זה בלוף, כולנו לבבות שבורים.
כולנו שומרים על הלב מפגיעה.
מזנקים על הלשון
מפקחים על כל מילה.
כולנו נשמות טובות
חסרות הגנה.
כולנו ילדים בלי הורים בסביבה.
אין מה לפחד, לכסות.
אפשר לנסות
לאהוב
להרגיש, בכנות.
טיפת חמלה.
אין לאן לברוח,
כולנו בני תמותה.
שונילאהוב. אין מה לפחד.
וואו, תודה נשמה טובה (:
אמן הלוואי.
כל יום מחדש מחכה להבנה של מישהו..
עוד יבוא.
הלוואי.
יפה.
היא עוד תצליח.
לעשות רק מה שרוצה באמיתי בלי פשרות.
יפיפה!!
ממש הזדהתי.
השירים שלך פשוט מרגשים.
מזמור לאל ידיאחרונה
חַיָּל,
חֲדַל אֵשׁ
עַל כּוֹחוֹתֶיךָ -
שֶׁלְּךָ.
🌹
פעם כתבתי לעצמי משהו דומה,
זה מתומצת ויש בזה משהו חזק
איזה כיף להיכנס ולראות שהעלת שיר(:
אהבתי אותו במיוחד, ממש יפה.
והסוף... מדהים, לדעתי הכי טוב שתשאירי אותו ככה. שורט.
זה עושה משהו צובט כזה בלב
עצוב קצת ונוגה
דווקא אהבתי את ה'חש מרומה',
זה מעורר רחמים כזה, שורט, אמיתי, לא יודעת
יש לך מילים מדויקות
גם אני הרגשתי ככה
איזה כאפה, איזה אי נעימות
כמה מכות חטפתי, אבל זה לא המהות
הריחוק, הבדידות, לי הכי כאבו
הנסיונות, הקשיים, הכאבים, מאז רבו
(פזמון)
הייתי פעם בהיכלו של מלך
אוי, זה היה נהדר
עד שאבי, אמר לי תלך
אין כבר הוד ואין הדר
במסעות, בטיולים, במדבריות בשבי
לעולם לא אשכח! לא אשכח את בית אבי!
התחלתי בחוף, ים גואה, רוח סערה
נתקענו באי קטן, ספינתנו נשברה
תרנו אחר אוכל, להשביע נפשנו, ברוח הקרה
אך ישועתנו, לא נתמהרה
בסוף מצאנו רפסודה, נפשנו בערה
מהאי יצאנו, אך עוד לא הגענו לאורה
(פזמון)
הייתי פעם בהיכלו של מלך
אוי, זה היה נהדר
עד שאבי, אמר לי תלך
אין כבר הוד ואין הדר
במסעות, בטיולים, במדבריות בשבי
לעולם לא אשכח! לא אשכח את בית אבי!
הגענו לחוף, התחלנו להתקדם לעבר ההרים
הדרך לא ארוכה, אך אנחנו סוערים
כבר עברו להם כמה ימים, מימנו נגמרים
עברו להם עוד יומיים, כבר אין לנו כוח ראש להרים
בעודנו במסע חיינו, כמעט נשברים
יצאנו תשעה, בים חמישה, עכשיו רק שלושה נשארים
(פזמון)
הייתי פעם בהיכלו של מלך
אוי, זה היה נהדר
עד שאבי, אמר לי תלך
אין כבר הוד ואין הדר
במסעות, בטיולים, במדבריות בשבי
לעולם לא אשכח! לא אשכח את בית אבי!
ישבנו שלושתנו, באמצע המדבר
ארץ ציה וצלמוות, בה איש לא עבר
הי תראו זה לא הגיוני, מתקדם לעברנו ההר
סיננו, על מי אתה עובד, זה ממש מוזר
כשנכנסו לתוך העיר, גם שם, זה לא נגמר
ישבנו בשבי, חיכינו לדין שלנו מחר
(פזמון)
הייתי פעם בהיכלו של מלך
אוי, זה היה נהדר
עד שאבי, אמר לי תלך
אין כבר הוד ואין הדר
במסעות, בטיולים, במדבריות בשבי
לעולם לא אשכח! לא אשכח את בית אבי!
