרמב"ם היה חברי לא רק בשנות הילדות. גם עכשיו אנו חברים. ההבדל בין חווייתי הילדותית וחווייתי העכשווית מתבטא רק בפרט אחד. בילדותי רק הרמב"ם היה חברי.
עכשיו החברותא גדלה וכוללת הרבה. כל חכמי המסורה מימות משה עד הנה התיידדו עמי והמה רעי וחברי! כשאני מיישב דברי הרמב"ם או הר"ת הנני רואה את פניהם המאירות, המביעות נחת רוח. הנני מרגיש תמיד כאילו הרמב"ם והר"ת מעניקים לי נשיקות על מצחי ולוחצים את ידי. כאמור, אין זה דמיון.
זוהי חוויה עמוקה מאוד. זוהי חווית מסורת תורה שבעל פה."
(איש ההלכה - גלוי ונסתר, ובקשתם משם - עמ´ 230-232)
אז בשבת נגמר הספר - והוא מסתיים ממש יפה אז אשתף את הסוף...מאיר.
אתה קורא גם ספרים אחרים?בוז
תודה על השיתוף.
זה בדיוק היה הרעיון של סיימתי את הספרמאיר.
אני מניח שבספר הבא אני אצטט מהספר הבא.
אבל זה באמת סיפור יפה, חוויה יפה!
ב״ה. כתוב יפה, ומעורר מחשבה.בוז
ואו, מדהים ! כתיבה מרתקת, האמת שזבשראחרונה
שתמיד רציתי וענייין אותי ללמוד את ספריו של הרב סולוביציק, אבל הסגנון שלו מאוד קשה להבנה עם הרבה מושגים מפולוסופיה ומעוד כל מיני מקצועות שאין לי יד ורגל בהם..שעושים את הקריאה לבלתי אפשרית עבורי.
"אסיא במגן מגן שווה", למה ?בן מערבא
משמעות הביטוי היא כי רופא בחינם שווה חינם, והוא נזכר בבבלי בבא קמא פ"ה ע"א, בהקשר לכך שכאשר אדם חובל את חברו ומציע לו רופא בחינם (למשל, כאשר הרופא הוא קרוב משפחה שלו) אזי הניזק יכול לסרב בטענה האמורה שרופא בחינם שווה חינם.
אני מניח שהגמרא הביאה כאן תפיסה שנכונה גם בלי ההקשר הספציפי הזה של חובל ונחבל, ונשאלת השאלה למה? למה שרופא בחינם יהיה שווה חינם ?
יש לי כמה כיוונים, אבל מעניין אותי לשמוע סברות של אחרים.
^^המלך 1
צריכה עזרה - קושי בכיבוד הוריםרקאמונה
אני לא יודעת אם זה המקום הנכון לכתוב אבל צריכה לפרוק..
ההורים שלי התגרשו כשהייתי קטנה, אני לא אכנס לכל הסיפור כי זה לא חשוב כרגע.
רק שיש משהו שמאוד מפריע לי בתקופה האחרונה. יצא שמגיל צעיר אני עוזרת לאמא שלי. הכוונה, לא עוזרת לה, כי זה בשביל המשפחה בסוף. אבל מגיל צעיר אני כן לוקחת חלק בכל מה שקשור לבית.
יותר מחצי מהמשכורת שלי הולכת על הוצאות הבית, לפעמים גם עושה קניות כשצריך, משתדלת לעזור כמה שאפשר ובכללי יש ימים שהרבה מהאנרגיות שלי הולכות על דברים שקשורים לבית.
אני גם לומדת תוך כדי, מנסה לאלתר בין כל הדברים האלה ונמצאת במירוץ תמידי.
הבעיה היא שאם אמא שלי תבקש ממני לעשות משהו, ואני אצטרך ללמוד (בבית) ובגלל זה אגיד לה לא. היא פשוט תתעצבן ולא תבין מה הבעיה שלי לעזור. אני אומרת לה שיש לי לימודים ואני חייבת לשבת והיא אומרת לי שזה בגלל שלא בא לי וברור שיותר נוח לשבת וללמוד מאשר לעשות כלים או משהו. רק שזה לא נכון. הלימודים שלי קשים ואני שוברת את הראש כל פעם שאני יושבת ללמוד. אני בדרך כלל עושה מבלי שהיא מבקשת כי היא גם לא צריכה לבקש, אני בן אדם מספיק גדול בשביל לדעת שכולם צריכים לתת מעצמם בבית. רק שיש פעמים שבאמת לא מסתדר ואז יוצא שאני אומרת שאני לא יכולה, והיא מתעצבנת, ואני מתעצבנת ואז נוצר ריב. ועל מה? כי אמרתי שאני צריכה ללמוד.
ואני מבינה את הצד שלה ואת הקושי שלה, אבל היא לא רואה אותי לפעמים, שמגיל צעיר אני כבר רגילה לעבוד רוב הזמן בשביל הבית. אני עובדת ועובדת ובקושי קונה לעצמי דברים כי יש תשלומים שצריכים לרדת. ותוך כדי זה אני צריכה גם להתרכז ולהצליח בלימודים. וגם לעבוד מספיק בשביל שהמשכורת תהיה נורמלית ואוכל לשלם.
אם קראתם עד לפה אז קודם תודה. אני יודעת שיש לי כאן הרבה תלונות אבל אני חייבת להוציא את זה אין לי עם מי לדבר על זה. השאלה שלי היא, אם באמת יש לי לחץ של זמן ואני חייבת ללמוד, ואמא שלי מבקשת ממני משהו, ובאמת קשה לי לעשות אותו כרגע, אני מחוייבת להגיד לה כן בגלל כיבוד הורים?
