שרשור חדש
גלימתי שמכרתי בעבורךשושיאדית
שיר שכתבתי מתוך סדרת שירים בהשראת "אמן על הילדים" של חנן בן ארי.



בוא אלי

ילדי

ואעטוף אותך



אל תלך

כי אני

זו שכאבתי

נאנקתי

על משכבי -

אני ילדתיך



אל תסב פניך

אל תטה.

תקרב אלי

רינתך

שלא תיפסק



בעת שרפסתי

תששתי

ומבשרי נשכתי

בתיתי אותו

לך.



בוא אלי

ילדי

ואעטוף

בגלימתי

שמכרתי בעבורך.

....רחל יהודייה בדם
איזו כתיבה יש לך..
כתבת יפה ונוגע
שירים שגורמים לי לבכותאפילו
תודה על זה!!
ואוו ריגשתשושיאדית
💛
מהמםשוני
וואו גבוהה
מדהימה אתבין הבור למים
איזו שפה
עוטף וזועק בו בזמן
נוגע עמוקחלילוש
יותר עמוק מרגשות או תחושות..נקודה של חיים.
שומעים גם כאב, שמתחנן.
🙏🙏שושיאדיתאחרונה
חדשה, אשמח לתגובותדף מקופל

היא נופלת
מנסה לקום
ונופלת עוד פעם
רואה את האחרות נופלות וקמות
רואה
מתמלאת קנאה
אך מחייכת
על כל אחת שקמה
החיוך שלה רק מתרחב
אנשים חושבים שהיא מוזרה
אך היא רק אוהבת לראות
שאחרים מצליחים לקום


(החיים הם מסע
לא תחרות)

...רחל יהודייה בדם
זה מתוק,

אני אהבתי את זה
יוווווו ואווווו איזה חמודבלונדינית עם גוונים
ואוו. מדהיםאמרלד
היי(^-^)

אני גם חדשה פהחיוך גדול

 

כתבת מטריף ובוגר

מהמם!

...נעלם.

יפה מאוד וברוך הבאחיוך

יפה..אני הנני כאינני

אמיתי, מכיר גם מעצמי.

מלא עידוד ויופי דעתן מתחיל


יפהחלילוש
הלוואי..זה לא רק מסע פרטי, זה גם כולם ביחד. יפה.
תודה רבה לכולכם!!🙏🏻דף מקופל

נחמד שיש מקום לפרסם בו מדי פעם כתיבות ולקבל תגובות..

אהבתי מאודנבוכי הדור

פשוט וחזק.. מאוד התחברתי

 

וואו ממש בוגר ונעים לקריאה(:שוניאחרונה


שיר ישן שליבין הבור למים
כְּמוֹ אִוְשַׁת רוּחַ
רַק מַגָּע קַל
וְהַנְּשִׁימָה נֶעֱצֶרֶת
וְהַגּוּף קְצָת נִבְהַל

הַיָּדַיִם יְחַפְּשׂוּ
יַצִּיבוּת, בִּטָּחוֹן.
הָעֵינַיִם יִבְרְחוּ
כְּמוֹ מִתּוֹךְ שִׁגָּעוֹן

הַשָּׂפָה מִתְהַדֶּקֶת
רַק נִכְנַס קְצָת אֲוִיר
הַיַּלְדָּה מִתְפָּרֶקֶת
מִמַּגָּע קַל, זָעִיר.
...רחל יהודייה בדם
נוגע ומלא ברכות
❤️
יפה.חלילוש
לא יודע למה התכוונת, אבל אותי זה צבט..כואב כזה.
שומעים זלזול בחוסר היציבות של המדובר, מהדיבור בגוף שלישי - 'הילדה מתפרקת..', האמנם?
דווקא לא,בין הבור למים
שום זלזול
וואי מעניין על מה זה, ממש עדין ורגישהרמוניה


רגע, שניה!חלילוש
כשאני חושב על זה, מה קרה לניקוד?
חשבתי שאין יותר ניקוד..חלילוש
בטח שיש ;)בין הבור למים
פשוט זה משתנה משיר אחד לאחר
לא חושבת שאדע להסביר את ההיגיון מאחורי זה
בבחינתחלילושאחרונה

"סוד ה' ליראיו"...

דג ביםשנזכה!

יום אחד, שגרתי ביותר, נולד דג.

'נעים להכיר, ברוך הבא למועדון..' אמרו לו שאר הדגים.

דג ראה אותם שוחים אז הוא עשה כמוהם..

'שלום שלום, ברוכים הנמצאים.
תגידו, מה עושים כאן?'

הם ענו לו ששוחים, שורדים ונהנים מהחיים..

טויב, דג שלנו ילד טוב..

הוא התחיל לשחות לו להנאתו ברחבי הים הגדול.

הוא ניסה הכל, הוא ראה הכל..

את האלמוגים הוורודים ואת הגלים החזקים,
הוא כבר התגלש במגלשת העשבים הירוקים וראה את מופע הדולפינים.

דג לאט לאט גודל ופוגש עוד דגים ומכיר חברים חדשים..

והם כולם ביחד, 'שוחים, שורדים ונהנים מהחיים'..

