הסיפור של גרעיני נחשון החל אי שם במחוז דן לפני כעשר שנים. הוא החל בתחושה חזקה של חברים בבנ"ע כי בתנועה חסרה דבר מה מהותי, שבלעדיו כמעט ואין ערך לקיומה של התנועה. "כיום תנועתנו נמצאת על גבול הגדרת המתנ"ס" נכתב אז במסמך ההקמה של הגרעין הראשון ע"י סמזכ"ל התנועה דאז, רני רוזנהיים, "בני עקיבא מאבדת את ייחודה כתנועת נוער".
התחושה הייתה כי באופן די אבסורדי מתמקדת התנועה בטיפוח מדריכים, שייעודם לחנך מדריכים חדשים, שיגדלו ויחנכו עוד מדריכים, ותו לא.
"בני עקיבא כתנועת נוער, איבדה את עצמה. מקימי התנועה לא חלמו לגבש ולבנות קבוצת מדריכים, אלא חלמו לגבש קבוצת חברים, שמטרתם לתקן, לשנות ולפעול למען העם" (שרית בן דוד, רכזת גרעיני נחשון הראשונה במחוז דן).
הגרעינים הוקמו, איפוא, בכדי להשיב לתנועה את שיח העשייה וההגשמה הבוגרת.
אין דרך לקדם ערכים ועקרונות בלא אנשים שיחיו אותם. אנשים החיים לאור ערכים ואידאולוגיות ומיישמים אותם בחייהם הם גם אלו המנחילים אותם לאחרים. כמו נחשון בן עמינדב משבט יהודה, שהיה הראשון לקפוץ למימיו הסוערים של ים סוף עת עמדו ישראל על שפת ים, כך גם גרעיני נחשון הוקמו בכדי להיות הראשונים שיתחנכו ויגשימו את ערכים אלו. מטרת העל היא יצירת חברה אחרת – חברה לומדת ועושה, חברה אכפתית הרואה את עצמה אחראית על עם ישראל. מכך נגזרת מסגרת הפעילות של הגרעינים – "קבוצה לומדת ועושה" - היינו קבוצות מחברי'ה ב' שמתמקדות בלימוד ועשייה חברתית.
קבוצה – לא ניתנה התורה ליחידים אלא לעם, לציבור, לקבוצה. ולא בכדי. מאמינים אנו כי בכדי לשנות ולהשתנות באמת צריך קבוצה. לקבוצה יש כח עשייה רב מהיחיד, ורק היא יכולה לחולל שינוי של ממש. בנוסף – רק לקבוצה יש יכולת לסחוף אחריה רבים נוספים. באפשרותה לשמש מודל לדרך חיים אחרת, דתית יותר, משמעותית יותר, ערכית יותר. אמנם ערכה של הקבוצה איננו רק כלפי חוץ. היכולת של האדם הבודד לחולל שינוי של ממש באישיותו תלוי הרבה בסביבה החברתית שלו. הקבוצה יכולה לשמש עבור החבר בה כ'בית רוחני' אותו הוא בונה ויוצר, ובד בבד, מתוכו הוא נבנה ומתחנך. דברים אלו נכונים הן בגיל ההתבגרות, בו האדם נמצא בשלב משמעותי של עיצוב אישיותו, והן בחיים הבוגרים, בהם האדם מממש את ערכיו ואמונותיו ב'חיים האמיתיים'. בפועל, הגרעינים הינם קבוצות סניפיות מחברי'א ב' (מדריכים ושאינם מדריכים), המונות בין 10-30 חברים.
לומדת – "אין עם הארץ חסיד" אמרו חכמינו. מאמינים אנו כי בכדי ליצור אישיות דתית ואידיאליסטית חזקה צריכים אנו ללימוד ובירור משמעותי של ערכינו ואמונותינו לאורך כל החיים. אם ברצוננו להגשים כדרך חיים עלינו ללמוד. לכן, משקיעים הגרעינרים זמן רב בלמידה – אחת לשבוע (לפחות) נפגש כל גרעין לישיבה עם הרכז שלו, שבמרכזה - לימוד. הלימוד כולל העמקה ביסודות הגרעין, עיסוק תיקון המידות, בניין השקפת עולם ציונית-דתית, בירור נושאים אקטואליים (בעיקר חברתיים), ועוד.
ועושה – "תלמוד גדול או מעשה גדול" שאלו חכמינו במסכת קידושין, וענו: "תלמוד גדול, שהתלמוד מביא לידי מעשה". מגמתנו היא עשייה מכל הלב למען כלל ישראל, ובעיקר – עשייה חברתית וחינוכית. מאמינים כי הבעיה המרכזית בחברה הישראלית הוא 'איבוד הערכים', ופתרונה – בעשייה חברתית ובחינוך. לכן, מרבית העשייה של הגרעינים מתמקדת במועדוניות בשכונות מצוקה. אמנם, ביסודם של דברים, לעשייה זו מטרת עמוקה יותר. רצוננו הוא לא רק לשנות את החברה במעשים אלו, אלא בראש ובראשונה (בעיקר בתקופת התיכון) – לשנות את עצמנו. חינוך אמיתי, אנו גורסים, חייב להיות מחובר לעשייה. בלי עשייה ממשית בפועל הדברים לא מבוררים ומוטמעים באדם.
הגשמה בוגרת - אמנם, הפעילות של הקבוצות הללו לא נעצר עם סיום השמינית. מגמת הקבוצות הללו היא להגשים בחיים בוגרים (בעיקר) בתוך מסגרות של התנועה. כהמשך ישיר לתהליך שהחל בהקמת גרעיני נחשון הוקם לפני מספר שנים גרעין בנות השירות הראשון של בני עקיבא בבת-ים על ידי בוגרי הגרעינים הראשונים (כיום יש למעלה מעשרה גרעינים כאלו בכל רחבי הארץ). תקופה קצרה אחר כך הוקמה קהילת בני עקיבא הראשונה בארץ בעיר יהוד שבמרכז הארץ (הגרעין מונה כיום למעלה מ-30 חברים, רובם בוגרי גרעיני נחשון). מספר שנים לאחר מכן הוקם גרעין שנת השירות (ש"ש) הראשון של התנועה ברמת גן ע"י גרעין נחשון אחיה רעננה במסגרתו פועלים החברים והחברות למשך שנה במסגרת של 'תורה ועבודה' – לימוד בישיבה או מדרשה ועשייה חברתית ענפה בשכונת רמת-עמידר ובמוסדות החינוך באזור. במקביל הונחו יסודות ל'תנועת הבוגרים' ע"י בוגרי הגרעינים השונים.
פחות מעשור מאז הקמתם הגרעינים פורחים. מגרעין מחוזי קטן במחוז דן שהחל לפעול לפני קרוב לעשור, הגרעינים צמחו והם מונים היום למעלה מ-500 חברים במחוזות דן, שרון שומרון, ירושלים ודרום, והיד עוד נטויה.
אם ה' חושב שאת צריכה להיכנס להדרכה וזה יעשה רק טוב את תיכנסי
