בוא אלי
ילדי
ואעטוף אותך
אל תלך
כי אני
זו שכאבתי
נאנקתי
על משכבי -
אני ילדתיך
אל תסב פניך
אל תטה.
תקרב אלי
רינתך
שלא תיפסק
בעת שרפסתי
תששתי
ומבשרי נשכתי
בתיתי אותו
לך.
בוא אלי
ילדי
ואעטוף
בגלימתי
שמכרתי בעבורך.

דף מקופלהיא נופלת
מנסה לקום
ונופלת עוד פעם
רואה את האחרות נופלות וקמות
רואה
מתמלאת קנאה
אך מחייכת
על כל אחת שקמה
החיוך שלה רק מתרחב
אנשים חושבים שהיא מוזרה
אך היא רק אוהבת לראות
שאחרים מצליחים לקום
(החיים הם מסע
לא תחרות)
אני גם חדשה פה![]()
כתבת מטריף ובוגר
מהמם!
יפה מאוד וברוך הבא![]()
אמיתי, מכיר גם מעצמי.
דעתן מתחילנחמד שיש מקום לפרסם בו מדי פעם כתיבות ולקבל תגובות..
פשוט וחזק.. מאוד התחברתי
"סוד ה' ליראיו"...
יום אחד, שגרתי ביותר, נולד דג.
'נעים להכיר, ברוך הבא למועדון..' אמרו לו שאר הדגים.
דג ראה אותם שוחים אז הוא עשה כמוהם..
'שלום שלום, ברוכים הנמצאים.
תגידו, מה עושים כאן?'
הם ענו לו ששוחים, שורדים ונהנים מהחיים..
טויב, דג שלנו ילד טוב..
הוא התחיל לשחות לו להנאתו ברחבי הים הגדול.
הוא ניסה הכל, הוא ראה הכל..
את האלמוגים הוורודים ואת הגלים החזקים,
הוא כבר התגלש במגלשת העשבים הירוקים וראה את מופע הדולפינים.
דג לאט לאט גודל ופוגש עוד דגים ומכיר חברים חדשים..
והם כולם ביחד, 'שוחים, שורדים ונהנים מהחיים'..
דג מסופק מעצמו, הוא מצליח במטרה,
הוא שוחה, שורד ונהנה מהחיים.
דג וחבריו חיים בתוך בועה.
הם לא יודעים מה קורה בחוץ.
הם לא מודעים בכלל לעובדה שיש חוץ.
הם בטוחים שהם כל העולם,
שהם מכירים הכל.
הם בטוחים שהם יודעים מה התכלית,
בטוחים שהם יודעים מה הם צריכים לעשות.
אבל,
האם,
יגיע הרגע?
הרגע
שבו הם יזכו.
יזכו להרים את הראש למעלה,
אל מחוץ למים
ולגלות את השמש. את האור.
את האינסוף שמעל האינסוף הימי.
את העולם האמיתי..
יגיע הרגע?
(דג שותק.
לא יודע שיש תשובה.
לא יודע שכן,
שיגיע.
הרגע יגיע.
זה בטוח.
אין שום ייאוש.
רבינו מפורש.
פשיטא.)
מותק אחת אני אוהבת. זה חמוד ברמות ואהבתי איך שדימית את זה ושפכת פשוט מילים..
זה חכם
חח אוף את מותק זה היה כיף לי לקרוא את זה
ועודה הרגשה קלילה וטובה בפנים
ולא לזה התכוונתי, אבל זה גם לא בטעות.. אם ס'תכל אז תראה שגם בהמשך כתבתי בלשון הווה.. לא ידעת למה.. ככה זרם לי וזה לא נראלי צורם באוזן.. אבל אני לא מבינה גדולה בלשון.. (;
חח ו,שום יותר מידי.. לדעת דברים זה אחלה לגמרי.. אשרייך
אפילואחרונה
️ והתוכן עמוק. תוכלי להרחיב מה בדיוק הכוונה של הכוונה 'אינו מבין שהלא שסביבו, הוא בעצם כן'?של המשפט..
אפילומעניין ומעודד
חלילושבסוף זה יגרום לי להפסיק לאכול לחם...
התולעת הקטנה, עד כמה הפירור שנשאר משמעותי.
שימחת.
אפילואחרונהכתבת קולע וברור..כ''כ..

תֵּן לִי רֶגַע
אֶחָד
לְהַרְגִּישׁ
אֶת הַיֹּפִי שֶׁל הַקֶּשֶׁת
כְּמוֹ פַּעַם
אֶת הַנּוֹף מֵהָעֵינַיִם
הַיָּפוֹת
שֶׁרָאִינוּ אֲפִלּוּ
כְּשֶׁהָיִינוּ עִוְּרִים.