דג מסופק מעצמו, הוא מצליח במטרה, 

הוא שוחה, שורד ונהנה מהחיים.

 

דג וחבריו חיים בתוך בועה.

הם לא יודעים מה קורה בחוץ.

הם לא מודעים בכלל לעובדה שיש חוץ.

הם בטוחים שהם כל העולם,
שהם מכירים הכל.

הם בטוחים שהם יודעים מה התכלית,

בטוחים שהם יודעים מה הם צריכים לעשות.

 

אבל,

האם,

יגיע הרגע?

הרגע

שבו הם יזכו.
יזכו להרים את הראש למעלה,

אל מחוץ למים
ולגלות את השמש. את האור.

את האינסוף שמעל האינסוף הימי.

את העולם האמיתי..

 

 

יגיע הרגע?

 

(דג שותק.
לא יודע שיש תשובה.

 

 

 

לא יודע שכן, 
שיגיע.

הרגע יגיע.

זה בטוח.

 

 

אין שום ייאוש.

רבינו מפורש.

פשיטא.)

 

 

 

 

..טעטע איתי(:
וואו.גיברת,את חזקה ככ.את יודעת את זה?את פשוט חזקה.את אמיתית.את אומרת את האמת ישר בפרצוף.בום.אבאלה.בום.תודה עליך.ותודה על זה.אני אוהבת את זה.את כותבת פשוט ועמוק ביחד וזה..זה מתוק ככ.אבאלה את ככ מיוחדת.אין לי מילים.פשוט אין.
אני..אני אוהבת אותך.ככ.
תודה יפהשלי.
תודה שאת קיימת.
...רחל יהודייה בדם
זה טוב.

כמה נוגע..

אהבתי
..בברסלב בוער אש!

מותק אחת אני אוהבת. זה חמוד ברמות ואהבתי איך שדימית את זה ושפכת פשוט מילים..

זה חכם

חח אוף את מותק זה היה כיף לי לקרוא את זה

ועודה הרגשה קלילה וטובה בפנים

זה גאוני ממש. וכתוב בצורה יפהאפילו
לגבי שורה 13: ''דג לאט לאט גודל'', אני תוהה לעצמי אם השגיאה הלשונית היא בכוונה או בטעות (גדל ולא גודל), כי זה נותן משהו ממש מעניין, הוא בעצם גדל, אבל הוא גדל עם שגיאה(גודל), כי הוא חושב שאיפה שהוא חי זה כל העולם, אך זו לא האמת...
וואו.. אהבתי תהסתכלות..שנזכה!

ולא לזה התכוונתי, אבל זה גם לא בטעות.. אם ס'תכל אז תראה שגם בהמשך כתבתי בלשון הווה.. לא ידעת למה.. ככה זרם לי וזה לא נראלי צורם באוזן.. אבל אני לא מבינה גדולה בלשון.. (;

ראיתי שגם בהמשך זה הווהאפילו
אבל גם בהווה כותבים גדל ולא גודל(אבל עזבי, אני לומדת יותר מידי😅)

שמחה שאהבת!!
אה חחח אופס נכון.. תודה שהארת את עיניי (:שנזכה!אחרונה

חח ו,שום יותר מידי.. לדעת דברים זה אחלה לגמרי.. אשרייך

מדהים. נוגע. עצוב. האופטימיות הזאת מחייה.שוני
..רק הפעם.

זה עושה טוב לקרוא אותך.
יש בך המון הבנה וחכמה ופשטות.
תמשיכי לכתוב,את אור גדול.

וגעגועיי❤❤
תודה לכם אנשים מתוקים.. כולכם.. שימחתם (:שנזכה!


גוזל קטןאפילו
היא הניחה ראש על כתפי,
כמובן שמתוך שינה,
וחיבקתי חזק את אוברול הכוכבים שלה.
מחבקת ולא עוזבת.

2 דקות עומדת ורק אוחזת,
מפחדת,
כי יום אחד היא תפרוש כנפיים,
והן לא יכנסו בחיבוק של אמא.
היא תטרוק את הדלת,
ותחשוב שאני אשמה בכל הצרות שלה בחיים.

אבל החיבוק הזה, כאן, עכשיו,
הוא חיבוק בשביל אז,
בשביל הימים שהגוזל שלי יסובב מקורו ממני והלאה.
וכשהיא תרצה את החיבוק שלי,
שוב,
בחזרה,
אני לא מבטיחה שאהיה כבר בעולם.

לכן, אפרוח קטן באוברול כוכבים,
אני מחבקת אותך עכשיו.
...רחל יהודייה בדם
כתבת נוגע ללב,
וכואב אבל עם זאת יש כאן מתיקות נעימה
תודה נשמה!אפילו
האמת לא עפתי על הקטע הזה.
הוא צריך עוד מלא שיפוץ...
אוי.. מרגש, כואבחלילוש
במילים פשוטות נגעת עמוק
תודה🙏אפילו
סתם הרהורים של אם צעירה.
חושבת על כל הצער שגרמתי להורים שלי בתקופת הבגרות...😐
זה מהמםם כלכךשוני
תודה לךאפילואחרונה
הבלדה של השומשוםאפילו
הֵם עוֹמְדִים כָּךְ
אֶחָד לְיַד הַשֵּׁנִי,
שומְשום לְיַד שומְשום
עַל מַאֲפֶה רֵיחָנִי.

