פורום בני עקיבא (עמוד 66)

עולים למעלות- אין לי ארץ אחרת עולים למעפילים- ציוני מבטן ומלידה

בסין הרחוקה ישב לו זקן מלא חוכמה
כל חידה הוא פתר וענה לכל שאלה
שמעו זאת חנניה ואלעזר
והחליטו לבדוק אם נכון הדבר
החביאו ביד קש מן הכפר 
והגיעו לזקן שיגלה את הנסתר
הזקן לאחר כמה שניות 
גילה מה החביאו בלי בעיות
החליטו על הזקן להערים
ושמו ביד פרפר בשלל צבעים
החליטו בנהם שאותו יישאלו 
אם פרפר חי יענה, את הפרפר ימחצו
ואם פרפר מת הוא ישיב, יפתחו את היד-
והפרפר יפרוש כנפיים ויעוף לשמיים
וכך הגיעו לזקן החכם, 
שמיד ענה "פרפר נהדר"
שאלוהו בחיוך: האם חי הפרפר או מת?
ענה הזקן לאחר שהתלבט:
אם תרצו מת הוא אם תרצו חי
כי בידכם תלוי הדבר!!
_______________

בכפר סיני לפני הרבה שנים היה אדם זקן חכם מאוד.  אדם זה היה מסתכל לתוך ידיהם הסגורות של אנשים וידע לומר מה יש להם בתוך היד ולייעץ להם ולכוון אותם.

באותו כפר היה איש שהתנגד לדרכו רוצה להכשיל אותו.אמר האדם בליבו אני אתפוס פרפר ואחזיק אותו בידיי ואשאל את האיש החכם מה יש לי ביד?

האיש החכם ללא ספק יענה לי כי יש לי ביד פרפר ואז אקשה עליו ואשאל אותו האם הפרפר מת או חי, במידה ויענה כי הפרפר חי אמית אותו במעיכה במהירות אפתח את ידי ואמר לו ראה הפרפר מת.

במידה ויאמר כי הפרפר מת ,אפתח את ידי ואראה לו כי הפרפר חי ואפריח אותו.

הגיע האיש אל החכם ופרפר בידיו המתין בתור וכשהגיע תורו פנה אל האיש החכם ושאל אותו מה יש לי ביד .אחז האיש החכם את ידיו ואמר לו כי ביד יש לו פרפר ,צחק האדם בליבו ואז שאל האם הפרפר חי או מת.

הביט האיש החכם בעיניו של האיש ואמר לו החלטה זו האם יחיה או ימות הפרפר נתונה בידיך ואתה תחליט.

שיחרר האיש את הפרפר לחופשי והתנצל בפני האיש החכם.

_______________

באחד הכפרים בסין הרחוקה חי זקן חכם מאד. 
רבים מתושבי הכפר והכפרים הסמוכים לו היו מגיעים ללמוד ממנו ולקבל את עצתו. 
אמרו עליו כי מעולם לא טעה, לכל שאלה היתה לו תשובה ולכל בעיה פתרון.

יום אחד החליטו ילדי הכפר לחמוד לצון ו"לעבוד" על האיש הזקן. 
"כל הזמן אומרים כי הוא אף פעם לא טועה ותמיד יודע את התשובה הנכונה, הפעם נסדר אותו, הפעם לא תהיה לו ברירה והוא יטעה." 
לקחו הילדים פרפר ואמרו: "נחזיק את הפרפר בין כפות ידינו ונשאל את הזקן האם מה שיש לנו ביד חי או מת? אם יגיד חי, נמחץ את הפרפר ונראה לו כי טעה ואם יגיד מת, נפתח את הידיים ונשחרר את הפרפר ונראה לו כי גם כך טעה." 