נכנסנו להיכלו של המלך הזר, מרגיש בבית
אבל שם עורב, לא יונה עם עלה זית
מלך זעוף פנים יושב, לצידו עיט
ראשנו מורם, בליבנו שמיר ושית
דיברנו, התחננו, אך בסוף לא לנו זה הבית
תוך כמה דקות, בדרך ליער, בתוך נהר, בשייט
(פזמון)
הייתי פעם בהיכלו של מלך
אוי, זה היה נהדר
עד שאבי, אמר לי תלך
אין כבר הוד ואין הדר
במסעות, בטיולים, במדבריות בשבי
לעולם לא אשכח! לא אשכח את בית אבי!
בעודנו עומדים, בתוך יער עבות
מדלגים ועוקפים, שאריות מקרבות
באוויר שנושמים, מרגישים אכזבות
התקדמנו בזריזות, מסביבנו חיות רעבות
בצד שיירת נמלים, רכבות, רכבות
הנה אור, נקטעות המחשבות
(פזמון)
הייתי פעם בהיכלו של מלך
אוי, זה היה נהדר
עד שאבי, אמר לי תלך
אין כבר הוד ואין הדר
במסעות, בטיולים, במדבריות בשבי
לעולם לא אשכח! לא אשכח את בית אבי!
והאור חזק, לבן ומסנוור
נשארנו שניים, רק אני ועוד חבר
הליכה, התגנבות, לטירה שמעבר
בגדנו קרועים, כאילו הוצאו מקבר
אותנו זה לא מעניין, כאבנו הצטבר
כמו האבק, שלפנינו התחבר
(פזמון)
הייתי פעם בהיכלו של מלך
אוי, זה היה נהדר
עד שאבי, אמר לי תלך
אין כבר הוד ואין הדר
במסעות, בטיולים, במדבריות בשבי
לעולם לא אשכח! לא אשכח את בית אבי!
בתוך הטירה עלה זית, מלך עם ראש שמוט
ראינו אותו, צנום, חלש, מבקש נפשו למות
רצינו לעזור, לא יודע למה, העיקר לא התעלמות
ניגשנו לכיסאו, איזה יופי ממש שלימות
משרתו אמר לנו, מלכו באילמות
לבנו אמר תלך, מחתרט הוא על האטימות
(פזמון)
הייתי פעם בהיכלו של מלך
אוי, זה היה נהדר
עד שאבי, אמר לי תלך
אין כבר הוד ואין הדר
במסעות, בטיולים, במדבריות בשבי
לעולם לא אשכח! לא אשכח את בית אבי!
לא שכחתי. אבא! אני שומע את עצמי צועק
בכל כוחי, שפתאום נהיה, אני רץ מחבק
אבא! חזרתי, בבקשה אותי אל תרחק
הייתי במסע, הבנתי, סיימתי להיאבק
אבא, זה באמת אני, בנך, במלך דוחק
המלך מסתכל, ניצוץ, בעיניו דולק
(פזמון)
עכשיו בהיכלו של מלך
אוי, זה נהדר
אבי חזר בו
יש כבר הוד ויש הדר
בארמונות, בחדרים, בכיסאות, בישיבות
לעולם לא אשכח! ולא שכחתי!
לא שכחתי את בית אבי!
את מתכוונת כשכותבים אחרי היאוש?
אין לי מילים...אהבתי את השורה 'כמו קציצה של בוץ על הרצפה', זה מגחיך את כל המצב..
לא קלטתי הכל ולא הרגשתי מה במילים אבל בקריאה ראשונית, זה תיאור אכזרי של שקיעה עמוקה ביאוש.
אשריך, נשא את דגל הברירות!