ושומשומון הַקָּטָן,
שֶׁהוּא שומְשום אֶחָד,
מַמָּשׁ קָשֶׁה לוֹ,
לְהַרְגִּישׁ שֶׁהוּא לֹא מְיֻחָד.

כִּי מָה מַבְדִּיל אֶת שומשומון שֶׁלָּנוּ
מִכָּל השומשומונים הָאֲחֵרִים?
לֹא הַצּוּרָה,
וְגַם לֹא הַגְּוָנִים.

וְשומְשום אֻמְלָל,
שומְשום מְסַכֵּן,
אֵינוֹ מֵבִין שה'לא' שֶׁסְּבִיבוֹ
הוּא בְּעֶצֶם 'כֵּן'.

כִּי בְּעוֹד דַּקּוּת סְפוּרוֹת
הוּא יֵצֵא מֵהַתַּנּוּר,
וּמָה שֶׁיִּשָּׁאֵר מֵהַמַּאֲפֶה
זֶה רַק פֵּרוּר.
...חלילוש
מעניין. המשל הזה עליז⁦️⁩ והתוכן עמוק. תוכלי להרחיב מה בדיוק הכוונה של הכוונה 'אינו מבין שהלא שסביבו, הוא בעצם כן'?
..חלילוש

של המשפט..

 

בטחאפילו
הלא שסביבו- כל השלילי שהוא רואה, זה שהוא בתנור, זה שהוא כמו כולם(או בהמשלה לחיים שלנו, כל הניסיונות שעוברים על האדם בעולם), בעצם כן- זה מה שהופך אותו לשומשום(או בהמשלה לחיים שלנו, הקשיים הם אלה שהופכים אותנו לאנשים).

ברגע שהקשיים של השומשום יעלמו אז הוא כבר יהיה בתוך הבטן של מישהו ויחדל מלהתקיים.

ברגע שלאדם יש קשיים זה אומר שהוא חי ויש לו הזדמנות לתקן.

מקווה שיצאתי מובנת😅
אה וואלהחלילוש

מעניין ומעודד 

תודה על ההסברחלילוש


בשמחה!!אפילו
אהבתי מאוד את המשל...נבוכי הדור

בסוף זה יגרום לי להפסיק לאכול לחם...

לא מפסיקים אהבה(במיוחד של אוכל) באמצעאפילו
מבטיחה לך שאכלתי את השומשום הזה בארוחת בוקר...
אמממ אבל את עשית את זהנבוכי הדור


מקסים✨הרמוניה


תודה!!אפילו
זה נהדר כל כךדעתן מתחיל

התולעת הקטנה, עד כמה הפירור שנשאר משמעותי.

שימחת.

תודהאפילואחרונה
אתגר כתיבה 7# לכתוב שיר בהשראת המשפט:מזמור לאל ידי
"אני נולדתי זקן,
ומאז זה החמיר..."


וואו💔פסטל


..רחל יהודייה בדם
נולדתי תלוי
וכעת,
גם כשאני יכול
לזעוק

עודני תלוי,

ומתגעגע לימים
שהייתי תלוי.

🔹
זקן ועודנישוני
נולדתי זקן.
חכם ושנון.
סבאלה טוב, בקצה הרחוב
הוריש לי קמטיו, והלך.
עולל רך, נותרתי
ספוג נסיון
למוד ביזיון
חדל מלנסות, משינוי
סבא זקן הייתי ועודני
ילדי עוד יפרח יתעצם
נכדי הקט בעייני כך מביט בי
סביו הזקן כך נודם.
...רחל יהודייה בדם
כתבת נוגע וכואב
כואב, נורא..חלילוש

כתבת קולע וברור..כ''כ..

תודה!שוני
כמו הזמןפסטל

תֵּן לִי רֶגַע
אֶחָד
לְהַרְגִּישׁ
אֶת הַיֹּפִי שֶׁל הַקֶּשֶׁת
כְּמוֹ פַּעַם
אֶת הַנּוֹף מֵהָעֵינַיִם
הַיָּפוֹת
שֶׁרָאִינוּ אֲפִלּוּ
כְּשֶׁהָיִינוּ עִוְּרִים.

 

תֵּן לִי הַיּוֹם
אֶת עֵינֵי הַדְּבַשׁ שֶׁאָהַבְתִּי
קָרוֹב
אוֹהֵב
כְּמוֹ אָז
שָׁרַק אָהַבְנוּ. לִהְיוֹת.

 

הָרֵיחַ הַזֶּה
שֶׁלֹּא הֵרַחְתִּי
מֵאָז

 

עִם הַצְּחוֹק הַמִּתְגַּלְגֵּל שֶׁנֶּחֱנַק כְּבָר
עִם הַחִיּוּךְ הַתָּמִים שֶׁאָבַד
עִם הַשְּׂרִיטוֹת הָאֵלּוּ
שֶׁהֶחֱלִידוּ


וְהָפְכוּ לִהְיוֹת הַלֵּב הַזֶּה שֶׁרַק חוֹרֵק
כְּמוֹ הַזְּמַן
וּמְהַדְהֵד לִי
אֶת אוֹתָהּ מַנְגִּינָה
שֶׁשָּׁמַעְנוּ אֲפִלּוּ
כְּשֶׁהָיִינוּ חֵרְשִׁים.

