רק שלא תצטרך להתאשפז שוב

אופטלגין אפשר לקחת גם בבית

ובבית יש אוכל

האישפוז לא היה בשביל לטפל בכאב. 

אבל אני מאוד מקווה שלא אצטרך שוב, אין לי כוח לזה.

בוז.

אמרו לך מה לעשות אם חוזרים הכאבים?

אם יש כאבים צריך לבדוק (הכאבים עצמם לא מפריעים לי, רק שזה יכול להיות אינדיקציה לדלקת).

הבעיה שאפשר לבדוק את זה רק בבית חולים ולא בקופה.

 

בינתיים עבר, אם יחזור אלך לבדוק.

מתחברים לגלים ולא רואים ת'סוף, עכשיו טוב

(הלכתי לים)

טוב זה טוב.

אולי בשרירים בגלל המזגן.

אני אשמח בשבילך
וזה נחמד לומר בקול שאתה מצליח במשהו
אנחנו תמיד מספרים רק דברים רעים.

לא אמרתי שלא תשמחי (ובינינו, לגבי אחד הדברים כן תהיה לך צביטה. אבל זה לא העניין).

 

הנחמד הזה זה בדיוק להשוויץ, ולי זה לא נחמד. 🤷‍♂️

אבל אם אתה אומר 🤷

העיקר שאתה שמח!

שמח? לא צריך להיסחף. 😌

 

 

ומה שהוביל לכך.

מה לעשות, זה ארוך מדי. 😌

 

בעצם, גם החלק הראשון ארוך מדי. 😑

העיקר שאתה שמח! 😌

העיקר שיהיה בסדר....

איך הלימודים?

איך העבודה?

בסדר.

אני מתחרפנת מאנשים שלא מפרטים
תהנו

אחרי הכל זה סוג של לטובה

לא משנה

גם אני רוצה לעשות שרשור שירים. לא יוצא

 

אנחנו מכילים אותך!

תודה איזה כיף

מה קרה!

זו הגישה

נכון אני מעצבנת?

מה היה?

מביך לומר.

 

נו, @יהיה בסדר....

הייתי מקליטה הודעה לשלום ולילדים לעתיד.

למרות שזה לא ממש משנה לי, רק קצת.

חשבתי שאתה אדם בלי סודות

דברים אישיים זה לא סודות, יש לי את הפורום הזה למשל.

אין לי כאן סודות, ובכל זאת לא סתם זה פורום סגור.

ייתכן שלא אכפת היה לי לתת לאנשים להיכנס (כמו שנתתי לעבור על הוואצאפ שלי), אבל היה מפריע לי אם היו עושים את זה ללא ידיעתי.

זה טראומטי :/
נשמע מהחלומות הריאליים האלה שהולכים איתך כל היום אחר כך

מוחקת נתונים מהפלאפון והמחשב ומבקשת סליחה.

כולנו אוזניים!

כל השאר היה מובן

מישהי שלפני שנה ומשהו רציתי שנצא, היה נראה לי מאוד מתאים. אבל היו דברים שהפריעו לה ובזה זה נגמר.

 

אתמול היא שלחה לי הודעה שהיא רוצה לדבר, הערב דיברנו והיא סיפרה שבשנה הזו היא חשבה והתלבטה הרבה וכו' ובמקרה בשבוע האחרון היא חשבה בשבילי על מישהי שהיא מכירה ואז היא הבינה שהיא לא מסוגלת לשדך לי והיא רוצה שנצא אנחנו. הקטע הוא שבינתיים אני הבנתי שזה באמת לא מתאים. 

 

בקיצור, דברים שהפריעו לה אז - היום הם זניחים, ודברים שבזמנו היו נראים לי זניחים - היום נראים לי משמעותיים. הכל בראש.

יש מצב שזה עזר לה להחליט שהיא רוצה לצאת

לא הכל הכל בראש, כן? אבל הרבה
וכן, זה מצחיק איך גלגלים מתהפכים

בוסט לאגו

ידעתי כבר מה היא חושבת עליי.
וזה לא שמה שהפריע לה נעלם.
היא אמרה:
"אתה לא הבחירה הטבעית שלי.
אם נגיד הייתי רואה כרטיס שלך באתר היכרויות רוב הסיכויים שלא הייתי קוראת בכלל.
אבל הבנתי שמה שהפריע לי לא מהותי, והדברים הטובים בך עולים על זה שזו לא הבחירה הטבעית"

אבל מה לעשות, בשביל אף אחת אני לא אהיה הבחירה הטבעית.

