ב'ה יש לי תחברות מהילדות,שבערך מהשירות לאומי הקשר התרופף לו.. אני ב'ה נהייתי יותר 'דוסית' כלשונן, והן נשארו במקןם שנוח להם כמן שהן אומרות.
היום הבנתי כמה הכל השתנה.
הבנתי כמה עם החברות שלי מהשירות,מההתנדבויות,חברותות וכו הן (וקשה לי להגיד את זה) הרבה יותר משמעותיות לי! שיחות עומק,דברים נכונים.
ואיתן זה פשוט לא קיים,וניסתי להכניס את זה,ניסתי להעלות את זה מולן..נניח נסענו לירושלים הוצאתי רכב והיה ברדיו שירים בלןעזית,והן נהנו מהשיריפ,אני פחות..פחות אוהבת,פחות מתחברת, הן רוב הזמן בפלאפון..ואני בחצי צחוק חצי רצינות אומרת שבאתי להיות איתן ולשמוע לשלמולמן..ואז אחרי חמש דק שוב..
הגענו לכותל ואחרי חמש דק הן הראו סימני עייפות וגם אני,אבל עד שהגענו!..
וכן,זה קשה לי, מנסה להבין אם זה תחומי העניין שלי שלא משותפים להן(תורה טיוליפ התנדבות)בעוד שהן יעדיפו תקניון וצחוקים.
מצד שני מה?זה חברות מכיתה ד...איך אני לא מוצאת דרך להינות איתן באמת?ואולי זה פשוט השתנה באמת?
קשה לי קצת..