אני ב99% מהפעמים עושה הכול באמת..גם כשזה בא על חשבוני...אבל בפעמים האחרות, כשאני אומרת לא, זה מוביל לריב. והיא לא מבינה בכלל שכל הלחץ הזה, הכלכלי, בעבודה, בלימודים, הכול משפיע עליי נפשית וגורם לי לעומס. אני במירוץ שלא נגמר תמיד, והיא פשוט לא מבינה. זה בסדר שאני אומרת לה גם לא? שיש לי דברים לעשות ואני לא יכולה לעשות את מה שביקשה כרגע??
תודה למי שיענה..תרגישו חופשי גם להגיד אם אתם חושבים שאני זאת שגם לא בסדר..
לא אמרת בת כמה את.גמני
תיראי כלכך דורש להגיד לך..שאת לא חייבת.!!מירב!!
אבל מה שכן יכולה להגיד לך,שאת לא חייבת בעזרה הכספית,
וכל רב שתתייעצי איתו יגיד לך זאת שאת לא חייבת בעזרה הזו.
אם את מרגישה צורך..סבבה,
אבל אם את רואה שזה בא על חשבונך,זה לא אמור להיות.😶
בהצלחה יקירה!
תיאום ציפיות זה המפתחאמאשוני
את שותפה לתשלומים בבית, גם זה הגיוני כי את גרה שם ואוכלת שם ומגורים עולים כסף.
תעשי חישוב אם תגורי במקום אחר, יהיה לך יותר זול? כולל שכירות, ארנונה, ריהוט, תשלומים, מוצרי צריכה... אם כן, את לא חייבת לשלם יותר...
אם לא ראוי להכיר בכך ולומר תודה.
לעניין המטלות, הגיוני שכל אחד שחי בבית יטול חלק לפי כוחו.
האם יש אחים נוספים בבית? באיזה גילאים?
אני לא חושבת שאת צריכה לבטל את עצמך בשביל סדר עדיפויות של אחרים (למשל אפשר להכין שבת בשעתיים ואפשר ב10 שעות תלוי כמה סוגי מאכלים מבשלים)
אבל אם זה בדברים בסיסיים כמו שטיפת כלים אז כן הגיוני לשטוף כל יום כלים, לא כזה מסובך.
אחרי חלוקת מטלות הגיונית בין דיירי הבית תסתכלי על החלק שלך ותראי איך את מסוגלת לעמוד בו וגם בדברים האחרים (גם לימודים, גם עבודה וגם אחזקת בית- אכן לא פשוט)
תבני לו"ז שבועי, שמתחשב גם בצרכייך וגם בצורך שאר בני הבית (יכול להיות שאת תעדיפי לפנות זבל כל יום ב10 בבוקר, אבל לשאר בני המשפחה לא יהיה נעים לפתוח את היום עם זבל מאתמול)
אח"כ תשתפי את אימך ותשאלי אם מקובל עליה או היתה רוצה לשנות קצת, תנסו לסדר שכולם יהיו מרוצים, לרוב כשהיא תדע שהמטלות יבוצעו זה פחות חשוב בדיוק מתי,
אבל כשלא מתכננים מראש היא רוצה שיקרה עכשיו כדי להיות בטוחה שזה אכן יקרה.
בזמנים שמוקדשים ללימוד תבקשי שיכבדו את הלו"ז שלך ולא יפריעו לך, אם זה קורה אחלה.
אם לא תצאי ללמוד מחוץ לבית בספריה או אצל חברה.
שורה תחתונה- את לא צריכה לוותר על הלימודים שהם המפתח שלך לעתיד בשביל לעזור מעבר לסביר (יש מטלות בסיסיות כמו כביסה, שטיפה שבועית וכד', יש מטלות סבירות ויש מטלות מוגזמות כמו שאמך תבקש ממך לאפות עוגת 10 שכבות כשאת בתקופת מבחנים או שתכיני את הבית לקראת אירוח כשבא לה לארח כל יומיים)
בהצלחה רבה!
אני לא גרה בבית שלה..רקאמונה
אני גרה בבית שלי. אני משלמת על שכר דירה הרבה יותר משהיא משלמת וחוץ מהזמן שאני לומדת בבית אני בקושי נמצאת... אם הייתי יכולה לעבור לגור לבד הייתי עושה את זה..היה יוצא לי יותר זול. אבל אני לא יכולה להשאיר אותה עם תשלומים שהיא לא תוכל לשלם וללכת ולחיות את החיים שלי.
עשרות פעמים אמרתי שיש לי מבחנים ואמרתי שיש לי עומס בלימודים אבל כל עוד אני בבית זה נראה בסדר להגיד לי לעשות כל פעם משהו אחר. כשאין לי לחץ של זמן אין לי בעיה לעשות אבל כשאני בתקופה עמוסה כל דקה חשובה לי ואני לא עומדת בזה. ולא עומדת גם בכעסים שלה שהיא מוציאה רק עליי כשפתאום היום לא עבר לה טוב.
אני פשוט אתחיל ללמוד מחוץ לבית...עצוב לי להגיד את זה אבל כמה שיותר רחוק ממנה ככה יותר טוב לי לפעמים. היא אמא טובה ואני יודעת שאם היא בעצמה לא הייתה בלחץ מכל מיני סיבות היא הייתה מתנהגת אחרת. אבל מה אני אשמה שבגלל שאני הכי קרובה אליה אני סובלת את הכעסים שלה? היא מרגישה הכי בנוח לבקש ממני דברים אז יוצא שמכל המשפחה אני עושה הכי הרבה. היא מרשה לעצמה לדבר אליי איך שהיא רוצה ולפעמים גם להגיד לי מילים קשות בזמן ריב. מילים שלאחיות שלי היא לא הייתה אומרת אף פעם.
