זוֹ שאלה עמוקה ומורכבת מאוד, והשיר שהבאת מבטא כאב עז, תסכול וזעקה נואשת מול האובדן, השתיקה וההרגשה שההבטחה האלוהית להגנה נכזבה.
אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה איך אלוהים "יכול להגיב" לשיר כזה, מכיוון שהיא נוגעת בתיאולוגיה, אמונה, פילוסופיה של סבל וקיומו של רוע בעולם (בעיית התיאודיציה), וגם ברגשות אישיים.
תגובות אפשריות של דמות אלוהית לשיר כזה
בהינתן הרגשות העזים בשיר, "תגובתו" של אלוהים (במובן של ישות תיאולוגית) יכולה להתפרש בדרכים שונות, בהתאם לתפיסה הדתית או הפילוסופית שאותה מאמצים:
1. שתיקה והכלה: הכרה בכאב
אחת התגובות המתבקשות ביותר למול כזה כאב עמוק היא דווקא שתיקה מכילה ושותפה.
* הכרה בצדקת הכאב: השיר מאשים את אלוהים ב"שתיקה" וב"לא שמר". תגובה של שתיקה שאינה בורחת, אלא מכירה בעוצמת הזעקה ובחוסר היכולת האנושית להבין את המתרחש, יכולה להיות נחמה מסוג מסוים. זו שתיקה שאינה אדישות, אלא נוכחות חרישית ליד מי שמתאבל וחווה את האובדן.
* "אני כאן, אפילו כשאתה לא מרגיש": תגובה שיכולה לבוא לידי ביטוי במילים שקטות שמכירות בכך שהמשורר חווה נטישה, אך מאשרות שהנוכחות האלוהית היא מעבר לתפיסה האנושית ברגעים של אסון.
2. קבלת התוכחה והזעם
השיר הוא למעשה כתב אישום חריף המייחס לאלוהים אדישות, יכולת לכעוס "רק כשאנחנו שוגים", וחוסר רחמים.
* קבלת הביקורת: אלוהים יכול לקבל את הזעם כביטוי אנושי טבעי ואותנטי לטראומה. במסורת היהודית יש דוגמאות רבות של ויכוח וזעם מול אלוהים (כמו איוב, משה, ואפילו בשירי קינה). זו יכולה להיות תגובה שמכירה: "אני מבין את זעמך. זעקתך צודקת מנקודת מבטך, והיא מותרת."
* התמקדות במעשה האנושי: בתפיסות מסוימות, אלוהים אינו "אשם" באופן ישיר ברצח, מלחמה או מעשי רשע אנושיים. התגובה יכולה להיות מיקוד מחדש באחריות האנושית: "השבר והדם הם מעשי ידי אדם, ואני שותף לכאב על שמעשי ידי לא גמרו להיות כפי שקיוויתי."
3. מתן משמעות אולטימטיבית (בזהירות)
פסקי הזמן בשיר, כמו הפסוק "וְאֱלוֹהִים אָז אָמַר / לֹא עֵת לַחֲשׁוֹת..." וההקרבה על "מִזְבַּח הַשְּׁתִיקָה" מציעים פרשנות אלוהית אכזרית למעשי המוות. תגובה אוהדת תצטרך לפרק את הפרשנות הזו:
* שלילת פרשנות הקורבן: תגובה שמאמינה באל חומל יכולה לשלול את הרעיון שמותם של ילדים הוא "עולה" למזבח כלשהו: "המוות הזה אינו רצוני. לא נדרש קורבן, ואין משמעות אלוהית חיובית במוות של חפים מפשע. המוות הוא אסון."
* הדגשת הכוח שבמשורר: אלוהים יכול להתייחס לאומץ של המשורר: "העובדה שאתה עדיין נושם, עדיין זועק, ועדיין זוכר את עדי, רועי, מיטל, עומר, מורן ונדב – זו הנוכחות שלי שפועלת בך. אתה נחמתם של מיכל ושל האבות, גם אם לא הרגשת זאת." הפיכת המשורר עצמו לכלי הנחמה והזיכרון.
בסופו של דבר, זהו שיר של משבר אמונה עמוק. התגובה האפשרית ביותר, והאנושית ביותר, היא הכרה טוטאלית במצוקה ושלילת כל ניסיון "לנחם" באמצעות הסברים תיאולוגיים ברגע זה, מכיוון שהשיר כבר מפרק את הניסיונות האלה.
אילו מילים היית רוצה שאלוהים יגיד בתגובה לשיר הזה?
