פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 996)

למה צריך לפחד מאלול??
זה חודש עם הזדמנות מטורפת לחשבון נפש
וקרבה לקב"ה
מה יותר טוב מזה?

מצד שני צריך גם לדעת (כמו שאמרת) שזה עת רצון, וזה אבא שלנו ששופט אותנו.

 

 

@סלט  הבעיה היא שמכניסים אנשים לפחד שמשתק אותם וגורם לייאוש מסויים

 

כמה שאני אוהב את הליטאים..

אבל הם משתמשים לרוב בתרופות שעזרו לדורות קודמים

להם היה מונח בראש שהם מסוגלים ליותר והייתה להם אמונה חזקה שה' אוהב אותם. 

לכן הפחד היה מדרבן אותם להשקיע יותר..  בדורנו זה מצטרף לדימוי העצמי הנמוך ושובר את האדם 

אין כלום כי לא היה כלום

השני זה סתם בדיחה.
אבל באמת יש כמה ר"ת ידועים, וכל אחד יכול לבחור את הדרך שלו לחזור לקב"ה.

משבוע אחרי תשעה באב אני התחלתי להרגיש את אלול. קצת חשש לקראת החודש והרבה ציפייה לחודש הזה- לימוד, שיעורים, האווירה, חשבון נפש.
ויום הולדת הבעש"ט והאדמו"ר הזקן! (ח"י אלול)

סליחות!!! עוד שבוע....איזה פחד....

חודש של עיר מקלט,

מערי הלויים, המכוננים את האווירה במקדש,

שניתן לנוס אל הערים האלה 'וחי',

גולים אל העיר, ורבו עמו,

שדרך בעלי החכמה ומבקשיה בלא חכמה - כמיתה חשובים

(רמב"ם הלכות רוצח),

וכך עמלים לרומם את ערך החיים.

 

חודש בו שמחה וחשש משמשים בערבוביה,

שאיפת תיקון רוויית חיבה מלווה בחשש על הבאות,

"ובכתה... ירח ימים - דא ירח דאלול" (זוהר חדש),

בכי של שמחה וקרבה, לצד בושה והכנעה,

ובעיקר מאיסה בטעויות העבר ותביעת שיפור עתידית,

ו"כפי ההתעוררות באלול - כך זוכים בתשרי" (שפת אמת).

 

שנזכה...

"אני לאומן ואשתי לחמותי"

ואני מכירה השנה חתןכלה שהולכים "אני לאומן ואת לרבי"

בס"ד

 

בעז"ה מתוך כך במבט לאחור נראה אני לדודי.

המזגן בבית...😣

ישנו הלילה בחוץ בטיול... אכן לילות קרירים ביותר, בקרים קפואים...

כשהוא יצטרך להפתח לבחורה לצורך חתונה הוא לבטח יצליח.  אל דאגה

גם אני הייתי ככה בהתחלה,  זה עובר זה סתם שטויות...  היום אני מדבר חופשי והכל בסדר

 

לא צריך ללחוץ בעניין ולא כלום.      

חבל להפגיש אותו בכוח עם בנות כשאין בזה שום תועלת ואולי להכשיל אותו בעבירות.

גם אני הייתי בדיוק ככה.. זה עבר.  אין צורך לעשות מזה עניין

את העניין עד כמה שהוא נפתח.

(העניין של ההשפטויות נשמע לא טוב. 

כי זה כבר פוגע בו ועדיין שווה לו לחטוף כנראה כדי לא להתעמת עם זה.) 

בשלב שני תנסי להיות עם חברה שהוא לא מכיר ולהזמין אותו לחדר פתאום או להגיע איתו לבית קפה ושהחברה תגיע וכו' או שתפתחי בשיחה עם מישהי ברחוב ותנסי לערב אותו בשיחה פתאום ותראי איך הוא מגיב. 

יתכן מאד שיש כאן משהו. 

תהיי עם יד על הדופק ותעבירי הילוך ושיגיע לטיפול אם את רואה לנכון. 

אל תתרגשי אם הוא יתנגד. תגידי לו שווה לי ללחוץ עליך במקום שתסבול.

כולה פגישה תגידי לו. אני אבוא איתך יחד אם תרצה תגידי לו. 

