המייל האדוםהמייל האדוםחיפושכהה

פורום פרוזה וכתיבה חופשית (עמוד 111)

בהנהלת: אני הנני כאינני
מכתב פתיחה
שרשור חדש
אלוף נעורייךתורם דם
קול מצהלות ילדים
עת הזמר מפציע
ועינוגי פעמונים מנגנים
ניגון אינסופי ומפתיע

צלילי שלכת נופלים
ואנו באמצע
מבטים לפתע נפגשים
בזוהר הרקיע

עיתים שמחים
עיתים נובלים
ריקוד מתערבל
מבעד לעננים

ובטרם חרש בלאט
תחת פתח חלונך
אשא עיני אל-על
ואפגוש במבטך

ענוגה-נאווה
היפה בנשים
כפרח הרימון רקתך
סוגה בשושנים

ובעת אנדור
נדר קודש עולמים
על אצבעך ענדי לעד
זר שילומים

שבועת עולמים
לנצח תבער
הנני-אלוף נעורייך
נושא שיר נמהר

...רחל יהודייה בדם
נוגע וטהור
🙏🙏תורם דםאחרונה
...רחל יהודייה בדם
וְאוּלַי הַשֶּׁמֶשׁ
עוֹד תַּפְצִיעַ
וְהַכּוֹכָבִים שֶׁנֶּעֱלָמִים,
וְהוֹפְכִים , לִכְלוּם

וְשָׁבִים לִנְצֹץ,
בַּלַּיִל
יִלְחֲשׁוּ בְּשֶׁקֶט

שֶׁאָיִן וְיֵשׁ,
אֵינָם זָרִים הֵם.

🔹
יפה מאדפרצוף כרית
אהבתי את ה'אולי' , זה מאד פיוטי ומעורר השראה
וגם משאיר פתח לתקווה ולמחשבה מחודשת ולא מקובעת/תקועה

הדימויי על שמד וכוכבים כנקודות אור בחיים, מאד מרטיט ונוגע ללב כזה....

אבל..... למעשה - מי אני שאגיד משהו על שיר של רחל?! קטונתי.....
...רחל יהודייה בדם
איזו תגובה מושקעת ויפה, תודה רבה לך.


חלילה, אני קטנה מאוד. תאמיני לי
**ילדה של אבא

זה מהמם,

אהבתי מאוד.

 

תודה רבהרחל יהודייה בדםאחרונה
..z1z9z4z8

מצטער שזה לא נוגע ומרגש כמו מה שמופיע פה בדרך כלל..

אבל אפשר גם גיוון

 

למה שברת שאלה בזעם אמא

מכניסה את החלקים לזבל פנימה

 

למה הרסת? מה עשה?

בעיניים רושפות המשיכה בכעסה

 

ואני אנה אני בא ואיך אסביר

את הייסורים והחרדות שאותי מעביר

 

צלצולו המחריד את ראשי מחורר

נורא ומפחיד הוא השעון מעורר

 

ואני בסה"כ עשיתי את אשר מגיעו

הבא להשכימך השכם להורגו

 

 

 

 

חחחחח התכוונת שלא רצית לקום אז שברת השעון מעורר?פרצוף כרית
..z1z9z4z8

אכן..

צחוקיםםםם לכתוב על זה שיר חחחפרצוף כרית
אני מבינה שנורא נגע ללבך הסיפור חחחח
...רחל יהודייה בדם
זה משעשע..
ולגמרי אפשר גיוון⁦
זה היה נחמד ואהבתי את
השימוש בהקם להורגך השכם להורגו כאן..
זה הוסיף טעם..

בקיצור,היה נחמד הגיוון..
..z1z9z4z8

תודה..

מעולהנקדימון
נהניתי מאוד.
א. החריזה עובדת טוב
ב. המסר עובר חלק, בלי פלפולים ומה התכוון הכותב
ג. כתוב עם קריצה וזה מגניב

כל הכבוד
..z1z9z4z8

תודה!

עברתי קצת על ההודעות שלך..

אני רואה שאתה חם על הקטע של החריזה.. קורץ

חחנקדימוןאחרונה

זה משהו בדרך שבה אני קורא..

בדר"כ שירה שאין בה חריזה ממש מקשה עלי לקרוא עם מקצב.

ואם כבר חריזה, אז אני אוהב אותה כמה שיותר מושלמת..

אויTsurie

הגשמת חלום של אנשים רבים..

..z1z9z4z8

ההתחלה היא קצת מ"הצ'ונט של המגזר".. קורץ

מקווה שמובן גם למי שלא מכיר בדיוק..

 

צופה הייתי בילדי קריית משה

מתעטפים תחת טלית אביהם בברכת כהנים.

געגועים הציפוני לאותם ימים. ואף החמצה קלה.

צפופים עמדו בחרדת קודש.

מכוונים כל מילה. נשגב נראה המעמד.

ואני.. לא כך זכרתי..

אותה שעה תחת טליתו של אבא..

עת התכסינו ממבטה של אמא..

ממבט הסובבים.. חוגגים היינו!

עולם ומלואו מצאנו שם באותו חלל קטן.

וישמרך התמזג בדיגדוג לא צפוי,

ושלום התערבב עם מריבה מלאת חיוכים..

אוליי החמצנו שעות קדושות.. אבל היו היו קסומות..

...רחל יהודייה בדםאחרונה
רך ומלטף.
התחברתי
#יצחקלחייך
יצחק היה ילד שובב מאוד. ככה, לפחות הוא הרגיש. הוא אהב להשתולל עם אחיו, ברגעים האלה שבהם חוזרים על מילים מטופשות לגמרי ומתפוצצים מצחוק וגם אם זה מתוחכם זה מצחיק. הוא אהב להתקרב לחברים ולטפטף עליהם מים מעל הראש, או למשוך לאחותו בצמה, לצחוק ולברוח לחדר.

יצחק אהב טבע
אהב בעלי חיים, וים, ושקט, וירוק.
הטבע שקט. לפעמים הוא היה מטייל עם אביו בקיץ, יחד עם עוד עשרות משפחות, ואז היה מבין שהטבע לא אוהב שנוהגים בו ככה. לא אוהב צפיפות, רעש, עיר שלימה שבמקום מפעלים וכבישים עוברת למעין עם עצים ושלדגים כדי להזיע ולגרור תינוקות.
הטבע אהב שקט. רוגע. תיירים מעטים, בנחת
הוא חכם, הטבע. רוצה שכל אחד ירגיש שיש לו מקום, אז הוא מנסה למכור כמה שפחות כרטיסים...