אני מאוד מתחבר לכתיבת יאוש מכמה סיבות:
א. זה עוזר לי צאת ממנו, לעשות בירור עמוק ואמיתי עם עצמי ולהעלות את זה החוצה.
ב. ככותב, הקב"ה נתן לי כישרון "לשחק" לאנשים ברגש, בתוך התחום של רגש אין הרבה בחירה. ברגש של אהבה אני לא מתכוון לגעת, שמחה זה המון פעמים יוצא רדוד ולא ראלי (לפי דעתי), ותקווה זה רגש חזק, אבל גם בסיפור, גם בשיר וגם בסרט ככל שהבעיה, הקונפליקט, המשבר יותר גדול, ככה התקומה תהיה יותר גדולה. ככל ששלושת הבתים של הכאב והייאוש יהיו חזקים ועמוקים יותר ככה הבית האחרון של התקווה יהיה יותר חזק.
ג. אני נוהג לשזור בתוך השירי יאוש שלי המון תקווה, עם זאת הקפיצות התמידיות בין יאוש לתקווה הופכות את זה ליותר אמיתי.
ד. לכתוב שיר הרבה פעמים יכול להיות בריחה, לברוח מהכל, כשמישהו בורח והוא פורק את הייאוש בתוך השיר (ומתקדם הלאה) זה מאוד מועיל וחזק.
שיר שכתבתי, בשיר יש "מספר", אשמח אם תכתבו מי המספר לפני שאתם קוראים את שני הבתיים האחרונים.
כל הכבוד, התחפרת בכאב
צודק שעזבת, את הכוחות זה ממך שואב
עכשיו אתה במדבר, לא צמא ולא רעב
עכשיו אתה לבד, לא שונא ולא אוהב
לפחות ככה תסביר, לכל מכריך
אבל תצטרך סיפור כיסוי יותר טוב, לחבריך
אל תשכח להסתיר את זה היטב, מפני הוריך
ועל זה בחיים לא תתיעץ עם רבותיך
“איזה מסכן, חלומו נגנז, פשוט רחמנות”
איזה חלום זה היה! ממש גאונות
למה אנשים לא מבינים, זה ממש אומנות
זה לא איזה חיקוי זול, שקונים בחנות
כן, תמשיך לבכות, למה אתה עוצר?
אתה לא זוכר את הרעיון, שבליבך אתה נוצר?
שכחת? יש לך “חשיבה של יוצר”
אל תשכח את ההוא, שבמקומך הצליח, פירותיו קוצר
מה נשמע, גבר, לא נפגשנו הרבה זמן
אני רק מביא לך תזכורת, שלא תשמח ותשמן
זהו אני זז, עוד שנייה מתחיל לך עוד מבחן
ואם תיכשל, אל תדאג, בורך כבר לא כזה קטן
היי זה שוב אני, אתה קולט? עברו עשר שנים
איך זה קרה? מאיפה יש לך תקווה בפנים?
טוב, אל תדאג, באתי לקרר את העניניים
אגב, סיפרת עלי לאישה ולקטנטנים?
נו, אתה יודע, על כל מה שחשבנו ביחד
ועז זה שנעץ בנו בגב, סכין חד
על מי אתה עובד? זה לא היה בטעות אלא בשבילך במיוחד
הרעיון המקסים, המטורף, האיכותי, בגללו נכחד
אני לא מאמין, אתה כבר סבא? מתי זה קרה?
מזל טוב על הנכד, נשמה טהורה!