כשהם מרוצים מעצמם הלכו הילדים אל הזקן ושאלו " זקן, זקן האם מה שיש לנו ביד חי או מת?" 
הסתכל עליהם הזקן בעיניו החכמות ואמר: 
"הדבר תלוי בידיכם!"

http://www.hadracha.org/he/vw.asp?method=r&id=1090&title=%E7%E9%F0%E5%EA%20%EC%E0%E4%E1%FA%20%E4%E0%F8%F5

רוברט, צלם עיתונות מספר על דרור וינברג: 
התפעלתי מהאופן שבו דרור מתנהל בטבעיות עם קצינים בכירים מצד אחד, 
ומשתלב עם החיילים בגדוד מצד שני.
הרבה תמונות שלו צלמתי: לוחץ יד לרמטכ"ל, צ'אפחה לאלוף הפיקוד, חיבוק לרס"ר ו'תיסלם' לחיילי פלוגה מסייעת. 
אמרתי לו את זה בסוף הטקס, כשאספתי את הציוד שלי, והילדים שלו עזרו לי בקיפול.

"אתה יודע מה הסוד?" שאל אותי דרור וענה מיד בעצמו, "הגובה שלי". 
אני מוכרח לומר שהתקשתי לרדת לסוף דעתו. 
"מי זה ר' אריה לוין אתה יודע?", שאל שוב. "לא ממש", עניתי לו. "הצדיק הירושלמי, לא שמעת עליו?, התפלא. כאילו שאני מכיר צדיקים.
"הוא היה אדם גדול שהיה עסוק כל הזמן במעשי חסד. משהו מיוחד. עזר לעניים, הלך לבקר חולים שאין להם משפחה ואין מי שיבקר אותם, הלך אפילו לבקר מצורעים". 
דרור הסתכל עליי, בודק אם אני איתו. "מספרים עליו שפעם שם לב שאחד ממכריו מתחמק מלומר לו שלום. ר' אריה התפלא ושאל אותו מדוע הוא מתחמק ממנו. 
האדם הזה ענה לו שהוא מסתובב בלי כיפה ושהוא מתבייש שר' אריה יראה אותו ככה. ר' אריה ענה לו בנחת:
"אל תדאג, אני נמוך קומה. אני לא רואה אם יש לך כיפה על הראש. אני רואה רק עד הלב!".
דרור הסתכל בחיוך לתוך עיניי, עיניו שואלות. 
איזה סיפור מתוק.
"גם אני נמוך קומה", דרור המשיך. "ומר' אריה למדתי שזה יתרון. בגלל זה אני לא רואה את הדרגות שעל הכתף. אני רואה רק עד הלב. מי שנותן את הלב - אני איתו".

(מתוך: רונית לווינשטיין-מלץ, "וקראתם דרור", 145-144)

אז מה הנושא של השבט שלי ?

נראה לי ציוני מבטן ומלידה אאל"ט 

העולם כולו עדיין לפנייך.. הדרכת חוץ, גרעינים, עוז ודברים כאלה, מד"א, קו לחיים ועוד מלא עמותות בסיגנון.. אפשרות אחת נסגרה בפנייך אבל עכשיו נפתחות עוד מיליון..

וחולצתנועה??

יקרה, החולצה הכי אהוב עליי בארון זאת הזאת עם השרוך, והסמל על הכיס..

מבחינתי היא החולצה שלי עד הקבר.

בנ"ע זו לא תנועה של ילדים בכיתה ו' או ח', זה תנועה של נוער. ונוער לענ"ד זה כל מי שעדיין יש לו אש בלב.

תמצאי תחומים לפעול דרך התנועה עכשיו. יש כ"כ הרבה!!

הקיץ נפתחה מחלקת חב"ב בתנועה. פני אליהם.

תקימי גרעין נחשון בסניף שלך, תתנדבי במחנות הקיץ, תתרימי לסבסוד מפעלים לחניכים,

תעזרי בחודש ארגון לקומונרית, ולחברות שמדריכות (הם צריכות מלא עזרה, ואם תעשי את זה בשמחה ובעין טובה - מבטיחה לך שכולכן תצאו נשכרות..), תמצאי סניף חוץ (זה רק שבת ושלישי.. אמא תסתדר), תערכי את העלון הסניפי, תעבירי פעולות חב"ב..

אבל העיקר - אל תרגישי מנותקת מהתנועה.