יצחק גדל.
החיים גדלו. גדלו בלי יותר מדי נפח בפנים. כנראה, אם מישהו גדל זה אומר שהוא לא שובב, שהוא מבין הכול. שהחיים בעיר מספקים את כולם וספרים ולימודים זה הדבר הכי חשוב.
גם חברים, כמובן. הרבה חברים.
חברים זה כל כך חשוב כדי להרגיש טוב עם עצמך.
יצחק גדל בלי להפסיק להתייסר עם האמירה הזו.
כשהמבוגרים שאלו אותו מה ילמד, ענה שכנראה ייכנס לאוניברסיטה, לפקולטה בביולוגיה, כדי לשבת שם ארבע שנים ולהרוויח את התואר החשוב כל כך.
על חבריו סיפר לכולם כמו שצריך. על הצחוקים ("כדי שתתחתן צריך שמישהי תסכים להיות חברה שלך"..) , הקודים הפנימיים שמהנים את כולם( "היה את המקרה ההוא, בדרך כלל אנחנו לא מדברים על זה"..) על הדיעות המשותפות.. ("המחנה הזה לא שווה, האחראי על המטבח כבר מזמן לא מאופס על עצמו"). הוא לא היה מזכיר את כמות הפעמים שבהם לקח חלק בבדיחה הזו.. לשם מה. כאילו שזה חשוב למישהו אם צחק או לא.

וכך נמשכו החיים.
בבית הספר- ספריה, דיבורים בהפסקות, לימודים שצריך להגיע אליהם מתישהו. בבית- טלפון, מדי פעם יציאה עם חברים. למה שיהיה כוח לעלות על אוטובוס ולטייל קצת.

המשך יבוא
...רחל יהודייה בדםאחרונה
מעניין
...רחל יהודייה בדם
כשאתה סובל,
עורג כמו דבורה
שמתמסרת אל הצוף
ושוקע. טובע
אך
לא רוצה
שהכאב ייגמר
כי חוץ ממנו,

לא נשאר ממך דבר.
...רחל יהודייה בדם
סורי על ההעלאה האינטנסיבית יחסית של שירים בימים האחרונים,
מקווה שתסלחו לי⁦⁩
..אנה.
וואו אמאלה
מה זה עשה לי עכשיו..
עזרת לי להבין את עצמי קצת.
תודה לך❤
עמוקTsurie

למה כמו דבורה? כי היא עומלת כל חייה בשביל הצוף?

בעצם אף אחד לא אוהב את הכאב, ומי שבשיר יש לו מעלה גדולה, כי הצליח לאהוב אפילו את הכאב

...רחל יהודייה בדם
כי היא מתאווה לזה.

ווואו התגובה שלך פשוט מתוקה.
יפה ממש..לחייך
את מתארת תחושה שטוב לשיים אותה לאנשים
כל הכבוד ותודה
המשל יפה, עצוב קצתפרצוף כרית

המשל יפה מאד

עצוב קצת

כאילו תחושת ריקנות - שחוץ מכאב אין שום תחושה

 

ולוואי ורגעים כאלו יחלפו, כמו כל דבר בחיים שחולף ומשתנה - 

ויהפכו לרגעים שמחים ומאושרים,

וזה אכן משתנה והכל טוב

תודה לךרחל יהודייה בדםאחרונה
הריח שלך (עכשיו הלחן)תורם דם
הָרֵיחַ שֶׁלָּךְ נִבָּט
מִכָּל פִּנּוֹת הַחֶדֶר
מִכָּל צְלִיל מְכֻוָּן
אוֹ גִּיטָרָה חוֹרֶקֶת
מִכָּל רַעַם שֶׁרוֹעֵם בַּמֶּרְחָק
אוֹ נְשִׁיקַת אוֹהֲבִים חִוֶּרֶת
כְּמוֹ סְעָרָה עֲטוּפַת שְׁתִיקָה
קוֹדֶרֶת, חוֹנֶקֶת

הָרֵיחַ שֶׁלָּךְ עַכְשָׁו
מְחַיֵּךְ לִי מִפִּנַּת הַחֶדֶר
עָזַבְתְּ אוֹתוֹ וְהִשְׁאַרְתְּ
רַק רֵיקָנוּת מְהַדְהֶדֶת
אֶת הַבְּדִידוּת, וְהַשִּׁגְרָה
אֶת הָאֹשֶׁר שֶׁחָמַק
כְּמוֹ צְלִילִים שֶׁל שַׁלֶּכֶת
אוֹ סִיגַרְיָה אַחְרוֹנָה
כְּמוֹ סַפְסָל בְּעֶרֶב גָּשׁוּם
שֶׁמַּסְתִּיר אַכְזָבָה

וּלְוַאי וְלֹא הָיִינוּ
מַכִּירִים לְעוֹלָם
וּלְוַאי וְהָיִינוּ
נִשְׁאָרִים כֹּה לְבַד
נְעוּלִים בְּחִבּוּק
שֶׁל בְּדִידוּת מְשַׁגַּעַת
אֶת אַחֲרוֹן הַצְּלִילִים
מַדְחִיקָה וּבוֹרַחַת

לְוַאי שִׁמְשֵׁךְ
לֹא הָיְתָה מַפְצִיעָה בְּחַיַּי
מְגַלָּה לִי שֶׁאוֹר
הוּא יוֹתֵר מִמּוּאָר
שֶׁהַחֹשֶׁךְ בּוֹ חָיִיתִי
לֹא הָיָה כֹּה שָׁלֵם
מְנַפֶּצֶת חַיַּי
בֵּין דִּמְיוֹן לַעֲרָפֶל

לְוַאי בַּלֵּילוֹת
לֹא אֶשָּׂא עוֹד דְּמוּתֵךְ
חֲרִישִׁית, אֲפֵלָה
כְּמוֹ מָסַךְ עֲרָפֶל
לְוַאי לֹא אֶשְׁמַע
אֶת בִּכְיֵךְ הַדּוֹמֵעַ
הַמַּשְׁאִיר צַלָּקוֹת
בְּלֵב כֹּה פָּצוּעַ

לְוַאי לֹא הָיִינוּ
בִּכְלָל מַכִּירִים
לְוַאי אֶת לִבֵּךְ
הָיִית נוֹתֶנֶת לַאֲחֵרִים
שֶׁהָיוּ יוֹדְעִים
לֶאֱהֹב, וְלָגַעַת
בְּמַכְאוֹב כְּאֵבַיִךְ
הַקּוֹדְרִים כְּמוֹ קַדַּחַת

לְוַאי וּשְׂפָתַיִךְ
רַק אֹשֶׁר יֵדְעוּ
וְרַכּוּת לְשׁוֹנֵךְ
אֲחֵרִים יְלַטְּפוּ
לְוַאי אֵי אָז
תִּזָּכְרִי גַּם בִּי
הַבּוֹהֶה נְכוֹחָה
בַּחֲלוֹם חֲרִישִׁי...