99% מהפעמים אני עושה בלי שהיא תצטרך לבקש..אבל בפעמים שהיא מבקשת ואני אומרת שאני לא יכולה אז יש פיצוץ. ואז אני מרגישה שאני נכשלת בכיבוד הורים אבל אין לי ברירה אני צריכה לדאוג גם לחיים שלי. אם אהיה מחוייבת להגיד לה כן על כל דבר אני מרגישה שלא אתקדם בחיים שלי לשום מקום..
תדברי איתה על זה בנחתאמאשוני
מותר לך לסרב, רק חבל להיגרר לויכוחים ולמילים לא במקום,
מהבחינה הזאת את חייבת בכבודה תמיד.
לכבד זה לא אומר להתבטל,
לכבד זה אומר שיש דרך איך לומר "לא" או "עד כאן"
(גם אם זה אומר לגור בנפרד ממנה)
פשוט תאמרי לה (לא בזמן כעס) כמו שכתבת פה שיש לך את הזמנים שלך שאת משקיעה בשביל העתיד שלך ואת מצפה שיכבדו את הזמנים האלו. (כשאת מציעה זמן אלטרנטיבי למטלות הבית)
ובלי קשר, גם זכותך לעמוד על כך שידברו אלייך בצורה מכובדת (לא לומר זאת באותו רגע אלא לאחר מעשה)
בהצלחה רבה!
את נשמעת בחורה עם יכולות ועוד תגיעי רחוק
לא ממש ראיתי כאן הרבה תלונות מצידך, אלא סוג של מצוקה.מור ולבונה
כמה הצעות פרקטיות:
1. לא ללמוד למבחנים בבית על מנת שלא תיווצר סיטואציה כזאת (בכללי אני חושבת שלימודים בסיפריה זה יעיל יותר).
2. אם מבקשים עזרה, אל תגידי כן אבל גם אל תגידי לה.
תגידי את האמת, ולפי הבנתי היא משהו כמו :" אשמח ל ... אתפנה עוד x זמן או רק אסיים את ה..."
3. באופן כללי ולא בשעת משבר, לדבר עם אמא ולשתף אותה בהרגשה שלך- זה יפתור את הבעיה מהשורש. אם את מרגישה ששיחה זה מורכב עבורכן, לכי על מכתב.
תספרי לה כיצד את מרגישה ומה את חושבת על כל המצב.
4. לספר לה בשיגרה על הלימודים, על המבחן שנכשלת בו ועל הקורס שיש ללמוד עליו ספר עם 900 עמ' וכד.. (לשתף כחברה כדי שתבין את המאמץ שלך בכללי בחיים).
5. כשיש לך מרחב נשימה, ליזום מעצמך דברים.
ולסיום, את נשמעת יותר מבסדר
ואני מקווה שבעזרת ה' תצליחו למצוא יחד את הדרך כדי שמצבים כאלו לא יחזרו על עצמם.
שבוע טוב
אני לא אגיב.. אבל..היתי כאןאחרונה
לא פשוט עם מה שאת מתמודדת, ואת עושה את זה בצורה כל כך מיוחדת מדהימה וראויה להערכה!... לא יודע אם חיפשת כאלה.. אבל אני מעריץ שלך.
זהו.. היתי חייב לומר.
החיזוק היומי- מעלת אמירת תהיליםברגוע
שניזכה להרגיש השבת, ובכל יום, כאילו קיבלנו הרגע את התורה.
כמו שרש"י כותב על הפסוק: ".. ביום הזה באו מדבר סיני"
"לא היה צריך לכתוב אלא ביום ההוא, מהו ביום הזה, שיהיו דברי תורה חדשים עליך כאלו היום נתנו:"
שבת שלום
@נפש חיה. @@מבקש אמונה @ארי1 @רחפת.. @חיהל'ה
בול בשבילנו. אשריך! שבת שלום נפש חיה.
מבקש אמונהאחרונה
אז לכבוד טו' בשבט- מהם 3 הפירות הכי אהובים עליכם?חביב שזורם
שלי (נראה לי לפחות):
ענבים
פומלה
אבוקדו
יאמי..
ועוד הרשימה ארוכההמלך 1
עזרה במציאת סיפור טוב - על מעלת השמיעהאניוהוא
תודה מראש
משל הצפרדעים. כאן-נפש חיה.
את יכולה להעתיק את הסיפור בבקשה?אניוהוא
כן בבקשהנפש חיה.
החברות ברוב טובן, הודיעו חגיגית לטובעות המסכנות את מסקנת וועד ההצלה. "אל לכן להתאמץ, יקירות. גם אל נא תנסו. חבל על הכוחות, נוחו בשלום. תיכף, וודאי תטבעו".
הצפרדעים האומללות כלל לא חשבו להתייחס לדברי חברותיהן. כשחייהן תלויים להן מנגד, ניסו הן בכל כוחן לקפוץ ולנתר שוב ושוב. אולי יצליחו, אולי יקרה הנס.
החברות מלמעלה, בראותן את מאמציהן של השתיים, החלו בקריאות וצעקות תוך תנועות ידיים נמרצות: ״אין סיכוי! אין סיכוי! לא תצליחו! לא תצליחו!"