...רחל יהודייה בדם
זה יפה ונוגע מאוד
תודה♥פסטל


נדיר ומלטףשוני
ממש יפהמדורה


וואו..יפה מאודחלילוש

'עם הצחוק המתגלגל שנחנק כבר

עם החיוך התמים שאבד..'וואו..

אבל באמת, שמתחת אלף מסיכות אני עוד ילד עם עיניים בורקות..זה נכון ואופטימי

תודה לכם♥פסטלאחרונה


ואומזמור לאל ידי
אתה כותבים/ות כל כך יפיפה ומרגש!!🙏
חדשה כאן, זה רק לשירים?כתום עולה????
או גם סתם לפריקות..?
...רחל יהודייה בדם
בעיקרון זה לכתיבה
זה יכול להיות גם לכתיבה של פריקה ולאו דווקא משהו ממש מקצועי,
נראה לי.. תסתכלי מה כתוב למעלה .. אמור להיות כתוב מה מטרת הפורום או משהו כזה
סבבה תודה!כתום עולה????אחרונה
שיר עמקילד טבע
בַּמִּזְרָח חַמָּה עָלְתָה פָּרְצָה בָּקְעָה שׁוּלֵי רָקִיעַ
וְקַרְנֶיהָ חֶרֶשׁ אַט עַל פְּנֵי הָעֵמֶק מִתְגַּנְּבוֹת
וְגַלְגַּל הָאֵשׁ בַּלָּאט אֶל הַמָּרוֹם דַּרְכּוֹ מַבְקִיעַ
חַיָּלָיו קְוֻצּוֹת הָאוֹר בְּסֶרַח אֹפֶל מְזַנְּבוֹת
נַעֲרָה אֶת כֵּף רַגְלָהּ הָעֲנֻגָּה בְּרוֹךְ הִצִּיגָה
עַל הָאָרֶץ, עַל פִּסַּת עָפָר לַחָה מֵרֶסֶס טַל
וְשִׂמְלָתָהּ הַחִנָּנִית בִּמְחוֹל שֵׁדִים לִטְּפָה לְרֶגַע
אֶת פְּרִי הָעֵת, תּוֹצַר הַבַּר, אוּלַי אֶת עֵשֶׂב הָעוֹנָה.
בִּקְצֵה הַשְּׁבִיל זוּג גִּבְעוֹלִים מִסֶּדֶק אַסְפַלְט מְפַכִּים
נוֹשְׂאִים קוֹלָם וּבִתְחִנָּה דּוֹרְשִׁים גְּשָׁמִים, גִּשְׁמֵי שָׁנָה
שמע..אין לי מיליםחלילוש
מדהים.
אתה כותב יפהפהרחל יהודייה בדם
ואו ואו ואומזמור לאל ידי
מזה הכישרון המטורף הזה??😳
יפה מאודנקדימון
קודם כל, זה טוב. לדעתי הרבה זמן לא היה משהו דומה.

עכשיו כמה הערות:
א. המשפטים ארוכים מידי. המון הברות בבת אחת.
ב. בגלל שזה ארוך אז המשקלים קצת מפריעים לזרימה של החריזה. יש משפטים שלמים שהמשקל מושלם, רק לסדר את זה עם הזרימה הכללית.
ג. שווה להשקיע עוד קצת בחריזה, זה היב מרים את השיר כולו לגבהים אחרים. אישית, הייתי מצמיד חריזה שורה אחרי שורה (בגלל המשקל) ולא משהה אותה לדילוגים.
[ד. זה שריטה שלי: הייתי מוותר על הניקוד.]

חוץ מזה, הספרותיות מרשימה. הדימויים מעולים. המסר עקבי לאורך כל הדרך. רמה גבוהה.
מעולהאם אפשר
באמת רמה גבוהה. בניגוד לנקדימון אני דווקא אהבתי את השורות הארוכות והניקוד.
אבל סדר החריזה (א,ב,א,ב) צריך להישמר לדעתי והוא לא נשמר (טל-העונה) אלא משתנה, מה שמבלבל קצת בקצב של הקריאה.
הדרך הכי קלה לתקן תהיה לשנות את 'טל' למשהו עם 'נה' ואת 'מפכים' למשהו עם 'גה'
חוץ מזה מושלם, שפה נהדרת.
תודה👍ילד טבע
...מדורה

מילים מדהימות ממש, נשאבתי לקריאה מהשורה הראשונה

אולי היה עדיף לעשות aabb (א,א,ב,ב), כי הכתיבה ברמה גבוהה ועדיף לחלק אותה לקבוצות קטנות אחרת הקוראים עלולים ללכת לאיבוד...