הנה
אני למשל לא הייתי אומרת למישבן דבר כזה לעולם ('הנה' = בהקשר של מה שדיברנו פעם אחרונה בוואטסאפ)

רציתי להבין מה השתנה וכו'.

מצד שני, כנות זה נחמד.

מצד שלישי, יש שם קצת מחמאה שמסתתרת.

מצד רביעי,

כאילו, זה משפט מאוד הגיוני.
למשל הדוגמה שהיא נתנה זה שלא עשיתי צבא.

אוקיי, אז מבחינות אידיאולוגיות כזה זה הגיוני

ולמה אתה לא רוצה אותה?

היו עוד דברים שהפריעו לה (שאני אשכנזי למשל, או זה שאין לי מקצוע נורמלי).

אבל לא זו הנקודה, כבר ידעתי את הדברים האלה.

הנקודה היא שהיא הסבירה (לבקשתי) למה בכל זאת.

בכל אופן זה לא העליב אותי, אני אוהב כנות.

 

אממ

יש לנו צורת חשיבה שונה, חווייה שונה של המציאות, הומור שונה, אני יותר שכלי והיא רגשית (לא שאין לי רגש, והיא מאוד חכמה ושקולה, אבל עדיין חשתי בפער). פחות מתאים, בגדול.

יש מצב, לא יודעת

אני בסדר, אני חושב.

 

מה שלומך? /שואל או שלא/

אצלי קורה המון דברים

נזכרתי בך כי פייסבוק הציעו לי להציע לך חברות וראיתי שהחלפת תמונה וזה שימח אותי, אבל אנשים לא שואלים למה אתה עם בגדי בית חולים שם?

מה קורה אצלך?

גם אצלי קרו כל מיני דברים אבל כשזה לא בזמן אמת זה כבר פחות מעניין אז אני לא כותב כאן.

 

שאלו כשהעליתי, כתבתי שם בתגובה.

אני אחליף אותה מתישהו, לא ברור לי למה שמתי אותה אבל הקודמת היתה ישנה נורא (למרות שגם מאז האחרונה השתניתי קצת אבל זה לא משנה).

אנחנו משפצים את הבית, החלטנו לא לבנות עדיין. הפנסיה שלנו ב''ה אלף אלפי פעמים מסודרת, כלומר נקבל משכורת בגיל 45 שלי ונוכל להפסיק לעבוד לגמרי. היה את סוכות, שלא הייתי עם בעלי בכלל, היה את החגים, היו דברים עם העבודה החדשה שהתחלתי... מלא מלא דברים

מה היה לך

היה כל מיני.

 

סוכות, הילדים בבידוד בערך, קצת בלגאן. לא דברים מעניינים.

יותר מייפים, פחות שיפוצים שיפוצים.

החיים עוברים מהר מאד

בתקווה לאיכותי.

יש לי דז'ה וו משבוע שעבר, אם כי הנסיבות שונות.

אבל לא הצלחתי למצוא את זה (זה לא מה שמופיע בתוצאות חיפוש)

אולי נמצא.

תעדכן אם זה לא צפוי מדי.

קראתי את התקציר: חקירה משטרתית וכו'

(ראית את העריכה?)

לשלום אין זמן ממילא...

אני רואה עם מפוחית סדרה מזעזעת ואנחנו דנות על הפרקים אחרי שרואים אותם... ממש כיף

יש בה את כל הטריגרים שקיימים
אלימות קיצונית מחרידה, סצנות אונס וכו' קשות מאד, אבל זה לא מה שמזעזע בה
סדרה של פסיכופתים שאני לא חושבת שאת רוצה לראות

תודי שעכשיו את רוצה לראות

לא, פסיכופטים לא מעניינים אותי במיוחד.

נעלבתי. 

נשמע שזה הסגנון שלו.

 

אם למי שהמליץ לי עליה היה זמן גם שלום יכול למצוא. 😌

שלום לא אוהב סרטים או סדרות בכללי.



כמה שזה יותר סיפורי הוא יותר שונא.
הוא אוהב מספרים.

אמרת לי שהוא אוהב את הז'אנר ההיסטורי.

 

נו שוין, תהני את לבד.

הוא לא הבנאדם שרואים איתו סרט עם פופקורן

נחמד בסה''כ אבל פחות התחברתי, לא ממליץ.

כולנו מודחקים ברמה מסוימת

לא מודעים לגמרי לרגשות שלנו

לכמה שהסביבה משפיעה עלינו או מנהלת 

לדפוסי התנהגות שחוזרים על עצמם שוב ושוב ללא ידיעה

ועוד כל מיני.

 

העניין הוא שזה בסדר לא להיות מודעים להכל, לא חושבת שזה בכלל אפשרי. שלא לדבר על לעמוד בקצב של מה שקורה בינתיים.