לעומתך הוא יצליח, איזה רעיונות יש לו, רק תקרא
אגב, הזקן הלבן שלך מקסים, באמת, תסתכל במראה
עוד נין? מי מילל ומי פילל
לעומתך, אני לא רואה אותו בעתיד נופל
אגב, ד”ש מאותו אחד שאת רעיונך קיפל
אתה קולט שרק אחרי שישים שנה הוא נזכר להתנצל
טוב, בא נדייק, לא נקרא לזה התנצלות
אל תסלח, אל תשכח, אותך הפיל, באיזה קלות
זהו, אתה יכול לצאת מהבור, של הסיבלות
לא אני הכנסתי אותך לשם, זו שלך הסכלות
גם הנינים גדלו? איזה יפים
נשלחתי להגיד, נשארו לך שלושה ימים
בחוץ קר אך בליבך שיהיה חמים
תנצל את זה, עם זה תישאר עד שהמתים קמים
ברוך דיין האמת, ברכו בדמע, דמעות ניגבו במטלית
איך אתה מרגיש שם? מתחת לטלית
אתה כבר לא יכול לענות, אתה כבר לא מחליט
הנה אותו אחד בא להספיד, תקשיב, זה יהיה קליט
“אני זוכר אותו, כשהוא היה בחור, מי שראה, איזה תפילה!
איזה אישיות, איזה אדם! מילה שלו, זו מילה
הייתה איזו אי הבנה, ממני נפגע, סליחתו ננעלה
מצטער אם פגעתי, אחי, מבקש מחילה”
(תכתבו מי המספר לפני שאתה קוראים את שני הבתים האלה)
וואו, איזה יפה הוא דיבר, אולי טעיתי
אולי מהמסלול אותך, קצת הזזתי
אולי שכחתי לצטט “אם נפלתי קמתי”
אבל הכל נגמר, אז במשימתי הצלחתי
תזכור בגילגול הבא, אל תהיה במרה שחורה
אל תיקח דברים לב, תברר תמיד מה באמת קרה
אל תתייאש, אל תעצור מכלום, תעבור, תשבור את התקרה
אל תדאג, גם שם אני אהיה, שלך, היצר הרע
אשמח למספר מתנדבים/ מתנדבות (בתקווה שיהיו גם וגם), שמוכנים לקרוא סיפור שכתבתי בבת אחת.
סיפור שנכתב מדם ליבי
הסיפור הוא בן 9 עמודי וורד, ובגלל שהוא עוסק בנושא רגיש אני נמנע מלפרסמו.
אשמח לביקורת אמיתית, בוגרת וכנה.
על הנושא, על הכתיבה, על הסגנון ועל הבהירות.
תודה,
ותזכו למצוות, באמת!
נרו יאיר.
ועדכן למה אתה מצפה... להערות, הארות, הגהות, מחמאות - כל התשובות נכונות?
אני אשמח בע"ה
בעיקר מתנדבות.
מעריך את הזמן וההיענות.
שלחתי לכמה, כרגע בגלל שמדובר בנושא רגיש אני לא יודע כמה נכון להמשיך לפרסם אותו
תודה מקרב לב.
באמת.
יאיר.
פשוט ואו.
אין לי מילים להעביר את התחושה הזו שזה נתן.
פשוט מדהים, נוגע, מטלטל.
כ"כ תודה על זה.
געגוע~והינה אני כאן
בארץ שחמדוה אבות העולם
מחפש את מה שנעלם
מסתובב סביב עצמי
מאמין שזה אמיתי
ובסוף נשאר לבדי
והאמת שאני כבר לא יודע
מה כמעט ומה נוגע
האם זה נכון לחיות את הרגע
ומה החליט כשזה אגיע
איך לשמור על האמת
ולא רק להסתלבט
לחקות שיגיע
להיות מוכן לאותו הרגע
וכולנו מנסים להאיר את העולם
לחפש את הנעלם
רק צריך קצת שפיות בעולם
כי כולם רצים
לחפש את האמת
ולא יודעים שהיא נמצאת
ומתי היום הזה יגיע
כי אני כבר מחכה
כבר לא מבין מה רואה
לאותו היום מצפה
והנה אני כאן
בדרך אל האור
ומתפלל שאל החושך לא החזור
אתה כותב ממש אמיתי ויפה...
מזכיר לי את הכתיבה שלי בעבר...