את חברת בני עקיבא בכל כולך! את לא חייבת להיות מדריכה בשביל זה!!

ותגדלי, ויש של"פ, וגרעיני ש"ל, ובכלל בשרות.. וגרעיני סטודנטים, ותנועת הבוגרים ועוד ועוד..

עכשיו הרומן שלך עם התנועה רק מתחיל.. ממליצה לך לא לתת לו לעבור לידך. אין על התנועה המדהימה והמיוחדת הזאת בכל העולם!!

חברת בני עקיבא בת 19..

רק בשלישי וחמישי הביתה...

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t581657#6414237

אם את מרגישה שבאמת יש לך מה לתת לחניכים תיכנסי להדרכה!

הדרכת חוץ זה דבר ענק!

בהצלחה!

וְאֵין כָּל-חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ.

לצערי, אתם לא הראשונים במצב כזה, וכנראה גם לא האחרונים.

חפשו מישהו מסביבכם, מהשבטים הגדולים יותר שגם היה במצב כזה. דברו איתו. זה עוזר.

השבטים הגדולים יותר הם קטנים יותר... אז לא היה שם אפחד במצב כזה..

ב"ה זכיתי באח מדהים שפתח לי את האופקים עוד לפני כל הסיפור של הכניסה להדרכה, ואני הלכתי להדרכת חוץ מבחירה. ולכן נק' המבט שלי על כל סיפור הכניסה להדרכה אולי קצת שונה. אבל גם מאיך שאני רואה את זה, וגם משיחות שהיו לי עם כל מיני אנשים מכל מיני סניפים ובכל מיני נקודות בחיים, בסופו של דבר המסקנה היא אותה מסקנה-

הכל מלמעלה!!! באמת! ברור שקשה לראות לך עכשיו לטווח הרחוק, אבל ה' מכוון הכל וכל מה שקורה הוא טוב בשבילך. אני מרגישה שאני ממש מדברת בסיסמאות, אבל כל מה שנראה לך בתור קושי הוא ההזדמנות הכי טובה בשבילך לצמוח ולהתקדם.

 יש לי חברה שמאד רצתה להיכנס להדרכה ביישוב ולא נכנסה, וזה היה לה מאד קשה. היא חיפשה סניף חוץ ולא מצאה, היא התחילה להתנדב בעמותה כלשהי, והיא לא הרגישה שהיא פועלת שם מספיק ועזבה. היום (בדיוק שנה אחרי כל הכניסה להדרכה וזה) היא לא פועלת בשום מסגרת קבועה שמוגדרת כאיזשהי עשייה התנדבותית. ובכל זאת, ברור לי שהיא צמחה ונבנתה מזה. שהיא למדה עוד על עצמה ועל דברים אחרים. אני חושבת שצריך להתייחס לזה, ולכל דבר בחיים, כהזדמנות להתקדם ולהיבנות טוב יותר, והכי חשוב- לזכור שהכל מה' והכל לטובה.

בהצלחה!!

בעיקרון זה ציונות בכללי..

כל האצילים וכאלה..

שהיו שנה שעברה? פעילויות? שיהיו חלק,שיבחרו שיר [או לפחות יציעו] וככה הן ירצו את זה

תודה רבה על ששיתפת אותנו בסיפור האישי שלך.

הוא מאוד מעורר השראה ומעודד (האמת, לא מצאתי את המילה הנכונה בעברית, רציתי להגיד שהוא מאוד inspiring, ואלו המילים הכי קרובות שמצאתי...), גם למי שלא נכנס להדרכה.

הוא גם מדבר על שיעורים ודברים טובים שיכולים לקרות גם שלא מקבלים את מה שמאוד רצינו. וזה שהסיפור מוכר לכולנו, וחלקנו אף חוו אותו בעצמם עוזר לסיפור להיות עוד יותר מעורר השראה.

אז- תודה רבה! בב"ח לתו"ע...( )

אין ספק שאני מודה, היום במבט לאחור על זה שלא נכנסתי. זה עשה לי רק טוב.