תֵּן לִי הַיּוֹם
אֶת עֵינֵי הַדְּבַשׁ שֶׁאָהַבְתִּי
קָרוֹב
אוֹהֵב
כְּמוֹ אָז
שָׁרַק אָהַבְנוּ. לִהְיוֹת.
הָרֵיחַ הַזֶּה
שֶׁלֹּא הֵרַחְתִּי
מֵאָז
עִם הַצְּחוֹק הַמִּתְגַּלְגֵּל שֶׁנֶּחֱנַק כְּבָר
עִם הַחִיּוּךְ הַתָּמִים שֶׁאָבַד
עִם הַשְּׂרִיטוֹת הָאֵלּוּ
שֶׁהֶחֱלִידוּ
וְהָפְכוּ לִהְיוֹת הַלֵּב הַזֶּה שֶׁרַק חוֹרֵק
כְּמוֹ הַזְּמַן
וּמְהַדְהֵד לִי
אֶת אוֹתָהּ מַנְגִּינָה
שֶׁשָּׁמַעְנוּ אֲפִלּוּ
כְּשֶׁהָיִינוּ חֵרְשִׁים.
'עם הצחוק המתגלגל שנחנק כבר
עם החיוך התמים שאבד..'וואו..
אבל באמת, שמתחת אלף מסיכות אני עוד ילד עם עיניים בורקות..זה נכון ואופטימי
🙏מילים מדהימות ממש, נשאבתי לקריאה מהשורה הראשונה
אולי היה עדיף לעשות aabb (א,א,ב,ב), כי הכתיבה ברמה גבוהה ועדיף לחלק אותה לקבוצות קטנות אחרת הקוראים עלולים ללכת לאיבוד...
אחד מהיפים שקראתי בפורומים כאלה
תודה רבה על זה
אשמח לעזרהבעוז וענווה!"תגידי את לא רואה לאן את הולכת? תיזהרי ילדה יפה, אפשר ליפול מכאן", תמר מנסה להזהיר את רבקה. והיא-בשלה.
כבר לא אכפת לה. הולכת. הולכת לכל מקום שאפשר רק להימלט. באשכרה כבר לא אכפת לה מכלום. באשכרה בורחת. בורחת לשום מקום. בלי מטרה. בלי מקום להגיע אליו. אעלק..חושבת שזה יעשה לה טוב. אעלק.
"על מי את עובדת כפרע?! על מי את עובדת?! כאילו יועיל לך עכשיו..
את נופלת. את נופלת. את שמה לב שאת טובעת?!
האדמה רטובה מידיי ולא בטוח שתצליחי לקום משם אם תמשיכי", תמר ממשיכה להזהיר.
-שתיקה-
"תמר, לא הבנת? אני טובעת. גם ככה. כל החיים אני טובעת. את חושבת שאכפת לי מהרגע הזה? את באמת חושבת?
לא מזיז לי. מיצידי שתבלע אותי האדמה. רק לא להיות פה. רק לא להיות פה", רבקה צועקת לעברה וממשיכה באותה דרך. ממשיכה בהרהורים שכאלה. נותנת להם להיות. לשקוע. לשקוע עמוק עמוק.
היא..קשה לה. קשה לה להאמין שהמציאות יכולה להשתנות. קשה לה להאמין לטוב.
הכי קל להישאר במקום. הכי קל ליפול וליפול ולא להרים את עצמינו מהבור שנפלנו אליו. וככה הם, החיים של רבקה.
כבר נכנעה מראש. נהייתה אדישה לכל דבר שיכול להשפיע ולהרים אותה מהמקום שנמצאת. כמו שאומרים, אגוז קשה לפיצוח.
העננים אפורים. חושך. יותר מידיי חושך. שקעה השמש כבר מזמן.
עד שתגיע הזריחה נצטרך לעבור את הלילה. מתישהו..בנתיים,עוד מחכים.
היא תגיע. היא תגיע. אם רבקה תאמין שאבא עדיין מחכה לה.
תודה לכם אנשים טובים.
זה מחמם ככ את הלב.
יפה שלי, אני מעריכה אותך ברמה שאת לא מתארת לעצמך. אני לא יספר לך פה כמה, אבל אני מקוה שאת יודעת.. את יודעת.
מדהים לקרוא דבר כזה שאת כתבת. את פלא ותקראי מה שכתבת ותבכי מכמה שזה אמת וכמה שזה נכון.
היא תגיע. היא תגיע. תגיע. אפילו אם לא נראה עכשו בכלל.
אני אוהבת אותך ואני ככ מעריכה אותך, ואני יודעת שהיא תגיע.
ואת מדהימה בעיני, באמת. את ככ יפה והלואי שתראי את כל היופי הזה גם.
את כותבת מתוק וכואב. ויש שם תקוה בסוף? את שומעת? יש שם תקוה.
אני מעריצה שלך. ואני לא סתם אומרת אני יודעת מה שאני אומרת.
לב וחיבוק כפערוני❤