אבל מה שכן חשוב זה לדעת אלו דברים מתוך מה שכתבתי תופסים מקום ניכר ומשפיעים באופן משמעותי בחיי היומיום.

 

או בקיצור: עד כמה אנחנו מפוכחים.

למה זה חשוב להיות מפוכחים?

ומה גרם לך לחשוב על זה?

אתה רוצה להתנהל בחוסר שליטה או בחוסר ידיעה או בחוסר ידיעה לכך שאתה לא בשליטה?

חוץ מזה שהתחושה של הסקת מסקנות היא תחושה מלבבת במיוחד.

אני מתכוונת לרגע שהאסימון יורד והאישונים מתרחבים.

 

גרם לי לחשוב: מנגנוני ההגנה והדחקות חיוביות.

אבל, אם הבנתי נכון את הכוונה שלך בגדול - זה בסדר לא להיות מודע איך אתה לא בשליטה, העיקר שתדע שאתה לא בשליטה.

 

אז אני מבין למה חשוב לדעת איך אתה לא בשליטה - אז אפשר לנסות להחזיר קצת שליטה,

אבל אם ממילא לא יודעים איך אלא רק את עצם זה שאנחנו לא בשליטה - אז, ובכן, מה הטעם? (חוץ מהתחושה המלבבת והתרחבות האישונים )

אני מעדיפה לדעת על מה אני לא שולטת מאשר לחשוב זה שאני כן שולטת.

 

ודווקא זה כן מרגיע כי עדיף לדעת שאתה לא יודע מאשר לא לדעת אם אתה יודע או לא.

 

(והתחושה המלבבת זה לא משהו שכותבים בסוגריים, זה לפחות גורם לרצות לדעת עוד )

שלא לומר מוקדם.

שלא לומר בוקר טוב.

ממתי שהפסקתי לדבר עם אנשים כבר לא כואב לי להרגיש

אבל בשונה ממך, אני לא מרגישה מיותרת.

למרות שלא הבנתי את הקשר.

אתה לא, אבל לפעמים מרגישים ככה

אני לא מרגישה ככה

מבוזבז. היה יכול להיות נהדר אם הייתי משתמש בי נכון.

 

לאו דווקא מיותר לעולם.

גם קצת, אבל לא לזה התכוונתי.

אבל זה אשמתך

אבל לא אכפת לי כבר
אתה צריך לקחת אחריות על עצמך או שתמיד תישאר ככה

בהצלחה רבה

זו תחושה שגם אני מסתובבת איתה לאחרונה.

מיותרת.
שלא לומר מטרד.

למה זה קשור לכך שלא אכפת?

התחושה של המיותר לא היתה קשורה לחלק הראשון אלא לתחומים אחרים.

כלומר, לא לעניין החברתי דווקא. למרות שזה יכול להיות קשור גם לזה מן הסתם.

 

כל דבר שלא אכפת ממנו הוא פשוט יותר, פחות מורכב, פחות משמעותי.

איך פחות אכפת?

לא שזה לא אפשרי שלבן אדם לא יהיה אכפת מעצמו אבל לא נראה לי שזה המצב.

ובלי קשר,
זה לא הכרחי שאם לא אכפת לך זה פחות משמעותי או מורכב, לפעמים אולי להפך.

השורה הזו התייחסה לשורה הראשונה.

 

כלומר, כשהרגשות על מינון נמוך ופחות אכפת מדברים (למשל קשרים עם אנשים) אז הכל פשוט לך יותר. מבחינת התחושה.

ולא אכפת לך?

בגדול, פחות מהנורמה אני חושב.

 

אני לא אדם רגשן מטבעי, ובנוסף לאחרונה אומרים לי שאני מודחק (כלומר מדחיק).

להדחיק זה לא תמיד שלילי.

לפעמים זו הדרך שלנו (שלא בידיעה) להגן על עצמנו עד לזמן בו נהיה מסוגלים להתמודד. קרה לי.

אם כי יש יותר ויש פחות. ויש חריגים.

 

מסכים. הערב יצא לי לדבר על זה שגם מנגנוני הגנה הם חלק מהאופי של האדם, והם לאו דווקא שליליים. 

איכשהו אני דווקא מאוד אוהב את האופי הדפוק שלי 😌

זה פחות משנה כמה זה מפריע ביחס לאחרים ויותר כמה זה מפריע ביחס למצב הקיים שלך.

 

 

 

 

ביחס למצב האפשרי (נורמלי?) שלך.

 

(ולכן ההשוואה לאחרים, למרות שהיא באמת פחות רלוונטית)

בלי השפעה של מנגנון הגנה, למשל.