כי כאילו איך שאנחנו תופסים באופן פשוט את החברה החילונית, אז זה ישר מצטייר לנו בעירבוביא מוחלטת בין המינים...
עכשיו אם אני מבין נכון מדובר בעצם בבחור שכן גדל בסביבה דתית, וכיום אינו שומר מצוות.
אז לכאורה העירבוביא מבחינתו הייתה אמורה להיות חלק בלתי נפרד במובן הזה...
אז אולי אפשר לנסות לברר איתו בעדינות, כי האפשרויות האחרות זה פשוט להעלות ספקולציות, ואני לא מרגיש שאני מבין עם מה בדיוק הוא מתמודד.
נראה לי דרך מה שהוא מספר יכול לתת ממש תמונה...
זה אפשרי את חושבת?

מגניב

זה יכול להיות תמים, ויכול להיות שזה מסתיר משהו. בטח ובטח אם הוא בסביבה חילונית...

זה דווקא בפורומים המוניים או גם אחד-על-אחד?

באיזו תדירות זה קורה? "כל שני וחמישי" זה לא אומדן מספיק...

באילו פעילויות?

 

 

(לא מכיר את הפרטים, אז אעיר הערה, שאם לא נראית לך רלוונטית, את יכולה לדלג עליה: כך או כך, שימי לב שאת לא חוצה את הגבול ומחטטת לו מדי. בתור אחות דואגת, טוב שאת עם אצבע על הדופק, אבל תמנעי מלהוסיף אי-נעימות על אי-הנעימות הקיימת).

אני לא יודע אם אני מכיר את התופעה, 

 

אבל דבר ראשון צריך לברר אם אכן זאת התופעה. מכיוון שאת מספרת דבר לכאורה ברור, אבל לי נראה שחסרים פרטים - שצריך להשלים כדי להבין את הסיפור. לדעתי ומנסיוני קשה מאוד להבין מניעים נפשיים ללא היכרות נמרצת עם "הנפש הפועלת" או הנפשות הפועלות. 

 

בכל מקרה, כדאי לזכור ש"בנות" - אומרת הגמרא "נשים עם בפני עצמן" - אם הוא לא רגיל לחברת בנות, זה לא חייב להיות עניין דתי, זה יכול להיות גם עניין תרבותי - בדיוק כמו כל "מועדון" שמיועד לקבוצה מסויימת בלבד ומקסימום עוד איזה "מעגל שני". כך גם בנות ובנים, וזה דבר ידוע וברור. 

 

אבל לא הזכרת כמעט שום דבר ש"הוא" עצמו אמר. ומה ש"הוא" עצמו אומר - זה נראה לי בעל חשיבות ראשונה במעלה.כי באמת אם הוא מוכן להישפט ולסבול בגלל זה - כנראה הוא רואה בזה דבר שמזיק לו יותר מהמשפט ותוצאותיו. וצריך לשאול למה. ובודאי הוא הראשון שצריך לשאול אותו. לא "למה הוא נמנע מלהיות באיזור של בנות", אלא "למה להיות באזור של בנות מפריע לו יותר מלסבול סבל רב". זו השאלה האמיתית. ושוב, יכול להיות שהבעיה היא לא "הבנות" אלא משהו אחר.

גם לה יש קושי כזה עם בחורים (לדעתי לא ברמה שאת מתארת כאן) הן ברמה של אחד על אחת והן ברמה של חבורה.
היא הזכירה לי אותו מבחינת הנתונים, גדלה במוסדות נפרדים וכיום היא ממש לא (גם מבחינת רמה דתית. היא אומנם לא דתלשית אך במבט חיצוני נראת כזו).

בכל אופן, היא אומרת על עצמה שזה נובע מביישנות/ אופי מופנם בצירוף חשש שנובע מתוך חוסר ידיעה כיצד מתנהגים בסיטואציות כאלו.
מעיין פחד שהיא לא תצא טובה מספיק, שלא תצליח להעביר את האישיות שלה בצורה מטיבה.
איך היא עוזרת לעצמה להתגבר על זה?
הלכה לעבוד בבר, אווירה קלילה ועם אינטרקציה רבה עם בחורים בני גילה ויותר.
זה עזר לה לבסס את הביטחון במי שהיא ולהבין שיש לה יכולת לדבר עם בחורים שיחות רציניות יותר ורציניות פחות.

אני לא בטוחה כמה את יכולה לסייע לו,
אם הוא לא מודע לזה ולא רוצה לעבוד על זה.
בהצלחה

*כתבתי על חברה שלי כי את אחיך אני לא מכירה ולא מתיימת לנתח אותו.

שזה בעקבות הרגל וביישנות.

אפילו יותר מתוק מהפסק זמן שאכלתי לפני רגע  

מה זה פסק זמן?

שיהיה יום טוב.

יש לי כמה רעיונות יפים, נראה אם נצליח להעלות אותם.

