דברי הרב שמואל אליהו על בני עקיבא בnrg יהדות.
בני עקיבא
התנועה הגדולה ביותר בתנועות הנוער. המתנדבת ביותר, הציונית ביותר, הרצינית ביותר. קצת יותר צניעות והפרדה, והם על הגובה.
וכולם ביחדדדדדדדד
קדימה בני עקיבא הידד במעלה!!!
דברי הרב שמואל אליהו על בני עקיבא בnrg יהדות.
בני עקיבא
התנועה הגדולה ביותר בתנועות הנוער. המתנדבת ביותר, הציונית ביותר, הרצינית ביותר. קצת יותר צניעות והפרדה, והם על הגובה.
וכולם ביחדדדדדדדד
קדימה בני עקיבא הידד במעלה!!!
בלי עצבים...
לכל תנועהיש את המקום שלה בעמ"י והחלוקה לתנועות נוער שונות לא אמורה לגרום לפילוג.
אני הייתי חניכה בבנ"ע(ולא מצטערת על זה לרגע!), מדריכה באריאל, ועכשיו אני בהנהלה הארצית של אריאל.
כשהייתי בבנ"ע (וגם סיפורים באבי וסבי נשתמע שבנ"ע עושים עבודת קודש- החל מקום המדינה ועד היום הזה. בסניפי הפיתוח בנ"ע עושים עבודת קודש (אחותי היתה קומונרית בסניף כזה וחשתי את התרומה הענקית שבנ"ע תורמת לאותו מקום) ואריאל פונה לסגנון מעט שונה (כמובן שהנאמר פה הוא באופן כללי ובודאי שיש סניפי פיתוח באריאל וכדו') פונים לנוער טוב יותר (אם אפשר להגדיר אתזה ככה)
רציתי לתת לכן לקרוא משו שכתבתי הוא ארוך אך נראה שכדי להבין קצת את יעודה של תנועת אריאל אולי זה יעזור...(אני בכוונה לא מדברת על עזרא כי אני לא מכירה ולדעתי הם עוף מוזר ולא כ"כ ברור...):
בס"ד
מאור לאור גדול יותר
התעוררתי. פתאום קלטתי שאני לא מבינה איפה אני. מה זה?? מי זה האנשים האלו? רגע, זה סבא חיים? אבל הוא נראה צעיר מידי! לא ייתכן!! אני לא מאמינה, זה אבא?! מה זה השערות הלבנות הללו ולמה אמא נראת זקנה בעשרים שנה מגילה?!
לא העזתי להוציא הגה מהפה, הכל היה נראה לי כ"כ מהופך ומבהיל. אחרי מספר רגעים אמא הביטה בי וראתה את עיני פקוחות. ראיתי שהיא לא מוצאת את המילים. היא התקרבה אלי ואמרה "שירה???" עניתי בקול חנוק "כן". אמא התחילה לבכות. באותו רגע חשתי מה זה חיבוק משפחתי. אבא, אמא ואני מתחבקים. "כמה שנים שזה לא קרה" תהיתי לעצמי. "בערך חמש שנים." שאלתי את אבא כמה זמן אני כאן, ואז הבנתי, שנתיים שכבתי ללא מעש, בבית החולים, תחת מכשירי הנשמה.
רק אז הבנתי- שבע שנים לא קיבלתי חיבוק חם ואוהב- כמה שזה היה חסר לי...
ביקשתי שיסבירו לי איך הגעתי למצב הזה, ואמרו לי: "אם את זוכרת במשך חמש שנים בילית את חייך בפבים, מסיבות ודברים לא לרוחנו. ניסנו להחדיר בך דברים אחרים אך לא הצלחנו. שלחנו לאולפנות הכי טובות, אהבנו ודאגנו לך, אך את בשלך. אמרת שאצל דוסים אין כיף, דוסים לא יודעים לנצל את החיים. כל פעם כשהיינו מתקשרים לא היית עונה, ואם היית עונה היית מתייחסת בצורה לא נעימה.
יום אחד, באחת המסיבות שלך, נסעתם באוטו..." פה אמא כבר לא המשיכה והחלה לבכות. חיכיתי. דמעות זלגו מעיני. אחרי עשר דקות אמא המשיכה בקול חנוק מדמעות: "המכונית התהפכה. כנראה כי הנהג היה שתוי ונהג בפראות.
שירה! חשבנו שנאבד אותך, לא האמנו שהבת שלנו השתלבה בנוער הזה, ועוד יותר לא האמנו שככה נפרד ממך, בכעס, מרמור, כאב וחוסר הבנה ואהבה.
שירה, שנתיים שכבת פה, בבית החולים, שנתיים חיכנו שתחזרי אלינו ואל ... בוראך"
חיבוק חזק מאמא קטע את השיחה. אמא רצה לעשות טלפונים לחברים, לדודים, למשפחה ולכל המכרים.
ישבתי במיטה. לא ידעתי מה לחשוב, איך אני חוזרת לעצמי? למה הגעתי למצב שכזה? נזכרתי מה הרגשתי אז, לפני שנתיים, איך כעסתי על אבא ואמא שהם חונקים אותי ולא מבינים אותי, שהדוסיות שלהם עולה לי על העצבים ועד כמה דוסים לא יודעים לנצל את החיים ולהנות מתקופת הנערות שלהם.