אחת הצפרדעים בשמעה את הצעקות, החלה לחלחל בה אט אט ההכרה, שזהו זה, אפסה כל תקוה, ואכן אין בכוחותיה לצאת מן הבור. פסקה הצפרדע העייפה ממאמציה, ולאחר זמן קצר טבעה לה למוות.
חברתה היתה דווקא נחושה. היא התעלמה כליל מהקריאות המיאשות, והמשיכה במרץ לקפוץ עוד ועוד, עד שלפתע - הופ! היא מצאה עצמה מחוץ לבור.
ניגשו אליה כולן בהתפעלות עצומה. איך זה לא הרמת ידיים? איך לא אבדת תקווה למרות צעקותנו המייאשות?!
בשפת הסימנים ובתנועות ידיים הסבירה הצפרדע הניצולה, שהיא כלל איננה שומעת. היא חירשת! לתומה חשבה, שצעקותיהם וניפופי הידיים היו דווקא קריאות עידוד."
והמסרנפש חיה.
זה הרי ברור ללא ספק שהיה בכחן של שתי הצפרדעים לצאת מן הבור. והראיה, שאחת מהן אכן יצאה. המילים! המילים המייאשות הן אלו שחדרו למוחה של הטובעת וגרמו לטביעתה. כשכולן מסביב שידרו לה שאיננה מסוגלת, איננה יכולה, היא פשוט לא יכלה. והניצולה, יתכן שהיתה טובעת גם היא, אילולי ׳קריאות העידוד׳ שנסכו בה תקווה ואמונה חזקה שהיא אכן יכולה, והיא הצליחה וניצלה.
מסרים עוצמתיים והרי-גורל מסוג כזה מקבלים יתר עוצמה ויסוד מוצק כשמוצאים אותם בהררי קודש.
ישנו סיפור נפלא בגמרא (סנהדרין מא,ב): רב כהנא ורב ספרא למדו את מסכת סנהדרין אצל רבה. פגש בהם רמי בר חמא ובקשם לחזור בפניו איזה חידוש מעניין בסנהדרין, באמרו - ודאי שמעתם הרבה חידושים מאדם גדול כרבה! אכן, הם ענו, מה בכלל היינו יודעים לומר בסנהדרין אילולי למדנו אצל אדם גדול כל-כך. ומה קשה לך? ויענם שקשה לו מה שכתוב במשנה שיש חילוק דינים בין חקירות לבדיקות, והרי שניהם הם מדאורייתא? ויענוהו מיד תשובה חזקה ורהוטה. אמר להם רמי בר חמי בהתפעלות ״אי הכי אמריתו בה, טובא אמריתו בה!״ אם כל-כך טוב עניתם, ודאי יש לכם הרבה חידושים טובים לומר! אמרו לו רב כהנא ורב ספרא - ״מטיבותא דמר, אמרינן בהו טובא. מנזיהותא דמר לא אמרינן בה ולא חדא״ מחמת שאתה טוב ועניו ומודה לנו אנו אומרים בה הרבה, ואם היית רוצה להתריס בנו ולהקשות לא היינו יודעים נגדך כלום! (רש"י)
רב כהנא ורב ספרא! תלמידי חכמים עצומים! אמוראים! מה הם אומרים? בגלל שאתה טוב כלפינו, מהיחס החיובי שלך אלינו, הצלחנו לתת לך תשובה רהוטה על שאלתך. אך אם היית קנתרן, אם היית מקשה עלינו ומקניט אותנו בשאלותיך על מנת להכשילנו, לא היינו יודעים לענות לך אף תשובה!
בהתפעלות ״אי הכי אמריתו בה, טובא אמריתו בה!״ אם כל-כך טוב עניתם, ודאי יש לכם הרבה חידושים טובים לומר! אמרו לו רב כהנא ורב ספרא - ״מטיבותא דמר, אמרינן בהו טובא. מנזיהותא דמר לא אמרינן בה ולא חדא״ מחמת שאתה טוב ועניו ומודה לנו אנו אומרים בה הרבה, ואם היית רוצה להתריס בנו ולהקשות לא היינו יודעים נגדך כלום! (רש"י)
רב כהנא ורב ספרא! תלמידי חכמים עצומים! אמוראים! מה הם אומרים? בגלל שאתה טוב כלפינו, מהיחס החיובי שלך אלינו, הצלחנו לתת לך תשובה רהוטה על שאלתך. אך אם היית קנתרן, אם היית מקשה עלינו ומקניט אותנו בשאלותיך על מנת להכשילנו, לא היינו יודעים לענות לך אף תשובה!
•••
ישנו מכתב נפלא מהרבי הקודם, רבי יוסף יצחק שניאורסון מליובאוויטש, המסביר באריכות את הגורם העיקרי לכך שישנם המוני אנשים המחשיבים את עצמם לאנשים פשוטים וחסרי כשרון לימודי. זאת, למרות שבתחומים אחרים בחיים אנו רואים שהם דוקא כן בעלי שכל והבנה. זה יכול להיות תלמיד צעיר וחכם שמשום-מה לא מצליח בלימודיו. או איש מבוגר שכבר מזמן התייאש מללמוד אחרי שפספס את שנות ילדותו. או במקביל גם לאנשים שהם כן למדנים אבל על חלקים מסויימים בתורה הם מרגישים שזה לא בשבילם.
סיבה הראשונה היא: יאוש!