כנ''ל, עבודות עבודות עבודות


מחר 2 ראיונות עבודה שה' יחוס עליי🙈🙈🙈

בס"ד

 

סומכת עליך!!!

ושאני גם אסמוך על עצמי בעז''ה.

שמעי מה שמתי לב.. מחתימתך: ''ורוח נכון חדש בקרבי..!'' - למה בקרבי ולא בג'וב??! מקומם!

איזה פאדיחות..

כל הכבוד רחפת! את ממש משתפרת!

נעלמת לנו אחות! איך בילית??



(זה היה סתם הגיג דבילי שעורר הדים אינלי מושג איך.. וזה דווקא בעד ג'וב )

לא משנה אחות!

אתמול היה יום מדהים, הספק אדיר ברוך ה'
בעז"ה גם היום יהיה טוב
למרות שהתחלתי את היום עם כאבי בטן ושלשולים, יעבור בעז"ה

שמוכרות רק סיטונאי, אבל כדאי לפעמים..), פתח תקווה.. אחשוב על עוד מקומות..

זוכרת את התחושה הנוראית
שיש מלחמה
ואני הקטנה לא עושה כלום.
עזרתי קצת לארח ילדים מהצפון.
לקחתי פרקי תהילים לקרוא יחד ספר.
נשארו איתי עד היום...

תהילים פ''ח
''כי שבעה ברעות נפשי''
''היסופר בקבר חסדך''

תהילים פ''ט
''שסוהו כל עוברי דרך
היה חרפה לשכניו''.

ובסוף הקיץ מחנה סיירים ענק לכל הארץ.

בקטע אירוני שמעתי אנשים מדברים על יציאות תוך כדי והתפלצתי.

לא יכול להגיד איפה

יש לי איפשהו פה. זוכר את החידלון הצבאי הנוראי.

סיימתי כיתה ה', אני חושב.

ירדנו למקלט כמה פעמים ביום עם השכנים.

לפעמים ישנו שם כל הבניין.

נראה לי שלא סידרו את המקלט הזה איזה עשור...

 

אני ואחי עצבנו את השכנים כשלחצנו על משטחי מתכת כאלה,

שכשהם מתעקמים הם משמיעים מן קול עמום כזה, שמזכיר הד של פיצוץ.

אבל כששמענו פיצוץ באמת זה לא היה דומה בכלל. אני הייתי בטוח שהבניין

שלנו נפגע, אבל מסתבר שזה היה במרחק מכובד של כמה רחובות.

 

אח"כ ירדנו דרומה, למשפחה עד סוף המלחמה.

 

לישון ולהתקלח היה בערבון מוגבל. זה היה מעצבן.

(פעם הייתה אזעקה בלילה ולא ירדנו. לא שמענו אותה).

 

חוץ מזה לא זוכר הרבה. לא היה הרבה מה לזכור.

אבא בתוך לבנון
(חוזר קצת שונה אחריה🙁)

אנחנו נוסעים צפונה לעזור לאנשים.

מאוחר יותר, בצבא, מחנכים בקביעות לאור הלוחמים שנהרגו במלחמה הזאת.

ו... בהמשך תוך כדי הצבא הייתי קורא אלפי תחקירים מבצעיים מהמלחמה הזו(לא סיפורים יפים.. בעיקר טעויות מבצעיות)
ולפיהם משתדל ללמד חיילים איך הם לא נכנסים לאותו בוץ.

זה גם היה מקור לסכסוך עם מח"ט ועוד איזה אלוף במילואים. אמרתי שם מולם מה שבא לי.

לא צפון צפון,

אבל אזעקות ופיצוצים..

וישיבה מורטת עצבים במקלט.. עם כל השכנים..

ושכנים מעצבנים שעושים אזעקה בכאילו, וגרומים ללב ליפול ולך לרוץ למקלט..

 

וילדה חרדתית ברמות (כן, אני )

חדשיים ישנה בחדר של ההורים

 

רוב הזמן היינו בבית,

חוץ משבועיים בירושלים (לא רצופים)

וגם אז היה סיוטטט

היינו בדירת נופש מזעזעת (שאני לא מבינה למה הבעלים שלה נהנים לנפוש בה. בעעע )

 

וסבא שהיה חולה בסרטן ומאושפז בבי"ח רמב"ם בחיפה  (נפטר באלול מייד אחרי המלחמה)

ואבא שנוסע לבקר אותו, וכשבודקים בהיסטריה איפה הוא בזמן אזעקה- הוא אומר שהוא בבי"ח אפילו שהוא ברחוב..