אחד מהיפים שקראתי בפורומים כאלה

וואו מחמיאילד טבעאחרונה
אשקול את החלוקה
אבוי!אינטגרל
הבושה
מאכלת עצמות
מה לי ביניכם
נאלחת בעלמות
טיפשה,
טיפשה!
לעיניכם
ולעיניה הבוכות
באוושה
מכרעת גורלות

אבוי לה לאישה
ואבוי לכם
אשר קרתה רעה לה
בעבורכם
❤️רחל יהודייה בדם
רוצה לשלוח לך חיבוק
תודה יקרהאינטגרלאחרונה
...רחל יהודייה בדם
עבר עריכה על ידי רחל יהודייה בדם בתאריך ז' בשבט תשפ"א 02:16
במה את יותר גדולה ממני

בזמן שאני מתלהב שלמדתי ללכת
את קורסת
כי נפלת, אחרי שהלכת
חמישים שנה

בזמן שאני נופל, וקם מחייך
למרות שמקודם
ראשי כאב מהמכה העשרים
שחטפתי היום,
את קמה,נופלת ומוותרת
ומעכשיו,
את רק שורדת

בזמן שאני רץ,משתעשע באש ואבנים
את הנפת דגל לבן,
לחיים.

במה את יותר גדולה ממני,אמא.
וואו. חזקנשמה שלי
תודה על זה
עצוב..חלילוש
כןרחל יהודייה בדם
הגיע מכל מיני מחשבות
כואב ונוגע מאוד יפהנבוכי הדור

תודה רבה על זה

תודה לך..רחל יהודייה בדםאחרונה
פריקהחלילוש
אז גשם וקור. מתכנס בתוך החדר. מריח את הריקבון שמכסה הכל, מרגיש זקן יותר ממתושלח. חיי אינם חיים, אבל גם מוות אינם. חיי הם סוג של כלום. כלום שמנסה להיאחז ברגעים נחמדים, בחוויות נעימות, בחבר או חברה, בתקווה נושנה, בעתיד 'המזהיר'...
או שהוא לא מנסה, אז הוא פוגש את החלק הפחות נחמד, את הבושה, את הפחד, את היאוש. ומשום מה הם מרגישים הרבה יותר אמיתיים, נמצאים, קיימים. הם מבטאים מצויין את הנפש, היא מתענגת על כל רגע כזה של חוסר מלאכותיות, של כנות.
רק קצת כנות, בחיי..
להודות בכנות, שכל אינספור המעשים שמתורגלים יפה יפה, אינם אור החיים.יותר נכון - עול החיים.
רק קצת להרפות מהדמיון המתעתע שבמעשים כאלו נזכה לאהבה, לאושר.
קצת לראות את העולם, כמו שהוא באמת. -מת.
...רחל יהודייה בדם
אוי.. מאחלת לך שבעזרת השם
תרגיש בקרוב טוב יותר..

לפעמים,העולם הוא רק השתקפות, שלנו.
תודה, אמןחלילוש
הייתי צריך את הצומי הזה..תודה
תפס אותי במן רגע כזה..בין הבור למים
הסוף, אני דמעות פה.



בכל אופן, שולחת עידוד
..חלילושאחרונה
סליחה אם החלשתי..😳
קיבלתי את עידודך
...רחל יהודייה בדם
ראשו בתוך הכוכבים
וגופו הקטן כאן,
רק לפני רגע
יילל הוא , העולל
על רגלו
שנחבטה
אבל כעת הוא
שב,

ראשו בתוך ,הכוכבים.

🌠
..רק הפעם.
אֲנִי צְרִיכָה לִקְנוֹת לִי
כַּמָּה נְשִׁימוֹת עֲמֻקּוֹת
וּדְפִיקוֹת לֵב יֵצִּיבוֹת,
לִשְׁמֹר אוֹתָן בְּקוּפסָא,
שֶׁיִּהְיוּ לִי לִשְׁעַת חֵירוּם.
..רחל יהודייה בדם
נוגע..

רק טוב לך🙏
אני חסדי השם בטוב(:רק הפעם.אחרונה
תודה!
כאב מהול בתקווה חמקמקהדוד.ב

רוצה שלווה,
שקט ומנוחה.
מקום מוגן,
שיהיה לי לגן.
כתף רכה,
מזמינה נחמה.
יד מלטפת,
אהבה נותנת.
חיוך חומל,
לעלם קמל.
בריזה נעימה,
את הנחת מביאה.
חצי כוס מלאה,
על פני הריקה.
לב מנתב,
את הריצוי עוזב.
אכזבה נטושה,
גאווה עולה.
חופש פעולה,
ללא כל תמורה.
פועל מתוכי,
את קולי הפנימי.
ה' בתמונה,
גלוי כמעשה מרכבה.
אמת נתונה,
משתקפת במראה.
ללא פחד,
עם הילד ביחד.
משחרר עצמי,
לקבל המותר לי.
חי את הרגע,
עם דופק רגוע.
ללא רצון להנציח,
רגעים ממסע הנצח.
מרשה לנפשי,
לצאת לחופשי.
רופא חולים,
מתיר אסורים.
היה, הווה,
ויהיה.
אנא.

ואומזמור לאל ידי
נפעמתי.
תודהדוד.באחרונה
תודה רבה
..רחל יהודייה בדם
זה מעניין..