18/10/20
19:44






תודה לאפרת אקשטיין על הניקוד
ולידידה שטיין על הלחן והשירה.
...רחל יהודייה בדם
נוגע ויפה
תודה רחל! עלה ליוטיוב מוזמנים/ות לשתףתורם דםאחרונה
השיר שלי עלה ליוטיוב.
מוזמנים/ות לשתף🙏🙏🤩

יש אנשים..כהן קטן

יש אנשים

דוברי שפה צחה

יש אנשים

ששפתם בהירה

את רצונם הפשוט

טווים למילים חודרות

יש אנשים

שכמה שהלב יתמלא

תמיד יהיה מקום לפה

דעתם סדורה

דעתם ישרה

 

יש אנשים

שטהרה נשפכת מפניהם

הליכותיהם מדודות

נעימות

יש אנשים

שקדושה כאילו חופפת מעליהם

בבת צחוק מרחפת משפתיהם

יש אנשים

אוהבים ושמחים

שדבוקים באור פני מלך חיים

 

יש אנשים

בנפשם סערה

מלחמת תמידית

פעם עצובים במיטה

פעם רגליהם מפזזות בריקוד

משחקים נד נד עם עצמם

יש אנשים

שרוצים מיליון דברים

רצונות רצים מצד לצד

מטלטלים את חייהם

 

יש אנשים

כשרוצים לבטא בשפתם את רחשי הלב

מתבלבלים

הכל מטשטש ומתערבב

 

יש אנשים

שכשרוצים להיות צדיקים

מתנחמים בגירוד רצפת השאול

כשמשתוקקים לקצת קדושה

מגלים את עומק הנפילה

 

ובבטן פנימה

כמו מערבולת בטון על 100 קמ''ש

ובפנים פנימה

הכל רועש

 

יש אנשים

שמה שמלווה אותם זה השתיקה

יש מי שיבין

את נפשם?

אין.

אין מי שיבין את נפשם

יש אנשים שמה שמלווה אותם זה השתיקה

אז הם מתנחמים

בכתיבה..

...רחל יהודייה בדם
זה ממש ממש נוגע.
יש בזה ניחוח עדין של טוהר
מלא כנותTsurie

על סוגים שונים של אנשים.

מזכיר את ההבדל בין צדיקים גמורים לבעלי תשובה.

 

יפה מאדפרצוף כריתאחרונה

מהמם

מהממם מהמם

השיר למעשה מדגיש את העובדה ש - 

יש סוגים שונים של אנשים,

ולמעשה בין כולם מכנה משותף - ----שלא הכל חלק בחיים, וצריך להתמודד עם קושי מסוים

 

ועוד חידשת לי - - - בבית האחרון - 

האם אכן אנשים שמתמחים בכתיבה, הם בעיקר אנשים שקשה להם להתבטא בע"פ (פחות תקשורתיים??? ) ?

מענין.... חשבתי לא קשור....

 

יפה מאד וחמוד, השיר

תצליח

 

 

עיתיםבין הבור למים
ויש שהיא מנחמת
עיניים מתרחבות בחיוך למול-
מה בעצם?
ויש שהיא שותקת
שותה את דבריי בצמא
רוצה לאשש תקווה יתומה

יש והיא סוערת
לעיתים אף תבער בתוכי
כחמה היוקדת במדבר
כסופה עייפה בים הנשבר
כאש המשתוללת
כמבטך החודר, הזוכר

יש שהיא כמים צלולים
או שמיים גדולים ממתינים
מספרים שאין גבול
ושגם המבול
עשוי לטפטף עלינו נחמה
...רחל יהודייה בדםאחרונה
כמה יופי ועומק.
**ילדה של אבא

כשאתה חושב לעצמך

ביום,

מול הנחל השוצף

בלב יער עבות.

או

כשאתה מהרהר עם הרוח

בליל ירח

כמעט מלא,

האופק פותח את הראש

 

והלב פתאום מרגיש

כששומעים סיפור זה אחרת.

 

...רחל יהודייה בדםאחרונה
כתיבה יפה מאוד, ועמוקה.
אהבתי. תמשיכי לכתוב
פעם היה כאב:תורם דם
פעם היה כאב
והכאב רטט וזז
ומתוכו נבעו חיים
והחיים משכו אור
שהלך והעצים
עד אשר ירד
אל עולם המחשבה
ומדממה הפך לחיים

והימים חלפו
ומשברים חדשים נוצרו
והכאב גדל אף הוא
התרחב וטפח למימדים עצומים
ובתוכו נוצרו
מעגלי מעגלים
על ילדה בלי ילדות
וילד שלא יודע לצחוק
על אבא רוצח
ודמעות נוטפות צלקות
על עולם אכזר
ועל רוע שמעתק נשימה
על עצמי ועליך
על כאב הנשמה

וככל שהכאב גדל ותפח
תפחו גם שיריו
וממילים רכות נוספו גם צלילים
כמו שלכת וסתיו

עד אשר הכאב
פגש בכאב גדול עוד יותר
כאב שדומם אותו לגמרי
הגוף שתק
הגוף צעק
הגוף בכה
הגוף
הפך גופה

ומתוך השברים
לא נוצרה הארה
לא התאחו הסדקים
והמתים ממש לא קמו לתחייה
נותר רק חור
שגדל ורחב
והשאיר את הכאב
בדד, מפוחד

ומילים של שלטון
נהדפו בהד מחשבה
ומזמורים ולחשים
נגנזו בסתרי חשיכה

ודיבור הפך אילם
נמוגו צליליו
ואין אדם ואין אל
שיאירו דרכיו

וניסה הוא דרכים
חדשות
לתעל את כאביו
אך החור נשאר
והמשיך וגנח
ודימם לגמרי
את אחרון כוחותיו.

