פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 904)

והפעם קצת ארוך מהרגיל (להשלים את השבועות שלא היה)

לאחר קריעת הים, נאמר: וַיַּאֲמִינוּ בַּה' וּבְמשֶׁה עַבְדּוֹ - ולכאורה קשה, וכי לפני כן, כשראו את כל הניסים שנעשו במצרים, לא האמינו בה' ובמשה?!

המדרש רבה (שמות, פרשה כג אות ב) מתרץ: "אף על פי שכתוב שהאמינו עד שהיו [=כשהיו] במצרים, שנאמר (שמות ד לא): "וַיַּאֲמֵן הָעָם", חזרו [בהם] ולא האמינו, שנאמר (תהלים קו ז): "אֲבוֹתֵינוּ בְמִצְרַיִם לֹא הִשְׂכִּילוּ נִפְלְאוֹתֶיךָ". כלומר, אף על פי שכבר בזמן שמשה ואהרן עשו לעיני העם את האותות של המטה הנהפך לנחש, היד המצטרעת, והמים הנהפכים לדם, נאמר (שמות שם): "וַיַּאֲמֵן הָעָם וַיִּשְׁמְעוּ כִּי פָקַד ה' אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְכִי רָאָה אֶת עָנְיָם", אמונתם זו לא היתה מבוססת דיה ולכן לא החזיקה מעמד כשהתאכזבו מכך שפרעה רק הכביד את עולם. משום כך, גם מכות מצרים לא השרישו בקרבם כראוי את האמונה, כמו שמוכיח המדרש מהפסוק המובא מתהילים, והם פירשו אותן כמעשי כישוף של משה, או אף אם האמינו שהן ניסים, לא האמינו באופן מוחלט ביכולת ה' שאינה מוגבלת כלל. כך נראה מהמשך אותו פסוק בתהילים: "וַיַּמְרוּ עַל יָם בְּיַם סוּף", שמשום שלא השכילו לראות במכות מצרים את יכולת ה' הבלתי מוגבלת, גם כשהיו ליד ים סוף פקפקו ביכולתו להצילם, מאחר שאז עמדו בפני פחד קיומי וקושי ולחץ גדולים מהקודמים, וכמו שכתוב (שמות יד יא): "וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה: הַמִבְּלִי אֵין קְבָרִים בְּמִצְרַיִם לְקַחְתָּנוּ לָמוּת בַּמִּדְבָּר?!".

הזוהר הקדוש [ח"ב נג:] מתרץ, שאכן הם האמינו בה' גם קודם לכן, וכוונת הכתוב היא, שהאמינו במה שאמר להם משה (שם שם יג): "אַל תִּירָאוּ, הִתְיַצְּבוּ וּרְאוּ אֶת יְשׁוּעַת ה' אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה לָכֶם הַיּוֹם". דבריו מעלים מספר נקודות המצריכות בירור:

א. אם האמינו בה' גם קודם לכן, מדוע ביכולתו של ה' לקרוע את הים האמינו רק לאחר שזה נעשה?

ב. מדוע דבר זה נקרא אמונה, וכי שייך לומר שאדם מאמין בדבר שהוא רואה בעיניו?

ג. מה הרבותא ב'אמונה' זו, שראה הכתוב לנכון לציינה?

ד. מדוע על 'אמונה' זו אומר הפסוק "ויאמינו בה'", הרי אין זו אמונה בה' עצמו אלא בהצלתו אותם מהמצרים?

נראה לבאר, שאף על פי שהאמינו בה' וביכולתו, כשראו את המוות מול עיניהם והיו במצב של פאניקה, לא הועילה האמונה שהיתה מונחת בשכלם, ולכן התרעמו על משה: "הַמִבְּלִי אֵין קְבָרִים בְּמִצְרַיִם" וגו'. ניתן למצוא לכך רמז בפסוק "וַיִּירְאוּ מְאֹד" שלכאורה מיותר, שהרי מובן מאליו שהם יָראו ומדוע צריך לציין זאת? אך לפי הנ"ל מובן, כי יִראה זו - הלחץ והפחד מכך שהם סגורים מכל עבריהם, היתה הגורם לחוסר אמונתם. וכשנבקע הים, זכו להתרוממות רוחנית מיוחדת שהביאה אותם למדרגה גבוהה יותר של אמונה: לא אמונה שכלית בלבד, אלא אמונה חושית מופנמת ומורגשת. כמו אדם הרואה דבר מסויים מולו, ידיעתו שאותו דבר קיים במציאות אינה אמונה שכלית הבנויה על הוכחות וכד', אלא ידיעה פשוטה, שהרי רואה זאת בעיניו. בדומה לזה היתה האמונה שהאמינו ישראל בראותם את נס קריעת ים סוף, הכרה ברורה במציאות האלוהית והרגשה עמוקה בנפש של דבקות בה. וכן במה שכתוב: "וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת ה'", הכוונה היא ליראה הנובעת מהכרה ברורה במעמקי הנפש בגדולת ה'.

וזוהי משמעות דברי חז"ל (מכילתא, פרשת בשלח, שירתא פרשה ג): "ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל וכל שאר הנביאים…כשראוהו [על הים] הכירוהו, ופתחו כולם ואמרו (שמות טו ב): זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ". כשיש אמונה כזו בלב האדם, אזי גם כשהוא נקלע למצבי לחץ כמו מצבם של בני ישראל לפני קריעת הים, האמונה מתגלה בקרבו במלוא שיעור קומתה.