בסופו של דבר הכניסה להדרכה היא פשוט הגשמה שמוגשת לך על מגש כסף. אבל כשאתה נלחם על הדרך להגשים את עצמך אתה מקבל המון ומגלה בעצמך אלפי דברים חדשים.

היום אני מדריכה של שבט הרא"ה ואם זה היה אפשרי הייתי מעבירה כל אחת ואחת מהחניכות שלי את החוויה הזאת.

אז אני יודעת כמה קשה להסתכל על זה ככה ברגע שזה קורה אבל שווה להאמין שהכל לטובה.. זה תמיד עוזר!

ערב טוב ובהצלחה לכולם!

וכל מה שהם חלמו כל החיים שלהם הולך לפח.. 

מאוד. כולנו אוהבים לטפח חלומות- בטח על דברים כאלו. לא תמיד יש הזדמנות להידמות למישהו שאנחנו מעריכים, כמו מדריך וכשחלומות כאלו מתנפצים לפעמים יש תחושה שזה הסוף. של ייאוש.

וזה קשה לקום אחרי דבר כזה. מרגישים כאילו זרקו אותך לפח, כאילו לא מעריכים אותך.

זה בדיוק המקום לנשום עמוק ולחכות קצת. להמשיך ללכת, להמשיך לחפש- למרות שקשה או כואב ולחפש את המקום הטוב יותר בשבילי- והוא יכול להיות מפתיע או ממש מתחת לאף (חונכות, עיתון סניפי, או מקום אחר לגמרי). מקום שבו אני אממש את עצמי בצורה האמיתית- ולא מתוך תחושה של דיעבד או של 'אני פחות טוב'. ואז יום אחד תפקחי את העיינים ותראי שטוב לך- למרות הכל ושאת בן אדם יותר חזק מזה ויותר טוב ממה שהיית קודם. אז תוכלי ללכת אל המקום הקשה הזה ולהביט לו בעיניים- ולהבין שבסוף הכל היה טוב.

אם תישארי במקום הזה של הקושי והמרירות אז זה יישאר ככה- וזה רק יגדל.

תני לחיים צ'אנס, תני לעצמך צ'אנס- ותראי שבסוף הכל יהיה על הצד הטוב. בעז"ה ובהשתדלותנו.

(ואשמח לדבר על זה כאן או באישי אם תרצי)

אני מעדיף להישאר אנונימי מסיבות אישיות.

המדריך שלי ניסה לתפוס אותי לשיחה הרבה זמן. כשסופסוף נפגשנו הוא הודיע לי שלא נכנסתי להדרכה. כלפי חוץ התנהגתי כרגיל אבל מבפנים הרבצתי לעצמי, בכיתי והשתוללתי.

ואז תפסתי את עצמי ואמרתי: רגע, אם אני מרגיש שאני כל כך רוצה ומתאים להיות מדריך למה שאני לא אהיה אחד כזה?

התחלתי לברר על סניפים באזור שמחפשים מדריכי חוץ. פנו אלי מכמה סניפים ואחרי כמה בדיקות החלטתי על סניף מסוים, אני עוד מעט מתחיל שנה שניה בסניף ואומר תודה למדריך שלי שלא הכניס אותי להדרכה בסניף שלי אלא גרם לי למצוא את המקום המדהים שאני מדריך בו עכשיו.

זה שלא נכנסתם להדרכה לא אומר שאתם לא צריכים להיות מדריכים! הדרכת חוץ זה דבר מדהים למי שמזה מתאים לו! אם יש לכם מה לתת- כנסו להדרכה! 

ולא מכניסים אותי למרות שאמרתי למדריכה שאני לא אכנס חוץ כי אני רוצה להיות גם בבית(אני בחצי פנימיה) והיא מכניסה בת שבפנימיה מלאה והיה סניף חוץ שחיכה לתשובה שלה...זה עדיין מדהים?! 

לא זו הנקודה. ההחלטה על ההכנסה היא לא החלטה טכנית בלבד.

להמשיך בקו הזה יוביל אותך רק לעוד כעס ועוד עצב וחוזר חלילה.