...רחל יהודייה בדם
זה כואב.
מטאפורות ודימויים מדהימים.

כתיבה מדהימה.
תודה רבה רחל!🙏🙏תורם דםאחרונה
..z1z9z4z8

חושך, קר.. מזיע, עייף ומותש.

את מעיין הדמעות כבר מזמן נטש.

5 ימים תקוע בנפתולי המנהרה.

דבר לא בא לפיו, חוץ מאבק התקרה.

חיפש וחיפש את הפתח הנכסף.

הייאוש כבר מזמן עבר את הסף.

רק במעגל חג כך הוא חש.

שמע ווידוי בשקט לחש.

עד שלפתע הבליחה נקודת אור לפניו.

וככל שהתקרב גדלה אל מול פניו.

תחושת הקלה שטפה את כולו.

אפילו הרגיש, שמעצמו גדל האור מולו.

ואז הבין שאכן צדק הוא בתחושתו.

זו היא רכבת השועטת לקראתו..

שואבבין הבור למים
ומכה

כתיבה יפה ממש
...רחל יהודייה בדם
באמת שואב..
אתה ממש נכנס לזה.

כתיבה יפה..
תכתוב פה עוד
..z1z9z4z8אחרונה

תודה רבה!

זה מדרבן! 

בעזרת ה'..

ובואיתורם דם
ובואי עכשיו
תפרקי לי את הלב
כמו טיפת זיעה
מלוחה ביום שרבי
כמו יקיצת ירח ערפילי
בליל סער
ושתיקה.

ובואי
תעיפי את שמיכות
חדרי ליבי האטומים
תלחשי לי משאלות
הישר אל תוך הנפש
תפרטי לי על מיתרים
שכבר מזמן שכחתי
תנערי את שכבת האבק
הרוכנת מעל כנפי
נשמתי.

תלחשי
בשקט בשקט חזק
שאת אוהבת
תחבקי
כמו שמזמן לא קיבלתי
את האור בעיני
והטעם שבא אל חיי
תלטפי, תחבקי, תלחשי ותגידי
שעכשיו הכל
אפשרי.

ומול ירח
שותק
נלחש את שלהבת נשמתינו
הצופנת שתיקות רווי חלומות
את מיסתורי כסופינו
נגלה שנית
עירומים למול ירח
המגלה את פגמינו
המלטף ומאיר
את האושר
של שנינו.

...רחל יהודייה בדם
מלא ברגש, כמו תמיד
וביופי .

אתה כל כך רוצה את זה, בכל ליבך
אינשאללה שזה יקרה כבר,
ושבלי קשר לאף אחד ובלי תלות בשום דבר,
תמיד תרגיש שלם.
..אנה.
כתיבה יפה ונוגעת.
יכול להיות שהעלת את זה כבר פעם? מוכר לי משומה
כן. מהניק הקודם.תורם דםאחרונה
...רחל יהודייה בדם
אקרא בהמשך ..
יש לי קושי בריכוז.. וזה נראה לי ארוך
אקרא אחר כך ואגיב,
בעזרת השם⁦
...רחל יהודייה בדם
היה מעניין בהחלט.
ומעורר מחשבה
תות"ח!אחרונה

תודה...!

**אנה.
.....
**אנה.
הַשְּׁתִיקוֹת שֶׁלִּי אוֹמְרוֹת הַכֹּל
כָּל מָה שֶׁאַתָּה לֹא מֵבִין
אוֹ שׁוֹכֵחַ.
אִם הָיִינוּ אוֹמְרִים
שָׁלוֹשׁ אַרְבַּע וְ
וְשׁוֹתְקִים כֻּלָּם
כָּל הָעוֹלָם הָיָה שׁוֹמֵעַ
מָה אֲנִי רוֹצֶה לְהַגִּיד
וּמָה אַתָּה רוֹצֶה
וְאַתְּ
**אנה.
בָּא לִי רַק לִשְׁתֹּק
תָּמִיד יָדַעְתִּי שֶׁדִּבּוּר
לֹא מַצְלִיחַ
לְהַעֲבִיר אֶת הַנֶּפֶשׁ
בֶּאֱמֶת.
לִפְעָמִים אֲנִי כָּל כָּךְ מְדַבֶּרֶת
עַד שֶׁהַנֶּפֶשׁ שֶׁלִּי
תּוֹקַעַת בִּי אֶגְרוֹף
וְסוֹתֶמֶת אֶת הַפֶּה שֶׁלִּי
בְּעַצְמָהּ
**אנה.
מִישֶׁהוּ צָרִיךְ לִכְתֹּב
סֵפֶר שֶׁל שְׁתִיקוֹת.
אוּלַי כָּךְ אָבִין אוֹתְךָ
וְאוֹתִי
וְאוֹתָךְ.