 

מעדיפה לא להיזכר עוד

 

 

אנחנו גרים די בצפון אז היו הרבה אזעקות ששיבשו את החופש.. נסענו להתאוורר אצל דודים שלי אני חושב,
ויום אחרי שחזרנו הביתה נפל טיל צמוד לבית בחניה, אבל אנחנו קומה רביעית אז כמעט לא קרה כלום.
בנס הטיל נפל בדיוק בין הבניינים וגם לא פוצץ את הבלוני גז, אז ב"ה לא היו נפגעים (כשהתחילה האזעקה אבא שלי היה בדיוק במקום שהטיל נפל, אבל הספיק לעלות הביתה ב"ה).
אני חושב בגלל שלא נפלו הרבה טילים בעיר אז די פינקו אותנו (בין היתר שבוע בבית מלון בירושלים עם כל השכנים).

אהה והיה לנו ממד בבית זה גם יתרון.

אני זוכר שהיינו כולם בממד ובערך רבע שעה אמא שלי לא הסכימה שנצא, ורק שמענו רדיו וניסינו להבין איפה בדיוק הטיל נפל..

אז התנהלנו כרגיל גם כשנפלו אצלנו רסיסים..

אני זוכרת שפעם שמענו בום מטורף מכיוון טבריה ועד היום אפשר לראות על הכביש בצומת פוריה - נתיב ימני לכיוון בי"ח פוריה - סימן של בור מאותה נפילה.. (מעניין למה לא תיקנו)

ביום של הפסקת האש ירדנו לכנרת וראינו נפילה אל תוך המים (נראה לי, יש מצב שזה היה בגדה השניה ואני מתבלבל)

סליחה.

נפגשתי עם בעלי בקיץ הזה.

אז לצערי לא כ"כ הרגשתי את הקושי והאבל של התקופה הזו... חוץ מזה שאירחנו בביתנו את בת דודתי הנשואה מהצפון - אבל שוב, בקושי הייתי איתה, גם טכנית וגם נפשית...

 

יהי רצון שלא נדע עוד מלחמות בארצנו!

(בתור עתודאי, אני לא כזה קשיש חח)

ודודים צפוניים באו להתארח אצלנו במעונות. היה מוזר לראות אותם שם.

 

לא זוכר ממש את התחושות

בעיקר התפללנו
לא הרגשנו יותר ממה שאמרו בחדשות

במגורים זמניים בדרום. לא זוכרת את המלחמה...

מילואים ראשונים חודשיים כמעט.
קצת אחרי השחרור...

בס"ד

זה פוגש אותי במקלט מפוצץ שתייה וממתקים כי אחיות שלי היסטריות.
זה פוגש אותי בלונה פארק ובסופרלנד. לונה פארק כי אבא ארגן הסעה וכניסה ללונה פארק לילדי ק"ש והורשינו להצטרף.
סופרלנד כי המועצה ארגנה.
זה פוגש אותי בהמוני חיילים במכינה כי הצבא ביקש את המקום.
זה פוגש אותי בכמויות מסחררות של שקיות שוקו כי הצבא לא שומר מיום ליום אז הם פשוט נתנו לאבא והוא הביא הביתה.
זה פוגש אותי במעט מאוד אזעקות אבל עדיין האזעקות הראשונות בחיי. בזמנו זה יותר הלהיב אותי מהפחיד.
זה פוגש אותי באזעקה בשבת שאחיין שלי היה בחוץ ואף אחד לא ידע איפה הוא וכולנו רצנו החוצה לחפש ואחותי נכנסה להיסטריה. בסוף איש אחד מצא אותו ליד אוטו והביא אותו אלינו. הייתי יחפה וכפות הרגליים נשרפו לי.

זה פוגש אותי היום בידיעה שזאת הייתה מלחמה מזעזעת ומלאה כשלונות למרות שאני לא מבינה בזה צבאית.
זה פוגש אותי בידיעה שלמרות זאת היה די שקט בגזרה אחרי המלחמה.
זה פוגש אותי בידיעה, או בעצם בתקווה, שלמדנו מטעויות.

לא היו לי אחים בצבא. אבל היה מעניין.