אמא, תני לי ללכת
ממה את מפחדת?
אני אמצא את האמת
סגרי לי את הדלת
שאמצא פינה חמה לשבת
ומחדש את עצמי אוכל ללדת
אני אלך עם ליבי
זה הכי טוב בשבילי
תני לי לפרוש כנפיים
אני אגיע עד השמיים
ילדי, אל תלך, אל תרחק
ארוכה היא הדרך תבטיח שתמיד תצחק
מפחיד שם בחוץ
אף פעם אל תהיה לחוץ
ובלילות חשוכים
תביט לאלוקים
כשפתאום נהיה לך קר
וכל העולם לך זר
תזכור את חום החיבוק הזה
כל הקשיים בסוף יהיו פסה
כך את אומרת
ומחבקת
לא עוזבת
רק אומרת
שאת אוהבת
בלי תנאי ובלי גבול
עכשיו כבר לעלום לא אהיה כבול
להתפרע
להשתגע
שהשיער ישתולל ברוח
לא לעצור לנוח
לחצות את האוקיינוס בשחיה
לרוץ ולרוץ בלי הפסקה
לרדוף אחרי צפורים על ההר
לדהור על סוסים במדבר
לילות וימים
לגמוע מרחקים
לרדוף אחרי השמש בשקיעה
שבים היא לא תטבע
תודה לך אמא
על חום ואהבה
שבזכותך עכשיו אדע
מי אני
ומה אני
אתה כותב ממש ממש יפה, באמת.
כל בוקר מול אותה תקרה
מתעורר אל שגרה ברוכה
מקום שאין בו אהבה,
שומעים רק את הדממה
חי את החיים
עבודה או למודים
זורק עצם לאלוקים
רגשות שמתחבאים
עוד יום שחלף
עוד זמן שעף
והמחוגים זזים קדימה
לא עוצרים להביט אחורה
ואני רואה כאן אורות
דמיונות, חלומות
ואפילו הזיות
חי חיים שלמים
שמעיני כל נעלמים
ים געגועים שמוסתרים
כל העולם
פשוט ורוד ומושלם
ולפתע פוקח עיניים למציאות
ממשיך לחפש משמעות
ואת החלומות
משאיר רק ללילות
אין קסמים
יש עולם, כולם מתקדמים
אבא, תחזיק לי את היד
שלא אשאר לבד
אלוהי, פליז עזור
לי להיות גבור
להגיע אל האור
ניתן לחלום ולחיות?
אפשר להזות ולראות?
האם הסוף הוא טוב או רע
את זה תגיד לי אתה
יש בזה מין משהו רגוע.
️אחד הקטעים שיותר התחברתי אליהם.
כתיבה שיוצאת מן הלב נכנסת ללב...
תודה רבה...
יפיפה.
פשוט נוגע וחודר.
ממש יפה! אשריך צדיק!