פַּעַם שָׁאַלְתְּ לָמָּה אֲנִי שׁוֹתֶקֶת,
הַרְבֵּה פְּעָמִים שָׁאַלְתְּ
וְלִי אֵין כּוֹחַ לְהַסְבִּיר.
אֲנִי פָּשׁוּט לֹא רוֹצָה
לִסְטוֹת מֵהַמַּסְלוּל
לְצַיֵּר קַוִּים עֲקֻמִּים
אוֹ לִשְׂרֹט
אֶת הַנֶּפֶשׁ
שֶׁלִּי
אֲנִי רוֹצֶה לָתֵת לָהּ לְדַבֵּר
לְבַד
**אנה.
עוֹד מְעַט לַיְלָה
סוֹפְסוֹף אֶפְשָׁר לִשְׁמֹעַ קְצָת שְׁתִיקָה
לִלְכֹּד אוֹתָהּ מַהֵר לִפְנֵי שֶׁתִּבְרַח
לְהַחֲזִיק בַּיָּדַיִם
כִּי הַשְּׁתִיקָה שֶׁלִּי לֹא אוֹהֶבֶת שֶׁשּׁוֹמְעִים אוֹתָהּ
וּמַעֲדִיפָה לְהִסְתַּתֵּר
**אנה.
לָמָּה אֵין בָּעוֹלָם קְצָת שְׁתִיקָה.
אֲפִלּוּ בַּלַּיְלָה כֻּלָּם רוֹאִים סְרָטִים
וּמוּזִיקָה
וְשִׁירִים.
הַנֶּפֶשׁ צוֹעֶקֶת וְרוֹצֶה לָצֵאת
אֲבָל כֻּלָּם מַמְשִׁיכִים לְדַבֵּר
וְאֵין לָהּ מָנוֹחַ
**אנה.
הַנֶּפֶשׁ שֶׁלִּי צְרִיכָה שְׁתִיקוֹת
כְּדֵי לְדַבֵּר בֶּאֱמֶת
אֲבָל אֲנִי שָׂמָה מוּזִיקָה רוֹעֶשֶׁת
כְּדֵי לֹא לִשְׁמֹעַ אוֹתָהּ.
אֵין לִי כּוֹחַ לְהִתְעַסֵּק אִתָּהּ
עִם כָּל הַפְּחָדִים וְהַזִּכְרוֹנוֹת
שֶׁהִיא סוֹחֶבֶת
אוּלַי אִם כָּל הָעוֹלָם יִהְיֶה קְצָת בְּשֶׁקֶט
אֻכַל לִשְׁמֹעַ אוֹתָהּ
אֲנִי חוֹשֶׁבֶת שֶׁהִיא
צוֹעֶקֶת
**אנה.
לֶאֱהֹב אֶת עַצְמִי
זֶה כּוֹאֵב
בֶּאֱמֶת.
אַתְּ לֹא צְרִיכָה
לְאוֹתֵת לְאַף אֶחָד
שֶׁהִגַּעְתְּ
שֶׁמָּצָאת
שֶׁחָזַרְתְּ.
רַק לִי זֶה אִכְפַּת
לִפְעָמִים
שֶׁאֲנִי אֲנִי
בֶּאֱמֶת
וְשֶׁהַהִיא שֶׁיּוֹשֶׁבֶת בְּתוֹכִי
הִיא לֹא עוֹד שֶׁקֶר
אֶחָד גָּדוֹל
כְּמוֹ הַכֹּל.
אָז אֲנִי שׁוֹתֶקֶת אֵלָיו
לַלְּמַעְלָה
כִּי מִי בִּכְלָל יָכוֹל לְדַבֵּר
וְגַם
אֲנִי לֹא רוֹצָה שֶׁאַף אַחַת אַחֶרֶת
תָּזִיז אֶת הַפֶּה שֶׁלִּי
בִּמְקוֹמִי
**אנה.
יֵשׁ שְׁתִיקָה שֶׁל שְׁקִיעָה
וּשְׁתִיקָה שֶׁל שַׁבָּת
וּשְׁתִיקָה שֶׁל לֵילוֹת
בָּהֶם אֲנִי הָאֲמִתִּית עֵרָה
וְחוֹשֶׁבֶת
וּמַרְגִּישָׁה.

שְׁתִיקָה זֶה כְּשֶׁאֵין מָה לוֹמַר
וְהַמַּבָּטִים מַסְבִּירִים אֶת הַכֹּל
שְׁתִיקָה זֶה
לְבָבוֹת מְחֻבָּרִים
שֶׁלִּי וְשֶׁלְּךָ
וְשֶׁלָּךְ
**אנה.
כְּשֶׁנֹּעַם חוֹזֵר הַבַּיְתָה אִמָּא מְחַבֶּקֶת אוֹתוֹ וְנוֹתֶנֶת לוֹ לֶאֱכֹל. הַיּוֹם הִיא הֵכִינָה אֹרֶז וּקְצִיצוֹת שֶׁהוּא אוֹהֵב. נֹעַם אֹכֵל בְּשֶׁקֶט וּמַבִּיט בַּדַּג הַזָּהֹב שֶׁקִּבֵּל לְיוֹם הַהֻלֶּדֶת. דָּגִי קוֹרְאִים לוֹ. דָּגִי.
לְנֹעַם יֵשׁ שֵׂעַר חֹם וְעֵינַיִם חוּמוֹת וְשֵׂעָר קְצָת מְתֻלְתָּל שֶׁהוּא שׂוֹנֵא. הוּא כָּל כָּךְ הָיָה רוֹצֶה לִהְיוֹת כְּמוֹ תּומֶר מֵהַכִּתָּה שֶׁלּוֹ, עִם הַשֵּׂעָר הַשָּׁחֹר הַיָּפֶה וְהַחֲלָק. נֹעַם אוֹהֵב לְהַבִּיט בָּעוֹלָם, סְתָם כָּךְ, הוּא גַּם מַרְגִּישׁ קְצָת זָר וְלוֹמֵד מָה זֶה הַמָּקוֹם הַזֶּה בִּכְלָל. דָּגִי מַבִּיט בּוֹ. וְהוּא בּוֹ בַּחֲזָרָה. הַיּוֹם הַמּוֹרָה צָעֲקָה עַל אֲבִישַׁי, שֶׁיּוֹשֵׁב לְיַד נֹעַם, וְנֹעַם כָּל כָּךְ נִבְהַל. הוּא פָּחַד שֶׁהִיא צוֹעֶקֶת עָלָיו. בָּעוֹלָם שֶׁלּוֹ יֵשׁ רַק כַּמָּה שֶׁמְּבִינִים אוֹתוֹ,כְּמוֹ דָּגִי וְרוּת הַקְּטַנָּה וְהַלֵּגוֹ. יֵשׁ לוֹ עֵינַיִם טוֹבוֹת לְנֹעַם, וְלֵב שֶׁמֻּנָּח בַּמָּקוֹם הַנָּכוֹן, וְהַרְבֵּה לֵגוֹ וְקַפֶּלּוֹת. אֲבָל מִי שֶׁמֵּבִין אוֹתוֹ הֲכִי הַרְבֵּה זֶה הוּא עַצְמוֹ, כְּשֶׁהוּא מַבִּיט בַּדָּג הוּא מְגַלֶּה עוֹלָמוֹת חֲדָשִׁים נִפְלָאִים, וּבַלַּיְלָה לִפְנֵי שֶׁנִּרְדַּם הוּא חוֹשֵׁב עַל עוֹלָם שֶׁל חַיּוֹת בְּלִי אֲנָשִׁים. כָּכָה הוּא, מַבִּיט וְשׁוֹתֵק לָעוֹלָם, מִתְבּוֹנֵן מָה בְּעֶצֶם כֻּלָּם בִּכְלָל עוֹשִׂים פֹּה.
...רחל יהודייה בדם
כמה עומק יש בדברים שאת כותבת.
את נשמה מלאה בעומק.
זה פשוט סוחף לתוך זה. מיוחד
תודה רבהאנה.
זה כל כך כיף התגובות שלך!
,,אני זמנית כאן
וואו.. את גדולה מהחיים..
כתיבה יפה ומיוחדת.
כל הכבוד לך. :-*
...אנה.
תודה רבה!
❤
...הכתיבההולך דרכים


הכתיבה שלךהולך דרכים


טעויות, סליחההולך דרכים

הכתיבה שלך מרגישה כל כך חייה 
כל כך אמתית זה ממש כיף לקרוא את השירים שלך הם נוגעים עמוק
תודה!