אני בת גילך, באותו זמן גרתי בבית הוריי ואצלם חדשות זו מילה אסורה.
מה שכן,הייתה תחושת מועקה כבדה מאוד,
הרגשתי שהארץ מרוקנת,אבות של חברותיי היו בלבנון,הבית של חברתי שימש לאירוח.
אני הרגשתי עדיין את הגירוש,מה אני אגיד לך,זאת הייתה תקופה לא פשוטה לכולם.
מין שקט שאחרי מלחמה ואז המלחמה הזו,הייתה הרבה שתיקה.
חופשים לא היו דבר טוב אז..(ומשום מה אני נזכרת בשיר אחד "אני מבטיח לך..."שתמיד עורר בי תחושות זעם ורצון לתת אגרופים למישהו).
היום קשה לי להתחבר לסיפורים,ואני מרגישה שיש לי חור מהתקופה הזאת.

שארחנו זוג עם ילדה שברחו מהצפון

אוי זה ישמע רע. אבל זה המלחמה שלי. אני לא יכולה לא להגיב. אז נגיב בכ"ז.

אז יש לי פולטהה מה להגיד.
שתדעו שעןד לפני זה שכולם יצאו לראות את היירוטים ולהגיד שזה מגניב, אנחנו היינו רואים קטיושות באוויר וזה גם מגניייבב. (משמיטה מלאא פרטים מחשש אאוטינג לעצמי... )

בעיקרון, הייתי ילדה בת 10. שחודש לא הייתה בבית, אבל החופש הזה היה לי כ"כ כייףף.
לקח לי המון זמן להפנים שוואלה זאת הייתה מלחמה... ועם המווווןן הרוגים. ובעיקרון זה היה ממש ממש עצוב ונורא וזה דיי נוראי להגיד שנהניתי.

אבל נהניתי, למה? כי עמ"י צדיקים ומקסימים. הייתי ילדה. וזה יכול להזכר כמשהו רע כסיוט לכל החיים. ברחנו מהבית כי נפלו לנו קטיושות על המוח ובעצם גם נפגע לנו קצת הבית בהמשך
אבל נהניתי. מלא נוער איפה שהתארחנו דאגו לנו, הפעילו אותנו, משפחות אירחו אותנו, פשוט עטפו אותנו בהמון המון חום ואהבה בכל מקום שהיינו... נתנו לנו מלא אטרקציות חינם

ואני שמחה בזה. לא שמחה במלחמה. בכלל לא. כן שמחה שבתור ילדה, אין לי סיוט. חושבת שבמצב שנוצר במקרים כאלה, אחד הדברים שצריך להשקיע בהם, זה לשמח את הילדים והמשפחות ולעשות להם טוב.
ולנו עשו את זה!!! כל השנים המלחמה זכורה לי כמשהו טוב. בזכות מאמצים של הרבה אנשים צדיקים שזה יהיה ככה.

ונקודה אחרונה, שמעתי פעם הרבה, דיבורים, על לראות את ההבדל בין המלחמות בדרום לצפון. בצפון כולם ברחו בדרום הרבה נשארו. הצפויים פחדנים לא יודעים להתמודד והם נטשו את האזור ובלה בלה...
אני מבינה את הטענה. לא חושבת שזה נכון להסתכל על זה ככה. זה חשוב וזה חשוב ושלא ידונו אותנו... כל משפחה עשתה את שיקוליה.

מה גם שאיפה שאני אין אופציה כ"כ לצאת בכלל מהמקלט ולחיות... אין אזעקה על כל קטיושה אלא פשוט הודיעו להכנס למקלטים עד להודעה חדשה בערך....
ובואו לא נדבר על הזוועה שהלכה במקלטים דאז. רק לסדר גודל, המקלט שהיה בו את הסניף, היה נחשב המקלט היחיד שיש בו תנאים. והוא היה סניף בכל המובנים שלו!!! זה בלתי אפשרי ובלתי הגיוני. היינו צריכים גם לישון שם מלא משפחות ביחד... לילה אחד סיפק אותי לחלוטין.
אחרי המלחמה שיפצו את כל המקלטים וסידרו אותם... (אין לי שמץ מה מצבם היום...)

בס"ד

שבעיניי ההשוואה הזו שהצפוניים פחדנים כי הרבה עזבו לעומת האנשים בדרום היא לא נכונה...
בעיקר כי במלחמת לבנון לא הייתה את ההרתעה (כיפת ברזל) כמו שיש היום שפרוסות בדרום ומירטות הרבה טילים.. המערכת הזו גורמת לחוש יותר הגנה..
וגם הטילים מעזה כבר הגיעו לכיוון ת"א וירושלים- אז לאן אנשים יברחו.. הייתה הרגשה שכולם במלחמה ולא רק הדרום...
ויש עוד דברים שבגללם זה נראה לי לא נכון אבל הם פחות עיקריים אז נוותר..