הזעקה בסוף נגעה בי
תודהדוד.ב
תודה רבה
רציתימזמור לאל ידי
רציתי לפרוש כנפיים וללכת
אבל את לא הרפת ולא עזבת
רציתי להמשיך, לברוח
אבל את נבהלת ולא שכחת
רגעים קטנים של אושר
חייך שמתחבא לו בשמיכה
את האושר שביחד
למול הבדידות האיומה

אמרתי לך שזה נגמר
ששום דבר לא כמו שהיה
אמרתי לך שהאהבה מתה
ולא נשארה ממנה טיפת נחמה
אבל את המשכת ללחום
כנגד גלגלי הרוח
התעקשת להמשיך ולזעוק
שביחד עוד ננצח

אז עזבתי, ולא הבטתי לאחור
למול סופות אימה וזעם
לא רציתי לחזור
אל האושר שהיה
כמו נשיקת חצות דומעת
איך עמדנו מול שקיעה
חיוורת, רותחת

ולא נסוגנו לאחור
ולא רצינו לחזור
רק לעמוד לעד
ביחד

רק שתיקה חרישית
רק הבטחה נושנה
להיות קשורים זה בזאת
כמו אש שקופחת

ששורפת את הכל
את הכאב, את האהבה
ומשאירה רק צלקות
בלב קרוע מחרטה

על לילות ללא שינה
והררי צרחות אילמות
על הפוגה קטנטנה
בתוך ים עטוף שתיקות

ואולי עוד תבואי
בין מציאות להזייה
תנערי חיי שנית
ותגידי
שזאת הייתה רק מתיחה

ואולי עוד נמצא
סיכוי יחדיו שוב לפרוח
לנער את שכבת האבק
ההומה כמו אפרוח

לא נביט לאחור
לא נשוב אל הכפור
רק נישא דמעה קטנה
במיטת ענק זנוחה
הזוכרת הבטחות
העורגת אל לילות
חדורי תשוקה ולהט
כמו מפל של אש קודחת


23:55
12.1.21
...רחל יהודייה בדם
זה יפה מאוד..
יש לך כתיבה יפה מאוד
תודה רבה רחל🙏מזמור לאל ידיאחרונה
שלום ילדים, כיף להיכנס לכאן ולקרוא אתכם אשמח לעזרהבעוז וענווה!
אני מחפשת מאוד את המייל או הטלפון של הסופרת החרדית חסיה ברטלר, יש למישהו איך להשיג?
אני חדש פה אבל נראה נחמד כאןימח שם עראפת
האחרון שכתבתיימח שם עראפת
עבר עריכה על ידי ימח שם עראפת בתאריך כ"ג בטבת תשפ"א 23:31
קמתי בבוקר, פתחתי חלון.
נשמתי לאט, איזה בוקר יפה.
חשבתי קצת, ה' נותן לי כל כך המון.
בתפילה אני הרי מתפלל עבורי
מה אתן לו בתמורה לכל הטוב הזה?
קול פנימי לחש לי:
לה' אין בית, לך, תבנה לו אחד.
דחקתיו עמוק בתוך ראשי.

עוד אין לנו משיח,
תיאמתי לעצמי.
אבל בתכל'ס אין לי כוח,
וזה עניין שלי.

ה' תיסלח לי הרבנים אסרו.
אנחנו טמאים, אסור לעלות,
ואת ביתך בכלל לערבים מכרו.
לשם אסור כבר להגיע.
אז שלח לנו ה' את ההר אלינו.
אבל עוד לא הגיע המושיע,
אז נחזיר הכל לערבים.
לעוד קצת הרבה שנים.

עוד אין לנו משיח,
תיאמתי לעצמי.
אין מספיק כוח,
לבנות בניין שלישי.

שלח לנו ה' סימנים
עופרת יצוקה, צוק איתן,
אינתיפאדה פיגועים.
במקום להבין רק אמרנו:
ברוך ה' נפטרנו מצרינו.
שלח לנו ה' את הקורונה
לא קולטים האנשים.
שטויות, הם צוחקים.

עוד אין לנו משיח,
תיאמתי לעצמי.
עוד לא נברא המוח,
שיושיע את עמי.

שלח ה' שליח שיהרוג בישראל
יצאנו להפגין ברחובות
לא זכרנו את אריאל
דמנו רתח, געש, התפרץ,
בכינו, צעקנו, השתוללנו.
עוד יהודיה דמה רוצץ.
כעסנו, רצנו, השתגענו.
אמרו לנו הכל רמז! רק צחקנו.

עוד אין לנו משיח,
לזה הסכימו כולם.
עוד אין לנו הכוח
של בית דוד שיתפרץ.
כן, כך תירצנו לעצמנו.




לא אכנעימח שם עראפת
עבר עריכה על ידי ימח שם עראפת בתאריך כ"ג בטבת תשפ"א 23:39
אני לא אחמד טיבי,
אני לא חבר כנסת
אנ'לוא אוהד של ביבי
אפילו לא קרוב.
אני לא איזה רוצח,
ולא רוצה להיות כזה,
אנ'לוא רוצה למות,
אני הבא בתור.

אבל אני רוצה עוד לפרוח,
לא סיימתי לצמוח,
ורוצים שאנבול, שאנבול.