תודה רבהאנה.
משמח אותי ממש
יפה ממש!דאק
התחברתי מאוד...
יש בשתיקה משהו מאוד אמיתי ומחובר לבפנים
תודהאנה.אחרונה
לגמרי..
שבר כליפרצוף כרית
ניסיתי לאסוף
את שברי הכלי שלי
המושלכים
על הרצפה

זו מלאכה כמעט בלתי אפשרית

משום מה,
שברי כלים
של אחרים
אני אוספת ומחברת
צ'יק צ'ק, בקלי קלות
במומחיות ובהצלחה מרובה
במושלמות מפליאה

אך כשניסיתי
לאסוף
ולחבר מחדש
את שברי הכלי שלי,
חתיכה שאספתי מהרצפה במאמץ רב -
בן רגע נשמטה מידי הרועדת,
והתנפצה
שוב
לאלפי רסיסים....

ייאוש,


ולא ידעתי
וכנראה לעולם לא אדע
אם מקור הקושי הוא
משום
שהכלי שלי הוא
פגום או מסובך

או שמא,
משום שזהו הכלי שלי דווקא

לבסוף,
ניחמתי את עצמי,
גם אם רסיס אחד
יחסר בכלי
והפסיפס לא יהא מושלם,
עדיין
מניח
את הדעת...

ונחה דעתי
גם אני





מענייןTsurie
התחברתי
"לב שבור הוא לב שלם"? צריך להבין את העומק של המשפט
לאחרונה דווקא הבנתי וירדתי לעומקו של משפט זהפרצוף כרית
אמנם לא קשור לשיר, אך שאלת-
לדעתי הכוונה היא, שלב שבור הוא הדבר הכי אמיתי וכנה ולא מזויף שיש, דהיינו 'שלם'
כלומר, כשמישהו מחיך וצוחק, לעתים זה הצגה
אך כשמישהו בוכה משברון לב, זה בד''כ הכי אמיתי ואותנטי שיש, קשה לזיוף, והכי נוגע ללב
...רחל יהודייה בדם
איך הכתיבה שלך משתכללת
ונהיית נעימה ויפה יותר ויותר.
עמוק ויפה..
ומעורר מחשבה.

אהבתי מאוד
יווו איך ידעתי שתכתבי שאני משתפרת,! סחטין עליך רחל!פרצוף כרית
באמת תודה מכל הלב!
באמת מרגישים שהכתיבה שלך באה עמוקהולך דרכים

ואמתי וזה ממש כיף לקרוא את זה אבל גם מעציב כי באמת אין יותר שלם מלב שבור אבל צריך לתקן אותו.
בכול אופן נהנתי מאוד לקרוא את זה, תודה

תודה!!!!פרצוף כריתאחרונה
איזה כיף לשמוע! ממש שמחתי על תגובתך!
אכן בעקבות משהו שקרה לי אתמול......
היחידהTsurie

הֲיִתָּכֵן שֶׁהִיא הִגִּיעָה,
לִי אוֹתָהּ שָׁלַחְתָּ?
לְפֶתַע בַּחֹשֶׁךְ נִבָּט,
זֹהַר צַח הוֹפִיעָ(ה)?

 

הַחַיָּה הִיא?
מְסֻכֶּכֶת עוֹר וּבָשָׂר?
הֲאֵין הִיא אִידֵאָה,
בַּשָּׁמָיִם תִּבְחַר?


הֲיוּכַל טוּבְךָ גְּדוֹל,
עוֹד עַל עַבְדָיךְ?
וְקָטָן אֲנִי,
מִמְּעַט חֶסֶד אָשְׁרְךָ.


אַךְ בֵּן אֲנִי,
בֶּן לְעַם רָם.
חֵלֶק עָלוּב אֲנִי,
מִדָּבָר גָּדוֹל מֻשְׁלָם.


וְכָל אָהַבְתִּי,
נֵטֶף הוֹד אַהֲבָתְךָ.
וּלְפוּם מָה דְּאֲשַׁעֵר בְּלִבִּי,
לְפִי כֹּחִי, תְּגַלֶּה זִיו תִּפְאַרְתְּךָ.

יפהפרצוף כרית
אך לא הבנתי הקשר בין 2 החלקים
את שואלת לגבי הבית הראשוןTsurie
עד שלישי איך הם קשורים לרביעי חמישי? אם הבנתי נכון. אז הכוונה להבנה שיש דברים גדולים מאיתנו שאנחנו זוכים להם , שבאמת בתור פרט לא ברור איך זכינו לזה. אבל אני זוכים לזה בגלל שאנחנו קודם כל חלק מעם ישראל.
והבית החמישי זו הכרה עוד יותר גבוהה, שאפילו האהבה היותר גדולה שאנו מרגישים בעולם, זה רק נטף מהאהבה האלוהית. ושהקב"ה בגודלו האינסופי מתגלה לכל אחד ואחד כפי כוחו ולפי מה שמשער בליבו, ומשם מעלה אותו.
יפה ועמוק!!!פרצוף כרית
תודה רבה!!Tsurieאחרונה
...רחל יהודייה בדם
אהבתי מאוד את הכתיבה..
זה מעניין מאוד..
תודה רבה!!Tsurie
אהבת חינם או סתם אהבההולך דרכים

כשהחץ נכנס ישר ללב,
שורט, קורע, פוצע את האוהב.
כורע נופל מבקש יד לעזרה,
אך איש אינו שם לב לצרה.

 

כשהמילה משתחררת ממיתר הצרות,
כשחוד הכאב החסר רחמים.
משפיל את החבר התמים,
למטה אל בית החולים.

 

כשפה האדם משחרר לטרף,
כשהפצע מתפשט והורג ללא הרף.
כשעיני הרוצח מלאות בדם,
והצעיר המסכן נמוג ונעלם.

 

זה הכל בצחוק
שוב נשמע התירוץ
אך בשביל אלפי אנשים
זה היה סוף המירוץ.