אבל אנשים ממש עשו את ההשוואה הזאת. היו אנשים שהוציאו אותנו ממש רע. (לא בשרשור הזה... בכללי בחיים.)

ויש גם משהו שבאיזשהו מקום. בדרום היו תקופות של "שגרה" שהיה רקטות. בעיקר על גוש קטיף שם זה היה ממש חלק מהיום יום
לנו אני לא חושבת שהיה. לא זכור לי דבר כזה בתור ילדה... אך טבעי שנסע...

לא באותה הרמה.

כך אני חושבת... הגיוני שאני סתם לא זוכרת מגיל קטן...

יצא לי להגיע לחתונה שם,כמעט לא היה קהל,הכבישים היו מפוצצים,אין מכוניות,
ממש עיר רפאים! 😳
(חלילה לא שופטת אף אחד!!!)

לק"י

ואני באמצע ארוחת בוקר.

(ואיזה אושר זה, שהעייפות תיפול עלי בהמשך, אבל הילד החמוד שלי בטוח לא ייתן לי לישון כשהוא יקום).

גמני ערה כבר דיי הרבה זמן, הקידוחים כבר החלו (7:00).. היה פשוט טוב להתעורר אל השקט.

שיבוא עלינו ועל כל בית ישראל יום מוצלח ושמח!

ורק שתדעי, לא שכחתי אותך. פשוט לא מצאתי עדיין את המנשר.. עוד מעט יומשישי, מקווה שימצא

בס"ד

גם אני צריכה כבר לקום...
לעבודות

תוהה לעצמי ממש-
אתמול ושילשום הלכתי לישון מוקדם (23:30) וישנתי 7 וחצי-8 שעות והיה לי ממש קשה לקום..
והלילה הלכתי לישון ממש מאוחר (3 ) ולא קשה לי לקום....
ההיגיון שלי אומר שאם הולכים לישון מוקדם קל יותר לקום בבוקר... לא?

ובוקר אור לכולם!

אבל אח"כ יותר עייפים במשך היום..

 

יש לי על זה תאוריה..

שכשישנים הרבה- אז נכנסים לשינה כ"כ חזק, ולכן יותר קשה לעזוב אותה..

אבל כשישנים קצת- לפעמים עוד לא מספיקים להגיע לשלב הזה של השינה החזקה חזקה, ויותר קל לקום..

 

התיאוריה מבוססת על חקר הרגלי השינה שלי בלבד..

 

 

ועל שינה שלא מסתיימת בשעה מוקדמת רבו המיצרים... (שינה של שחרית שמוציאה את האדם מהעולם)

דיברתי על הרבה שעת שינה,

זה גם יכול להיות משקיעה עד זריחה..

 

 

לא התכוונתי למרובה בהגזמה..

אבל אישית יש משהו שיותר קל להתעורר משינה של 4-5 שעות, מאשר משינה של 7-8 שעות..

 

שינה שמסיימת בשעה לא מוקדמת זה גבולי, אגב. גם שעה 7 היא גבולית.

8 זה כבר בעיה רצינית... אחרי זה הוא כבר יצא מהעולם

 

לגבי השעות שינה זה תלוי פשוא מתי הולכים לישון. חקרתי את הנושא רבות...

ככל שקמים יותר "מוקדם" יותר קל לקום (בהנחה ששאר התנאים כמו אכילה לפני השינה ושינה לא רגועה ומפריעי שינה לא מתקיימים)

ועוד בצורה שנשמעת כאילו אני כתבתי את זה!

 

כנראה יצאתי מהעולם כ"כ הרבה פעמים..

ויש לי הרבה יותר מ7 נשמות, כי אני עדיין בחיים..

 

נו, אז לפי הפסקה האחרונה שלך אתה בעצם מסכים איתי..

הולכים לישון בשעה קבועה

וככל שקמים יותר מוקדם (כלומר ישנת פחות שעות) ככה יותר קל לקום..

זה מעייף...

התעוררתי מוקדם מדי. נחשוב איך לנצל את זה.

נראה לי שיש שבתות של בית חב"ד
כי חברה שלי(דתל) לפעמים הולכת.

איך הם מתארגנים לארוחות? או סטודנטים מהאיזור במידה ויש?

אני מודה שאני צריך ללכת לבית הכנסת יותר.]

גם אני מעדיף אווירה של סעודת משפחה בשבת, ולא של סטודנטים.