אני לא ממש בטוח
בכל מקום בו אני נמצא,
השדה מולי שטוח,
עד השריפה הבאה.
אנ'לוא רוצה לחיות בפחד
אנ'לוא איזה פושע,
לא רוצה לחיות בכלא,
גם לא להיעצר.

אבל אני רוצה עוד לפרוח
לא סיימתי לצמוח
ורוצים שאנבול, שאנבול.

אני רוצה לגמור ת'לילה
בלי שהעדר שלי גנוב,
אני רוצה לקום בבוקר
ולא לומר הגומל.
אני רוצה לומר הלל
ולא להוריד את הדגל,
אני רוצה לנסוע בכביש
ושתישאר לי המכונית

אבל אני רוצה עוד לפרוח,
לא סיימתי לצמוח,
ורוצים שאנבול, שאנבול שאנבול.

אבל אני לא אכנע, לא אכנע, לא אכנע


וואוהטוב שבי ינצח!
הלוואי באמת, בית מקדש!!
דיבורים דיבורים, מה עם מעשים?ימח שם עראפת
מה אתה עושה? איזה מעשים?הטוב שבי ינצח!
למי שתהה כתבתי באישיימח שם עראפת
....רחל יהודייה בדם
כתבת נוגע..

ויש שם נקודה חזקה בעיניי.
אני איש פלאימח שם עראפת
אני איש פלא.

אני איש פלא ודעתי היא פלא גדול.
מצד אחד אהוביה נרצח,
אני עונה זהו רצון הקל.
ימ"ר רוצחים! לא נכון רק הנהג.
יאלה, נלך להפגין! הפגנה לא תעזור.
הר הבית הוא העיקר, אני אומר.
היה פיגוע! בוא, הפגנה!
בוא אתה, נבנה לה' בית מהר!

אבל אני איש פלא, וכל חיי,
הם פלא גדול, מישהו כמוני,
לא היה מעולם

אני עולה להר הבית ברוך ה'.
מעצבן ת'חברה בישיבה כמובן,
הרב גינזבורג כתב, אני רושם
סיכום הלכתי, למה הוא טעה
כולם מתעצבנים, חלק חולקים,
חלק סתם צועקים. את כולם,
אני מחתים על עצומות ודרישות
הם צוחקים ואומרים לא יעבוד מולם.

אבל אני איש פלא, וכל חיי,
הם פלא גדול, מישהו כמוני,
לא יהיה לעולם

אמרתי בישיבה שראבין היה יהודי.
ברוך ה' אני חי, עדיין.
הייתי כבר מת, אילו הייתי כותי.
הלכתי בארלוזורוב, אמרתי ראבין פושע!
ברחתי מהר, שמאלנייה צעקה
הלכתי להחתים בהר המור עצומות.
ברוך ה' יצאתי חי, ולא בשן ועין.
עיני כמעט נעצמות.

אבל אני איש פלא, וזה שאני חי,
פלא גדול, מישהו כמוני,
לא נברא מעולם.

ערבי זרק עליי אבן בהר קדשי.
אני לא פראייר, זרקתי חזרה.
שוטר אחד ניגש, איזה ענק, פשיייי
ערבים משתוללים, פורצת מהומה.
רצים החוצה, השוטר אותי מחפש.
מתחמק לי בשלשלת, רץ קדימה.
השוטר יצעק, בעיה שלו, רודף אחרי הרוח.
יוצא מהסימטה, ומביט היישר אל השמיים.

כי אני איש פלא, וחיי,
הם פלא גדול. מוזר, כמוני,
לא נברא מעולם.


...רחל יהודייה בדם
זה מעניין ונוגע..


נגע בי.

כתבת יפה ונוגע.
ה' יתברך!ימח שם עראפתאחרונה
מה אני בעולם הזה בכלל
מה התפקיד שלי, מה יעודי
אנ'לוא רוצה ליפול חלל,
מה תפקידי שלי???

למה נוצרתי אני שואל,
מענה, תשובה, מה קרה,
ואז הארה מקבל.
אני הבן של ה'!!!

מה שלא יקרה לעזאזל,
הוא איתי! הוא אבא שלי!!!
את הערבים עוד יגרש במקל,
יעזור לי, כי הוא אבי!!!

גם אם לפעמים אני מרגיש
שאני רחוק, לא מחובר ממש,
הוא איתי, גם כשאהיה קשיש!
ה', תודה לך על כל הטוב הזה!!!

ה' אני הבן שלך תעזור לי,
לבנות לך את ביתך ולעובדך!
אוהב אותך בכל ליבי!!!
ה', אתה המלך שלי!!!


אני ים מלא גליםמזמור לאל ידי
אני ים מלא גלים
אני שתיקות כוספות
עלי חוף
אני אופק מוריק
כמו שלכת וצלילים
אני אור אינסוף

אני אבוד ביקום של עלטה
אני בהיר עד עיורון
אני חושך, אני בוקר
שמתמשך כמו חידלון

אני עייף
ואתם עדיי
המשוועים למנוחת לוחמים
לעת ערב

אני תאב
ואתם שדיי
המכים שוב ושוב
ללא הרף

ובין צללי החיים
עוד תוסיף שאת הרוח
ללחוש מנגינות חשיכה
עלי הגן המוריקים חרישית
יוסיפו שאת דמותם
בין מחול לאתמול
בין קדרות למחשבה
אני ואת נהיה כאן לעד
מול עולם
של אכזבה.
...רחל יהודייה בדם
הכתיבה שלך מדהימה .