...רחל יהודייה בדםאחרונה
זה מלא בעומק.
ויפה מאוד

אהבתי מאוד, תמשיך לכתוב
...רחל יהודייה בדם
כשהתום נראה חלש
פתאום, נתעב
אך
דופק הוא בחלון
לועג לפרפרים
כמו בריקוד אהבה
קר, מת
מרחפים באוויר,
אש בעיניים.

תום נשרף.

🔹
נוגע ללבפרצוף כרית
איך שלפעמים החיים קשים
וכל החלומות התמימים והתקוות מתנפצות, מרגש ועצוב מאד
אוליTsurie

התום מתחבא,

והוא רק נותן לחשוב ששרפנו אותו,

כדי שלא שוב ננסה?

 

התחברתי מאוד לתום,

לפני שהוא נשרף =)

...רחל יהודייה בדםאחרונה
תודה לך על התגובה..

על כולה.
ט באבאורה אורה
וְחָשַׁבְתִּי כַּמָּה יָפָה הַשְּׁתִיקָה
מוּל הַכְּאֵב הַצּוֹעֵק
בִּלְבָבוֹת הַמְּהַלְּכִים
אֶל עֵבֶר בֵּית הַכְּנֶסֶת
בְּדוּמִיַּת הַתַּדְהֵמָה
וְהַפַּחַד
עַל גֶּשֶׁר צָר מְאוֹד
בַּזְּמַן הַזֶּה שֶׁהוּא בֵּין הַצֵּל לָאוֹר
בֵּין הַחַיִּים לַמָּוֶת
בֵּין הַשְּׁפִיּוּת לַשִּׁגָּעוֹן
וְהוּא כָּל כָּךְ רֵיק
וּבוֹ זְמַנִּית כֹּל כָּךְ מָלֵא
בְּחֹסֶר
אוֹן הַצְּמִיחָה שֶׁאָמַרְתָּ אַתָּה
אֶרֶץ מֻבְטַחַת
עַכְשָׁו רַק סְדָקִים סְדָקִים
בֵּינֵיהֶם אֲנַחְנוּ נוֹפְלִים חֲרֵדִים
עַכְשָׁו רַק עֵינַיִם עֲצוּמוֹת
וּמַבָּט מְבֻלְבָּל שֶׁל
קְשִׁישָׁה בְּגַן הַשַּׁעֲשׁוּעִים-
מְגַדֶּלֶת נְכָדֶיהָ הַיְּתוֹמִים
וּצְעִירָה בּוֹדְדָה בַּמִּרְפֶּסֶת
מִתְבּוֹנֶנֶת עֲלֵיהֶם
וְיוֹם אֶחָד בְּשָׁנָה לָתֵת מָקוֹם לִכְאֵב שֶׁל שְׁלוֹשׁ מֵאוֹת חֲמִשִּׁים וַחֲמִשָּׁה יוֹם
בְּלִי תְּשׁוּבָה
וּבְלִי מְנַחֵם -
אֵין
לָהּ
וואו.רק הפעם.
כל שורה זה וואו.



וְיוֹם אֶחָד בְּשָׁנָה לָתֵת מָקוֹם לִכְאֵב שֶׁל שְׁלוֹשׁ מֵאוֹת חֲמִשִּׁים וַחֲמִשָּׁה יוֹם
בְּלִי תְּשׁוּבָה
וּבְלִי מְנַחֵם -
אֵין
לָהּ



אבאלה.
...רחל יהודייה בדם
נוגע..
כתיבה יפה ומעניינת
תודה! מרגש. זה באמת נכתב מתוך חיבור לחלק כואבאורה אורהאחרונה
3 סוגי תקשורת שאני מכיר. (סתם הרהורים, לא מתכנן כתיבה..)מים זכים

עם הידיים..

ליטופים, מכות, וכד', תקשורת מוגבלת, מוגבלת למה שרוצים להביע.. כעס באגרוף כף היד, אהבה בליטוף, עצבים במכות, וכו'.

אפשר לבטא אולי הכל, אבל הכל מוגבל, מוגבל לאותה תנועה שעשית כשרצית להביע את רצונך.

 

עם הפה. - ה' ברא לנו פה, בפה אפשר לדבר, את כל המילים שבעולם, שמביעות הכל (כמעט..) אפשר להעוות אותו להוצאת לשון, בצורה חביבה, או בצורה מלעיגה, אפשר לעשות בו הרבה דברים, כמעט הכל, אבל הכל מוגבל, למילה, או לתנועה שבה השתמשת כשרצית להביע את רצונך. 

 

ולכן, רגש עמוק, לא יוכל להתבטאות בשפת הידיים\פה, כי הם גופניות מדי, גשמיות מדי, מוגבלות מדי.

 

יש שפה שלישית. השפה הטהורה.

שפת העיניים..

מבט, מבט אחד, נקי וטהור. מבט עמוק, מבט שלא מוגבל, מבט מתוך קשר נפשי עמוק.

מבט שמביע הכל, את כל המילים, השירים, הגוונים.

גם אתם יודעים לדבר בשפה הזאת?

 

 

 

(מבאס, אבל הייתי באמצע לכתוב את החלק של ''השפה השלישית'', ומשהו היה צריך את המחשב, עכשיו הלך לי ההמשך מהראש.. אולי יעלה לי בהמשך..) 

...רחל יהודייה בדם
זה מעניין מאוד.

אהבתי
תודה..מים זכים


אהבתי את הקטענראה.לאחרונה
...אני ועצמי:)
אהבתי..
תודה רבה.. כיף לקבל משוב.מים זכים


מקורילחייך
ואני שואלת.. לא כדי לקנטר ח"ו.. מה יעשה מי שלא מסתכל בעיניים?
לצערינו יש הרבה אנשים שנשארים ברמה נמוכה של המציאות...תות"ח!

ולא מתעלים לרמה הנדרשת מבני האדם בכלל ובמיוחד מעם ישראל...

פשוט חבל, אין מילים אחרות...

והבאסה היותר גדולה שלא רק הם נדפקים מזה, אלא זה גם גורע משאר העם שכן מסתכלים בעיניים, כי כאשר האפקט הוא קבוצתי זה הרבה יותר חזק ורק מי שלא הוא מוזר, אבל בימינו המצב הוא ההיפך, ומי שמוזר זה מי שמסתכל לאנשים בעיניים, לצערינו...

@מים זכים, אהבתי ממש...!!

אשריך...!

שנזכה להגיע לרמה הזאת...!