נזכרתי בתקופה בה הייתי ילדה טובה וצדיקה הלכתי לבית ספר, הכנתי שיעורי בית, הקשבתי לאבא ואמא, עזרתי עם האחים הקטנים ו... זהו! חיים משעממים, אין מסיבות, אין פעילויות, נזכרתי איך צעקתי על אמא: "נוער רוצה לעשות, להנות- תנו לי להרגיש נוער!!"
דעות זלגו מעיניי ולא ידעתי איך לתקן את העוול הגדול שעשיתי.
כולנו רוצים לרוץ כל הזמן לנוער המסכן, לנוער שחי בסמים, הפושע, הנורא, כולנו רצים לעיירות הפיתוח לשנות את המצב ולקדם, אך אולי צריך לעזור לנוער הטוב והמקסים שלנו, שגדל באולפנות וישיבות להתקדם ולא להיכנס לשפל זה?!
אולי בכך אנו מקדימים תרופה למכה?!
אנו מגיעות לשירות לאומי ורוצות לתרום כמה שיותר, לעשות את המקסימום כדי לשפר ולקדם את עמ"י. אך מדוע נראה לנו שיותר חשוב להוציא נוער משפלות לאור ולא לקדם נוער מאור לאור גדול יותר כדי שהוא לא יגיע לשפלות (החיים הם כמו אופניים או שנוסעים קדימה או שנוסעים אחורה. ואם נשארים במקום אז נופלים...)?!
לתנועת הנוער יש תפקיד מאוד חשוב בחינוך!
תנועת נוער זה כמו קסם שכזה שמושך את כל הנוער אליו, כי שם עושים, פועלים ונהנים.
יש לנו כוח לשנות. צריך רק לדעת איך להשתמש בו נכון, כמו שצריך.
ועכשיו, אנו, שמיניסטיות יקרות, עומדות בתהליך של בדיקת מקום לשנה הבאה.
חשוב שנזכור-=
אולי אפשר לשנות גם אצלנו??
אולי צריך אותך גם אצלנו??
בצפיה לבניין אריאל ובברכת חברים לתורה ועבודה...
יש אישה אחת יהודיה יקרה מאד. שגילו אצלה לא עלינו גידול בראש . אז בבקשה נא הרבו בתפילה להחלמתה המהירה.
פרידה שולמית בת בת חיה שיינדל
וכמו כן לרפואת התינוקת עטרה חיה בת איריס.
וגם לרפואת מרדכי בן רות (הרב מוטי אלון)
בשורות טובות.
אנשים יקרים.....
בבקשה תקראו עכשיו או אפילו אח"כ, אבל מתישהוא שתוכלו, פרק תהילים לרפואתה של "עטרה חיה בת איריס" תינוקת בת כמה חודשים שמאושפזת בבית חולים בטיפול נמרץ!
זה בכלל לא לוקח כזה הרבה זמן, תחשבו שזאת אחותכם או אחיינית שלכן!
תודה רבה....
ובריאות עליכם ועל כל ישראל....
תודה רבה....
יש למישו קטע יפה של הרב קוק או רב אחר על חברות תזכו למצוות
בס"ד
אני יקדים ויאמר שאני חייב לציין שבני"ע זה תנוע דתית לאומית (כמו שעמית אמרה)ולא תנועה ציונית דתית!אנחנו דתיים,חרדים לדבר ה'(אל תתחילו להתקיף עכשיו,מעורב,מעורב!!!דיון ארוך שלא ייגמר..סתכלו באתר)ומתוך כך בוודאי ובוודאי שאנחנו לאומיים..כי זה מה שהדת אומרת לנו!אנחנו מאמינים בזה שצריך להגיד לקב"ה תודה כל שניה על התחיה הלאומית.כמו שכתוב בתורה.
דבר שני סליחה שאני שואל אבל ממתי להרוג את כל הערבים זה מה שאנחנו צריכים לעשות?!?!הם יצירי כפיו של הקב"ה!יש מצווה למחוק את זכר עמלק!שאנחנו לא יודעים מי זה!ויש לבדוק טוב טוב..(ולא אני לא"נאור"או כל מיני הגדרות טיפשיות, הבא להרגך השכם להורגו!אין אפס!!אבל מי אנחנו שניקח חרות על אנשים שהקב"ה יצר..ועוד פעם אסור לרחם על אכזרים(אתם מכירים את המשפט).אבל יש גבול אנחנו לא סנהדרין שיכולים לקחת הלכות כאלה על עצמנו.
*כל אחד תרם את חלקו בקום המדינה לא רק הלח"י(אפילו שאני בעיקר מעריץ אותם)כל האנשים שבמחתרות אנשים צדיקים וטהורים.וכמו ששמעתי (אני מקווה שאני לא טועה)שהרב זצוק"ל אמר שהיה להם בתקופתם לב מתנה!בהחלט כולם אנשים מיוחדים.
*ובקשר לפילוגים בהחלט לא טוב צריך לברר סוגיות כדי להתקדם אבל גם צריך לדעת ךעבוד ביחד כולנו עם ישראל וכולנו עובדים את הקב"ה מי שלא נוהג לאכול בשר חלק ואוכל כשרות הוא לא אוכל ח"ו טרפה!כולנו יוצאים מאותו הים וזורמים לאותו הים.
(*יעני נולדת יהודי אכלת אותה אתה לא יכול לאבד את נישמתך היהודית, זבש"ך
איזה כיף לאכול אחרי צום!! למרות שהוא לא היה קשה.......