ואו רחל תודה!מזמור לאל ידי
מרגש מאוד לשמוע זאת ממך❤🙏
זה כל כך יפהפסגות
תודה לך🙏מזמור לאל ידיאחרונה
..טעטע איתי(:

"תגידי את לא רואה לאן את הולכת? תיזהרי ילדה יפה, אפשר ליפול מכאן", תמר מנסה להזהיר את רבקה. והיא-בשלה.

כבר לא אכפת לה. הולכת. הולכת לכל מקום שאפשר רק להימלט. באשכרה כבר לא אכפת לה מכלום. באשכרה בורחת. בורחת לשום מקום. בלי מטרה. בלי מקום להגיע אליו. אעלק..חושבת שזה יעשה לה טוב. אעלק.

"על מי את עובדת כפרע?! על מי את עובדת?! כאילו יועיל לך עכשיו.. 

את נופלת. את נופלת. את שמה לב שאת טובעת?! 

האדמה רטובה מידיי ולא בטוח שתצליחי לקום משם אם תמשיכי", תמר ממשיכה להזהיר.

 

-שתיקה-

 

"תמר, לא הבנת? אני טובעת. גם ככה. כל החיים אני טובעת. את חושבת שאכפת לי מהרגע הזה? את באמת חושבת? 

לא מזיז לי. מיצידי שתבלע אותי האדמה. רק לא להיות פה. רק לא להיות פה", רבקה צועקת לעברה וממשיכה באותה דרך. ממשיכה בהרהורים שכאלה. נותנת להם להיות. לשקוע. לשקוע עמוק עמוק.

היא..קשה לה. קשה לה להאמין שהמציאות יכולה להשתנות. קשה לה להאמין לטוב.

הכי קל להישאר במקום. הכי קל ליפול וליפול ולא להרים את עצמינו מהבור שנפלנו אליו. וככה הם, החיים של רבקה.

כבר נכנעה מראש. נהייתה אדישה לכל דבר שיכול להשפיע ולהרים אותה מהמקום שנמצאת. כמו שאומרים, אגוז קשה לפיצוח. 

העננים אפורים. חושך. יותר מידיי חושך. שקעה השמש כבר מזמן.

עד שתגיע הזריחה נצטרך לעבור את הלילה. מתישהו..בנתיים,עוד מחכים.

היא תגיע. היא תגיע. אם רבקה תאמין שאבא עדיין מחכה לה.

...רחל יהודייה בדם
נוגע וכואב...

הוא מחכה לה,נשמה טהורה

הוא מחכה לה, תמיד
ואוהב אותה,
ככה.
כואב ויפההטוב שבי ינצח!
הלוואי ויהיה לה טוב יותר
..טעטע איתי(:

תודה לכם אנשים טובים.

זה מחמם ככ את הלב.

 

..בברסלב בוער אש!

יפה שלי, אני מעריכה אותך ברמה שאת לא מתארת לעצמך. אני לא יספר לך פה כמה, אבל אני מקוה שאת יודעת.. את יודעת.

מדהים לקרוא דבר כזה שאת כתבת. את פלא ותקראי מה שכתבת ותבכי מכמה שזה אמת וכמה שזה נכון.

היא תגיע. היא תגיע. תגיע. אפילו אם לא נראה עכשו בכלל.

אני אוהבת אותך ואני ככ מעריכה אותך, ואני יודעת שהיא תגיע.

ואת מדהימה בעיני, באמת. את ככ יפה והלואי שתראי את כל היופי הזה גם.

את כותבת מתוק וכואב. ויש שם תקוה בסוף? את שומעת? יש שם תקוה.

אני מעריצה שלך. ואני לא סתם אומרת אני יודעת מה שאני אומרת.

לב וחיבוק כפערוני❤

..טעטע איתי(:אחרונה
אוךךך מותק שלי.
את לא ידעת מה תגובה שלך עושה לי בפנים.את אפילו לא יכולה לדמיין מה זה יכול לעשות לי.את בובייייי.את יודעת???את בובי לחלוטין ככ.
אמן.פף אמן.הלוואי שכמו שאת מאמינה,ככה גם אני אאמין.את לב העולם.שתדעי.את לב העולם פשיטא.מדהימה שלי.את פשוט..אין לי מילים.שתדעי.אין לי מילים.פלא פלא פלא וואהההה.אני אוהבת אותך.אני אוהבת אותך ככ.
ואת מחזקת אותי ועושה לי טוב וחם בלב עם המילים שלך.חם בלב איי איי איי.את מרגשת אותי.תודה עליך.תודה עליך ככ.תודה על המילים שלך שכל כך עושים טוב בעולם.תודה שאת כאן בעולם הזה.תודה כל כך עליך.וכן.אנחנו רוצים שתהיה תקווה,נכון?קשה להחזיק אבל..נמ נחזיק ררר והיא תגיע נראלי.
אךךךך.אני אוהבת אותך כל כך.
תודה עליך וזהו.