והדרוּש הזה כבר ידוע ודרשו אותו רבותינו האחרונים בתקופת הקורונה, על זה שהמסיכות גרמו לאנשים להסתכל בעיניים של אנשים,...(יש אחרים שאומרים שזה דווקא גורע וזה חיסרון כדי להביא אחר כך למצב יותר טוב...אבל אני מעדיף לנקוט כשיטה הראשונה, זה הרבה יותר הגיוני לדעתי...אבל גם השנייה הגיונית, לא פוסל...).

וואו, לפי דעתי יש כ"כ הרבה דברים ועניינים על העין וכ"כ מעט דברים שכתבו עליה, באמת זה אחד הדברים המופלאים...

ניראה לי יש משהו עילאי דווקא בעצימת העינייםנופת צוף

כשלא רואים. וגם יש משהו עילאי וחיבור גדול ועצום ועמוק ופנימי דווקא במגע. זה לא מדוייק להפוך אתזה לרבדים.

לעניות דעתי בכל אחד מסוגי התקשורת יש פן עמוק ופן שיטחי וחיצוני יותר

...תות"ח!

לפי דעתי יש פה שני עניינים...

מצד אחד עצימת עיניים, זה דבר מאוד גדול...

מדוע...?

על אותו רעיון של שתיקה לעומת דיבור...

טוב, לא מספיק ברור לי העניין של עצימת עיניים...

וברור שיש משהו גדול במגע, אך מגע לפי דעתי זה רובד פחות עמוק ופנימי, פחות נשמתי...

כתוב בתנ"ך: "כי האדם יראה לעיניים וה' יראה ללבב"...

זאת אומרת, הגבול הכי פנימי שהאדם יכול להגיע אליו, המבט הכי פנימי שהוא יכול להגיע אליו זה המבט לעיניים, למעלה מזה זה רק מבט ישר ללב, וזה שמור כבר לריבונו של עולם...

העיניים מבטאות את נשמתינו...

שימי לב, אם נכסה את העיניים, לא תהיה תקשורת כלל...

לא רק בגלל הסיבה הטכנית שאי אפשר לראות אחד את השני, אלא התקשורת והבעות הפנים חסרות בלי העיניים, זה דבר מרכזי בשפת הגוף...

ע"י מבט לעיניים אפשר לראות את הנשמה של הבן אדם, אם מסתכלים במשקפיים הנכונות ומסתכלים מספיק עמוק...

בקיצור, לגבי עצימת עיניים לא מספיק בטוח, אבל לגבי מגע לעומת עיניים אני די בטוח מהטעמים הנ"ל...

זה יפה המקורותנופת צוף

עדיין לדעתי יש חיבור עמוק ופנימי שקורה במגע ויש הסתכלות שיטחית וחיצונית עם העיניים. אלו שתי כוחות במציאות שאנחנו יכולים לנתב אותם לאן שבוחרים




(ואם בכל זאת אז אומרים שהריח הוא הכי גבוה;). בזה הוא לא נגע בכלל..)

תות"ח!

נכון, ברור, את צודקת לגמרי, ברור שמגע זה משהו שמבטא חיבור עמוק ופנימי הרבה פעמים ואפשר להסתכל בהסתכלות חיצונית, אך גם מגע יכול להיות מגע חיצוני ולא אמיתי ועין יכולה להיות דבר קדוש, באופן כללי אם מסווגים את זה אז העין היא יותר נשמתית...

ובאמת אני מבין למה את נוטה להגיד שעין יותר פחותה, כיוון שהרבה פעמים העין מטעה ויש הסתכלות חיצונית לא אמיתית וכו'...ודווקא מגע הרבה פעמים זה דבר פשוט, אך לפי דעתי זה בדיוק ההיפך, שכן כמו הפה, שהוא מאוד נשמתי ולא נאריך בחשיבותו והוא מבטא את נשמתו של האדם ע"י המילים וכו'..., דווקא בו יש סכנה רוחנית גדולה, ולכן יש את ספר "החפץ חיים" ו"שמירת הלשון" ששניהם עוסקים בחשיבות השמירה על הפה שלנו, ואחד מהנימוקים שם שהוא חוזר עליהם בספר "שמירת הלשון" (או "החפץ חיים", לא זוכר כבר...😅) שפה שאנחנו משתמשים בו לקדושה ולתפילה ולכו'...איך נוכל להתפלל ולבקש לפניו דברים כשפינו מנובל ודיברנו לשון הרע, בבחינת "אין קטיגור נעשה סניגור" וכו'...רואים משם את גדולת וקדושת הפה, ובד בבד את הסכנה הרוחנית מנגד, שזה בא ביחד...

כך גם בעיניים, העיניים זה יכול להיות דבר מאוד מטעה, אך זה בד בבד עם הפוטנציאל הרוחני האדיר שגלום בעין ובחורי ישראל גם מגלים את אותו פוטניציאל, זה דבר מאוד רוחני ומאוד עמוק, וכגודל הדבר כך גודל ההשחתה והקלקול שיכול להיגרם אם חלילה יקחו את זה למקום ההפוך....

נכון, את צודקת לגבי הריח...

בזה הוא לא נגע כלל, אהבתי...

נופת צוף

נכון ממש יפה.

תכלס, בשורש כל הדברים במציאות, בעומק בעומק הכל אחד. אז אי אפשר לתהות מה יותר עמוק ממה
אפשר לומר שבהסתכלות שלנו כמות האור באותו דבר יותר מצומצמת. אבל תכלס בהכל הנקודה הפנימית והעמוקה היא אחת

זהו בסוף כח היצירה שה' נתן לנו הוא בעיקר בידיים(האמת גם בקול ואפילו בריאה(בדרגת רשב"י;). אבל...;))

....תות"ח!

תודה....

נכון, יפה מאוד...

אגב, על פי שיעור ששמעתי של הרב שרקי השמיעה יותר עליונה מן הראייה מבחינה מסויימת, אך יש ראייה עליונה שנקראת חזון, שזו ראייה פנימית, והיא יותר עליונה...(אך נראה לי הוא אומר שזה לא בדיוק יותר עליון אלא שמכיוון שהראייה מטעה אז השמיעה עדיפה, וצריך לשים דגש על השמיעה, אך אולי עדיין הראייה עליונה יותר, לא מספיק בטוח...)

וואו איזה פלפולים..מים זכיםאחרונה

אני כותב כתיבה פשוטה.. 

לא התכוונתי לכל הפלפולים האלה