אדם שאיננו מאמין כי הוא מסוגל להבין את החומר הנלמד ואומר לעצמו למשל ״גמרא אף-פעם לא אבין״, לא יעזרו לו כל מאמציו ושקידותיו, הוא פשוט לא יבין ולא יצליח! גם אם הוא רוצה באמת, והרי אין דבר העומד בפני הרצון כידוע, מסתבר שלא די בכח הרצון בלבד. דבר ראשון הוא צריך לדעת ברור שהוא אכן מסוגל ויכול! ועובדה - יש לו מוח בקודקודו בעסקיו, עבודתו, ובכל דבר אחר.
הסיבה השניה לכישלון: חוסר ההרגל!
בדיוק כמו אדם השוכב תקופה ארוכה עם גבס ברגלו. אחרי הסרת הגבס הוא מנסה ללכת ללא הצלחה ונופל שוב ושוב. למרות כל זאת הוא כמובן לא מתייאש, כי הוא הרי יודע ברור שהרגל שלו בריאה לחלוטין, רק שהיא ״נרדמה״ וצריך לאט לאט, ולא ביום אחד, להרגילה ללכת שוב.
כך ממש עם ה״מוח״. כשהוא שכב זמן רב ללא תנועה עיונית הוא פשוט ״נרדם״, וכעת יש צורך להרגילו לפעילות ותנועה לימודיים. יש צורך ב״פיזיותרפיה מוחית״. וכמו בכל אבר ״רדום״ זה לוקח זמן. אבל, בפעילות מתמדת ומסודרת, אט אט הוא יתחיל לנוע בחופשיות והאדם יגלה פתאום כמה אכן הוא מסוגל להבין דברי שכל עיוניים. וככל שישקוד ויאמן את המוח יותר הוא גם יהפוך למיומן ומלומד יותר ויותר.
וכאשר אדם שוקד ומתחיל להצליח, האמונה ביכלתו מתחזקת, וממילא שקידתו וכן הלאה. וגלגל חיובי זה מתחזק והולך.
ורואים במוחש - מסיים הרבי - שהמוני אנשים שאכן התעסקו בלימוד מסודר ועקבי, הפכו עם הזמן מאנשים פשוטים ללמדנים!
תודה רבה!אניוהוא
אני רציתי לדבר על זה שיתרו שמע ובא להצטרף
ויצחק שמע ובא להלחם...
שניהם שמעו - וכל אחד פרש אחרת
יש לזה הרבה מקורות וכו' אבל צריך סיפור...
אפשר בהחלט לקחת את הסיפור הזה בתור עניין של פרשנותנפש חיה.
וגם יש את הסיפור של ההתפקרות של אותו האיש.
הסימון - שלא הבין את הרב שלו נכון...
אני אשמח לראות את הרעיון שלך לכשייצא בע''ה.
בהצלחה!
לא בדיוק מה שאתה מחפש אבל אולי זהבן מערבא
"אילפא ור' יוחנן הוו גרסי באורייתא דחיקא להו מילתא טובא אמרי ניקום וניזיל וניעבד עיסקא ונקיים בנפשין (דברים טו, ד) אפס כי לא יהיה בך אביון אזלו אותבי תותי גודא רעיעא הוו קא כרכי ריפתא אתו תרי מלאכי השרת שמעיה רבי יוחנן דאמר חד לחבריה נישדי עלייהו האי גודא ונקטלינהו שמניחין חיי עולם הבא ועוסקין בחיי שעה אמר ליה אידך שבקינהו דאיכא בהו חד דקיימא ליה שעתא רבי יוחנן שמע אילפא לא שמע אמר ליה ר' יוחנן לאילפא שמע מר מידי אמר ליה לא אמר מדשמעי אנא ואילפא לא שמע ש"מ לדידי קיימא לי שעתא אמר ליה רבי יוחנן איהדר ואוקי בנפשאי (דברים טו, יא) כי לא יחדל אביון מקרב הארץ ר' יוחנן הדר אילפא לא הדר עד דאתא אילפא מליך רבי יוחנן אמרו לו אי אתיב מר וגריס לא הוה מליך מר" (בבלי תענית כא ע"א)
זה לא בדיוק עונה על הדרישות שלך כי לפי הסיפור אילפא לא ממש "שמע".
תודה רבה! על זה חשבתי וזה דווקא מתאיםאניוהוא
שכן אם זה ר' יוחנן - למה לא אמר ה'קול' ר' יוחנן?
אלא דר' יוחנן כל הזמן היה בהתלבטות האם בצעד שהוא עושה נכון או שהוא טועה וחיפש לשמוע, אבל אילפא לא פתח את האוזן ולכן לא שמע.
נכון, התכונתי שלפי המשמעות המילולית הפשוטה אילפא לא שמעבן מערבא
אבל זה לא שבהכרח היה פה איזה קול מלמעלה, אלא שזאת דרך יפה לתאר את הרהורי ליבם.
יש סיפורהפואנטהאחרונה
מסופר על אבא שהבן שלו שלח לו מכתב אבל האבא לא יודע לקרוא אז ביקש ממשהו לקרוא בשבילו. בפעם הראשונה מישהו עצבני קרא לו ולכן האבא לא נענה למה שהבן ביקש.. בפעם הבאה מישהו אחר קרא לו והאבא התייחס יפה יותר.. בקיצור לא מצאתי באינטרנט אולי משהו יכיר כאן.
איך אתם יוצקים דברים לתוך השיגרה שלכם?קוד אבל פתוח
- כושר
- קביעת עיתים
- ללמוד משהו חדש (כל יום 10 מילים באנגלית)
המון דברים שלא תמיד רגילים לעשות, ורוצים לעשות שינוי בשגרה שלנו. איך באמת עושים את זה?