אני מודעת לעובדות אז שום דבר לא ימנע ממני להתעצבן\ להיפגע.

חוצמיזה חשבתם פעם על זה שאשכרה נותנים לילד\ה בן\ת 17 להחליט על דבר כזה?? זה כן דבר משמעותי אז איך נותנים לזה לקרות? תראו כמה נערים ונערות נפגעים מזה(רגשית...אני ממש פגועה מהמדריכה שלי...)

אחותי, מי את רוצה שיכניס אותכם אדם בן 30?

ההכרות שלו/ה איתך לא תגיע למצב שיש למדריך/ה או לקומונרית 

זה שמי שמכניס וזה מה יש

מעבר תחשבי למה לא הכניסו, יכול להיות שבאמת לא התאמת יכול להיות שזו טעות שנעשתה בלי כוונה וטעויות קורות עם כל אחד ובטח עם אדם יותר מבוגר שיש לו איתך הכרות שטחית 

יש הרבה שיקולים תאמיני לי - כמו חצי פנימייה למשל, האם את מתאימה בכלל לשבט מסויים וכו'

זה לא אמור דווקא להעיד עלייך משהו ספציפית

והדרכה זה משהו שממש חרוש ונחשב ונגיש אבל יש הרבה הרבה הרבה דברים אחרים שאת יכולה לתרום בהם

סתם חבל לך עכשיו להתבכיין ולהיכנס לדיכאון בגלל זה - זה מה יש ומפה מתקדמים.

ועקרונית במקום שאת לומדת יש המון סניפים קרובים מסביב שצריכים מדריכים תשקלי שוב הדרכת חוץ - אם את צריכה אני אברר לך ואפנה אותך לקומונריות..

בהצלחה

[ממש לא בטון תוקפני ח"ו]

אני לא מצפה שבנאדם שלא מכיר אותי יתערב אבל אפשר לעשות צוות שמחליט על זה..

חוצמיזה אם חצי פנימיה זה שיקול אז למה הכניסו בת בפנימיה מלאה???? לשבט מופרע?! זה לא שיקול?

אז סורי אולי השיקולים של המדריכה שלי קצת מעוותים...ואני הבהרתי לה שאני לא רוצה חוץ כי אז אני לא אהיה בבית.

ונכון אפחד לא חייב לקבל את כל הבקשות אבל זה קצת פוגע שאת היחידה שלא מכניסים...

כאילו אם זה בת אחת אז אי אפשר קצת להתגמש? המדריכה אמרה לי שזה לא שאני לא מתאימה להדרכה פשוט זה היתה ברירה ביני לבין בנות אחרות אז הבנות האחרות היו בעדיפות על פני...זה עוד יותר מעליב...

לא צריכים להתערב בתנועת נוער נקודה.

אולי היא התאימה לאותו שבט, לא מכירה את הסניף שלך 

אין לך מה להיעלב את לוקחת אישי וללב סתם...

העניין הזה של ההדרכה מאוד מורכב.

קודם כל, בדרך כלל [בסניף פנים] יש הרבה יותר דורשים לתפקיד מאשר תקנים.

אין לי מושג מה קרה במקרה הספיצפי אצלך, אבל צריך לשים לב לעוד שיקולים. לדוגמה, ההדרכה נעשית בזוגות- וייתכן שמבין הבנות הראויות להיכנס המדריכות שלך לא חשבו שתהיו ביחד צוות טוב.

אבל כמובן, זו נקודה שולית; הבעייה כאן בעיניי היא הרבה יותר שורשית.

הרבה חניכים נמצאים במצב שפותח השרשור כתב. הרוב הדומם. דומם וכואב לעצמו.

והתנועה, בעיניי, ברוב הסניפים אין לה מספיק אלטרנטיבות, איזה מקום יש לחב"ב בתנועה?

אצטט כאן החלטת ועידה מהוועידה הכ"ג: 

 הגשמה בחב"ב:

א. הוועידה רואה בברכה את התארגנות חבריא ב' במסגרת גרעיני פעילות משימתיים ושל"פ הכוללים מדריכים ושאינם מדריכים, ומטילה על המחוזות לטפח ולהרחיב תכניות אלה בכל סניפי התנועה.