כלומר, מנגנוני ההגנה הם טבעיים, לצאת מהם לא.

כן, מנגנוני הגנה הם טבעיים.

אבל הם נוצרים כתגובה להשפעה כלשהי.

(ואז, לפעמים, נצרכת התערבות מלאכותית לצאת מהם)

 

כך שכל התהליך מתחילתו הוא שינוי מהטבע הפשוט.

אבל בלי קשר אני חושבת שכל המכלול עצמו הוא בסופו של דבר טבעי.

גורם השפעה > פרשנות > תגובה

 

למה התכוונת בהתערבות מלאכותית?

המכלול טבעי, במובן של לא מלאכותי, אבל לא נורמלי (כלומר: חריגה מהלך הדברים הפשוט).

 

מלאכותית הכוונה מודעת.

שינוי התנהגותי ו/או תפיסתי מכוון.

בניגוד למנגנון הגנה שנוצר באופן טבעי כתגובה להשפעה חיצונית.

חושבת שזה כן נורמלי, אולי לא אוטומטי.

 

לדוגמה שהגוף (פיזית) נכנס לטראומה או להלם הוא מתנהג בצורה חריגה לנורמה אך נורמלית למצב החריג.

 

כשלא מדובר בגוף זה גם נורמלי, פשוט השליטה על כך (בשונה מהגוף) והבחירה אם לפעול גורמת לנו להרגיש שאנחנו חורגים כשזה בעצם הישרדותי.

 

זה מובן?

אני חושב שאנחנו בעצם מתכוונים לאותו דבר במילים אחרות.

 

כשהגוף נכנס להלם ואז מגביר את לחץ הדם זה נורמלי, אבל המצב של ההלם (ובעקבותיו לח''ד מוגבר) הוא לא נורמלי.

 

כשילד חווה חרם ואז הוא מפתח חרדה חברתית ומנגנוני הגנה זה נורמלי, אבל מצב של חרם (ובעקבותיו מנגנוני הגנה) הוא לא נורמלי.

 

לא נורמלי לא במובן שזה לא קורה במציאות, אלא לא המצב הרגיל.

ובקשר לתחושה; יש לי מה לכתוב ויש לי מה לא אבל מתערבב לי מה שכן ומה שלא.

 

בקיצור, תחושה טבעית במצבים מסוימים.

וגם שאף פעם לא הכל בשליטתנו, וכנראה שגם לא כמעט. זו בדרך כלל אשליה.

 

אבל החלטתי להקשיב לאלי ולסתום את הפה. 😌

ושרה,

להיפך, לפעמים צריך לפתוח את הפה כך שלהיפך, אלי טועה.

הוא דיבר על זה שצריך להיות כמו שווייץ
בתור אדם עם בית חב''ד שרוצה שכולם יזדהו איתו כדאי להישאר נייטרלי בענייני פוליטיקה, קורונה וכו'

זה עובד עד שזה כבר לא עובד.

כן.

כמובן אחרי חיטוא ידיים רציני.

למה?

אני לא מחטאת לעצמי את הידיים לפני, רק מים וסבון.

זה יותר יעיל מאלכוג'ל

כי מגע באנשים מגעיל אותי, אני בקושי סובל לחיצות ידיים (ובהזדמנות זו, תודה לקורונה).

 

למעט אנשים שאני אוהב, ולהם לא הייתי שם כי הייתי חושש להכאיב/להזיק להם.

חוץ מזה שזה באמת הצריך התגברות, אבל המטרה הצדיקה.

כל הכבוד.

לה לה לה לה
הכל עובר

אין לי כוח לנחם אותך
אבל שתדעי שלהתקלח ולסדר את הבית מאד עוזר

כי מחשבה משנה תחושה.

 

או שההגדרה של כימי היא מאוד רחבה.

כי למעשה גם מחשבה היא תהליך כימי, אז אולי זה גם יכול להיחשב ריפוי כימי.

בס"ד

 

אומייגד אומייגד אומייגד!!!!

ואם את שונאת כל רגע כשאת שם...

רק כשאני חושבת על זה שאני אתפטר אז מה אכפת לי זה נהיה נסבל

אני לא מבינה למה לעשות את זה לעצמך

א. אני מניח שמי שזו תהיה לא יהיה אכפת לה, וה'חברות' יהיו חברות משותפות. כמו שלבעלה של חני לא אכפת, אני גם חבר שלו (פעם אחרונה שהייתי אצלם בקושי דיברתי עם חני, כמעט רק איתו).

 

ב. אם יפריע לה אז כן. מי ישמע איזה קשרים יש לי לחתוך.