פשוט עושיםבוז
באמת שהבעיה היא שרובנו חולמים רחוק מידי וזה כבר לא ישים.
צריך לשבור את הכל לחתיכות קטנות.
אני תמיד אומרת את זה... זה באמת הפיתרון היחיד.
להגיד ממחר אני מתחיל כושר לא יעזור.
תחליט בדיוק. מה. מתי.
למשל- מחר אני עושה על הבוקר 20 דקות הליכה, אני אשים שעון מעורר הרגע ל20 דקות קודם הזמן הרגיל שאני קם, אני אהיה פחות בפלאפון כדי שיהיה לי כוח לקום מוקדם.
זה נקרא להיות מעשי.
וכנ״ל בכל תחום בחיים.
גם דברים קטנים זה ממש קשהקוד אבל פתוח
מי שישמע אז למדתי 5 דקות... זה לא משהו שמעבר ליכולות השכליות שלי. מצד שני דברים מורכבים אני לא מצליח להתמיד בכלל
צעד קטן ועוד צעד קטן עושה צעד גדולהמלך 1
הרב יגאל כהן דיבר על זה באחת השיחות..!!מירב!!
ויגיע מחר ושוב תגיד "זהווו ממחר אני סותם תפה."
תגיד "מהיום,מעכשיו,מהרגע."
אתה לא יודע מה יהיה מחר!!
אף אחד לא יודע מה יהיה מחר!
ולכל לדבר..
כנ"ל כושר
קביעת עיתים
וכו'
לגבי קביעת עיתים זה יותר חזק!
אתה צריך לאסוף זכויוווות ותיקונים וכל דקה ורגע שמבוזבז זה חבל.
לכל אדם יש מספר תיקונים שצריך לתקן ביום ויכול להיות שכל יום שעובר ומתפספס שלא קבעת עיתים דחית את אותם תיקונים של אותו יום ליום אחר ואז זה נגרר ונאסף ליותר ויותר תיקונים ביום.
בקיצור.
לא לדחות דברים.
חשבת על זה היום?עכשיו?תתחיל ליישם זאת במידי ואף פעם לא ממחר.
בהצלחה!
אני מצליח להתחיל דווקאקוד אבל פתוח
אז זה כבר משהו אחר,לא ציינת שזו הבעיה😏!!מירב!!
זה כמו חברה שלי שאמרה לי לעזור לה להרזות בלי לעלות,
אמרתי לה,לא משנה כמה אעזור לך,אם אין לך מספיק את הכוח רצון הזה להרזות,לא יעזור כלום!
אדם כמה שהוא יהיה שמן ברגע שאין לו את הכוח רצון לזה ויבין מעצמו ויעשה את ההשתדלות להרזות לא משנה מה יעשה ואפילו ניתוחיים ,הוא יעלה את זה!
וכנ"ל לגבי הלימוד,כושר וכו'
כשבאמת תרגיש שזה חשוב לך ותיכנס לשורש הדברים,"למה אני עושה את זה וצריך את זה?",
תקפיד על זה בכל הכוח!
(אז תנסה לחשוב למה אתה עושה..והאם זה מספיק חשוב לך בכדי לרצות להתמיד בזה כלכך😌)
בהצלחה
מצמיד לדברים יומיומיים מחויביםימ''ל
למשל:
דף יומי - צמוד לתפילה,
כושר - צמוד למקלחת,
10 מילים באנגלית - צמוד לשיעור קבוע/ארוחה,
וכן על זו הדרך...
עם הזמן זה נהיה הרגל בפני עצמו.
בהצלחה!
וואי רעיון טוב תודהקוד אבל פתוח
זה נקרא בשפה ה"צבאית" - עוגנים בלוזבסדר גמוראחרונה
לקנות ממואיצטרובל
ותחילת כל יום לרשום את כל העניינים להיום
הם מתוקים ואני אוהבת אותם בלי להכירנפש חיה.
רק שתדעובוז
בואו נתחיל מהתחלה-
1. אם היינו אוכלים רק כשהיינו באמת רעבים לא היינו צריכים דיאטה. אבל אנשים אוכלים כי זה מרגיע אותם, וזה לדעתי התמכרות ממש כמו סיגריות. רק שקשה עד בלתי אפשרי להיגמל מאוכל.
צריכים קבוצות גמילה!!!
(אני לא מציעה שתעברו לsoylent או מה שזה לא יהיה המשקה ההיפסטרי הזה שטוען שהוא תחליף לאוכל, אבל להתחיל למצוא תחלופות לפורקן רגשי יכול לעזור)
2. דיאטה זה לא דבר שיכול להתאים לכולם. יש אנשים שהגוף שלהם מפרק מעולה שוקולד למשל, ואחרים לא, וזה בכלל תלוי באיזה חיידקים גרים לכם בבטן.
אז אולי במקום להפסיק לאכול נשנה את האוכלוסיית חיידקים בבטן שלנו לכזאת שמפרקת את מה שאנחנו אוהבים לאכול? זה לא הוגן שחלק מהאנשים צריכים לאכול לחם שחור וחלק יכולים לחגוג על בגטים!!!
3. אנשים משלמים הון תועפות בשביל דיאטות וכו׳ ואחרי חצי שנה משמינים שוב, לא חבל??? איך עם כל העולם המפותח היום לא מצאו לזה פיתרון?
אולי כי זו בעיה אנושית, של להתגבר על המידות ולהגיד לעצמך לא, ולאנושיות עוד לא מצאו פיתרון.