הוועידה קוראת להנהלה הארצית, למחוזות ולסניפים לשדרג את תכנית דרור המהווה בסיס להקמת הגרעינים וליישמה בכל סניפי התנועה.

מתוך הערכה למתכונת הפעילות החדשה של חבריא ב' שהופעלה בכמה סניפים בהצלחה, מאמצת הוועידה את הרעיון לפיו:

חברי חבריא ב' יתארגנו בסניף במסגרת גרעין, שיקים פעילות תנועתית, חינוכית וחברתית משותפת.

הגרעין יפעל ברציפות בין-דורית, באופן שחברי השבט החדש יצטרפו כל שנה לגרעין והבוגרים ייצאו להגשים את דרך התנועה.

המדריכים ייצאו מתוך הגרעין, לאחר תקופת פעילות בגרעין, וימשיכו בפעילות בגרעין בצד פעילותם בגרעין.

חברי הגרעין יכשירו עצמם, בהדרכה ובהכוונה תנועתית, לקראת יציאתם להגשמה במסגרות ההגשמה התנועתיות.

הדרכת הגרעין תבוצע על ידי בוגרי התנועה, חברי חבריא ג' שימשיכו בדרך זו בפעולתם התנועתית, ייתרמו לתנועה. ההנהלה הארצית תשקוד על הכשרת מדריכים אלו למשימות ההדרכה.

מה זה בעצם אומר?

לא נכנסים להדרכה. אין מצב שחלק מהשבט נכנס למשהו וחלק נותרים מאחור. אלא כולם יחד פועלים להגשמה, מתוך מטרה משותפת, לימוד משותף- ורק אפיק העשייה הוא אחר.

כן, גם אני מודה על כל רגע ורגע שלא יצאתי להדרכה. אבל זה תהליך. זה לא משהו שבא ביום אחד. כן, בהתחלה זה מעצבן- איך זה שלא ראו בי את מה שאני רואה בעצמי?

במבט לאחור, זו הייתה החלטה נכונה לי, לשבט, לסניף.

אני רק מקווה שכל אלו שלא מדריכים, ימשיכו למצוא מקום לתרום, ולשמור פינה חמה בלב לתנועה...

זה רק יגרום לך עוד עוגמת נפש.

אני יבכה אם לא תתנו לי ..(( תעזרו לי אני ילדה מסכנה :

לקראת אמצע חודש ארגון, בעז"ה יעלה באתר התנועה ובאתר כיפה. עדיין מוקדם עכשיו....

למערך תקשורת של הצופים

פעולה שאולי קשורה

אוכל לעזור יותר אם תבהירי למה כוונתך: לקויי שמיעה, שפת סימנים, או שפת גוף, או אולי משהו אחר בכלל...

הכוונה היא שאפשר לתקשר אחד עם השני לא רק על ידי דיבור אלא גם בעזרת שפת סימנים וכו'

זה אמור להיות לילדים בגיל בית ספר יסודי

רציתי להיכנס לשבט הזה ובסוף לא הכניסו אותי

תעשי את הקליק עם הקרח,

סוכריות טופי בצבעים כל צבע מסל משהו - [פדיחה, משהו שאני אוהב/ת, משהו שאני שונא/ת וכו'] 

כל אחד לוקח כמה ואומר על כל צבע שהוא לקח משהו לפי מה שרשמת

אפשר להכין ביחד קופסת צ'ופרים, פונדו, שוקו מה שזורם 

בהצלחה

אם זה עדיין רלוונטי-

אם נתבונן בכיוון חשיבה מיוחד,

הקבוצה שלנו היא כמו כדורי שוקולד..

בכדורי שוקולד כל חומר יחיד במינו,

שונה בצורה ובתפקיד שעליו למלאו.

אי אפשר להשתמש רק בחומר אחד,

כי אז ישתנה טעמם המיוחד...

צריך את כל החומרים לערבב ולערבל

כדי שתוצאה יפה נוכל לקבל.