מבחינת משפחות- יש ברחביה בית חב"ד מהמם-מהמם. אם זה רלוונטי אוכל לתת עוד פרטים. גם באיזורים אחרים בירושלים יש בתי חב"ד וגם גרעיני משפחות שישמחו לארח וככה תוכל להרחיב את מעגל האנשים שאתה מכיר.

לשמוע.

סתם אני סקרנית, אם לא באלך לענות אז לא



כשהייתי בחו"ל הייתי מזמינה מטיילים שפגשתי ברחוב לשבת בבית חבד
היו כמה שאמרו לי שהם מפחדים להיכנס לבית חבד כי הם חוששים לחזור בתשובה....

לא הבנתי מה הולך פה עד שקראתי את ההשתלשלות

יכול להיות מגניב אבל לעשות סיבובי טישים...

יש הרבה חסידים שמארחים אנשים מכל המגזרים (מכיר אישית מקום אחד שמארח קבוע)

יש שולחן מרכזי בו יושבים הרבנים ומסביבם עומדים החסידים בקומות.

אני עומד מאחורי הרעיון!

הזדמנות לפתח קשרים חברתיים, ויש גם טישים שבאים לשם אנשים שהם לא רק חסידים.

 

אגב @חסדי הים חשבת להתארח בישיבות?

רק הרבי אוכל ואולי הרבנים שמסביבו

@חסדי הים בכלל התארחות בישיבות היא גם רעיון טוב מבחינה חברתית ויש הרבה אנשים שבאים לשלבי העונג שבת וכאלה שגם זה פוטנציאל לאירוח בסופו של דבר.

ובישיבות יש סעודות

יש מקסימום צולנט כמו בחתונות. זה לא תחליף בשום פנים ואופן לסעודת שבת.

והוא האכיל והשקה אותם, לא יודע על מה אתה מדבר!!!!!!!111111111111 

מלבד שיריים של האדמו"ר, וגם על זה התנפלות רבתי.

לפעמים יש קוגל, וגם עליו יש הרבה קופצים, ועוד בידיים חשופות.

 

אוכל נורמלי לא ראיתי.

בכל אופן המטרה שם היא חברתית.

אבל אני יותר בעד ישיבות, לא חשבתי על זה לפני-כן

תראה לפעמים אני עושה אצלי סעודות שבת, 

אני יודיע לך שזה יקרה, אני אשמח אם תגיע.

לדעתי, גם אם אתה מעדיף משפחות וכרגע אין בנמצא כאלו עדיף לאכול בחברת עוד אנשים (גם אם הם לא משפחה) מאשר לאכול לבד.
אווירת שבת היא חשובה ויכולה להוסיף כ"כ הרבה.

(אם יש לך פייסבוק, הייתי מפרסת מקבוצה של "צריכים משו?" אולי אנשים שם יציעו את עצמם.
אם הייתי גרה בירושלים, הייתי מזמינה בכיף לסעוד עם המשפחה שלי...).
בהצלחה

אשתך לעתיד תהיה מרוצה

נקבע על פי מידות אוביקטיביות.

יכול להיות חברה שלמה לא שפויה.

בהקשר נפשי, הפוך מלוקה בנפשו

ונורמלי זה דבר מצוי, רגיל, לא רק בהקשר נפשי.

 

ואם כן, לא שפוי הוא מקרה פרטי של לא נורמלי.

מ.ש.ל

ש*כל* לא שפוי הוא לא נורמלי אבל לא להפך?

(לא כל לא נורמלי הוא לא שפוי)

יש אי שפיות שהיא בתחום הנורמה,

[מה שלפי הגדרתי לא קיים]

שפוי - שייך להגדרה 'אובייקטיבית' של בריאות נפשית, ונורמלי שייך לדברים יותר אישיים סובייטקיביים שתוך השפיות

גם אם הוא קצת "לא נורמלי". לעומת אדם לא שפוי שהוא בוודאי לא נורמלי אבל גם לא מתפקד ולא מאוזן ולא "בר דעת".

כלומר שפיות היא גדר אדם שאינו "שוטה" לפי התורה.

 

לעומת זאת, אדם נורמלי יכול להיות לשני הקצוות. מילולית לא נורמלי - לא רגיל.

יש הרבה "לא נורמלים" שהם יוצאי דופן שעושים דברים מוזרים יותר ורגילים פחות משאר העולם, אבל זה לא משפיע להם על מהלך החיים (שפויים, כנ"ל).

ויש הרבה "לא נורמלים" שעצם הלא נורמליות שלהם הוא מעלה גדולה.

למשל בעלי חסד יוצאי דופן, אנשים עם קול ערב בצורה יוצאת דופן, גאונים כאלה ואחרים.