לא יודעת, יצא לי מבולבל.
אבל זה מוקדש לכל אלו שבדיאטה או חושבים שהם צריכים דיאטה.
או לאלו שלא מצליחים למצוא בגדים בחנות.
אנשים שהצליחו לרזות טוב בעבר, איך עשיתם את זה? וכמה זמן זה שרד?
לאכול מעט ולאט..מחייכת =)
ולזכור שרק אחרי 20 דק בערך מתחילת הארוחה מגיע למוח השדר שנכנס אוכל לגוף, אז תחושת השובע גם תגיע רק אחרי 20 דקות..
- לאכול לאט. ללעוס טוב את האוכל כדי להקל על הקיבה שתוכל לעכל טוב את האוכל. ולתת לאכילה את הזמן והמקום הראוי לה ולא בעמידה ובחוסר תשומת לב.
- לא לאכול בלילה, כי בזמן הזה מערכת העיכול יותר חלשה ולא מעכלת טוב את האוכל.
- לאכול מזון בריא שמזין את הגוף. לדוגמא- פירות וירקות, לחם מלא (בלחם לבן אין שום ויטמינים ודברים שהגוף צריך וזה קשה לעיכול) , קינואה, להוסיף ירקות לכל ארוחה, זה מקל על העיכול.
- לעשות פעילות גופנית..
- להפחית בסוכר לבן / חום כמה שאפשר. ובמטוגנים
מי ער/ה?הפואנטה
ריגושים
ער.גמני
אני...חולות
אני שוב מאוחר מידי...קוד אבל פתוח
ער. הספקתי היום פחות משרציתי, אבל לא רע.משה
ערהמלך 1
אני.... :/לב טהור:)
בס"ד
הגעתי עכשיו הביתה מחתונה ב"ה...
זו אחת החתונות היותר רחוקות שנסעתי אליהן עם רכב..
חתיכת השקעה זה היה.
וגם הייתה לי סיעתא דשמייא ממש!
בחזור- בדרכים לפני היישוב כנראה שנרדמתי לשנייה והיד שלי החליקה על ההגה ולחצה על הצופר, ומזה זינקתי בבהלה.. ואם לא זה, כנראה הייתי נכנסת במעקה הבטיחות!
ויאללה- אני שפוככהה אז פורשת לישון...
אני צריכה לקום ב5:40..
באססה!
באססאהמלך 1
הכביש ליישוב שלך לא קלמשה
התכוונת הכביש*ים*לב טהור:)
מאף כיוון זה לא משהו..
ב"ה אני ממש רגילה לדרך הזו ויודעת איך להיכנס לכל סיבוב וסיבוב.
אבל באמת בלילה בעייפות זה לא פשוט..
נסעתי אצלכם אתמול בבוקר.משה
אני לא אוהב להיכנס לאזור הזה בטח לא במהירויות שאני אוהב ליסוע בהן, אבל לפעמים פשוט אין ברירה.
ערה ומאושרתגלויה
נווווווווווווווווווווווווווווווהמלך 1
מזל טוב לך!בוז
תודה רבה!גלויהאחרונה
מזל טוב!אמא ל6 מקסימים
אני, תמידבוז
הלוואי עלי לחיות בסרט ככה.
כנ"להמלך 1
אניירא שמים!
ערהמלך 1
אולך לישוןהמלך 1
צריכה תוך שלוש רבעי שעה להיות מוכנה.נפש חיה.
סיכום חופשהנפש חיה.
שונה ממה שתיכננתי
אבל מקסים.
עם בונוס בסוף
פתיחת מחצית ב.
שיהיה בנחת ובטוב בע''ה!
מי ער דהיום ליל שישינפש חיה.
ער וערניקוד אבל פתוח
אני. יום יבוא ואני לא אגיב בשרשור הזה ואמרו אמןבוז
אמן!ברגוע
ערההפואנטה
ערה אחרי יום עמוס עמוס עמוס{ר}צינית
ערהמלך 1
עדיין ער.. לילה לבן שני רצוף..מדרון
ערה. ומתלבטת אם לעשות אתזה גםאהבת ישראל!!
לפחות יש לך בחירה 😅מדרון
..המלך 1
איך אתה תמיד ער בשעות כאלה?בוז
ואתה??המלך 1
לא ענית. אתה בחו״ל אז יש הפרש שעות?בוז
ב. כואב לי
כן..המלך 1
עיין בחתימה שלך
"ולהפך"המלך 1
כי סלט זה זכר?בוז
אבל צודק
הטעות מובנת.(יש הרבה ניקים של בנות שהם בזכר. יש לך ריבוע עם פסים כחולים שאתה יכול להסתכל בו ורשום שם אם זה בן או בת)
...המלך 1
אפרש דברי שאני שמתי לי גדר לא לכתוב בפורום לבת אז אני כותב בלשון זכר
. היה על זה דיון ארוך איתי מלפני שנה
אהה... סליחה שהכשלתי אותך בדיבור עם בנותבוז
אתה עדיין מדבר עם בת...
אבל הרעיון חמוד.
בהצלחה לך.
אמרתי כבר שהיה על זה שירשור מאוד ארוך שנה שעברההמלך 1
ואני עדיין מדבר רק בלשון זכר
אורגינל.. אני כבר 48 על הרגליים..מדרון
?!?!?!המלך 1
קצינים
קוד אבל פתוחאחרונה
ערהמלך 1
אולך לישוןהמלך 1
מי רוצה לשחקריבוזום
תחרות ויקיפדיה?