ורק שכל חומר משתף פעולה

יוצאת אחלה של תוצאה מעולה!

אז, בהצלחה רבה לנו=]

לגבי המכתב- תגבילי לעצמך את כמות הכתיבה.. נניח תקני מכתביות יפות ותדעי שזה אותו גודל וכמות לכולם.. ולא לכתוב יותר לבנות.. מקסימום תאמרי להן בע"פ =) מה שעוזר גם זה לבנות תבנית מסויימת.. נניח: מילות פרידה, משהו שלמדת ממנו, התכונות החזקות בו, איחולים לעתיד, פרטי שמירה על קשר.. זה עוזר!!

ולגבי התמונות- עדיף לקחת מהפייסבוק מאשר שלא יהיה בכלל.. או שתוותרי על הרעיון של קולאז'.. זה לא שווה בכלל שיהיו רק חלק.. 

לגבי המכתב: אין לך מד"ש??? מישוה בסגנון- בן בוגר שמכיר את השבט שלך??? אם יש אז שישב ויעזור לך לכתוב. אם לא- אז העצה של nhykb ממש טובה. כדאי גם להתייעץ אם הקומנרית לגבי מה לכתוב לבנים האלו. בשביל זה (ובשביל עוד כמה דברים) היא שם.

לגבי הקולאז': כמו שnhykb אמרה, אין שום בושה או בעיה לקחת מהפייסבוק. מניסיון....

בס"ד

טבעי, וצריך (!) שהקשר שלך עם הבנות יהיה יותר משמעותי.

ולכן מגיע להם גם מכתב יותר משמעותי.

בסה"כ אף אחד לא יודע מה כתבת לשני, ואם תוכלי לשים את זה במעטפות זה הכי טוב.

ואז לבנים - תתנסחי ביתר זהירות, בעדינות.. (זה מאוד משנה כמה הם גדולים? 13 או 15?)

תכתבי להם את הנק' חוזק להם ודברים שראית אצלם -אבל לא בקטע אישי..

מכתבים כאלה יכולים להיות מאוד משמעותיים לחניכים. וגם לקשר ההמשך שלהם. אל תמנעי את זה מהבנות.. מגיע להן (:

והבנים? יקבלו את זה מהמדריך בישיבה..

שיש להם מאגר עצום של דברים כאלה.

חפש בגוגל: free sound effects

לדוגמה: http://www.freesfx.co.uk/

אם זה בל נושא מסויים יש לי להביא לך על הכרת תודה..

* שזה יהיה דבר שמביא את עצמך לידי ביטוי.. מה שהכי מתאים לך להעביר! (נניח אצלי זה היה ללכת איתם למעיין, להכין פסטה ואז פעילות מסכמת.. ) 

* שיהיה אוכל שווה 

* רעיונות לפעילויות: 

- מעבירים דף כשלמעלה רשום השם של כל אחד, במעגל, וכל אחד רושם על השני משהו.. זה יכול להיות כללי, או שאפשר לכוון אותם.. נניח סיבוב אחד- "חוויה משותפת", סיבוב שני "משהו שלמדתי ממך" וכו'.. 

- משחק הזיכרון: לוקחים מלא תמונות של השבט ומכינים מהם כרטיסים של משחק הזיכרון.. אפשר גם לשלב בכרטיסים כרטיסי משימות: "לספרעל חוויה" "משהו שלמדת" "מישהו שהתחברת אליו יותר" וכו'.. 

- הרוח נושבת: לשחק הרוח נושבת אבל לגבי דברים שהיו לכם השנה.. "כל מי שנהנה במסע פסח" למשל וכו'.. 

- שוקולד: קונים כמה סוגים שונים של שוקולד וכל אחד בתורו בוחר סוג אחד.. לכל סוג יש משימה אחרת.. נניח שוקולד מריר- משהו שהיה קשה השנה.. שוקולד סוכריות מתפוצצות- משהו שהיה מפתיע ומרגש.. וכו'. 

(זה מה שעולה לי כרגע.)

בהצלחה!! =)