כְּשֶׁאָדָם מְאַבֵּד אֶת הָרָצוֹן
הוּא טוֹבֵעַ בְּתוֹךְ יָם שֶׁל שֶׁקֶט
מִתְפַּלֵּשׁ בְּלִבּוֹ מַבָּט שֶׁל לָצוֹן
הוּא בּוֹרֵחַ הַיְשֵׁר לְתוֹךְ מְצִיאוּת חוֹנֶקֶת
כְּשֶׁהָרָצוֹן הוֹלֵךְ הוֹלֶכֶת אִתּוֹ הַשִּׂמְחָה
הוּא כְּבָר לֹא מְקַבֵּל אֶת מָה שֶׁהָיָה
וְהוּא נוֹפֵל לְתֵהֹם חַסְרַת הִגָּיוֹן
מְלֵאַת שִׁכְחָה אֲכוּלַת זִכָּרוֹן
וְאִם אֵין רָצוֹן אֵין רֶגֶשׁ
הַדְּמָמָה מַרְעִישָׁה אֲבָל הוּא סוֹתֵם אוֹזְנִים
וְהוּא שָׁב וּמוֹעֵד, הוּא כְּבָר מִזְּמַן הִתְיָאֵשׁ
גַּם מוּל הָאוֹר הַגָּדוֹל הוּא עוֹצֵם עֵינַיִם
וּכְשֶׁכְּבָר נִשְׁכַּח הָרָצוֹן נִשְׁכַּח גַּם הַטַּעַם
הוּא לֹא חַי עַכְשָׁו הוּא לֹא הָיָה פַּעַם
אָז הוּא מִתְמַלֵּא בְּפַחַד וְחָשַׁשׁ מֵעַצְמוֹ
וְאִם זֶה קוֹרֶה אַף אֶחָד כְּבָר לֹא יַשְׁתִּיק זַעְמוֹ
מִסְּבִיבוֹ יִוָּצֵר רַק חָלָל רֵיק
לֹא יִהְיֶה אֹפֶק זוֹרֵחַ לֹא תִּהְיֶה שְׁקִיעָה
רַק הוּא לְבַדּוֹ אֶל לִבּוֹ יִזָּרֵק
וּפִתְאוֹם מֵהַלֵּב תֵּצֵא זְעָקָה
פַּחַד.
דְּמָמָה.
אֲפֵלָה.
חֲשֵׁכָה.
תַּצִּיל אֶת עַצְמְךָ.
אחרי שקראתי שוב, גם לי הזכיר...
אהבתי כל מילה.
מדויק ומנער.
משהו שהמשמעות שלו מפורשת - לא הבנתי אם זה טוב או לא אבל תודה רבה!
!
גמרא בצד. תפילין על יד.
על הבוקר הכחול, מישהו דיבר אתמול.
שליחות. אידיאל. מטרה. דרך. מגמה. ייעוד.
פגיון חד, רסיסי חיים בצד.
שוכב על חול, בוהה ברקיע כחול.
דיכוי. כלא. שבי. תלות. עול. עבדות.
עיתון ביד, קפה בצד
בוקר כחול, אבל על רגל שמאל
חופש. נחת. דרור. חירות. פורקן. מנוחה.
הנייד ביד, שוכב על הצד
בוקר כחול, בסדרה מאתמול..
* * *
חשב שזהו. גילה שגם בחופש אין,
את מה שחיפש, כבר לא יימצא.
* * *
גיטרה בצד, אחיו כאן, ליד.
בוקר כחול, יפצח במחול.
יצטרפו ויבואו, ישזרו במהות חייו,
מופיעים את חינו המיוחד סוף סוף.
-גמרא ביד, קפה בצד.
בוקר כחול, ובלב - מחול.
עשה היכרות, מודה על הזכות.
חיים, כולכם, היום.
מזדהה.
הטלטולים האלו שבתוכנו♥
חלילושלגמרי...
אם כי בקטע הזה חשבתי דווקא על הסדר של זה, על התהליך שנבנה.
פשוט מיוחד!
המילים, המבנה, והתוכן.
שיר שצריך לקרוא כמה פעמים.
אין מילים ואין עליך...
חיים, כולכם, היום. באמת צריך לקרוא את זה ככה.
שתיקה- מעוסה ממילים
אנחה- מעירה תהילים
דממה- מהוסה כי צלילים
נאקה- מהירה של נופלים
שקיטה- מאוסה מִפלילים
צעקה- מאירה מאפלים
אלי אור
אלי לילה
חבק, עטוף
נפשי לא די לה
אני מאמין, היא שומעת
קול צהלה, זו גאולת דומעת
ואתה איתי, ועם כולם
ועוד ישמע, העולם
שופרך, ויעור
אלי לילה,
אלי לילה
אלי אור.
כתיבה טהורה ואותנטית ולכן היא כלכך נוגעת...
אהבתי מאוד
חיזקתם.
"אבל יום יבוא ובן המלך יחליף את בן השפחה
ואז יקרינו בניו יורק את הקרב על הקדושה"