בוחרים סתם שני ערכים, וצריך להגיע מאחד לשני דרך קישורים. מי שמצליח ראשון הוא המנצח.
או שתציעו משחק אחר.
מתחילהצפה3
זה לא משחק מוצלח כל כךריבוזום
לא, הוא דווקא ממש נחמד כשמשחקים אותוריבוזום
ממש אחד ליד השני. אבל דרך הפורום פחות.
וכמובן, צריכים לבחור ערכים יותר מתאימים.
אולי ננסה שובריבוזום
נפוליאון, ברכת המזון
..ריבוזום
נפוליאון בונפרטה, ארץ ישראל, תפילה, ברכות, ברכת המזון
זה לא כיף דרך הפורום
רגע לפני שאת מספידהאורה2x
תני להבין את המשחק
את ממש קוראת את כל הערך ומחפשת קישור שיעזור להגיע למילה השניה? או שיש דרך אחרת?
אוקיי מנסה-
הראשון שמגיע מ
אן שרלי >>> אורה הכפולה
בהכי פחות לחיצות!
(לא בדקתי אם זה אפשרי)
וגם קחי בחשבון שצריך שיהיו הרבה אנשים מחוברים למשחק תחרותי כזה...
טוב.. 7 לחיצות!אורה2x
את צכה לפרט!שריקה
אה, לא, לא! שלא תפרט עדייןריבוזום
ואנחנו ננסה בפחות
אבל אבל אני לא רוצה לגלות!אורה2x
נראה אם תצליחו בפחות ואז נשווה.
הידעת: אני בהלם ממך! בהלם! 
מממשריקה
תרענני את הדף
תהיה לך הפתעה
(ולא כי כתבת, מבטיחה לך, תוך כדי שערכתי בכ"א קבלתי התרעה על התגובה הזאת שלך!)
ממממאורה2x
תרענני את ההודעה הקודמת שלי.
כדי להוכיח לעולם, לך, ולי שהשתפרתי, והשינוי היה מתבקש,שריקה
נעצור כאן?
(או שנעביר את הדיון למקום אחר)
נמנמ, יצא לי גם 7 בינתיים...ריבוזום
הערך של אן שרלי די עלוב..אורה2x
תנסי דרך הערך "האסופית" זה יוצא 2 לחיצות
בעצם הצלחתי 4 לחיצות!!!אורה2x
איך??ריבוזום
סיעור מוחות!!לב טהור:)
בס"ד
שאלה אחת בעבודה שאני יושבת עליה עכשיו-
ציטוט מתוך המאמר:
"המסקנה שנובעת מכך היא, שילד המשתעשע בקוביות לגו ובקוביות עץ אכן לומד אף שהלמידה אינה בולטת לעין. הילד לומד כיצד לפתור בעיות - על ידי כך שהוא מנסה גישות שונות, משנה את מטרותיו באופן מתוחכם, ומשתעשע תוך כדי חיפוש הפתרון".
חשבו וענו האמנם במאה ה- 21 נוכל לדבר רק על משחק בקוביות לגו וקוביות עץ?
מה אתם חושבים?
מעניין אותי לשמוע ולקבל נק' מבט גם מאחרים..
כן, אבל למה שנעשה זאת?בוז
את שואלת האם אפשר לאבחן משהו דרך שיטות משחק של ילד?
או האם נוכל לפתח שיטות למידה המבוססות על משחקים בסיסיים?
כי שיטות למידה כאלו כבר יש.
תחשבי כמה צריך לדעת בשביל לאזן מגדל של קוביות, להבחין בין צבעים, לדעת מה מתחבר למה... לומדים מזה הרבה.
אבל ברור שלא מספיק.
בחיים האמיתיים צריך טיפה יותר מלחבר קוביות, ואני לא חושבת שאפשר לקדם את הכל רק מזה. צריך עוד דברים. וורבאליים, וויזואליים.
לגבי אבחון דרך משחק של ילד, אפשר לראות למשל אם יש לו בעיות מוטוריקה, או אם הוא מסוגל לבצע פעולות פשוטות של פתרון בעיות.
שוב, עדיין לא מספיק.
אז כן, יש למידה ויש עניין לשחק בזה. אבל זה ממש לא מקיף את המכלול של הדברים שיכולים להיבדק / להילמד על ידי הילד.
נראלי שהשאלה היא יותר בכיוון שללב טהור:)
בס"ד
האם בעידן שלנו המודרני המשחקים האלו ישארו או שהם יוחלפו במשחקים מודרניים יותר?
תלוי בהורהבוז
לדעתי יש מה ללמוד מאלה ומה ללמוד מאלה. אני בחיים לא שיחקתי עם קוביות או בובות. ישר מחשב
ואני לא מרגישה שהפסדתי משהו.
ומשחקים מודרניים לא מפתחים מיומנויות (אחרות כמובן)?קוד אבל פתוח
בעידן שלנו המודרניאמאשוניאחרונה
לא זכור לי בתור ילדה עשירית מכמות המשחקים שיש לילדים שלי.
אז הם משחקים גם בקוביות ולגו,
וגם במלא משחקים אחרים "מודרניים" יותר כמו הרכבה ממגנטים שנכנס חזק.
פאזלים- זה עדיין להיט, אבל היום יש כבר תלת מימד.
אז לא נראה לי שזה פאסה. (אפילו ספרים שלכאורה אומרים שיש ירידה מטורפת בקריאה, עדיין ילדים זקוקים לזה ומאוד נהנים מקריאה משותפת)