כלומר כל מי שיוצא דופן מצד המעלה ו/או הגריעות שלו הוא לא נורמלי.

הוא אמר
"שפוי הוא אדם המסוגל לעבוד ולאהוב"
אני מתאר לעצמי שאדם כזה היה נחשב ללא נורמאלי בהפגנות בכיכר השבת.

חחח

פרויד

מבוא לפסיכולוגיה.
זה רשום לי במחברת.

זה לא שפוי, ובזמנו זה גם היה לא נורמלי.

 

היום זה נורמלי. האם זה שפוי?

למה זכיתי לתיוג?

היה לי קצת קשה להבין את הכל, אהל הבנתי בכלליות את דבריך.



ואם קראתי הכל אז אני גברברה? ⁦⁩

בהתחשב בזה שאין לי זוג

רק לא מצאת אותו עדיין..

 

|נזכר בימים שהיו פה כללים|

@פסיפלורה1 כדאי קצת להזהר עם ביטויים כאלה...

מחכה *ומאמינה* שבעל הבית ימצא את הזוג מאחורי המכונה או משהו, ממש ממש בקרוב

מישהו אמר פעם שזאת סגולה, ספק בבדיחות הדעת

אחלה תפילה לזיווג.

האיש מחפש אחר אבידתו

תפסיקו כבר עם ההוצאה של המדרש ההלכתי הזה מהקשרו

ומי שאמר את זה דווקא בן תורה ואולי אמר בבדיחות, אבל לכי תדעי... שמעתי מרבנים שיש בזה משהו, מצחיק ככל שיהיה

ואפילו ל'ע פועלת ולא יושבת ומחכה.
⁦⁩

רק שלא יסקלו אותנו

אבל אני חולה, אז מותר לי.

מה התירוץ שלך?

חולת אהבה אני

|שובר את הכללים|

⁦⁩

אין גברברות כבר בדור שלנו לצערינו

אתה יכול בבקשה לנסות להסביר את המשפט:
"על הגאולה זה תלמוד ירושלמי ועל התמורה זה תלמוד בבלי" ?

ככה הבבלי אומר על עצמו.

הירושלמי נכתב בארץ ישראל וכולו אור ובהירות, והבבלי נכתב בחוץ לארץ, ועל כך הוא מסובך ומלא במחלוקות ודומה לחושך.

כמובן שביחס לשאר הדברים הבבלי הוא אור שבאורות, כוונת הבבלי עצמו שהאור שלו הוא חושך ביחס לירושלמי.

זאת מעלת ארץ ישראל הקדושה ❤️

לא הבנתי את המושג "תמורה" בהקשר הזה.

מילולית, תמורות זה צרות.

כמדומני שההשאלה שם היא כדי לא לכנות ח"ו את הבבלי בשם "גלות" כי הוא לא גלות, אלא התנצחות.

כלומר הכאה של דבר בדבר עד שנולדת אש חדשה וקדושה וכו'

בהמשך... כי צרות נשמע כמו דבר רע.

אולי נכון יותר לקרוא לזה "אתגרים" כדי לעקר את המשמעות השלילית

"על התעודה- זו תלמוד ירושלמי דכתיב 'צור תעודה חתום תורה בלימודי' בארץ ישראל שם נקראו 'לימודי ה' ושם היו ולא בחוץ לארץ וכתיב 'לתורה ולתעודה'.
ועל התמורה - זו תלמוד בבלי שחלפו הלשון והדת"

פירוש הלבוש: "חילוף הלשון-שכתובה בלשון ארמית, וחילוף הדת ר"ל שתיקנו כמה תקנות וסייגים הנוהגים בבבל ולא בא"י ... כדאמרינן הא לן והא להו"

הקיצור, הזוהר מתכוון שבארץ ישראל יש מסורת מקורית של התורה, מה שאין כן בחו"ל.

הרב קוק מוסיף, שהתורה בארץ ישראל היא תורה גאולית, ומתאימה לרוח הגאולה.

אני מבטל את דברי כוורט בעלמא כלפי דבריך

בכללי הידע שלך עצום! אשריך 👌

@בך לי קר מזל שאתה מציין את זה..
הייתי מפספסת את התגובה שלו 😅

מהאנשים שהייתי רוצה להפגש איתם במציאות
לקלוט אם הציור שציירתי לו מדוייק.

@חסדי הים תורתו מכרזת עליו!

שהייתי לומד שיחות הרב צבי יהודה קבוע? 

 

 

("מחזיק *ומרדים* התינוקות", בשבילך).