על פי זה יובן תירוצו של הזוה"ק, שנוצרה בקרבם אמונה כזו, שתמיד תשמיע קולה בלבבם: "התייצבו וראו את ישועת ה'!". וממילא מתורצים ארבעת הקשיים שהוצגו לעיל. ניתן להוכיח כתירוצו מהפסוק בתהילים (שם יב): "וַיַּאֲמִינוּ בִדְבָרָיו, יָשִׁירוּ תְּהִלָּתוֹ" - הרי שהמשורר מפרש את המילים: "ויאמינו בה'" כאמונה בדברי ה', שהם מה שאמר ה' למשה לומר לישראל: "התייצבו וראו" וגו'. ועל פי מה שנתבאר בכוונת הזוה"ק  - ניתן לפרש את הפסוק "ויאמינו בה'", שהשרישו וחיזקו בקרבם את דבריו אלה, שתמיד אמונתם תשמיעם מתוך לבבם. (המילה "אמונה" מופיעה במספר מקומות במקרא במובן של נתינת חוזק וקיום מתמשך, ראה שמות יז יב, דברים כח נט,ישעיהו כב כג, איוב כד כב).  

זה אומר שהוא סוג ב'?

באר שבע הכי דרום פתח תקווה הכי צפון

בין אשקלון במערב וירושלים במזרח

מחירי דיור כמה שיותר זול

לא חור

ומקום מגוון מבחינת אוכלוסייה

וכמובן מקום טוב (מבחינה דתית) למשפחה

לכו תאמינו לאנשים /לטרולים(צ')

אל תאמינו לאף אחד בבקשה(ר')

ותיזהרו זה לא משחק ילדים!!!

יש כללי בטיחות

מְסִירַת-נֶפֶשׁ יֵשׁ לְכָל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל בְּכָל יוֹם וּבְכָל שָׁעָה,

כְּגוֹן שֶׁנּוֹתֵן מָמוֹנוֹ לִצְדָקָה, וְהַמָּמוֹן הוּא הַנֶּפֶשׁ, "כִּי אֵלָיו הוּא נוֹשֵׂא אֶת נַפְשׁוֹ" (דְּבָרִים כ"ד),

דְּהַיְנוּ שֶׁמּוֹסֵר נַפְשׁוֹ בִּיגִיעוֹת וְסַכָּנוֹת קֹדֶם שֶׁמַּרְוִיחַ הַמָּמוֹן,

וְאַחַר-כָּךְ נוֹטֵל הַמָּמוֹן וְנוֹתְנוֹ בִּשְׁבִיל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, נִמְצָא - מוֹסֵר נַפְשׁוֹ.

וְכֵן בִּתְפִלָּה אִיתָא בַּמִּדְרָשׁ הַנֶּעְלָם (חַיֵּי שָׂרָה דף קכ"ד), שֶׁהִיא בְּחִינַת "כִּי עָלֶיךָ הֹרַגְנוּ כָל הַיּוֹם וְכוּ'",

הַיְנוּ מְסִירַת-נֶפֶשׁ, כִּי צָרִיךְ יְגִיעָה גְּדוֹלָה וּמִלְחָמָה גְּדוֹלָה עִם הַמַּחֲשָׁבוֹת וְהַבִּלְבּוּלִים, וְתַחְבּוּלוֹת לָנוּס וְלִבְרֹחַ מֵהֶם,

נִמְצָא שֶׁהוּא מְסִירַת-נֶפֶשׁ, וְכֵן כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
(ליקוטי מוהר"ן תנינא, תורה מ"ו)

זכור לי שגם בתניא כתוב משהו דומה, לא זוכר איפה.

@נפש חיה.@מבקש אמונה@רחפת..@ארי1

מתכון ללזניה של אחותי התותחית 

מטגנים בצל במחבת, מוסיפים רסק, שמים קצת סוכר (לבטל את המרירות של הרסק) ומלח..

(אפשר להוסיף אורגנו, זיתים, ועוד שטויות שאוהבים כמובן)

ובנפרד, שמים בקערה 3 קוטג', מערבבים עם 2 ביצים, ושמים קצת פלפל שחור...

שמים בתבנית דפי לזניה, שופכים עליהם חצי מהתערובת שבקערה, ומעל חצי מהתערובת במחבת

ומערבבים קצת עם כף.  

שמים עליהם עוד דפי לזניה ושוב אותו דבר עם מה שנשאר מהתערובות  

(לגבי התערובות, יתכן שאפשר לערבב הכל מהתחלה, אבל לא רוצה להגיד סתם..

לאחותי יוצא טעים, לא כדאי להתחכם )

אחרי שזה מוכן בתנור, שמים גבינה צהובה מעל, ומשאירים בתנור כשהוא כבוי כדי שתימס

בהצלחה.  תגידי איך יצא! 

@סלט

בס"ד

במוצש"ק הקרוב הבעל"ט מתארגן מפגש לכבוד אירוסיי במרכז על מנת שגם אנשים עצלנים כמוכם יוכלו להגיע

פרטים על המפגש יינתנו בפרטי או אצלי או אצל @מאמע צאדיקה או אצל @LightStar ואולי גם @Admin יסכים לענות לכם

מוזמנים ממש בשמחה לשמוח איתנו בשמחתנו!